השיטה בד"ה בכ"ה בכסלו בתו"א.

סזוהי' לבאר שיטת הדרוש בתו"א וישב ד"ה בכ"ה בכסלו, והסתירות שישנם לכאורה בו. דבתחלת הדרוש כתב שבלילה הי' מדליק כל ז' הנרות, ולמחר מדשנם ומטיבם ולא הי' מדליק אלא נהמ"ע שהוא נר ו' וכו', משא"כ ביום הי' די בהדלקת נר הו' וכו'. ושם בפיסקא והנה אחרי כתב, שבה"ע מדליק כל ז' הנרות, ובבקר בשעת הטבת ב"נ הי' מדליק נר הו' אחר הטבתו ואח"כ מדליק נר הז', דמוכח מזה דמדליק ב"נ בבקר, והסדר הוא הטבת נר הז' הטבת נר הו' הדלקת נר ו' הדלקת נר ז'.

ור"ל אולי יש בזה איזה טה"ד, ואינו, כי דרוש זה נדפס ג"כ באוה"ת עם הג' הצ"צ, ומוכח שם שאין כאן ט"ס.

השיטה בד"ה בכ"ה בכסלו בתורה אור.

מב . והי' מקום וצורך לבאר שיטת אדמו"ר הזקן ב הדרוש בתורה אור וישב ד"ה בכ"ה בכסלו ²⁰⁰, והסתירות שישנם לכאורה בו ²⁰¹:

ד הנה, בתחלת הדרוש כתב אדמו"ר הזקן "שבלילה הי' מדליק כל ז' הנרות, ולמחר מדשנם ומטיבם ולא הי' מדליק אלא נר המערבי שהוא נר ששי וכו', משא"כ ביום הי' די בהדלקת נר הו' וכו'".

ו אילו בהמשך הדרוש שם, בפיסקא והנה אחרי ²⁰² כתב, "שבין הערביים מדליק כל ז' הנרות, ובבקר בשעת הטבת שתי נרות הי' מדליק נר הששי אחר הטבתו, ואח"כ מדליק נר הז'" – דמוכח מזה דמדליק ב' נרות (ו' וז') בבקר, והסדר הוא : הטבת נר הז' ²⁰³ , הטבת נר הו', הדלקת נר ו' הדלקת נר ז'.

ורצה ²⁰⁴ לומר אולי יש בזה איזה טעות הדפוס, ואינו, כי, דרוש זה נדפס ג"כ באוה"ת עם הגהות הצ"צ ²⁰⁵, ומוכח שם שאין כאן טעות סופר.

סחוהנה, דרוש זה מבאר שיטת הסוברים דאין הדה"נ אלא בערב, ונרות המנורה מונחין מו"מ – וכמוש"כ דנהמ"ע הוא נר הו' – וכפי' הרשב"א (בשו"ת הנ"ל) והרמב"ן (שם) [ולדעת הרשב"א, הוא רק לשיטת הש"ס ביומא – דאליבא קאי פה – דאלו משנה דתמיד ל"ל הפסק בין הטבת ה"נ וב"נ בבקר – דפליג אתמיד*] דלמ"ד מו"מ מונחים היו מדליקין ביום ב"נ מזרחיות, והא דתמיד רפ"ו מדשן את המז' ורק נהמ"ע מניחו דולק,

----------

*) מפני מה רק לפי הש"ס יומא.

מג . והנה, דרוש זה מבאר שיטת הסוברים דאין הדלקת הנרות אלא בערב – כמו שכתב "שבין הערביים (בלבד) מדליק כל ז' הנרות" (משא"כ לדעת הרמב"ם מדליק כל ז' הנרות גם בבוקר, כנ"ל ס"א), ונרות המנורה מונחין מזרח ומערב – וכמו שכתב דנר המערבי הוא נר הששי , היינו, נר ששי ממערב למזרח (שני ממזרח), שנקרא "מערבי" ביחס לנר היותר מזרחי (משא"כ למ"ד צפון ודרום מונחת, נר המערבי הוא נר האמצעי, כנ"ל סל"ב),

