שיחה ב

הערות

עמוד 237

1. 1. הל' תפלה פי"ג ה"ח ואילך.
2. 2. מגילה לא, א.
3. 3. ראה לקמן הערה 10.
4. 4. ר"ן מגילה פ' בני העיר (הובא בתויו"ט שם).
5. 5. מחזור וויטרי סשפ"ה.
6. 6. מח"וו שם. אבודרהם סדר תפלת סוכות ופירושה ד"ה ליל תשיעי.
7. 7. בברכי יוסף לאו"ח סוף סימן תרסח (בשיורי ברכה), ש"וזאת הברכה לא שייכא לרגל כלל". עיי"ש. (וראה גם מח"ו שם: "וקריית ענין החג הקדמנוהו כבר מיום ראשון של שמע"צ לפי שהיא עיקר"). אבל ממה שגם בארץ ישראל קוראין בשמע"צ "וזאת הברכה" – ודלא כבכל יו"ט, שקוראין בא"י הקריאה דיו"ט ראשון – יש לומר (בפנימיות הענינים) ש"וזאת הברכה" שייכת "ענין המועד" יותר מ"כל הבכור". ומה שבחו"ל קוראין וזאת הברכה ביו"ט שני הוא לפי ששייכת (בעיקר) ל"שמחת תורה" – ראה לקמן הערה 10.
8. 8. סוכה נה, ב.
9. 9. ואף שה"פר אחד" דשמיני עצרת בא לאחרי הקרבת הע' פרים דסוכות – הרי הענין דשמע"צ, מה ש"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (ראה סד"ה ביום השמע"צ תש"י), הוא בבחי' עצם הנשמה כמו שמיוחדת בעצמותו ית', שאין בחי' הבירורים (הקרבת ע' פרים כנגד ע' אומות) יכולה להגיע לשם, אלא שגילוי בחי' זו הוא לאחרי קדימת הבירורים. וראה אוה"ת שמע"צ (ע' א'תתו) שגם "התעלות נה"א לשרשה (שלמעלה מתהו, שרש נה"ב) הוא דוקא ע"י בירור נה"ב". ועפ"ז יומתק לשון הגמרא (סוכה שם) "פר יחידי .. אומה יחידה" [אף שבכתוב (פנחס כט, לו) נאמר פר אחד] – בכדי להדגיש שהפר שמקריבין בשמע"צ כנגד ישראל, אף שבא דוקא לאחרי הקרבת הע' פרים שכנגד הע' אומות, הוא נבדל מהם – יחיד. וי"ל שזהו ג"כ מ"ש רש"י (סוכה שם) "אין לי הני' וקורת רוח בשל אלו אלא בשלך" – אף שבכל הקרבנות "נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני" – כי בבחינת שרש האמיתי של נש"י, מכיון שאין שם שום מציאות כ"א ע"ד מש"כ בזח"ג (לב, א) "לא אשתכחי במלכא אלא ישראל בלחודוהי", הנח"ר שמעבודת הבירורים אינו מגיע לשם.
10. . ל

