שיחה ב

133שיחה ב

תצוחג

א בפסוק י ,ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים ג" מפרש רש"י: ,[את האורים ואת התומים --] הוא כתב שם המפורש שהי' נותנו בתוך כפלי החשן שע"י הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ובד מקדש שני הי' החשן שא"א לכהן גדול להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא הי' בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט שנא': ושאל לו במשפט האורים".

וצריך להבין:

א) דרכו של רש"י לפרש פשוטו של מקרא -- ולפי"ז אינו מובן הפי' כאן (ובפרט -- באריכות) איך הי' החושן במקדש השני!! ועוד מוסיף טעם הדבר ,שא"א לכהן וכו'' י?

ב) כוונת רש"י בכ"מ לפרש תיבות הכתוב שהוא מעתיקם -- ועפ"ז מה שייך כאן ביאוהו ,וע"ש אותו הכתב כו' שנא' ושאל לו במשפט האורים", דמקומו בפי' הפסוק ההוא?

ג) לא זו בלבד שאין מקומו כא[

1) פרשתנו כח, ל.

60 פנחס כז, כ

3) ומזה מובן שאאפ"ל דכונת רש"י דאעפ"י שנקרא משפט ע"ש האו"ת וא"כ קשה אי הי" החשן בלא או"ת בבית שני, ועיז מתרץ רש"י דהוא ציחי בפ"ע -- כבמשכיל לזוד (תצוה שם, 66 - שהוי אין ענינו של רש"י ליישב הנודע לבן חמש עשרה בלמרו בגמרא (יומא כא, ב) שלא הי' האו"ת בבית שני גם אם הקושיא היא ע"פ מה שפירש במקרא, שהרי מפרש הוא פשוטו של מקרא [נוסף לזה - דלפי"ז עִיקר התירוץ (שהוא ציוי בפ"ע) חסר מן הספר].

אלא, אדרבה, ביאור זה בסתירה הוא למ"ש רש"י לפנ"ז: אם הוא קרוי חשן משפט (רק) ע"ש אותו הכתב, הרי בהעדר הכתב יחסר גם בענינו כ,חשן המשפט" -- ונמצא שיש מקום לומר דבמקדש שני, שלא הי' אז הכתב בתוך החשן, הי' הכה"ג ,מחוסר בגדים", היפך ממ"ש רש"י לפנ"ז+1

ב. להלן בפירושו על ,משפט בני ישראל" (שבפסוק זה) כ' רש"י : ,דבה רים שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות. ולפי מדרש אגדה שהחשן מכפר על מעוותי הדין נק' משפט על שם סליחת המשפט".

וגם בפירושו זה קשת:

א) ב' פירושים אלו כבר אמרם רש"י לפנ"ז (בפ' זו עצמה * על ,[חשן] משפט"), ולמה חוזר עליהם כאן עוד הפעם ?

ב) בפירושו הקודם נאמרו ב' הד פירושים בסדר הפוך (ממה שנאמרו להלן): (א) ,שמכפר על קלקול הדין". ואח"כ (ב) ,ד"א משפט, שמברר דבריו והבטחתו אמת כו' לשון בירור דברים שמפרש ומברר דבריו"? -

הרי נוסף על הקושי מצד השינוי בסדר דבריו (המדויקים בכל פרט),

66 ומ"ש במשכיל לדוד (שם) דלפי שהוא ציחי בפ"ע בכתוב צ"ל דמ*מ אינו מעכב, אינו מובן, דא"כ מה דחקו לרש"י לומר שע"ש האו"ת קרוי משפט ושיצטרך אח"כ לתרץ דמ"מ אינו מעכב. דזה שנאמר ושאל לו במשפט האורים אינו הוכחה שעש"ז נקרא החשן -- חשן משפט.

65) כח, טו.

13414 לקוטי יש לתמוה על הסתירה הבאה בעקבות שינוי זה:

הפי' שמעמידו רש"י לראשונה -- אותו תופס כעיקר פירושו, וא"כ חילוף הסדר -- מחליף קביעות הפירוש העיקריי. ומה גם שלקמן הוא מביא את פירושו השני בתור ,מדרש אגד דה", ז.א. שאין פירושו זה ע"ד הפשט לגמרי כ"א בדרך ,אגדה המיישבת דברי המקרא": [כי מחמת הקושי בד פירושו הראשון (שכל כולו ע'ד הפשט) מוכרח להביא פי' ,מדרש אגד דה" שאינו ע"ד הפשט לגמר., ובפירושו לעִיל, על ,חשן משפט", הביאו כפי' ראשון (ועיקרי) +!

