שיחה א

127שיחה א

שוחות ו

א. בתחלת פרשתנו מעתיק רש"י את התיבות ,ואתה תצוה. זך" ומפרש : ,בלי שמרים כמו ששנינו במנחות : מגרגרו *י בראש הזית וכו' ".

וצלה"ב :

א) מזה שרש"י אינו מפרש תיבת .זך" שבפסוק (שפירושו ,נקי*: וכיו"ב) כ"א רק מבאר הענין <בלי שמרים" -- מוכח דפירוש .זך" ידוע הוא וא"צ להביאו, אלא שצריך ביאור: זך ונקי ממה ומבאר ששולל שמרים. ואינו מובן: מאי קמ"ל! הרי מובן מעצמו דנקי היינו מתערובת כל דבר זר (כולל ,שמרים")י1

1) פה א;

*1) כגירסתנו במשנה אף שמסקנת הגמרא מגלגלו תנן (וכקושית הרא"ם כאן) וכ"כ גם הרמב"ם בהל' איסורי מזבח פ"ז ה"ח (וראה לח"מ שם).

2) ראה מנחות (שם, ב): אין זך אלא נקי. וראה רא"ם כאן.

) ואין לומר דרש"י בא לשלול שלא תאמר דגם כשיש בו שמרים אפשר לקרותו ,שמן זך" כיון שהשמרים הם בפ"ע למטה, שאינם מתערבים עם השמן -- שהרי מכיון ד,שמן אינו מתערב" (שמו"ר ריש פרשתנו) עם שום משקה, כנראה במוחש, ובכ"ז מוסיף ,זך" -- מובן מעצמו* דזך הנאמר בשמן הוא נקיות (ולא רק העדר תערובות) מדברים זרים.

לכאו' אפ"ל (וראה בצידה לדרך כאן)

ב) לקמן בפ' תשא: נאמר ,לבונה זכה", ולא פרש"י ,זכה" ממה1

ג) רש"י מביא ראי' לביאורו ,כמו ששנינו וכו' "; ולכאורה הביאור ,בלי שמרים" אינו זקוק לראי' כלל, כנ"ל 15

ד) אין דרכו של רש"י להביא ראיות לפירושו בפששימ מדינים שבחלק ההלכה שבתורה (וע"ד פרש"י בדיבור שלאח"ז: ,כתית -- הזתים ה כותש . . והשמן השני פסול למנורה וכשר למנחות שנאמר כתית

דשמרים -- מכיון שבאים מהזית עצמ אינם תערובת דבר ,זר", ולכן הי' אפשר לטעות ד,זך" הנאמר בשמן אנו שולל שמרים. אבל עפ"ז קשה לאידך גיסא : מהו יסודו של רש"י בפשש"מ שהשמן צ"ל .בלי שמרים" 1

6 ל לד.

65 בדבק טוב ושפיח כתבו דהראי' היא שאל תתמה האיך אפשר להיות שמן בלי שמרים -- אבל אינו מובן כלל דהרי רואים שיש שמן בלי שמרים.

ומה שהביא בשפ"ח רא" דאין שמן בלי שמרים ממתני' דב"מ (מ, א) ,המוכר שמן מזוקק כו' מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה" -- אעו, כי המדובר שם הוא ע"ד הנקרא בלשון בנ"א ,שמן מוקק(אע"פ שיש בו שמרים) *.

ואדרבה : מזה שהתנא (ע"פ פשוט) לא רק קובע השיעור אלא גם מחדש שהלוקח מקבל עליו שמרים מוכח דשייך שיהי' שמן בלי שמרים -- דאל"כ פשיטא דמקבל עליו שמרים.

12818 לקוטי למאור ולא כתית למנחות", ולא הביא המקור* לדין זה מגמרא** וכיו"ב) :

ועפ"ז בנדו"ד, אף את"ל שצריך להביא ראי' שהשמן צ"ל ,בלי שמרים", מהי הראי' בפשש"מ ממה ,ער שנינו במנחות" ?

