284
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ובדומה לכך בנוגע לעשיית הבגדים: מציאות עשיית בגדי כהונה היא לאחרי שישנו גמר מלאכת – מציאות – המשכן.
ועל פי זה יובן מדוע לא היה צורך ב"פוקד" גם בנוגע לזהב (החלק מתוכו) שממנו נעשו בגדי הכהונה:
התוכן ופעולת של "פקודי המשכן" הוא, כהמשך הכתוב – משום היותו "משכן העדות", כאמור, "עדות לישראל שויתר להם הקדוש־ברוך־הוא על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם". ובמילא נחוץ שמלאכת המשכן אשר בה "השרה שכינתו" תהיה הקדש השייך לחלוטין לכלל ישראל, ללא כל שייכות ליחידים (שבישראל, אפילו לא שייכות שעל־ידי עשיית המלאכה, כנ"ל).
אמנם בגדי הכהונה, שאינם חלק ממלאכת המשכן אלא נוגעים לעבודת הכהנים – הרי למרות שגם בהם קיים הדין שהם צריכים להיעשות מממון ציבור32, עם זאת, אין לגביהם הדגשה שלא תהיה להם שום שייכות לעושי המלאכה*, משום שמציאותם איננה חלק מ"משכן העדות" – מלאכת המשכן.
ועל פי זה יובן ויומתק החילוק שמצינו בנדבה: בנדבת המשכן נאמר שהביאו הכל למשה – ובצלאל, אהליאב וכל איש חכם לב לקחו אותה "מלפני משה"33; לעומת זאת, הזהב והתכלת... שמהם נעשו בגדי הכהונה, למרות שהיו "מתרומה המקודשת לשמי"34, עם זאת אומר הפסוק "והם יקחו את הזהב"35 ישירות מישראל לעושי המלאכה – "אותם חכמי לב שיעשו הבגדים יקבלו מן המתנדבים את זהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים"36.
ה. הפקידה על־ידי משה – משום אי־שייכותו לחטא העגל
על פי הנ"ל יתווסף ביאור מדוע הפקידה נעשתה על־ידי משה דווקא – אף שבדרך כלל הענין של "מוסרו לציבור יפה יפה"37, תקף גם כאשר מוסרים את הנדבה לגיזבר וכיוצא בזה:
הדבר היה קשור לא רק בנשיאותו של משה38 – אלא (גם) מחמת העובדה שמשה מצד עצמו לא היה זקוק לכפרה
הערות
- 32. ראה יומא שם. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ח ה"ז. וראה אוה"ח תצוה כח, א בסופו.
- *. וכן א"צ לשלול (בתכלית) החשש שלא נמסר "יפה יפה" (וראה נ"כ הרמב"ם שם), שלכן לא הוצרכו להביא נדבה זו למשה (כדלקמן בפנים) – ראה לעיל הערה 19.
- 33. ויקהל לו, ב־ג. וראה ראב"ע שם, ג שגם מה שהם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר הביאו אל משה. וראה רמב"ן שם.
- 34. פרש"י תצוה כח, ד בסופו.
- 35. תצוה כח, ה.
- 36. פרש"י שם. וראה ראב"ע, רמב"ן וחזקוני שם. וראה ב"ב ח, ב. ירושלמי שקלים פ"ה ה"ב.
- 37. יומא שם.
