ולקחת את שתי אבני שוהם

שמה, גבעזר"ה פ' תצוה שנת תקפ"ו פה ליובאוויטש

[oldpage_תקי] ולקחת את שתי אבני שוהם¹ ופתחת עליהם שמות בנ"י² ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית³ כו'. [ו]י"ל בתחילה טעם ההפרש בין כתפות האפוד לחושן, שבכתפות האפוד הי' רק ב' אבנים וששה משמותם כו' ובחושן היו י"ב אבנים לי"ב שבטים כו' אבן מיוחד לכל שבט ושבט בפ"ע. וגם מה שב' האבנים דאפוד הי' דוקא משל שוהם (שהוא אבן טוב שמתחילת הווייתו הוא⁴ זך [ובהיר⁵ ] בעצם תולדתו כאור הבהיר בעצם), וי"ב האבנים דחושן הי' כ"א מובדל במינו ובמראהו כמו אודם פטדה וברקת⁷ הטור האחד שאין האחד דומה לחבירו כמו שאין שבט א' דומה לחבירו במדריג', לפי שכל א' יש לו מדריגה מיוחדת בי"ב גבולי⁸ אלכסון⁶ שהן י"ב צירופי' דשם הוי'⁹ כידוע (וכך גם עכשיו יש י"ב שערים שכל שבט עולה תפלתו בשער המיוחד אליו¹⁰ כו'). והאבנים האלה הן מזוככים ע"י מלאכת אדם שמזככים אותם או שמתבררים בגידולם בארץ או בים כאבן ספי"ר¹¹ וכן אוד"ם פטד"ה וברק"ת שמתנוצ[צי'] בעין גוונים משונים שבו ולא שהן מזוככים ובהירים מתחלת הווייתן [ב]תולדתם (כמ"ש במ"א שיש הפרש זה גם בכוכבים שיש מאירים בעצם ויש [ש]מתנוצצים בעין אנה ואנה וכמ"ש בזהר ע"פ השמים מספרים מנהרין ומנצצין¹² כו'). והוא ההפרש בין [צ"ע לצ"ת שהן ב' אבנים דשוה"ם וישפ"ה¹³ יוסף¹⁵ ובנימין¹⁴ וכמ"ש בגמ' מאי כדכ"ד ח"א שהם¹⁶ כו' (וזהו ההפרש בין אותי' ד]תושב"כ ובין תושבע"פ, והוא ההפרש בין מ"ד ומ"ן שזהו ההפרש בין או"י לאו"ח¹⁷ כידוע. והיינו הטעם שהיו אבני שוה"ם דוקא בכתפות האפוד שהוא בחי' דכר משפיע בבחי' או"י מלמעלה למטה דנוק'¹⁸ צ"ע ושה"ם אותיות מש"ה¹⁸ שזהו בחי' יסוד אבא¹⁹ כו', וי"ב [ה]אבנים שבחושן הוא בבחי' נוק'¹⁷ בבחי' העלא' דאו"ח מלמטה למעלה וע"כ הי' על לבו של כה"ג שמה, דדוקא (כמשי"ת). וע"כ הי' בבחי' הזדככות דאו"ח שנק' נ[י]צ[ו]ץ וכמ"ש ולא יזח החשן מעל האפוד²⁰ לפי שצ"ל היחוד וחיבור דחושן שבלב בחי' המל' תמיד דבוק במשפיע שהן אבני שהם דאפוד (וכמ"ש במ"א שזהו ענין טהרה מביאה לידי קדושה²¹ דבחי' העלאת מ"ן דתשו' נק' טהרה שמטהר ומזכך [עצמו] מן העכרורי' כמו אבן ספי"ר שנעשה ספי"ר כנ"ל, שזהו בחי' או"ח ועי"ז נמשך המשכת מ"ד שהוא בחי' או"י דקדושה דהיינו מעצם האור העליון דמשפיע שבתו"מ (באותיות דתושב"כ שהן אותיות עצמי' משא"כ תושבע"פ שע"ז נא' ותהי להם הלבינה לאבן²² כו'. וזהו ותחת