106
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ובאופן זה ניכר שבקרבן פסח זה נוצר הענין של ציבור, ולכן הוא דוחה שבת.
ג. קרבן פסח – כולל גדרי קרבן יחיד וקרבן ציבור בצוותא
למרות שהפסח במדבר, ופסח דורות, נכללים בגדר של קרבן ציבור, אין הוא קרבן ציבור בכל הפרטים. להיפך: בעיקרו ובמהותו הוא קרבן יחיד – כל אחד מבני החבורה חייב להביא קרבן נפרד מממונו שלו, ולא מממון הציבור אשר בלשכה. כן יש בו אכילת בעלים, ויותר מכך: קרבן פסח "לא בא מתחילתו אלא לאכילה"27, ו"אינו נאכל אלא למנויו"28, ועוד, וכל אלה הם אפיונים של קרבן יחיד –
אלא שבנוסף לכך הוא גם בגדר קרבן ציבור כי הוא "אתי בכנופיא", ונשחט "בג' כתות"29 – קבוצות30.
כלומר, קרבן פסח כולל הן ענינים של "קרבן יחיד" והן של "קרבן ציבור". ויותר מכך: אין הוא כוללם כענינים נפרדים, אלא בעניני ה"יחיד" קיימים גם עניני הציבור, ומצד שני – ב"ציבור" שבו נכלל גם ה"יחיד".
כאמור, קרבן הפסח מובא מממונו של היחיד והוא "לא בא מתחילתו אלא לאכילה", ואינו נאכל אלא למנוייו, ולכן כל מנין זקוק לקרבן נפרד, אך כל זאת צריך להיעשות בכנופיא – כל ישראל ביחד.
ומצד שני: למרות שהקריבו את קרבן פסח ב"כתות" ו"קהל עדת", לא נעשה הדבר בקבוצה אחת, אלא דוקא "בג' כתות", ולפחות מפני הספק כל אחת מהן – שלוש פעמים "קהל"31.
ד. סלע המחלוקת: האם היחיד או הציבור
מכריע?
לפי האמור לעיל ניתן להסביר גם את הדיון שבין בני בתירא לבין הלל לגבי השאלה אם קרבן פסח דוחה שבת: כיון שבקרבן פסח ישנן שתי ההגדרות – הן של קרבן יחיד והן של קרבן ציבור, יש לדון איזו מהן עיקרית ומכריעה – ענין ה"יחיד" שבו, שאז אין הוא דוחה שבת, או ענין ה"ציבור" שבו, שאז בכחו לדחות שבת.
הוכחה נוספת להסבר זה ניתן למצוא מדברי הספרי32 על הפסוק "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו", ששם נאמר, שגם רבי יאשיה ורבי יונתן חלוקים בדעותיהם בנושא זה, אם קרבן פסח דוחה שבת: רבי יאשיה לומד מ"במועדו" שקרבן פסח דוחה שבת, כדעת הלל, ורבי יונתן אומר "ממשמע הזה עדיין לא שמענו", שאין להסיק
הערות
- 27. פסחים עו, ב במשנה.
- 28. זבחים נו, ב במשנה.
- 29. פסחים סד, א ושם. וראהמכתבי תורהמכתב ד' (להרגצובי).
- 30. פסחים שם, ב – כי צ"ל "קהל ועדה וישראל" שכ"א "עשרה" (שם וברש"י).
- 31. להעיר משו"ע יו"ד סרכ"ח סכ"א. ועוד.
- 32. ועד"ז בספרי פנחס כח, ב. מכילתא בא יב, ו.
- 31. להעיר משו"ע יו"ד סרכ"ח סכ"א. ועוד.
