שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך ג תצ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
שאין התינוק יודע כו' (ברכות מ, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז בהר בהר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וכבר העירו, שבגמ' לא הובא זה כהנהגת "חכמים הראשונים" אלא בתור דין — "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת" .
7 לכאורה זוהי כוונת העין משפט (ברכות מ, א), שהעתיק ל' הרמב"ם ומסיים "וצע"ק".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד שופטים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
משום שעיקר חיותו של האדם בא לו, כאמור, דוקא מן הצומח, ומאחר ששיא הגדלות הקיימת בצמיחה היא באילנות, לכן אומר הספרי, שחיי האדם הם מן האילן .
5 ולמ"ד חטה (– לחם) מין אילן היא (ברכות מ, סע"א) מובן בפשיטות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד, טו
ודוחק לומר דס"ל כמ"ד חטה מין אילן היא (ברכות מ, סע"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד תצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
שאותן מסביר האריז"ל, מדברות על הדבר שבאמצעותו חטא אדם , אך ה"עץ" עצמו אינו חסרון, ולהיפך, בפשוטו של מקרא – כפירוש רש"י – היה זה עץ תאנה , מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
12 עקב ח, ח. ולהעיר אשר כן הוא גם למ"ד חטה הייתה (ברכות מ, סע"א), גפן הי' (שם).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
שאין התינוק יודע כו' (ברכות מ, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ר"ד אור ליום ה', י"ג ניסן*, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
– בנוגע לענין האמונה שנעשה ע"י אכילת מצה מובא בחסידות שזהו ע"ד מארז"ל "אין התינוק יודע לקרות אבא כו' עד שיטעום טעם דגן" .
19 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והמשל לזה – ממארז"ל "אין התינוק יודע לקרות אבא כו' עד שיטעום טעם דגן" , ודוגמתו בנמשל, שע"י אכילת המצה (טעם דגן ) נעשית אצל כאו"א מישראל הידיעה לקרות לאביהם שבשמים, שתקבע בלבם האמונה בו ית'.
211 ברכות מ, סע"א. וראה לקו"ת ושער האמונה שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ל"ג בעומר, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הקרבת העומר הו"ע בירור המוחין דנה"ב, כי, נוסף לכללות הענין שמנחת העומר באה מן השעורים, מאכל בהמה, שמורה על בירור הנה"ב, הנה במאכל בהמה גופא באה המנחה מן הדגן , שמורה על המוחין, כמובן ממארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , אלא שזהו"ע המוחין דנה"ב, שכיון שעיקרה מדות, הנה גם המוחין שלה הם קשורים ושייכים אל המדות, שזהו שגם הדגן (מוחין) הוא מאכל בהמה (מוחין השייכים אל המדות).
369 ראה ברכות מ, א. מתנות כהונה לב"ר פט"ו, ז. מבוא שערים שער ה ח"א פי"ב בהגהת צמח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ה) וביאור הענין, דהנה אמרו רז"ל מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק , מדת הקב"ה כלי מלא מחזיק כלי ריקן אינו מחזיק .
1847 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ובמילא יהי' זה באופן ד" כוס ישועות אשא ", שעי"ז תומשך ברכה בלי גבול הן ברוחניות והן בגשמיות, היינו, שגם ההמשכה בגשמיות היאבלי גבול, כמבואר בחסידות בפירוש מארז"ל "כלי – כוס – ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק" , שבהיותו "כלי ריקן" ה"ה מחזיק גם גשמיות בלי גבול, כיון שהגשמיות היא כמו הרוחניות שאינה תופסת מקום.
32 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, א' דחנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וזהו דוקא כשהוא כלי ריקן , כמארז"ל כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק , דכאשר הוא מלא מרצונות זרים, שזה הוא רוצה וזה אינו רוצה, אזי אינו מחזיק , שהוא כמו גולם בלי ציור שאינו כלי לקבל, ואינו כלי להישועות דלעילא.
59 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ויצא, ב' כסלו, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
איתא בגמרא "לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם , מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק , אבל (מדת ) הקב"ה אינו כן , מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק" .ומבואר בכ"מ בחסידות, וגם במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר (גם בהמאמרים שנדפסו כבר), שהחילוק הוא בין גשמיות לרוחניות:
46 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והענין בזה, דבכדי שהאדם יהי' כלי לברכת הוי', צריך להיות בבחי' כלי ריקן , כמארז"ל כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק , והיינו, דאף שאמת הדבר שנש"י מצד עצמם הם כלים לברכת הוי', כמ"ש כוס ישועות אשא, שכנס"י מקור נש"י היא בבחי' כלי לקבל בחי' ישועות שהם החסדים העליונים כו', מ"מ, צ"ל העבודה לפעול בנפשו שיהי' כלי ריקן , וגם מי שהוא נדכה בעצם, הנה גם הוא צריך לפעול בעצמו שיהי' כלי ריקן , והו"ע העדר התאוה, והיינו, דכל מה שצריך לבריאות הגוף כדי שיוכל לעבוד את הוי' הרי זה רק האכילה והשתי' ושאר צרכי הגוף כשלעצמם, משא"כ התאוה בענינים אלו אין בה צורך לבריאות הגוף.
39 ברכות מ, א. וראה סה"מ תרל"ד ע' שב. ד"ה אתם נצבים תשי"א (תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 340). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וע"ד שמצינו במצוה הראשונה דעץ הדעת – כדאיתא במדרש"מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על צוויך כו' והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים", והיינו, ש"מצוה זו הוא תיקון לחטא עץ הדעת שנאמר בו ג"כ כי טוב העץ למאכל, ואדה"ר נצטווה עליו בשעה ט', ובשעה יו"ד עבר, ואילו המתין ג' שעות עד שבת הי' כל פריו קדש הילולים [שהי' עושה קידוש היום על יין מעץ הדעת, כמארז"ל ש"גפן הי'", "סחטה ענבים ונתנה לו"], וזהו כוונת המדרש והרי בניך ממתינין כו', שבזה הם מתקנים חטא אדה"ר בעץ הדעת כו'".
181 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והענין בזה, דהנה, איתא בזהר פ' ויצא שכאשר ישראל יצאו ממצרים אכלו מצה שהיא לחם מן הארץ , ועי"ז נמשך להם בחי' הדעת לידע את ה', כידוע שהדעת בא ע"י הלחם, כמאמר אין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעום טעם דגן (וכידוע שביצי"מ היו בנ"י כמו תינוק קטן), והי' זה לחם מן הארץ , שבא ע"י בירורים דתנא סידורא דפת נקט החורש והזורע כו', שהו"ע עבודת הבירורים בדרך מלמטה למעלה.
32 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והדוגמא לזה, כפי שרואים שהתינוק יודע לקרוא אבא עוד לפני שנעשה בעל שכל, והרי הכרת התינוק היא באופן כזה שאי אפשר לסתור זאת ע"י קושיות בשכל, כיון שהכרתו אינה מצד השכל.
35 ראה ברכות מ, א. לקו"ת צו יב, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת-תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ולכן, כשאנו אומרים "דרכך אלקינו להאריך אפך" ומסיימים "עמידתנו דלים וריקים" – ישנה רק התועלת שבדבר, שנדע היכן אנו אוחזים ("וואו מען האַלט") – ש"עמידתנו דלים וריקים", ובמילא הרי אנו בבחי' "כלי ריקן" , ו"כלי ריקן מחזיק " הן במדת הקב"ה והן במדת בשר ודם .
124 ראה ברכות מ, א. וש"נ. וראה גם
תורת מנחם – התוועדויות ח"י ס"ע 174 ואילך. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והנה, בכדי לבוא לבחינת הדעת הרי זה כמארז"ל אין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעום טעם דגן , ויש בזה ב' בחינות, לחם מן השמים ולחם מן הארץ , דלחם מן הארץ שייך לנבראים, דתנא סידורא דפת נקט החורש והזורע כו', ולחם מן השמים הוא למעלה מהנבראים, שלכן, לחם מן הארץ הי' לבני ישראל מיד כשיצאו ממצרים, משא"כ לחם מן השמים, היו צריכים לזה כו"כ הכנות, ועד למש"נ אנסנו הילך בתורתי, והיינו, לפי שלחם מן השמים קאי על תורה, שהתורה מצד עצמה היא למעלה מהבנה והשגה, דתורה הוא בחינת טל, דטל לא מיעצר.
57 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
ו) וממשיך בהמאמר, שההפרש בין אות ד' לאות ר' בתמונתם הוא, שאות ד' יש לו יו"ד מאחוריו, דאות יו"ד מורה על תכלית הביטול והשפלות שבספירת המלכות, שעי"ז נעשית בחינת כלי לקבלה, וכמאמר כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק , וכמו המקבל, הנה בכדי שיהי' כלי לקבלה, הרי זה דוקא כאשר הוא בתכלית הביטול והשפלות, דאז הוא כלי לקבל אמיתת השפעת הרב, ואין זה מספיק עדיין מה שהתלמיד אינו בבחינת יש ומציאות, כי אם דוקא כאשר יהי' בבחינת ביטול והעדר המציאות (עכ"ל).
41 ברכות מ, א. וראה חדא"ג שם. תו"א ס"פ משפטים. ד"ה אני לדודי ה'ש"ת ס"ג (הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ ה'שי"ת ע' 120).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
מבואר בהמאמר אופן קבלת השפעת הרב ע"י התלמיד (דהיינו ברב ותלמיד שהם באין-ערוך זל"ז, כנ"ל ס"ד), שלא די בכך שהתלמיד אינו מציאות בפני עצמו ("שאינו בבחינת יש ומציאות"), אלא צריך להיות "בבחינת ביטול והעדר המציאות", היינו, אפילו לא מציאות של תלמיד שמשתדל להבין בשכלו את דברי הרב, אלא צריך להיות "בבחינת ביטול במציאות לגמרי", "כלי ריקן" , ודוקא אז – "מחזיק" .
43 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והענין הוא, דהנה כתיב ולבי חלל בקרבי, דפסוק זה נאמר לא רק על מדריגת הצדיקים בלבד, שהרי דוד נעים זמירות ישראל אמר פסוק זה בעד כללות ישראל, ולא בשביל מדריגת הצדיקים דוקא, ומזה מובן שגם בכללות ישראל צ"ל ולבי חלל בקרבי, ופירוש ולבי חלל בקרבי (כמו שהוא בכללות ישראל)הוא, שלבו ריקן מכל עניני העולם, שאז דוקא הוא כלי לברכת הוי', כמאמר כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק , וזהו פירוש ולבי חלל בקרבי, שהוא כלי ריקן , וכאשר הוא כלי ריקן אזי הלב הוא כלי להשגת המוח, שהשגתו שבמוח תפעול על הלב.
10 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וכיון שאצל "בעל-הבית" אין שום קשיים, והוא בטוח בפרנסתו – בטוחה ה"עז" עוד יותר, שהרי "אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו" , ועוד זאת, שהרבי יתן לו לפי הכחות שלו (של הרבי), שהם בלי-גבול, הן בנוגע למילוי שליחותו, והן בנוגע לעניניו הפרטיים.
6 ברכות מ, רע"א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
דהנה ידוע שמצה היא מיכלא דמהימנותא, וע"ד שאמרו רז"ל אין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעום טעם דגן , ועי"ז שטועם טעם דגן הוא קורא אבא .
20 ראה ברכות מ, א. מתנות כהונה לב"ר פט"ו, ז. מבוא שערים שער ה ח"א פי"ב בהגהת צמח (א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
אמנם, מה שיש בדומם כח הצמיחה כאילן הצומח מן הארץ , הרי זה רק בחי' הצומח שבדומם, שנכלל ובטל בגוף עצם הדומם, שלכן בירך על פירות העץ בורא פרי האדמה יצא (בדיעבד).
