455
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
י. רש"י לשיטתו – דרך הפשט
לפי הנ"ל בפירוש רש"י – בדייקו בלשון "אמנות יתירה" – יש לומר שרש"י בפירושו על התורה הולך בשיטתו – דרך הפשט:
על הפסוק "ויפרוש את האהל על המשכן" מסביר רש"י "הן יריעות העזים", כפשטות הכתוב בפרשת תרומה51 "ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן". לפי זה יוצא שלדעת רש"י, בפשוטו של מקרא, גם יריעות עזים אלו הן בגדר "אהל"52, המונע את הקרבת הקרבנות במשכן.
מכך מובן שגם יריעות העזים יכלו להיעשות על־ידי הנשים, ולכן מדייק רש"י ומשנה את הלשון, כמצויין לעיל, ואומר "היא היתה אמנות יתירה", שהטוייה שלהן "מעל גבי העזים" לא היתה חכמה בלבד, אלא גם מלאכה. זהו החידוש ב"אמנות" – שזוהי מלאכה בגוף הדבר.
לפי זה אין הכרח לומר (כדברי המפרשים53) שרש"י מקבל את הדיעה בגמרא54 ש"הטווה צמר מעל גבי בהמה" פטור, כי "אין דרך טוייה בכך", והעובדה שבמשכן היה האופן של "טוו בעזים" היא מפני ש"חכמה יתירה שאני" – אלא פירושו יכול להתאים גם לדיעה הראשונה, שהוא חייב, כי זה בגדר מלאכה.
ואדרבה: כיוון שכל המלאכות נלמדות מן המשכן55 יש לומר שלפי פירוש רש"י (שזוהי "אמנות") ענין זה עצמו הוא המקור לדיעה זו56:
כיוון שטוייה על גבי בהמה היתה בין הפעולות שנעשו במשכן, זוהי הוכחה לכך שזהו "אמנות" ומלאכה, ולכן חייבים על כך חטאת.
יא. שתי הוראות בעבודת ה'
מיינה של תורה בפירוש רש"י, יש לנו הוראה בעבודת ה':
לכאורה אין מובן לשם מה מספרת התורה ש"וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים"? הרי זהו "מאי דהוה הוה" (=מה שהיה – היה) – יריעות העזים היו רק במשכן אבל לא במקדש (כולל המקדש העתיד להיבנות, ובמיוחד שהוא "בנוי ומשוכלל" ו"יגלה ויבוא משמים"57).
הערות
- 51. כו, ז. וראה תוס' שם כח, א.
- 52. וראה פרש"י תרומה כו, יד: לאותו גג של יריעות עזים. ובפרש"י ויקהל לה, יא. את אהלו הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג. ודיוק תוס' שבת שם, דמשמע דהיינו יריעות התחתונות דכתיב אחר הקרשים ויפרש את האהל, י"ל דלפי פרש"י (תרומה כו, א) הם בכלל המחיצות. וראה לעיל הערה 14.
- 53. ס' זכרון כאן. ועוד.
- 54. שבת עד, ב.
- 55. שבת מט, ב. ובכ"מ.
- 56. וכן משמע להגירסא בפרש"י (דפוס ב') "היא אומנות יתירה .. טוים אותם", היינו שבעצם היא אומנות יתירה. משא"כ להגי' לפנינו "היא היתה אומנות יתירה .. שמע"ג העזים טוו אותן" – י"ל, שבדורות שלאח"ז הוה שלא כדרכו. ראה פרש"י ותוס' שבת עד, ב. וראה אגלי טל שם. ואכ"מ.
- 57. פרש"י (ותוס') סוכה מא, סע"א. ר"ה ל, סע"א. ועוד.
רש"י על שמות כ״ו:י״ד - הטקסט מספריא
מכסה לאהל. לְאוֹתוֹ גַּג שֶׁל יְרִיעוֹת עִזִּים עֲשֵׂה עוֹד מִכְסֶה אַחֵר שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים, וְעוֹד לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מִכְסֵה עוֹרוֹת תְּחָשִׁים; וְאוֹתָן מִכְסָאוֹת לֹא הָיוּ מְכַסִּין אֶלָּא אֶת הַגָּג, אָרְכָּן ל' וְרָחְבָּן י', אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה, וּלְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מִכְסֶה אֶחָד הָיָה, חֶצְיוֹ שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְחֶצְיוֹ שֶׁל עוֹרוֹת תְּחָשִׁים (שבת כ"ח):
מכסה לאהל [AND THOU SHALT MAKE] A COVERING FOR THE אהל — For that roofing of goats’ hair (which is termed אהל in this section) make still another covering of rams’ skins dyed red, and above this also a covering of Tachash skins. These uppermost covers however covered the roof only (were not hanging over the sides), their length being 30 cubits and their width 10. This is the opinion of R. Nehemia (that the goats’ skins and the layer of rams’ and Tachash skins formed two different covers one above the other); according to R. Jehudah, however, there was only one cover, half of it being of rams’ skins dyed red and half of it of Tachash skins (cf. Shabbat 28a).
רש"י על שמות כ״ו:א׳ - הטקסט מספריא
ואת המשכן תעשה עשר יריעת. לִהְיוֹת לוֹ לְגַג וְלִמְחִצּוֹת מִחוּץ לַקְּרָשִׁים, שֶׁהַיְרִיעוֹת תְּלוּיוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶן לְכַסּוֹתָן:
שש משזר ותכלת ותלעת שני. הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין יַחַד חוּט וְחוּט – אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן וּשְׁלֹשָׁה שֶׁל צֶמֶר – וְכָל חוּט וְחוּט כָּפוּל ו' הֲרֵי אַרְבָּעָה מִינִין כְּשֶׁהֵן שְׁזוּרִין יַחַד כ"ד כְּפָלִים לַחוּט (יומא ע"א):
כרבים מעשה חשב. כְּרוּבִים הָיוּ מְצֻיָּרִין בָּהֶם בַּאֲרִיגָתָן, וְלֹא בִרְקִימָה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה מַחַט, אֶלָּא בַאֲרִיגָה בִשְׁנֵי כְּתָלִים, פַּרְצוּף אֶחָד מִכָּאן וּפַרְצוּף אֶחָד מִכָּאן – אֲרִי מִצַּד זֶה וְנֶשֶׁר מִצַּד זֶה – כְּמוֹ שֶׁאוֹרְגִין חֲגוֹרוֹת שֶׁל מֶשִׁי שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז פיישי"שא:
ואת המשכן תעשה עשר יריעת MOREOVER THOU SHALT MAKE THE DWELLING OF TEN CURTAINS — that they should serve it as a roof and at the same time as wall-coverings for the outside of the boards; — for the curtains hung behind them so as to cover them.
שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני OF FINE TWINED LINEN AND BLUE PURPLE, AND RED PURPLE, AND CRIMSON — Thus there were four different materials in every thread, one of linen and three of wool, each of the strands of which a thread was composed being sixfold (the word is taken here in the double sense of שש “linen” and of שש “six”). Consequently the four materials intertwined into one thread gave a twenty-four-fold thread (Yoma 71b; Baraita DeMelekhet HaMishkan ch. 2).
כרבים מעשה חשב WITH CHERUBIM, THE WORK OF AN ARTIST — Cherubim were figured on them (on the curtains) in the process of weaving them, not afterwards by embroidery which is needlework — but by weaving it on its two surfaces, one design on one side, a different design on the other; e. g., a lion on one side and an eagle on the other side, just as the silken girdles are woven which are called in old French faisee (Yoma 72b, Jerusalem Talmud Shekalim 8:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.