ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש

עדוביאור ענין הדה"נ והפלוגתא בזה ע"ד הדרוש, יובן ע"י ההקדמה בקצרה רמזי המשכן וביהמ"ק ואיזה מפרטיהם.

והוא, כי הק' ברא את העולם ומלואו, וייצר בו את האדם לשמש את קונו בכל משך ימי חייו ועבודתו בעולם עפ"י התורה ודרכי המצות, כי תכלית כל הבריאה הוא בשביל האדם, וכמארז"ל (ברכות ו:) מאי כי זה כל האדם וכו' כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. והאדם תכלית בריאתו לשמש את קונו*. וכשהאדם שהוא עיקר הבריאה מתאים לתכליתו ומקיים המוטל עליו, ה"ז תכלית שלמותו, וגם שלימות

----------

*) עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי.

בית המקדש וכליו ע"ד הדרוש

מח . וביאור ענין הדלקת הנרות והפלוגתא בזה ע"ד הדרוש – יובן ע"י ההקדמה לבאר בקצרה רמזי המשכן ובית המקדש, ואיזה מפרטיהם ²¹⁷ .

ו הענין הוא – שהמשכן וביהמ"ק הו"ע הכי עיקרי שבו משתקפת הבריאה כולה, העולם והאדם, כי :

הקב"ה ברא את העולם ומלואו, וייצר בו את האדם, לשמש את קונו בכל משך ימי חייו ועבודתו בעולם על פי התורה ודרכי המצות , וכאשר האדם משמש את קונו ע"י קיום התומ"צ אזי נשלמת תכלית וכוונת הבריאה כולה, כי, תכלית כל הבריאה הוא בשביל האדם, וכמארז"ל (ברכות ו, ב) " מאי כי ²¹⁸ זה כל האדם וכו' כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה " , והאדם תכלית בריאתו לשמש את קונו *. ו נמצא, ש כשהאדם, שהוא עיקר הבריאה, מתאים לתכליתו, ומקיים המוטל עליו

----------

*) וכמ"ש²¹⁹ "אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי ", "דזה שאנכי מי שאנכי עשיתי ארץ, הוא בשביל האדם, והאדם עלי' בראתי בגימטריא תרי"ג, לקיים תרי"ג מצוות לתקן בהם וע"י את העולם כו"²²⁰.

עהשלימות כל העולם כולו שלא נברא אלא בשבילו*. וזהו ג"כ רמז קשור הענינים במארז"ל (קדושין פב . ) לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני, וכדרז"ל ע"פ יום הששי (שבת פח . ) אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימים. ולכן במין האדם גופא תכליתו הוא** אדם השלם בדעת ובמעשה, וכמאמר בן זומא בברכות (נח . ) כשראה

----------

*) תניא פל"ז. עיקרים מ"ג פ"א.

**) הקדמה לפיה"מ.

– ה"ז תכלית שלימותו, וגם שלימות כל העולם כולו שלא נברא אלא בשבילו * .

וזהו ג"כ רמז קישור הענינים במארז"ל (קדושין פב, א) " לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני " – ששלימות הבריאה של כל הנבראים שלא נבראו אלא לשמש את האדם ("לא נבראו אלא לשמשני") תלוי' בשלימות האדם שמשמש את קונו ("אני נבראתי לשמש את קוני")²²³ .

וכדרשת רז"ל על פסוק ²²⁴ "יום הששי" (שבת פח, א) "שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימים " – שקיום העולם תלוי בכך שישראל מקיימים תומ"צ .

מט . ו כיון שתכלית כל הבריאה הוא בשביל האדם והאדם תכלית בריאתו לשמש את קונו, לכן, במין האדם גופא, תכליתו הוא ** – אדם השלם בדעת ובמעשה ,

----------

*) ראה תניא פל"ז ²²¹. עיקרים מ"ג פ"א ²²².

**) רמב"ם ב הקדמה לפירוש המשניות ²²⁵.

עואוכלוסא ע"ג מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים* וברוך שברא כל אלה לשמשני. דאף שהיתה אוכלוסא, דאין אוכלסא פחותה מס"ר, שהוא הכלל והקבוץ היותר שלם**, ולכן מברכין אז וגם הוא בירך ברוך חכם הרזים, כי בס"ר יש מכל מיני דעות וסוגי בנ"א,

----------

*) לעיין הרמב"ן במלחמות.

**) בחיי ויגש מו' כז'.

שהוא המשלים כוונת הבריאה, ובשבילו נבראו (לא רק כל הנבראים שבעולם שלמטה ממין האדם, אלא גם) שאר בני האדם .

וכמאמר בן זומא בברכות (נח, א) כש " ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר ברוך חכם הרזים * וברוך שברא כל אלה לשמשני "²²⁷:

החידוש במאמר זה הוא – דאף שהיתה " אוכלוסא " , ד " אין אוכלסא פחותה מששים ריבוא "²²⁸, שהוא הכלל והקבוץ היותר שלם ** של בני אדם,

ולכן מברכין אז – וגם הוא (בן זומא) בירך – " ברוך חכם הרזים " , כי בששים ריבוא יש מכל מיני דעות וסוגי בני אדם ²³⁰,

----------

*) לעיין מ"ש הרמב"ן במלחמות ברכות שם²²⁶.

**) ראה בחיי ויגש מו' כז' ²²⁹.

עזואוכלסא זו ראה אותה כשהיו במצב נעלה, כי היו עולים לחוג (וכמו שפי' בהקדמה לפיה"מ), בכ"ז הנה להיותו בתכלית השלמות למע' הרבה יותר מהם, וכנרמז באומרו שהי' ע"ג מעלה בהר הבית , אמר דלא נבראו אלא לשמשו [ועיין בסה"ד מס' חס"ל ע"ד הסוד].

----------

) כ"ה בהקדמה לפיה"מ דעומד על הר הבית קאי על ב"ז ולא על האוכלוסא. ובזה תתיישב קושית הכ"מ ביד הל' ברכות פ"י הי"א אהא דפסק הרמב"ם דבעינן ס"ר ובא"י דוקא. והקשה הכ"מ דמנ"ל, דא"ת דראיתו ממעשה דב"ז, א"כ ניבעי בהר הבית דוקא. ולפי הנ"ל ניחא, דהר הבית קאי על ב"ז ולא אאוכלסא. ובכ"ז מוכח דהאוכלסא היתה בא"י, כיון שראה אותם ב"ז בעמדו בהר הבית, דא"א לראות מירושלים לחו"ל, כיון דמירושלים עד גבול א"י הוא לכה"פ י' פרסאות (מע"ש פ"ה מ"ב. יומא כ: ועייג"כ תוד"ה כמה ר"ה כג: וד"ה חמשה ב"מ כח . ) ובבכורות (נד:) ט"ז מילי קא שלטא בי' עיני' דרועה. וכ"מ ג"כ בפסחים (מט . ).

ו לא עוד אלא ש אוכלסא זו ראה אותה בן זומא כשהיו במצב נעלה, כי היו עולים לחוג (וכמו שפירש הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות שבן זומא "הי' רואה ישראל שעולים לחוג" ),

בכל זאת, הנה להיותו בתכלית השלימות (בדעת ובמעשה) למעלה הרבה יותר מהם – וכנרמז באומרו שהי' " על גב מעלה בהר הבית " , היינו, שעמידתו "על

----------

) כן הוא בהקדמה לפירוש המשניות – דעומד על הר הבית קאי על בן זומא ("בן זומא הי' עומד על הר הבית"), ולא על האוכלוסא.

ובזה תתיישב קושיית הכסף משנה ביד הל' ברכות פ"י הי"א אהא דפסק הרמב"ם לענין ברכת חכם הרזים דבעינן ששים ריבוא ובארץ ישראל דוקא , והקשה הכסף משנה ²³¹ דמנא לי' שאין מברכים ברכת חכם הרזים אלא בארץ ישראל, דאם תאמר דראייתו היא ממעשה דבן זומא, א"כ ניבעי שתהי' האוכלסא בהר הבית דוקא כבמעשה דבן זומא – ולפי הנ"ל ניחא :

ד" על גב מעלה ב הר הבית" – קאי על בן זומא, שהוא הי' עומד על הר הבית, ולא קאי אאוכלסא , ובכל זאת מוכח ממעשה דבן זומא דהאוכלסא היתה בארץ ישראל – כיון שראה אותם בן זומא בעמדו בהר הבית, ד הרי אי אפשר לראות מירושלים לחוץ לארץ, כיון דמירושלים עד גבול ארץ ישראל הוא לכל הפחות י' פרסאות (מעשר שני פ"ה מ"ב. יומא כ, ב ²³². ועייג"כ תוד"ה כמה ר"ה כג, ב וד"ה חמשה ב"מ כח, עחופיה"מ דע"ג מעלה בהה"ב קאי אב"ז ולא אאוכלסא, מוכרח הוא, דמלבד דס"ר אנשים ע"ג מעלה הוא ענין זר, הנה כל הר הבית הוא ת"ק אמה ע"ג ת"ק אמה (מדות רפ"ב), שהם כ"ה רבוא אמה על אמה (ובהם הוא ג"כ מקום ביהמ"ק), וא"כ אין שם מקום לס"ר, דגברא באמתא יתיב (סוכה ז:), והוא א' על אמה (תוד"ה אמה פסחים קט:). ובפרט דלפירש"י ד"ה גב (שבת קטו . ) משמע שע"ג מעלה בהה"ב היינו לפנים מהחיל. ורק בעזרה ארז"ל (אדר"נ פל"ה) דנעשה נס שאפילו כל ישראל נכנסין בעזרה עז' מחזקתן.

א ²³³ ), ובבכורות (נד, ב) איתא ד ט"ז מילי (שהם ד' פרסאות) קא שלטא בי' עיני' דרועה, וא"כ, מירושלים לחו"ל – שהוא לכל הפחות עשר פרסאות – אי אפשר לראות. וכן משמע ג"כ בפסחים (מט, א) : "מי שיצא מירושלים . . אם עבר צופים וכו'"²³⁴, היינו, שהמקום שממנו יכולים לראות את ביהמ"ק (שעל שם זה נקרא "צופים") הוא בארץ ישראל, סביב ירושלים. ועכצ"ל, שהאוכלוסא שראה בן זומא בעמדו בהר הבית היתה בארץ ישראל . ועפ"ז פסק הרמב"ם שברכת חכם הרזים היא באוכלוסא שבארץ ישראל דוקא.

ו לגופו של ענין – מ"ש הרמב"ם ב פירוש המשניות ד " על גב מעלה בהר הבית " קאי אבן זומא ולא אאוכלסא – מוכרח הוא:

ד הרי מלבד זה ד עמידת ס' רבוא אנשים " על גב מעלה " , הוא ענין זר, הנה: כל הר הבית הוא ת"ק אמה ע"ג ת"ק אמה (מדות רפ"ב), שהם כ"ה רבוא אמה על אמה (ובהם הוא ג"כ מקום ביהמ"ק, ובמילא, השטח הפנוי בהר הבית הוא פחות מכ"ה רבוא אמה על אמה ) , וא"כ , אין שם מקום לס' רבוא אנשים, ד הרי " גברא באמתא יתיב " (כל אחד מקומו אמה) (סוכה ז, ב), והוא אמה על אמה (תוד"ה אמה פסחים קט, ב ²³⁵ ), ובשביל ס' רבוא בני אדם צריכים ס' רבוא אמה על אמה, ולא מספיק שטח שהוא (פחות מ) כ"ה רבוא אמה על אמה.