29 ברכות מ, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וההסברה בזה – שהיא הנותנת – שדוקא מצד הביטול נעשה בבחינת "כלי ריקן מחזיק" לברכתו של הקב"ה, שיושפע לו מילוי כל צרכיו.
103 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
משא"כ שתי הלחם דחג השבועות שבאות מחטים – הרי חטה מורה על הענין דידיעת אלקות, שזהו שאמרו רז"ל "אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן" , וענינו ברוחניות – ידיעת אלקות.וזהו ענין התורה, כידוע שהתורה היא בדוגמת ה"מן" שהי' "לחם מן השמים", שלא היו בו כל פרטי הענינים ד"סידורא דפת", שהו"ע הבירורים, והיינו, שאין זה ענין של בירורים מלמטה למעלה, כי אם, המשכה מלמעלה למטה, כך, שלא מתעסקים עם ה"מטה" ולא מתעסקים עם "בירורים", אלא מתעסקים רק עם ידיעת אלקות.
77 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ואין זה סתירה לכך שיכולים לדרוש מהקב"ה בני חיי ומזוני רויחא – כי, כשם שבאדם התחתון "אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו" , אף שזוהי בהמה, ולא בר-דעת, הנה עד"ז צריכה להיות הנהגת אדם העליון לגבי תחתונים שהם "כחמורים".
155 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' תצא, ט' אלול ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
כיון ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא", צריכה להיות ההתחלה עם האל"ף של תורה, כלומר, צריכים לדעת, שישנו היו"ד שלמעלה, מרחב העצמי של העצמות, שהוא כולל הכל, ובכדי לקבל זאת צריך להיות היו"ד שלמטה – הביטול וכלי ריקן של המקבל, ד"כלי ריקן מחזיק" , וענין זה בא ע"י קו האמונה, קו של יראת שמים, המחבר.
41 ברכות מ, א. וש"נ. וראה סה"מ תש"י שבהערה 14, ובהנסמן שם בהערה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
דהנה, יסוד ושרש וראשית העבודה הוא להיות כלי קיבול להמשכת אלקות, והכלי להמשכה שלמעלה הוא כמארז"ל כלי ריקן מחזיק , והיינו שראשית העבודה הוא לעשות את עצמו כלי ריקן , והענין דכלי ריקן אינו נעשה ע"י העצבות, שהרי אדרבה, העצבות הו"ע בלתי רצוי, וכמבואר בתניא באריכות המשל משני אנשים המתאבקים זה עם זה, שאם האחד הוא בעצלות וכבדות, ינוצח בקל גם אם הוא גבור יותר מחבירו, וכמו"כ בנצחון היצר שאי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה, ומ"ש בכל עצב יהי' מותר, הרי אדרבה, מלשון זה משמע שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבוא ממנו איזה יתרון, והיתרון הוא השמחה הבאה אחר העצבות לעתים מזומנים, שעי"ז נעשה אח"כ מ"ש תשמיעני ששוןושמחה תגלנה עצמות (לאחרי ש)דכית, ולכן תיקן האריז"ל לומר מזמור זה אחר אמירת תיקון חצות קודם הלימוד, כדי ללמוד בשמחה אמיתית הבאה אחר העצב כו'.
16 ברכות מ, א. וראה גם ד"ה אתם נצבים תשי"א (תו"מ ח"ג ע' 340 ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והענין בזה, דהנה ידוע שהכלי להגילויים שלמעלה הוא כלי ריקן , כמארז"ל שכלי ריקן מחזיק ברכתו של הקב"ה.
37 ראה ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וזאת צריך כאו"א לדעת, שמצד הענין ד"אתם נצבים היום כולכם גו'", שבזה נכללים אפילו אלו שבבחינת "חוטב עציך" ו"שואב מימיך" – נאמר על כולם "לעברך בברית גו'", דהיינו שהם קשורים בהתקשרות עצמית עם העצמות (אלא שהתקשרות זו יכולה להיות בהעלם, והדרך לגלותה היא ע"י העבודה ד"כלי ריקן" , כמ"ש בארוכה בהמאמר).
36 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והענין בזה, שהכלי לגילוי אלקות הוא כלי ריקן המחזיק ברכתו של הקב"ה.
43 ברכות מ, א. וראה גם ד"ה תקעו דש"פ נצבים תשח"י פ"ג ואילך (תו"מ חכ"ג ע' 281 ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ד) והנה סדר העבודה הוא מלמטה למעלה, וכמו שבעבודה בכל יום הנה תחלת העבודה היא באמירת הודו, הודאה בלבד, ואח"כ היא עבודת ההתבוננות בפסוד"ז ברכות ק"ש וק"ש, שהו"ע האהבה כרשפי אש, ואח"כ הוא הביטול דשמו"ע וכו', כן הוא גם בזמני השנה, שתחלת העבודה היא בחג הפסח, באכילת מצה שהוא קטנות אבא , שזהו ע"ד שאמרו רז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , והרי מה שהתינוק קורא אבא אין בזה הבנה והשגה כלל, שאינו יודע איך ובמה הוא אביו, אלא שקורא אבא בלבד, וכמו"כ הוא גם ברוחניות בענין אכילת מצה דפסח, שהוא בחי' קטנות אבא שלמטה מהשגה (ובדוגמת התחלת התפלה בבחי' הודאה בלבד).
21 ברכות מ, סע"א. וראה מתנות כהונה לבראשית רבה פט"ו, ז (ד"ה כד). מבוא שערים שער ה ח"א פי"ב בהגהת צמח (א). ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי יום א' דחוה"מ סוכות שמחת בית השואבה ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
- כמאמר רבינו הזקן שהקב"ה נותן ליהודים גשמיות כדי לעשות מהגשמיות רוחניות, היינו, שהקב"ה נותן כל הענינים הגשמיים "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה", ונותן גם את הכחות לעשות מהגשמיות רוחניות, ולא רק באופן ד"כלי ריקן מחזיק" , אלא "כלי מלא" של כחות להחזיק ברכת הוי' ממעל שישפיע רוחניות וגשמיות,
150 ראה ברכות מ, א. וראה גם סה"מ ה'שי"ת ע' 120, ובהנסמן שם. תורת מנחם - התוועדויות ח"ג ע' 340 ואילך. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פרשת שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והסיבה לזה היא מפני שאינו כלי קיבול, להיותו כלי מלא , ובמדת בשר ודם כלי מלא אינו מחזיק .
58 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ולכן הדוגמא על ענין המצה היא ממארז"ל "אין התינוק יודע לקרות אבא כו' עד שיטעום טעם דגן" , כי, מה שהתינוק קורא אבא אינו ענין של הבנה והשגה, אלא שהעצם נמשך אל העצם.
83 ברכות מ, סע"א. וראה לקו"ת צו יב, ב ואילך. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל לקראת חג השבועות, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
אמרו לי' חיטין נעשו יפות, אמר להם שעורים נעשו יפות, אמרו לי' צא ובשר לסוסים ולחמורים"], ואח"כ צריך להיות הבירור ד"שתי הלחם", שבאות מן החטים, מאכל אדם (כמאמר רז"ל עץ הדעת חטה היתה ), שלאחרי הבירור – כלום "אדם מביא חטין חטין כוסס כו'" – נעשים ראויים לאכילת אדם .
1364 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ואף שגם עץ הדעת (ש"גפן הי'", "תאנה היתה" , או "חטה היתה" ) הי' עושה פירות – הרי:
920 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם משיחת* ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
דוקא רוחניות, שזוהי אמיתית מהותו – אם רק יהי' "כלי ריקן" , לצאת מהמציאות והמדידות שלו – אזי יהי' "מחזיק" , לא רק את הענינים הרוחניים, אלא גם את הענינים הגשמיים ; יושפע לו מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה , יותר
996 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
אמרו חז"ל כלי מלא אינו מחזיק כלי ריקן מחזיק , והיינו, שצריך לרוקן את עצמו ("זיך אויסליידיקן") מתאוות גשמיים.
1311 ברכות מ, א. וש"נ. וראה סה"מ תש"י ע' 120, ובהנסמן בהערה שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והתנאי לכלי קיבול הוא – כלי ריקן , כמארז"ל "כלי ריקן מחזיק , מלא אינו מחזיק" , והיינו, שכדי לקבל ברכת השי"ת, ועד להברכה שהיא ראש ומקור ועיקר כל הברכות, שזהו"ע הגאולה – צריך להיות בבחי' כלי ריקן .
1529 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב (מאמר ב) ה'תשכ"ג*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכמאמר רז"ל כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק .
357 ברכות מ, א. סוכה מו, א. וראה סה"מ ה'ש"ת ע' 153. תש"ג ע' 191. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
אלא באופן שעבודת האדם אינה אלא הכנת "כלי ריקן" שבו יומשך מלמעלה כפי רצון המעלה.
395 לשון חז"ל – ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר*, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ובכן, מצאתי שאדמו"ר האמצעי מבאר בתורת חיים מעלת תורה שבע"פ, שנקראת "לחם מן הארץ" , שכשם שלחם מן הארץ הגשמית מוסיף כח בחכמת האדם (וכמארז"ל "שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן" ), כך גם הדיוק ופלפול בתושבע"פ מוסיף בבחי' חכמה עילאה (תושב"כ), ולכן גדלה מעלת הדיוק בתושבע"פ דוקא, שעז"נ "יעשה למחכה לו", "אינון דדחקין למלה דחכמתא" ,
1823 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ולכן מפרש רש"י ש"מתא מחסיא מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב", היינו, שיש כאן ענין נוסף בהקפדה על כשות וחזיז – בגלל החיוב ליתן מאכל לבהמות, שזהו ענין שנוגע גם לאכילה שלו מצד החיוב דשמירת בריאות הגוף, כמ"ש "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", כמארז"ל "אסור לאדם שיאכל [שיטעום כלום ] קודם שיתן מאכל לבהמתו , שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך , והדר ואכלת ושבעת" .
1351 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
בני חורין" .
1450 ובפרט ע"י ה" לחמא .. די אכלו אבהתנא", היינו, שהגילוי מלמעלה נמשך בפנימיותם, וכידוע בענין אכילת מצה (ראה לקו"ת צו יג, ג ואילך. ובכ"מ), שזהו ע"ד מארז"ל (ברכות מ, סע"א) "אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן" , דאף שהידיעה לקרות אבא אינה הבנה וטו"ד גמור, אלא בבחי' עניות, הרי זה ענין החודר כל מציאותו, ומזה בא אח"כ לשלימות ההבנה וההשגה כו' (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכל זה אינו שייך כאשר יושב לפני רבו, שהרי נוסף לכך שחכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו , ועאכו"כ לפני רבו, ועאכו"כ כאשר הרב הוא בעילוי שבאין ערוך, הנה עוד זאת, שהוא בתכלית הביטול ללא התפשטות כלל, אפילו לא להשפיע לעצמו ולהבין השכל שמקבל מרבו, אלא הוא בבחי' כלי ריקן , בחי' דומם שבדומם, כמו המדבר, כנ"ל.
64 ברכות מ, א. וראה סה"מ תרל"ד ע' שב ואילך. עטר"ת ע' תרנא ואילך. תרצ"א ע' שנג ואילך. תרצ"ג ע' תקלח ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ פקודי, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
בנוגע לפעולה על הזולת – נתבאר לעיל שבשביל זה צריך להיות בביטול דוקא, וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בענין "כלי מלא אינו מחזיק" , ועד"ז בנדו"ד, שבהיותו מציאות לעצמו, "כלי מלא" , אינו יכול להתחבר עם הזולת כדי לפעול עליו כו'.
