שיחה ב

116שיחה ב

16 לקוטי

תרומה*

א. מהכתוב ,ועשו לי מקדש וגו * הנאמר בפרשתנוי יליף הרמב"ם מצות עשה ,שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי' ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהי' ההליכה והעלי' לרגל כו' והוא אמרו ית' ועשו לי מקדש": (וממשיך) ,שזה הכלל

*) וסיום מס' מדות.

1) כה, ח.

62) סהמ"צ מ"ע כ. וראה שם שרש יב. רמב'"ם ריש הל' ביה"ב. ועד'יז הוא כחינוך מצוה צה,

) ראה כס"מ הל' ביהב"ח שם דהסמ"ג (מ"יע קסג) כתב דלמדין מהכתוב (ראה יב, יא) והי" המקום אשר יבחר ה"א גו" (שהובא בסנה' כ, ב). ולא רצה לומר שה" מצוה היא ועשו לי מקדש (כהרמב"ם) משום הההוא קרא במשכן שבמדבר מירי*, ולהרמב"ם משמע דהאי קרא כלל הוא לכל מקום בין למשכן שבמדבר בין לשילה ונוב וגבעון בין לבית עולמים ודיקא נמי דקאמר ועשו לי מקדש ולא ועשו לי משכן**. ובברית משה לסמ"ג (שם) כתב שגם לדעת הסמ"ג למדין מפסוק וילן. וכבר העירו שכדברי הרמב'"ים (שלבנות ביהב"ח נא' בפד סוק ועשו לי מקדש) מפורש בתנחומא תצא יא פסיקתא. דר"כ פ"ג. ועדייז בסדר עולם ספייו.

ומש"כ בלח"מ ויש הל'י מלכים שגם לדעת הרמב"ם ועשו לי מקדש קאי על משכן שבמדבר (,וכי היכא הבשילה ובמדבר היא מצוה ודאי דבביהב"ח היא מצוה"), ציץ שהרי מנה המצוה מפסוק דילן במנין המצות, והרי אינו מונה במנין המצות וק מה שנוהג לדורות. וגם מפשטות לשונו בהל' ביהב"ח ,וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי' לפי שעה שנאמר כי לא באתם כו'", מוכח שהפסוק ועשו

כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק".

והיינו שדעת הרמב"ם היא, כי עשיית כלי המקדש אינה מצוה בפיע כ"א חלק במצות בנין בית המקדש.

הרמב"ן*+ חולק עליו וכותב ,ולא הוכשר בעיני הטעם שכתב בו הרב שאמר שהם חלקים מחלקי המקדש, לפי שאין הכלים חלק מן הבתים אבל הם שתים מצות ואינן מעכבות זו את זו ומקריבין בבית אעפ"י שאין בו כלים אלו (וממשיך) ולכן אצלי עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפ"ע". ומה שעשיית ה" שלחן ומזבח ומנורה לא תמנה מצוה בפ"ע לפי"ד הרמב"ן -- הוא מפרש הטעם ,מפני שנצטווינו לשום לחם לפני ה' תמיד וצוה אותנו בהכשר העבודה הזאת שהיא לשום אותו בד שלחן מתואר כן ושיסודר לנו שתהי' הדלקה הזו במנורה של זהב משקלה וענינה כן וכן. והנה הם תשמישי קדושת".

ב והנה בישוב דעת הרמב"ם כתב המג'א' ד,אף שהם אינם מעכבים העבודה בביהמ"ק על זה לא ימנע מהיותם חלקים שהרי כמה דברים יש שאינם מעכבים דבר אחר והם חלקים* 117כמו התכלת והלבן שאינם מעכבים זא"ז וכל אחד מהם הוא חלק ממצות ציצית".

אמנם עדיין לא נתבאר בזה די הצוד רך (וכמו שכבר הקשו עליו ), כי אין ראייתו מתכלת ולבן דוגמא לנדו"ד, שהרי הרמב"ם עצמו כתב * גבי תכלת ולבן, כי בדברים שאינם מעכבים זא"ז <העולה במחשבה . . שיהי' כל חלק מצוה בפ"ע (וכן -- בלבן ותכלת) .. לולא מה שמצאנו להם לשון מבואר והי' לכם לציצית מצוה אחת . . שאפילו החלקים שאין מעכבין זא"ז פעמים יהיו מצוה אחת כשיהי' הענין אחד". וא'כ בנדון הבית והכלים שלא נמצא לשון מבואר (וחלוקים זמ"ז -- שלא בערך החילוק דחוטי תכלת ולבן) צ"ל שתי מצות מאחר שאין מעכבין זא"ז.

אמנם זהו לפי השיטה בדעת הד רמב"ם שהבית והכלים אינם מעכבים זא'ז, אבל יש מפרשים* דהרמב"ם ס"ל שכלי מקדש אלו ה"ה חלק הבית לעיכובא, שבלעדם לא יקרא מקדש והם מעכבים מלהיות מקריבין בו

איכ אפשר שהוא מדיני מצוה זו ומ"מ אינו מעכב, אבל לא כתב כן בדעת הרמב"ם (ראה לקמן הערה 40). וכתב דהסברא נותנת דהכלים הללו לאו מדיני מצות של עשיית מקדש, אלא (כמ"ש הרמבין) שהמנורה היא ממצות הדלקת הנרות כו" עיי"ש.

