134
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
14 לקוטי יש לתמוה על הסתירה הבאה בעקבות שינוי זה:
הפי' שמעמידו רש"י לראשונה -- אותו תופס כעיקר פירושו, וא"כ חילוף הסדר -- מחליף קביעות הפירוש העיקריי. ומה גם שלקמן הוא מביא את פירושו השני בתור ,מדרש אגד דה", ז.א. שאין פירושו זה ע"ד הפשט לגמרי כ"א בדרך ,אגדה המיישבת דברי המקרא": [כי מחמת הקושי בד פירושו הראשון (שכל כולו ע'ד הפשט) מוכרח להביא פי' ,מדרש אגד דה" שאינו ע"ד הפשט לגמר., ובפירושו לעִיל, על ,חשן משפט", הביאו כפי' ראשון (ועיקרי) +!
ג והביאור בכ"ז:
לאחר שבתחלת והמשך הפרשה מבוארים כל פרטי ואופני עשיית החשן, נאמר בה כסיומה *: ,ונשא אהרן גו' בחשן המשפט על לבו גה" -- שבזה נגמר לכאו' כל ענין החשן: אבל אח"כ ממשיך בכתוב: ,ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים גו' ונשא אהרן את משפט בג"י גו"
ומזה שענין האו"ת לא נכלל בפרשת החושן בין כל פרטיו, אלא בא לאחריי
תצוה ב
כענין מיוחד לעצמו, מובן בפשטות סדר המקראות שהאו"ת אינם חלק מ(מעשה) החשן עצמו אלא דבר הנוסף על עצם החש
ולכן לאחרי שרש"י מפרש שהאו"ת ,הוא כתב שם המפורש שהי' נותנו בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו כו'", דמזה נראה שהאו"ת הנם חלק מהחשן עצמו -- שלימותו של החשן קשורה בזה שנותנים בו או"ת יי -- הרי זהו בסתירה להמובן מסדר הכתובים הנ"ל.
וממשיך רש"י (ליישב קושיא זו): +ובמקדש שני הי' החשן שא"א לכה'ג להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא הי' בתוכו", דמזה מוכח שהאו"ת אינם חלק מעצם החשן -- שהרי לא הי' הכה"ג ,מחוסר בגדים" גם בעת שתי' החשן בלעדם.
אמנם זה עצמו דורש ביאור: מאחר ,שע"י (האו"ת) הוא מאיר כו'" למה
68 ברמב"ן כאן כ' שמה שלא הזכירו בין שאר עניני מעשה החשן הוא ,כי לא היו מעשה אומן ולא ה" לאומנין ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הוא סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה והיו מעשה שמים".
אמנם זה מתרץ רק מה שלא נזכרה עשיית (כתיבת) האו"ת בין שאר העשיות, אבל עדיין אינו מובן למה הפסיק הכתוב בפסוק ,ונשא אהרן גו'" שמזה משמע שכבר נגמר כל ענעו של החשן ולא רק מעשה האומנין.
הערות
- 66. ואין לתרץ שרש"י הקדים כאן הפה שמשפט קאי על האו"ת לפי שבא בהמשך למ"ש לפנ"ז שע"ש אותו הכתב הוא קרוי משפט :
- 2. א) כיון שברש"י הוא ד"יה חדש ,משפט בניייי -- לכל לראש צריך לפרש תיבות אלו על פי הסדר שלהן.
- 3. ב) כיון שלכאורה אינו נוגע לפירושו באו"ת מש אח"כ ,וע"ש אותו הכתב הוא קרוי משפט" הו"ל לרש"י להביא גם ענין זה בפירושו על ,משפט בנ"י" -- ובתור פירוש שני.
- 7. פרש"י בראשית ג, ח, ג כד, ובכ"מ.
- 6. כת, כט
- 6. וראה שם
- 0. משא"כ לפי פי' ראב"ע (הובא ברמב"ן כאן. וראה ראב"ע פרשתנו כח, ו צו ,/ ג) שהאו"ת ,הם מעשה אומן כסף וזהב כו' על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים כו'" ה"ה דבר בפ"ע אלא שה" מונח בתוך החשן כשלא היו משתמשין בו (ראה ראב"ע פרשתנו שם). אלא שלפירושו קשה למה לא נזכרה עשייתו וכמו שהקשה ברמב"ן (שם).
