ג
ג אבל אם משתין מיושב או בעפר תיחוחכ שאין ניצוצות נופלין על רגליוכא מותר להשתין בהן אפילו כשהן מגולין בידו ובלבד שלא יכנס בהן לבית הכסא קבועכב גזירה שמא יעשה בהן צרכיו כשהן מגולין בידו כיון שהוא מקום שרגילים לפנות בו לגדולים אבל אם אוחזן בבגדו בידו מותר אפילו לעשות בהן צרכיו בבית הכסא קבועכג וצריך שיאחזן בימינו כנגד לבוכד אבל לא בשמאלו שמא יקנח בהכה אבל בימין אין מקנחיןכו ולשפשוף ניצוצות אין לחוש כשנפנה לגדולים שאף שאי אפשר לגדולים בלא קטניםכז שמתוך שדוחק עצמו לגדולים בא לידי קטניםכח מכל מקום מן הסתם הוא עושה צרכיו מיושב ומיושב אין לחוש לניצוצות ויזהר לגללןכט ברצועות שלהןל שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפחלא שגם ברצועות יש קדושה שהרי ד' ויו"ד של שד"י קבועים בהןלב וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות מפתח בית הכסא ומניחן עליו וכן כשנכנס צריך לחלצן ברחוק ד' אמות מפתח בית הכסא ומכניסן בבגדו בידולג ואפילו הנכנס לבית הכסא קבוע להשתין מים צריך לחלצן ברחוק ד' אמותלד ואע"פ שאין איסור מן הדין לילך בתפילין אפילו תוך ד' אמות של צואה עצמהלה מכל מקום כיון שזה צריך הוא לחלוץ תפליו משום גזירת חכמים שמא יעשה בהן צרכיו יש לו לחלצן מיד שמגיע לד' אמות של בית הכסא שהן כד' אמות של צואה עצמה כמו שיתבאר בסי' פ"גלו אבל יכול להוליכן עמו בידיו עד בית הכסא ושם יאחזן בבגדו ביד ימין אם ישתין מיושב או בעפר תיחוח אבל אם ישתין מעומד לא יוליכן עמו לבית הכסאלז אלא יתנו לחבירולח אא"כ מוליכן בכיסןלט אבל הנכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו מיושב אין לו ליתנן לחבירו שכיון שהתירו לו חכמים להכניסן לבית הכסא בבגדו בידו יש להכניסן עמומ כדי שישמרוהו מן המזיקיםמא וגם מצוה לשמרן בעצמומב במה דברים אמורים שהנכנס לבית הכסא קבוע צריך לחלצן ברחוק ד' אמות בבית הכסא שהצואה שבו היא מגולה בלא חפירה אבל אם היא בחפירהמג הרי החפירה היא רשות לעצמו ובית הכסא שלמעלה רשות לעצמו ואין לו דין בית הכסא כלל כמו שיתבאר בסי' פ"גמד ומותר ליכנס בתוכו בתפילין שעליו ומכל מקום קודם שישתין צריך לחלצן לדברי הכל כמו בשאר בית הכסא קבועמה (וגם לכסותן כמו שיתבאר בסימן שט"ומו) במה דברים אמורים להשתין אבל לעשות צרכיו צריך לחלצן ברחוק ד' אמות ממקום שרוצה לעשות צרכיומז אפילו נפנה במקום שאינו בית הכסא כלל אלא בחצירו או על פני השדהמח:
הערות
- כ. הרב רבינו יונה ברכות כג, ב. רא"ש שם. רמ"א סעיף א.
- כא. ברכות מ, א.
- כב. ט"ז ס"ק א. נחלת צבי ס"ק ה. אלי' זוטא ס"ק א. וכן משמע ברא"ש שם.
- כג. ר' עקיבא בברייתא שם כג, א.
- כד. ר' מייאשא שם.
- כה. נמוקי יוסף הלכות תפילין. נמוקי יוסף ברכות שם. ב"ח.
- כו. כדלעיל סי' ג מהדו"ב ס"ט ומהדו"ק סי"ד. וש"נ.
- כז. רא"ש שם וראה הרב רבינו יונה שם.
- כח. ראה רש"י ברכות כג, ב ד"ה אלא.