1) בביאור לוי"פ פערלא בסהמ"צ לה" רס"ג פרשה נ"ב (את הרמב"ם דלקמן בפנים לא הביא).

8) ספהמ"צ שורש יא. וראה מ"ע יד.

09 לב שמח שרש יב.

0) בביאור הרי"פ שם הביא ראי' ר,המקדש וכליו אין מעכבין זא"ז וא"כ ע"כ שתי מצות הן (ושלא כמו שעלה על דעת קצת אחרונים ז"ל לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמעכבין וזא"ז, וזה ודאי לא יתכן כלל)", מזה שהקריבו במקדש שני כל ה-

רומה ב

ויש שהוסיפו לבאר יי ששורש מח" לקותם של הרמב"ם והרמב"ן היא פלוגתת התנאים במס' שקלים:י: .השלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת מעכבין את הקרבנות*י דברי ר"מי וחכמים אומרים אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד*::. והיינו, שהרמב"ם ס"ל כר"מ שהכלים מעכבין את הקרבן ובמילא שהם ,כלם מחלקי המקדש" שהוא כולל הבית והכלים כאחד. והרמב"ן ס"ל כחכמים, שאין הכלים מעכבים, ומזה ש,אין הכלים חלק מן הבתים"''י

אמנם גם בזה קשה: א) שהרמב"ם יפסוק בר"מ שהיא דעת יחידאה::

קרבנות אף שלא ה" בו ארון וכפורת, אבל א) הראי' היא רק בנוגע לארון ולא בנוג כל הכלים (וראה כלי חמדה ר"פ פקודי). ב) גם בנוגע לארון הראי" השא רק למי שס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל ולא לדעת הרמב"ם שס"ל דקדשה לעת"ל (נסמן בהערה 18) -- כמו שכתב שם בעצמו. וראה כל"ח פ' תרומה. ג) הרמב"ם בסה"מ" מ"ע כ' במנותו הכלים לא הזכיר ארון. וראה הל' ביהב"ח רפ"ד. וראה לקמן הערה 244.

1 ראה צפע"ג על הרמב"ם (בתחלתו) במנין המצות מ"ע כ. צפע"ג מהדו"ת עגו ביד (הובא בהערה בצפע"נ עה"ת (תרומה ע' קמד. ואתחנן ע' ל. וראה שם בפנים ע' כטיל)). וראה בהנסמן לקמן הערה 39.

2) פ"ד ה"ב.

3) שאסור להקריב קרבן אם אין אלו במקומן -- כ"פ בקה"ע, פנ"מ, תק"ח. ובקה"ע שם מוסיף : ויותר נראה שאסור להקריב עליהן קרבן כגון לחם הפנים על

- השלחן כו', 11888 לקוטי וחכמים פליגי עלי''י! ב) ועיקר: הרמב"ם פסק *י ש,מקריבין הקרבנות כולן אעפ"י שאין שם בית בנול* :י, ומכיון שאין הבית בנוי הרי גם הד כלים אינם (על מקומם במקדש) -- ומוכח דלא ס"ל*י שהשלחן והמנורה כו" מעכבים את הקרבן :'.

איתא גם בתוספתא (מנחות פ"ו ה"ו) ך,ה" שלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא"ז".

אבל הרי מכללי הרמב"ם שפוסק כהירו" שלמי נגד התוספתא (ראה יד מלאכי כללי שני התלמודים ס"ג). אף שי"ל שבנדו"ד שאני כי בירושלמי שנוי' במחלוקת.

7 ראה צפע"נ מהדו"ת פא, א (הובא במפענח צפונות פ"ד סי"ב) + .וכן במקדש קיייל כחכמים בירושלמי פ"ד דשקלים דכ" לים שבמקדש אין מעכבין זא"ז".

8) פ"ו מהל' ביהב"ת הט"ו.

9 ראה מאירי (שקלים שם) דטעם ד,כלן אין מעכבין את הקרבנות שהרי מקריבין אעפ"י שאין בית".

0) בחסזי דוד (לתוספתא) כתב, דמה שאי' בתוספתא (שם) ד,השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא"ז" מצי את" אפ" כר"י דס"ל (סוף עדיות) דמקריבין אעפ"י שאין בית, דזהו דוקא אם לתנהו אבל כי איתנהו מעכבין זא"ז. אבל א) במאירי (שב" הערה הקודמת) משמע שגם אם איתגהו אינן מעכבין מטעם שמקריבין אעפ"י שאין בית. ב) אם נימא דכי איתנהו מעכבין זא*"ז מטעם שהם חלקי הבית, הרי צריכין לעכב בכל זמן -- גם אם ליתנהו, ומזה שאינן מעכבין אם ליתנהו מוכח שאינן חלק מעצם הבית, אלא שאם איתנהו ישנו זין פרטי שמעכבין. ראה כל"ח (ר"פ פקודי) שכ' שעד"ז הוא סברת הרמב"ן. וראה בסוף הערה הבאה,

1) וגם אם נאמר (כבכל"ח פ' תרומה אות ג (וראה שם ר"פ פקודי). וראה צפע"נ למ"ע כ) שהרמב"ם ס"ל כהתירוץ בשקלים שם, ,כאן בעבודות שבפנים כאן בעבודות שבחוץ" (בהיכל כגון קטרת שבכ"י ונרות המנורה ולחם הפנים על השלחן באותן הוא דפליגי (אמוראי שם) מה מעכב כו', ובעבודות שבחוץ על המזבח החיצון בהא הוא ד" קאמרי אין לך מעכב אלא הכור והכן

תרומח ג

ג. גם צ"ל: בתחלת פרשתנו כתב הרמב"ן :י (הטעם שהציווי על עשיית הארון והכפורת נאמר (כאן) קודם להציווי על שאר הכלים, כי) <עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת הד שכינה שהוא הארון כמו שאמרי ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת על כן הקדים הארון והכפורת בכאן בי הוא מוקדם במעלה".