רגליו כו'²³ ותחת רגליו דוקא כמעשה לבנ"ת הספי"ר²⁴ (כמו אבנ"י החש"ן) בבחי' או"ח דמל' וכעצם השמים לטוהר הוא בבחי' או"י דמשפיע שנק' טהירו עילאה כמו לפני הוי' תטהר"ו²⁵ כמ"ש במ"א). אך הנה כללות הענין לפי שי"ב אבנים דחשן הי' רק כדי להעלות לזכרון לכל נש"י שיעלו למעלה (מבריאה לאצי' כמ"ש ששם עלו שבטים²⁶ שבטי י"ה כו'), וע"כ היו השמות די"ב שבטים בחקיקה על האבנים כו' דכל שבט הי' לו שם²⁷ מיוחד באבן שלו והיו נתונים על לבו י"ב מיני אבנים אלה כאו"א מיוחד במינו ובמראהו כפי אותו השרש של השבט למעלה במדות דז"א דאצי', ואהרן כה"ג הי' מעלה לכללות נש"י החקוקי' בי"ב אבני החושן שעל לבו בי"ב שמות שלהם (כמו לך אמר לבי²⁸ שהן כללות נש"י שחקוקי' בלב העליון דבחי' המל' וכמים הפא"פ²⁹ כו' את פניך הוי'³⁰ כו'), לפי שאהרן כה"ג נק' שוש' דמטרוניתא³¹ כמו משל השוש[בין] דכלה שיש בכחו להעלות ולקרב את הכלה לגבי החתן וכידוע [ד]כנ"י נק' כלה והקב"ה נק' חתן כמ"ש בשה"ש³² כו'. והנה עדיין יש להבין למה הי' שמות השבטים חקוקים באבנים דוקא הלא האבן הוא בחי' דומם ואיך יתכן לומר ששמות השבטים החקוקים באבן גשמי יעלה אותם למעלה באצי' [ממש] כמ"ש ונשא אהרן את שמות בנ"י בחשן המשפט על לבו [כו'] לזכרון לפני ה' תמיד³³ כו')³⁴.

שמו, א(ב) אך הנה יובן כ"ז הענין באבני האפוד ואבני החושן מענין הדלקת הנרות של המנורה (שהי' בזה ג"כ ב' מדרגות דדכר ונוק' כנ"ל באבני האפוד ואבני החושן רק שהוא מדבר באור הנשמות כמו שהן בלא כלים בגופים עדיין, ו[ב]ענין אבני[ם] דחושן ואפוד הוא מדבר בנשמות שבגופים למטה ובאים לידי בירור והזדככות ע"י תשו' ומע"ט שיוכלו גם הם לעלות לזכרון לפני ה', אבל זה דוקא ע"י הדלקת והעלאות [נרות] דנש"י עצמם תחלה), והוא מ"ש כאן בריש הפ' ואתה תצוה את בנ"י³⁵ ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (כמשי"ת) וע"כ הקדים זה למצות חשן ואפוד לפי שבחי' שמן המאור להאיר האור דנרות דנש"י צ"ל תחלה במקורם הראשון ע"י משה ואהרן כמ"ש ויקחו אליך דוקא כו' (כמשי"ת). וביאור הענין ידוע ומבואר במ"א בפ' בהעלותך את הנרות³⁶ דאהרן כה"ג הוא המעלה [את] נש"י למעלה כמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות³⁷ שזהו ענין נצחי ותמידי [שמעלה] לנש"י תמיד בכל דור ודור³⁸ ובכל זמן להיות ידוע דאהרן כה"ג הוא מז' הרועים³⁹ שהוא כמו הרועה שזן ומפרנס שנק' משפיע ולכאורה העלאה זו שמעלה לנש"י הוא