ובפרט דלפירש"י ד"ה גב (שבת קטו, א) משמע, ש " על גב מעלה בהר הבית " היינו לפנים מהחיל ²³⁶, ולא כל שטח הר הבית, הרי בודאי שבשטח זה אין מקום לס' רבוא אנשים.

ו אין לומר שהי' זה בדרך נס – שהרי רק בעזרה אמרו רז"ל (אדר"נ פל"ה , ח ) דנעשה נס " שאפילו כל ישראל נכנסין בעזרה עזרה מחזקתן " .

עטוזהו השיווי ודמיון בין האדם והעולם, שכמו שהאדם הוא גוף א' מחובר מכמה אברים, כך גם העולם כולו הוא בנין אחד שלם. הן מצד הפועל, שאל אחד בראם, הן מצד התכלית, שכל מה שברא הק' בעולמו לא בראו אלא לכבודו (אבות ספ"ו), הן מצד ענינו עצמו, שכל חלקי העולם הם קומה אחת שלמה*. וזהו דכמו שהאדם נדמה לעולם מלא

----------

[ע"ג מעלה בהה"ב: שבת (קטו . ) חגיגה (טו . ) ע"ז (כ . ), וכולם באיש יחיד].

*) מו"נ ח"א פע"ב. חוה"ל ש' היחוד פ"ז. דרך אמונה א' ט'.

גב מעלה בהר הבית" מורה שזהו מקומו ומדרגתו – אמר "ברוך שברא כל אלה לשמשני", ד גם "כל אלה", אוכלסא של ששים ריבוא בני אדם, בהיותם במצב נעלה כו', לא נבראו אלא לשמשו .

[ועיין בסדר הדורות מספר חסד לאברהם – ביאור הענין ע"ד הסוד ²³⁷ ].

נ . ו הנה, האמור לעיל שתכלית כל הבריאה הוא בשביל האדם, זהו גם טעם השיווי ודמיון בין האדם והעולם – שכמו שהאדם הוא גוף אחד מחובר מכמה אברים, כך גם העולם כולו (שיש בו ריבוי נבראים) הוא בנין אחד שלם, ובפרטיות:

הן מצד הפועל (הבורא, שפועל ועושה את כל פרטי הנבראים שבעולם) – שא-ל אחד בראם, בורא אחד לכל פרטי הנבראים שבעולם,

הן מצד התכלית – ש " כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו " (אבות ספ"ו), תכלית אחת לכל פרטי הנבראים שבעולם,

ו הן מצד ענינו של העולם עצמו – שכל חלקי העולם הם קומה אחת שלמה *.

----------

ועכצ"ל, ש"על גב מעלה בהר הבית" – לא קאי על האוכלסא, אלא על בן זומא, כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות.

[ ולהעיר שמצינו בכ"מ הלשון " ע"ג מעלה בהר הבית " : שבת (קטו, א) : "זכור אני ברבן גמליאל . . שהי' עומד ע"ג מעלה בהר הבית כו'". חגיגה (טו, א) : "מעשה ברבי יהושע בן חנני' שהי' עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו כו'". ע"ז (כ, א) : "מעשה ברשב"ג שהי' על גבי מעלה בהר הבית וראה כו'" , ו ב כולם מדובר באיש יחיד , ועד"ז מדובר כאן באיש יחיד – בן זומא, שהוא (ולא האוכלסא) הי' עומד על גב מעלה בהר הבית ].

*) מורה נבוכים ח"א פע"ב. חובת הלבבות שער היחוד פ"ז. דרך אמונה ח" א פ" ט ²³⁸.

פ(סנה' לז . ) ויש באדם כל מה שנברא בעולם (אדר"נ פל"א), כן גם העולם נקרא אדם גדול. וזהו ג"כ הא דברכות (י . ) מה הק' ממלא את העולם כך הנשמה ממלאה את הגוף, ובמד' תילים ע"פ ברכי נפשי מה הנפש ממלאה את הגוף כך הק' ממלא אה"ע, כי – העולם והאדם מתאימים זל"ז.

והנה, כמו שבגוף גילוי השכל ומקור החיות הוא בראש ומוח, אף שהנשמה ממלאה כל הגוף, כן הוא גם בעולם, ל' העלם, אין אלק' בגלוי, ואותותינו לא ראינו, משא"כ במשכן ומקדש שנק' אורו של עולם (ב"ב ד . ), וי' נסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק (אבות ה' ה'), ולשם היו עולים לראות את פני האדן ה'. והמשכן וביהמ"ק

וזהו דכמו שהאדם נדמה ל " עולם מלא " (סנהדרין לז, א ²³⁹ ), ויש באדם כל מה שנברא בעולם (אדר"נ פל"א ²⁴⁰ ) – כן גם העולם נקרא אדם גדול ²⁴¹ .

וזהו ג"כ הא ד איתא ב ברכות (י, א) " מה הקב"ה ממלא את העולם כך הנשמה ממלאה את הגוף " , ובמדרש תילים על פסוק ²⁴² " ברכי נפשי " איתא (בסדר הפוך) " מה הנפש ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם ", כי – העולם והאדם מתאימים זה לזה.

נא . והנה, כמו שבגוף, גילוי השכל ומקור החיות הוא בראש ומוח, ד אף שהנשמה ממלאה כל הגוף, מ"מ עיקר משכנה והשראתה היא בראש ומוח, ומשם מתפשטת לכל האברים – כן הוא גם בעולם ²⁴³:

"עולם" – הוא לשון העלם ²⁴⁴, שבו אין אלקות בגלוי, ו " אותותינו לא ראינו "²⁴⁵, משא"כ במשכן ומקדש שנקרא " אורו של עולם " (ב"ב ד, א), ו " עשרה נסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק " (אבות פ" ה מ" ה), ולשם היו עולים לראות את פאהיו הממוצע שע"י הי' הארת אלקות בכל העולם, וכמרז"ל (תנחומא תצוה) חלונות שבמקדש לא היו כך אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים למה שיהא האור יוצא מביה"מ ומאיר לעולם. וזהו שאמרו ג"כ דהמשכן שקול כנגד העולם (במד"ר פי"ב) ועייג"כ תוד"ה דאלו כתובות (ה . )*.

----------

*) לקו"ת נשא.

פני האדון ה' ²⁴⁶. ונמצא, שהמשכן ומקדש שבו מתגלה האלקות שבעולם הוא בדוגמת ראש ומוח שבו מתגלה החיות שבאדם.

ו כשם שמהראש והמוח שבאדם נמשך ומתפשט החיות לכל הגוף, כך המשכן וביהמ"ק היו הממוצע שעל ידם הי' הארת אלקות בכל העולם, וכמרז"ל (תנחומא תצוה ו ) " חלונות שבמקדש לא היו כך ("רחבות מבפנים וצרות מבחוץ . . שיהיו שואבות האור") אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, למה, שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם "²⁴⁷ .

וזהו שאמרו ג"כ דהמשכן " שקול כנגד העולם . . כיצד כתיב²⁴⁸ בראשית ברא אלקים את השמים כו' וכתיב²⁴⁹ נוטה שמים כיריעה, ובמשכן כתיב²⁵⁰ ועשית יריעות עזים וכו'", (במדב"ר פי"ב , יג ) , היינו, שגם במשכן יש שמים וארץ וכו' .

ועייג"כ תוד"ה דאילו כתובות (ה, א) – בביאור דברי הגמרא "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב²⁵¹ אף ידי (דמשמע חדא) יסדה ארץ . . ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב²⁵² מכון לשבתך פעלת ה' מקדש (מעשה ידי צדיקים הוא) אדנ-י כוננו ידיך " – ד"אע"ג דמסיים קרא²⁵¹ וימיני טפחה שמים, ואמר בשלהי הקומץ רבה (מנחות לו:) דיד היינו שמאל, א"כ תרתי כתיב, מ"מ, בחד מעשה ליכא אלא חד, אבל במעשה צדיקים, בחד מעשה כמו בית המקדש כתיב תרתי ידים", היינו, שגדלה מעלת המשכן ומקדש לגבי העולם שכל פרטי הענינים שבו שהם בדוגמת שמים וארץ הם (לא כמו בעולם, ששמים נבראו ביד א' וארץ ביד א', יד אחת לכל מעשה, אלא) " בחד מעשה "*.

----------

*) ראה לקו"ת נשא ²⁵³.

פבולכן, כמו שהעולם בכללותו נחלק לג"ח, וכמוש"כ ביד (יסוה"ת ב' ג') כל מה שברא הק' בעולמו נחלק לג"ח, וחשיב שם עולם השפל שברואיו מחוברים מגולם וצורה הווים ונפסדים ומשתנים, עולם הגלגלים שהם ג"כ בעלי גולם וצורה אבל אינן משתנים וגולמם זך ברור ונקי, והם בעלי שכל משבחים ומפארים ליוצרם, ועולם המלאכים צורה בלא גולם יודעין את הבורא דעה גדולה עד למאד. ובלשון הקבלה וחסידות עולמות בי"ע הכללים ופרטים,

נב . ו כיון שהמשכן שקול ומכוון להעולם, לכן, כמו שהעולם בכללותו נחלק לג' חלקים, כן גם המשכן וביהמ"ק נחלקו לג' חלקים, כדלקמן (סנ"ד).

ו נבאר תחלה ג' החלקים שבכללות העולם – כמו שכתב הרמב"ם ביד ( הל' יסוה"ת פ" ב ה" ג) " כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים " , וחשיב שם :

א) עולם השפל ²⁵⁴ , שברואיו " מחוברים מגולם וצורה והם הווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות", ומשתנים "מגוף לגוף ומצורה לצורה" ,

ב) עולם הגלגלים, שהם ג"כ בעלי גולם וצורה , " אבל אינן משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים, אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם . . ו אין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות", כי, גולמם זך ברור ונקי ²⁵⁵ , ו צורתם היא (לא רק צורת החומר, או נפש סתם, אלא גם) מעלת השכל, שהרי הגלגלים הם " בעלי . . שכל . . מכירין את מי שאמר והי' העולם . . משבחים ומפארים ליוצרם "²⁵⁶ ,

ג) ועולם המלאכים, שהם " צורה בלא גולם כלל" , והצורה שלהם היא נעלית יותר מצורת הגלגלים – שהמלאכים יודעין את הבורא " דעה גדולה עד למאד " (יותר מדעת הגלגלים)²⁵⁷ .

ובלשון הקבלה וחסידות – החלוקה היא לג' עולמות בי"ע ²⁵⁸, בי"ע הכלליים ו בי"ע ה פרטיים ²⁵⁹ .