ועפי"ז אי"מ: איך כתב הרמב"ן (בסהמ"צ) שעשיית הארון כו' +תמגה מצוה בפ"ע" ואינה נכללת במצות בנין המקדשיי -- הלא לפי דעתו

בלבד -- פנ"מ (ועד"ז הוא בקה"ע 7 תק"ח *) שם) הרי א) מכיון שבעבודת חוץ אי"יצ לכל הכלים ומקריבין בהביהמייק על מזבח החיצון גם בלא כלים הללו, מדוע יחשבו כולם מחלק הבית (כקושיית הומב"ן שבס"א). ב) הרמב"ם פסק (הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"ב) מזבח שנגעקר מקטירין הקטרת במקומו, ולא כתב שא"א אז לעבוד כל שאר עבודות פנים **.

2) וראה גם מ"ש בפ' עקב , ה.

3 פרשתנו כה, כב.

4) בנגוגע להארון וכפורת לדעת הרמב"מי הנה ב,דרך מצותיך" (שבסוף סהמ"צ) ח"א (במצוה הייח לדעת הרמב"ן) 5ב, שהרמב"ם לא מנה עשיית הארון וכו' מהטעם שהיא חלק ממצות בנין ביהמי"ק. וכי"כ בקנאת סופ" רים במ"ע לג שם. ובמנ"ח שם: ,והארון אינו מעכב אף שהוא מדיני המצוה להר"מ מ"מ יש הרבה דיני המצות שא"מ בדיעבד". ונשאר בצ"ע על הרמב"ם מדוע לא כתב פרטי עשיית הארון.

אבל במג"א כתב שמה שלא נמנה עשיית 119הארון הוא ,עיקר החפץ" בבנינו'י?

ד ויובן כ"ז בהקדים לבאר בסיום דמס' מדות (שמס' זו תוכנה ,מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו" **) : ) כן הקשה גם בכל"ח (פ' תרומה בסוף האות), ובחמד"י (קונטי נר מצוה מייע כ). ובחמד"י שם תירץ ד,קודם חטא העגל הי' עיקר המכוון בבנין המשכן לצורך הש" ראת השכינה, והיינו לענין ארון וכפורת. אמנם אח"כ כשחטאו בעגל והי' המשכן כפרה על חטא העגל והיינו ע"י הקרבנות שוב הוי מצוה בפ"ע כו'". אבל לכאורה אא"פ לפרש כן דהרי דעת הרמב"ן (ר"ם ויקהל) היא שציווי עשיית המשכן מהקב"ה למשה הי' קודם חטא העגל, וציחי משה לבנייי היי לאחרי חטא העגל, וכתב ד,לאחר שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות כו' חזרו לקדמותם כו' ובידוע שתהי" שכינתו בתוכן כעְנָין שצוהו תחלה כמו שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולכן צוה אותם משה עתה ככל מה שנצטווה תחלה".

ונוסף לזה, לפי פי' החמד"י הרי מובן בפשטות מה שמשה הקדים בפ' ויקהל, את המשכן כו' ולא את הארון, כי בגתיים היי חטא העגל (לדעת הרמב"ן כנ"ל), ולא הו"ל להרמב"ן (בר"פ תרומה) לבאר טעם השינוי שמשה הקדים המשכן וכן עשה בצלאל ,לפי שהוא הראוי לקדם במעשה".

6 הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות. הובא ונתבאר בתויו"ט בפתיחתא למסי מדות.

זג) ולשון הרמב"ם בפ"ו מהל' ביאת מקדש תי"א : ,בי"ד הגדול היו יושבין

תרומה ב

שיחדת 1 9

לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושים ** שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הכהן וכך היו אומרים ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן, וברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים". וכמה דיוקים בזה:

א) אמרו תחלה ,ברוך המקום כו' שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן* ואח"כ ,ברוך הוא שבחר באהרן ובניו* -- לכאו' צריכין להאמר בסדר הפוך, כיון שהשבח (וחפרט) ,שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן" שייך הוא לאחר ,שבחר הקב"ה באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' כו'".

ב) בברכה השני' ,שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת כו' בבית קדשי הקדשים" -- אינו מובן שהיז העבודה דכה"ג ורק פעם אחת בשנה (ביוה"כ) -- ובחירת אהרן ובניו לעמוד לשרת בכהונה ה"ז לכל עבודות הכהנים : בהמקדש כולו ובמשך כל השנה כולה; ולמה לא נכללו בהברכה גם עבודות כל השנה ועבודות כל הכהנים+

והנה בחדא"ג כתב ,ואומרים ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו כו' להיות כהן הדיוט, וברוך שבחר באהרן ובניו שהם נבחרים ביותר גם מתוך הכהנים להיות נכנסים לשרת בבית קדשי הקדשים ביום הכיפורים והיינו אהרן ובניו".

