283

ולא במשכן

כל זה הוא בנוגע למלאכת המשכן. המשכן והחצר, ובזה הי' פקידה^**. ואכ"מ. – נוסף (ועיקר) שאדניהם (המעמיד שלהם) נפקדו.

ועפ"ז מובן ג"כ מה שבנוגע ל"מזבח הנחושת ואת כל כלי המזבח" (פרשתנו לח, ל) היתה פקידה פרטית - כי המזבח הוא עיקר ענין הבית, וכלשון הרמב"ם (ריש הל' ביהב"ח) "מ"ע לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" (וראה לשונו בסהמ"צ שם. וראה מנ"ח מצוה צה (דבלא מזבח אינו קרוי בית המקדש כי עיקר מקדש להקריב קרבנות), ובהמובא בלקו"ש חי"א ע' 122 הערה 47). ומפורש (בנדו"ד) בנוגע למזבח "מה מזבח משל ציבור כו'" (מנחות כב, א. תו"כ ויקרא א, ה. וראה ר"ש משאנץ שם). אף דכל המקדש ומקומו שייך לצבור (כנסמן לעיל הערה 16. וראה זבחים קטז, ב ובפרש"י שם. ספרי נשא ו, כו בסופו. ועוד). וראה פרש"י יתרו כ, כא בנוגע למזבח "שתהא תחילת עשייתו לשמי". וראה מכילתא שם. צפע"נ על הרמב"ם הל' תרומות פ"א ה"א־ב (ד, ב). וראה לקמן הערה 42. ואכ"מ.

**) ומה שלא די בזה שהביאו את המשכן אל משה, "את האהל ואת כל כליו גו'" (פרשתנו לט, לג ואילך), והוא הקים את המשכן בפועל^*, והביא כל הכלים אל מקומם כו' כאשר נצטווה (שם מ, ב ואילך) – יש לומר, כי בהמשכן הוצרך להיות לגמרי נכסי ציבור – בכל פרט וזמן שבו, גם בהיותם חלקי המשכן בפ"ע. וע"ד מ"ש בצפע"נ עה"ת (ויקהל לה, י) דכל פרט ופרט מהמשכן הוה מצוה ולא כבביהמ"ק ולכן קיי"ל (במקדש) בונין בחול כו' אבל משכן שאני דזה גופא מצוה. ע"ש (ובהנסמן שם).

*) אלא שבזה י"ל דאינו שייך לכאן, כי בני ישראל לא היו יכולים להקימו (תנחומא ופרש"י שהובא לקמן הערה 41). ועוד: גם משה לא הקימו בכחו כ"א "עסוק בידך נראה הכהונה, "ואתה²⁵ הקרב אליך" אומר רש"י: "לאחרי שתגמור מלאכת המשכן". זאת אומרת: בגדי הכהונה – שעל ידם נפעל "לקדשו לכהנו לי" של אהרן²⁶ ובניו – עשייתם היא לא באמצע, או בכלל ממלאכת המשכן, עשייתם צריכה להיות דווקא "לאחר שתגמור מלאכת המשכן"²⁷.

ויש לומר הדיוק בזה: חלות הקדושה של "לכהנו לי" (במשכן²⁸) תיתכן רק כאשר קיימת המציאות של מקום המאפשר "ושכנתי", וכתוצאה מכך – נעשית אפשרית המציאות של "לכהנו לי", של כהונה – לשירות, רק אז ניתן לקיים "לקדשו, להכניסו בכהונה על־ידי הבגדים"²⁹; אך בשעה שעדיין לא קיימת המציאות של מקום לשרת – לא קיים הענין של סוג כהן וקדושת כהן של המשכן³⁰ (וכן לבישת בגדים – המהוה פרט ומשלים את כהונתם³¹);