710 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והמצה נעשית "דם ובשר כבשרו", וממשיכה בו אמונה (כמבואר בענין "אין התינוק יודע לקרות אבא כו' עד שיטעום כו'" ),
1815 ברכות מ, סע"א. וראה לקו"ת צו יב, ב ואילך. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
שתכלית הגדלות שישנה בצמיחה היא באילנות – לכן נאמר בספרי שחייו של אדם הם מן האילן .
286 ולמ"ד "חטה (–לחם) מין אילן היא" (ברכות מ, סע"א) מובן בפשיטות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ענין המצה – מבואר בלקו"ת שזהו ע"ד שאמרו רז"ל "אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן" , שעי"ז נעשית ההכרה וההתקשרות בהקב"ה באופן של אמונה , בדוגמת ידיעת התינוק לקרות אבא , ש"אין ידיעה זו אצלו בבחי' הבנה וטעם ודעת גמור, שהרי אינו יודע איך הוא אביו ולמה צריך לאהוב אותו", אלא זוהי "ההתקשרות שלו באביו שלא ע"י טעם ודעת המושג כו'".
1252 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכיון שאפילו מעט אור דוחה הרבה חושך , ועאכו"כ שהרבה אור דוחה מעט חושך – הרי יש נתינת כח שהעבודה להרבות באור (שזהו אופן העבודה דשני ימי ר"ה ושבת שובה) תדחה ותגרש את החושך, שבלאה"כ הי' אצלו במיעוט באיכות – שהרי אצל בנ"י "אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" , וכיון ש"כלי מלא אינו מחזיק" , לא נשאר מקום שיוכל לדחוק ולהכניס ("אַריינשפּאַרן") ענין בלתי-רצוי, להיותו מלא בדברים טובים ("מצוות") כרימון, כך, שהענינים הבלתי- רצויים "נדבקו" רק מבחוץ; וגם בכמות, הרי הרהור תשובה מהפך אותו להיות צדיק גמור, כפס"ד הגמרא בקידושין .
380 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וע"ד המבואר בענין אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , שאף שע"י טעימת טעם דגן יודע הוא לקרות אבא , וקריאתו אבא היא באופן שנמשך (ער
1522 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
– ולהעיר שהענין ד"דעהו" שייך לענין המצה, שקשורה עם ענין הדעת, כמבואר בדרושי חסידות שזהו בדוגמת הענין ש"אין התינוק יודע לקרות אבא כו' עד שיטעום טעם דגן" –
1590 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
כאשר מטרת ה"אגודה" היא מלכתחילה בשביל ענין שהוא תחת שינויי הזמן דעבר הוה ועתיד, או שינויי המקום, שיש מקום רק לענין זה ולא למשנהו, ובלשון רז"ל "כלי מלא אינו מחזיק" , כיון שמקומו של דבר זה סותר למקומו של הדבר השני – הנה סוכ"ס תתפרד החבילה; וכיון שבעת התייסדות ה"אגודה" יודעים שסו"ס יפרדו זמ"ז, ועד שיכול להיות שיהיו מנגדים זל"ז, הרי מלכתחילה אין זו אחדות אמיתית.
1621 ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמו שידוע בענין הצמיחה, שזה בא לא מעצם העפר ורק מבחי' הצומח שבו, דלכן כשברך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא , דמארעא קא רבי , דיניקת ענפי העץ אינו מעצם האדמה ורק מכח הצמיחה שבו.
742 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים אודות ההוספה בעבודת האדם הנדרשת בקביעות מיוחדת זו, שיש על זה נתינת-כח מלמעלה, וצריך רק להיות "כלי ריקן" כדי לקבל זאת מלמעלה.
573 ראה ברכות מ, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ולאח"ז מסיימים " שהכל נהי' בדברו " (וכיו"ב בשאר הברכות, אלא שכללותם היא "שהכל נהי' בדברו" , שהרי "על כולם אם אמר שנ"ב יצא" ) – שמסבירים לו שהכל נעשה ע"י דבר ה', ואפילו דברים שראה שנעשו בידי בשר ודם, הרי זה רק מראית עין, ולאמיתו של דבר – "הכל נהי' בדברו" .
623 ברכות מ, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וע"ד מארז"ל "אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן" , ומובן, שכאשר התינוק קורא אבא הרי זה רק קטנות אבא , אבל אעפ"כ, הרי זו קטנות של "אבא" !
892 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
פעולת הכזית מצה "חובה" היא במל' – לפרנס את האמונה שלא תהי' בבחי' מקיף לגמרי , כי אם תפעול עליו שהנהגתו בחיי היום יומיים תהי' ע"פ תורה – מתאימה לאמונתו; ופעולת המצה ד"רשות", ובפרט בשש"פ היא בהוי' אלקיך – הרגשת האמונה בתורה ומצוות שלו.
1115 והיינו, כפי שהאמונה היא בבחי' קטנות אבא , וע"ד מארז"ל (ברכות מ, סע"א) בנוגע לקטן שמצד עצמו אינו יודע לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
"מגרנך", שקאי על חג הפסח, שבו מביאים העומר משעורים, ו"מיקבך", פירות האילן , שקאי על חג השבועות, שבו מביאים שתי הלחם מחטים, והרי עץ הדעת "חטה היתה" , היינו שחטים נחשבים פרי האילן .
743 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
החילוק בין ג' מצות לד' כוסות הוא – שג' מצות הו"ע מוחין דאבא (וכפי שמצינו בנוגע למצה הענין ש"אין התינוק יודע לקרות אבא כו' עד שיטעום טעם דגן" ), ואילו ד' כוסות הו"ע מוחין דאמא 77.
706 ברכות מ, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דחג הסוכות, תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמו שידוע בענין הצמיחה, שזה בא לא מעצם העפר ורק מבחי' הצומח שבו, דלכן כשברך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא , דמארעא קא רבי, דיניקת ענפי העץ אינו מעצם האדמה ורק מכח הצמיחה שבו.
50 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יום ה' פ' בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
עוד צלה"ב, דהנה מכיון שאומרים בחמשה עשר באייר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הרי מובן שזהו דבר חידוש לגבי הלחם מן הארץ שהיו אוכלים עד חמשה עשר באייר, ולכאורה אי"מ שהרי ישנה מעלה גדולה בהלחם מן הארץ שאכלו אז שהי' מהעוגות מצות שאכלו בארץ מצרים שע"ז נצטוו על מצות ומרורים יאכלוהו, דענין המצה ה"ה קשור עם הגאולה, וכמבואר בדרושי פסח דענין המצה (הנה אע"פ שהו"ע של קטנות, מ"מ) הוא קטנות אבא וכמאמר אין התינוק יודע לקרות אבא כו' עד שיטעום טעם דגן , דעי"ז הי' הגילוי דנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם, שמכ"ז מובן גודל העילוי דלחם מן הארץ , ואעפ"כ אומרים ש(אי"ז מספיק ו)ישנו חידוש שנתוסף דוקא ע"י הלחם מן השמים.
6 ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
וכמאמר רז"ל כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק .
51 ברכות מ, א. סוכה מו, א. וראה סה"מ ה'ש"ת ע' 153. תש"ג ע' 191. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו זוהר פינחס פתח ר' חייא ישבעו עצי הוי'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
הענין הוא לפי שהוקשה לו עדיין בפי' הפסוק למה אמר מצמיח חציר לבהמה דוקא ואמר לפרש הדבר שבהמה זו היא בחי' שם ב"ן שהרי צדיק העליון שהוא בחי' יסוד ז"א נא' בו יודע נפש בהמתו א"כ מזה ראי' דבהמה דכאן הוא מיירי בבחי' מל' ג"כ וע"ז אמרו ז"ל בדרך הפשט דאדם אסור לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו והיינו פי' יודע צדיק נפש בהמתו למעלה וד"ל.
35 אסור לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו : ראה ברכות מ, א. וראה גם לקו"ת בחוקותי מט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט קול דודי הנה זה בא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והענין הוא כי הנה כדי שיוכלו לקבל בחי' גילוי גדול זה דמל' דא"ס שלפני ההשתלשלות הוצרכו שיאכלו מצה שנשמרת מכל חימוץ כי ענין המצה נק' בזוהר מיכלא דמהימנותא פי' ע"י המצה נמשך בהם בחי' הדעת וההכרה באא"ס עצמו כמ"ש דע את אלקי אביך כו' וידעת היום כו' כמו התינוק שאינו יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן דוקא והוא לפי שבחי' הדעת וההכרה הזאת להכיר את אביו עד שיודע לקרותו אבא כמו ידע שור קונהו כו' תלוי בטעם דגן דוקא להיות שהלחם הוא בבחי' חכ' שהרי עד שלא טעם לחם אלא יונק חלב משדי אמו עדיין אין בו דעת להכיר את אביו לקרותו אבא ומשטעם לחם יודע לקרותו כו' א"כ הרי נראה בחוש שע"י טעם דגן יתהווה בתינוק בחי' הדעת וכך ע"י המצה מתהווה בנה"א בחי' הדעת וההכרה באור א"ס (רק שעדיין אינו משיג בהשגה גמורה כמו התינוק שאינו רק מכיר לאביו בהכרה לבד ולא שיודע אותו בטוב טעם ושכל כו' כך המצה נק' לחם עוני בבחי' הקטנות והוא בחי' קטנות דאבא כמ"ש בפע"ח וכמבואר במ"א).
40 התינוק שאינו יודע לקרות אבא . . טעם דגן : ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ולהבין בתוספת הביאור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
והנה הטעם שהיתה המנחה משעורים דוקא ולא מחיטים יש להקדים תחלה מ"ש אדם ובהמה תושיע ה' שהוא בחי' מ"ה וב"ן כי מ"ה בגי' אדם ובהמה בגי' ב"ן והיינו כמ"ש כי רוח האדם כו' ורוח הבהמה יורדת למטה כו', דהנה בחי' מל' דאצי' בהיותה בבחי' האצי' קודם ירידתה לבריאה נק' אדם וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' וכן ופני אדם לארבעתן כו' לפי שבחי' אדם הוא בחי' מדבר שנק' נפש המדברת וכך למעלה כתיב ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא שהוא בחי' דיבור העליון שבי' מאמרות כמ"ש ויאמר אלקים וכמ"כ בדבר ה' כו' אבל כאשר בחי' המל' יורדת להשפיע למטה ומתלבשת בבריאה ששם פעולת ההמשכה אינו אלא להוות המלאכים וחיות כו' נמשלה לבחי' בהמה כמ"ש ורוח הבהמה יורדת למטה והוא הנק' בחי' ב"ן וכמ"ש דוד שהוא בחי' מל' דבריאה ואני בהמות הייתי עמך כו' ושם נאמר בהמות בהררי אלף כו' ובחי' המל' נק' שם בחי' בהמה רבה דרביע' על אלף טורין ושתת לון בגמיע' חדא וז"ש מצמיח חציר לבהמה כמ"ש בזוהר ולפי המשל הזה שנק' המל' שבבריאה בשם בהמה נק' גם בחי' המאכל שלה מאכל בהמה (וע"ז רמזו רז"ל דאסור לאדם לאכול שהוא בחי' מאכל אדם בחי' מ"ה עד שיתן מאכל לבהמתו שהוא שם ב"ן כמ"ש במ"א) והיינו בחי' השעורים שנק' מאכל בהמה ועד"מ המאכל הגשמי שהוא מזון לחיות הנפש הרוחניות של הבהמה כך בחי' המאכל העליון של בחי' שעורים הוא בחי' מזון וחיות פנימי' לבחי' בהמה העליונה שהוא בחי' שם ב"ן בגי' בהמה כנ"ל.
