215
ב) מהו דיוק לשונו של רש"י "לקיים מה שנאמר כו'" — לשון בלתי רגיל בפירוש רש"י32, והל"ל "כמו שנאמר", "וזהו דכתיב" וכיו"ב.
ד. ויש לומר הביאור בזה:
כוונת רש"י היא לתרץ (לא רק הטעם ש"השווהו המקום לבצלאל", אלא גם) סיבת השינוי בלשון הכתוב בין ציווי השם למשה ודברי משה לבנ"י: בציווי השם לא הודגשה השוואת אהליאב לבצלאל, ודוקא בדברי משה לבנ"י מפורש "ולהורות גו' הוא ואהליאב גו'".
ואף שמצינו33 כמה פעמים בתורה שלא נפרטו כל פרטי הציווי הן בדברי ה' למשה והן בדברי משה לבנ"י (ובמקומות רבים מעיקרא לא נאמר בתורה אלא אחד מהם בלבד, או ציווי השם או דברי משה לבנ"י) — כי פשיטא שמשה רבינו מסר כל ציוויי השם לבנ"י, ואשר כל מה שאמר לבנ"י בשם ה' נצטווה על זה —
שאני בנדו"ד, שאין המדובר בהוספת פרט בלבד, שאז אפשר לתרץ שהכתוב לא חש לפרטו שתי פעמים, אלא בשינוי בתוכן: בפ' תשא19 נפרט שמו של אהליאב רק ביחד עם שאר חכמי לב ("ואני הנה נתתי אתו את אהליאב גו' ובלב כל חכם לב גו'"), דאף שזה שנפרט בפני עצמו מורה על מעלתו לגבי שאר חכמי לב34, אין הכרח לומר שיהא שווה לבצלאל ועד שיחשב "ראש כמוהו" (ואדרבה, מזה משמע ש"קרוב" הוא יותר ל"כל חכם לב"); ואילו מהציווי "ולהורות גו' הוא ואהליאב גו'" בפרשתנו משמע שהיו שניהם שווים בהוראת המלאכה. ומכיון שכן, למה לא נאמר ענין זה תיכף בציווי השם בפ' תשא (והרי השמטה זו נותנת מקום לטעות שאין אהליאב שווה לבצלאל)?
ומזה למד רש"י, שהדגשה זו של השוואת אהליאב לבצלאל הו"ע השייך בעיקר רק לגבי ידיעת בני ישראל, משא"כ בגוף ועצם ציווי השם אינו נוגע (כ"כ).
וזהו שכתב רש"י "ואהליאב משבט דן כו' לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל" — ומדייק "לקיים מה שנאמר" (ולא כתב "וזהו דכתיב" וכיו"ב): אין כוונת רש"י שהטעם שציווה הקב"ה להשוות אהליאב לבצלאל הוא מפני ש"לא נכר שוע גו'" — כי פשיטא שעיקר החשיבות במינוי ראשי אומנים הוא מפני היותו "איש חכם לב. . לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש"35 ותו לא36 (ואם אינו בגדר זה לא יועיל הטעם ד"לא נכר גו'" למנותו ראש), והיינו, דזה שהקב"ה ציווה למנות שניהם כראשים בהוראת המלאכה הוא אך ורק מפני שהי' בהם השתוות שבגללה ראוי אהליאב להיות שוה לבצלאל בזה37; אלא שבנוגע לבני ישראל הי' כאן ענין נוסף, שהי' צורך לקיים (דהיינו לתת "קיום" ותוקף — ע"ד
הערות
- 32. אף שנמצא במקומות אחדים (ראה לדוגמא רש"י וישב לז, יד).
- 33. ראה רמב"ן וארא ט, יח. בא י, ב. יא, א. ועוד. וראה לקו"ש חי"ג ע' 72.
- 19. לא, ו.
- 34. ראה רא"ם ועוד בפרש"י שם ד"ה ובלב כל חכם לב.
- 35. ל' הכתוב פרשתנו לו, א.
- 36. להעיר מראב"ע תשא לא, א.
