ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא תרומה שיחה ב

159

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־4 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כביכול, שני מקומות בבית המקדש: א) מקום גלוי, על אבן השתיה בקדש הקדשים. ב) מקום לגנזו, "למטה" מקדש הקדשים, "במטמוניות עמוקות ועקלקלות" – גם מקום זה הוא מלכתחילה חלק של הבנין²⁷.

כלומר: גניזת הארון אינה תוספת מחוץ לבית המקדש, שנעשתה, בשעת הצורך, כדי להחביא את הארון, אלא זוהי הלכה במבנה הבית: כשם שלצורך שלימות המקדש חייבים לבנות מקום בקדש הקדשים, שבו יעמוד הארון בגלוי, כך צריך להיות בבית המקדש, בקדש הקדשים²⁸, מקום לגניזת הארון, ובכך מבטיחים את נצחיות קדש הקדשים, כי הארון הוא חלק עיקרי בו.

וזוהי משמעות דברי הרמב"ם "ובעת שבנה שלמה... וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום...": שלמה לא בנה את המקום על דעת עצמו ח"ו, אלא, שבעת בניית הבית היה עליו לדעת שייחרב, והוא נצטווה, ובנה את מקום הגניזה:

הארון צריך להימצא בקדש הקדשים. ואילו היה שלמה חופר מקום למטה בהתאם לציווי, בלי לדעת את מטרתו, היה יוצא, שבשעת הבניה²⁹ לא היה המקום מתקדש כמקום לקדושת הארון³⁰ בקדש הקדשים.

לכן מדגיש הרמב"ם, ש"שלמה... ידע שסופו ליחרב (ולפיכך) בנה בו מקום לגנוז בו הארון" – הוא מלכתחילה בנה מקום גניזה עבור הארון, וכפי שמדגיש הרמב"ם היה זה מקום המתאים לגניזה – "למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות". ובמילא מובן שהוא קידש זאת³¹ כמקום לארון, כחלק מקדש הקדשים³².

ו. הגניזה – המשך עבודת בית המקדש

לפי זה ניתן להבין מדוע ממשיך הרמב"ם ומוסיף, ש"יאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה":

כדי להוכיח באופן ברור יותר שגניזת הארון במקום זה אינה "בדיעבד", אלא מקום זה נקבע מלכתחילה כמקום גניזת הארון, כחלק מקדש הקדשים –

הערות

27. ראה תוס' הרא"ש להוריות יב, א. צפע"נ עה"ת בהפטרת פ' פקודי – שזהו מה שאמר שלמה (מלכים א ח, כא) ואשים שם מקום לארון.
28. וע"פ הנ"ל ס"ד – שתוכן פרק זה ברמב"ם הוא ע"ד צורת הבית, ובהלכה א' מפרש ע"ד קדש הקדשים (ושהארון הוא פרט וחלק ממנו) – מובן בפשטות שכוונת הרמב"ם ב"בנה בו מקום כו'" היא לקדה"ק.
29. דבענין קידוש בשעת בנין – ראה שבועות טו, ב.
30. ראה מנחות כז, סע"ב – דמקום הארון יש לו קדושת ארון "מקום המקודש לקודש".
31. כיאףשדודקידשעדהתהום(זבחיםכד,א), הרי גם שלמה קידש (הוסיף בקידוש) כל' הרמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"ז (ובפרט ע"י הקרבנות שלו וכו'). ואכ"מ.
32. עפ"ז יש לבאר מה שכייל הרמב"ם בהלכה זה ע"ד צנצנת המן ומטה אהרן – הן בתחלת ההלכה "ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן", והן בסופה "ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו כו'" – כי מזה מוכח עוד יותר שגם במקום שנגנז הארון הוי מקום ארון, שלכן בענינים אלה שדינם הוא להיות במקום הארון, נגנזו עמו (וראה גבורת ארי יומא נב, ב. וש"נ).

מצוטט ב־4 עמודים

לקוטי שיחות 2

כרך לא ‹ תצוה ‹ שיחה א ‹ 160 לקו"ש חכ"א ע' 159
כרך ד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה מו ‹ 1347 לקו"ש חכ"א ע' 159

תורת מנחם 2

ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א לקו"ש חכ"א ע' 159
לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"א ע' 159

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 38 עמודים.