ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז ויקה"פ שיחה א

453

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כמו־כן יש לומר בדרך ההלכה – שזהו צער בעלי־חיים, שאינן משוחררים לחלוטין בגלל הטוייה³⁸, ולכן גזזו מיד את חוטי הנוצה מן העזים.

וכיוון שהטוייה על גבי העזים היא גם "אומנות יתירה" – הטוייה היא משובחת יותר, כפי שכבר הוסבר, הרי מובן שבדומה לכך גם מלאכת האריגה של יריעות העזים משובחת יותר כאשר היא נעשית בקירוב זמן לזמן היות החוטים מחוברים לעזים³⁹. לפיכך היו צריכים לארוג את היריעות מיד לאחר שחתכו את החוטים מעל גבי העזים⁴⁰.

ח. יש הבדל בחיוב נשים בחלקים שונים במקדש

מהענינים המופלאים בדרך ההלכה, הנלמדים מפירוש רש"י זה⁴¹:

ידועה השאלה⁴²: הרי אין בונים את המקדש בלילה⁴³, וכך גם את ה"משכן דאקרי מקדש"⁴⁴, כלומר, בנית בית המקדש היא מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, ואם כך, כיצד יכלו הנשים לטוות את הצמר בשביל המשכן (לדעת רבינו תם⁴⁵ שאשה איננה יכולה להכין למצוה שהיא

הערות

38. ואף את"ל דהטווי' עצמה ע"ג העזים גורמת צער – מובן שאין בזה איסור כיון שנעשה לצורך כו' (ראה שו"ע אדה"ז חלק חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בע"ח סוס"ד).
39. אפילו את"ל שהביאו רק הנוצות של העזים טווים לא העזים עצמן.
40. ומתחלה עשו את יריעות דשש משזר תכלת גו' כיון שביריעות עזים הודגש שהם "לאהל על המשכן" – היריעות שש גו'. לכאורה י"ל, שמכיון שהיו כו"כ חכמי לב, חלקו המלאכה ובבת אחת עשו יריעות המשכן ויריעות העזים. אבל לפי"ז הרי יכלו לעשות כן גם בנוגע להקרשים וכו', ובפרט שזהו אומנות אחרת לגמרי (ראה פרש"י תשא שם) וא"כ פשיטא שנעשו ע"י חכמי לב (אומנים) אחרים. ולהעיר דפי' בעלי התוס' "ראשונה לכל מלאכת המשכן" וכן פי' הרא"ש שהובא לעיל ס"ב, הוא עה"פ ויעש יריעות עזים, ולא על יריעות התחתונות שנאמר בהכתובים שלפנ"ז (לו, ח ואילך). וי"ל בפשטות, כי יריעות התחתונים ה"ה המשכן וכמש"נ ועשית את המשכן עשר יריעות – ראה לעיל הערה 13.
41. עוד ענין בהלכה שאפ"ל בפרש"י: ע"פ הנ"ל ר"ס ו', שרש"י בא לפרש שזה שהנשים טוו את העזים לא הי' (רק) בשביל שהי' נחשבת תרומה חשובה יותר (צומח שבחי'), כ"א גם שנוגע לטיב המלאכה, י"ל דרש"י לשיטתי' בהגדר דכל חלב לה' (כפי שנתבאר בלקו"ש חי"א ע' 131) שלא הקפידה התורה על שעת ההכנה (שיהי' אז חלב לה' – מן המובחר – המחובר), כ"א כשתבוא עי"ז עדיפות בהדבר בעת הנתינה, עיי"ש.
42. צפע"נ דלקמן בפנים. וראה גם שו"ת בית יצחק או"ח סי' ג אות ה' ואילך. הר המורי' להרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"א הי"ב סקכ"ח. כלי חמדה ס"פ תשא. ועוד. וע"פ המבואר לקמן בפנים יש לעורר ולהעיר בכמה מהנ"ל. ואכ"מ.
43. שבועות טו, ב. רמב"ם הלכות בית הבחירה שם.
44. עירובין בתחלתה.
45. תוד"ה כל גיטין מה, ב. ע"פ דעת הט"ז ואדה"ז או"ח ר"ס יד, גם לדעת ר"ת כשרה הטווי' והשזירה בנשים, ולפי"ז מובן זה שהנשים טוו למשכן, אבל לפמש"כ בנתיב חיים לשו"ע שם, וראה גם פרמ"ג (משב"ז) שם לר"ת גם הטווי' אסורה ע"י נשים (ראה שו"ת בית יצחק שם). ואולי לכן הוסיף בצפע"נ שם הציון "תוספות מנחות דף מב, ע"ב", דמשם מובן דגם הטווי' הוי בכלל עשייתן, ובעינן לשמה. ועצ"ע.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.