בבחי' או"ח דמקבל אל המשפיע. אך הענין הוא דשניהם אמת להיות ידוע דכל הנשמות ירדו מלמעלה מאוצר הנשמות⁴⁰ שנמשכו מאור הזרוע לצ"ע⁴¹ למטה בגופים, והגם שאור האלקי שבנשמה נק' נר הוי'⁴² וכמו ניצוץ קטן שנמשך ונבדל משלהבת ואבוקה גדולה. אבל הניצוץ הזה ה"ז בא בבחי' ירידה והשתלשלו' עד למטה ביותר בהתלבשו' בחומר הגס הגופני [ה]מחשיך אורה ביותר ע"י תאות חומריות דנה"ב שגובר כח המתאווה דרוח הבהמה עד שיורד ומשפיל גם לרוח האדם שהוא הניצוץ דנשמה שיומשך אחר גופו במח' טמאות שנק' לבושים צואים⁴³ לבושי' דמסאבותא⁴⁴ וכ"ש במעשה כו', עד שקרוב שיכבה אור הנשמה לגמרי כמשל אור קטן הדולק במקום אויר מעופש וגס ביותר כבור עמוק או במקום אויר חום, וכ"ז [רק] מצד ריחוק אור הנשמה ממקור חוצבה למעלה באלקי' חיים שנתרחקה בריחוק עצום כ"כ⁴⁵ כו'. אך הנה נר האלקי דנשמה טרם יכבה ע"י חשכת גסות חומריות הגוף מיד נתעורר [מ]מקור כל הנשמות שנק' מקור כל החיים העליוני' כו' רוח התעוררות האה"ר דמשפיע אל המקבל לעורר את האהבה והתשוקה בכל ניצוצות דקדושה גם הנופלים בשאול תחתית שיתעוררו בתשו' שלימה מקירו[ת] הלב (כראב"ד שיצאה נשמתו בבכי'⁴⁶ וכה"ג), שמו, בוזהו כמו שנמשך אור מן השלהבת הגדולה לניצוץ קטן שעומד מרחוק להמשיכו אל השלהבת (וכמו כאשר יעמידו נר קטן תחת נר העליון [oldpage_תקיא] שיודלק מן העליון גם באמצעות העשן העולה מן הנר התחתון שכבה⁴⁷ שיוכלל באש העליון. כך גם בנר האלקי שכבה כמ"ש ונר רשעים ידעך⁴⁸ כשעושה תשובה אמיתי' יעלה למעלה לעורר ולהמשיך אור חדש על נשמתו להאירה כמו נתן דצוציתא⁴⁹ כו'). וזהו שלום⁵⁰ שלום לרחוק ולקרוב⁵¹ כשרחוק נעשה קרוב⁵² והוא אור הנשמה שבגוף שנתרחקה מאד מאור פני מלך חיים⁵³ וע"י שוש' דמטרוניתא אהרן כה"ר שמעלה את נש"י גם הרחוקים. והוא מה שאנו רואים שיפול הרהורי תשו' פתאום גם בלב רשע ויהי' לבו נשבר באמת עד שמואס בחייו כו' והוא שעולה למעלה ליכלל במקור חוצבו כמו ניצוץ שרץ במרוצה גדולה ליכלל בשלהבת הגדולה המושכו כו' כנ"ל, וכך הוא במה שאנו רואים התעוררות האהבה והתשוקה [הנפלאה] שנעשה פתאום בלב כאו"א לפרקים ליכלל ולידבק באלקים חיים בבחי' ביטול והתכללות ממש בעצמות א"ס ב"ה, כמו נכספה וגם כלתה נפשי⁵⁴ כו', וכן אליך ה' נפשי אשא⁵⁵ כניצוץ העולה מאלי' ונכללת באבוקה וכמא' צדיקי' בפני השכינה⁵⁶ כנר בפני האבוקה. וזהו שנעשה ע"י המשכת האה"ר דאהרן כה"ג שמעלה ומדליק את הנרות דנש"י מלמעלה