158
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הבית (הכתלים, ההיכל, השערים וכדומה).
ומתעוררת השאלה: הארון שייך לכלי המקדש, ומדוע נכתבה הלכה זו אודות גניזת הארון, בהרחבה בפרק רביעי הדן בצורת הבית?
המסקנה הנלמדת מכך היא, שהימצאות הארון בקדש הקדשים היא, לדעת הרמב"ם, פרט בצורת הבית. הארון איננו רק כלי, הנמצא בקדש הקדשים, כשאר כלי המקדש הנמצאים בהיכל וכדומה, אלא הוא חלק של מבנה קדש הקדשים עצמו20, כי הארון הופך את בית המקדש ל"בית לה'"21, כנאמר22 "ונועדתי לך שם".
בכך מובן מדוע אין הרמב"ם מונה את הארון בין כלי המקדש שהוא מפרט בתחילת הלכות בית הבחירה23: "ועושין במקדש כלים..." – כי הארון איננו כלי כשלעצמו, אלא חלק מקדש הקדשים24.
אך לפי זה מתעוררת תמיהה גדולה: אם כך יוצא, שבבית שני, ששם לא היה הארון במקומו, הרי קדש הקדשים, שהארון הוא חלק ממנו, לא היה מושלם. כלומר, בבית שני חסר אחד מהדברים שהם "עיקר בבנין הבית", ולא פרט בלבד?!
וכדי להשיב לתמיהה זו, מרחיב הרמב"ם בענין גניזת הארון, ובכך מובן שגם בבית שני לא היה פגם "בבנין הבית"25.
ה. מקום הגניזה נבנה ונתקדש מלכתחילה
ההסבר לכך הוא:
כוונת הרמב"ם באמרו "ובעת שבנה שלמה את הבית... בנה בו מקום לגנוז בו הארון..." איננה להכריע לגבי מקום גניזת הארון, שהרי מה שהיה היה, אלא בכוונתו לחדש בכך דין לגבי בנין הבית.
גניזת הארון אינה רק "בדיעבד" ומחוסר ברירה26, אלא במבנה הבית
הערות
- 20. משא"כ שאר הכלים, דאף שלדעת הרמב"ם גם הם נכללים בכלל מצות בנין ביהמ"ק, כמ"ש בסהמ"צ מ"ע כ ושם שרש יב – הרי זה רק שהם בכלל המ"ע דועשו לי מקדש באופן שיהי' בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות (רמב"ם ריש הל' בית הבחירה. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 120 ואילך), אבל סו"ס הם כלי המקדש (כלשונו שם ריש הלכה ו)*, משא"כ הארון שהוא (היינו מציאותו בבית קדה"ק) חלק "בבנין הבית".
- 21. ל' הרמב"ם ריש הל' ביהב"ח.
- 22. פרשתנו כה, כב. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 330 ובהערות שם.
- 23. ועד"ז בסהמ"צ שם, כשמפרט הכלים שהם מכלל המ"ע דבנין המקדש.
- 24. לכללות ענין זה – ראה גם לקו"ש ח"ד שם. חי"א ע' 118 הערה 24. וש"נ.
- 25. והרי לימוד צורת בית שני נוגע למ"ע לדורות של בנין ביהב"ח (ראה פיהמ"ש להרמב"ם בהקדמתובנוגעלמס'מדות.תויו"טבפתיחתולמס' מדות. לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 450 ואילך).
- 26. להעירמחסדידודלתוספתאשםדלמ"דארון במקומו נגנז – "בשעה שבאו האויבים למקדש, מעצמו נגנז במקומו".
- . וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 281 ואילך. נקבע מלכתחילה, שיהיו לארון,
ספר המצוות, מצוות עשה כ׳ - הטקסט מספריא
היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה. והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש. ולשון ספרי שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הצווי בכל חלק וחלק. אמנם אמרו במזבח מזבח אדמה תעשה לי שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש. הענין בו כמו שאספר לך אמנם פשטיה דקרא הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ ושלא יהיה נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דרבי ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן הנה זה הצווי נוהג לדורות ויהיה מחלקי המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח. ובמכילתא אמרו בפירוש ואם מזבח אבנים תעשה לי רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה האחד מהם ואם מזבח אבנים, אמרו ואם מזבח אבנים חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה כלומר בנין בית המקדש ותארו ובנין המזבח והיא מסכת מחוברת לזו והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל בגמרא מנחות ויומא. (תרומה, עבודה, בית הבחירה פ"א):
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ ויקהל - פקודי ‹ ויקהל - פקודי ‹ 196 לקו"ש חכ"א ע' 158
רשימות 1
- מנורה ‹ ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש ‹ קו לקו"ש חכ"א ע' 158
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.