ה) רשי מעתיק ממנחות התיבות ,מגרגרו בראש הזית וכו' *. ולכאורה ההוכחה שצ"ל בלי שמרים היא (לא מזה ש,מגרגרו כו'", אלא) מסיום הענין ,וכותש וכו'"'; וכמפורש בד פרש"י כאן (בד"ה שלאח"ז): <כתית -- הזתים הי' כותש במכתשת כ" כדי שלא יהיו בו שמרים";

אבל רשיי מעתיק בפירוש התיבות שמהן אין (עיקר* ה)ראי' לפירושו, והתיבות שמהן ראי' לפירושו מרמזן ב,וכו' * 1!

ו) למה מביא רש"י בפירושו גם המ"מ ,כמו ששנינו במנחות" ולא כתב (סתם) ,כמו ששנינו כו'*? וביותר יוקשה שבפירושו בפ' אמור** כותב ,במנחות ובתו"כ".

ז) רש"י מעתיק מן הכתוב גם התיבות ,ואתה תצוה*:, אף שאינו מבאר אלא תיבת ;זך"?

תצוה א

ועכצ"ל שרש"י מעתיקן מפני שגם מהם הוכחה לביאורו ;בלי שמרים". וצלה'"ב : (א) מהי ההוכחה מן התיבות ,ואתה תצוה" שהשמן צ"ל בלי שמרים?! (ב) ולאידך: אם יש הוכחה מן הכתוב, מה מוסיף רש"י בהראי' ממס' מנחות +

ב. והביאור בזה:

בכתוב נאמר .שמן זית זך כתית למאור". והנה תיבת ,כתית" מוסבת על תיבת ,זית", היינו שהזית צ"ל כתית ; ולפי"ז קשה לפרש דתיבת ,זך* האמורה בין ,זית" ל;כתית" מוסבת על תיבת ,שמן" (האמורה לפנ") והול"ל ,שמן זית כתית זך" -- היינו שהשמן צ"ל: (א) של זית כתית (זית הכתוש במכתשת), (ב) זך.

[אלא שבדוחק יש לפרש. דבתחלה כתבה התורה התנאים שבשמן - שיהי' (א) של זית (ב) זך, ואח"כ מפרשת האמצעי -- שבכדי שיה" השמן ,זך" -- הוא ע"י שיהי' הזית <כתית"]).

ומכיון שנאמר ,שמן זית זך כתית וגו" צריך לפרשו (כפי' האבן עזרא *:) ד,זך" קאי על הזית, והיינו, שהזית צ"ל ,זך" (ו,כתית") -- שצריך ליקח ,הגרגרים שאין בהם עפוש או שלא נאכלה קצתם, וממנו יעשו שמן למאכל מלכים".

ופי' זה שולל רש"י במ"ש ,בלי שמרים". היינו, דבפירושו זה בא (לא לבאר תיבת ,זך" (כי, כנ"ל, מובן הוא מעצמו), אלא) לחדש דתיבת ;זך" מוסבת על השמן, ולא על הזית -- למרות הדוחק שבפירוש זה כנ"ל. וזהו שפרש"י ,זך -- בלי שמרים* (דשלילת תערובת שמרים לא תתכן 129אלא בנוגע לשמן, ולא בנוגע לזית, כמובן :3 ),

ג. ובכדי להוכיח דתיבת ,זך* קאי על ה,שמן" ולא על ה,זית" (אף שדוחק הוא כנ"ל), מעתיק רש"י מן הכתוב (גם) תיבות ,ואתה תצוה".

והביאור: הציווי ד,ואתה תצוה גו ויקחו אליך גו'" נאמר בהיות בנ"י במדבר, מקום שאין זתים גדלים שם. ומוכרח לומר, שהדליקו את המנורה בשמן שלקחו עמהם ביציאתם מארץ מצרים יי, (שהרי א"א לומר שלקחו עמהם זתים לכל משך הזמן וכתשום במדבר * ).

ומזה הוכחה דאין לפרש שהזית צ"ל ,זך? -- דהרי בהשמן שהביאו עמהם א"א להכיר אם בא מזית שהיי ,נאכל קצת" או אפילו האם ה" +,מעופש".