32 דאסור לאדם לאכול. . עד שיתן מאכל לבהמתו : ברכות מ, א. ובכ"מ. וראה לקו"ת בחוקותי לט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ומ"ש הרמב"ם דהקיטורי' העבים העולים מפסולת המאכל דוקא הוא הגורם בחי' השינה גם זה אמת משום דבחי' פנימי' החיות שבמאכל עולה לכלי המוח ומתהפך לבחי' דקות כלי המוח ממש לקבל תוס' אור השכל כנראה בטבע אוכל המאכל שמחזק לאור השכל שיאיר בתוס' וכמא' ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו', וכן לחם בגי' מזלא כו' (וכמ"ש במ"א בענין אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן דוקא כו'.
99 אין התינוק יודע לקרות אבא : ברכות מ, א. וראה סידור שער בהמ"ז קז, ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ועתה יובן ג"כ ענין מאמרז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה כו' כי הנה ענין מנחת נסכי' הוא שהיו מקריבים סולת בלול בשמן, והנה הסולת והשמן הוא בחי' צומח שעצמותו הוא דומם שהוא למטה בערך מקרבנות כמו העולה פר לריח ניחוח כו' שיש בו נפש וחיות רוחניות משא"כ הסלת והשמן, ואעפ"כ עולה בלא מנחה אינו כלום כי העולה היא העלאה ממטה למעלה שהנפש הרוחני' שבפר מתעלית למעלה ומנחה בהקרבת צומח גשמי הוא ענין ההמשכה למטה בגשמיות כי הרי התכלי' הוא להיות המשכות למטה דוקא כו' וכמ"כ ממש הוא ק"ש בלא תפילין כי מצות ק"ש בדבור פה אחד ואהבת כו' הוא בחי' רוחניות והתפילין הם ג"כ פרשיות אלו רק שנכתבו ע"ג קלף גשמי ובדיו גשמי והקורא ק"ש בלא תפילין שהוא בחי' רוחני' העלא' ממט' למעלה בלא המשכה מלמעלה למטה בגשמיות ע"י התפילין דומה למקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים שהוא ג"כ העלא' בלא המשכה כנ"ל ומנחה ונסכים הכל א' כדפרש"י, ובאמת בחי' מנחה ונסכים הוא יותר גבוה מהעולה והזבח כי מנחה ונסכים הן ג' בחי' חב"ד השמן הוא בחי' חכמ' ולכן צף ע"ג יין , והיין הוא בחי' בינה והסלת הוא בחי' דעת כאמרם אין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום כו', והיא הנותנת כי להיותם יותר גבוהים לכן הם דוקא שנשפלו בבחי' ההמשכה למטה משא"כ העולה והזבח אינן רק בבחי' העלאה כי גם למטה הם רוחני' בערך יותר מהנסכים כנ"ל על היותן בשרשן למטה במדרג' משרש הנסכים והיינו בחי' חג"ת פני אריה פני שור כו', ומה שאכילה מרובה משתי' הוא כענין מארז"ל אין לך טפה יורדת מלמעלה אא"כ טפיים עולים כנגדה מלמטה והרי א"כ איפוא האכילה שהיא ממטה למעלה צ"ל מרובה מהשתיה שהיא ההמשכה שממעלה למטה כו'.
27 אין התינוק יודע לקרות או"א : ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב אכלו רעים שתו ושכרו דודים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
יסעד ע"י שמתברר באצטומכא והמובחר שנתברר סועד הלב פי' שמגביהו ומקשרו עם המוח, שבמוח הוא משכן הנפש ולכן אם לא יאכל ז' ימים ימות כי תסתלק הנפש שבמוח ותפרד מהלב, וע"כ לחם דוקא יסעד אף שהיין מרבה דם יותר אבל ענין סועד הלב הוא התיישבות דעתו של אדם דהתקשרו' הלב אל המוח הוא ע"י לחם דוקא שהוא בחי' דעת כמארז"ל עה"ד חטה היתה כו', וכך הוא ענין הקרבת בהמה גשמיו' שנלקחה מפני שור שבמרכבה, כי כמו שג' שותפים באדם כך גם בבהמה, אלא שבאדם הנפש הוא מבחי' פני אדם שבמרכבה שכלול גם פני נשר ופני שור ובישראל נוסף נפש אלקי' מאדם שעל הכסא כו', ובבהמות הוא מבחי' פני שור שבמרכבה, וע"י הקרבן ע"ג המזבח נכללת במקורה שבמרכבה ועי"ז והחיות נושאות את הכסא, שלכן נק' מרכבה כדוגמת המרכבה בגשמיו' שנושאת הרוכב למקום שלא הי' באפשרי לו להגיע בעצמו וממשיכות א"ס ב"ה מלמעלה מאצי' באצי'.
11 עה"ד חטה היתה : ראה ברכות מ, א. ב"ר פט"ו, ח. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות השכמת הבוקר ג הנהגת בית הכסא י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ח
י המטיל מים מעומד ואם לא יגביה האמה יפלו נצוצות מי רגלים הרבה על רגליו מותר לו לסייע בבצים מלמטה להגביהו ואם נפלו על רגליו צריך לשפשפם בידיו מיד ולא ילך כך בין הבריות אבל לא יאחז באמה להגביהו שכל האוחז באמה כאלו מביא מבול לעולם פן יתחמם ויוציא זרע לבטלה אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ ששם אינו מביא לידי חימום או שאוחז במטלית עבה שאינה מחממת ומי שהוא נשוי ואשתו עמו בעיר והיא טהורה מן הדין מותר לו לאחוז גם מעטרה ולמעלה כי מאחר שיש לו פת בסלו אינו בא לידי הרהור וחימום אך מדת חסידות להחמיר וגם מן הדין לא התירו לנשוי לאחוז אלא להשתין כדי שלא יפלו נצוצות על רגליו אבל לא להתחכך אם לא במטלית עבה שאינה מחממת כלל:
סו ברכות מ , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות הנהגת אדם בבקר ג הנהגת בית הכסא כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כ צריך לשפשף בידו הניצוצות של מי רגלים הניתזים ע"ג רגליו שלא יצא בהן לחוץ ויראה ככרות שפכה שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין וכרות שפכה אינו מוליד ויאמרו על בניו שאינם שלו במה דברים אמורים דסגי ליה בשפשוף כשאוחז באמה ומשתין ועל דרך שיתבאר לקמן אבל אם אינו אוחז באמה מתוך שהרבה ניצוצות ניתזין על רגליו לכן אף אם משפשף בידו עדיין יהיה רישומן ניכר ויאמרו עליו שהוא כרות שפכה לכן ישתין לתוך עפר תיחוח או יעמוד במקום גבוה וישתין למקום נמוך או ישתין מיושב דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות:
עא ברכות דף מ , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: מג דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ג אבל אם משתין מיושב או בעפר תיחוח שאין ניצוצות נופלין על רגליו מותר להשתין בהן אפילו כשהן מגולין בידו ובלבד שלא יכנס בהן לבית הכסא קבוע גזירה שמא יעשה בהן צרכיו כשהן מגולין בידו כיון שהוא מקום שרגילים לפנות בו לגדולים אבל אם אוחזן בבגדו בידו מותר אפילו לעשות בהן צרכיו בבית הכסא קבוע וצריך שיאחזן בימינו כנגד לבו אבל לא בשמאלו שמא יקנח בה אבל בימין אין מקנחין ולשפשוף ניצוצות אין לחוש כשנפנה לגדולים שאף שאי אפשר לגדולים בלא קטנים שמתוך שדוחק עצמו לגדולים בא לידי קטנים מכל מקום מן הסתם הוא עושה צרכיו מיושב ומיושב אין לחוש לניצוצות ויזהר לגללן ברצועות שלהן שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח שגם ברצועות יש קדושה שהרי ד' ויו"ד של שד"י קבועים בהן וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות מפתח בית הכסא ומניחן עליו וכן כשנכנס צריך לחלצן ברחוק ד' אמות מפתח בית הכסא ומכניסן בבגדו בידו ואפילו הנכנס לבית הכסא קבוע להשתין מים צריך לחלצן ברחוק ד' אמות ואע"פ שאין איסור מן הדין לילך בתפילין אפילו תוך ד' אמות של צואה עצמה מכל מקום כיון שזה צריך הוא לחלוץ תפליו משום גזירת חכמים שמא יעשה בהן צרכיו יש לו לחלצן מיד שמגיע לד' אמות של בית הכסא שהן כד' אמות של צואה עצמה כמו שיתבאר בסי' פ"ג אבל יכול להוליכן עמו בידיו עד בית הכסא ושם יאחזן בבגדו ביד ימין אם ישתין מיושב או בעפר תיחוח אבל אם ישתין מעומד לא יוליכן עמו לבית הכסא אלא יתנו לחבירו אא"כ מוליכן בכיסן אבל הנכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו מיושב אין לו ליתנן לחבירו שכיון שהתירו לו חכמים להכניסן לבית הכסא בבגדו בידו יש להכניסן עמו כדי שישמרוהו מן המזיקים וגם מצוה לשמרן בעצמו במה דברים אמורים שהנכנס לבית הכסא קבוע צריך לחלצן ברחוק ד' אמות בבית הכסא שהצואה שבו היא מגולה בלא חפירה אבל אם היא בחפירה הרי החפירה היא רשות לעצמו ובית הכסא שלמעלה רשות לעצמו ואין לו דין בית הכסא כלל כמו שיתבאר בסי' פ"ג ומותר ליכנס בתוכו בתפילין שעליו ומכל מקום קודם שישתין צריך לחלצן לדברי הכל כמו בשאר בית הכסא קבוע (וגם לכסותן כמו שיתבאר בסימן שט"ו) במה דברים אמורים להשתין אבל לעשות צרכיו צריך לחלצן ברחוק ד' אמות ממקום שרוצה לעשות צרכיו אפילו נפנה במקום שאינו בית הכסא כלל אלא בחצירו או על פני השדה:
כא ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ח לא יתחיל לברך עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן ללפת בו פרוסה של ברכה כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה ואפילו אם יתאחר הדבר עד שיביאו ואם המסובין רבים צריך להמתין עד שיביאו לפני כל אחד ואחד שהם יוצאים ידי חובתם בברכתו וצריכים לטעום מיד אחר ברכתו כמו שיתבאר ואם היא פת נקיה או מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוין לאכול פת חריבה א"צ להמתין ואם רוצה להמתין הרשות בידו ואין לחוש להפסק בין נטילה להמוציא כיון שהוא לצורך הסעודה אף על פי שאינו לצורך המוציא.
צא ברכות מ , א. רמב"ם שם פ"ז ה"ג. טור ושו"ע ס"ה. וראה ערוך ערך בשש דמיירי בברכה, וכ"ה משמעות מ"א סקי"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
מכל מקום נהגו להניח מלח על השולחן לפי שהשולחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח וכשישראל יושבים על השולחן וממתינים זה על זה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם לכן מצוה להניחו על השולחן אפילו לא יאכלו ממנו ועל פי הקבלה יש לטבל פרוסת הבציעה במלח ג' פעמים.