למטה שהוא כח העליון המעורר את הנרות דנש"י⁵⁷ במקבלים כו' וכענין משכני אחריך נרוצה⁵⁸ ממילא כמ"ש במ"א (ונק' כח המעלה מ"ן בכנ"י⁵⁹ כמ"ש במ"א). וזהו בהעלותך את הנרות דנש"י לעורר בם את האהבה עד שיוכל[ו] לעלות ולקבל מאור פני הוי' ממש שנק' מאו"ר (והוא מקור הראשון דנש"י שהוא פנימי' בבחי' אור אבא כמ"ש כי אתה אבינו⁶⁰ כו' כמ"ש במ"א), אל מול פני המנורה [דוקא] יאירו כו' שהוא עצמות אוא"ס שנק' מאור שמשם שרש ומקור הראשון לנש"י (מלמטלמ"ע⁶¹ ) כו' וד"ל. ובזה יתורץ ענין הנ"ל דגם שעבודה זו דאהרן כה"ג הי' בבחי' העלאה להעלות לנש"י מלמטה למעלה בבחי' או"ח דוקא וע"כ נק' שוש' דמטרוניתא כנ"ל שבכחו לקרב הכלה לגבי החתן, עכ"ז הרי כח הזה עצמו מה שיוכלו נש"י להתעורר באה"ר ותשובה⁶² ה"ז בא דוקא מכחו של אה"ר העליונה דאהרן כה"ג שהוא בחי' רב חסד העליון שיומשך לב כאו"א מישראל, כענין משכנ"י אחריך באהבתך אז אחריך נרוצה כניצוץ בשלהבת כנ"ל וכמו [אב] המושך בדברי אהבה ללב בנו שיתעורר אליו באה"ר כו', והוא מפני שאהרן שמו, גכה"ג הוא מז' הרועים שמשפיעים כח האהבה והתשוקה בכנ"י ע"כ הוא המדליק את הנרות דנש"י כנ"ל וד"ל.

והנה בחי' העלאה והדלקת הנרות דנש"י בהדלקת נרות המנורה (שהן ז' נרות נגד ז' מדות⁶³ דמל' שכאו"א כלולה מז'⁶⁴ ספי' שהן ע' נפש דיעקב⁶⁵ ומסתעפים לס"ר⁶⁶ כידוע) הי' [ב' פעמים] בוקר וערב כמ"ש [ו]בהעלות אהרן את הנרות בין הערביים והן הטבת ה' נרות⁶⁷ כו' וכמ"ש כאן מערב עד בוקר⁶⁸ כו', וזהו כמו מצות ק"ש שקורין ב' פעמים בוקר וערב⁶⁹ דוקא כ[י] עבודה זאת דהדלקת נרות דנש"י ממקורם הראשון היינו ממש ענין מצות ק"ש שהוא למס"נ באחדות פשוט כידוע, והוא מ"ש שמע ישראל דוקא שהוא⁷⁰ נפה"א⁷¹ שנק' נר הוי' נשמת אדם⁷² שתעלה למעלה במס"נ ליכלל ולידבק בה' אחד כ[מ]ו הניצוץ הנכלל בשלהבת כנ"ל (וזהו כדכד ב' פעמים כ"ד כד⁷³ שהן ך"ד אותיות של פסוק דשמע ישראל⁷⁴ שצ"ל בוקר וערב שיש בזה ב' מדרגות דאו"י ואו"ח כמ"ש מאי כדכ"ד חד אמר שהם וחד אמר ישפה צ"ע וצ"ת, ובערב שהוא בחי' [מדת] לילה בחי' ההסתר יאיר אור מן החשך דגוף בבחי' או"ח בהבהק"ה יותר (כענין אבני החושן כנ"ל) וכמו בזמן הגלות שנא' לא יכבה בלילה נר"ה⁷⁵ וכתי' רשפי' [רשפי]⁷⁶ כו', ובבוקר שהוא⁷⁷ מדת יום הוא ק"ש דשחרית שהוא באור [ד]צ"ע נק' ישראל לי רא"ש⁷⁸ כו' שהוא בבחי' או"י והוא בחי' קדושה שבא[ה] ע"י טהרה כנ"ל ואמר להוי כדי"ן וכדי"ן⁷⁹ כו' כמ"ש במ"א).

