454

ע"י כך היא לא תקויים באופן המובחר (כגון ברוב עם, שדוקא אז, הדרת מלך), או שהיתרון של מצוה מן המובחר בעתיד מכריע, ועדיף לחכות ולקיים את המצוה ברוב עם, למרות שיחסר הענין של "זריזין מקדימין" – בהווה.

[דוגמא נוספת: כאשר יש ליהודי עתה (בבוקר של יום מימי חג הסוכות) ארבעה מינים שאינם מהודרים, ומאוחר יותר, במשך היום, הוא ישיג ארבעה מינים מהודרים – האם עדיף לו לקיים את המצוה מיד במינים שבידו, או להמתין עד להשגת המינים המהודרים].

ט. שאלה זו קיימת גם לגבי הכנת החפץ למצוות

כשם שקיימת שאלה זו לגבי קיום המצוה עצמה, כך היא קיימת גם לגבי ההכנה לקיום המצוה. דבר זה רמוז בשני הענינים של "צבי קייץ" ו"ארי סבל":

לגבי התאנים נאמר ש"אין לקיטתן כאחת אלא יש באילן זה מה שנגמר היום ויש בו מה שייגמר לאחר כמה ימים"⁵². "

כאשר תאנה בשלה ישנן שתי " אפשרויות: לקחת מיד את התאנים הבודדות לייבוש בשדה – "צבי קייץ", או לחכות לבישולן של תאנים רבות ורק אז לקחתן לייבוש, באופן של "ארי סבל"^* – "נושא משאות".

באופן דומה קיימת השאלה לגבי ההכנה למצווה: האם יש לבצע את הפעולה הראשונה האפשרית להכנת החפץ למצוה – "צבי קייץ" – גם אם זוהי רק חתיכה אחת של עור (בכמות), או עור שאיננו מן המובחר (באיכות), או כדאי להמתין עד שיוכלו להכין חפצים רבים וטובים יותר לשם המצוות, כגון: עור גדול וטוב יותר לתפילין – "ארי סבל", שהרי גם לגבי הכנת החפץ למצוה (אף לפני קיומה), קיים היתרון של שלמות והידור⁵³, כבר שייך כאן משהו מעין "הקריבהו נא לפחתך"⁵⁴, ו"כל חלב לה'"⁵⁵, ולפיכך קיים גם כאן הבדל אם מכינים לצורך המצוות כמות גדולה יותר ואיכות טובה יותר, אם לאו.

יש לומר שזהו ההבדל בין שיטת הבבלי לשיטת הירושלמי: לפי דעת התלמוד הבבלי מכריע ה"הווה", ולכן