קד מדרש הובא בתוס' ברכות מ, א ד"ה הבא . ב"י שם. מ"א סקי"ד. וראה רמ"א שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסז מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ט ואחר הברכה יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור ולברך אלא אם כן היתה השיחה בדברים שהם מעניני הדבר שמברך עליו כגון שאמר הביאו מלח או ליפתן ואפילו פת שלנו שא"צ מלח מכל מקום כיון שהוא חפץ לאכול על ידי טיבול במלח הרי זה מעניני הסעודה וכן אם אמר תנו לפלוני לאכול.
קיב ברכות מ , א. טור ושו"ע ס"ו. וראה גם לקמן סי' רו ס"ג. סי' רעא סוף סט"ו. וכ"ה בלוח ברה"נ רפ"ו. סדר ברה"נ רפ"ט. וכמו שהוא בבברכת המצות, כדלעיל סי' כה סי"ח-כ. לקמן סי' תלב ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעט איזה דברים קרויין היסח הדעת בסעודה שצריך לחזור ולברך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ח אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק.
נו ברכות מ , א. רמ"א סי' קע סכ"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות מים אחרונים קפא דין מים אחרונים א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ועוד הוסיפו לעשות חובה גם על אותם שאין מזכירין את ה' בברכת המזון אלא שומעין מהמברך לפי שאמרו אחר כל אכילתך אכול מלח ויש מלח סדומית שמסמא את העינים ויש לחוש שמא נגע בידיו בגרגיר מלח סדומית או מלח אחר שטבעו כמלח סדומית שהיה מעורב במלח שאכלו אחר הסעודה וכשיתן אחר כך ידיו על עיניו יסמא אותן אם לא יטול ידיו תחלה.
ו ברכות מ, א. רש"י חולין קה, ב ד"ה שמלח . וכדלעיל סי' קעט ס"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רג דין ברכת פירות הארץ א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א על פירות הארץ מברכין בורא פרי האדמה וסימן לידע איזה פרי העץ ואיזה פרי האדמה כל שאילו ינטל הפרי ונשאר הענף קיים לשנה הבאה ומוציא הפרי הרי זה פרי העץ אבל כל שכלו עציו לגמרי בחורף וחוזרים וצומחים משרשיו אין פירותיו חשובים פרי העץ ומברכין עליהם בורא פרי האדמה לפיכך מברכין על תותים הגדילים בסנה בורא פרי האדמה :
ב ברכות מ, סע"א, לפירוש הגאונים (אוצה"ג שם - התשובות). הובא במרדכי ברכות רמז קלא ובטור. רמ"א ס"ב. ובסדר ברה"נ פ"ו ה"ו הביא ג' דיעות בזה, שסגי כשנשאר השורש, שצ"ל נשאר גם העיקר, או שצ"ל נשאר גם הענפים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רג דין ברכת פירות הארץ א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א על פירות הארץ מברכין בורא פרי האדמה וסימן לידע איזה פרי העץ ואיזה פרי האדמה כל שאילו ינטל הפרי ונשאר הענף קיים לשנה הבאה ומוציא הפרי הרי זה פרי העץ אבל כל שכלו עציו לגמרי בחורף וחוזרים וצומחים משרשיו אין פירותיו חשובים פרי העץ ומברכין עליהם בורא פרי האדמה לפיכך מברכין על תותים הגדילים בסנה בורא פרי האדמה :
ג ברכות מהר"ם ד"ה על התותים ומרדכי שם וטור בשם רבינו יוסף. ובסדר ברה"נ שם ה"ז כ' הטעם שמברכין בפה"א על "מיני תותים שקורין במדינתינו מאלינע"ס", "אף אם אינו כלה כלל בחורף אלא כל העיקר נשאר קיים כל החורף" (ראה תוס' ברכות מ, א ד"ה איתיה), כיון "שהעלין והפירות יוצאין מהעיקר עצמו אינו נקרא אילן" . ובענין המאלינ"ש שברכתם בפה"א ראה גם לקמן סי' רד ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רד דיני הברכות ליתר המאכלים א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף דגים וחגבים חלב וגבינה וביצים מים מלח ודבש מברכים שהכל נהיה בדברו וכן כמהים ופטריות אף שגידולם מן הארץ שמלחלוחית הארץ הם גדילים על העצים ועל הכלים כיון שאין יניקתם מן הארץ אלא מן האויר אינם נקראים פרי האדמה ומברכין עליהם שהכל נהיה בדברו :
א משנה וברייתא ברכות מ, א. רבינו ירוחם נתיב טז ח"ג (נזכר שם גם חגבים). טור ושו"ע סי' רד ס"א. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י ה"א. סדר ברה"נ פ"ז ה"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רו דין הפסק וטעות בברכת הפירות א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא הואיל ועיקר האילן הוא מן הארץ אבל אם בירך על פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא לפיכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה יברך בורא פרי האדמה ויצא ממה נפשך ועל הכל אם בירך שהכל נהיה בדברו יצא ואפילו על פת ויין.
א משנה ברכות מ , א. טור ושו"ע ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רו דין הפסק וטעות בברכת הפירות ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ג כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין הברכה לאכילה אפילו מפני הכבוד והיראה ואם הפסיק ודיבר דיבור שאינו לצורך האכילה צריך לחזור ולברך כמו שנתבאר בסי' קס"ז.
יא ברכות מ, א. טור ושו"ע ס"ג. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"א. סדר ברה"נ פ"ט ה"א. וכ"ה לענין ברכת המצות, כדלעיל סי' כה סי"ח-כ. לקמן סי' תלב ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' עוברי דרכים (ג)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וקרא דואכלת כו' היא אסמכתא בעלמא, דלא כט"ז באו"ח סי' [ק]ס"ז.
יד דברים יא, טו. שמכאן דרשו בגמרא (ברכות מ, א. גיטין סב, א. הובא לעיל או"ח סי' קסז ס"ט) שאסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פסקי הסידור סדר ברכת הנהנין פרק ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
יש אומרים שכל עץ העושה פירות משנה לשנה אף אם בחורף כלה כל העץ שלמעלה מהקרקע העיקר והענפים ולא נשאר אלא השורש בארץ שחוזר ומצמיח העיקר וענפיו ועליו ופירותיו בשנה השניה הרי זה אילן גמור ומברכין על פירותיו בורא פרי העץ .
237 ברכות מ, סע"א לפירוש הרא"ש שם פ"ו סי' כג. טור בשם הר"י. לבוש ס"א-ב. ב"ח בדעת הרא"ש. וראה חי' צמח צדק י, ג שפירש כן בדעת מהר"ם מרוטנבורג שבמרדכי ברכות רמז קלא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פסקי הסידור סדר ברכת הנהנין פרק ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
(ז) וכל זה כשחוזרים וצומחים ענפים מהעיקר והענפים הם שמוציאים עלין ופירות ולא העיקר שהוא קשה אבל מיני עצים רכין שהעלין והפירות יוצאין מהעיקר עצמו אינו נקרא אילן כלל לדברי הכל לענין ברכת בורא פרי העץ (ואף שנקרא אילן לענין ברכת בורא עצי בשמים על ריחו וכמו שיתבאר בפי"א וכמו שנקרא אילן לענין כלאי הכרם).
241 תוספתא כלאים פ"ג הי"ג, לפירוש הרא"ש ברכות פ"ו סכ"ג. ירושלמי כלאים ספ"ה, לפירוש הרב מנחם [מנוח] בתוס' ברכות מ, א ד"ה איתיה. וראה חי' הצמח צדק י, ג. בדי השלחן סי' מט ס"ק ו. שו"ת ברכה מציון שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פסקי הסידור סדר ברכת הנהנין פרק ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
(ז) וכל זה כשחוזרים וצומחים ענפים מהעיקר והענפים הם שמוציאים עלין ופירות ולא העיקר שהוא קשה אבל מיני עצים רכין שהעלין והפירות יוצאין מהעיקר עצמו אינו נקרא אילן כלל לדברי הכל לענין ברכת בורא פרי העץ (ואף שנקרא אילן לענין ברכת בורא עצי בשמים על ריחו וכמו שיתבאר בפי"א וכמו שנקרא אילן לענין כלאי הכרם).
243 ירושלמי כלאים פ"ה ה"ז. תוס' ברכות שם. טור ושו"ע יו"ד סי' רצו סט"ו. שיטה מקובצת ברכות מ, א ד"ה מאן תנא. וראה גם רשב"א ברכות מג, א ד"ה מיתיבי, שדין כלאי הכרם דומה לדין ברכת הריח לענין זה. וראה תהלה לדוד סי' רג ס"ק ב. דברי טעם יח, ג. באור לסדר ברה"נ ע' 175.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנה דין מים שלשין בהם המצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
אבל קצח ושומשמין וכיוצא בהם ממיני זרעים שאין בהם חריפות כלל, אפילו לכתחלה מותר לערבם בתוך העיסה (אלא שלכתחלה יש לכותשם קודם שישימם בעיסה, ואל ישימם בתוכה כשהם שלמים , מטעם שיתבאר בסוף סי' ת"ס ע"ש):
464 רש"י ברכות מ, א ד"ה קצח (רבותינו מפרשים נייל"א בלע"ז [Nigella sativa], אבל אני שמעתי מין זרעים שזורעין אותו בארץ ישמעאל).
ונתפרש בבאר היטב ס"ק טז (קימ"ל בלשון אשכנז). וכן הוא בט"ז סי' תנג ס"ק א (וקצח שקורין קימ"ל, שמעתי מחלקין ... קרא"ם קימ"ל ... פעל"ד קימ"ל). וכן נזכרו שני סוגים אלו לעיל סי' תנג ס"ד (הכמון הנמכר בחנות (שקורין קראם קימל) ... מין כמון (שקורין פעלד קימל)).
אלא שקצח וכמון, הם שני מיני זרעים, שזורעים ודשים כל אחד מהם באופן שונה, כאמור בישעי' כח, כה (והפיץ קמח, וכמן יזרק), ושם כח, כז (במטה יחבט קצח, וכמן בשבט).
עיין לבוש ס"ה (ומלח וקצח ושאר תבלין וכל שכן פלפלין אין נותנין בו כל ימות הפסח, משום שדברים אלו הם חדים ומחממין את העיסה ומחמיצין אותה מהרה). נראה מדבריו שגם בקצח אוסר לכתחלה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית ג הנהגת בית הכסא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
י המטיל מים מעומד, ואם לא יגביה האמה יפלו נצוצות מי רגלים הרבה על רגליו, מותר לו לסייע בבצים מלמטה להגביהו.
482 ברכות מ , א (אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא , אין מי רגלים כלים (מן הגוף, רש"י) אלא בישיבה (לפי שכשהקלוח קרוב לפיסוק, הוא דואג שלא יפלו נצוצות על רגליו, ומפסיק, רש"י)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות הנהגת אדם בבקר ג הנהגת בית הכסא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
לכן ישתין לתוך עפר תיחוח , או יעמוד במקום גבוה וישתין למקום נמוך , או ישתין מיושב , דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות:
704 ברכות דף מ , א (אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה (ליכא נצוצות, רש"י)).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ותחלה י"ל מהו ענין הר הזיתים, להיות ידוע ששרש השמן זית הוא בבחי' החכמה והר הזיתים הוא מקום שבו גדל וצומח מקור התפשטות החכמה שהוא אילן זית כו' כמ"ש והחכמה מאין תמצא שתמצא מאין דכתר בבחי' צומח לבד כצמיחת הזיתים בהר שההר עצמו בחי' דומם דעפר שהוא העצם שלמעלה מבחי' התפשטו' וצמיחה, ומה שיש בדומם כח הצמיחה וההתפשטות כאילן הצומח מן הארץ זהו רק בחי' הצומח שבדומם שנכלל ובטל בגוף עצם הדומם, וע"כ בירך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא משום דמארעא קא רבי כו' שענפי האילן היונקים בארץ מקבלים רק מכח הצומח שבארץ כצמיחת השערות בראש וגוף וכו' כמ"ש במ"א.
