454

איננה מצווה בה, ולכן "אין אשה אוגדת לולב ועושה ציצית כיוון דלא איפקדא")?

הרוגוצ'בי מסביר⁴⁶ שבמצות בניית המקדש יש שני פרטים: א) עצם בניית המקדש זו מצות עשה. ב) הצורך בבניית מקדש כדי להקריב בו קרבנות.

ובכך ישנו הבדל לגבי השאלה שלעיל אם נשים חייבות או פטורות מבניית המקדש: מצד המצוה של בניית המשכן והמקדש, זוהי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות. אבל מצד הענין השני, שצריך להיבנות מקדש כדי להקריב בו קרבנות – בכך חייבות גם נשים, כי גם עליהן חלה חובת הקרבת קרבנות.

לפיכך: נשים חייבות בבנייתם ובעשייתם של החלקים מן המקדש המונעים את הקרבת הקרבנות, אך לא כן לגבי חלקי וכלי המקדש שאינם מונעים את הקרבת הקרבנות, ועשייתם היא רק בגלל מצות־העשה של בניית המקדש. מעשיה זו נשים פטורות, ולכן אסור להם לעסוק בכך.

ט. יש הבדל בין טווית היריעות התחתונות לבין העליונות

בקשר ליריעות אומרת הגמרא⁴⁷ שבמילים⁴⁸ "ויפרוש את האהל על המשכן" הכוונה היא ליריעות התחתונות של שש תכלת וארגמן ותולעת שני. כלומר, עם היריעות התחתונות כבר יש למשכן דין של אהל, ואפשר להקריב בו קרבנות. יוצא מכך שהיריעות שלמעלה מהן, יריעות העזים, אינן מונעות את הקרבת הקרבנות במשכן, והמשכן כשר גם כאשר "קיפל הרוח" את יריעות העזים.

לפי זה מובנת הסיבה להבדל בלשון הפסוק: בקשר ליריעות התחתונות כתוב "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן...", כי יריעות אלו נחוצות לכשרות המשכן, כדי להביא קרבנות, ולכן גם נשים יכולות לטוות את היריעות הללו, להשתתף במלאכת המשכן, אך לא כן לגבי יריעות העזים, שיריעות אלו אינן מונעות את הקרבנות, כאמור לעיל, ולכן נשים פטורות, ואסורות בעשייתן – ולפיכך כתובה הלשון "טוו את העזים", שהטוייה שלהן היתה צריכה להיות באופן "דהוי חכמה יתירה ולא מלאכה"⁴⁹, כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת⁵⁰.