1114

שיחה א

שופטים

א. על הפסוק "כי האדם עץ השדה" נאמר בספרי¹: "מלמד שחייו של אדם אינו אלא מן האילן". ולכאורה, אינו מובן: אדם הרי חי וניזון גם ממאכלים אחרים, לא רק מאלה הבאים מן האילן?

בלקוטי תורה² מבאר אדמו"ר הזקן את הפסוק³ "ולחם לבב אנוש יסעד", שאף שאדם ניזון גם מבשר, בכל זאת אין הבשר משביעו כמו הלחם. הטעם לכך שדומם, צומח וחי יכולים לזון את האדם – אף שהאדם המדבר הוא נעלה מהם – הרי הוא משום ששרשם גבוה משורש האדם, ולפי ששרשם גבוה, לכן ירדו למטה ביותר. ומשום שהצומח נחות יותר מהחי – דבר המורה ששרשו נעלה יותר – הוא משביע את האדם יותר מן החי. (זהו גם הטעם שבשני הסוגים חי וצומח – ניזון החי ומקבל חיותו בעיקר מן הצומח).

על פי זה אפשר לבאר את הספרי האמור לעיל "שחייו של אדם אינן אלא מן האילן": משום שעיקר חיותו של האדם בא לו, כאמור, דוקא מן הצומח, ומאחר ששיא הגדלות הקיימת בצמיחה היא באילנות⁴, לכן⁵ אומר הספרי, שחיי האדם הם מן האילן.

ב. הגמרא אומרת⁶: "מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון ממנו תאכל (רש"י: למד הימנו) ואותו לא תכרות ואם לאו אותו תשחית (רש"י: סור מעליו) וכרת" מדברי הגמרא נראה שפירושו של, "כי האדם עץ השדה" הוא שהאדם גופו דומה לעץ (לא רק שניזון מן העץ). לפיכך שואלת הגמרא, "וכי אדם עץ שדה הוא", במה דומה האדם לעץ? והגמרא משיבה, שבדבר מסויים יש להם דמיון.

צריך להבין: א) מה היתה לכתחילה תמיהת הגמרא "וכי אדם עץ שדה הוא", הרי מצויים פרטי דמיון רבים בהם משתוה האדם לעץ? אף במשנה⁷ מבואר הקשר בין האדם לעץ. מקושיא זו וכן מלשון הגמרא "וכי אדם עץ השדה הוא" משמע שהגמרא סוברת בפירוש הכתוב, שאין זאת שקיים סתם דמיון בעלמא, בין האדם ועץ השדה,