פגועולמו של האדם ג"כ מחולק לג"ח, עולם המח' עולם הדבור ועולם המעשה. דבמעשה – שאצל האדם גם המעשה שלו מחובר מגולם וצורה, שכל מעשיו צ"ל בהשכל – אבל בכ"ז מצד הגולם, גוף המעשה, משתוה הוא לשאר הנבראים. הדבור גם הוא מגולם וצורה הוא, אבל גולמו זך ונקי. וכרמז רז"ל דאף דעקימת שפתיו הוי מעשה אבל רק מעשה זוטא (חי' הרשב"א שבועות כא), או דחשיב מעשה רק משום דמביא לידי מעשה (תוד"ה ר"י ב"מ צ:. עיין לקו"ת לג"פ סד"ה מים רבים). והדיבור שייך ביחוד

נג . ו מצד השיווי ודמיון שבין האדם והעולם (כנ"ל ס"נ), הנה עולמו של האדם ג"כ מחולק לג' חלקים – עולם המחשבה, עולם הדיבור, ועולם המעשה , שהם בדוגמת ג' החלקים שבעולם²⁶⁰:

א) עולם המעשה – הוא בדוגמת עולם השפל, דבמעשה – אף שאצל האדם גם המעשה שלו מחובר מגולם וצורה שכלית , ש הרי כל מעשיו צריכים להיות בהשכל (שזוהי צורה נעלית יותר מצורת שאר הנבראים שבעולם השפל) , אבל בכל זאת, מצד הגולם, גוף המעשה, משתוה הוא לשאר הנבראים.

ב) עולם הדיבור הוא בדוגמת עולם הגלגלים שגולמם וצורתם נעלים יותר, כי, גם הוא (הדיבור) מגולם וצורה הוא, אבל גולמו זך ונקי מהגולם דגוף המעשה , וכרמז רז"ל דאף דעקימת שפתיו הוי מעשה ²⁶¹, אבל אין זה רק מעשה זוטא בלבד ( חידושי הרשב"א שבועות כא ²⁶²), או דחשיב מעשה רק משום דמביא לידי מעשה ( תוד"ה רבי יוחנן ב"מ צ, ב ²⁶³ . עיין לקו"ת לג"פ סד"ה מים רבים ²⁶⁴) , ו גם הצורה שבו היא למעלה מהצורה שבמעשה – שהרי הדיבור שייך ביחוד פדלהשכל, עד שנק' מין האדם, שמעלתו היא שכל ודעת, בשם מין המדבר*. ואיפסקא הילכתא דחש"ו, שאין בהם דיעה, דבור אין להם (חולין יב:) אף שמעשה יש להם. ולמע' מכולם המח', שאין שם גולם, ואמרו דמעשה מרכבה הנק' דבר גדול (סוכה כח . ), ידיעת הבורא דעה גדולה, הנה בדבור נמסר רק ראשי פרקים (חגיגה יג . ), והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו (יסוה"ת ספ"ב),

----------

*) מדבר ולא משכיל (אדנ"ע ד"ה ).

להשכל, עד שנקרא מין האדם – שמעלתו היא שכל ודעת – בשם מין המדבר * . ואיפסקא הילכתא דחרש שוטה וקטן, שאין בהם דיעה – דיבור אין להם (חולין יב, ב), אף שמעשה יש להם , שבזה מודגשת שייכות השכל לדיבור יותר מאשר למעשה .

ג) ולמעלה מכולם – עולם המחשבה, שאין שם גולם כלל (אפילו לא גולם זך ונקי כגולם הדיבור), רק צורה בלבד, בדוגמת עולם המלאכים שהם צורה בלא גולם, ויודעין את הבורא דעה גדולה כו'. ו השייכות דעולם המחשבה לעולם המלאכים מרומזת גם בכך ש אמרו חז"ל דמעשה מרכבה, הנקרא דבר גדול (סוכה כח, א), ע"ד ידיעת הבורא דיעה גדולה שבעולם המלאכים, הנה בדיבור נמסר רק ראשי פרקים (חגיגה יג, א), והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו ( הל' יסוה"ת ספ"ב), היינו, שעיקרו במחשבה דוקא.

----------

*) ויתירה מזה – שנקרא מדבר דוקא, ולא משכיל ( כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ב ד"ה ²⁶⁵ ).

פהכן גם המשכן וביהמ"ק נחלקו לג"ח*, עזרה (חצר אוה"מ), היכל (אוה"מ), וקה"ק, שבמשכן היו מובדלים ע"י מסך ופרכת, ובביהמ"ק ע"י האולם.

----------

*) בחיי של"ה פ' תרומה. תער"ב בי"ע.

נד . וכשם שכללות העולם (והאדם) נחלק לג' חלקים, כן גם המשכן ובית המקדש נחלקו לג' חלקים * , שהם: עזרה ( ובמשכן – חצר אוהל מועד ²⁶⁸ ), היכל ( ובמשכן – אוהל מועד ²⁶⁹ ), וקדש הקדשים – שהרי מלבד החלוקה בין קדש הקדשים להיכל ואוהל מועד (שנקראים קדש) היתה גם חלוקה בין ההיכל ואוהל מועד לעזרה והחצר, אלא שבמשכן היו מובדלים אוהל מועד והחצר ע"י מסך ופרוכת , כמ"ש²⁷⁰"ועשית מסך לפתח האוהל" , ובביהמ"ק היו מובדלים ההיכל והעזרה ע"י האולם שהוא "כמו בית שער" להיכל²⁷¹ – שג' חלקים אלה הם בדוגמת ג' החלקים שבכללות העולם:

א) העזרה – היא בדוגמת עולם השפל שברואיו מחוברים מגולם וצורה הווים

----------

*) ראה בחיי ו של"ה פ' תרומה ²⁶⁶ . המשך תער"ב – בנוגע לחלוקה דעולמות בי"ע וכו'²⁶⁷ .

פווזהו שבעזרה קרבים קרבנות הנאכלין – גולם וצורה – ולא רק עולות [שוחטין את הקרבנות גם בהיכל. זבחים סג ], ושם היו שוברין כ"ח (זבחים צג:), ושברי כ"ח מוראה ונוצה ודשון מזה"פ והמנורה נבלעין שם (יומא כא . ) – הווים ונפסדים – [מזה"ע היו בו כמה שנוים והוספות – משתנים – מדות רפ"ג אר"י וכו'. צ"ע כי מזה"ע הוא מהכלים, וא"כ הווה ונפסד ג"כ צריך למצוא בכלים. אולי י"ל משתנים גפן של זהב על פתחו של היכל, דלכמה מפרשים היתה עושה פרות כשאלנות בחוץ עושים פרות, יעוין ירוש' יומא ד' ד']. ובעזרה הי' ג"כ כיור לרחוץ ידיו ורגליו – רמז שאין הגולם זך ברור ונקי כ"כ.

ונפסדים כו', וזהו שבעזרה הי' מזבח העולה שעליו קרבים גם קרבנות הנאכלין – גולם (חלק הקרבן הנאכל) וצורה (חלק הקרבן שעולה על המזבח) , ולא רק עולות שאין נאכלין אלא עולים כולם לה', צורה בלבד [ אף ש שוחטין את כל הקרבנות (לא רק עולות, אלא גם קרבנות הנאכלין) גם בהיכל ( זבחים סג, א²⁷²) ] – כי, העזרה היא דוגמת עולם השפל שברואיו מחוברים מגולם וצורה; ושם (בעזרה) היו שוברין כלי חרס שבישלו בהם חטאת (זבחים צג, ב ²⁷³ ) , ושברי כלי חרס הנ"ל , מוראה ונוצה של עולת העוף , ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעין שם (יומא כא, א) – דוגמת עולם השפל שהנבראים שבו הווים ונפסדים.

[ גם: מזבח העולה שהי' בעזרה, היו בו כמה שינויים והוספות – דוגמת הנבראים ש משתנים – כדאיתא ב מדות רפ"ג "אמר רבי יוסי תחלה לא הי' (מזבח העולה) אלא שמונה ועשרים על שמונה ועשרים . . וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות וכו' ".

ועדיין צ"ע, כי מזבח העולה שמצינו בו ענין השינוי הוא מהכלים דהמשכן וביהמ"ק, וא"כ , כשם שתכונת השינוי מוצאים בהכלים שבעזרה, כך התכונה ד הווה ונפסד ג"כ צריך למצוא בכלים שבעזרה, ולא רק בנוגע לשאר דברים שנמצאים בעזרה (שברי כלי חרס, מוראה ונוצה ודישון כו' הנ"ל) שאינם מהכלים.

ו אולי יש לומר שהדוגמא לנבראים ש משתנים היא (לא ממזבח העולה שהוא מהכלים, אלא) מ" גפן של זהב (ש)היתה עומדת על פתחו של היכל " (ממעל לפתח ההיכל מבחוץ )²⁷⁴, דלכמה מפרשים ²⁷⁵ היתה עושה פירות כשאילנות בחוץ עושים פירות ( יעויין ירושלמי יומא פ" ד ה" ד ²⁷⁶), שזהו ענין של שינוי ].

פזמשא"כ בהיכל, שאף שגם שם יש דבר הנאכל – לחה"פ – שזהו רמז על גולם ולא צורה בלבד, אבל הוא מחטין, ולא משעורין כעומר ומנחת קנאות שבעזרה, ומחטים ישנים דוקא, שיש בהם סולת ביותר, כדאיתא מנחות (עו:). וזהו ג"כ שכלי ההיכל נק' טהורים, השלחן הטהור מנורה הטהורה (ויקרא כד), ועל מזה"פ נאמר ג"כ וטהרו וקדשו (ויקרא טז). [וזהו שכלי אוה"מ – שלחן מנורה מזבח – היו כלים מצופים זהב טהור, אף דבימי חשמונאי עשאו מנורת ברזל (כח:), משא"כ בעזרה שכמה מכליו היו נחשת, דזהב, אף שהוא גולם גשמי, הנה אמרז"ל (ב"ר פט"ז) דלא הי' העולם ראוי להשתמש

ובעזרה הי' ג"כ כיור לרחוץ ידיו ורגליו – רמז שאין הגולם זך ברור ונקי כל כך , דוגמת הגולם דעולם השפל .

ב) משא"כ בהיכל, שאף שגם שם יש דבר הנאכל – לחם הפנים – שזהו (האכילה) רמז על גולם ולא צורה בלבד, אבל אעפ"כ, לחם הפנים שבהיכל הוא מחטין ( ולא משעורין, כעומר ומנחת קנאות שבעזרה שהם משעורין)²⁷⁷ , ומחטים ישנים דוקא שיש בהם סולת (המובחר, זך ונקי שבחטים) ביותר, כדאיתא ב מנחות (עו, ב) ²⁷⁸, היינו, שהדבר הנאכל שישנו בהיכל – גולמו זך ברור ונקי (סולת דחטים), דוגמת הגולם דעולם הגלגלים .