שולחן ערוך, יורה דעה רכ״ח:כ״א - הטקסט מספריא
נֶדֶר שֶׁעַל דַּעַת רַבִּים, אֵין לוֹ הַתָּרָה בְּלֹא דַּעְתָּם. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין דַּאֲפִילוּ עִם דַּעְתָּם אֵין לְהַתִּיר לִדְבַר הָרְשׁוּת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַמְבַּ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א וּסְמַ"ג וריב"ש), וְכֵן נָכוֹן לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ מִצְוָה בְּהַתָּרָתוֹ. הַגָּה: מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִכָּנֵס חֲבֵרוֹ לְבֵיתוֹ, וְיֵשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּבֵיתוֹ, מִקְרֵי דְּבַר מִצְוָה וּמַתִּירִין לוֹ שֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים (סְמַ"ג וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וֶהֱבִיאוֹ מהרי"ק שֹׁרֶשׁ כ"ב וּתְשׁוּבַת ר"י) וְכֵן לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ (תְּשׁוּבַת מיי'), אוֹ מִשּׁוּם צָרְכֵי רַבִּים, מִקְרֵי דְּבַר מִצְוָה לְהַתִּיר בִּשְׁבִילָם נֶדֶר שֶׁהֻדַּר עַל דַּעַת רַבִּים (ריב"ש סי' תס"א). וְכֵן לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ (רשב"ץ). וְדַוְקָא אִם אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּלֹא הַתָּרַת הַנֶּדֶר (שָׁם במהרי"ק). וְאִם אוֹתָן הָרַבִּים אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לְהַתִּיר לוֹ, אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה אֵין מַתִּירִין לוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ריב"ש ומהר"מ פדוא"ה סי' ס"ב) מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מֵאָבִיו, וּמִתְחָרֵט, מִקְרֵי דְּבַר מִצְוָה וּמַתִּירִין לוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א). וְאֵין נִקְרָאִים רַבִּים בְּפָחוֹת מִג', וּכְגוֹן שֶׁיִּפְרֹט אוֹתָם: עַל דַּעַת פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אֲבָל אִם אָמַר, סְתָם: עד"ר, יֵשׁ לוֹ הַתָּרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נָדַר בִּפְנֵי ג', אֲפִלּוּ לֹא פֵּרֵט אוֹתָם, אֶלָּא אָמַר, סְתָם: עַל דַּעַת רַבִּים, אֵין לוֹ הַתָּרָה. דְּמִסְתָמָא עַל דַּעַת רַבִּים, אוֹתָם שֶׁעוֹמְדִים לְפָנָיו, קָאָמַר. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם נִשְׁבַּע סְתָם, וְיָדַעְנוּ עַל מִי נִתְכַּוֵּן, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דַּעַת הַקָּהָל אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דַּעַת ג' רַבָּנִי הָעִיר, וְאֵין שָׁם אֶלָּא שְׁלֹשָׁה רַבָּנִים, שֶׁבְּוַדַּאי לְאֵלּוּ נִתְכַּוֵּן, מִקְרֵי עַל דַּעַת רַבִּים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם ריב"ש). יֵשׁ אוֹמְרִים ד' שֶׁנִּשְׁבְּעוּ יַחַד לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֶחָד, מִקְרֵי עַל דַּעַת רַבִּים, דְּכָל אֶחָד נִשְׁבַּע לְג' חֲבֵרָיו, וְעַל דַּעְתָּן נִשְׁבַּע (מהרי"ק שֹׁרֶשׁ קס"ב). וְעַיֵּן לְמַטָּה סָעִיף ל'. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּנֶדֶר עַל דַּעַת רַבִּים שֶׁהִתִּירוּ בְּדִיעֲבַד, הֻתַּר (שָׁם שֹׁרֶשׁ נ"ב בְּשֵׁם הר"ר אֲבִיגְדוֹר). וְאֵין לִסְמֹךְ עַל זֶה, כִּי אִם בִּשְׁעַת הַדַּחַק וְיֵשׁ צֹרֶךְ בַּדָּבָר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א). אִם נִשְׁבַּע עַל דַּעַת רַבִּים בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נִדְנוּד עֲבֵרָה, מֻתָּר לְהַתִּיר לוֹ בְּלֹא דַּעְתָּם, כִּי אֵין דַּעַת רַבִּים מַסְכֶּמֶת בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲבֵרָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הר"ן סי' מ"ב). מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי כִּי אִם בִּרְשׁוּת שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נְקוּבִים בִּשְׁמוֹתָם, לֹא מִקְרֵי עַל דַּעַת רַבִּים, דְּאַדְרַבָּה אֵלּוּ הָרַבִּים דְּנָקַט לְהָקֵל עָלָיו לַעֲשׂוֹת בִּרְשׁוּתָם בְּלֹא הַתָּרָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה (גַּם זֶה בְּבֵית יוֹסֵף רֵישׁ דַּף רע"ג בְּשֵׁם הר"ן סי' י"ז).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות מכתבים כלליים מאותו ספר זבחים נו, ב
- לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה ב מאותו ספר זבחים נו, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה א מאותו ספר זבחים נו, ב
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ו זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח*, ה'תשכ"ז זבחים נו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנח זמן וסדר לישת מצת המצוה ב זבחים נו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעז דיני אכילת האפיקומן זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ט זבחים נו, ב
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל זבחים נו, סע"ב