ג והביאור בכ"ז:

לאחר שבתחלת והמשך הפרשה מבוארים כל פרטי ואופני עשיית החשן, נאמר בה כסיומה *: ,ונשא אהרן גו' בחשן המשפט על לבו גה" -- שבזה נגמר לכאו' כל ענין החשן: אבל אח"כ ממשיך בכתוב: ,ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים גו' ונשא אהרן את משפט בג"י גו"

ומזה שענין האו"ת לא נכלל בפרשת החושן בין כל פרטיו, אלא בא לאחריי

תצוה ב

כענין מיוחד לעצמו, מובן בפשטות סדר המקראות שהאו"ת אינם חלק מ(מעשה) החשן עצמו אלא דבר הנוסף על עצם החש

ולכן לאחרי שרש"י מפרש שהאו"ת ,הוא כתב שם המפורש שהי' נותנו בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו כו'", דמזה נראה שהאו"ת הנם חלק מהחשן עצמו -- שלימותו של החשן קשורה בזה שנותנים בו או"ת יי -- הרי זהו בסתירה להמובן מסדר הכתובים הנ"ל.

וממשיך רש"י (ליישב קושיא זו): +ובמקדש שני הי' החשן שא"א לכה'ג להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא הי' בתוכו", דמזה מוכח שהאו"ת אינם חלק מעצם החשן -- שהרי לא הי' הכה"ג ,מחוסר בגדים" גם בעת שתי' החשן בלעדם.

אמנם זה עצמו דורש ביאור: מאחר ,שע"י (האו"ת) הוא מאיר כו'" למה

68 ברמב"ן כאן כ' שמה שלא הזכירו בין שאר עניני מעשה החשן הוא ,כי לא היו מעשה אומן ולא ה" לאומנין ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הוא סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה והיו מעשה שמים".

אמנם זה מתרץ רק מה שלא נזכרה עשיית (כתיבת) האו"ת בין שאר העשיות, אבל עדיין אינו מובן למה הפסיק הכתוב בפסוק ,ונשא אהרן גו'" שמזה משמע שכבר נגמר כל ענעו של החשן ולא רק מעשה האומנין.

135באמת לא יהיו דבר המעכב בשלימות החשן, כמו שאר חלקיו (שכ"א מהם הוא פרט המעכב בכללות ענינו של הד חשן), ובפרט שהאו"ת הנם לכאו' ענין עיקרי בהחשן! ולכן מבאר רש"י בד המשך דבריו: ,ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט וכו ", היינו שרק ענין ה,משפט", שהוא דבר נוסף על עצם החשן, תלוי ב,הכתב" של האו"ת, אבל גוף ועצם החשן, הבגד, שלם הוא גם בלא האו"ת יי ואין הכה"ג ,מחוסר בגדים" *י.

וזהו גם הטעם שבתחילה נתפרש בכתובים הציווי על מעשה החשן עצמו

1) אבל מ"מ החשן נק' ,חשן משפט" (ולא שמשפט קאי על האו"ת) אלא שנקי כן ע"ש האו"ת שבתוכו (או ע"ש פעולת האו"ת שמאיר דבריו כו, כי האותיות שבחשן היו מאירות), ולכן יתכן שהחשן יהי' נקרא משפט גם קודם שנתנו לתוכו את האו"ת (כמפו' כאן ,ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים גו'"), כי זהו מעניני החשן (אלא שהוא ענין נוסף על עצם ענעו -- ,בגדי קודש גו" לכבוד ולתפארת" (פרשתנו כח, ב)).

תצוה ב

וכל פרטין, ולהורות שבזה נשלמה פרשת החושן עצמו בשלימותו, מסיים הכתוב ומבאר עניגו ותכליתו של החשן: ,ונשא אהרן את שמות בני גו' לזכרון לפני ה' תמיד"; ורק אח"ז בא הציווי על האו"ת שהוא ,(חשן) המשפט* (דבר נוסף על עצם החשן 63 - וענינו: ,והיו על לב אהרן ג" ונשא אהרן את משפט בנ"י גו"

ד. והנה בהתאם ובהמשך לפירושו הג"ל בתחילת הפסוק (שמוכיח בו שע'ש אותו הכתב דאו"ת נקרא ,משפט") מפרש רש"י ג"כ -- בפירושו הראשון -- מ"ש להלן בפסוק ,את משפט בנ"י": ,דבר שהם נשפטים ונוכחים וכו'", והיינו ד,משפט" קאי על האו"ת, כפי שפי' ברישא דקרא: ומתבאר טעמו של רשיי במה שהכריע כאן שפירוש זה הוא העיקרי כי רק לפי פי' זה*י ניתן להסביר, בכדי ליישב המשך הכתובים, שהאו"ת אינם מעצם החושן, וכג"ל.