120120 לקוטי

אולם לפי דעתו ג"כ תמוה [לבד זאת שעדוין יוקשה כנ"ל, למה שללו סתם כהנים לברך על בחירתם (לכללם בהברכה דכה"ג, או בברכה מיוחדת להם) יוקשה גם לאידך גיסא] : כשם שברכו ,ברוך המקום כו' שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", היינו בנוגע לכהן הדיוט, כמו"כ (ולכאורה עוד יותר) הי' צ"ל ברכה בתוכן זה בנוגע לאהרן ולכה"ג (בברכה אחת. או בפ"ט) !+

יש מפרשים", דמ"ש כאן ,בבית קדשי הקדשים" הכוונה לבית המקדש בכללו -- שהוא קודש לגבי שאר מקומות המקודשים *י: והל' כאן שייך וקשור למס' כלים פ"א*": ,עשר קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות וכו עיירות וכו' ", דמכיון שביהמ"ק מקודש מכולם לכן הוא נקרא כאן קדשי הקדשים, הקודש שבקושים.

אבל הפי' צע'ג, כי [נוסף לזה שבמס' כלים עצמה קחשיב כמה מעלות בקדושת הביהמ'ק עצמו, ורק אחד מהם נקרא שם ;קדש הקדשים", הרי] במס' מדות גופא הוזכר יי +,קדש הקדשים" לענין מדתו וכו' והכוונה לקדה"ק ממש, כי מידת ההיכל לחוד ומידת קדה"ק לחוד, וגם מפורש *: <בין הקודש לבין קדה"ק". ואיך יתכן לומר שהפירוש ד,קדשי הקדשים" יש" תנה בסיום המס' מהמפורש כ"פ לעיל מיני'? אף שבדוחק י"ל דשאני הכי דנאמר .בבית קדה"ק".

תרומח ג

ה. והביאור בכ"ז: ענינם (תכליתם) של המשכן ובית המקדש הם שני דברים כללים ':

א) בלי הרמב"ן הנ"ל ,בית מקודש לשמו ושם כו' יצווה את בנ"י כו'* (ו (לכן גם) ,עיקר החפץ" הוא כו" הארון שמשם דיבר), מנוחת והשראת השכינה שהיתה בהם, וכמו שמסיים (בהפסוק שממנו למד הרמב"ם המ"ע לבנות ביהב"ח) ,ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכמו שמצינו זה מפורש בנוגע לביהמ"ק ,זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתי' ,:+* ועיקר מנוחת והשראת השכינה הוא בקדשי הקדשים *55.

ב) העבודה שבהם (שבעיקרה ה'ה עבודת הקרבנות), והעלי? לרגל אליהם בשלש רגלים.

ובזה היא מחלוקת הרמב'ם והרמב"ן: מי משני אלה הוא העיקר בציווי הקב"ה לבנות ביהמ"ק; וממחלקותם זו נובעת פלוגתתם הנ"ל בנוגע ?הציווי על עשיית הכלים בבית המקדש,

לדעת הרמב"ם תכלית המכוון בבנין המקדש הוא בשביל לחקריב בו קרד בנות, (שכולל כל עבודות* הכהנים שעיקרם עבודת הקרבנות). ומדייק הרמב"ם בלשונו (בספרו -- שהוא ס' 121פסקי הלכות 'י): ,מצות עשה לעשות בית לה' מוכן** להיות מקריבים בו הקרבנות כו' " -- להדגיש שאין הציווי מוגדר ומוגבל לבנית בית כ"א ,לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" *יי. היינו שאם אין הבית מוכן ,להיות מקריבים בו" לא נתקיימה המ"ע של ,ועשו לי מקדש" **.

7 משא"כ ספהמי"צ שאינו פסקי הלד כות. ועוד : ספר היד כתבו בלה"ק (ובתראי הוא), משא"כ סהמ"צ שכי בערבית.

8 עד"ז הוא בשרש יב ,שיהי' לנו בית מוכן יבאו אליו כו'". וכ"ה בסהמיצ הוצאת העליר (ובהוצאת קאפאח : שיהא לנו בית שאליו פונים).

9 להעיר מצפע"נ (מהדו"ת ג, ב. פב, גיד -- הובא ככללי התוהמ"צ ח"א ע' צט) דהרמב"ם כתב דהמצוה היא לעשות ביהביח, ולא נקט לבנות דהבנין של המקדש הוא רק כדי שיהי' (הגמר שיהי') כו', ולא שיבנה. ומחלק בין משכן למקדש, דבמשכן הוי המצוה הבנין. ולכן רחי הבנין שלו שבת*, עיי"ש עוד נפ"מ אם גשים, עבדים וקטנים כשרים לבנין. וראה גם צפע: הל' ערכין בהשמטות נך, א. >" ויקהל ע' קסח-ט.