(ג) והנה מעתה יש להבין מ"ש כאן בריש פ' זו ואתה תצוה כו' ויקחו אליך כו' ואם [זהו] בשביל מצות הדלקת נרות המנורה כמו שמסיים להעלות נר תמיד הלא דבר זה ציוה לאהרן כה"ג דוקא שיעלה וידליק לנרות המנורה, מפני שזה שייך לאהרן דוקא (שהוא [בחי'] רב חסד דא"א כנ"ל) ונק' שוש' דמטרוניתא כו' כמ"ש בהעלותך את הנרות⁸⁰ ובהעלות אהרן כו', וגם כאן א[מר] מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן ובניו⁸¹ כו' ואין זה שייך למשה רק לאהרן ולמה א' ויקחו אליך דוקא. אך הענין ידוע דמשה נק' שוש[בין] דמלכא⁸² שהוא כמו השוש[בין] שבכחו לקרב ולהמשיך את החתן שיבא להתחבר ולהתייחד בכלה [כו'], שמו, דוז"ש ויקחו אליך דוקא⁸³ שמן זך כתית למאו"ר [דוקא שממנו ידליקו אור הנרות דמנורה הוא הנק' מאור מצד שהוא מקור האור וכמ"ש שמן למאור⁸⁴ ] ולא א[מר] לאור אלא למאו"ר שממנו דוקא יבא התפשטות האור, וזה הי' דוקא מדרגת משה דוקא שהוא בבחי' שם מ"ה דח"ע כמ"ש מ"ה שמ"ו⁸⁵ כו' ואין עצמות אוא"ס שורה רק בפנימי' דח"ע⁸⁶ ע"כ הי' משה שוש' דמלכא להוריד גילוי עצמות אוא"ס למטה מטה בכנ"י כו', וא"א להיות בחי' העלאה והדלקת הנרות דנש"י ע"י אהרן כ"א⁸⁷ ע"י השמן למאו"ר דמשה בתחילה דוקא, ולכך א' ויקחו אליך דוקא שמן למאור בתחלה כדי להעלות נר תמיד אח"כ ע"י אהרן שוש' דמטרוניתא וד"ל.

וביאור הענין הנה ידוע בטעם שנק' משה⁸⁸ שוש' דמלכא דוקא להיות שכל התורה כולה ניתנה לבנ"י ע"י משה דוקא [כמו במ"ת שהי' כמו שוש' להוריד החתן לגבי הכלה והוא בחי' המשכת גילוי אא"ס שבחכ' שבתו' ע"י משה דוקא] כמ"ש משה ידבר⁸⁹ כו' (וגם עכשיו כל הלכה ודבר ה' נמשך ע"י משה בכאו"א מישראל⁹⁰ כשיושב ושונה כו' כענין משה שפיר קאמרת⁹¹ כמ"ש במ"א) להשפיע לכנ"י שזהו הממוצע המחבר לייחד חתן עם הכלה (ואע"פ דג' קשרין הם⁹² ישראל מתקשראן באוריי' ואורייתא בקוב"ה ולמה צריך לממוצע דבחי' משה⁹³, הענין הוא דמה דנש"י מתקשרא[ן] בס"ר אותיות התורה⁹⁴ וקוב"ה באורייתא זהו הכל ע"י משה שבכחו לייחד גם לאורייתא בקוב"ה וקוב"ה באורייתא ואורייתא בישראל כמ"ש [בו] כי מן המים משיתיהו⁹⁵ כמ"ש במ"א) (משא"כ אהרן שוש' דמטרוניתא זהו רק להעלות לנש"י בוקר וערב לבד כמו בק"ש שאין זה רק למקור חוצבם [לבד], אבל במ"ש ויקחו אליך שמן כו' [אמר] להעלות נר תמי"ד זהו כמו מצות ת"ת דישראל מתקשראן באורייתא⁹⁷ בתמידות⁹⁶ יומם ולילה כמ"ש והגית בו יומם ולילה⁹⁸ וכמ"ש בשכבך ובקומך⁹⁹, וכמו שמלמעלה למטה מאוא"ס בחכ' [oldpage_תקיב] שבתורה מאיר בתמידות משום דאורייתא