[אבל להפי' שהשמן צ"ל <זך? -- ,בלי שמרים", ה"ז ניכר בהשמן].

ולכן מעתיק רש"י גם את התיבות .ואתה תצוה", היינו, הציווי על עשיית השמן (המבואר בפרשה). ומכיון ש-

תצ\ח א

הקב"ה אמר למשה שיצוה את בנ"י (במדבר) לקחת ,השמן זית זך" -- מוכרח לפרש שהשמן צ"ל זך, ולא הזית, וכנ"ל.

ד. ויש להוסיף עוד נקודה בזת:

עוד יש מקום להתלמיד ממולח לטעון: מ"מ עדיף טפי לפרש כפשטות משמעות הכתוב דתיבת .זך" קאי על ה,זית*, והקושיא שבפי' זה יש לתרץ (בדוחק עכ"פ) דפרט החיוּב ;זית זךי אינו אלא כשיבואו לארץ ישראל ,ארץ זית שמן" ויהי' ביכולתם להשיג ,זית זך', ובמדבר -- שאין כלל ,זית* אין מקום לתנאי שיהי' הזית ;זך" *', הדליקו שמן זית סתם 5

וגם זה מבואר בזה שמעתיק רש'"י

תיבות ,ואתה תצוה", שמרומז בזה: <אין צו אלא מיך ולדורות" + ומוכח זי

6 פרש"י ר"פ צו. (ואף שעדיין לא למדנו זה -- הרי גם הקושיא אינה פשוטה כ"כ -- כ"א רק דתלמיך ממולח ולכן גם התירוץ בא ברמז). ואף ש,וַאתה תצוה" פירושו ,ואתה סופך לצוות את בנ"י על כך" (פרש"י אמור כד, ב) -- הרי גם ה,סופך לצוות" הי' במדבר כמ"ש (אמור שם) ,צו את בנ"י וגו ".

1301-0 לקוטי שציווי זה חל ,מיד" גם בהיותם במדבר *3 --- ומכיון שא"א לומר שידעו להבחין איזה שמן הוא של זיתים זכים, כנ"ל, עכצ"ל ש,זך" קאי על השמן.

ה אבל עדיין אין זה הוכחה גמורה, כי עדיין יש לדחוק ולומוי שכמו שצ'יל שבנ"י ידעו שיצטוו על שמן למאור בכלל (ולכן לקחוהו ממצרים, אף ש,צידה לא עשו להם""9) כך ידעו שעתידים להצטוות ליקח ,שמן זית זך", ובצאתם ממצרים לקחו עמהם שמן מזיתים שלא נאכלו מקצתם וכן"**י

ולכן מוסיף רש"י ומביא ראי' מהא

דשנינו במנחות ,מגרגרו בראש הזית וכו" : לפי פי' האבן עזרא דהזית צ"ל

זךָ" -- ,גרגרים שאין בהם עיפוש או שלא נאכלה מקצתם", בזה אין עדיפות להזיתים הגדלים בראש האילן, לגבי שאר הזיתים, ואדרבא: בראש האילן מצוים יותר עופות האוכלים מן הזיתים; ועפ"ז עדיף טפי לקחת מן הזיתים הגדלים באמצע

המשכן הי' אחרי חטא העגל (פרש*י תשא לא, יח. לג, יא)י

8) ואף ש,מיד" יוכל להיות גם לאחרי זמן (ראה השקו"ט (ע"ד ההלכה) בשו"ח כללים מערכת מ כלל קסח) -- מ"מ בנדו"ד אא לפרש ,מיד" על הזמן דכניסה לארץ, כי (נוסף -- על שזהו לאחרי ל"ט שנה ! הרי) דור המדבר עצמו לא נכנס לא*י (ראה הערה הקודמת) כ*א בניהם, והם נכללים ב,ולדורות*, ועכצ"ל שהציוי ,ואתה תצוה" - ,מיד (ולדורות)" הוא לדור המדבר.

9) בא יב, לט.

