שיחה א

78שיחה א

58 לקוטי

א. על הפסוק: ,מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" פרש"י: ,מה טובו אהליך -- על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה. משכנותיך* -- חניותיך כתרגומו. ד"א מה טובו אהליך, מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם. משכנותיך -- אף כשהן חריבין לפי שהן משכון

עליכם וחרבנן כפרה על הנפשות שנאמר: כלה ה' את חמתו, ובמה כלה ויצת אש בציון".

וצריך להבין:

א) בפירושו ש,משכנותיך" הינו

,חניותיך" -- למה לא פירש ,משכנותיך" -- כפשוטו -- ל' רבים של <משכן"י! ובפרט שלא מצינו בקרא לי יחיד דחניות -- ,משכן" כ"א ,חנות(נו)* ?

ב) מלשון הכתוב מוכח ש,מה טובו"

נמשך גם* ל,משכנותיך ישראל", וכ אילו נאמר ,מה טובו משכנותיך ישראל" -- ולכאורה מהו ה,טוב" המיוחד בחניות בנ"יי?

ג) ידוע הכלל בפרש"י עה"ת, במ" דובר כמה פעמים, שנאשר מביא ב' (או יותר) פירושים בענין אחד ה"ז מפני שבכל אחד מהפירושים יש קושיא (שאינה בהשני) -- ומה הן הקושיות בנדו"ד 1

ד) בפי' השני מעתיק עוה"פ את התיבות .מה טובו אהליך":, ואינו אומר -- כדרכו בכ"מ* -- בקיצור : ,ד'א מה טובו אהל שילה וכו'"1

ה) מונה שילה ובית עולמים ואינו מזכיר אוהל מועד* -- שהי' אתם בעת שברכם !

ו) ה,טוב" שבאהל שילה ובית 79עולמים, מפרש רש"י ,שמקריבין בהן קרבנות", ולכאורה הול"ל ה;טוב" העיקרי (ע"פ פשוטו של מקרא עכ"פ י:) כפי שמפורש בקרא :י: ,ועשו לי מקדש (בשביל) ושכנתי בתוכם", היינו שהם מקומות להשראת השכינה1

ז) מה נוגע להבנת פירוש הכתוב (,אהליך?) שהקרבנות הם ,לכפר עליכם", ושחורבנו (של ,משכנותיך") הוא ,כפרה על הנפשות"! ולאידך. אם להבנת הענין ד,משכן", שמרומז בזה חורבנו, נחוץ לדעת שהחורבן ,כפרה על הנפשות", מדוע לא נזכר ענין זה בפרש"י בר"פ פקודי, שגם שם פרש"י : ,המשכן משכן -- שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראלי?

ח) מהו הענין דכפרה עַל.. הנפשות -- ל' שאינו רגיל כלל!! --

ט) כיון שעכצ'ל שיש דיוק בזה - מהי הראי' מהפסוק ,כלה ה' את חמתו" ש,חורבנן כפרה על הנפשות" ?

1) וגם עִיפ דרך ההלכה הרי אף שכתב הרמב"ם (בספהמ"צ מצוה כ. וכ"ה ביך החזקה ריש הל' ביהב"ח. ובספהמייצ שורש יב)ן: ,שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהיי ההקרבה כו"" (דלא כברמבין ר"פ תרומה. וראה גם רמב"ן פ' עקב 2 ה) - הרי כבר נתבאר (בלקו"ש ח"ד ע' 1346) שכיון שמקרא מלא הוא בנוגע לכוונת מ"ע זו ד,ועשו לי מקדש" -- שהיא ,ושכנתי בתוכם", הרי אאפ"ל שהרמב"ם חולק בזה על הרמב"ן, אלא שהרמב"ם מדבר בענין המצות שנצטוו בנייי לעשות בביה"ב (עבודת האדם), והרמבין מדבר בענין וחפץ אשר במשכן עצמו, שהוא ,ושכנתי", השראת השכינה שהיתה בו (מלמעלה).

2) תרומה כה. ח.

ב. הביאור בכ"ז:

בההקדמה ל,מה טובו גו'": ץוישא יג בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" פרש"י: ,שכן לשבטיו - ראה כל ושבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו".