- 38. ראה לעיל הערה 19.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ח׳:ז׳ - הטקסט מספריא
כל בגדי הכהנים אינן באים אלא משל ציבור ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה מוסרו לציבור ומותר וכן כל כלי השרת ועצי המערכה שמסרן יחיד לציבור הרי הן כשרין אף כל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו כשרים ובלבד שימסרם לציבור:
אור החיים על שמות כ״ח:א׳ - הטקסט מספריא
וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. טַעַם אָמְרוֹ וְאַתָּה, גַּם אָמַר לְשׁוֹן הַקְרָבָה, גַּם אָמַר תֵּיבַת אֵלֶיךָ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ג,יז) כִּי הַכְּהוּנָה לְמֹשֶׁה הָיְתָה לְמָנָה, אֶלָּא לְצַד שֶׁמֵּאֵן לָלֶכֶת בִּדְבַר ה׳ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים חָרָה ה׳ בּוֹ וְהֵסִירוֹ מִגְּבִירַת הַכְּהוּנָה, בְּאָמְרוֹ (שמות ד:יד) ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי״, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה לֵוִי וְעַכְשָׁיו נַעֲשָׂה כֹּהֵן, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר לוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁאֲנִי מְצַוְּךָ לְבַד אֶלָּא גַּם אַתָּה מִצַּד עַצְמְךָ הַקְרֵב אֶת אַהֲרֹן בִּמְקוֹמְךָ וְתַעֲשֶׂה הַדָּבָר כְּאִלּוּ אַתָּה חָפֵץ בּוֹ, כִּי זֶה לְךָ בִּמְקוֹם קָרְבָּן לְכַפָּרָה עַל אֲשֶׁר הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ לִפְנֵי ה׳. וְאָמְרוֹ אֵלֶיךָ לְכַפָּרָתְךָ, בְּהַקְרִיב אֶת אַהֲרֹן וְיִתֵּן לוֹ גְּדֻלָּתוֹ, אֵין לְךָ קָרְבָּן גָּדוֹל מִזֶּה.
עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ הַקְרֵב אֵלֶיךָ, כִּי עַל יְדֵי חֵטְא הָאָדָם מִתְרַחֵק בְּחִינַת עָנָף נִשְׁמָתוֹ שֶׁכְּנֶגֶד אוֹתוֹ עָנָף שֶׁבּוֹ חָטָא מִשָּׁרְשׁוֹ, הַגָּדוֹל כְּפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן וְכוּ׳, וְהִנֵּה בְּאֶמְצָעוּת הַהַפְצָרוֹת שֶׁהִפְצִיר בִּשְׁלִיחוּת ה׳ גָּרַם לְהִתְרַחֲקוּת עָנָף אֶחָד מֵעַנְפֵי נִשְׁמָתוֹ מִשָּׁרְשָׁהּ, וַהֲגַם כִּי ה׳ הֶעֱנִישׁוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כָּל עוֹד שֶׁלֹּא קִבֵּל הָעֹנֶשׁ הַפְּגָם עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ וְהָרָחוֹק עוֹדֶנּוּ מְרֻחָק, לָזֶה בִּשְׁעַת תַּכְלִית הַדָּבָר הוֹדִיעוֹ כִּי בָּזֶה יִהְיֶה מִתְקָרֵב הָרָחוֹק, וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ, פֵּרוּשׁ, הַקְרֵב לְעַצְמְךָ, פֵּרוּשׁ לִבְחִינָתְךָ שֶׁרְחוֹקָה בְּאֶמְצָעוּת הַחֵטְא הַהוּא, וְנִתְכַּוֵּן ה׳ לְהוֹדִיעוֹ כִּי זֶה תִּקּוּנוֹ (שמות ד:יג).
וּמִזֶּה אֲנִי מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹף בְּרָכוֹת (נד:) חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה וְכוּ׳, וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא (שם ס:) לְקַבֵּל הָרָעָה בְּשִׂמְחָה כְּשֵׁם שֶׁשָּׂמֵחַ בַּטּוֹבָה, עַד כָּאן. וְהָיָה הַדָּבָר קְצָת בְּעֵינַי רָחוֹק, וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן הִנֵּה הַיִּסּוּרִין הֵם מַקְרִיבִין עַנְפֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִשָּׁרְשָׁם, שֶׁאֵין לְךָ רַע וָמַר כְּעָזְבוֹ אֶת ה׳ אֱלֹהָיו, וּבְאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין יִתְקָרֵב הָרָחוֹק, וְעַל זֶה יִשְׂמַח לֵב הַמַּשְׂכִּיל. וְאָמַר וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ וְגוֹ׳ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שֶׁהֵם הֵם סִימָנֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁיַּרְאֶה שֶׁחָפֵץ וְדִבֵּר לְפָאֲרוֹ, אֲשֶׁר זֶה הוּא שָׂנוּי לְעוֹשֶׂה הַדָּבָר לְצַד הַהֶכְרֵחַ, וַהֲגַם שֶׁהַבְּגָדִים הֵם חוֹבַת גַּבְרָא הָעוֹמֵד לְשָׁרֵת, עִם כָּל זֶה רָצָה ה׳ לְזַכּוֹת לְגַלְגֵּל זְכוּת זֶה עַל יָדוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם לְחִבָּה וּלְשִׂמְחָה בְּאָחִיו, וְדָבָר זֶה הוּא בְּחִינַת נְשָׁמָה לַנְּשָׁמָה בְּעִקַּר מַעֲשֶׂה זֶה. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה הַבְּגָדִים מִשֶּׁלּוֹ, וַהֲגַם שֶׁשָּׁנִינוּ (משנה יומא פ״ג מ״ז) בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים בָּאִים מִשֶּׁל צִבּוּר, הֲרֵי אָמְרוּ שֶׁיָּחִיד יָכוֹל לְהִתְנַדְּבָם וּלְמָסְרָם לַצִּבּוּר, וּכְמוֹ כֵן צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת.