0) אבל ממה שפרש"י (תרומה כה, ה) רק בנוגע להעצי שטים ש,יעקב אבינו צפה ברוה"ק כו" וצוה לכבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים" משמע שלא הביאו שמן במיוחד בשביל המשכן. וראה יומא (עה, ב) דהיו דברים שקנאו מתגרי או"ה.

תצ\ה א

ובתוך האילן -- למע' מתפיסת ידי אדם ולמטה מראש האילן שהעופות רגילים שם.

ומכיון דאיתא במנחות +מגרגרו בראש הזית", מוכח דלפי הגמרא ,זך" קאי על שמן ולא על זית, ולכן .מגרגרו בראש הזית" (מכיון שהשמן היוצא מזיתים שבראש האילן ה"ה מבושלים היטב ונקל להפריד ממנו השמרים), ואין נפק"מ אם הזיתים עצמם יהיו מעופשים או נאכלו קצתם וכו'.

ומוסיף רש"י ,במנחות" -- לשלול תו"כ*'י, כי שם הובאה גם הדעה (דת*ק) שטוחנו ברחיים (במנחות נמצאת דעה זו רק בגמרא) ורש"י כאן ממשיך ,ואינו טוחנן ברחיים"י

דהנה כאן מדובר בסגנון דסיפור ובהמשך לעשיית המשכן ולאח"כ -- באה פ' חנוכת המשכן, שכ"ז ה" ברוב פאר והדר ובעשירות וכו' (וכן בל ימי היותם במדבר -- הי' מצב דעשירות :*), משא"כ בפ' אמור - שהיא ,פרשת מצות הנרות", דיני השמןי

1) ואף שאין להביא ראי" לפשש"מ מהלכה -- הוי בנדו"ד לא למדו בגמרא הלכה זו (שהשמן צ"ל זך) ע"י דרש כו', ומוכח דכ"ה פירוש הפשוט של הד בתובים [ולהעיר ממרז"ל (סוטה טז, א) ,הלכה אינה עוקרת מקרא כו"": ו.אין מקרא יוצא מידי פשוטו (לגמרי)" -- יבמות

ובפרט בנוו"ו שזהו רק לרא" נוספת לעיקר הראי" מן הכתוב ,ואתה תצוה* (כג"ל ס"גזד).

*ן2) לאמור כדו ב.

2) וי"ל דראו לכל הדיעות ,אינו טוחנן ברחיים" --- עפ מש"כ ,ומחלביהן* (בראד שית ד/ ד (וכתרגום). זבחים קטו, א), משא"כ למנחות -- מפני החיסרון (מנתות פו, ב). וראה לקמן (בפנים) מרמב"ם, 131לכן כאן פרש"י כפי שהי' בפועל במדבר, ובפ' אמור -- ע"פ דין (ולכן מוכרח להוסיף שם עוד ציון - לתו"כ) ולכן גם מוסיף שם: ג' שמנים וכו'.

ו מה,ענינים מופלאים" ע"ד ההלכה שבפרש'י דילן:

פסק הרמב"ם *::: נאמר בתורה והבל כו' ומחלביהן כו' כל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהי' מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה יהי' נאה מבית ישיבתו, האכיל רעב כו' כסה ערום כו' הקדיש דבר כו' וכה"א 3

כל חלב לה'. וצריך בירור., אם חל החיוב ד,כל חלב לה'" גם בעת הכנת ועעיית

הדבר שבדעתו ליתנו אח"כ לה'; ולדוגמא, האם יש חיוב לקחת צמר מובחר כדי לעשות ממנו בגד לעני וכיו"ב, דאפ"ל בזה ב' סברות :

א) החיוב ד,כל חלב לה'" חל בעת הנתינה, שאז נעשה של ה' ולכן אז צריך לבחור ,מן הנאה והטוב" שיש לו.

ב) חיוב זה חל גם קודם הנתינה -- תומ"י שמחליט בדעתו שסו"ס יהיי לה', גם בעת הכנת ועשיית הדבר ,לשס* הא-ל הטוב" צריך לבחור .מן הנאה והטוב* (ובזה י"ל ב' אופ" נים: רק כשניכר עילוי בעת הנתינה, או אפילו כשאין עילוי -- כיון שמכין עתה לעשם האלל).