ההכרח לפרש כן: פשטות לשון הכתוב ,וירא את ישראל שוכן לשבטיו" משמע שראה חידוש, הנהגה מיוחדת וטובה ביותר, שהרי ראי' זו גרמה*י ל,ותהי עליו רוח אלקים" 800 לקוטי

ופרש"י:; ,עלה בלבו שלא לקללם" -- והנהגה זו היתה גראית ב(,שוכן") אופן חגיית ישראל לשבטיו, לכן מפרש רש"י ש,ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין", שזה מורה שהיו נזהרין ביותר בענין ה" יוחסין (שהרי התיחסותם על כל שבט ושבט הי' (כמבואר בפרש"י ") ע"י ש,הביאו ספרי יחוסיהם ועדי חזקת לידתם וכו' "), שזה מורה על מעלתם הנפלאה במידת הצניעות *:. וכיון ש-

בב*ב (ניצוצי

בלץ א

ראה בלעם מעלה זו נתפעל ביותר עד ש,עלה בלבו שלא לקללם".

אבל לפי"ז הרי הי' צ"ל כתוב .וירא את ישראל שוכן לשבטים", דמשמע שאין השבטים מעורבין יחד; ומאחר שדייק הכתוב לומר ,שוכן לשבטין", היז הוכחה יי שראה עודיי ענין נעלה -- המתבטא ב.לשבטיוי בכל שבט ושבט בפ"ע ניכר שזהו שבט ישראל -- ומפרש רש"י שגם ,ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו* *י. ומובן שגם ראיית מעלה זו גרמה ש;עלה בלבו שלא לקללם".

ג. ומתאים לההקדמה מבאר רש"י המשך הכתובים, שמשבא בלעם אחרי

7 במשכיל לדוד כתב ש,שכן" משמע שכל יחיד ויחיד שוכן לבדו, ואלשבטיו" משמע שרק כל שבט ה" בפ"ע, אבל בני השבט מעורבין, ולכן מפרש רש"י 5' הענינים -- אבל אי"מ: דהרי על כללות העם (,ישראל") מתאים לכתוב בלשון יחיר, כמבואר כ"פ בפרש"י, וראה פי' הרי"ף בעין יעקב לב"ב שם.

וכן מ"ש שכונת רש"י במעלת הענין ש,כל שבט ושבט שוכן לעצמו* היא, שבלא הקדמה זו אין מעלה מיוחדת בזה ,שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה", כי אולי זהו מפני חשש עין הרע, אבל מכיון שכל שבט הי' בפ"ע, הרי במילא ה" גם שבט יוסף בפ"ע, ובנוגע אליו אאפ"ל שזהו מפני ע"ה שהרי .אין עין הרע שולטת בהם* (פרש"י ויחי מח, טז), ובמילא מוכרח לומר שזהו משום צגיעות -- אי"מ כלל, כי שבט יוסף מאן דכר שמ" בפרש"י כאן !

8 ובפרט לפי מ"ש בדפוס ואשון : .וראה שאין פתחיהן כו' * (בוא"ו).

9 ע"פ המבואר בפנים מובן ג"כ הא דאינו מסיים מעין הפתיחה ,שלא יציצו זה 81כן לדבר טוב על ישראל, הוא מפרש (לאחרי הפתיחה ,נאם בלעם בנו בעור וגו' וגלוי עינים") הטעם למה אינו מקללם -- מצד ב' המעלות הנ"ל : <מה טובו אהליך יעקב" -- האופן שעומדים האהלים של בג"י, ו,מעכנור תיך ישראל" -- אופן חניית השבטים. ולכן אמר ,מה טובו גו' *. ש(בפשוטו של מקרא) אין זה לשון של ברכה או של דברי נביאות וכיו"ב, כ"א ביטוי של התפעלות מענינים טובים. הנותן טעם למה אינו מקללם, ואדרבא מדבר בשבחם ומברכם.

