450

כולל בני נח³⁰, הוא לספק ליהודי את צרכיו, כדי שיוכל לעסוק בתורה ולקיים מצוות.

רשב"א מוסיף ומחדש בענין זה, ש"והם לא נבראו אלא לשמשני" הוא באותו אופן של "ואני נבראתי לשמש את קוני: הצבי, הארי והשועל נבראו בעלי תכונות של קייץ, סבל וחנוני, לא כדי לשמשני, ובזה מסתיים תפקידם, אלא תפקידם הוא "לשמשני" דוקא באופן, שיהא אצל "ואני" הענין של "לשמש את קוני", ע"י קיום תורה ומצוות. "

שהרי כדי שיהודי יוכל לשנות חפץ בעולם ולהופכו לחפץ של מצווה וקדושה ע"י קיום המצווה, נדרשות שלוש הפעולות של "קייץ", "סבל" ו"חנוני", המכשירות את חפצי העולם לקיום המצווה.

[יש לומר, שהסיבה לכך שלמעשה אין האומנויות של "קייץ" וכו' מתבצעות ע"י "צבי וכו'" – "לא ראיתי

ו צבי...", היא, כסיום דברי רשב"א, מפני ש"הרעותי את מעשי". כשם שדבר זה גרם ל"מתפרנס בצער" ועד ל"וקפחתי את פרנסתי", ולכך שיהודי צריך בכלל לעבוד, בדומה למאמר רשב"י³¹ "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן"³², כך גרם הדבר לכך, שההכנה וההכשרה לקיום המצווה לא יעשו ע"י אחרים, ע"י "צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני"³³, ואף לא ע"י אומות העולם שנמשלו לחיות³⁴].

ה. משמעותן של שלוש פעולות אלו בהכנה לקיום התורה והמצוות

מהותן של שלוש האומנויות הללו המהוות הכנה והכשרה לענין של

לשמש את קוני", תובן ע"י ההסבר על שלוש פעולות אלו כפשוטן:

שלוש אומנויות אלו מסודרות מן הקל אל הכבד: "צבי קייץ" – "מייבש קציעות בשדה"³⁵ – תפקידו להביא את הקציעות אל השדה, מקום שאור השמש מאיר בו, ולשמור שהן תישארנה שם עד לייבושן והגיען לשלמות. "ארי סבל" – "נושא משאות"³⁵ מעביר אותן ממקום למקום, "שועל חנוני" אינו משנה את מקום הקציעות אלא את הבעלות עליהן. הוא מעביר אותן מרשות ובעלות אחת לאחרת.