והנה ע"פ פי' האב"ע ד,זך"* קאי על ,זית" יש ללמוד מדין זה דגם

*22) סוף הל' איסורי מזבח. שו"ע יו"ר סו"ס רמ"ח (ושם הלשון : מהטוב והיפה, ואולי גריס כן ברמב"ם).

3) ווקרא ג, ט

4 קודם הבפועל שבוזה.

תצוה א

בעת הכנת ועשיית הדבר ,לשם הא-ל הטוב" צריך לבחור מן המובחר דהרי הקפידה תורה שהזיתים שאותם כותשים לשמן למאור יהיו זכים ומובחרים -- ומכאן שחיוב זה מתחיל מההכנה (וגם אם לא יהי' ניכר עייז עדיפות בעת הנתינה לה').

אבל לפרש"י ד,זך" קאי על ה,שמן", הרי שלא הקפידה תורה על שעת ההכנה שיהי' מן המובחר *:, ורק בעת הנתינה** צ"ל ,מן הטוב והנאה".

זו מ,יינה של תורה" שבפרש"י דילן:

מבואר בחסידות שיש ב' בחינות ב,זית" :

א) ,זית" לפי פשטות ענינו - שהמרירות שבו (כמרז"ל'י ,אמרה יונה יהיו מזונותי מרורין כזית") מורה על בחי' ה,חשוכא* וה;מרירן" דסט'א, שלכן ה;זית משכח תלמודו של ע' שנה":, כי השכחה מעולם הקליפות *3; ולכן, מצד בחי' זו, דוקא ע"י כתישת הזית, ע"י אתכפיא סט"אי 132132 לקוטי מתגלה השמן -- בחי' החכמה, הביטול לאלקות *5.

'ב) ,זית" לפי פנימיות ענינו -- המקור שממנו נמשך השמן. היינו ש" המרירות (החשך) שבו היא, אדרבה, מרמזת על מדרגתו הנעלית (ספירת הכתר) שהיא למעלה עדיין מהארה וגילוי (ספי' החכמה, שמן):*: וזוהי בחי' ,ישת חשך סתרו":י, שנקרא ,חשך" משום היותו מוּפשט ומרומם מכל גדר של אור הבא בגילול :י

וזהו ההפרש בין פי' האבן עזרא ופירש"י בפנימיות הענינים :

האבן עזרא מפרש לפי פשטות הענינים -- וה;זית" בתוכנו הפשוט הרי ענין המרירות (וחשך) שבו הוא מצד תערובת הקליפה וסט"א. ומטעם זה :צ"ל זהירות מיוחדת בבחירת הזית בכדי להוְצִיא מִמנו (ע"י כתישה) עשמן" וביטול דקדושֶה -- שהזית עצמו צריך להיות ,זך* שאז דוקא הוא ראוי להיעשות כלי לאלקות.

0) תו"א שם. וראה לקו"ת בהעלותך לו, ב. ועוד:

1) אוה"ת תצוה ע' א'תקמז ואילך. דיה הללו את הוי' תשל"א,

2) תהלים יח, יב.

3 ד"יה הללו שם.

שוחות

אולֶם בפירוש רש"י, שהוא שיינה של תורה" (פנימיות התורה). מוארים (ברמז עכ"פ) הענינים לפי פנימיותם - והרי ענינו הפנימי של ;זית* הוא בחי' ,ישת חשך סתרו", שהוא למע'י גם מהאור השייך להשתלשלות העולמות והוא תכלית הקדושה והביטול ; ולכן לפי פירושו, אין צורך בזהירות ודקדוק בהנוגַע להזית גופא כ"א רק בשייכות להשמן הבא ממנו -- ההמשכָה לבחי' החכמה, שהיא ראשית הגילוי בהשתלשלות ויש לה שייכות להעולמות, ולכן צ"ל זהירות בזה שהשמן והביטול יהי' נקי מכל תערובות

האר- אי