4 במשכיל לדוד (שם) כ' שלפי הפי שמשפט פי' שמכפר על מעותי הדין אתי שפיר טפי מה שהאו"ת אינם מעכבים, כי לפי' זה גם ענין המשפט (שבחשן משפט) אינו ע'יש האו"ת. אבל אינו מובן דאדרבה לפי זה צ"ל שהאו"ת הם חלק מהחשן עצמו, דמהיכא תיתי לחלק בעו לשאר חלקי החשן כיון ,שע"י הוא מאיר דבריו כו'" [נוסף לזה שלפי פירושו לא יתיישבו כל הקושיות הנ"ל]. ועכצ"ל כבפנים שאדרבה להפי' שנקרא משפט ע"ש האו"ת מתיישב מה שאינם מעכבים, וכמשמעות

-ל' רש" 13616 לקוטי משא"כ בפירש"י לעיל ב,חשן משפט" שעדיין אין הכרח לפרש שה" ענין ד,משפט" קאי על האו"ת - פשוט טפי לפרש הענין ד,משפט" כפשוטו -- מל' דין -- מאשר לפרשו <בירור דברים" שאינו במשמעותו הפשוטה של ,משפט". ולכן מקדים רש"י את הפי': ,שמכפר על קלקול הדין"* כי הוא העיקר בפשוטו של מקרא על אתר, ורק אח"כ (בתור פי' שנ): ,ר"א משפט שמברר דבריו כו"

אמנם מטעם זה עצמו -- שקשה לומר ש,משפט" פירושו ,בירור דברים" ו,שהם נשפטים ונוכחים על ידו כו'", וגם כיון שהחשן נק' בשם ,חשן המשפט" גם טרם שנתנו בתוכו את האו"ת יי -- אין רש"י מסתפק בפירושו הראשון (על פסוק דידן) ש,משפט בנ"י" היינו האו"ת, ומוסיף פי' שני דהחושן נק' ,משפט" על שם ש,מכפר על מעוותי הדין", דלפי"ז מיושב יותר פירושו של ,משפט" --

כמשמעו. אלא דמאחר שפי' זה קשה להולמו בפשטות המשך הכתובים -- וכנ'ל

(דא'יכ למה לא כלל הכתוב ענין האו"ת בין שאר מעשי החשן) -- לכן כתב רש"י, שפירושו זה השני הוא ,לפי מדרש אגדה": דעם היות שבפרט א' קרוב הוא יותר לפשט המקרא -- הרי לעומת זה אינו מתיישב בכללות הכתובים והפרשה כולה. ולכן מעתיקו רש"י בתור פי' שני של הכתוב.

ולפי שיטתו של רש"י מובן גם עיד ההלכה, איך הי' הכה"ג עובד בבית שני כשחסרו האו"ת והרי הי' מחוסר

5) ראה לעיל הערה 11. אבל מית עדיין דוחק הוא קצת.

תצוה ב

בגדים 1 כי חסרון האו"ת אינו נוגע לעצם החשן כ"א לענין ה,משפט", ולכן 137לקומי

אין הכה"ג מחוסר בגדים בהעדרם, כמ"ש רש"י עצמו בפירושו'.

(כאר שבע סוטה מח, א. מרכבת המשנה הל' ביהב"ח שם. הכתב והקבלה פרשתנו כח, ל) שס"ל שאבני החשן הם האו"ת ** (כשיטת הגאונים וכו" שבהערה 12), ולכן מוכרח לומר שהאו"ת היו בבית שני אלא שלא היו נשאלין בהם.

וא'כ מובן מה שלא ס"ל לרשיי כן גם עיד הפשט -- כי פשטות הכתובים הוא שהאו"ת לא היו אבני החשן כמ"ש ,ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים גו' ,, ותכתב זה לאחרי כל ענין אבני החשן המבואר בכתוב לפנ"ז.