וזהו שפרש"י ,מה טובו אהליך -- על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה. משכנותיך -- חניותיך" (ולא כרגיל -- משכן ודירה) -- המעלה השני' הנ"ל, אופן חנייתם (ש,כל שבט ושבט שוכן לעצמו"). ובהתאם להמפורש לעיל **י: ,וחנו בנ"י איש על מחנהו וגו' *. וכיון שאי"ז פי' הרגיל, מוסיף רש"י ראי' לפירושו ,כתרגומו" -- שהתרגום מפרש כן ,בית * מישריך'", שזהו תירגומו של ,חני' * בכ"מ.

אמנם, לפי' זה (הראשון שבפרש"י) קשה :

א) לא מצינו לו חבר במקרא ש+משכן" פי' חני', כנ"ל.

ב) חניית השבטים -- כלל וגם קודם בזמן, ואח"כ בא הפרט חנית האהלים דכל שבט -- ואם כן הו"ל להקדים בקרא משכנותיך לאוהליך (שזהו גם הטעם *:: להסדר בפרש"י, שהקדים

*9ו) במדבר א, גב.

0) .בית* זה אין פי" בית (דירה), כ"א עד ,בית ישימון" (תרגום חוקת כא, כ).

*2) וגם מובן בפשטות שכשואה בלעם

לפרש כעיקר את הענין ש,כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין* ואח"כ -- ,ראה שאין פתחיהם וכו" ").

ג) זה ש,כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין" הוא הענין העיקרי (שהרי הוא נוגע ל;חזקת לידתם (של) כל אחד ואחד") וגדלה מעלתו בהרבה על ההנהגה באופן ,שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה", הבא למנוע רק ,שלא יציץ לתוך אהל חבירו", וא"כ גם מטעם זה הי' צ'ל סדרן בכתוב זה הפוך: <מת טובו משכנותיך ישראל (ואח"כ) אהליך יעקב"; כי עם היות ש,מה טובו" קאי על שניהם בכ"ז מסתבר כי פרט הסמוך ל,מה טובו" הוא ה;טוב" יותר:

ד) עפ"ז ,מה טובו גו" ? -- אין בזה ענין דנבואה וא"כ הול"ל קודם הכתוב נאום שומע אמרי גו" (אף שבדוחק י"ל שרוצה לסיים הענין דד מעלות עצמו).

לכן מביא רש"י פי' שני ושגם קאי בנבואה לעתיד: ;מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן" -- כי מובן בפשטות שיש בהמקדשות ,טוב" מיוחד. ומכיון שכתוב הלשון ,אהל" הר"ז מורה שהכוונה לאהל שילה; אמנם הרי כתוב בלשון רבים (,אהליך"), מוכח שכולל עוד דבר שבתוכנו (,מקדש") הוא דומה לאהל שילה, והיינו ,בית עולמים".

,משכנותיך ישראל" -- גם בזה המכוון לאהל שילה ובית העולמים, אלא שהנידון הוא בזמן חורבנם. ולכן 822 לקוטי

תוארם ,משכנותיך* (מלשון משכו).

ד והנה אף שמעצמו מובן ה,טוב* שבאהל שילה ובית עולמים (הן בקיומם והן בחורבנן (שהרי אז הרי הן ,משכון עליכם")), מ"מ הרי נתבאר לעיל שכתוב זה, המתחיל בלשון ,מה טובו וגו'*, הוא כעין נתינת טעם למה אין מקללם, ובמילא מוכרח לומר שהוא הדבר גם לפי פי' זה השני -- שה,טוב" שנתכוין בלעם באמירת ענין זה, הוא גם טעם למה אין מקללם: ולכן מוסיף רש"י ,שמקריבין בהן קרד בנות לכפר עליכם" וגם ,וחורבנן כפרה על הנפשות". והביאור :

ההכנה דבלעם ובהתחלה דכל ענין זה הייתה ,ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים":י פרש"י: ,אזכיר עונותיהם, והקללה על הזכרת עונותיהם תחול", ולכן אח"כ כשברכם -- מוכרח הי' לבאר שא"א שתחול הקללה על הזכרת עוונותיהם, ועכצ"ל ש,מה טובו אוהליך" -- מעלתו - פי' ,שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם" -- עוונותיהם מתכפרים.