- 37. אף שמובן שבצלאל הי' גדול בחכמה מאהליאב (כדמוכח מהמשך הכתובים כנ"ל) — מ"מ נתמנו שניהם "להורות" מחמת צד השווה שבהם במעלתם על כל שאר חכמי לב. וראה הנסמן בהערה 34.
רש"י על בראשית ל״ז:י״ד - הטקסט מספריא
מעמק חברון. וַהֲלֹא חֶבְרוֹן בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן (במדבר י"ג), אֶלָּא מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית ט״ו:י״ג):
ויבא שכמה. מָקוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנוּת, שָׁם קִלְקְלוּ הַשְּׁבָטִים, שָׁם עִנּוּ אֶת דִּינָה, שָׁם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה (מלכים א י"ב):
מעמק חברון FROM THE VALE OF HEBRON — But was not Hebron situated on a hill, as it is said (Numbers 13:22) “And they went up into the South and they came unto Hebron” why then does it state that Jacob sent him from the עמק, (the vale, the deep part) of Hebron? But the meaning is that Jacob sent him in consequence of the necessity of bringing into operation the profound (עמוקה) thought of the righteous man who was buried in Hebron (Midrash Tanchuma, Vayera 22) — in order that there might be fulfilled that which was spoken to Abraham when the Covenant was made ‘between the parts” (cf. 15:13), “thy seed shall be a stranger etc.”
ויבא שכמה AND HE CAME TO SHECHEM — A spot foredestined to be the scene of misfortunes: there the sons of Jacob sinned (by selling Joseph), there Dinah was maltreated, there the kingdom of the House of David was divided, as it said (1 Kings 12:1) “And Rehoboam went to Shechem etc.” (Sanhedrin 102a).
רמב"ן על שמות ט׳:י״ח - הטקסט מספריא
בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְשָׁנָה וְאָמַר עוֹד (שמות ט':כ"ד) "כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי", יִרְמֹז כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת אֲחֵרִים בָּעוֹלָם שֶׁיָּרַד עֲלֵיהֶם כֵּן, כְּעִנְיַן "וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם" (יהושע י יא), אוֹ כְּעִנְיַן סְדוֹם גָּפְרִית וָמֶלַח וָאֵשׁ, אֲבָל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים וְלֹא הַבָּרָד הָיָה פֶּלֶא גָּדוֹל בָּהּ. וְלֹא הֲבִינוֹתִי מַה שֶׁאָמַר בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (שמו"ר יב ג) אֵינוֹ אוֹמֵר אֲשֶׁר לֹא הָיָה בְּמִצְרַיִם כָּמוֹהוּ אֶלָּא "אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם", שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם וְלֹא בְּמִצְרַיִם: וְטַעַם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה כְּאוֹמֵר לֹא רָאוּ בָּהּ כֵּן אֲבוֹתֵיכֶם וַאֲבוֹת אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁהָיָה כֵּן טֶרֶם הוּסַד הָעוֹלָם, אוֹ טֶרֶם הֱיוֹת הָאָרֶץ לְגוֹי. וְאוּלַי בַּעֲבוּר שֶׁהַבָּרָד הַזֶּה עֹנֶשׁ עַל חֵטְא יוֹשְׁבֶיהָ וְאֵינֶנּוּ בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם יֹאמַר כֵּן שֶׁלֹּא בָּא כָּכָה בַּעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָם, כִּי טֶרֶם הֱיוֹתָהּ לְגוֹי דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁלֹּא בָּא כֵן:
הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז כָּל אֵלֶּה דִּבְרֵי ה' אֶל מֹשֶׁה, וּבְיָדוּעַ שֶׁבָּא מֹשֶׁה וְאָמַר לְפַרְעֹה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַאֲרִיךְ, רַק אָמַר הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה', שֶׁדִּבֵּר לָהֶם מֹשֶׁה כֵּן. וְהָיְתָה הָעֵצָה הַזֹּאת בְּחֶמְלַת ה', כִּי מַכַּת הַבָּרָד לֹא שָׁלַח רַק לְהַשְׁחִית יְבוּל הָאָרֶץ, וְלֹא עַל הָאָדָם, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ לְהַצִּילָם מִמֶּנָּה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.