0) וראה בחינוך שם ,וזאת המצוה (ועשו לי מקדש) כוללת עמה הכלים הד צריכים כבית אל העבודה כגון המנורה וכל

*) כן נראה מצפע*נ על התורה ויקהל ע' קסה וכן מוכח מההמשך במהזו"ת שם (אף שבדפוס כתב .החינוך- -- ואינו מובן, שהרי גם החינוך דבהמק"ד דחי שבת. ואולי (גם) לקושיא זו רמז בציונו תיכף למו"ק (ס, א)). ובכל אופן צע"ג, שהרי מפורש במכילתא ר*פ ויקהל (הובא בצפע*נ שם) שאין מלאכת המשכן דוחה שבת ושם מדוד בר בעשיית המשכן. ואולי זוהי כחנתו בהציון למכילתא -- שמשמע אחרת. או שהדיוק להסיום במכילתא שמדייק ,כגון שנטל קרנו של מזבהח כו'* -- ולא קאטר כפשוטו מלאכות דעשיית המשכן. ואכ"ם.

רומח ב

ועפ"ז מובן בפשטות ש,המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם (הם) מחלקי המקדש" (היינו שבציווי על עשיית כלי המקדש הרי הוא מצווה על חלקי המקדש), כי במה נעשה המקדש מוכן כו' -- הוא עי עשיית המנורה והשלחן והמזבח* (כי ב,הקרבנות"

שאר הכלים כולם".

במנ"ח (שם) כתב ד,בר"מ כאן אינו מבואר בל' הזה רק מ"ע לעשות בית כף ואח"ז בה"ו כתב דיגים דעושים כלים כו" אבל אי"ז זיני המצות של מ"ע זו".

אבל (נוסף לזה שמפורש כתב כן ה" רמב"ם בסהמ"צ מ"ע כ ושורש יב (הובא בתחילת השיחה) אלא שסה"מ לא הי' אז תח"י המנ"ח, כמ"ש שם, הנה) מוכח הוא גם מספר היך, א) מזה שכתב שהמצוה היא ,לעשות בית לה' מוכן להיות מקריד בים בו הקרבנות כו"" כבפנים. ב) מהכי תמוה לכאורה -- שהכניס דעי עשיית כלי המקדש (המזבחות השלחן המגורה כו6 בהל'י ,בית הבחירה* ולא בהל' ,כלי ה" מקדש". ג) בפ"א מהל' ביהב"ח גוכא לאח" רי שמפרש בה"ה הדברים שהן עיקר בבנין הבית מפרש בהיודז ,ועושין במקדש כלים כו'", לפני שמבאר בה"ח איך בנין ההיכל והעזרה כו

1 ועפי"ז יובן גם לדעת הרמב"ם שאין מצות בנין המקדש ,הכשר מצוה* וכ" תוסי שבת קלא, א סד"ה ושוין.

ועפי"ז יש לבאר מה שבמ"ע כ הוצרך להוסיף ,הנה התבאר (מהספרי שהביא) שבנין ביהב"ח מצוה בפ"ע" *. כי מכיון שכתב (שם בתחלת דבריו) שהמצוה לבנות ביהבייח (היא) לעבודה בו יהי" הקרבה כו', הי' אפ"ל שהוא רק כמו ,הכשר מצוה" לעבודת הקרבנות שלאח"ז : ולכן מוסיף שהיא ,מצוה בפ"ע (לא הכשר)". ובהל' ביהב"יח מובן הוא מדיוק לשונו ,לעשות בית לדי מוכן", כבפנים. וראה צפע"נ שנסמן בהערה 39.

*) ואין לומר שכונתו היא שבנין ביהבי"ח היא מצוה בפ*ע ממצות בנין המשכן וכו', ראה לעיל הערה 5:

12212 לקוטי

נכללות כל העבודות שבביהמ"ק'*: הדלקת והטבת* הנרות*י, עריכת לחם הפנים וכו' * ). וע"ז הי' הציווי בתחילת עשיית המקדש. אבל לאחר שנעשה בית מוכן -- אע"פ שנחרב, מקריבין (קרבנות)יי ,אף שאין שם בית" וכלים כו'י, כי אין הכלים (והבית) מצ"ע מעכבין את הקרבנות.

2) ראה ל' קה"ע שקלים שם בל' השני (הובא לעיל הערה 13): להקריב עליהם קרבן לחם הפנים על השלחן ונרות במנורה כו'.

3 שלדעת הרמב"ם (הלי תמידין ומוספין פ'"ג הי"ב, סהמ"צ מ"ע כה) מצוה אחת היא והדלקת הנרות היא הטבתם.

4 להעיר מתוס' ד"ה בלילה, מנחות ק, סע"א. ד"ה וכל הקרב, תמורה יך, א. -- דלפרש"י כל הקרב (בלילה) היא הטבת הנרות (שמן למנורה). וראה צפע"ג עה"ת פקודי לט, לו, דס"ל לרש"י (לגרסא זו) דהוה גדר קרבן.

5 שבלי שלחן א"א לערוך לחם ובלי מנורה (עִכ"פ שפודין -- כל' מגלת תענית פ"ט, וש"נ) א'א להדליק כו" גם לאחר הקמתו. וכדמוכח גם מזה שרק במזבת הפנימי כתב הרמב"ם (הובא לעיל הערה 21) מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו. ולה" ציר בנוגע למנורה מרמב"ן ר*פ בהעלותך.

6 ואפ"ל שלאחר שגבנה כולו עִם כל כליו ונתחנך, אף שאין חהב, אין הכלים מעכבין הקרבנות על המזבח כמ"ש המג'א (הובא בס"א) והמנ"ח (שם).