רש"י על בראשית ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וישמעו. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְ"רַ וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת; וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָבָר דָּבוּר עַל אׇפְנָיו: וישמעו. מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
לרוח היום. לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית; שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בָּעֲשִׂירִית (סנהדרין ל"ח):
וישמעו AND THEY HEARD — There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12).
לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY — (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).
אבן עזרא על שמות כ״ח:ו׳ - הטקסט מספריא
וטעם האפוד כי הוא גדול מהחשן ולא יזח מעל החשב, יש שאלות קשות בדבר האפוד והחשן, כי משה לא עשה רק אפוד אחד, והנה כתוב אפוד ירד בידו (ש"א כג ו) ואיננו אפוד משה, כי אין כתוב האפוד הידוע, כמו הגישה האפוד (שם שם ט) ועוד למה כתב ירד, ולא אמר הוריד, כי יראה כי מקרה היה ושם כתוב שמנים איש נושא אפוד בד (שם כב יח), ומפרשים רבים פי' זה שהיו ראוים לשאת אפוד, ולא שמו לב לדעת האמת, כי האפוד בד הוא מין ממיני פשתן ואפוד משה לא היה בד רק זהב ותכלת וארגמן, ותולעת שני, ושש עם הכל ולא היו שואלים רק בחשן המשפט שהי' עליו עולים האורים והתומים, וככה כתוב במשפט האורים לפני ד' (במד' כז כא), ואין טענה מן הגישה האפוד (ש"א כג ט) כי החשן דבק עמו, והאורים עם החשן וכן כתוב עד עמוד הכהן לאורים ותומים (נחמיה ז סה), וכתוב תמיך ואוריך (דבר' לג ח), והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר, והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים הם הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון, והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר והנה אינו אפוד משה, וקשה שאלה מזאת, כי האורים אינם אבני חשן כי הנה כתוב, ומלאת בו מלואת אבן (למטה פ' יז), וזהו מעשה החרש הוא, לא מעשה משה, ואחר כן אמר למשה, ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים (למטה פ' ל) ובמעשה האפוד כתוב ארבעה טורי אבן (למטה לט י), והזכיר הטורים ואמר על משה, ויתן עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח ח) והנה על דרך הפשט אין האבנים המאירים, ולא המתמימים, כי השאלה היא באורים ותומים והנה לא ידענו מה הם, והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים גם שמות האבות, כי לא נקרא חשן משפט רק בעבור האורים שהם עליו, ועוד שאלה אחרת, כי לא נוכל לומר כי האורים הם עצמם התומים, כי כתוב לאורים ותומים (עזרא ו סה), ועוד מלת לאורים גם תומים לשון רבים, והנה דברים רבים הם, ורבינו שלמה אמר, כי האורים והתומים היו כתבי שם המפורש, ואלו ראה תשובת רבינו האי לא אמר ככה, וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחשן, רק ארמוז קצת הסוד אולי יבינהו מי שהוא ידע דעת עליון, והפתח שיוכל לבא אל הסוד, שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן הששה על כתף השנית, ואלה הם כפי המחשבה, על כן הם באבן אחת על מספר בני ישראל ועל שמותם כתולדותם, וככה הששה השניים, רק המשפט איננו כפי החלוק בלב, רק כפי החלוק למראה העין, ובעבור הנטיה אמר וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת (פ' כח), והיה החשן כפול, כי שם היו האורים והתומים שמורים עד עת הצורך, אז יתנום מחוץ אל החשן, והנה אבני שהם שוות, ומעין אחד, ואין ככה אבני החשן, כי השהם הם לזכרון, ומשפט בני ישראל על אבני החשן, ומלת אורים מגזרת חמותי ראיתי אור (ישעי' מד), ותומים שהם תמימים והאורים לא התומים זהב וכסף היו והמספר ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל, והמשכיל יבין, והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חשב, רק כי אין שם חשן ולא אורים, ואשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט יוכל להשיב לשואל מדמיון האפוד לבדו רק לא בכל עת, ואלו הואלתי לגלות זה הסוד לא יכולתי לכתבו כפי המכתב שחברתי בפי' הספר כלו, כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות, וסוד מלאכת שמים, ואין צורך להאריך בצורת האפוד והחשן והטבעות:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.