וכפירוש הרשב"א (בשו"ת הנ"ל) והרמב"ן (שם) ²⁰⁶

[ולדעת הרשב"א, הוא רק לשיטת הש"ס ביומא ²⁰⁷ ב"סדר המערכה" – דאליבא קאי אדה"ז פה (בדרוש זה) שמביא "מ"ש בסדר המערכה הטבת שתי נרות כו'" – דס"ל שיש הפסק בין הטבת ה' נרות לב' נרות בבוקר, דאילו משנה דתמיד לית לה הפסק בין הטבת ה' נרות וב' נרות בבוקר (לדעת הרשב"א²⁰⁸), ועכצ"ל שבדרוש זה קאי כשיטת הש"ס ביומא דפליג אתמיד * ]

דלמ"ד מזרח ומערב מונחים נרות המנורה – היו מדליקין ביום ב' נרות מזרחיות – וזהו שכתב ש"בבקר . . הי' מדליק נר הו' . . נר הז'", שהם ב' נרות מזרחיות,

והא ד שנינו ב תמיד רפ"ו "מדשן את המזרחי" ורק נר המערבי מניחו דולק

----------

*) לעיין מפני מה הוא רק לפי הש"ס ד יומא ²⁰⁹.

סטהרשב"א מפרשו אבה"ע, והרמב"ן כנראה גירסא אחרת היתה לו במשנה זו, כדמשמע בחידושיו שבת.

וכ"ה גם דעת תוד"ה ולהטיב ביומא (עא . ) דכתב שם דהנס הי' בב"נ מז', ועכצ"ל הטעם כמש"כ הרשב"א והרמב"ן דאי אין נהמ"ז דולק אין נהמ"ע שמו עליו, וא"כ גם שלא בעת הנס צריך להדליק ב"נ אלו מטעם זה גופא דא"ש. ועייג"כ מנחות (פו:) תוס' סד"ה ממנה, שכתב ושמא וכו' טעמא שלא לשנות מכמו שהי' בשעה שהנס קיים. ואף דתוס' מנחות מפרש דמדשן את המז' דמשנת תמיד קאי בבקר, וא"כ רק נר א' הי' מדליק בבקר, הנה בלאה"כ צ"ל דתוס' מנחות פליג אתוס' יומא.

– הנה הרשב"א מפרשו (לא אהטבה דבבוקר שאז מדליק ב' המזרחיים, אלא) א הטבה ד בין הערביים, "ללמד אי זה מאלו המזרחיים מדשן תחלה . . לומר שאותו (המזרחי) מדשן תחלה ומניח את המערבי כדי לסיים בו ולהדליק ממנו את המנורה"; והרמב"ן, כנראה גירסא אחרת היתה לו במשנה זו, כדמשמע בחידושיו ל שבת ²¹⁰.

מד . וכן הוא גם דעת תוד"ה ולהטיב ביומא (עא, א) – שהיו מדליקין ביום ב' נרות מזרחיות:

ד הנה, התוס' כתב שם דהנס הי' בב' נרות מזרחיות שהיו דולקין עד הערב, ועכצ"ל, ש הטעם לכך שהנס הוצרך להיות גם בנר המזרחי, הוא, כמו שכתבו הרשב"א והרמב"ן, דאי אין נר המזרחי דולק אין נר המערבי שמו עליו, וא"כ, גם שלא בעת הנס צריך להדליק ב' נרות אלו – מטעם זה גופא דאין שמו של נר המערבי עליו אא"כ מדליק גם נר המזרחי.

ועיין ג"כ מנחות (פו, ב) תוס' סד"ה ממנה, שכתב בנוגע לאופן ההדלקה: "ושמא וכו' טעמא שלא לשנות מכמו שהי' בשעה שהנס קיים" – שמטעם זה צריכים גם להדליק שתי נרות מזרחיות בבוקר, שלא לשנות מכמו שהי' בשעה שהנס קיים, ששתי נרות מזרחיות היו דולקין כל היום.

ואף דהתוס' ב מנחות שם מפרש ד"מדשן את המזרחי" דמשנת תמיד קאי בבוקר (דלא כהרשב"א שקאי בין הערביים), וא"כ רק נר א' הי' מדליק בבוקר ²¹¹ – הנה בלאה"כ צ"ל דתוס' ד מנחות פליג אתוס' ד יומא.