מתקשרא בקוב"ה בתמידות וכמ"ש ואהי' אצלו כו' שעשועים¹⁰⁰ תמידי' וד"ל). והנה [מ]ובן מזה מאחר שהי' משה בחי' ממוצע להשפיע התורה לישראל¹⁰¹ שבודאי הי' ג"כ בחי' ממוצע להמשיך ולחבר גילוי שמז, אעצמות אוא"ס שירד ויתלבש בחכ' שבתורה כמו שוש' שמוריד לחתן כו', א"כ הרי מוכרח לומר מזה שהי' שרש נשמתו גבוה מבחי' החכ' שבתורה¹⁰¹ שירדה למטה מאין ליש בגילוי הדבור, כידוע הכלל דכל מי שיש בכחו להמשיך השפע צ"ל יותר עליון מגוף אור השפע שנשפע ע"י. והוא מ"ש במשה כי מן המים משיתיהו¹⁰² כו' מבחי'¹⁰³ ח"ע¹⁰⁴ שמעל לרקיע שנק' ים הקדמוני¹⁰⁵ דח"ע הקדומה שהוא בחי' פנימי' ומקור דחכ' קודם שבאה מן ההעלם לגילוי מאין ליש באותיות הדיבור, כמ"ש והחכ' מאין תמצא¹⁰⁶ פי' מבחי' האי"ן והעלם דכת"ר שמשם יצא החכ' מאין ליש שז"ש דאורייתא מח"ע נפקת¹⁰⁷ מאין ליש אבל לא שה[י]א [ב]בחי' אין ממש. אך שרש נשמת משה הי' מבחי' העלם ואין דח"ע הקדומה שנק' תעלומות חכ'¹⁰⁸ או פלאות חכ'¹⁰⁹ שא"א שתבא לידי גילוי בדבור כלל ([ו]כמו כח השכל בעצם טרם שישכיל השכל בגילוי שאינו במציאות חכ' ושכל עדיין שאז לא יוכל להביאו בדבור כלל כידוע, ובזהר נק' רז"א דרזי"ן¹¹⁰ סוד סתום לגמרי ולמעלה נק' שכל הנעלם מכ"ר¹¹¹ כו' והוא [בחי'] פלאות¹¹² דחכ' כו', וזהו כמו שהחכ' היא במקורה ממש קודם שתבוא לכלל בחי' אור שע"כ הוצרך לומר יהי אור¹¹⁴ כו'¹¹³. וזהו שהי' משה כבד פה וכבד לשון¹¹⁵ וא[מר] בזהר ור"מ כבד פה לתושבע"פ וכבד לשון [ב]תושב"כ שלא הי' יכול להשפיל ולהוריד א"ע לתושב"כ ותושבע"פ להיות נמשך מהעלם דח"ע העצמי' שנק' תעלומות חכ' שא"א לבוא בדיבור בפה בתושבע"פ ובלשון בתושב"כ, שז"ש פיה פתחה בחכ'¹¹⁶ ותורת חסד על לשונה שהן מדות דתושב"כ להבדיל בין טמא לטהור¹¹⁷ כו' וד"ל. אך אע"פ שהי' משה כבד פה וכבד לשון הרי נאמר בו משה ידבר דוקא, לפי שהי' זה ע"פ ה' שהי' לעזר לעשות בשרש נשמת משה בח"ע בחי' ירידה והמשכה מן ההעלם לגילוי דוקא, כי קמי' עצמות הא"ס שהוא למעלה מבחי' ההעלם דח"ע לפניו נגלו כל תעלומות דח"ע ששוין לפניו בחי' ההעלם וגילוי ע"כ יכול להביא ולהמשיך גם לבחי' [ההעלם] דחכ'¹¹⁸ הקדומה ממש שתבא בדיבור בפה בתושבע"פ ולשון בתושב"כ כו' כמ"ש משה ידבר והאלקים יעננו בקול וארז"ל בקולו של משה¹¹⁹ דוקא וד"ל (וההתחלה לזה הי' במ"ש [לו] ה' בשליחות ששלח למשה לדבר לפרעה שא' משה הן אני ערל שפתים¹²⁰ כו' והשיבו ה' מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי¹²¹ מ"י שאנכ"י¹²² ואנכי אהי' עם פיך¹²³ כו' כמ"ש במ"א).