170 בירך על פרי העץ . . שענפי האילן . . כצמיחת השערות. . כמ"ש במ"א : ברכות מ, א. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתקו, וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וביאור הענין בחי' קטנות דחו"ג דאו"א במצה וד' כוסות, הנה ידוע בענין המצה בכלל שהוא בבחי' קטנות דאור חסד דאבא וז"ש זכרתי לך חסד נעורייך דוקא, וכמו התינוק שהולך ונמשך אחר אביו בלי טעם ודעת כלל רק מפני שכל דבר נמשך לשרשו למקום שמשם לוקח בתולדתו שזהו רק מצד עוצם טבע התולדה לבד, ע"כ הוא נמשך אחר אביו ולא אחר זולתו כלל ואינו קורא אבא לאיש אחר רק לאביו לבד, וידוע מארז"ל דאין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן דוקא כמו שאנו רואים בתינוק בן שנה שמיד שיתחיל לטעום טעם לחם יודע לקרות אבא ואימא.
410 דאין התינוק . . דגן : ראה ברכות מ, סע"א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה־ שמות ח"א ע' קמג. שה"א טו, א ואילך. לקמן קטז, א. קכ, ג. קכט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הוא בחכ' דוקא כמ"ש אילן שאכל אדה"ר חטה כו' דחטה הוא כ"ב אתוון דחכ' שע"י טעם לחם נתחזק כח הדעת וההכרה שיוכל להכיר את אביו, אע"פ שאין זה רק מצד התולדה ולא מצד ההשגה כלל כנ"ל שאין [ב]קריאה זו השגת שכל וטעם כלל, עכ"ז קודם שיטעום טעם דגן רק יונק חלב אין בו עדיין מבחי' החכ' ודעת לקרות אבא בדבור אע"פ שיכירו ונמשך אחריו וכמ"ש במ"א וד"ל.
418 אילן שאכל אדה"ר : ברכות מ, סע"א. ראה גם שה"א ח, ב ובהערה 12.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים ואלה המשפטים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
[ג] ובכ"ז יובן מ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך , דהנה ארז"ל אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו שנא' ונתתי עשב בשדך כו' והדר ואכלת ושבעת .
54 אסור לאדם . . מאכל לבהמתו : ראה ברכות מ, א. וראה גם לקו"ת בחוקותי מט, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' יב. הנחות תקע"ז ע' רלד, ובהנסמן בהנ"ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ובזה יובן ג"כ שרש ענין ז' ימי' דפסח שנא' בהן מצות יאכל את ז' הימי' וכנ"ל שהוא בחי' המשכת הביטול הנ"ל גם במדו' דז"א כו' שהן ז' ימים, אך מפני בחי' קטנו' המוחי' דז"א צריך שיתלבש בחי' ביטול זה בבחי' הקטנו' והוא בחי' קטנות דאבא , והיינו במה שמלובש במאכל גשמי כמצה וכמ"ש במ"א בענין המצה שהוא כענין אין התינוק יודע לקרות אבא כו' שידיעה זו בהעלם היא אצלו כו' כך מ"ה דאבא במצה בהעלם היא להיו' כי ז' הימי' בבחי' הקטנו' הם עדיין בפסח שהוא בחי' הליד"ה כידוע וד"ל.
116 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, א. לעיל שם צה, ב הערה 410.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית וייצר ה' אלקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכמ"ש (קהלת ג, כ) הכל היה מן העפר ולכך גם עכשיו אם בירך על פרי האילן בפה"א יצא (ברכות מ, א) דמארעא קא רבו משרשיו היונקים בארץ לפי שבתחלת הויית האילן הוא שיצא מן הארץ במע"ב כמו שהוא בצביונו ותוארו עכשיו ע"פ מא' זה דתדשא כו' שמלובש גם עכשיו בכח הארץ .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה ח, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והנה בכתבי האריז"ל נז' בעיקר טעם ענין מצה שהיא בבחי' קטנות דמוחין דאבא וזהו לחמא עניא די אכלו כו' ד' יו"ד נקודה תח"י כו' כידוע ולכאורה זה סותר לגמרי למ"ש בזוהר בענין מצה שנק' מיכלא דמהימנותא שהרי האמונה היא למעלה מן הדעת דוקא ואם שרש המצה היא בקטנות דאבא עכ"פ הרי זה בבחי' החכמ' שנק' אבא אלא שהוא בבחי' הקטנות שבה וכידוע דשרש הלחם בחכמה דוקא רק שהמצה בקטנות כו' וראי' ממאמ' דאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן מזה מובן שהמצה עכ"פ בידיעה שבדעת ואיך נק' מיכלא דמהימנותא אחר שעיקר ענין האמונה היא דוקא למעל' מן הדעת כידוע.
11 דאין התינוק . . דגן : ראה ברכות מ, סע"א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה? שמות ח"א ע' קמג. לקמן טו, א ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה נג, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
שהרי אנו רואים בראיה חושיית שהשמים וכל צבאם בכו"מ המה עומדים מוי"ב בלי תוס' ומגרעת כלל וכלל ובלי שינוי כלל כי מעולם לא נתחדש כוכב אחד או מזל ברקיע השמים נוסף על המספר הקצוב לפי סדר בריאותם בתחלה מה שלא היה בתחלת הבריאה שאמר יהי מארת ברקיע וכן הרקיע עצמו אין בו כל חדש בעצם שלא ניתוסף באור עצם מהותו דבר רק אותה הבריא' שהיה בו ובכו"מ בסדר מצבן ומהלכן כך המה עתה בלי תוס' ומגרעת ובלי שינוי כלל וכמ"כ בגידול הרכבת ד"י הרוחניים ארמ"ע כמו שהן בראשית הבריאה לא נתחדש בהן דבר להיות מולידים דבר חדש רק כמו שהן לבד שהרי ביסוד האש לא נתחדש ממנו דבר חדש כלל וכן ביסוד המים ויסוד הרוח ויסוד העפר כולם במהותם וגם בהרכבתם בלתי שינוי וחידוש כלל וכלל (וכמו במלאכים עליונים שהמה עומדים מוי"ב לא יתוספו ולא יגרעו ולא ישנו תפקידם כל אחד כפי שרשו אם בבחי' אש או רוח כו' שלא ימצא הוספת תולדה חדשה כלל מהם כי מוציא במספר צבאם והיינו במספר אותיות וצירופים וכל מלאך יש לו אות וצירוף מיוחד וא"א שיהיה מאות אחת ג' וד' אותיות חדשים ע"כ כל אחד במעמדו לא יוסיף ולא יגרע לעולם עד שאין מלאך אחד עושה ב' שליחות כמ"ש במ"א) אך הארץ יש בה כח החידוש שמחדש דבר מעיקרו שלא היה במציא' תחילה כלל שהרי אנו רואים שהארץ תגדל ותוציא צמחה דשא וכל עץ פרי עושה פרי וכל תבואת הארץ יצמיחו בתוספת מרובה על עיקר הזריעה לאין שיעור וקץ כלל מה שלא הי' תחלה במציאות כלל וגם אחר שיכלה הצמיחות דתבואות ופירות ועשב הארץ בקצירה וכליון אחר חוזר ותצמיח מחדש הכל בתוס' מרובה כמו מדי שנה ושנה שצומח הכל מחדש ואין שיעור והפסק לזה כלל לעולם ולא עוד אלא שגם בחי' ד"י הרוחניי' ארמ"ע ודצח"מ שמקבלים מהכו"מ שברקיע כאשר יבואו בארץ יבא בהן כח ההתחדשו' גמור' מאין ליש בתוס' מרובה לאין שיעו' כלל כמו יסוד המים שאין בהם התחדשו' בעצם כלל טרם בואם בעפ' האר' כמי' עליונים שע"ג הארץ ובארץ עצמה הרי מתחדשי' שם למים שנק' מים חיים דוקא כידוע הן בלתי שיעור כלל כי מתחדשים בעיקר המציאות בסיבת כח הארץ עצמה דוקא וכמ"ש במ"א בענין מים חיים דאפר פרה כו' באריכו' וכן יסוד הרוח ויסוד האש וכל צומח ודומם שבארץ מצד כח הארץ דוקא יבא בהן התחדשות להצמיח ולהוליד לאין שיעור וראי' מעץ עושה פרי לאין שיעור שהוא מצד שרשיו שבארץ דוקא וע"כ בירך על פירות האילן בפה"א יצא דמארעא קא רבי כו' וכמ"ש במ"א וכמ"ש הכל היה מן העפר דכל התחדשות דבר מעיקרו הוא מן העפר דוקא משא"כ בשמים שלא יבא בה שום התחדשות כלל (אע"פ שאין לך עשב שאין לו מזל המכה ומגדלו היינו רק בחי' הרוחניות שלו לבד אבל עיקר מהות ומציאת גשם העשב מתחד' מן כח הצומח שבאר' דוקא כמ"ש כי כארץ תוצי' צמחה תוצי' מכח עצמה רק המזל הוא מגדל חיות רוחניות' וכמ"כ ממגד תבואת שמש כו' וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ וד"ל) וזהו שהיה במע"ב שצוה ה' לארץ להוציא הכל כמ"ש תדשא הארץ דשא תוצא
8 בירך על פירות האילן : ראה ברכות מ, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח אז ישיר כו' ומעתה יובן משנת"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
טורי דפרודא הם ק"נ ושרש שרשם מש' ב"ן מ' ע"ד עה"ד חטה היתה , ונש"י שרשם מש' מ"ה, ולכן בשבטים לא הי' אותיו' ח"ט, ולכן יוסף ובנימין אף שנולדו מרחל שהיא מ' אינם בכלל ומשם יפרד, כי אדרבה בהם וע"י נעשה יחוד מ"ה וב"ן והם עצמם הכלי ליחוד זה, וא"כ הענין שהנשמות ממשיכות בחי' העליונה יותר בנהר היוצא מעדן ועמ"ש בענין ומעיין מבית ה' יצא, וז"ע מה שבנוסח הברכה אומרים ה' אלקינו ואח"כ מלך העולם.
354 עה"ד חטה היתה : כ"ה גם בלקו"ת לג"פ ואוה"ת כאן — תיבות אלו לא הובאו לעיל בפנים — ברכות מ, סע"א. ראה גם לקו"ת צו יז, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ושאבתם מים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
הנסכים מהו, הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, והענין דבד"כ נסכים הם בחי' המשכה למטה והם היו מג' מינים שמן יין וסולת שרומזי' לג' בחי' חב"ד, שמן בחי' חכ' ויין הוא בחי' בינה כנודע וסולת הוא בחי' דעת וכמשארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן כו', ולכן הקורא ק"ש כו', דהנה העולה היא בחי' העלאה מלמטלמ"ע (שהיא כולה כליל ) ועי"ז נמשך בחי' מנחה שהיא בחי' המשכה כנודע וע' בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה בענין מ"ן ח' ה', וזבח הוא קרבן שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ועי"ז נמשך נסכים שהם בחי' המשכה מלמעלמ"ט, ולכן דימה הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה כו', כי ק"ש הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע שז"ע ואהבת כו' בכל מאדך בבחי' רצוא ליכלל וליבטל באה"ע ואה"ר, ועי"ז נמשך ההמשכה ע"י התפילין, והקורא ק"ש בלא תפילין הוא דומה ממש למקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים כו'.