וראה צפע"ג עה"ת פקודי מ, ט: ,דב" משכן כל הכלים מעכבין וכל הפרטים מעכ" בין משא"כ במקדש. וזה נעשה בגדר השל" מה למשכן, וכן הדין בכל דבר דלמגות לכתחילה צריך שיהי" ראוי לכל אבל אח"כ להעמידו די בדברים יחידים". וי"ל שכ"ה בהמקדש (כל חלקיו) עצמו.

זו) אבל מ"מ מזבח בעי (ראה מל"מ הל' ביהב"ח פ"ו הי"ד. מג"א או"ח סתקסא סק"ב. תשובת הר"מ גאלאנטי (נעתקה בס' הלכות קטנות ת"ב סי"ד). שו"ת דברי אמת (להר"י בכר דוד) קונט' יא ס"ד). ומוכרח הוא גם מזה שהרמב"ם (הל' בר

תרוח ב

אמנם לדעת הרמב"ן עיקר הכוונה והחפץ בהמשכן (ומקדש) להיות מקום מוקדש לשמו כו' משם ידבר כו, ועל פי זה הציווי דעועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לא קאי אלא על הבית עצמו, לבנות משכן להשראת השכינה -- אבל לא נכללו בזה הציווים על הכלים. כי עיקרם לענין +,הקרבנות* (העבודה) שבמשכן*י. והד טעם שלא נמנו הכלים במצות בפ"ע, הוצרך לבאר שזהו משום שהכלים הם רק תשמישי קדושה להעבודות הנעשות בהם.

ולכן גם ,עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפ"ע", כי אין הארון ;הכשר מצוה אחרת כמנורה והמזבחות והשלחן"", ויש עליו* ציווי (שנמנה בפ"ע) מיוחד

הב"ח פ"ב ה"ד) הוסיף ,(אחד שהעיד להן מקריבין) על המזבח הזה (כל הקובנות אע"פ שאין שם בית)". שאינו בל' חז"ל עדיות פ"ח מ"ו. זבחים סב, א. וש"ב

ובמנייח שם ,בלא מזבח (החיצון) אינו קרוי בית המקדש כי עיקר המקדש להקריב קרבנות".

וראה זבחים (כז, סע"ב): האי וצפה (מזבח החיצון בנין אבנים) האי כלי שרת (מזבח הפנימי). שם (ס, א): ונים כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין, וראה צפע"נ עה"ת תצוה ל, י, פקודי לט, לט.

8) ולפ"ז צ"ל שמ"ש ,אבל הם שתים מצות ואינן מעכבות זו את זו ומקריבין בבית אע"פ שאין בו כלים אלו" כתב בעיקר לשיטת הרמב'"ם:

9) הרמב"ן שם במ"ע לג. ולפיו לכד אורה צ"ל שס"ל כהמ"ד (יומא נה, רע"א' נ/ א. ירוש' שם פ"ה ה"ד) שהואות של יוהכ"פ אי"צ ליגע בכפורת כו דאל"ב הוי הכשר מצוה (כמו הכלים). ראה צפע"נ עהיית ריש פרשתנו. ויקהל ע' קסט,

0) ולכאורה מוכח הוא גם מדברי ה" רמב"ין שם, שכתב ,על כן הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא מוקדם במעלה", 123ולא נכלל בכלל הציווי לעשות לו בית מקודש לשמו -- כי הארון (וקדה"ק) ה"ז ,עיקר החפץ* אבל גם בלאה"כ ה"ז בית מקודש כו'.

ו והנה בכמה דפוסים (ובעיקר -- כת"י)יי של מס' מדות אין בהם (בסיום המס') הברכה אחרונה <ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים", וסיומה של המשנה הוא בברכת ,ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", וכנראה כן היא גירסת הרמב"ם :י.

ועפ*י הנ"ל י"ל שג"ז תלוי בפלוגתא של הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל:

מס' מדות ענינה כמ"ש הרמב"ם ** : ,שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו, והתועלת שיש בהענין ההוא כי כשיבנה ב"ב יש לשמור ולעשות התבנית ההוא וכו" ", ומובן שבסיום המס' מבואר מהי ה" תכלית בבנין ביהמ"ק:

לדעת הרמב"ן שהכוונה והחפץ במשכן הוא -- מנוחת השכינה, ועיקרו הוא בקדה"ק. הרי מובן שכל העבודות הנעשות בהמשכן ומקדש הוא לתכלית הזאת שתהי' מנוחת השכינה בקדה"ק -- לדידי' שפיר גרסינן בהמשנה ומסיימים בברכת .ברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים", כי כל הבנין

תרומחה ב

והשירות תכליתן שתהי' מנוחת השכינה (שעיקרה) בבית קדה"ק **. אמנם לדעת הרמב"ם שעיקר המכוון של ביהמ"ק הוא שיהי' בית מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין עליו ג"פ בשנה כו'*, ועיקר עבודה זו של הקרבת הקרבנות ועלי' לרגל היתה נעשית במשך כל השנה כולה, ובהמקדש כולו, ולא בבית קדה"ק, הרי לא יתכן שאמרו ברכה שבה מודגש רק העבודה ,בבית קדשי הקדשים" (שהיא פ"א בשנה).