שמז, ב(ד) וזהו שהי' שמן למאו"ר ע"י משה דוקא כמ"ש ויקחו אליך שמן זית זך כתית¹²⁴ כו', [כי] הנה התורה נק' אור כמ"ש ותורה אור¹²⁵ ואמנם מקור החכ' שבתו' [הוא ש]נק' מאו"ר שממנו מקור מוצא כל¹²⁶ האור כנ"ל והוא בחי' שמן שנק' שמן למאו"ר דוקא, להיות שהשמן הגשמי ממנו נמצא מקור למציאות האור שע"י נמשך התמדת הדלקה שידלק האור בפתילה ואם אין שמן בנר יקפוץ האור מן הפתילה ומיד כשיכלה השמן יכבה אור [הנר] כידוע, לפי שהשמן עצמו יש בו בכח והעלם להיות ממנו נמשך התפשטות האור אע"פ שאין בשמן אור ממש כי הרי האור שואב לשמן וידליק, ואנו רואים שבהירות האור דנר תלוי בצלילות השמן לפי שהשמן נמשך בפתילה ונשאב באור וזהו כמו כח היולי דאור כו'. וכך הוא בענין כח היולי דחכ' שנק' תעלומות חכ' טרם שבאה מאי"ן ליש שהוא מקור כל התהוות מציאות אור דחכ' שעדיין אין שם בחי' אור דחכ' בגילוי, וגם לא הי' בבחי' נקודה דחכ' שמאין תמצא שזהו הבא מאין ליש בהשגה דבינה ונק' תרדל"מ¹²⁷ [כידוע] במשל מעין הנובע שנמשך ממנו הנהר בהתפשטות, וכמו הברקת אור נקודת השכל שמתפשט אח"כ לאורך ורוחב בהשגה דבינה בהכרח. אבל בחי' השמן שנק' שמן למאור (או שמן משחת קדש¹²⁸ דחכ') הוא למעלה גם מבחי' נקודה דחכ', והוא בכח היולי דכח המשכיל עצמו שבכחו להשכיל כל שכל ועדיין לא נמשך נביעה ומקור לשכל פרטי הנק' נקודה, והוא מה שלא יכול לבא בדיבור לעולם כנ"ל (ונק' שכל מופלא¹²⁹ לגמרי או שכל הנעלם מכ"ר, שהרעיון הוא ההשגה ויש [ד]חכ' שבאה מאין ליש בהשגה זהו שבא ג"כ לדיבור, אבל עצם כח המשכיל שאינו בא לכלל משפיע שכל גם בבחי' נקודה הרי זה בא¹³⁰ בבחי' אי"ן ממש וע"ז א' והחכ' מאין ממש תמצא בבחי' נקודה כו').