וזהו ג"כ החילוק בין ההיכל לעזרה בנוגע לכלים – שכלי ההיכל נקראים טהורים : " השלחן הטהור ", " מנורה הטהורה " (ויקרא כד , ד-ו ), ועל מזבח הפנימי נאמר ג"כ " וטהרו וקדשו " (ויקרא טז , יט ) , משא"כ כלי העזרה, מזבח העולה וכיור וכנו, שלא מצינו שנקראים טהורים – כי ההיכל הוא דוגמת עולם הגלגלים שגולמם זך ברור ונקי, ולכן גם הכלים שבו נקראים טהורים .

[וזהו גם החילוק בהגולם שממנו נעשו הכלים, שכלי אוהל מועד – שולחן מנורה ו מזבח – היו כלים עשויים או עכ"פ מצופים זהב טהור ²⁷⁹ [ אף דבימי חשמונאי עשאו מנורת ברזל ( מנחות כח, ב) ²⁸⁰], משא"כ בעזרה , שכמה מכליו היו (לא רק מצופים, אלא גם עשויים מ) נחושת ²⁸¹. והחילוק שביניהם – דזהב, אף שהוא גולם גשמי, הנה אמרז"ל (ב"ר פט"ז , ב ) דלא הי' העולם ראוי להשתמש פחבזהב ולמה נברא בשביל ביהמ"ק. וגם כלי ההיכל שבביהמ"ק היו זהב, אלא שבאולם, שהוא הממוצע בין ההיכל והעזרה, הי' שלחן של כסף או שיש (יעוין בזה מנחות צט: תוד"ה אחד) ?].

ונעלה עוד מזה קה"ק, שלא הי' שם כלל דבר השייך לאכילה, ורק הקטורת והזאת דמי פר ושעיר של יוהכ"פ שהם נשרפים (זבחים מז:) – צורה לבד.

וגם האדם, שע"י יבוא כל העולם על שלמותו, נחלק בג' אלו, הן בכללות בנ"י שיש בהם רוב העם – ישראלים – שעסקם הוא ואספת דגנך וכו', הנהג בהם מנהג ד"א (ברכות לה:), והובדלו מהם הכהנים לעבודת ה' – והלוים טפלים להם, וכמש"נ (במדבר

בזהב ולמה נברא בשביל ביהמ"ק , היינו, שהגולם דזהב הוא זך ברור ונקי (משא"כ נחושת), ולכן, אוהל מועד שהוא דוגמת עולם הגלגלים שגולמם זך ברור ונקי, היו כליו זהב. וגם כלי ההיכל שבביהמ"ק היו זהב, אלא שבאולם – שהוא הממוצע בין ההיכל והעזרה – הי' גם שולחן של כסף או שיש (יעוין בזה מנחות צט, ב תוד"ה אחד ²⁸² ) ? ²⁸³ ].

ג) ונעלה עוד מזה (מאוהל מועד וההיכל) – קדש הקדשים, שלא הי' שם כלל דבר השייך לאכילה, ורק הקטורת, והזאת דמי פר ושעיר של יוהכ"פ שהם נשרפים (זבחים מז, ב) – צורה לבד , בדוגמת עולם המלאכים שאין בהם גולם אלא צורה בלבד .

נה . וגם האדם – ש כאשר מקיים תכלית בריאתו לשמש את קונו בעבודתו בעולם ע"פ התורה ודרכי המצוות, הנה על ידו יבוא כל העולם על שלמותו (כנ"ל סמ"ח) – נחלק בג' חלוקות אלו (ג' החלוקות דהמשכן ומקדש, שהם כנגד ג' החלוקות שבכללות העולם), הן בכללות בנ"י , והן בכל א' בפרט (כדלקמן סנ"ח).

ובהקדם ג' החלוקות דכללות ישראל – שיש בהם ישראלים, כהנים (ובכללם לוים), וכהן גדול:

א) רוב העם – ישראלים – שעסקם הוא בעניני העולם, " ואספת דגנך ²⁸⁴ וכו', הנהג בהם מנהג דרך ארץ " (ברכות לה, ב).

ב) והובדלו מהם הכהנים לעבודת ה' – והלוים שגם הם הובדלו מכלל ישראל²⁸⁵, אינם חלוקה בפ"ע, אלא נכללים בכהנים, להיותם טפלים להם, וכמו שנאמר פטיח') וילוו עליך וישרתוך וגו' ונלוו עליך וכו' – דאף שישראל בכלל נקראו קדש, וכמש"נ קדש ישראל לה' (ירמי' ב' ג'), הרי הכהנים לגבי ישראל נאמר עליהם (ויקרא כא' ו'-ח') והיו קדש וגו' וקדשתו וגו'. ומבין הכהנים ממנין כ"ג שהוא ראש לכל הכהנים, דענינו הוא (הל' כלי המקדש ה' ז') בית יהי' לו מוכן במקדש... ותפארתו וכבודו שיהי' יושב במקדש כל היום... ויהי' ביתו בירושלים ואינו זז משם. ובדה"א (כג' יג') נאמר, ויבדל אהרן להקדישו קד"ק הוא ובניו. וי"ל דלהקדישו הוא נגד כהנים בכלל, ובניו, וקד"ק לנגד כה"ג, אהרן.

וזהו ג"כ התאמת החלוקים במשכן ואדם, דבחצר אוה"מ ועזרה גם ישראלים נכנסים לשם, באוה"מ והיכל רק כהנים, ובקה"ק רק כה"ג .

----------

) בביהמ"ק הנה גם בין האולם ולמזבח אסורין ישראל ליכנס אף שהוא בעזרה, וכ"ש באולם –

(במדבר יח' ב' ד' ) " וילוו עליך וישרתוך וגו' ונלוו עליך וכו' " – דאף שישראל בכלל נקראו קדש, וכמו שנאמר " קדש ישראל לה' " (ירמי' ב' ג'), הרי הכהנים לגבי ישראל נאמר עליהם (ויקרא כא' ו'-ח') " והיו קדש וגו' וקדשתו וגו' " .

ג) ומבין הכהנים " ממנין כהן גדול " ש " הוא ראש לכל הכהנים "²⁸⁶ , דענינו הוא ( כמ"ש הרמב"ם ב הל' כלי המקדש פ" ה ה" ז ) " בית יהי' לו מוכן במקדש... ותפארתו וכבודו שיהי' יושב במקדש כל היום... ויהי' ביתו בירושלים ואינו זז משם " .

ונמצא, שישראלים, שעוסקים בעניני העולם השפל שגולמו אינו זך ונקי כו' – הם כנגד החצר והעזרה; כהנים, שהובדלו לעבודת ה', אבל אינם יושבים במקדש כל היום – דוגמת עולם הגלגלים, שהגולם זך ונקי – הם כנגד אוהל מועד והיכל; וכה"ג, שיושב במקדש כל היום – דוגמת עולם המלאכים שהוא צורה בלא גולם – הוא כנגד קדש הקדשים.

ו להעיר, ש בדברי הימים א' (כג' יג') נאמר, " ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו " . ויש לומר, ד " להקדישו " הוא ל נגד כהנים בכלל – " ובניו " , ו " קדש קדשים " הוא לנגד כה"ג, אהרן – "הוא"²⁸⁷ . ועפ"ז יומתק שכהנים שעליהם נאמר "להקדישו" ("והיו קדש וגו' וקדשתו וגו'") הם כנגד ההיכל שנקרא "קדש", וכהן גדול שעליו נאמר "קדש קדשים" הוא כנגד קדש הקדשים.

וזהו ג"כ התאמת החילוקים במשכן ו ב אדם – דבחצר אוהל מועד ו ב עזרה שהוא כנגד עולם השפל, גם ישראלים שעוסקים בעניני העולם נכנסים לשם, באוהל מועד והיכל הנקרא קודש, נכנסים רק כהנים שנקראים קודש גם לגבי ישראלים , ובקדש הקדשים , נכנס רק כה"ג .

----------

) בבית המקדש, הנה גם בין האולם ולמזבח אסורין ישראל ליכנס, אף שהוא צכלים א' ח' עיי"ש בפי' הרא"ש – ואין לומר דשאני בין האולם ולמזבח, דהא דאין ישראל נכנס לשם הוא לא משום מעלתו בענין קדושת ישראל ע"ג עזרת כהנים אלא דאין ישראל נכנס גם בעזרת כהנים אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה. וכיון דאין עיקר מקום סמיכה שחיטה וכו' בין האולם ולמזבח – אף דשחיטה כשרה גם בהיכל זבחים (סג) – לכן אין ישראל נכנס לשם. והוא ע"ד עלית קדה"ק שאמר בתוספתא דכלים שם, הובא בפי' ר"ש, אין זו מעלה דאין נכנסים מפני שלא היו צריכים. ואינו דהא אין ישראל נכנס בין האולם ולמזבח גם להקיף את המזבח בערבה (רש"י ותוס' סוכה מג:)

בעזרה, וכ"ש שאסורין ישראל ליכנס באולם (כלים פ" א מ" ח . עיי"ש בפי' הרא"ש ²⁸⁸ ). ולכאורה, ע"פ האמור שקדושת חצר אוהל מועד והעזרה שייכת לדרגת הקדושה דישראל, הי' צריך להיות איסור הכניסה דישראל בביהמ"ק רק מההיכל ואילך.

ואין לומר דשאני בין האולם ולמזבח, דהא דאין ישראל נכנס לשם, הוא, לא משום מעלתו של המקום שבין האולם ולמזבח – בענין קדושת ישראל – על גבי עזרת כהנים, אלא משום דאין ישראל נכנס גם בעזרת כהנים " אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה " , וכיון דאין עיקר מקום סמיכה שחיטה וכו' בין האולם ולמזבח – אף דשחיטה כשרה גם בהיכל, כנ"ל מ זבחים (סג , א ) – אין זה "צרכיהם" של ישראל, ו לכן אין ישראל נכנס לשם,

והוא ע"ד עליית בית קדשי הקדשים שאמר בתוספתא דכלים שם ²⁸⁹ ( הובא בפי' ה ר"ש ²⁹⁰) – על דברי אבא שאול ש"עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים, שבבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לשם בכל שנה ושנה לעבודת יום הכפורים ארבע פעמים ביום . . ולעליית בית קדשי קדשים אין נכנסין לה אלא לשנים לידע מה היא צריכה" – " אין זו מעלה ", כיון ד זה ש אין נכנסים לעליית קדה"ק אינו משום מעלת הקדושה, אלא מפני שלא היו צריכים ליכנס, ועד"ז בנדו"ד, שזה שאין ישראל נכנס בין האולם ולמזבח אינו משום מעלת הקדושה, אלא מפני שאינו צריך ליכנס לשם.

ואינו כן , דהא אין ישראל נכנס בין האולם ולמזבח גם להקיף את המזבח בערבה (רש"י ותוס' סוכה מג, ב ²⁹¹ ) , אף שצריך לכך, ועכצ"ל שזהו מפני מעלת הקדושה היתירה צאוכחלוק הנ"ל הוא ג"כ בזמן: ו' ימי המעשה, שאז הוא זמן דואספת דגנך, וצריך

----------

– ויש לדחות ראי' זו. די"ל דאין הל"מ דערבה אלא בכהנים (עיין תוד"ה א"ל סוכה מד . ) – וי"ל דמעלות דרבנן (השיטות בזה יומא מד: סוכה שם. סה"מ ל"ת סי' סט'. יד ביאת מקדש א' טו' ונ"כ).

