ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו ויחי שיחה ד

455

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

צריך להיות הענין של זריזין מקדימין " גם בהתחלת ההכנה למצוה, ולפיכך יש לבצע תחילה את הפעולה של "צבי קייץ", למרות שהדבר מוכן רק בכמות קטנה ואינו מושלם עדיין באיכותו.

לפי שיטת הירושלמי, מכריע יותר הענין של ברוב עם הדרת מלך, והשלמות שתהיה בעתיד, על פני היתרון של זריזות בהווה. וזאת גם לגבי ההכנה למצוה, שאם היא תיעשה מאוחר יותר בכמות גדולה ובאיכות טובה יותר, הרי זה עדיף ומכריע, ולכן "ארי סבל" מופיע לפני "צבי קייץ"^*.

י. הקשר בין "זאב" לבין " "מוכר קדרות" ומשמעותו הרוחנית

בהכנה למצוה

לפי זה יובן מדוע דוקא בירושלמי נוסף "זאב מוכר קדרות". הקשר בין "זאב" לבין מכירת קדרות מובן מכך שהגמרא⁵⁶ מבחינה בין ארי וזאב, שארי "דורס ואוכל" – "מיד"⁵⁷, וזאב

טורף ואוכל" – דמוליך לחוריו ואוכל שם"⁵⁸, "ולכולם יש להם הנאה"⁵⁹.

מכך מובן, שבהתנהגות הארי אין מקום לענין של "קדירה", שממתינים עד שהדבר החי מתבשל בה, כיוון שהוא "דורס ואוכל מיד". לעומת זאת הזאב אוכל מאוחר יותר, לאחר שהוא טורף "ומוליך לחוריו", ולכן מתאים לו הענין של קדירה^* ובישול בה, שהמאכל הנטרף יהא באופן של "יש הנאה יותר", טעים יותר.

משמעותו של דבר זה בהכנה למצוה הוא: רק לאחר שכבר קויימו כל ההכנות הקודמות למצוה – "קייץ"

סבל" ו"חנוני" – אז באה הכנה נוספת, מן הסוג של "זאב" על־ידי "קדירה", כך שהמצוה תיעשה ביתר הידור ושלמות.

כך מובן, שהבבלי והירושלמי ממשכיים בשיטתם: לשיטת הבבלי מכריעה המעלה של זריזין מקדימין בהוה על פני הידור של ברוב עם הדרת מלך וכו' בעתיד. לפיכך אין הוא מביא

הערות

*. ויש להוסיף בזה (ע"פ המבואר לעיל בנוגע לתאנים) דבאה"ק – ירושלמי – צ"ל "סבל" לפני "קייץ", כי פירותי' גדולים וכבדים יותר (כתובות קיב, א) וא"כ י"ל דצ"ל "ארי סבל" אפילו למספר מועט ואולי אפילו לפרי אחד, והצבי קייץ הוא רק לשמירה הבאה (רק) אח"כ ולא לההבאה. משא"כ בבבלי שמתעוררת תומ"י בפרי הראשון – השאלה אם להביאו למקומו דהשמש תיכף או ברוב כו' (ולבבלי – זריזין (הוה) מכריע).
56. תענית ח, א. ערכין טו, ב. "
57. פרש"י תענית שם. וראה ב"ק טז, ריש ע"ב. פרש"י ותוס' שם ד"ה דרס. ובגמ' שם ש"וימלא טרף חוריו" (נחום ב, יג) הוא "בשביל חוריו", – היינו "להצניע אבל לאכול מיד לאחר הריגה כו' לאו אורחי' הוא" (פרש"י שם ד"ה והכתיב).
58. פרש"י תענית שם. וראה פרש"י ב"מ צג, ריש ע"ב ד"ה ארי דרס.
59. סיום לשון רש"י תענית שם. וי"ל דבזה שכתב זה רש"י בד"ה "טורף ואוכל" – אף שקאי על שניהם ארי וזאב – כי בזה משמיענו דאף שהטעם שהזאב "מוליך לחוריו ואוכל" הוא לפי שמפחד מן הבריות" (רש"י שם), מ"מ יש לו הנאה מאופן אכילה זו.
*. וזה שמוכר קדירות, דכיון שזקוק לעצמו, ולזאבים חבריו – נעשה מומחה ומתענין וכו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.