עמוד 238

1. 10. לעיל ע' 234 ואילך מבואר, שהשייכות ד"וזאת הברכה" ליום שמח"ת היא [לא מצד זה שהוא יו"ט שני דשמע"צ, כי אם] מצד הענין ד"שמחת תורה" שבו, במה שהוא נבדל משמע"צ. ועפ"ז מבואר שם דיוק לשון הרמב"ם (המובא לעיל בפנים) "ולמחר קורין וזאת הברכה" – ולא "ובתשיעי" (כמו "ובשמיני" גבי יו"ט שני דשש"פ) – כי הענין ד"שמחת תורה" בא לאחרי שמע"צ, "למחר". אבל: א) מזה גופא שקבעו שמח"ת ביום שהוא גם (יו"ט שני ד)שמע"צ ועד שבארץ ישראל שני הענינים (שמע"צ ושמח"ת) הם באותו היום, מוכח שהענין ד"שמח"ת" שייך להענין ד"שמע"צ", כמבואר לעיל שם הערה 12 – בשוה"ג. ב) "וזאת הברכה" שייכת גם להענין "דשמע"צ (כדמוכח מהטעם (המובא לעיל בפנים) "כדי לסמוך ברכת המלך כו'"). ולהעיר מפיה"מ להרמב"ם (מגילה פ"ג מ"ה) "ובתשיעי קורין וזאת הברכה". וי"ל שגם בטור ושו"ע סתרס"ט, הלשון "תשיעי" קאי גם א"וקורין" (ודלא כדלעיל ע' 236 הערה 23). וראה לקמן הערה 46.
2. 11. ספרי ורש"י פרשתנו לג, ב. זח"ג קצב, ב.
3. 12. אוה"ת פרשתנו ע' א'תתמ. סה"מ תרכ"ז ע' שעט. ובזה מבאר שם מה ש"חשיב ב' שרים אלו הגם כי הקב"ה החזיר .. על כל אומה ולשון".
4. 13. ע"ז ב, ב.
5. 14. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1309, שע"י שהחזירה על כל אומה ולשון ובכ"ז נתנה לישראל דוקא, נתגלה בחירת הקב"ה בישראל, בחירה חפשית שמצד עצמותו ית'. עיי"ש. ועפ"ז תומתק יותר השייכות של התחלת פ' וזאת הברכה לשמע"צ – כי כמו שבשמע"צ, אף שבא לאחרי הקרבת הע' פרים (שכנגד כל ע' אומות), נתגלה אח"כ הענין ד"אומה יחידה" (ראה לעיל הערה 9) – כן הוא גם במה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון (התחלת פ' וזאת הברכה) שעי"ז נתגלה בחירת עצמותו ית' בישראל, שאין לאוה"ע שייכות שם כלל.

עמוד 239

1. 15. ברכות יב, א.
2. 16. ספרי ורש"י ס"פ ברכה.
3. 17. רש"י עקב יו"ד, ו.
4. 18. תשא לד, א. עקב יו"ד, ב.
5. 19. בא יב, מג.
6. 20. שבת פז, א. ורש"י תשא לב, יט.
7. 21. ראה רש"י ריש פרשתנו.
8. 22. ראה ב"ר פ"א, ד: אילולי שצפה הקב"ה ש .. ישראל עתידין לקבל את התורה לא הי' כותב צו את בנ"י כו'.
9. 23. ב"ר שם. וראה גם תנדבא"ר פי"ד.
10. 24. נוסף להתמי' – שצריך לסיים בטוב. ויש לומר, שמטעם זה מוסיף רש"י (לפי הנוסח שבדפוס ראשון) [אחרי התיבות "יישר כחך ששברת"] "אשריך ..."* – אף שלפירוש התיבות לעיני כל ישראל" הי' מספיק שיסיים ב"יישר כחך ששברת" – בכדי לסיים בטוב.
11. *. וראה לקו"ש חל"ד ע' 217 ואילך.
12. . בהצילום שמדפוס ראשון מטושטש. וצריך בירור. ובכמה כת"י רש"י שתח"י (וגירסא זו הובאה גם בהוצאת ברלינר מהדורא א'): אשרי תלמיד שרבו מודה לו.

עמוד 241

1. 25. בפ' תשא (לד, א) או עקב (יו"ד, ב) – ראה " חדא"ג מהרש"א לב"ב יד, א ד"ה אשר שברת.
2. 26. כי מכיון ש"לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות כו'" מונה הכתוב גבי המעלות והשבחים של משה, לכן הוכרח רש"י להוסיף והסכימה כו'".
3. 27. ע"ז ד, ב. פירש"י שם.
4. 28. כי ענין התשובה בכלל – הורה כבר אדה"ר וכו' (מדרש תהלים צב, ב. וראה גם ב"ר פפ"ד, יט – בנוגע לראובן).
5. 29. וכמחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד – כדעת ר' אבהו ברכות לד, ב (וראה סה"מ תש"ט ע' 183 בהערה. לקו"ש חי"ד ע' 361)). ולהעיר, שמהלשון "אין יכולים לעמוד" – ולא אינם עומדין" (כבברכות שם) – משמע שהמקום שבע"ת עומדין הוא למעלה אפילו מבחי' ה"יכולת" [שנעלה מבחי' "כח" – (ראה ד"ה מן המיצר תש"ט פי"ד. ובכ"מ)] דצדיקים.