נו . וכחילוק הנ"ל במשכן ובאדם – הוא ג"כ בזמן:

א) ששת ימי המעשה – שאז הוא ה זמן ד " ואספת דגנך " , שמתעסקים בעניני

----------

שבין האולם ולמזבח. – ויש לדחות ראי' זו, דיש לומר ד ישראל אינו צריך לכך, לפי ש אין הלכה למשה מסיני דערבה אלא בכהנים (עיין תוד"ה אמר לי' סוכה מד, א ²⁹² ) .

ו בכל אופן, בנוגע לאיסור הכניסה דישראל בין האולם ולמזבח, וכ"ש באולם, אף שהוא בעזרה – יש לומר, דמעלות שמנו חכמים (במשנה דכלים) בקדושת העזרה, "עזרת הכהנים מקודשת ממנה . . בין האולם ולמזבח מקודש ממנו", אינם אלא מ דרבנן , ומן התורה מותר לישראל ליכנס בעזרה כולה, גם באולם (השיטות בזה – ראה יומא מד, ב. סוכה שם. ספר המצוות להרמב"ם מ ל"ת סי' סט'. יד הל' ביאת מקדש פ" א ה ט"ו ו ב נ"כ ²⁹³ ) .

צבאזהרה השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו'. שבת, דושמרתם את השבת כי קדש היא, ואז לט' מלאכות אסורות. בורר אסור. וגם הגולם נזדכך*, עד שאמרו תבשיל של שבת ריחו נודף (שבת קיט . ), אין דומה מאור פניו של אדם ( ). אבל בכ"ז מצוה לענגו באכו"ש [ומדאוריתא דבור מותר בשבת**. וצ"ע באור ע"ד הדרוש יוהכ"פ מח'].

----------

*) פרש שבתכם לא נאמר. עלית ק"נ.

**) שבת קנ . . לחפש בקונטרס .

עולם השפל שגולמו אינו זך ונקי, ו לכן צריך אזהרה " השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו' "²⁹⁴ .

ב) שבת – ד עלי' נאמר²⁹⁵ " ושמרתם את השבת כי קדש היא " , ואז לט' מלאכות דעובדין דחול אסורות, וגם בורר אסור ²⁹⁶, היינו, שנמצאים במעמד ומצב של קדושה שלמעלה משייכות לעובדין דחול (אפילו לא באופן של בורר), שזהו"ע של צורה שלמעלה מגולם . ו עוד זאת, ש גם הגולם שישנו בשבת נזדכך * , עד שאמרו חז"ל ש תבשיל של שבת ריחו נודף (שבת קיט, א), ו אין דומה מאור פניו של אדם בימות החול למאור פניו בשבת ( ב"ר פי"א, ב ). אבל בכל זאת יש בשבת גם גולם (זך ונקי, דוגמת הגולם דעולם הגלגלים), שלכן מצוה לענגו באכילה ושתי' ²⁹⁹ [ו זהו גם ש מדאורייתא אסור בשבת רק מעשה שגולמו אינו זך ונקי, משא"כ דיבור שגולמו זך ונקי (כנ"ל סנ"ג) מותר בשבת **. וצ"ע ה ביאור ע"ד הדרוש בנוגע ל יוהכ"פ שענינו מחשבה ²⁹⁸ – למה דיבור מותר מדאורייתא גם ביוהכ"פ ].

----------

*) וזהו ש" פרש שבתכם לא נאמר "²⁹⁷ , כי בשבת נעשית עליית קליפת נוגה ²⁹⁸ .

**) שבת קנ, א ³⁰⁰ . לחפש בקונטרס ³⁰¹ .

צגמשא"כ ביוהכ"פ שאז דומין כמלאכים (שו"ע או"ח ס"ס תר"י. וש"נ), ואין אכו"ש, ונעילת הסנדל אסורה, כי צ"ל של נעליך, כיון שהוא יום קדוש ה' (שבת קיט . ).

וזהו דכניסת כה"ג* לקדה"ק הוא ביוהכ"פ. והנאכל מענינים הנעשים בהיכל דוקא – לחה"פ – מצותו בשבת דוקא, הן סדורו הן לקיחתו (מנחות צט: ושם), ואינו נאכל אלא לכהנים (מנחות עד:).

----------

*) לקו"ת יוהכ"פ וס"פ פנחס.

ג) משא"כ ביוהכ"פ – שאז דומין כמלאכים (שו"ע או"ח ס ו "ס תר"י ³⁰³ . וש"נ ³⁰⁴ ), ואין אכילה ושתי' ³⁰⁵ , ו גם נעילת הסנדל אסורה ³⁰⁴ , כי צריך להיות " של נעליך "³⁰⁶ , כיון שהוא יום " קדוש ה' " (שבת קיט, א ³⁰⁷ ) – צורה בלא גולם .

נז . וזהו ג"כ התאמת החילוקים ד כניסת האדם למשכן ומקדש בזמני השנה:

כניסת כה"ג * (צורה בלא גולם באדם) לקדש הקדשים (צורה בלא גולם במשכן ומקדש) – הוא ביוהכ"פ (צורה בלא גולם בזמן) ,

והנאכל מענינים הנעשים בהיכל (גולם זך ונקי במשכן ומקדש) דוקא – לחם הפנים (כנ"ל סנ"ד) – מצותו בשבת (גולם זך ונקי בזמן) דוקא, הן סידורו של

----------

*) ראה לקו"ת דרושי יוהכ"פ וס"פ פנחס ³⁰⁸ .

צדוגם בכ"א בפרט כן הוא. דהנה רוב היום זה פונה לגפנו וזה פונה לתאנתו, ומושקע בזה, עד שנמצא הוא מחוץ לעזרה. אבל כשנזכר על תפקידו בעולם, ועושה חשבון בנפשו שהוא שלוחו של מקום בעוה"ז, מתחיל להכנס מן החוץ לביתו, וסדר ההליכה הוא:

עזרה – אוה"מ – ששם הכיור ומזה"ע, היינו דקודם לכל צריך לרחוץ ידיו ורגליו מהנדבק בהם במשך עסקו בעוה"ז. מזה"ע תפלה, עבודה שבלב (תענית ב . )

החדש ו הן לקיחתו של הישן (מנחות צט, ב ושם ³⁰⁹ ), ואינו נאכל אלא לכהנים (מנחות עד, ב ³¹⁰ ) (גולם זך ונקי באדם) .

והנאכל מענינים הנעשים בעזרה (גולם שאינו זך ונקי כ"כ במשכן ומקדש) – הוא גם בימות החול (גולם שאינו זך ונקי בזמן), וגם לישראלים (גולם שאינו זך ונקי כ"כ באדם), כמו שלמים שנאכלים גם לבעלים.

נח . ו הנה, נוסף על האמור לעיל (סנ"ה) שכללות בנ"י נחלקים לג' חלוקות כנגד ג' החלוקות שבמשכן ומקדש – גם בכל אחד מישראל בפרט כן הוא.

דהנה, במשך רוב היום, זה פונה לגפנו וזה פונה לתאנתו ³¹¹ , ומושקע בזה, עד שנמצא הוא מחוץ לעזרה , כיון שעוסק בעניני חול שמחוץ לבית המקדש . אבל כשנזכר על תפקידו בעולם, ועושה חשבון בנפשו שהוא שלוחו של מקום בעוה"ז – אזי מתחיל להכנס מן החוץ לביתו , להמשכן ומקדש שבנפשו פנימה³¹² .

וסדר ההליכה בהכניסה מן החוץ למשכן ומקדש הוא: עזרה – חצר אוהל מועד, ואח"כ היכל – אוהל מועד וכו', כדלקמן.

נט . לכל לראש היא הכניסה מהחוץ ל עזרה – ובמשכן חצר אוהל מועד – ששם הכיור ומזבח העולה, וענינם בעבודת האדם³¹³:

כיור, שממנו רוחצים הכהנים ידיהם ורגליהם בכניסתם לעזרה, היינו, דקודם לכל צריך האדם הנכנס לעזרה לרחוץ ידיו ורגליו מהנדבק בהם במשך עסקו בעוה"ז בהיותו מחוץ לעזרה .

ואח"כ יכול לגשת לעבודה ד מזבח העולה – שרומז על תפלה, שהיא עבודה צהשכנגד תמידין תקנו (ברכות כו:) שהם קרבן עולה דוקא [עולת תמיד העשוי' בה"ס], כי הלב צ"ל כולו לה', ועסקיו יהיו בלא רתיחות הדמים וחמימות. וכנודע הפי' על מרז"ל יגיע כפיך כי תאכל אשריך (אבות ד' א'. ) כפיך דוקא. ועשית דברים המותרים צ"ל בלא לב* [וזהו הזכרון דהעשוי' בה"ס, דנק' שמו סיני שירדה שנאה לאו"ה עליו (שבת פט . ) שנאה לכל ענינים הגשמים], וע"י הלב שהוא מלך

----------

*) תו"א לא תהי' משכלה. ומרדכי יצא.

שבלב (תענית ב, א), שכנגד תמידין תקנו (ברכות כו, ב), שהם קרבן עולה דוקא [ כמ"ש³¹⁴ " עולת תמיד ", ומוסיף " העשוי' בהר סיני ", כדלקמן ] , שקרב כולו לה' , כי, הלב (עבודה שבלב היא תפלה) צריך להיות כולו לה',

והענין בזה – שחמימות והתפעלות הלב צ"ל כולו לה', ו אילו עסקיו בעניני העולם יהיו בלא רתיחות הדמים וחמימות, וכנודע הפירוש ³¹⁵ על מרז"ל " יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא" (אבות פ" ד מ" א. ³¹⁶ ), "יגיע כפיך " דוקא, שרק "הכפים יגעים או הרגלים ושארי אברים החיצונים בלא לב כו'", כי הלב צריך להיות כולו לה', ועשיית כל ה דברים המותרים (נוסף על עסקיו) צריך להיות בלא לב * ,

[וזהו "עולת תמיד העשוי' בהר סיני" – שכדי להיות "עולה" ("עולת תמיד") שכולו לה', צריך להיות הזכרון ד " העשוי' בהר סיני " , דנקרא שמו סיני ע"ש " שירדה שנאה לאומות העולם עליו " (שבת פט, א), היינו, שנאה לכל ענינים הגשמים ³¹⁸ ],

----------

*) ראה תו"א ד"ה לא תהי' משכלה, וד"ה ומרדכי יצא ³¹⁷ .

צובאיברים* שיהי' עולה לה' כולו יהי' כדבעי. וכמרז"ל על מדת לב טוב שהוא כולל כמה מדות טובות (אבות ב' י').

מהעזרה נכנס להיכל**, שמגיע לזה שאין שייך כבר לפסולת והפסד, כי בכל דבר

----------

*) ספר יצירה ?