1 אבל עדיץ צלה"ב: לדעת ה" רמב"ם למה אינו מברך בנוסחא המתאימה לשיטתו, ,ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ"ק"+

ועד"ז צריך ביאור גם לדעת הרמב"ן: עם היות שמצד +עיקר החפץי דביהמ"ק שפיר לומר ,ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד ולשרת כו' בבית קדה"ק", כנ"ל, אבל מ"מ הרי מצד מעלת רובה ככולה דעבודת אהרן ובניו (שאליהם מכוונת הברכה) מתאים יותר לומר ,לעמוד ולשרת בביהמ"ק (ובפרט שזה כולל גם קדה"ק)".

ח. וגם זה יתבאר עפ"י שיטות הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל, בנוגע להמקדש והכלים שבו.

והביאור : ענין הברכה והשבח יתכן רק כאשר הדבר שעליו מברכין ומשבחין הוא ענין מיוחד בפ"ע, אבל לא כאשר הוא פרט המוכרח מצד ענין אחר (כי באם צ"ל ברכה -- מקומה בנוגע לסיבה ולא בנוגע למסובב המוכרח).

12414 לקוטי ובנדו"ד: לדעת הרמב"ם שהמיע ד,ועשו לי מקדש" ענינה ,לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וכו'". הרי כשם שעשית הכלים לא תמנה מצוה בפ"ע, משום שהכלים הם חלק דכללות המ"ע של בנין בית ,מוכן" -- עד"ז אין מקום לברכה מיוחדת על בחירת הכהנים לביהמ"ק, מכיון שבחירתם להעבודה היא חלק עשיית המקדש, שהציוי ,לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים הקרבנות כו'" ה"ה מכריח ג"כ בחירתם של כהגים המוכנים להקריב קרבנות אלו כו'+.

ועד"ז גם לדעת הרמב"ן: אעפ"י שאין הכלים חלק מן הבית, מ"מ עשיית הכלים שלחן מנורה ומזבח אינה נחשבת מצוה בפ"ע, משום שאינה אלא ,הכשר העבודה* והכנה לעיקר המצוה (,שנצטווינו לשום לחם לפני ה' תמיד ציוה אותנו בהכשר העבודה הזאת -- שהיא לשום אותו בשלחן מתואר כן כו'") -- עד"ז ג"כב בעבודת הכהנים בכלים הללו שאין להגדירה כענין בפ"ע ולאמר שבח מיוחד על בחירתם לעבודה (;ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ"ק"), כי בחירה זו מוכרחת מצד הציווי להקריב קרבנות ולשום לחם לפני ה' וכו', שא"א לקיימם בלי

4 להעיר מסהמיצ להרמב"ם שבמיע לב מנה רק ,היא שצונו לכבד זרע אהרן ולפארם כו'*. ובמ"ע לו .היא שצונו שיהיו כהנים עובדים למשמרות", אבל לא כתם כמ"ע עצם הענין שצונו שהכהנים יעבדו בביהמ"ק כו', כמו בלוים -- מ"ע כג. רפ"ג מהל' כלי המקדש (אבל ראה לשונו ברפ"ד שם. וראה מ"ע כדדל : הוא שצוה הכהנים כו').

תרומח ג

(השלחן ו)הכהנים הנבחרים *לעמוד לשרת" *5.

ט. אמנם בנוגע להעיקר והתכלית במשכן ומקדש -- מקום מנוחת ה" שכינה בביהמ"ק, הרי לדעת הרמב"ן כשם שענין זה אינו תלוי בעשיית הכלים כנ"ל, כמו"כ אינו תלוי בבחירת אהרן ובניו להעבודה בכלים אלו, ובקיום הציווי ד,ועשו לי מקדש" יקויים מיד ה;ושכנתי בתוכם" גם בלי עבודת הכהנים. וגם אם נאמר שמאיזה טעם רצה הקב"ה שמנוחת והשראת השכינה תהי' רק ע"י עבודה בהמקדש. (ויש לקשר זה עם הביאו" רים בתוכן ענין חינוך המקדש וכלי ואכ"מ), הרי די' (החינוך ו)העבודה הראשונה כשהוקם המקדש. וכמו שמצינו בהמשכן לאחרי הקמתו מיד ,וכבוד ה' מלא את המשכן**" (את"ל שזה הי' גם קודם העבודה)., ועד"ז כאשר נגמרה הקמתו ובאחד בחודש הקריב הקטרת והקרבנות כו', שנאמר שירא כבוד ה' אל כל העם"" -- ומכיון שכבר שרתה השכינה תיכף בתחילת הקמתו (והעבודה אז) שוב אינה זזה משם גם לולא עבודת ה" כהנים (שלאח"ז).

ועפ"ז עבודת אהרן ובניו בביהמ"ק היא פרט בהמ"ע של הקרבת הקרבנות (ושאר העבודות) בביהמ"ק, אבל אינה שייכת לעיקר המכוון במקדש, השראת השכינה בקדשי הקדשים.

5) להעיר ממנחות (כ, רע"א): כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כו

6 פקודי מ, לד.