15 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ושאבתם מים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ולהבין זה צ"ל בכלל ענין הנסכים הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, וענין הנסכים הוא בכלל המשכות, ובנסכים הי' ג' דברים שמן יין וסולת, שמן הוא חכ' יין הוא בינה וסולת הו"ע דעת כמארז"ל אין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעום טעם דגן ומאחר שמפעיל דעת ה"ה בעצמו דעת, ובכלל הוא המשכות חב"ד, וע"כ כל הקורא כו' עולה בלא מנחה עולה הוא העלייה ממטלמ"ע שעולה כולה כליל ומנחה הוא מ"נ ח"ה שע"י העליות מ"ן ממשיכים מחכ' בה' בהבראם בה' בראם, או למעלה יותר ח' הוא ממזל שמיני ונוצר ממשיכים בה' בראם, וזבח הוא מלמטלמ"ע בלא נסכים המשכה מלמעלמ"ט ובנסכים הי' ב' מד' נה"י ונה"מ.
20 אין התינוק יודע לקרוא אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב, יד
ראשית לתבואה כי תבואה הם בחי' תומ"צ וכמ"ש ברבות ויתן לך האלקים מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה ורוב דגן הם הלכות ותירוש הם אגדות שנק' בשם תבואת הארץ , וישראל הם ראשית לתבואה זו לפי שישראל הם בחי' ארץ חפץ שע"י מצמיח התבואה ובלתי הארץ לא הי' שום צמיחה מהתבואה לכך הם ראשית לתבואה זו, שהם תבואת הארץ ופרי העץ שנת"ל במשל, וכ"ה בנמשל ע' בד"ה כי תבואו כו' ושבתה בענין שעורה שיעור ה' תבואת הארץ , שז"ע חג הפסח, כמארז"ל בפסח על התבואה, חדש האביב, אביב זמן בישול שעורים, וענין אביב הוא אב י"ב, שי"ב רומז לי"ב שבטים מרכבתא תתאה דבריאה כו', וחדש ניסן הוא אב לי"ב חדשים שהוא החדש הראשון , ונק' החדש הזה לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרים והי' בו אותות ומופתים יוצאים מדרכי הטבע לגמרי כו', ופרי העץ ז"ע חג השבועות שארז"ל בעצרת על פירות האילן , ורומז לבחי' כי האדם עץ השדה, ואתם קרוים אדם ע"י קבעומ"ש וקבעומ"צ כו', וגם חטה ך"ב אתוון דאורייתא וכמ"ד עה"ד חטה היתה , וב' בחי' אלו נכללו בלשון הפסוק בשם תבואתה בה' ונקוד חולם שי"ל שהכוונה הוא על ב' בחי' הנ"ל כו', ומ"מ כתי' בה' כי תבואת הארץ כולל גם פרי העץ שלכן בשבועות זמן שתי הלחם מטעם הנ"ל דעה"ד ולשארי מפרשים
187 עה"ד חטה היתה : ברכות מ, סע"א. ראה גם לקו"ת צו יז, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ופוסקים גם מצד הבאת ביכורים כו', ומ"מ לענין ברכת פרי העץ יוצא בדיעבד כשבירך בפה"א לבד בפרטי' כו' ולכן כתי' תבואתה, וגם י"ל שהה"א רומז על חמשה חומשי תורה, והוא"ו שנלמד מניקוד החולם היינו בחי' שיתא סדרי משנה כו', וזהו קדש ישראל שכל ענין ירידת הנשמה בגוף היא צורך עלי', והעלי' היא שיתעלו להיות בחי' ואנשי קדש תהיון לי שזהו ע"י קבעמ"ש ועומ"צ שזהו בחי' התבואה הנ"ל, ולכן הם ראשית לתבואה זו דתומ"צ הנ"ל כו', וזהו מ"ש מלך לשדה נעבד, ששדה הוא מדריגה גבוה מאד שאפי' מלך נעבד ג"כ לשדה עבדית ארעא או לא עבדית ארעא, לפי שהעיקר הוא השדה, ולכך נק' ישראל ראשית תבואתו.
190 ברכת פרי העץ יוצא . . בפה"א : ברכות מ, א (במשנה). שו"ע אדה"ז הל' ברכת הפירות סר"ו, ס"א. סידור סדר ברכת הנהנין פ"א, ה"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה כו' הוקבעו המועדים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והענין הוא דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן דוקא דהיינו שכדי שידע התינוק לקרוא אבא כו' אף שהיא הכרה שלא ע"פ שכל רק שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד כלל זהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אלקות זהו ע"י טעם דגן דוקא שהוא בחי' מצה, והיינו כי מצה הוא בחי' ביטול ושפלות שאין בה שום טעם כלל, משא"כ חמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות שהוא בחי' כעס וגאוה, וע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אלקות לפי שאין אני והוא יכולים לדור, רק ע"י מצה דוקא שהוא בחי' ביטול ושפלות, וזהו שפסח הוא בחדש האביב, כי אביב הוא בחי' א"ב י"ב, אב הוא בחי' כי אתה אבינו, וי"ב הם י"ב שבטים ונתחברים ונעשים אחד, כי אביב הוא ג"כ לשון התחברות וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי' שפירשו במחובר כו', והיינו שאז נעשה התחברות נש"י עם אלקות וע"כ נק' חדש האביב, וזהו מ"ש החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם כו', והיינו שראשון הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון יהי' לכם שיתחבר עמכם, וזהו שפסח נק' חדש האביב דהיינו שנש"י שנק' ראשית תבואתה אז הם אביב שיתחברו אז עם אלקות, אך בפסח אז הוא רק גמירת השעורים, וכמ"ש כי השעורה אביב, והיינו ששעורה הוא בחי' שיעור ה' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' התבוננות איך שהוא מחי' ומהוה את כל העולמות שהוא בחי' ה' אחרונה של ש' הוי', ושיעור ה' היינו כל חד וחד לפש"ד שמתבונן באלקות עי"ז הוא נתחבר, ומה שבפסח דוקא הוא רק מבחי' שעורה, והיינו לפי שבפסח יצאו ממצרים, מצרים הוא בחי' ערות
20 אין התינוק יודע לקרות או"א : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וחג הקציר בכורי מעשיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וזהו ענין המשל של המדרש לא' שהיו לו אלף מדות שמן ואלף מדות יין ואלף מדות סולת, דהיינו שהוא ענין חב"ד כי שמן הוא חכ' ויין הוא בחי' בינה ודעת הוא בחי' סלת וכמשארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א עד
171 אין התינוק יודע לקרות או"א : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וזהו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וכתי' בה' וניקוד בקמץ וכולל פירות האילן ופירות האדמה ונק' תבואתה שפרי האילן נכלל בכלל פרי אדמה ולכן אם ברך על פר"א בורא פ"א יצא לבד איזה פרטים שאינו יוצא, וב' בחי' אלו הו"ע בפסח על התבואה בעצרת על פה"א, בפסח אז זמן בישול שעורים בחי' שיעור ה' והו"ע בהבראם בה' בראם, לכן נק' חדש האביב ר"ת אב י"ב, הם י"ב צירופי ה' וא"ב דכתיב החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם כו' וכל מקום שנא' לישראל לכם שרשו מלכם שכ"כ, ובחודש ש' הוי' ככתבו לכן נק' אב ואח"כ ע"י בירורים דחמשים יום קבלו התורה בשבועות והו"ע בעצרת על פה"א, שהוא בחי' כי אדם עץ השדה לכן הניקוד בחולם, ומ"מ כתיב בה' שאף בחי' אילן דבעצרת הוא ג"כ חטה שאז זמן שתי הלחם וחטה גימ' ך"ב אתוון דאורייתא ומ"מ נק' אילן צ"ל
175 ברך על פר"א [ פרי אילן ] בורא פ"א : ברכות מ, א (במשנה). שו"ע אדה"ז הל' ברכת הפירות סר"ו, ס"א. סידור סדר ברכת הנהנין פ"א, ה"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
שהוא למ"ד עה"ד חטה היתה שהוא אילן וגם חטה , וכדי שיהי' בחי' תבואה צ"ל ארץ וישראל הם ארץ חפץ שבהם נצמח התבואה לכן נק' ראשית תבואתה.
192 עה"ד חטה היתה : ברכות מ, סע"א. ראה גם לקו"ת צו יז, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א את חג המצות תשמור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וסדר הרגלים תחילה תחילה צ"ל פסח, שבעת ימים תאכל מצות כו', דהנה אמרז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , והתנוק כשקורא אבא אי"ז מצד השגה שמשיג מפני מה הוא אביו מפני שהולידו, ומ"מ הוא קורא בתוקף ובחוזק ובגעגועים, והוא ע"י טעימת טעם דגן , וכמו"כ יובן דכדי שיהי' הכרה והרגשה בבחי' כי אתה אבינו הוא ע"י לחם מצה, דתנוק שצריך לקרות או"א הגשמים די באכילת לחם חמץ אבל להיות ההכרה באבינו שבשמים זהו דוקא ע"י לחם מצה שהוא לחם דשפלות וכתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, דחמץ הוא הגבהה והתנשאות ובעבודה הוא גאוה וגסות ואין אני והוא יכולין לדור, אבל מצה הוא לחם שפלות לכן הוא כלי להשראת אלקות.
28 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והנה סדר הרגלים הוא כך חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כי בחדש האביב יצאת ממצרים, ולהבין למה נצטווה דוקא במצה, והענין דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , אע"פ שהוא הכרה שלא ע"פ השכל שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד, שאינו יודע מפני מה הוא אביו מפני שמוליד אותו, מ"מ יש לו תוקף הגעגועי' והתקשרות לאביו וזהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אביהם שבשמים כמ"ש כי אתה אבינו זהו ע"י מצה.
32 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והי' אמונת עתיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וכך יראה דווקא הוא בחי' כלי, וע"כ העיקר הוא היראה ואם לא יראה אינו כלום לפי שאין לו כלי כלל כו', וזהו"ע המשל של המדרש לא' שהי' לו אלף מדות שמן ואלף מדות יין ואלף מדות סולת והיינו חב"ד, כי שמן הוא חכמה ויין הוא בחי' בינה ודעת הוא סולת וכמארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , שדגן וסולת הוא ד"א וע"י הדגן מגיע
103 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
הנה ענין תנופת שתי הלחם הוא ענין הבירור דשתי תורות תורה שבכתב ושבע"פ והוא ענין מאכל אדם שבא אחר מאכל בהמה דתנופת העומר וספירה דייקא כמאמר אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו תחילה.
6 אסור לאדם . . מאכל לבהמתו : ראה ברכות מ, א. לקו"ת בחוקותי מט, ב. תו"ח משפטים ח"ב רפב, ד ובהערה 54.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ויש להקדים ענין מארז"ל אילן שאכל אדה"ר חטה היתה .
4 אילן שאכל אדה"ר חטה היתה : ברכות מ, סע"א. ראה גם לקמן מאמר ד"ה בשברי לכם הא' על יד הערה 14 ואילך. לקו"ת צו יז, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי בשברי לכם מטה לחם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והנה יש להבין ענין חטא אדה"ר הנה ארז"ל אילן שאכל אדה"ר חטה היתה , ולכאורה איך נק' חטה עה"ד טו"ר הלא ידוע במנחה חדשה דשבועות שהמה שתי הלחם מחיטים דייקא שהמה מרמזים על המשכות התורה וידוע דאמרת אלוק צרופה ואיך יתכן לקרותה בשם עה"ד טו"ר.