עמוד 242

1. 30. שמו"ר רפמ"ו.
2. 31. להעיר מתוספות שבת שם.
3. 32. באוה"ת וארא ריש ע' קכג (לענין אחר).
4. 33. עקב ט, יז.
5. 34. רש"י ס"פ ברכה.
6. 35. משנה תענית כו, סע"א. ואף שתיקון התענית הוא בעיקר מצד הבקעת העיר [שלכן י"א שבתחילה תיקנו צום הרביעי בט' בו (טור או"ח סתקמ"ט)] – הרי מפשטות הענין משמע, שכל ה"חמשה דברים" שאירעו בי"ז בתמוז שייכים להתענית. וכמו שמסיים בטור שם: להבקעת העיר ולצרות שהוכפלו בו. ועוד להעיר שמצד הענין דמגלגלין .. חובה ליום חייב (תענית כט, א. ערכין יא, ב) הרי הקביעות שזהו יום חובה הייתה בשבירת הלוחות.
7. 36. זכרי' ח, יט וכפי' המצו"ד שם. וראה לקו"ש חי"ט ע' 253 בהערה. לקו"ש ח"ח ע' 355 הערה 31. חט"ו ע' 414 ואילך.
8. 37. ומכיון כי ביום פקדי ופקדתי – לחטא העגל (סנה' קב, א) מובן ששלימות התשובה תהי' אך לעת"ל כשיבטל החטא לגמרי.
9. 38. להעיר מד"ה ויתן לך תרס"ו (ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות הראשונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי' לעתיד".
10. 39. ספרי ורש"י פרשתנו לד, ב.

עמוד 244

1. 40. אוה"ת שמע"צ ע' א'תשעט ואילך. ד"ה ביוהשמע"צ תרס"ז – בהמשך תרס"ו (בסופו). תש"ו (בתחלתו). ועוד.
2. 41. אוה"ת שם.
3. 42. ראה לקו"ת אחרי כו, ג. דרמ"צ מצות וידוי ותשובה. ובכ"מ. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 162 ובהערות שם.
4. 43. ב"ר פ"א, ד. מדרש תהלים צג, ב. וראה לקו"ת שה"ש יט, ב־ג. המשך תרס"ו ד"ה וידבר גו' במדב"ס וד"ה אין עומדין (תרס"ז – ע' תפה). ועוד.
5. *. ב"ר שם. וראה לקו"ת שם. ד"ה וידבר גו' במדב"ס שם. ועוד.
6. 44. כפשטות הענין דשמח"ת, ש"שמחין .. לגמרה של תורה" (רמ"א או"ח סתרס"ט. וראה גם טור שם).
7. 45. סה"מ תרצ"ט ע' 68. 72. ד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ה ותש"ו (בתחלה וסוף). וראה גם זח"ג רנו, ריש ע"ב (הובא בהערה הבאה).

עמוד 245

1. 46. ויש לקשר שני ענינים אלו שבפ' וזאת הברכה לשני ענינים – שמע"צ ושמח"ת (ראה לעיל הערה 10): שמע"צ הוא ככל היו"ט – מצד ציווי התורה, ובמילא הגילוי דשמע"צ מקבלים ישראל מהתורה; משא"כ "שמחת תורה" היא (לא מצד ציווי התורה, כי אם) הוספה – מנהגן של ישראל, אשר תורה הוא (נעשה. וראה רמב"ם הל' ממרים רפ"א: התקנות והגזירות והמנהגות כו') שישראל מוסיפים ומשפיעים בתורה – "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה .. ומעטרן לס"ת בכתר דילי'" (זח"ג שם. וראה לעיל ע' 234 הערה 12. ובארוכה – לקו"ש חי"ט ע' 381 ואילך).
2. 4.
3. 47. לקו"ת שלח לז, ד. ד"ה על ג"ד ש"ת (בתחלתו).
4. 48. ובפרט, שאחרי שמח"ת ישנו כחצי שנה (משיחות שמחת תורה ושבת בראשית תשי"א, תשל"א) בלי רגלים (ראה לקו"ת פרשתנו צח, ב), נוסף לזה שבימי החורף אינו מאיר כ"כ בחי' "שמש הוי'" (לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 3. ולהעיר מסד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ו).
5. 49. נסמן בלקו"ש ח"ה ע' 246 הערה 39.
6. 50. להעיר ממרז"ל (ב"ר פצ"ח, ג) אף אביכם בורא עולמות, ובאוה"ת בראשית רנח, ב – דקאי על כל בני ישראל. וראה גם זח"א מז, א. ח"ב קסב, ריש ע"ב. ועוד.
7. 51. נוסח התפלה דר"ה.