**) עזרה והיכל: ביטול יש ובמציאות דבן דמ"ה שמו"ע או רואה המלך (ויצג נט'.

וע"י הלב שהוא מלך באיברים * , שיהי' עולה לה' (ע"י עבודה שבלב, תפלה שכנגד תמידין שהם קרבן עולה) – אזי האדם כולו יהי' כדבעי , כמו קרבן עולה שקרב כולו לה' , וכמרז"ל על מדת " לב טוב " שהוא כולל כמה מדות טובות (אבות פ" ב מ" י ³²⁰ ) , ומזה מובן שכל מציאות האדם תלוי' בלב, ולכן, כאשר הלב הוא כולו לה', נעשה כל האדם כולו לה' .

ס . ולאחר שרחץ ידיו ורגליו מהנדבק בהם במשך עסקו בעוה"ז (כיור), ופעל בעצמו שהלב יהי' כולו לה' (מזבח העולה) בהיותו בעזרה – הנה מהעזרה נכנס להיכל **:

----------

*) ראה ספר יצירה ? ³¹⁹

**) החילוק בין עזרה והיכל: ביטול ה יש ו ביטול במציאות, בירור דב " ן ובירור דמ"ה, פסוד"ז ברכות ק"ש וק"ש ו שמו"ע או רואה המלך ( ד"ה ויצג תר נ"ט ³²¹) .

צזשמתעסק, גם בענינים הגשמים, הוא לכונה אלקית שהיא קיימת לעד, ובכל עשיותיו הוא ככהן עובד אלקים, וע"ד מש"כ ביד הל' דעות (פ"ג ה"ב) צריך האדם שיכון – זה הדבר. וסיים שם ה"ג נמצא המהלך בדרך זו – ב"ה.

ובהיכל הי' המנורה בדרום, שולחן בצפון, ומזה"פ באמצע, ומשוך כלפי חוץ, דבי' פגע ברישא וכנ"ל. כי תחלת כניסתו במדרי' זו הוא מזה"פ, שהוא הנק' מזבח מקטר קטרת (שמות ל' א), כי אין מקריבין קטורת על מזה"ע (מנחות נ . ) – לבד מהנשיאים שהיתה הוראת שעה וכדאיתא שם – אבל לאידך גיסא לא הי'

הכניסה להיכל שהוא בדוגמת עולם הגלגלים שאין בו פסולת והפסד, וגולמו זך ונקי (כנ"ל סנ"ד) – מורה ש האדם מגיע ל מצב כ זה שאין שייך כבר לפסולת והפסד, כי , בכל דבר שמתעסק, גם בענינים הגשמיים, הוא רק לכוונה אלקית (ללא עירוב כוונה אחרת, שלילת פסולת) שהיא קיימת לעד (שלילת הפסד) , ובכל עשיותיו הוא ככהן עובד אלקים,

וע"ד מש"כ ביד הל' דעות (פ"ג ה"ב) " צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהי' שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר " . וסיים שם ( ה"ג ) " נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד, אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהי' גופו שלם לעבוד את ה', ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא " .

סא . ו בפרטיות יותר – בנוגע לפרטי הכלים שבהיכל והעבודה בהם:

בהיכל הי' המנורה בדרום, שולחן בצפון, ומזבח הפנימי באמצע, ומשוך כלפי חוץ ³²² .

וכיון שמזבח הפנימי משוך כלפי חוץ, נמצא, דבי' פגע ברישא בכניסתו להיכל , וכנ"ל ³²³ , כי, תחלת כניסתו במדריגה זו (מדריגת ההיכל) שכל עשיותיו הן לכוונה אלקית ככהן עובד אלקים (כנ"ל ס"ס) הוא מזבח הפנימי.

וביאור הענין:

יחודו של מזבח הפנימי – שהוא הנקרא " מזבח מקטר קטורת " (שמות ל' א ' ), כי אין מקריבין קטורת על מזבח העולה (מנחות נ, א) ,

– לבד מהנשיאים שהקריבו קטורת על מזבח החיצון, מזבח העולה, לפי שהיתה הוראת שעה, וכדאיתא במנחות שם – צחמערכה למזה"פ, כ"א לוקחים גחלים ממערכה ב' של קטרת הנערכת על מזה"ע (תמיד פ"ה מ"ה. יומא מה), שהרמז בזה הוא, כי חלוקים קרבנות מקטורת, שהקרבנות נק' לחמי לאשי וגם ריח ניחוח, משא"כ קטרת שהיא ריח בלבד, וכמש"נ ישימו קטורה באפיך (דברים לג' י') דקאי על הקטרת, וכדאיתא יומא (כו . ). ועייג"כ מו"נ ח"ג פמ"ה בטעם הקטרת. וא"כ החלוק ביניהם הוא ע"ד ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו (ברכות מג:), משא"כ אכילה. וזהו ג"כ שהקטרת עוצרת המגיפה (שבת פט . ),

אבל לאידך גיסא – לא הי' מערכה למזבח הפנימי, כי אם לוקחים גחלים ממערכה שני' של קטורת הנערכת על מזבח העולה (תמיד פ"ה מ"ה. יומא מה , א³²⁵ ) .

ויש לומר, שהרמז בזה הוא , שגם במדריגת מזבח הפנימי שלמעלה מגולם הוה ונפסד דעצים (שלכן לא היתה לו מערכה), יש גחלים שבאים מעצי המערכה של מזבח העולה שבעזרה, גולם הוה ונפסד (אלא שנשרף ע"ג המזבח) – ע"ד ובדוגמת הפגיעה במזבח הפנימי בתחילת בואו מן העזרה, כדלקמן.

סב . ובהקדם מעלת הקטורת שמקריבין על מזבח הפנימי – כי חלוקים קרבנות מקטורת, שהקרבנות נקראים " לחמי לאשי "³²⁶ וגם " ריח ניחוח "³²⁷ , אוכל (לחם) וגם ריח, משא"כ קטורת שהיא ריח בלבד, וכמו שנאמר " ישימו קטורה באפיך " (דברים לג' י') , דקאי על הקטורת, וכדאיתא ב יומא (כו, א) ³²⁸ . ועיין ג"כ מו"נ ח"ג פמ"ה בטעם הקטורת ³²⁹ .

וא"כ, החילוק ביניהם הוא ע"ד החילוק שבין ריח לאכילה, ש ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו (ברכות מג, ב ³³⁰ ), משא"כ אכילה שגם הגוף נהנה ממנה , צטכי הנשמה היא נצחית. והיא חביבה מכל הקרבנות (במד"ר פי"ח) [וגם קטרת בגימט' תריג בחלוף ק' בד' דאתב"ש (במדב"ר פי"ג. נחשון)]. ורומזת הקטרת שהאדם במדרי' שהנשמה לבדה המושלת, ומתקשר בה' בלי מונע – קטרת תרגום ותקשר, וכדרז"ל על קטורה שקשרה פתחה ואין לה שייכות אלא לאברהם (רש"י בראשית כה' א' מב"ר) –

וזהו ג"כ שהקטורת דוקא (ולא קרבנות) עוצרת המגיפה (שבת פט, א ³³¹ ), כי, קטורת היא ריח שהנשמה נהנית ממנו, ו הנשמה היא נצחית – שבזה מודגשת השייכות דקטורת לנשמה דוקא ,

ו לכן גדלה מעלת הקטורת ש היא חביבה מכל הקרבנות (במדב"ר פי"ח , ח ) – להיותה ריח בלבד (ללא אכילה, כמו קרבנות) ששייך לנשמה³³².

[וגם : קטרת בגימטריא תריג בחלוף ק' בד' דאתב"ש (במדב"ר פי"ג ³³³ , בקרבן נחשון ³³⁴ ) – שבזה מודגשת מעלתה הרוחנית של הקטורת שמרומז בה כללות ענין המצוות ].

ו כיון שהקטורת ענינה ריח שהנשמה לבדה (ללא עירוב הגוף) נהנית ממנו, נמצא, ש רומזת הקטורת שהאדם הוא במדריגה שהנשמה לבדה (ללא עירוב הגוף) היא המושלת בו , ו אז הוא מתקשר בה' בלי מונע – כמרומז ב"קטורת" שהוא מלשון קשר, כפי שמצינו ש"ו קטרת " הוא ה תרגום ד" ותקשר "³³⁵ , וכדרשת רז"ל על קטורה שקשרה פתחה ואין לה שייכות אלא לאברהם (רש"י בראשית כה' א' – מב"ר ³³⁶ ) , וענינו בעבודה – שהאדם מתקשר עם הקב"ה להיות שייך אליו בלבד, והתקשרות זו היא בלי מניעה, כיון שאין הגוף תופס מקום כלל, ורק הנשמה היא המושלת עליו³³⁷ .

קאבל לבוא לעבודה דהיכל שהגולם זך וכנ"ל, גם ההתחלה בעבודה צ"ל באופן נעלה יותר, דכשמתבונן איך שהי' מושקע בהבלי העוה"ז וכו' וצר לו מאד מזה, יעמוד נגד כל מונע מהגוף וכו', ובסיוע עסקו בתומ"צ מקודם, שהתורה היא עוז ותושי' (תו"א בחדש הג' ), עוז לנפש ומתשת כח הגוף (סנה' כו: וב"מ פד . ), וגם המצות הרי כשזה קם זה נופל (פסחים מב:) ומצוה גוררת מצוה (אבות ד' ב'), ועייג"כ סוטה (כא . ), עיכ"ז בא למדרי' עבודת הקטרת. וזהו שאין מערכה על מזה"פ [כי אין שייך

ומזה מובן שמדריגת הקטורת, שהנשמה לבדה מושלת ומתקשר בה' בלי מונע, היא מדריגה נעלית יותר ממדריגת ההיכל³³⁸; אבל אעפ"כ, כדי לבוא לעבודה דהיכל, שהגולם זך, וכנ"ל שעניניו הגשמיים הם בשביל כוונה אלקית כו' – הנה גם ההתחלה בעבודה זו צריכה להיות באופן נעלה יותר, וזהו שתיכף בכניסתו לעבודה דהיכל פגע תחילה במזבח הפנימי שבו נעשית עבודת הקטורת.

סג . וההסברה בזה – דלכאורה כיצד תוכל להיות תחלת הכניסה לעבודה דהיכל באופן נעלה כזה – דכשמתבונן איך שהי' תחלה מושקע בהבלי העוה"ז וכו', וצר לו מאד מזה, אזי יעמוד נגד כל מונע מהגוף וכו',

ובסיוע עסקו בתומ"צ מקודם, שהתורה היא עוז ותושי' (תו"א ד"ה בחדש השלישי ובהוספות³³⁹ ), עוז לנפש ומתשת כח הגוף (סנהדרין כו, ב וב"מ פד, א ³⁴⁰ ), וגם ע"י המצוות ניתוסף כח בנפש ונחלש כח הגוף , ש הרי כשזה קם זה נופל (פסחים מב, ב ³⁴¹ ), ומצוה גוררת מצוה (אבות פ" ד מ" ב), ועיין ג"כ סוטה (כא, א) ש"מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא" (מגנא מן היסורין ומצלא מיצה"ר שלא יכשילנו לחטא³⁴²) ,

הנה על ידי כל זה (תוקף העמידה נגד כל מונע מהגוף, והתשת כח הגוף כו') קאכבר לגולם הווה ונפסד כעץ ואיברים שמהם נעשים הגחלים על מזה"ע], והגחלים שע"י מקטיר הקטרת באים ממזה"ע* – ועיין יד תו"מ פ"ג ה"ה דלרמב"ם בעי' מאוכלות דוקא, והראב"ד פליג עלי'.