זן) ורש"י אזיל לשיטתו (שהאו"ת הוא שם המפורש) גם בפ" הגמרא (יומא עג;, א וגם אזיל לשיטתו זו בפי' (שם ה, ב) ש,מלתא דלא כתיבא בהאי ענינא (דמילואים) מנייל (שמעכבים בימי המילואים)* ה" כוונה לאו"ת, משא"כ להסוברים שהאו"ת הם אבני החשן (ראה לעי' הערה 12 והערה הד קוהמת) הרי ודאי שמעכבים (גם) בימי המילואים. וי"ל שהמאירי שפי' שהכונה ,לבישת מכנסיים ועשירית האיפה* אזיל לשיטתו בפירושו (יומא עא, ב) שכ': וזהו שבבית שני אעפ"י שעשו כו או"ת להשלים מנין הבגדים . . מ"מ לא היו נשאלין בהם מפני שלא היתה בהם רוח הקדש (עדמ"ש הד רמב"ם בהל' כלי המקדש פ"י הנ"ל וכד דלעיל הערה 16 שלשיטתו האו"ת הם אבני החשן). וראה גם תוס' הרא"ש ב' ר"ת ותוס' רי"ד מהדו"ק ב' רבינו ברוך שהכוונה ביומא (ה, ב) לפרישת שבעה.

ויייל שרש"י והרמב'ים אזלי לשיטתם גם בפי' הגמרא (יומא עג, א) ;פניו (של

תצוה גב

ה. מ,יינה של תורה" בפרש"י שלפנינו :

מבואר בחסידות *3 שהחילוק העיקרי שבין מקדש הראשון למקדש השני (אשר משו"ז חסרו ה' דברים במקדש שני יי) לא הי' כ"כ במדריגת גילוי האלקות שבמקדש עצמו, כי גם במקדש השני הי' גילוי בחי' בינה כמו במקדש הראשון, כ'א שעיקר החילוק הי' בהמשכת גילוי בחי' דבינה בגבולין, שבבית שני לא הי' יכולת להמשיך בחי' בינה אלא לגבי עצמו ולא בגבולין.

ולפי פרש"י כן הוא הענין גם בנוגע להחשן: החשן עצמו הי' גם בבית שני, אלא שענין ה,משפט" (שע"י נשפטים בנ"י והעולם), היינו פעולתו של החשן בעולם, ענין זה הוא שחסר אז: עצם החשן הי' קיים בשלימותו גם בבית שני 5

הכה"ג הנשאל) כלפי שכינה", שרש"י פ' (שם ד"ה כלפי) : ,כלפי או"ת ושם המפורש שבתוך החשן". כי יתכן לקרוא האו"ת בשם שכינה כי הוא השם המפורש, והרמ" בים לשיטתו (שאבני החשן הם האו"ת כני"ל) מפרש (הלי כלי המקדש פ"י הי"א) שכלפי שכעה הינו הארון.

ובזה יומתק מה שגם המאירי (שהולך בשיטת הרמב"ם כנ"ל) מפ' בגמהא (שם עא, ב) שכלפי שכינה היינו הארון כדעת הרמב"ם.

138138 לקוטי

ועד"ז הוא גם בזמן הגלות: ארד זיל יי ש,חשן" אותיות ;נחש" -- נחש הקדמוני. ולאידך גיסא מבואר בשם ר' אפרים (מבעהתו"ס)*:, ש,חשן" בגי' ,משיח". והנה בזמן הגלות (שבא מפני חטאינו -- שסיבתם התגברות המשכא דחויא*י על נפה"א) הרי ענין ה,נחש" הוא בגילוי, והחשן (בגימטי

1) שער המצות וטעמי המצות להרחלו פ' תצוה.

תצוה ב

משיח) הוא בהעלם ; והיינו שישנו הד ,חשן" גם בזמן הגלות אלא שהוא נמצא בהעלם -- וזאת היא עבודתינו בזמן הגלות לפענח ולגלות את החשן (בגי' משיח) מהעלמו, עד שיה" בבחי' ,חשן משפט" -- שתתגלה פעולתו וענינו בעולם.

ועי"ז הנה ,חשן" הוא בגי' ,משיח" שגילוי החשן (בבחי' ,חשן משפט") מביא לידי גילוי המשיח -- ובקרוב ממש.

(משיחת ש*פ תצוה תשכ*ו)