54

הארון" הוא בקודש הקדשים⁴⁰, כך "כשמוליכין את הארון ממקום למקום" יש לו מקום מיוחד – על הכתף^*.

לכך מתכוון הרמב"ם בכותבו את המצוה וההלכות של נשיאת הארון בסוף פרק ב' של הלכות כלי המקדש, לפני ההלכות על "העובדים בו"⁴¹, ויותר מכך – אין הוא מזכיר כלל מי היו נושאי הארון, וכל זה מדגיש, שנשיאת הארון על הכתף אינה הלכה הנכללת בחובת ה"גברא" (העובדים במקדש) אלא היא חלה על ה"חפצא" ("כלי המקדש") של הארון עצמו, זוהי הלכה הקובעת את "מקום הארון" כאשר נושאים אותו – "על הכתף".

ה. אופן הנשיאה או מקום

לפי זה מובן ההבדל שבין משא הארון בכתף לבין כלי הקודש האחרים במשא בני קהת:

נשיאת כלי הקודש האחרים בכתף על ידי בני קהת דומה לנשיאת שאר חלקי המקדש בעגלות על ידי בני גרשון ובני מררי. אין היא פרט בחלקי המקדש עצמם, אלא זהו אופן העברת אוהל מועד ממקום למקום. וכשם שנשיאת חלקי המשכן על ידי בני גרשון ובני מררי אינה מצוה לדורות, לאחר שיצאו מן המדבר^*, כך גם הנשיאה בכתף של כלי הקודש האחרים על ידי בני קהת אינה מצוה לדורות, למרות שכלי המקדש היו בבית המקדש גם לאחר ש"אוהל מועד, קרשיו .. אדניו" נגנזו⁴².

לעומת זאת, לגבי הארון, הענין של "בכתף ישאו" הוא פרט ב"חפצא" של הארון עצמו, ולא רק באופן הבאתו ממקום למקום, ולכן מובן, שאין הלכה זו תלויה במקום או בתקופה שבהם "היו נושאין המקדש ממקום למקום". ולכן, כל עוד נמצא הארון, חל עליו החיוב של "מקומו" – בבית המקדש עצמו – בקודש הקדשים, וכשמוליכין אותו ממקום למקום – על הכתף.

ו. קביעות מקום הארון – מפני כבוד התורה

את השוני שבין הארון לבין כלי הקודש האחרים במשא בני קהת לומד הרמב"ם ממדרשי חז"ל שהובאו לעיל, כי מעלת קהת היא שהוא "טוען הארון ששם התורה"⁴³, למרות שנשאו בכתף גם את כלי הקודש האחרים, ומכך