----------

*) תער"ב.

בא למדריגת עבודת הקטורת – שהנשמה לבדה היא המושלת בו ומתקשר בה' בלי מונע – תיכף בכניסתו לעבודה דהיכל .

סד . וזהו שאין מערכה על מזבח הפנימי [כי, בהיותו במדריגת ההיכל אין הוא שייך כבר לגולם הווה ונפסד כעץ ואיברים שמהם נעשים הגחלים על מזבח העולה שבעזרה ], והגחלים שעל ידם מקטיר הקטורת באים ממזבח העולה *:

בהקטרת הקטורת על מזבח הפנימי (שאינו שייך לגולם הוה ונפסד) ע"י גחלים שבאים ממזבח העולה שבעזרה , ששם ישנו גולם הוה ונפסד, שהוא למטה גם ממדריגת הגולם שבהיכל שהוא זך ונקי – מרומז, שהפגיעה במזבח הפנימי שבו היא העבודה היותר נעלית דקטורת שהנשמה לבדה היא המושלת כו', היא תיכף בהכניסה להיכל, כשזה עתה באים מהעזרה שיש בה גולם הוה ונפסד,

אלא שלזה צריך להקדים תוקף העמידה נגד כל מונע מהגוף והתשת כח הגוף (כנ"ל שעי"ז בא למדריגת עבודת הקטורת), שזהו"ע ה"גחלים" דוקא, שנעשים ע"י שריפת הגולם .

– ועיין יד הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"ה ³⁴⁴ דל דעת ה רמב"ם בעינן גחלים

----------

*) ראה הביאור בזה בדרושי חסידות – המשך תער"ב ³⁴³ .

קבורק אחר דפגע במזה"פ פגע במנורה ושלחן הרומזים על ב' סוגי עבודות האדם: הרוחנית, תורה ותפלה, מנורה, ובענינים הגשמים, שולחן, וכרמז רז"ל הרוצה להחכים להעשיר וסימנך מנורה שלחן (ב"ב כה:) וכמשי"ת [וע"ד כמו שאסור לאכול קודם התפלה (ברכות י:) או לעשות חפציו (שם יד . ), וגם ת"ת משתדלים להתפלל קודם (ברכות ה: עיי"ש ברש"י ותוס'), ועכ"פ ברכת התורה קודמת. וכמו"כ הוא בשבת

מאוכלות דוקא , שמורה על ביטול הגולם לגמרי , והראב"ד פליג עלי' , וס"ל שלא בעינן גחלים מאוכלות דוקא, אלא מספיקה גם הפעולה דחלישות הגולם .

סה . ונחזור לעניננו – שבכניסתו להיכל פגע במזבח הפנימי תחילה, ורק אחר דפגע במזבח הפנימי, פגע במנורה ושלחן, הרומזים על ב' סוגי עבודות האדם:

העבודה הרוחנית, תורה ותפלה – נרמזת ב מנורה, ו העבודה בענינים הגשמיים, אכילה ושאר חפציו – נרמזת ב שולחן, וכרמז רז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין וסימנך מנורה בדרום ו שלחן בצפון (ב"ב כה, ב), היינו, שמנורה שייכת לענינים רוחניים (חכמה), ושולחן שייך לענינים גשמיים (עשירות), וכמו שיתבאר ³⁴⁵ .

[ו יש להוסיף בזה (באופן אחר קצת), שהפגיעה במזבח הפנימי תחילה ואח"כ במנורה ושולחן הוא ע"ד כמו שאסור לאכול קודם התפלה (ברכות י, ב ³⁴⁶ ) או לעשות חפציו (שם יד, א ³⁴⁷ ), ו לא רק בנוגע לאכילה ועשיית חפציו, אלא גם בנוגע ל תלמוד תורה משתדלים להתפלל קודם (ברכות ה, ב עיי"ש ברש"י ותוס' ³⁴⁸ ), ועכ"פ ברכת התורה (שהיא דוגמת תפלה) בהכרח שתהי' קודמת לתלמוד תורה, שהרי אסור ללמוד קודם ברכת התורה³⁴⁹. ודוגמתו בנדו"ד, שמזבח הפנימי קג– היכל – אף שאז האכילה נעלית יותר]. ואחרי ההתקשרות כללית ביתר שאת, מזה"פ [ע"ד חנוך לנער. התחלות קשות], מתחיל בפרטי העבודה מנורה ושלחן.

והנה כ"ז הוא כדוגמת ימי המעשה ושבת. אבל ישנם זמני התעוררות פנימית ביותר, כשיערה עליו רוח ממרום, שהאדם חש עצמו מופשט לגמרי מגשמיותו. ובפרט עלול ביותר לזה בעשי"ת, שע"ז ארז"ל דרשו ה' בהמצאו וכו' ויחיד אימת (מצוי לו. רש"י)

(קטורת, שדוגמתו היא ההתקשרות דתפלה³⁵⁰) קודם לשולחן (שרומז על הענינים הגשמיים, כמו אכילה ועשיית חפציו), וקודם גם למנורה (שרומזת על הענינים הרוחניים, כמו תלמוד תורה³⁵¹) .

ו להעיר, שהאיסור לאכול קודם התפלה (שדוגמתו היא הקדימה דמזבח הפנימי לשולחן) הוא לא רק בימות החול, שאז הגולם (האכילה וכו') אינו זך ונקי כ"כ, אלא כמו"כ הוא בשבת – שהוא דוגמת ה היכל – ד אף שאז הגולם זך ונקי, ובמילא האכילה היא נעלית יותר (כנ"ל סנ"ו), מ"מ, צריך להקדים תחילה תפלה, ענינו של מזבח הפנימי שבו פוגע תחילה ].

ו הענין בזה – ש אחרי ההתקשרות ה כללית להקב"ה ביתר שאת, המרומזת בפגיעה ב מזבח הפנימי שעליו מקטירים הקטורת [ שהיא בדוגמת החינוך שבהתחלת העבודה, ע"ד " חנוך לנער "³⁵² , "כמשל התינוק שמחנכין אותו . . ע"י איזו תוספת כמו איזו התקרבות או איזו מתנה . . משום שכל התחלות קשות "³⁵³ ] , אזי מתחיל בפרטי העבודה, שהם מנורה ושלחן.

סו . והנה, כל זה (הכניסה מהחוץ לעזרה, ומעזרה להיכל) הוא כדוגמת ימי המעשה ושבת , שבימי המעשה נמצא רוב היום מחוץ לעזרה, ובזמנים מיוחדים (כשנזכר שהוא שלוחו של מקום וכו') מתחיל להכנס מן החוץ לעזרה, ועד שנכנס להיכל, ששם גם הגולם דדבר הנאכל (לחם הפנים שע"ג השולחן) הוא זך ונקי, שענין זה עיקרו בשבת (כנ"ל סנ"ו-ח) .

אבל, ישנם זמני התעוררות פנימית ביותר – כשיערה עליו רוח ממרום ³⁵⁴ – שהאדם חש עצמו מופשט לגמרי מגשמיותו , היינו, לא רק שגשמיותו נעשית זך ונקי (כמו בשבת שהוא בדרגת ההיכל), אלא שחש עצמו מופשט מגשמיותו לגמרי .

ובפרט עלול האדם ביותר ל בוא למצב זה – בעשרת ימי תשובה, שעל זה קדארב"א אלו י' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ (ר"ה יח . ), ובפרטיות יותר הוא ביוהכ"פ, שמרוחק הוא מהחטא, וכמרז"ל אנהרדעי שחטאו ביוהכ"פ הק' מאי אמר א"ל לפתח חטאת רובץ (יצה"ר מחטיאו בע"כ. רש"י) יומא (יט: ושם), ובנ"י דומים למלאכים וכנ"ל. וזהו הרמז דעולם המלאכים קה"ק כה"ג יוהכ"פ.

ובקה"ק הי' הארון שבו מונחים הלוחות*, ונק' הארון ארון ברית ה', כי הא שביכולת

----------

*) מה הי' בארון חוץ הלוחות עיין תוד"ה כל (עירובין סג, ב) וש"נ .

אמרו רז"ל " דרשו ³⁵⁵ ה' בהמצאו וכו', ויחיד אימת (מצוי לו. רש"י), אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים " (ר"ה יח, א),

ובפרטיות יותר הוא ביוהכ"פ, ש אז מרוחק הוא מהחטא, וכמאמר רז"ל אנהרדעי שחטאו ביוהכ"פ " הקב"ה מאי אמר, אמר לי' (אליהו לרב יהודה) לפתח ³⁵⁶ חטאת רובץ " (יצה"ר מחטיאו בעל כרחו . רש"י) – יומא (יט, ב ושם), היינו, שאם אירע ענין של חטא ביוהכ"פ, אין זה אלא מפני שהיצה"ר מחטיאו לאדם בעל כרחו , כי מצד עצמו אינו שייך לחטא, ו עד ש בנ"י דומים למלאכים, וכנ"ל (סנ"ו) .

וזהו הרמז בהתאמה והשיווי דעולם המלאכים עם קדש הקדשים , כה"ג ו יוהכ"פ בעבודת האדם – שתוכן הכניסה לקדש הקדשים (שלמעלה גם מהיכל), הוא, המעמד ומצב דהתעוררות פנימית ביותר שהאדם חש עצמו מופשט מגשמיותו לגמרי, כצורה בלי גולם כלל (אפילו לא גולם זך ונקי), ע"ד עולם המלאכים (בכללות העולם), דרגת כה"ג (בחלוקה דבנ"י), ודרגת יוהכ"פ (בהחלוקה דזמני השנה) .

סז . ו יש להוסיף בזה, ש בקדש הקדשים הי' הארון, שבו מונחים הלוחות * , "לוחות הברית"³⁵⁸, ו על שמם נקרא הארון " ארון ברית ה' " , כי, הלוחות שבארון – ענין התורה – שייכים להדרגא דקדש הקדשים:

----------

*) מה הי' בארון חוץ מ הלוחות – עיין תוד"ה כל (עירובין סג, ב) וש"נ ³⁵⁷ .

קההאדם להגיע להתקשרות גדולה כנ"ל הוא מצד היות נשמתו חלק אלק' ממעל ממש ומתקשר במקורו, ואמרו ע"ז (זח"ג עג . ) ג' קשרין מתקשראן דא בדא, היינו שישראל מתקשראן באורייתא ועי"ז בק'. ואמרו ג"כ ע"פ וזאת לפנים בישראל* דישראל ר"ת יש ס"ר אותיות לתורה, וכאו"א יש לו אות בתורה שזהו חיותו** [ונרמז ג"כ במרז"ל (ברכות סא:) מקום חיותנו . . . עוסקים בתורה . . . כי הוא חייך]. ולרמוז ע"ז שעבודה

----------

*) לחפש בז"ח רות.