- כט. ר' מייאשא שם כג, א.
- ל. רש"י שם ד"ה גוללן.
- לא. רב נחמן שם .
- לב. רש"י שם ד"ה שלא.
- לג. ברייתא שם .
- לד. טור ושו"ע סעיף ה וסעיף א לפ"ד ט"ז ס"ק ה ומ"א ס"ק ד. וראה סמ"ג עשין כב.
- לה. ראה ברכות שם איבעיא להו מהו שיכנס אדם כו' אמר להו אסור חיישינן שמא יפנה בהן כו' משמע אי לאו דחיישינן הי' מותר. וע"ש רש"י ד"ה בית הכסא קבוע.
- לו. סעיף א.
- לז. עי' טור ושו"ע ורמ"א סעיף א. מ"א ס"ק יא.
- לח. טור שם (וראה רמב"ם הל' תפילין פ"ג הי"ח). מ"א שם.
- לט. כדלעיל סעיף א. וש"נ.
- מ. שאילתות פ' בא (שאילתא מח). הובא ב הגהות מיימוניות הל' תפילין פ"ד אות ל ו סמ"ג עשין כב בסופו. מגמרא ברכות כג, סע"א ורע"ב.
- מא. ב"י . מרש"י ברכות כג, ב ד"ה ננטרן. וראה גם לקמן סי' שח סעיף יט.
- מב. הרב רבינו יונה ברכות שם (ד"ה הואיל ושרי רבנן) בשם יש מפרשים.
- מג. ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא (לקמן סי' פג סעיף ד וש"נ).
- מד. סעיף ד.
- מה. רש"י ברכות כג, א ד"ה בית הכסא קבוע ושו"ע סעיף ב ומ"א ס"ק ו.
- מו. סעיף ד. ועי' תהלה לדוד ס"ק ג.
- מז. רא"ש פ"ג דברכות סי' כו. רא"ש הלכות תפילין סי' כ. ב"י. מ"א שם.
- מח. רא"ש שם. ב"י . וראה רבינו ירוחם נתיב יט ח"ה.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ג׳:י״ח - הטקסט מספריא
תפילין שנפסקו התפירות שלהן אם היו שתי התפירות זו בצד זו או שנפסקו שלש תפירות אפילו זו שלא כנגד זו הרי אלו פסולות במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות כל זמן שפני טבלן קיימות כשרות ואלו הן החדשות כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נכרת הרי אלו חדשות ואם אין ראוי לתלות בו אלא הוא נפסק הרי אלו ישנות.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳ - הטקסט מספריא
היכן מניחין תפילין של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת.
ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך.
המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו הרי זה דרך צדוקים העושה תפלתו עגולה כאגוז אין בה מצוה כלל איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל שלו ואם היה שולט בשתי ידיו מניח אותה בשמאלו שהוא שמאל כל אדם ומקום קשירת התפילין ומקום הנחתן מפי השמועה למדום.
תפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין.
בד"א כשהניח אחת מהן אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין וקושר של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד.
מי שבירך להניח תפילין וקשר תפילין של יד אסור לו לספר ואפילו להשיב שלום לרבו עד שיניח של ראש ואם שח הרי זו עבירה וצריך לברך ברכה שנייה על מצות תפילין ואחר כך מניח של ראש.
תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן ואפילו חולץ ולובש כמה פעמים ביום וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת קודם קשירתן שקשירתן זו היא עשייתן.
כשחולץ אדם תפיליו להצניען בכלי לא יניח של יד מלמטה ושל ראש מלמעלה מפני שבשעה שהוא רוצה ללובשן יפגע בשל ראש תחלה ונמצא שמניחה ומוציא של יד לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד ואסור לאדם להניח מצוה ולעבור ממנה למצוה אחרת אלא מצוה שתבוא לידו של אדם בתחלה בה הוא מתעסק לפיכך צריך להניח של יד למעלה כדי שיפגע בה תחלה וילבש על הסדר.
כלי שהכינו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש ואסור להשתמש בו בדברי חול הכינו ולא הניח בו או שהניח בו עראי ולא הכינו לא נתקדש והרי הוא חול כמו שהיה ואסור לתלות את התפילין בין ברצועה בין בתפלה עצמה אבל תולה הוא את הכיס שהתפילין מונחין בו.
זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות ומאימתי זמן הנחתן משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו עד שתשקע החמה.
מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה.
היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו החמה וקדש היום מניח ידו עליהן עד שהוא מגיע לביתו וחולץ היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו וחולץ ואם יש בית סמוך לחומה שמשתמרין בו מניחן שם ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר.
כל הפטור מקריאת שמע פטור מתפילין קטן שיודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין כדי לחנכו במצות חולי מעים וכל מי שלא יכול לשמור את נקביו אלא בצער פטור מן התפילין וכל הטמאים כולן חייבין בתפילין כטהורים מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן כהנים בשעת העבודה והלוים בשעה שאומרים השיר של הדוכן וישראל בשעה שעומדים במקדש פטורין מן התפלה ומן התפילין.
חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד שקדושתן גדולה מקדושת הציץ שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד.
תפילין צריכין גוף נקי שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו לפיכך אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי אלא אם הניח עליהן סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהם שינת עראי וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן.
היו תפיליו כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ואינו אוכל בהם אלא אכילת עראי אבל אם נכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על שלחנו עד שיטול ידיו ואח"כ יניחם ויברך על מזונו והוא לבוש בהן.
היה לבוש תפילין והוצרך לבית הכסא לא יניח התפילין בחורין הסמוכין לרשות הרבים ויכנס שמא יטלום עוברי דרכים כיצד יעשה אפילו הוצרך להשתין מים חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות וגוללן בבגדו כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו ויזהר כדי שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח ונכנס ועושה צרכיו וכשיצא מרחיק ארבע אמות מבית הכסא ולובשן.
במה דברים אמורים בבית הכסא הקבוע שאין ניצוצות ניתזות עליו אבל בית הכסא עראי לא יכנס בהן כשהם גלולים אלא חולץ אותן ונותנן לחבירו לשמרן ואין מי רגלים כלין אפילו בבית הכסא קבוע אלא בישיבה ואם היה עפר תחוח אפי' בעמידה היה במקום קשה יעמוד במקום מדרון כדי שלא ינתזו ניצוצות עליו.
היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא לעת ערב ולא נשאר מן היום כדי ללבשן אחר שיצא לא יכנס בהם גלולים בבגדו ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע אלא כיצד יעשה חולצן ומניחן בכליין אם היה בו טפח או בכלי שאינו כליין אף על פי שאין בו טפח ואוחז הכלי בידו ונכנס וכן אם הוצרך בלילה מניחן בכלי ואוחז הכלי בידו ונכנס.
שכח ונכנס לבית הכסא והוא לבוש תפילין מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד ראשון ויוצא וחולץ אחר כך נכנס ועושה צרכיו שאם יפסיק בעמוד ראשון בין בגדולים בין בקטנים יבוא לידי חלאים שיש בהן סכנה גדולה.
שכח ושמש מטתו בתפילין הרי זה לא יאחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם מפני שהידים עסקניות.
הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין מותר להניח תפילין ומקום שבני אדם עומדין שם מקצתן ערומים ומקצתן לבושין אינו חולץ תפיליו ואינו מניח שם תפילין לכתחלה ומקום שבני אדם עומדים ערומים חולץ תפיליו ואין צריך לומר שאינו מניח.
לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או בתוך ארבע אמות של קבר צריך לחלוץ תפיליו עד שירחיק ארבע אמות ולא ילבש אדם תפילין עד שיכסה ערותו וילבש בגדיו הנושא משאוי על ראשו חולץ תפיליו של ראש עד שיסיר המשאוי מעליו ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין אבל צונף הוא מצנפתו על תפיליו.
בית שיש בו תפילין או ספר תורה אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או יניחם בכלי ויניח הכלי בכלי אחר שאינו כליין אבל אם היה הכלי השני מזומן להם אפי' עשרה כלים ככלי אחד הן חשובין ואם הניחן כלי בתוך כלי מותר להניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו כדי לשמרן ואפי' אשתו עמו במטה.
קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.
אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל אמרו חכמים כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.