אבל עדיין אין זה מספיק: א) ה"ז רק בזמן שביהמ"ק קיים, ב) גם אז הרי הקרבנות מכפרים רק על השוגג באיסור כרת *:, או על המזיד באיסור עשה " או לאוין שונים::, אבל על המזיד באיסור כרת ומיתת ב"ד וכו', אין הקרבנות מכפרים -- וא"כ הרי אפשר שתחול הקללה על עוונותיהם אלו 1 :

בלק א

ולכן מוסיף רש"י: ,וחרבנן כפרה על הנפשות", מתאים לפירושו** ,הד חטאים האלו בנפשותם, שנעשו פושעים בנפשותם שנחלקו על הקב"הי - תכלית הפשיעה. כן י"ל שכוונתו (עכ"פ לרמז) : כפרה על הנפשות, מ,נפש כי תחטא בשגגה" *, ועד ,ה" נפש אשר תעשה ביד רמה גן'"'.

ומביא ראי' ש,חורבנן כפרה על הנפשות" שנאמר <כלה ה' את חמתו", כלומר, שע"י ,ויצת אש בציון", חורבן ביהמ"ק. כלתה ,חמתו" של הקב"ה שהיא בגלל עוונותיהן של ישראל -- הרי שנתכפרו ע'"י החורבן כל העוונות גם הכי חמורות ושבעבר ג'כ -- דאל"כ הרי עדיין נשארה ,חמתו" של הקב"ה על עוונות אלו.

ומובן עפי"ז*: למה חוזר רש"י עוה"פ התיבות ;מה טובו אהליך" -- בכדי להדגיש שדברי בלעם אלה הן הקדמה וטעם על שאא"פ שתחול הד קללה -- וזה מכריח שה,טוב" של ,אהליך" ו,משכנותיך" הוא בזה ,ש*

מקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם",

וגם ש,חורבנן כפרה על הנפשות".

ועפ"ז מובן ג"כ שאין מקום לכתוב ענין זה בפ' פקודי, כי הכתוב שם בא רק לרמז לב' המקדשות בענין בפ"ע, ואין נוגע שם לפרש במה היא

6 ויקרא "ד בי

זג) שלח טו, ל.

83מעלתם וכָו', משא"כ כאן כנ"ל.

ה. אבל גם לפי' זה קשה:

א) דוחק לומר שה,בית-עולמים" (קבוע) ייקרא בכתוב בשם ,אהל"

ב) נתבאר יי בביאור הפרש"י הג"ל בר"'פ פקודי שהטעם למה אין רש"י מפרש שם ש,המשכן משכן" קאי על משכן שילה ועל ביהמ"ק (כ"א על ב' המקדשות), לפי שעל משכן שילה לא יתכן הלשון ,משכון": משכון הוא דבר הניטל מהלווה באופן עראי וזמני עד שיפרע החוב שאז חוזר המשכון לבעליו, וזה שייך לומר רק בנוגע לב' המקדשות (שבביהמ"ק השגי הוחזר ביהמ"ק הא'), כי אף שאינם דומים זל"ז בכל פרטיהם 'י, מ"מ שווים הם בנקודתם העיקרית, ששניהם ,בית" לד הקב"ה; משא"כ משכן שילה הוא רק דירת עראי -- וא"כ איך אפ"ל ש,מש-

9) כקושיית הר"ע מברטנורא עְה"פ, וא' מהקושיות במשכיל לדוד. אבָל מ"ש עוד שעל פיי הבִּי קשה איך מזכיר החורבן בתוך הברכות, הרי כנ"ל אי"ז חלק מהד ברכות, כ"א חלק מהטעם למה אין על מה שתחול הקללה.

עד"ז מובן שאין לומר כמו שכתב שלפי' הא' קשה, המוכח שהכתובים איירי בנבואה דלעתיד, ואין ענין זה נבואה (לפַה האי). וגם ; משמעות הכתובים שהם ברכות, וענין זה אינו ברכה כ"א הזכרת צדקתם - כי כנ"ל הרי פסוק זה הוא רק בְעין הקדמה וְטַעִם להנאמר אח"ֶבָ. וקושיתו השני או"מ מפני עו טְעם: הרי גם לפ" הב' א"ז ברכה כ"א הזכרת טובתם (אף שבדוחק ייל שכוונתו היתה לברך את ישראל שיה" לה המשכן שילה ובית עְוְלמים).