**) הקדמת לקו"ת ס"ג.

הא שביכולת האדם להגיע להתקשרות גדולה עם הקב"ה באופן שמופשט מגשמיותו לגמרי, כצורה בלי גולם, שזוהי הדרגא דקדש הקדשים כנ"ל – הוא, מצד היות נשמתו " חלק אלקה ממעל ממש "³⁶⁰, ומתקשר במקורו.

ואמרו על זה (זח"ג עג, א) " ג' קשרין מתקשראן דא בדא " , היינו, שישראל מתקשראן באורייתא , ועי"ז מתקשראן בקוב"ה. ואמרו ג"כ על פסוק ³⁶¹ " וזאת לפנים בישראל "* דישראל ר"ת " יש ששים ריבוא אותיות לתורה ", כנגד ששים ריבוא בנ"י , וכל אחד ואחד מששים ריבוא בנ"י יש לו אות בתורה שזהו חיותו ** [ונרמז ג"כ במאמר רז"ל (ברכות סא, ב) " מקום חיותנו . . . עוסקים בתורה . . . כי הוא חייך " ].

ונמצא, ששלימות ההתקשרות עם הקב"ה, שזוהי הדרגא דקדש הקדשים, נעשית

----------

*) לחפש בזהר חדש רות ³⁶² .

**) הקדמת לקו"ת לג"פ ס"ג ³⁶³ .

קוכזו נעלה מגשמיות, וכמו מס"נ שלמע' מהשכל וכלי לגמרי, צורה בלי גולם, גם גולם זך ונקי אין בו, מצינו עוד חלוק בין קה"ק והיכל. דהיכל א"א בלא כלים, משא"כ קה"ק הנה בב"ש נגנז הארון (יומא נב: ונג:), דמזה מוכח דגם בלא כלי כל הענינים ישנם בו.

[להעיר דבב"ר הי' הארון. ומצינו דבבנינו אכלו – כלי – ביוהכ"פ (מ"ק ט . ). ולע"ל שיחזור הארון יהיו כל המועדות בטלים, ולכאורה גם יוהכ"פ בכלל, וימי הפורים לא יעברו, יעוין תו"א מג"א והוספות].

ע"י התורה – "לוחות הברית" שב"ארון ברית ה'"³⁶⁴ – התקשרות באופן של "ברית", למעלה מהשכל³⁶⁵.

סח . ו כדי לרמוז על זה שעבודה כזו (התקשרות גדולה בדרגת קדש הקדשים) היא נעלה מגשמיות, וכמו מס"נ שלמעלה מהשכל ו למעלה מ כלי לגמרי, שזהו"ע ד צורה בלי גולם, ש גם גולם זך ונקי אין בו – מצינו עוד חילוק בין קדש הקדשים והיכל :

נוסף על האמור לעיל (סנ"ד) שבהיכל יש דבר הנאכל שגולמו זך ונקי (לחם הפנים), משא"כ בקדש הקדשים לא הי' כלל דבר השייך לאכילה, שזהו"ע דצורה בלי גולם – מצינו עוד חילוק ביניהם – דהיכל, אי אפשר בלא כלים (מזבח הפנימי, מנורה ושולחן) , משא"כ קדש הקדשים, הנה בבית שני נגנז הארון (יומא נב, ב ונג, ב ³⁶⁶ ), דמזה מוכח דגם בלא כלי (בלי ארון), כל הענינים ישנם בו ³⁶⁷ .

ובזה מרומזת מעלת קדש הקדשים – שלא זו בלבד שאין בו אפילו גולם זך ונקי דעולם הגלגלים, אלא עוד זאת, שהוא גם למעלה מענין של "כלי" (הגבלה דקדושה) לגמרי – להיותו בבחי' בלי גבול, שענינו בעבודה הוא המס"נ שלמעלה מהגבלת השכל דקדושה, ההתקשרות עם הקב"ה שמצד עצם הנשמה.

[להעיר, דבבית ראשון הי' הארון, ומצינו דב חנוכת בנינו אכלו – אכילה שהיא (אפילו לא בבחי' גולם זך ונקי כבשבת, אלא רק) בבחי' כלי – ביוהכ"פ (מו"ק ט, א ³⁶⁸ ). ו כן לעתיד לבוא, ש אז יחזור הארון – כיון שאז יהיו כל המועדות קזכרובים* דשלמה ודמשה [תו"א תרומה. לקו"ת כי על כל כבוד]. כפורת הוא

----------

*) כרובים – לקו"ת ג"פ כט' א' ב' ג'.

בטלים ³⁶⁹ , ולכאורה גם יוהכ"פ בכלל, ו רק ימי הפורים לא יעברו ( יעויין ב תו"א מג"א והוספות ³⁷⁰), הרי יהי' ענין האכילה – בחי' כלי – ביוהכ"פ .

ונמצא, שמציאותו של הארון בקדש הקדשים (בבית ראשון ולעתיד לבוא) מורה שיש עדיין שייכות לענין של "כלי" (אכילה דיוהכ"פ); ובענין זה יש מעלה בבית שני שבו נגנז הארון – שבזה מודגש שענינו של קדש הקדשים מצ"ע (שיכול להיות גם בלא ארון) הוא למעלה מ"כלי" לגמרי, כנ"ל³⁷¹ ].

סט . ויש³⁷² להוסיף ולבאר גם ענינם של הכפורת והכרובים*, והחילוק שבין ה כרובים דשלמה ו הכרובים דמשה – שבמשה נאמר³⁷⁴ "ועשית שנים כרובים זהב

----------

*) בענין ה כרובים – ראה גם לקו"ת ל ג"פ כט' א' ב' ג' ³⁷³ .

קחחופה. ויש חופה על זו"ן, ת"ת דאימא כתר לזו"ן, רצון שלמטה מהשכל, שנלקח מהתבוננות. וי"ל דלכן כרובים דמשה – מזהב, בינה התבוננות, ומקשה מהכפרת. אבל דשלמה חופה על או"א, רצון שלמע' מן השכל, מעצי שמן דוקא, שמן מו"ס,

מקשה גו' משני קצות הכפורת", ובשלמה נאמר³⁷⁵ "ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן גו' ויצף את הכרובים זהב" – ע"פ המבואר בדרושי חסידות [תו"א תרומה. לקו"ת שה"ש ד"ה כי על כל כבוד חופה³⁷⁶ ].

והענין בזה:

כפורת שהיא בחי' מקיף – הוא בחי' חופה. ויש חופה על זו"ן, בחי' תפארת דאימא שנעשה כתר לזו"ן, וענינה בעבודת האדם הוא רצון שלמטה מהשכל, שנלקח מהתבוננות – שזהו ענינה של הכפורת שהיא חופה על זו"ן, שהם הכרובים³⁷⁷ .

ויש לומר , דלכן , כרובים דמשה , שהם בחי' זו"ן – היו מזהב, כי, זהב הוא בחי' בינה ³⁷⁸, התבוננות שכלית, שממנה באים המדות, זו"ן (כרובים) , ו נעשו מקשה מהכפורת – כי, זו"ן (כרובים) נמשכים מבחי' תפארת דאימא (כפורת) שנעשית כתר לזו"ן .

אבל כרובים דשלמה הם למעלה מזה (לא רק למעלה מהכרובים דמשה, אלא למעלה גם מהכפורת שהיא חופה על זו"ן) – שהם חופה על או"א, שענינה הוא רצון שלמעלה מן השכל,

ולכן, הכרובים דשלמה היו (לא מזהב, בחי' בינה, אלא) מעצי שמן דוקא, כי קטולא היו מקשה מהכפרת בינה, ואדרבה סוככים על הארון וגם על הכרובים דמשה, כמובן (דה"ב ה'), כי חופה דאו"א מקור לחופה דזו"ן. ובכ"ז גם הם מצופים זהב, רצון שלמע' מהשכל מתלבש ברצון שלמטה מן השכל (תו"א ויקהל), וזהו שהזהב לבוש על העצי שמן. ולא הי' זה במשכן כ"א במקדש, כי במדבר היו אב"א, אתכפיא,

שמן מורה על מוחא סתימאה ³⁷⁹ שברצון שלמעלה מהשכל³⁸⁰ , ולא היו מקשה מהכפורת שאינה אלא בחי' תפארת דאימא, בינה,

ואדרבה : הכרובים דשלמה היו סוככים על הארון וגם על הכרובים דמשה, כמובן ממ"ש (דה"ב ה' ז-ח ) "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל תחת כנפי הכרובים (הם שעשה שלמה ועמדו בארץ³⁸¹) ויהיו הכרובים פורשים כנפים על מקום הארון (במקום שהארון עומד שם, לפיכך³⁸²) ויכסו הכרובים על הארון וגו'" – כי , חופה דאו"א היא מקור לחופה דזו"ן , ולכן, הכרובים דשלמה, שהם חופה דאו"א, סוככים על (הארון ו)הכפורת, שהיא חופה דזו"ן (שממנה נעשו הכרובים דמשה)³⁸³ .

ובכל זאת , גם הכרובים דשלמה הם מצופים זהב – כי, רצון שלמעלה מהשכל (דרגת הכרובים דשלמה שנעשו מעצי שמן) מתלבש ברצון שלמטה מן השכל (תו"א ויקהל ³⁸⁴ ), וזהו שהזהב , בחי' בינה, ההתבוננות שממנה נולד הרצון שלמטה מהשכל, הוא ציפוי ו לבוש על ה רצון שלמעלה מהשכל שמרומז ב עצי שמן.

ו הטעם ש לא הי' זה (הכרובים דשלמה, רצון שלמעלה מהשכל) במשכן , כי אם במקדש דוקא – כי , במדבר היו בבחי' אחור באחור, שזהו בחי' אתכפיא בלבד , קיבמקדש פב"פ (לקו"ת וידבר גו' נשא רס"ג), אתהפכא. וגילוי רצה"ע זה הי' בג' רגלים (תורה ציוה ס"ג) וזהו שאז מראים הכרובים.

לקו"ת צאו"ר הא'

ורק במקדש היו בבחי' פנים בפנים (לקו"ת נשא ד"ה וידבר גו' נשא רס"ג ³⁸⁵ ), אתהפכא , ולכן, דוקא במקדש, בחי' פנים בפנים, נמשך ומתגלה בחי' רצון העליון שלמעלה מהשכל, שזהו"ע הכרובים דשלמה .

וגילוי רצון העליון זה (רצון שלמעלה מהשכל, בחי' הכרובים דשלמה) – הי' בג' רגלים ( לקו"ת ברכה ד"ה תורה ציוה ס"ג ³⁸⁶ ), וזהו שאז היו מראים הכרובים ³⁸⁷ .

( לקו"ת שה"ש ד"ה צאינה וראינה הא' ³⁸⁸)