אבן עזרא על שמות ל״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
ויקחו. את כל התרומה אשר הביאו:
והם. ישראל היו עוד מביאים נדבה אל משה בכל בקר:
רמב"ן על שמות ל״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה הִנֵּה בְּיוֹם אֶחָד הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה הַזֹּאת (לעיל לה כב-כט) אֶל אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהוּא שֶׁל מֹשֶׁה, וְהַחֲכָמִים לָקְחוּ בּוֹ בַּיּוֹם מִלְּפָנָיו וּבְמָחֳרָת בְּהַשְׁכָּמָה, וְכֵן בַּשֵּׁנִי הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד אֶל אָהֳלוֹ נְדָבָה וְהוּא צִוָּה לְהָבִיא אוֹתָהּ אֶל הָאֻמָּנִים, עַד שֶׁאָמְרוּ לוֹ שֶׁהֵם מַרְבִּים לְהָבִיא, וְהָיְתָה דַּיָּם וְהוֹתֵר. וְלֹא הָיָה הַיִּתְרוֹן דָּבָר חָשׁוּב שֶׁיְּסַפֵּר בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה פְקוּדֵי מֶה עָשׂוּ בּוֹ, אוּלַי הָיָה מֻנָּח בָּאֹהֶל לְחַזֵּק בָּהּ אֶת בֶּדֶק הַמִּשְׁכָּן, אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ כְּלֵי שָׁרֵת כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בַּמִּקְדָּשׁ בַּמּוֹתָרוֹת (שקלים פ"ד ה"ד): וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב (שמות ל"ו:ה') "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא", לְשַׁבֵּחַ אֶת הָעָם הַמְּבִיאִים בְּנִדְבָתָם, וּלְפָאֵר הַחֲכָמִים בְּנֶאֱמָנוּתָם, וְגַם הַנָּגִיד עֲלֵיהֶם מְשֻׁבָּח בָּזֶה שֶׁהֶעֱבִיר קוֹל בַּמַּחֲנֶה לְמָנְעָם, כִּי אֵין לוֹ חֵפֶץ בְּכַסְפָּם וּזְהָבָם כִּשְׁאָר הַמּוֹשְׁלִים בְּעַמָּם, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי" (במדבר טז טו):
רש"י על שמות כ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
חשן. תַּכְשִׁיט כְּנֶגֶד הַלֵּב:
ואפוד. לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי בַּבָּרַיְתָא פֵּרוּשׁ תַּבְנִיתוֹ, וְלִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא חֲגוֹרָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, רָחְבּוֹ כְּרֹחַב גַּב אִישׁ, כְּמִין סִינָר שֶׁקּוֹרִין פורצי"נט בְּלַעַז, שֶׁחוֹגְרוֹת הַשָּׂרוֹת כְּשֶׁרוֹכְבוֹת עַל הַסּוּסִים, כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה הִיא; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֲגוֹרָה לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וְאַחַ"כַּ וַיַּחְגֹּר אוֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא, לָמַדְנוּ שֶׁהַחֵשֶׁב הוּא הֶחָגוֹר וְהָאֵפוֹד שֵׁם תַּכְשִׁיט לְבַדּוֹ; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁעַל שֵׁם שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת שֶׁבּוֹ הוּא קָרוּי אֵפוֹד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד שֵׁם לְבַד וְהַכְּתֵפוֹת שֵׁם לְבַד וְהַחֵשֶׁב שֵׁם לְבַד, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁעַל שֵׁם הַסִּינָר שֶׁל מַטָּה קָרוּי אֵפוֹד – עַל שֵׁם שֶׁאוֹפְדוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ בוֹ – כְּמוֹ שֶׁנֶּ' וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ, וְהַחֵשֶׁב הוּא חָגוּר שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְהַכְּתֵפוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי שֶׁיֵּשׁ רְאָיָה שֶׁהוּא מִין לְבוּשׁ, שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד (שמואל ב ו') – כַּרְדּוּט דְּבוּץ, וְתִרְגֵּם כְּמוֹ כֵן מְעִילִים כַּרְדּוּטִין, בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלוֹת מְעִילִים (שם י"ג):
מעיל. הוּא כְּמִין חָלוּק, וְכֵן הַכֻּתֹּנֶת, אֶלָּא שֶׁהַכֻּתֹּנֶת סָמוּךְ לִבְשָׂרוֹ וּמְעִיל קָרוּי חָלוּק הָעֶלְיוֹן:
תשבץ. עֲשׂוּיִין מִשְׁבְּצוֹת לְנוֹי, וְהַמִּשְׁבְּצוֹת הֵם כְּמִין גֻּמּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב לְמוֹשַׁב קְבִיעַת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵי הָאֵפוֹד מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, וּבְלַעַז קוֹרְאִין אוֹתוֹ קשטו"נש:
מצנפת. כְּמִין כִּפַּת כּוֹבַע, שֶׁקּוֹרִין קופ"יא בְּלַעַז, שֶׁהֲרֵי בְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא לָהֶם מִגְבָּעוֹת וּמְתַרְגְּמִינָן כּוֹבָעִין:
ואבנט. הִיא חֲגוֹרָה עַל הַכֻּתֹּנֶת וְהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה עַל הַמְּעִיל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר לְבִישָׁתָן וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד:
בגדי קדש. מִתְּרוּמָה הַמְקֻדֶּשֶׁת לִשְׁמִי יַעֲשֶׂה אוֹתָם:
חשן A BREAST-PLATE — an ornament borne in front of the heart.
ואפוד AND AN EPHOD — I have heard no tradition nor have I found in the Boraitha any description of its shape, but my own mind tells me that it was tied on behind him; its breadth was the same as the breadth of a man’s back like a kind of apron which is called pourceint in old French which ladies of rank tie on when they ride on horse-back. Such, as mentioned, was the way in which the lower part was made, as it is said, (II Samuel 6:14) “And David was girded with a linen ephod” — this informs us that the ephod was something tied on the body. It is, however, not possible to say that it consisted of a girdle only, because it is said (Leviticus 8:7) “And he put the ephod upon him”, and afterwards it is stated “and he girded him with the חשב of the ephod” and this Onkelos translated by “the girdle of the ephod.” This, therefore, informs us that the חשב is the girdle and the אפור is the name of the ornamental garment itself. Further, it is not possible to assert that it was on account of the two shoulder-straps that it was called אפוד (i. e. that the term אפוד applies to these two straps and the girdle to which they were attached) for it is said, (v. 27) “the two shoulder-pieces of the ephod” — this tells us that the ephod is a separate name, the shoulderpieces a separate name and the girdle a separate name (i. e. each of these is the name of separate articles). Consequently I say that it is called אפוד in reference to the apron-like garment which hung down and that it was so called because they bedecked him (אופדו) and ornamented him with it, as it is said, (Leviticus 8:7) “And he bedecked (ויאפוד) him with it.” The חשב was the girdle which was on the upper portion of it (the ephod), and the shoulder-pieces were attached to it. Further, my own mind tells me that there is evidence that it was a kind of garment, for Jonathan ben Uzziel translates (II Samuel 6:14) “And David was girded with a linen ephod” by “a linen כרדוט” and exactly similarly does he translate מעילים, “robes”, by כרדוטין in the story of Tamar, Absolom’s sister, (II Samuel 13:18) “For with such robes (מעילים) were the king’s daughters that were virgins apparelled”.
מעיל — This was a kind of shirt and so, too, the כתונת, except that the כתונת was worn immediately on the body and מעיל is a term for the outer shirt.
תשבץ A QUILTED [INNER GARMENT] — made with משבצות as ornaments. These משבצות were a kind of indentations which are made in gold ornaments as a setting in which to fix precious stones and pearls, as it is said of the stones of the ephod, (v. 11) “enclosed in settings (משבצות) of gold.” In old French they call them castons.