עדהא במנחות מפרש דגם בשעת הנס רק נר א' הי' דולק עד הערב, וכמוש"כ שם נכנס ומצא ב"נ מז' דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו, פי' ב"נ מז' מניח עד לאחר דם התמיד, משא"כ ביומא פי' דמניח והיו דולקין עד הערב. – וכדי שלא יסתור י"ל דבמנחות קאי אפי' הקונטרס, דבי' מתחיל ושקו"ט, ורש"י ס"ל בשבת ומנחות (פו: פח: ד"ה נפישי) דהנס הי' רק בנר א'. אבל תוס' ד"ע ס"ל כהרמב"ן או כהרשב"א, וכמוש"כ ביומא.

וא"ת, א"כ מאי דוחקי דתוס' ביומא לאוקמי' המשנה דלהטיב את הנרות רק בשעת הנס, הלא מצי קאי בכל זמן, כיון דגם שלא בשעת הנס ב"נ מז' דולקין כל היום, וא"כ צריך להטיבן בה"ע. ומזה יש להוכיח דס"ל לתוס' דשלא בשעת הנס רק נהמ"ע

דהא במנחות מפרש תוס' דגם בשעת הנס רק נר א' הי' דולק עד הערב, וכמו שכתב שם "נכנס ומצא ב' נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו, פירוש, ב' נרות מזרחיות מניח עד לאחר דם התמיד", ואז מדשן את המזרחי ומניח רק את המערבי דולק, היינו, שהמזרחי לא הי' דולק עד הערב, משא"כ ביומא פירש ד"מניח כו' והיו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב".

– וכדי שלא יסתור התוס' דברי עצמו, יש לומר, דבמנחות קאי תוס' אפירוש הקונטרס, דבי' מתחיל ("כך פי' הקונטרס") ושקיל וטרי בדבריו, ורש"י ס"ל בשבת ומנחות (פו, ב. פח, ב ד"ה נפישי) דהנס הי' רק בנר א' ²¹², אבל תוס' מ דעת עצמו ס"ל כהרמב"ן או כהרשב"א שהנס הי' בב' נרות, וכמו שכתב ביומא ש"בימי שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב".

מה . ואם תאמר, א"כ מאי דוחקי דתוס' ביומא לאוקמי' המשנה ד" נכנס . . בין הערביים . . להטיב את הנרות" (דלכאורה: למה כתב " להטיב את הנרות", ו"לא תנא להדליק את הנרות שהיתה בין הערביים", משא"כ "הטבה (ש)בצפרא הואי", ולכן נדחק התוס' לומר דדילמא משנה זו קאי) רק בשעת הנס, שאז "היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב, והי' צריך להטיב אותם ברישא ואח"כ הי' עושה הדלקה, ולהכי נקט ולהטיב את הנרות ולא קתני להדליק , משום דהטבה היתה קודם" – הלא מצי קאי בכל זמן, כיון דגם שלא בשעת הנס ב' נרות מזרחיים דולקין כל היום (כנ"ל סמ"ד), וא"כ צריך להטיבן בין הערביים. ו לכאורה, מזה שהתוס' נדחק לפרש דקאי רק בשעת הנס, יש להוכיח דס"ל לתוס' דשלא בשעת הנס רק נר המערבי עאהי' מדליק ודלא כנ"ל, וכיון דבמשנה איתא ולהטיב את הנרות ל' רבים לכן אוקמוה דקאי אימי שמעון הצדיק. וי"ל בזה, דהא לכ"ע נהמ"ע הי' דולק כל היום, ובכ"ז לא אשתמיט לומר דמשונה הוא משאר הנרות דמחויב להטיבו ב"פ בכ"י (ויסבור תוס' בזה כהרשב"א ולא כראב"ד – הנדפס בשס"ח – דס"ל דמטיבים כ"פ ואין בכך כלום וא"א להדלקה בלא הטבה. ובלאה"כ פליג תוס' אראב"ד, דהא מפרש ולהיטיב את הנרות דמתני' אנהמ"ע בלבד, וכמוש"כ בהשגותיו עיוהכ"פ פ"ב ה"ב), ועכ"ל דאין חיוב בהטבה שני' בה"ע, כיון דכבר הטיבו עם שאר הנרות בבקר, ויכול להדליק

הי' מדליק, ודלא כנ"ל (שגם שלא בשעת הנס הי' צריך להדליק ב' נרות), וכיון דבמשנה איתא "ולהטיב את הנרות", לשון רבים, לכן אוקמוה התוס' דקאי אימי שמעון הצדיק שאז נעשה הנס, ורק אז היו דולקין אותן שתי נרות כל היום, ובמילא, הי' צריך "להטיב את הנרות" (לשון רבים, לא רק נר המערבי, אלא שתי נרות מזרחיים) בין הערביים.

ויש לומר בזה :

דהא לכולי עלמא נר המערבי הי' דולק כל היום (גם שלא בשעת הנס), ובכל זאת לא אשתמיט לומר דמשונה הוא משאר הנרות דמחויב להטיבו ב' פעמים בכל יום, היינו, שנוסף על הטבתו בבוקר עם שאר הנרות (שלא בשעת הנס, שהי' כבה בבוקר), צריך לחזור ולהטיבו עוה"פ בין הערביים לאחר שדלק כל היום,

(ויסבור תוס' בזה כהרשב"א ²¹³ שלא נשמע מעולם ולא נזכר דישון ב' פעמים, ולא כ ה ראב"ד (הנדפס בשס"ח) ²¹⁴ דס"ל דמטיבים כמה פעמים ואין בכך כלום, ואי אפשר להדלקה בלא הטבה.

ובלאו הכי פליג תוס' אראב"ד, דהא הראב"ד מפרש "ולהיטיב את הנרות" דמתני' ביומא אנר המערבי בלבד, וכמו שכתב בהשגותיו על מ"ש הרמב"ם בהל' עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ב "ומטיב את הנרות (לשון רבים) בין הערביים": "אמת כך הוא לשון המשנה, אבל לא הי' בין הערביים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהי' דולק מערב לערב", ואילו תוס' מפרש "להטיב את הנרות" על שתי נרות מזרחיות שבזמן הנס היו דולקין כל היום ),

ועכ צ "ל, שזה שלא אשתמיט לומר שנר מערבי צריך להטיבו גם בין הערביים, הוא, משום דאין חיוב בהטבה שני' בין הערביים, כיון דכבר הטיבו עם שאר הנרות בבקר, ו גם לאחר שהי' דולק כל היום אינו צריך להחליף הפתילה, אלא יכול להדליק עבבפתילה ישנה (ודלא כקושית הרשב"א בזה), וא"כ גם בב"נ להתוס' נאמר כן, דאין להטיבם פעם ב', כיון שכבר הטיבם בבקר. ולכן אוקמי התוס' למשנה דיומא בשעת הנס דוקא, דלא הטיבם בבקר ולכן מטיבם בה"ע.

והא דבתחלת הדרוש כתב שרק נר הו' מדליק ביום, הוא, מפני דאין חיוב הדלקת נר ז' מצ"ע, כ"א כדי שיהא שם נהמ"ע על נר הו', וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א. ואחז בזה לישנא דקרא, תו"כ, ספרי, ש"ס שבכ"מ נזכר רק נר אחד, אלא שהתנא דתמיד ספ"ג גילה, דממילא צריך להדליק נר שהוא מזרחי לו. ופשוט.

וטעמא דסדר ההטבה וההדלקה דב"נ אלו גופא כנ"ל, י"ל, דהא כי נכנס בהיכל

בפתילה ישנה (ודלא כקושיית הרשב"א בזה ). וא"כ גם ב נוגע ל ב' נרות המזרחיים ל דעת התוס' נאמר כן, דאין צריך להטיבם פעם ב' בין הערביים, כיון שכבר הטיבם בבקר.

ולכן אוקמי התוס' למשנה דיומא "נכנס . . בין הערביים . . להטיב את הנרות" בשעת הנס דוקא, אף שגם שלא בשעת הנס צריכים להיות שתי נרות מזרחיים דולקים כל היום – כי, שלא בשעת הנס, היו מדשנן (קודם הדלקתם) בבוקר, ולא הי' צריך להטיבן עוה"פ בין הערביים, וא"כ, מ"ש במשנה דיומא שבין הערביים נכנס "להטיב את הנרות", עכצ"ל ד קאי בזמן ש לא הטיבם בבקר, היינו, בשעת הנס, שלא היו כבים בבוקר, ו כיון שלא הטיבם בבוקר לכן מטיבם בין הערביים.

מו . ועפ"ז אתי שפיר שיטת אדה"ז בדרוש הנ"ל בתורה אור:

מ"ש ש"מדליק נר הששי אחר הטבתו, ואח"כ מדליק נר הז'" – הוא ע"פ שיטה הנ"ל (הרשב"א, הרמב"ן והתוס') שמדליק ב' נרות בבוקר.

והא דבתחלת הדרוש כתב שרק נר הו' מדליק ביום, הוא, מפני ד עיקר חיוב הדלקת נר המערבי ביום היא בנר הו', ו אין חיוב הדלקת נר ה ז' מצד עצמו, כי אם כדי שיהא שם "נר המערבי" על נר הו', וכמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א (כנ"ל סמ"ד) . ולכן כתב אדה"ז "מדליק . . נר המערבי שהוא נר ששי". ואחז בזה לישנא דקרא, תו"כ, ספרי, ש"ס – שבכל מקום נזכר רק נר אחד, אלא שהתנא דתמיד ספ"ג שכתב "ב' נרות מזרחיים . . מדליקן", גילה, דממילא צריך להדליק גם נר שהוא מזרחי לו שעל ידו נקרא "מערבי", ופשוט ²¹⁵ .

מז . וטעמא דסדר ההטבה וההדלקה דב' נרות אלו גופא הוא שמטיב נר הז' ואח"כ מטיב נר הו', כנ"ל – יש לומר :

עגבנר ז', שהוא נר היותר מז', פגע ברישא, ולכן מטיבו תחלה ואח"כ מטיב נר הו'.

ובהדלקתם הסדר הפוך מכמה טעמים

א) בגמר מצות ההטבה – דאין הדה"נ בכללה להנ"ל – עוסק בנר ו' ולכן מדליקו תחלה. ואין לערב מצות ההטבה דבבקר בבקר בהיטיבו את הנ' עם חיוב ההדלקה דלהעלות נר תמיד.

ב) חיוב ההדלקה ביום הוא רק בנהמ"ע, דעלי' קאי קרא להעלות נ"ת, והד"נ הז' הוא רק לגילוי מילתא למפרע דנר ו' הוא נהמ"ע, ולכן מקיים תחלה גוף המצוה.

ג) מקרא ילפינן דנהמ"ע הוקבע להדליק ממנו שאר הנרות. ואף שעיקר הלימוד הוא על בה"ע (תמיד רפ"ו וספרי), בכ"ז גם בבקר מהדרינן לעשות כן.

דהא כי נכנס כהן בהיכל מהפתח שבצד מזרח – בנר ז', שהוא נר היותר מזרחי, פגע ברישא, ולכן מטיבו תחלה (לפי שאין מעבירין על המצוות), ואח"כ מטיב נר הו'.

ובהדלקתם – הסדר הפוך, שמדליק נר הו' ואח"כ מדליק נר הז' (כנ"ל) – מכמה טעמים :

א) בגמר מצות ההטבה – דאין הדלקת הנרות בכללה ל שיטות הנ"ל ²¹⁶ – עוסק בנר ו' (כנ"ל שסדר הטבת ב' נרות בכניסה הב' הוא שמטיב תחילה נר הז' ואח"כ מטיב נר הו'), ולכן מדליקו תחלה ואח"כ מדליק נר הז'. ואין לערב מצות ההטבה ד"בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות" (שבזה מתחיל בנר הז' משום שבי' פגע ברישא) עם חיוב ההדלקה ד"להעלות נר תמיד" (שבזה מתחיל בנר הו', כיון שבו עוסק בגמר מצות ההטבה) .

ב) חיוב ההדלקה ביום הוא רק בנר המערבי, דעלי' קאי קרא "להעלות נר תמיד" (כנ"ל ס"י), והדלקת נר הז' הוא רק לגילוי מילתא למפרע דנר ו' הוא נר המערבי, ולכן מקיים תחלה גוף המצוה דהדלקת נר המערבי – נר הו' .

ג) מקרא ד"להעלות נר תמיד" ילפינן דנר המערבי (נר הו') הוקבע להתחיל ו להדליק ממנו שאר הנרות (כנ"ל סי"ב). ואף שעיקר הלימוד הוא על בין הערביים ( כדאיתא ב תמיד רפ"ו ו ב ספרי : "שממנו מדליקין את המנורה בין הערביים" ), בכל זאת גם בבקר מהדרינן לעשות כן – להדליק תחילה נר הו' ואח"כ להדליק ממנו נר הז' .