) שמני ט, כג. ועד"ז הי' בביהמ"קי ראה רמב"ן דרשת ,תורת ה' תמימה* (כת* בי הרמב"ן ע' קסג) ,ולא שרתה שכינה במשכן אלא ע*י הקרבגות . . ובבית המק" דש נמי ע"י קרבן נבחר כו'", 125לקומי

ולכן מוסיפים ואומרים ,ברוך שבחר באהרן ובבניו כו' לעמוד לשרת בבית קדה"ק' -- שבח מיוחד על עבודתם שאמנם שייכת ופועלת להיות השראת השכינה בביהמ"ק (קה"ק), כי עצם בחירתם לעבודה מוכרחת כיון שצ'ל <ריח ניחוח לה'**9 -- אבל מכיון שיש בעבודתם גם ענין ומעלה מיוד חדים, לפעול מנוחת והשראת השכינה, ע'כ אומרים ע"ז ברכה מיוחדת שבה מודגש העילוי הנוסף שבעבודת הכהנים, עיקר החפץ שבמקדש -- מנוחת השכינה שהיא -- בקדה"ק.

יו"ד. ועפ"ז מובן מה שמתחלה היו אומרים ברוך המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן, ולאח"ז ,ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדה"ק":

זה שאומרים ,ברוך שבחר באהרן ובבניו" אין הכוונה לשבחו ית' על עצם הבחירה באהרן ובניו לעבוד עבודה בביהמ"ק (שאז הי' צריך להקדים יי ברכה זו לפני הברכה ,שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן". וכנ"ל), ביא השבח הוא ע"ז שהיא ,בבית קדה"ק" -- על שפועלים בעבודתם מנוחת השכינה בקדה"ק -- וזה אינו מוכרח מצד עצם בחירת אהרן ובניו לעבוד בביהמ"ק. ולכן מתחלה מברכין ואומרים ,ברוך המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן", שהיא ברכה ושבח עבור יכלתם לעבוד ביום זה בביהמ"ק (כולו) ואח"כ משבחין על הפעולה הנוספת והנפלאה הנעשית ע"י עבודתם (בכל יום -- גם) ביום זה,

תרומה ב

,לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדה'ק", מנוחת השכינה בהמקדש -- שהיא .בבית קדה"ק".

בסגנון אחר קצת: ,בבית קדה"ק" שייך רק ללפניו <הוי'* ולא לתיבת ,לשרת".

יא אמנם עפ"ז יש להקשות: כל הנ"ל יתכן בכל ימות השנה, שעבודת הכהנים היא בכל המקדש כולו. אמגם ביוה"כ שנצטווה לעבוד בקדה"ק בהזאת הדם, והקטרת הקטרת וכו', איך מתאים אז לומר ע"ז ברכה מיוחדת ,לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדעוים". הרי מוכרח זה מצד הציווי להזות הדם והקטרת הקטרת בקדהיק.

והתירוץ פשוט: וה שהיו עושים יו"יט כשלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הוא כאשר היו הסנהדרין ;יושבים בלשכת הגזית ששם היו דנים את הכהונה", ובלשכת הגזית היו הסנהדרין יושבים רק בימות החול אבל בשבת ויו"ט יורדים ויושבים ב;חיל" *'.

ועפי"ז נמצא ששבח וברכה זו נאמרו רק בימות החול ולא בשבת ויו"ט (ולא ביוה"כ) -- שאז מתאים לתוכן השבח, שעבודת אהרן ובניו בהמקדש כולו פועלת במנוחת השכינה בקדה"ק. כנ"ל. שיתכן רק כשהעבודה נעשית דוקא בהמקדש כולו ולא כאשר העבודה מוכרחת להיות בקדה"ק -- ביוה"כ.

יב. ובזה הוראה נפלאה בעבודת התורה ומצות בזמן הזה:

אמרו רז"ל יי ,תפילות כנגד תמידין 12616 לקוטי תקנום", ויתירה מזו הוא בלימוד ה" תורה ,ונשלמה פרים שפתינו" -- שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקד ריב עולה :+ -- בכל מקום (וזמן). הרי (כמו הכהנים בעבודתם בזמן שביהמ"ק קיים) נוסף ע"ז [שפועל ריח ניחוח לה', העלאה מלמטלמ"ע. ועוד יותר] שפועל גם בהמשכת והשראת השכינה למטהיי, שיהי' לו ית' דירה בתחתונים **. הנה המשכה והשראה זו היא לא רק בהאדם עצמו וכמרז"ל > עה"פ <ושכנתי בד תוכם -- בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל" (ובסביבתו), אלא שפועל וממשיך השראת השכינה במקום קדה"ק, ששם היא בחי' קדה"ק של כל העולם" -- דוגמת עבודת

תרונזה ג

אהרן ובניו הנעשית בעזרה וכו' שהיא ממשכת השראתה של השכינה בקדה"ק,

שמזה מובן גודל האחריות בעבודת כאו"א בתומ"צ, שאם חסר בעבודתו, הנה לא רק שעי"ז נחסר בה,ושכנתי בתוכם" שלו, כ'א שנוגע להמשכת השכינה לכל ישראל כולו ולהעולם כולו.

ולאידך מובן מעלה הנפלאה שבעבודתו בתורה ותפלה של כאו"א מישראל ופעולתו עי"ז בכל העולם כולה,

עד שעי"ז מקרבים וממהרים הזמן שיוכלו להקריב קרבנות .כמצות רצונך" * בביהמ"ק השלישי, שירד ויתגלה * במהרה בימינו, בקרוב ממש. (משיחת תשללב)