מצנפת — a kind of domed helmet which they call cofea in old French, for in another passage (v. 40) it calls them מגבעות which we translate in the Targum by כובעין, helmets.
ואבנט — This was a girdle upon the inner-garment, and the ephod was the girdle over the outer-garment, just as we find it stated in the description of the order in which they were donned: (Leviticus 8:7), “And he put upon him the inner-garment (כתנת) and girded him with the belt (אבנט) and clothed him with the mantle (מעיל) and put the ephod (אפוד) upon him.”
בגדי קדש lit., GARMENTS OF THE HOLY THING — i. e. from the heave-offering that is sanctified (מקדשת) to My Name shall they make them (Sifra, Acharei Mot, Chapter 1 10).
רש"י על שמות כ״ח:ה׳ - הטקסט מספריא
והם יקחו. אוֹתָם חַכְמֵי לֵב שֶׁיַּעֲשׂוּ הַבְּגָדִים יְקַבְּלוּ מִן הַמִּתְנַדְּבִים אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת לַעֲשׂוֹת מֵהֶן אֶת הַבְּגָדִים:
והם יקחו AND THEY SHALL TAKE — Those men, wise in heart (cf. v. 3), who are to make the garments shall receive from the donors את הזהב ואת התכלת THE GOLD AND THE BLUE PURPLE, in order to make the garments of them.
תלמוד ירושלמי שקלים ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַרְכּוֹלִין וּשְׁלשָׁה גִּיזְבָּרִין. וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת שֶׁאוֹתָן קִיבְּלוּ הַצִּיבּוּר עֲלֵיהֶן:
הלכה: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה מַרְכּוֹלִין. תַּנֵּי. מִשְּׁנֵי כַּתֹלִיקִין. הָדָא הִיא דִכְתִיב וִיחִיאֵל וְעוזִיָּהו וּמַחַת גִּזְבְּרִין. וַעֲשָׂאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיאֵל וּסְמַכְיָהוּ וּמַחַת וּבְנָיָהוּ מַרְכּוֹלִין. פְּקִידִים מִיַּד כָּונַנְיָהוּ וְשִׁמְעִי אָחִיו קַתיֹלִיקִין. בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית הָאֱלֹהִים. הַמֶּלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל.
כְּשֶׁהוּא חוֹתֵם הַגִּיזְבָּר חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לָאֲמַרְכָּל. מַרְכָּל חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לְקַתֹילִיקוֹס. קַתֹילִיקוֹן חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל. כֹּהֵן גָּדוֹל חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁהוּא מַתִּיר הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. כֹּהֵן גָּדוֹל רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. קַתֹילִיקָיס רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. מַרְכָּל רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. גִּיזְבָּר רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר.
אֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּיבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. רִבִּי נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. עַל שֵׁם וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן.
אָמַר רִבִּי חָמָא בֵּירִבִּי חֲנִינָה. מִפְּסוֹלֶת הַלּוּחוֹת הֶעֱשִׁיר מֹשֶׁה. הָדָא הוּא דִכְתִיב פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים. פְּסָל לְךָ שֶׁתְּהֵא הַפְּסוֹלֶת שֶׁלָּךָ. אָמַר רִבִּי חָנִין. מַחְצֵב שֶׁלְאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת בָּרָא לוֹ הַקָּדוֹשּׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ אֳהָלוֹ וּמִמֶּנּוּ הֶעֱשִׁיר מֹשֶׁה.
כְּתִיב וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בּוֹאוֹ הָאֹהֱלָה. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר לִגְנַאי. וְחַד אָמַר לִשְׁבָח. מָאן דָּאָמַר לִגְנַאי. חֲמוּן שֻׁקִּין חֲמוּן כָּרְעִין חֲמוּן קּוּפְדָּן. אֲכִיל מִן דִּיהוּדָאֵי וְשָׁתִי מִן דִּיהוּדָאֵי. כָּל מִדְּלֵיהּ מִן דִּיהוּדָאֵי. וּמָאן דָּאָמַר לִשְׁבָח. מֵחְמֵי צַדִּיקַיָּא וּמַזְכִּי [טוֹבִיָּא דִּזְכָת לְמֵחְמֵי יָתֵיהּ.]
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.