14 אילן שאכל אדה"ר חטה היתה : ברכות מ, סע"א. ראה גם לעיל ע' שכו. לקו"ת צו יז, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי בשברי לכם מטה לחם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
להיות כי האמונה שבכללות נש"י נק' בשם עטרה להיותה בבחי' מקיף וא"א לה להתגלות בבחי' פנימי' בנר"נ שבנפש ומכ"ש בנה"ט ולכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' כי אע"פ שיש לו אמונה זאת בתקפה מ"מ עושה היפוך רצונו מחמת שהוא בבחי' מרחוק אצלו, והטעם להיותה בחי' אלקות למעלה מן הדעת ולזאת א"א לה לבוא לתוך דעת והכרה [כי הוא בחי' ניצוץ אלקי שבנפש שנלקחה בשרשה מבחי' מל' דאצי' מקור נש"י שמרומם בערך מבחי' נר"נ דבי"ע כו'] לזאת צריך לזון ולפרנס אמונה זאת להוסיף בה כח ועוז שתוכל להתגלות בנר"נ בבחי' פנימי' עד שתעשה בבחי' מזון וחיות לנר"נ כמאמר וצדיק באמונתו יחי' [ולכן ורעה אמונה יוכל לפרש בו ב' פי' הא' שתזון ותפרנס את האמונה והב' שתזון ותפרנס את נפשך עם האמונה, והא בהא תלי' כי ע"י הפרנסה שמפרנסין לבחי' האמונה ניצוץ האלקי עי"ז תוכל להיות נמשך בבחי' מזון וחיות בנפש כו' וד"ל], שזהו מה שממשיכים בחי' הדעת בנפש מלמעלה מן הדעת כי הנה ענין הדעת הוא בחי' מחבר חכ' לבינה ובחי' חכ' הוא בחי' ראי' מקרוב שנתפס אלקות בבחי' קירוב בנפש אבל בחי' בינה הוא בחי' שמיעה מרחוק שמרחוק ה' נראה לו שאין נתפס אלקות אצלו בכחות נפשו בבחי' קירוב [רק בניצוץ האלקי בבחי' האמונה כו' וד"ל], אבל ע"י הדעת נמשך ונתגלה בחי' חכ' שבנפש בכל כחות הנפש, עד שיהי' נתפס אלקות בבחי' קירוב בכל כחות הנפש מבינה ולמטה, והמשכת הדעת הוא תלוי בבחי' מזון [כמאמר אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן כו'] הנמשך בעצמי' הנפש הנק' אמונה ע"י התורה שהוא ענין שתי הלחם תושב"כ ותושבע"פ והוא ג"כ ענין חט"ה כ"ב אתוון דאורייתא.
26 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ. לעיל ע' קה ובהערה 54.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
בחכמה מבחי' המקיף בלבד, ועי"ז לא נמשך רק תוס' שכל השייך למדות בלבד דהיינו להכיר במהות הטוב והרע ולהבדיל ביניהם רק שהכרה זאת היא הכרה שכלית ולא כבהמה שבורחת מדבר המזיק ואוהבת דבר המועיל מצד טבעי' בלבד [ע"י כלי המדמה שבמוחה], וזהו אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן ואז מתחיל ג"כ לדבר וממילא מובן שהמשכות האותיות המה מבחי' מקיפים הנ"ל ונמשכים ע"י טעימת טעם דגן , אבל הכבשים שהוא בשר בהמה כשנתברר ונתהפך במהות אדם [כמו ע"י האכילה שנהפך להיות בשר כבשרו] אז עולה לשרשו בבחי' התוהו שקדם לתיקון דהיינו בבחי' מדות שברצון שלמעלה מן הטעם לגמרי ועי"ז נמשך תוס' אור בבחי' עצם הח"ס שיומשך בבחי' גילוי בבחי' חכמה בעצם ולא בחכמה השייך למדות בלבד וכמאמר עד לא אכילנא בשרא דתורא כו', ולכן ע"ה אסור לאכול בשר רק לחם מותר לו לאכול מחמת שהבירור שלו אינו רק בשכל השייך למדות בלבד משא"כ בבחי' ת"ח שהבירור שלו הוא בבחי' שכל בעצם [רק בשר זבחי שלמים מותר לע"ה לאכול מצד שכבר נתברר ע"י הכהן בזריקת דמו והקטר חלביו כו' וד"ל], וזהו ג"כ ענין כבשי התמידין שהוא ענין הבירור דבהמה שנעשה אדם ועי"ז נמשך תוס' אור בבחי' חכמה בעצם כנ"ל, רק שבא בגילוי באותיות המחשבה והדיבור.
36 אין התינוק . . טעם דגן : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי בשברי לכם מטה לחם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וביאור הדברים יובן ממארז"ל שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , והנה מה שקוראו אותו אבא אינו בהשגה והבנה איך שהוא אביו רק בחי' הכרה בלבד, והכרה זאת היא נמשכת מלמעלה מן הדעת לתוך הדעת והכרה כו', אך הכרה זאת פועלת בו בחי' הביטול מכל וכל להיות נמשך אחרי אביו עד מיצוי נפשו [וכ"ה בנה"א בחי' ההכרה וההמשכה לימשך אחרי מקור כל הנשמות שהוא אבינו האמיתי זהו מלמעלה מן הדעת הנמשך ומתלבש בתוך הדעת והכרה והוא הנק' בחי' אמונה שזהו ענין מצה, מיכלא דמהימנותא כו'], וכ"ה למעלה באדם העליון שעל הכסא שהוא בחי' המדות דאצי' שרש ומקור של הנה"א שהוא בחי' שם מ"ה דאצי' הנה מאכל אדם זה שהוא תוס' אור וחיות הנמשך בו מבחי' עצמות אא"ס ב"ה [...
37 שאין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ. לעיל ע' קה ובהערה 54.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח להבין ההפרש בין קי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ויובן הדברים ע"פ המבואר במ"א בענין אין התינוק יודע לקרות אבא שזהו"ע קטנות ההכרה במהו"ע אא"ס ממש הנק' לבדו שנעשה למזון ממש בנפשם שהו"ע חיזוק כח האמונה להסתעף מזה כל היום ענין סו"מ וע"ט בתכלי' והיינו שנמשך ע"י יסוד אבא שלא ע"י בחי' אימא לכן נאסר אכילת חמץ.
54 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. לקמן מאמר ד"ה וספרתם הה' על יד הערה 270. ד"ה בשברי לכם הא' על יד הערה 37. לעיל ד"ה להבין כו' פסח ומצה על יד הערה 116 ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ובזה יובן ג"כ במה שנחשב לו לחטא ענין אכילת חטה כי בחי' חטה שרשה בחכמה ודעת דעולם התהו כידוע דלכן אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן כי נפש אדם הוא בחי' חכמה ודעת דעולם התיקון משא"כ חטה שהיא בחי' צומח שרשה בבחי' הדעת דעולם התהו ולכן ממשיך דעת בתינוק מבחי' ההעלם לבא לידי גילוי אור, והנה בחי' חטה כ"ב אתוון דאורייתא הוא בחי' חכמה עלאה דתורה המתלבש בצירופי אותיות שלמעלה מבחי' חכמה דתהו ותיקון רק שנמשך ובא בכל העולמות לברר בירורים כידוע דבחכמה אתברירו, וכללות ענין בבירור הוא לאהפכא מחושך התחתון לאור שהוא בחי' ביטול היש לאין ועי"ז מעורר ג"כ חשך העליון דתהו בחי' ההעלם שלמעלה מגילוי שיבא לידי גילוי אור וכל זה הוא בחי' גליא דתורה המתלבש באותיות לברר בירורים (...
74 אין התינוק יודע לקרות : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ. לעיל ע' מא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח להבין שושר ענין פסח ומצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
וביאור הענין להבין ההפרש בין בחי' נה"י לנה"י דנה"י הוא כידוע שהמשל בזה הוא ממשארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן דווקא וידוע ענין מה שיודע התינוק לקרות אבא כו' ידיעה זו אינ [ה אצלו] בדרך ידיעת שכל ודעת כלל שהרי אינו משכיל ומבין בדעתו איך שהוא אביו בתולדה וגם איך שזנו ומפרנסו ומלבישו כו', רק שעכ"ז קוראו אבא בלא טעם ודעת כלל שממילא ומעצמו קוראו בלשון זה בפה דווקא ואעפ"כ קריאה זאת אינה בחיצוני' בלבד רק הוא בכל פנימי' ועצמי' נפשו להיות נמשך אחריו בכל לב ונפש.
116 אין התינוק יודע לקרות : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
בלילה הראשונה שהיא חובה כו' והוא ג"כ מיכלא דמהימנותא כמבואר בזוהר, והיינו שהמצה הוא בחי' כלי בבחי' קטנות ובהעלם לבחי' אנכי הנ"ל, שיהי' לכה"פ בחי' הכרה בקטנות כידוע הענין באריכות בסידור ובלק"ת על מאחז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן , שהידיעה היא בתכלית הקטנות רק בבחי' הכרה והלבשה הגם שבהכרה זו דקטנות מלובש כללות תכלית הגדלות כמבואר שם, מ"מ הרי אין התינוק כלי לזה שיאיר אצלו בבחי' גילוי אור רק בהעלם, וכ"ה בכללות נש"י בעת יצי"מ הגם שהי' אותו הגילוי ממש שבעת מ"ת כנ"ל, אבל הי' אצלם בתכלית הקטנות באכילת מצה שהוא בבחי' קטנות דאבא כמבואר שם ע"ש, אבל מ"מ הי' זה כח ועוז בנפשם וגם הכנה רבה שאח"כ יוכלו לעשות כלי בנפשם מעט מעט ע"י ספה"ע מעט מעט בכל יום לברר ולזכך הרע דנה"ב ולהסיר החשך, שגם הוא יתהפך לאור, שזהו נק' בחי' אתדל"ת עד שהיו כלים ממש למ"ת הגילוי של אנכי, שיתלבש במוחם ולבם בבחי' אור פנימי, אבל אם לא הי' מתחלה בחי' אתדל"ע, לא הי' בכחם כלל לבוא לספה"ע ומ"ת כנ"ל, וזה ידוע כי הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ובכל שנה בפרט וא"כ זהו"ע שדוקא ממחרת השבת שהוא בחי' יו"ט הראשון של פסח שהי' בחי' הגילוי דאנכי כו' לצאת ממצרים וגם הכלי לזה שיתלבש בהעלם ובקטנות כו' ע"י אכילת מצה כנ"ל אז יכולים לבוא לבחי' ספה"ע וכל המדריגות עד מ"ת כו', והטעם שנק' בשם מחרת השבת ידוע מ"ש בלק"ת כי מעלי דשבתא הוא בחי' מל' ויומא דשבתא הוא בחי' ז"א, ומחרת השבת היינו שלמעלה מבחי' שבת הוא בחי' בינה עכ"ל, רק הכוונה הוא על בחי' פנימי' בינה שהוא שער הנו"ן דבינה, ששרשו בפנימי' הכתר, שמשם הי' שרש ומקור יצי"מ כמבואר בזוהר שעל טעם זה נזכר נ' פעמים בתו' נס דיצי"מ להורות שמבחי' זאת שהוא בחי' עלמא דחירו כידוע נמשך שרש דיצי"מ, וגם בחי' מ"ת גילוי אנכי הוא ג"כ מבחי' שער הנו"ן הנ"ל, ולזה הי' דוקא ביום החמישים כו', וגם ענין ספה"ע הוא ג"כ הכח ע"י שער הנו"ן, וזהו תספרו חמישים יום כידוע באריכות על ענין זה דהקושיא כי אינם סופרים רק מ"ט יום כו' וד"ל.
270 אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. לעיל ע' קה. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר