450
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כולל בני נח30, הוא לספק ליהודי את צרכיו, כדי שיוכל לעסוק בתורה ולקיים מצוות.
רשב"א מוסיף ומחדש בענין זה, ש"והם לא נבראו אלא לשמשני" הוא באותו אופן של "ואני נבראתי לשמש את קוני: הצבי, הארי והשועל נבראו בעלי תכונות של קייץ, סבל וחנוני, לא כדי לשמשני, ובזה מסתיים תפקידם, אלא תפקידם הוא "לשמשני" דוקא באופן, שיהא אצל "ואני" הענין של "לשמש את קוני", ע"י קיום תורה ומצוות. "
שהרי כדי שיהודי יוכל לשנות חפץ בעולם ולהופכו לחפץ של מצווה וקדושה ע"י קיום המצווה, נדרשות שלוש הפעולות של "קייץ", "סבל" ו"חנוני", המכשירות את חפצי העולם לקיום המצווה.
[יש לומר, שהסיבה לכך שלמעשה אין האומנויות של "קייץ" וכו' מתבצעות ע"י "צבי וכו'" – "לא ראיתי
ו צבי...", היא, כסיום דברי רשב"א, מפני ש"הרעותי את מעשי". כשם שדבר זה גרם ל"מתפרנס בצער" ועד ל"וקפחתי את פרנסתי", ולכך שיהודי צריך בכלל לעבוד, בדומה למאמר רשב"י31 "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים... ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן"32, כך גרם הדבר לכך, שההכנה וההכשרה לקיום המצווה לא יעשו ע"י אחרים, ע"י "צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני"33, ואף לא ע"י אומות העולם שנמשלו לחיות34].
ה. משמעותן של שלוש פעולות אלו בהכנה לקיום התורה והמצוות
מהותן של שלוש האומנויות הללו המהוות הכנה והכשרה לענין של
לשמש את קוני", תובן ע"י ההסבר על שלוש פעולות אלו כפשוטן:
שלוש אומנויות אלו מסודרות מן הקל אל הכבד: "צבי קייץ" – "מייבש קציעות בשדה"35 – תפקידו להביא את הקציעות אל השדה, מקום שאור השמש מאיר בו, ולשמור שהן תישארנה שם עד לייבושן והגיען לשלמות. "ארי סבל" – "נושא משאות"35 מעביר אותן ממקום למקום, "שועל חנוני" אינו משנה את מקום הקציעות אלא את הבעלות עליהן. הוא מעביר אותן מרשות ובעלות אחת לאחרת.
הערות
- 30. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 159 ואילך, שי"ל שזהו גם המטרה והמכוון דקיום ז' מצות ב"נ.
- 31. ברכות לה, ב.
- 32. ראה פנ"י קידושין שם. ולהעיר מחדא"ג מהר"ל סוף קידושין. תפארת ישראל פ"א.
- 33. ע"ד מרז"ל בנוגע להנחש (סנהדרין נט, ב) חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא נתקלל כו'. וראה חדא"ג מהרש"א שם. אבל ראה פרש"י שם ד"ה ובכל חי' "חיות בני מלאכה נינהו (בתמי')". חדא"ג מהרש"א סוף קידושין במשנה.
- 34. ראה רמב"ם הל' מלכים רפי"ב.
- 35. לשון רש"י סוף קידושין.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״ב - הטקסט מספריא
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן.
אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
בימי המלך המשיח כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו' ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.
לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה.
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
נשלמו הלכות מלכים והחבור כולו. ברוך שאמר והיה העולם בפרטו ובכללו.נגמר ספר ארבעה עשר והוא ספר שופטים. הלכותיו חמש, ופרקיו אחד ושמונים.* הלכות סנהדרין ששה ועשרים פרקים. * הלכות עדות שנים ועשרים פרקים. * הלכות ממרים שבעה פרקים. * הלכות אבל ארבעה עשר פרקים. * הלכות מלכים שנים עשר פרקים.כל הלכות הספר בכללו שלשה ושמונים, והפרקים תתקפ"ב. תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.
מצוטט בעמוד אחד
רשימות 1
- מנורה ‹ ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש ‹ עה לקו"ש חט"ו ע' 450
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