0) בלקו"ש חי"א ץ' דד1 ואילך.

11 ראה פרשיי נה 0 כזה תצוה כח, ל.

בל א

כנותיך" קאי כאן גם על משכן שילה בחורבנו להיותו ,משכון?? (ולפי' זה ש,משכנותיך" היינו ,אהליך" (אלא כפי שהם בחורבנן), הרי בע"כ צ'ל שכלול בהם משכן שילה -- משא'כ בפ' פקודי שמפני קושיא הנ"ל מפר" שים שהכתוב לא קאי על שילה):י.

לכן מוכרח רש'י לפרש גם הפי' הראשון, ואדרבא, הפי' הראשון הוא הקרוב יותר לפשוטו של מקרא (ולכן הוא הראשון, העיקרי) -- כי לפי' הא' הקושי הוא בסדר הכתוב (וי"ל סרס המקרא ודרשהו**), משא"כ לפי' הב', שקשה בתוכן הפי' של הפסוק. בנ"ל.

ו ההוראה מפרש"י הנ"ל:

מתוכן פירושו נראה גודל ענין ה" צניעות, שאף זה ,שאין פתחיהם מכוו" נין זה כנגד זה" שלכאורה אינו ענין עיקרי בצניעות. שהרי תכליתו הוא רק ,שלא יציץ לתוך אהל חבירו", הנה גם דבר זה בכחו לפעול שאפילו בלעם הרשע. ,עלה בלבו שלא לקללם", ועד שברכם : כנחלים נטיו גו'.

ההוראה מזה: אל יאמר אדם, שבד דבר גדול ועיקרי בצניעות -- כעין זה ש,בל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין" -- יהי' נזהר, אבל בפרט קל ביותר אין מן ההכרח לדקדק כ"כ: - כי עליו לדעת שגם פרט זה הוא

2) ראה בארוכה לקו"ש הנ"ל.

3 כפרש*י ושמביאו ראשון -- פנחס כז, ב (משא"כ לדִעַה הב' שם),

אלא שדוחק הוא קצת ע"ד הפשט (וב" אמרו ,וזרשהו") ולכן לא פ" כן רש"י בבהעלתך (ט, 5) -- כיון דפשוט לומר שאהרן הי' בביהמ"ד, משא"כ נשיאים וכל העדה שבפנחס.

844 לקוטי

ענין עיקרי, עד שבכחו להפוך כל ענין בלתי רצוי מן הקצה אל הקצה.

ועדיין מקום לפיתוי היצר: בד"א בנוגע להנהגה קבועה, אבל כשהנידון בהנהגה עראיתיי אין מן החובה לדקדק כ"כ בצניעות ובקלות כבחמורות --

גם בזה באה ההוראה: ,ראה פת" חיהם שאינן מכוונין זה מול זה* -- גם בהיותם באוהלים, +אהליך יעקב", אפילו ב,אהל* עראי נוגע זהירות וצניעות כזו.

ולאידך גיסא: כשנזהרים בזה, ההנהגה היא באופן של ,מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" אזי ויהפוך ה"א לך גו' יי וכפרש*י בפסוק הסמוך : הי' בלבו כו' וכשהפך המקום

4 וכאן המקום להדגיש ב" הענין שהזמ"ג : אותם ,המקילים" בכמה עניני צניעות בקייץ, ובפרט

-- כשנמצאים בדירת עראי מחוץ.

לעיר. ומהם האומרים: אחטא ואשוכ --- כאשר אשוכ חעירח. ונוגץ להנהגת אנשים ג"כ, וכ" פרט -- לנשים, שהרי כאו"א מחן נקראת ,עקרת הבית". ויש לחאריך. ואכ"מ. 5 תצא כג;, 4

בלל א

את פיו ברכם כו' ועד להיעוד דמשכן הטוב בשלימות -- שיחזיר הקב"ה את המשכון -- בית עולמים, ש;משכון* מורה שגם בעת החורבן ה"ה קיים --- וכשתוגמר הכפרה ירד ויתגלה *י, ולעד ולעולמי עולמים.

(משיחת ש*פ בלק, תש*ל)