107
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מ"במועדו" שקרבן פסח דוחה שבת33 – כדעת בני בתירא.
וכיון שנקודה זו, אם היחיד והפרט גובר ומכריע או הציבור והכלל, מהווה במספר מקומות את סלע המחלוקת שבין רבי יאשיה לרבי יונתן, כדלהלן, יש להניח, שזהו הבסיס למחלוקתם גם לגבי קרבן פסח.
ה. דוגמאות למחלוקת בין רבי יאשיה לרבי יונתן
להלן דוגמאות של מחלוקות בין רבי יאשיה לרבי יונתן, אשר בהן הם הולכים לפי שיטתם בנקודה שדלעיל:
לגבי בני אדם: א) בענין עיר הנדחת34: "עד כמה עושין עיר הנדחת, מי' וע' ק' דברי רבי יאשיה: רבי יונתן אומר מק' ועד רובו של שבט". רש"י35 מסביר את טעמו של רבי יאשיה: בציר (=פחות) מעשרה לא מקרי עיר – "עיר הנדחת" – וטפי (=יותר) ממאה נפקא (=יצאה) מתורת עיר והוו להו ציבור". כלומר, רבי יאשיה סובר שבהיותם "טפי ממאה" הם נעשים ציבור, ורבי יונתן סובר ש"טפי טמאה" הם נעשים "עיר" – אוסף של יחידים – "עד רובו של שבט".
ההסבר לכך הוא: אצל רבי יאשיה מכריע ה"ציבור", ולכן הוא רואה "טפי ממאה" כמציאות של ציבור, לשיטת רבי יונתן מכריע ה"יחיד", ולכן עדיין זו "עיר" עד "רובו של שבט".
וכך גם בענין "י' עד ק'": רבי יונתן רואה אותם כיחידים ממש, אפילו לא "עיר", ואילו רבי יאשיה רואה אותם כמציאות של עיר36.
ב) בענין "מקלל אביו ואמו"37: "איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו38, אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו, אמו שלא אביו מניין, תלמוד לומר אביו ואמו קלל דמיו בו, אביו קילל אמו קילל, דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו" –
רבי יאשיה סובר שיש להתייחס ל"את אביו ואת אמו" ככלל – אלו שהולידו את ה"איש" – ולכן, ללא הפסוק "אביו ואמו קילל" צריך היה לומר, שאין הוא חייב אלא אם כן קילל את "שניהם כאחד". ואילו רבי יונתן סובר שיש להתייחס אל כל אחד מהם כפרט בפני עצמו39 – "אביו" בנפרד
הערות
- 33. ודוחק לומר שלאחרי שהשיב לו ר' יאשי' הגז"ש ד"במועדו במועדו" הודה לו ר' יונתן. וראה ירושלמי (דלעיל הערה 10) שבני בתירא "לא קיבלו ממנו (היקש, ק"ו וגז"ש) עד שאמר להן כו' שמעתי משמעי' ואבטליון".
- 34. סנהדרין טו, סע"ב. וראה לקמן הערה 39.
- 35. ד"ה מעשרה. ולהעיר מירושלמי דלקמן הערה 57.
- 36. ובפרט עפ"י משנ"ת (ראה לקמן הערה 58), דגם עיר (הנדחת) הוא מציאות אחת של צבור.
- 37. סנהדרין סו, א. וש"נ. תו"כ קדושים עה"פ.
- 38. קדושים כ, ט.
- 39. לפמ"ש התוס' (יומא נז, ב ד"ה תניא. מנחות כב, ב ד"ה ור"י) דר' יהודה ס"ל כר' יונתן [והא דס"ל מערבין לקרנות – דלא כר' יונתן (ראה לקמן בפנים ס"ח) – הוא משום "דדריש אחת"] – נמצא דגם ר' יהודה אזיל בזה לשיטתי' גבי עיה"נ שס"ל (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ו) כר' יונתן "ממאה ועד רובו של שבט". [ולהעיר, דבר פלוגתי' – ר' מאיר – ס"ל "מחמשה עד עשרה". וראה בספרים שהובאו בעמודי ירושלים (אייזינשטיין) לירושלמי שם]. אבל להעיר מהמדובר כמ"פ (לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 263 ואילך. ועוד) בנוגע לשיטת ר' יהודה ור' נחמי', דשיטת ר' יהודה היא לדייק כללות הענין (אף שאינו מתאים כ"כ עם פירוש של תיבה פרטית), עיי"ש.
מנחות כ״ב ב - הטקסט מספריא
מִכָּאן לָעוֹלִין שֶׁאֵין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מִכָּאן לְמִין בְּמִינוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל.
רַבָּנַן סָבְרִי מִכָּאן לָעוֹלִין שֶׁאֵין מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה, וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּמִין בְּמִינוֹ הוּא!
אִי אַשְׁמְעִינַן מִין בְּמִינוֹ, וְלָא אַשְׁמְעִינַן עוֹלִין, כִּדְקָא אָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דְּאַשְׁמְעִינַן עוֹלִין, מִשּׁוּם דְּעוֹלִין.
וְדִלְמָא עַד דְּאִיכָּא מִין בְּמִינוֹ וְעוֹלִין? קַשְׁיָא.
וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִכָּאן לְמִין בְּמִינוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל, וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּעוֹלִין הוּא!
אִי אַשְׁמְעִינַן עוֹלִין מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ – כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דְּאַשְׁמְעִינַן מִין בְּמִינוֹ – מִשּׁוּם דְּמִין בְּמִינוֹ הוּא.
וְדִילְמָא עַד דְּאִיכָּא מִין בְּמִינוֹ וְעוֹלִין? קַשְׁיָא.
תְּנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּבְמִנְחַת נְסָכִים – פְּסוּלָה, שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְכִי בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ מָה הָוֵי? מִין בְּמִינוֹ הוּא!
From here it is learned that with regard to a mixture of items that ascend to the altar, e.g., the blood of the bull and the goat, the different components of the mixture do not nullify one another. And Rabbi Yehuda holds: From here it is learned that any substance in contact with the same type of substance is not nullified.
The Gemara examines Rabbi Yoḥanan’s explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda. With regard to the first part of his explanation, that the Rabbis hold: From here it is learned that with regard to a mixture of items that ascend to the altar the different components of the mixture do not nullify one another, the Gemara suggests: But perhaps the blood of the goat is not nullified when mixed with the blood of the bull due to the fact that it is a substance in contact with the same type of substance.
The Gemara answers: Had the verse taught us this halakha by using an example of a substance in contact with the same type of substance, and not taught us a case of a mixture of items that ascend to the altar, the verse would be interpreted as you said. But now that the verse taught us this halakha through a case of a mixture of items that ascend to the altar, it is understood that the reason it is not nullified is due to the fact that it is part of a mixture of items that ascend to the altar, not because the substances are of the same type.
The Gemara suggests: But perhaps it is not nullified until both criteria are met, and unless the mixture is both a substance in contact with the same type of substance and a mixture of items that ascend to the altar, one nullifies the other. The Gemara concedes: This is difficult.
With regard to the second part of Rabbi Yoḥanan’s explanation: And Rabbi Yehuda holds: From here it is learned that any substance in contact with the same type of substance is not nullified, the Gemara suggests: But perhaps the blood of the goat is not nullified when mixed with the blood of the bull due to the fact that it is a mixture of items that ascend to the altar.
The Gemara answers: Had the verse taught us this halakha by using an example of a mixture of items that ascend to the altar where the substance is in contact with a different type of substance, the verse would be interpreted as you say. But now that the verse taught us this halakha in a case of a substance in contact with the same type of substance, it is understood that the reason it is not nullified is due to the fact that it is a substance in contact with the same type of substance.
The Gemara suggests: But perhaps it is not nullified until both criteria are met, and unless the mixture is both a substance in contact with the same type of substance and a mixture of items that ascend to the altar, one nullifies the other. The Gemara concedes: This is difficult.
The Gemara raises another objection to the explanation of Rabbi Yoḥanan: We learned in the mishna here that Rabbi Yehuda says: If the handful was intermingled with the meal offering of priests, with the meal offering of the anointed priest, or with the meal offering of libations, the mixture is unfit because with regard to this, the handful from the standard meal offering, its mixture is thick, and with regard to that, the meal offering of the anointed priest and the meal offering of libations, its mixture is loose. And the mixtures, which are not identical, absorb from each other, invalidating both. The Gemara asks: But when the mixtures absorb from each other, what of it? This is a case of a substance in contact with the same type of substance, and therefore neither oil nullifies the other and both should be sacrificed on the altar.
תלמוד ירושלמי סנהדרין י׳:ו׳ - הטקסט מספריא
משנה: אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמוֹר. הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחִים מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְעַד שֶׁיּוּדַּח רוּבָּהּ וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהוּדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵחוּצָה לָהּ הֲרֵי אֵילּוּ כַיְּחִידִים צְרִיכִים שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָיָיה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חוֹמֶר בַיְחִידִים מִבַּמְרוּבִּים שֶׁהַיְחִידִים בִּסְקִילָה לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט וְהַמְרוּבִּים בְּסַיִף לְפִיכָךְ מָמוֹנָן אָבֵד:
הלכה: אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת כול׳. עִיר. לֹא כְפָר. עִיר. לֹא כָרָךְ. וְהִיא שֶׁתְּהֵא מֵחֲמִשָּׁה וְעַד עֲשָׂרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מִמֵּאָה וְעַד רוּבּוֹ שֶׁלְּשֵׁבֶט. שְׁנַיִם שֶׁהִדִּיחוּ אֶת שְׁנַיִם. אוֹתָם שְׁנַיִם שֶׁהִדִּיחוּ אֶת שְׁנַיִם מָהוּ לִיתֵּן עֲלֵיהֶם תּוֹרַת הַמַּדִּיחִין תּוֹרַת הַנִּידָּחִים. הָיוּ שָׁם גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים מָהוּ שֶׁיַּשְׁלִימוּ לָרוֹב. הָיוּ שָׁם בִיבָרִים שֶׁלַּחַיָּה וְשֶׁלְּעוֹפוֹת וְשֶׁלְּדָגִים עוֹף שֶׁהוּא טָס לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה מָהוּ.
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חֲמוּרָה שְׂרֵיפָה מִסְּקִילָה. וְרַבָּנִין אָמְרִין. חֲמוּרָה סְקִילָה מִשְּׂרֵיפָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חָמוּר חֶנֶק מֵהֶרֶג. וְרַבָּנִין אָמְרִין. חָמוּר הֶרֶג מֵחֶנֶק.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כו פקודי שיחה ב מאותו ספר מנחות כב, א
- אגרות קודש כרך כד ט'פג סנהדרין ט"ו:
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר סנהדרין טו, סע"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש סנהדרין טו, א
- תורת שמואל תר"ם וכמו כו' במצות עירובין סנהדרין סו, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת כח סנהדרין סו, א
- פלח הרמון אמור בסוכות תשבו סנהדרין סו, א
- תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב סנהדרין סו, א
- אגרות קודש כרך כג ח'תשעח יומא נז, א
- אגרות קודש כרך כג ח'תשפ יומא נז, א
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יז מאותו ספר יומא נז, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר יומא נז, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כו תצוה שיחה ב מאותו ספר יומא נז, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ד יומא נז, סע"ב