וזהו ענין [ה]שמן ש[הוא] צף ע"ג היין¹³¹ ואין לו חיבור כלל עם היין גם לענין [טומאה גם¹³² ב]נגיעה כידוע, והענין הוא כי שרש השמן והיין למעלה הוא בבחי' חו"ב¹³² כידוע והיין הוא מבחי' בינה שבא מהעלם לגילוי בהשגה גם בפנימי' דבינה כמו נכנס יין יצא סוד¹³³ דיי"ן גימ' סו"ד¹³⁴ והוא בחי' סוד והעלם דנקודה דחכ' שמאין תמצא שבא להתפשטו' לגילוי בהשגה כנ"ל. אבל יש סוד סתום לגמרי והוא בחי' תעלומות דחכ' שנק' שמן שנשאר בהעלמו ולא יוכל לבא מאין ליש כלל בבינה, וזהו שמז, גשצף ע"ג היין מלמעלה ואין לו שום חיבור ודיבוק עם היין דבינה (דהיינו גם שנכנס יין לא יצא סו"ד זה לגילוי [בהשגה לעולם)] כמו רזא דרזין ונק' חכם חרשים ונבון לחש¹³⁵ כו')¹³⁶, והוא בחי' השתיקה שהוא סייג לחכ'¹³⁷ שלמעלה מנקודות דחכ' שבאה בדיבור כמ"ש מלה בסלע ושתיקה בתרין¹³⁸ כו' שהשתיקה מורה על הפלא' והעלם דחכ' כמו שהיא במקורה העצמי' שלא יוכל לבא בדבור כלל (וכנ"ל במשה שהי' כבד פ"ה כו'). וזהו ג"כ מה שאנו רואים בטבע השמן שהוא נמשך ועומד בחשאי ובשתיקה וטבע היין ברתיחה והתגברות חום קשה כו', כי טבע השמן קר ולח להיות [ש]שרשו בבחי' כח החכ' שהוא מקור החסדי'¹³⁹ [ו]הוא בבחי' [ה]ביטול [והעדר] ההרגש וההתפעלו' כו', וטבע היין חם ויבש ע"כ הוא תוסס ברתיחה [ומחמם] ופועל חמימות והתלהבות [וכעס] כפי שרשו למעלה בבחי' גבורה דבינה¹⁴⁰ כידוע משא"כ השמן וד"ל.

(ה) וזהו ואתה תצוה את בנ"י אתה דוקא ויקחו אליך דוקא שמן זית זך כתית למאור פי' שמן זה יהי' ממנו נמצא בבחי' מאור לאורות דנש"י להעלות נר תמיד כו'¹⁴¹ וזהו שמן זית כו' למאור בשביל מאור לאור (כמו מאיר עיני חכמים בהלכה¹⁴² כו' וכה"ג¹⁴³ ). והענין הוא כי הנה מובן מכל הנ"ל עכ"פ דהשמן הוא הוא¹⁴⁴ המקור שממנו יוכל להיות הדלקת האור בנר, ואמנם א"א לומר שהשמן עצמו יהי' נק' בשם מאור להאיר אור ממש כשמש שנק' מאור¹⁴⁵ שממנו [oldpage_תקיג] יאיר האור בגילוי [ו]כמ"ש את המאור הגדול¹⁴⁶ כו', שיש יחוס והשתוות עכ"פ לזיו ואור השמש עם גוף [מאור] השמש כי השמש עצמו הוא [עצם] ספירי מאד ובהיר אורו בעצם ע"כ יזרח אור לארץ, אבל השמן אינו מגדר וסוג האור ומאור¹⁴⁷ ואיך נק' בשם מאור. ועכ"ז אנו רואים שממנו וע"י [דוקא] יהי' המציאות של האור דנר בגוונים¹⁴⁸ לבן כפי בהירות וצלילות השמן דוקא, אלא צ"ל שיש בשמן מקור להיות ממנו המשכת האור הנק' מאו"ר והוא מ"ש שמן זית זך כתית למאור [דהיינו] שכפי ערך זכות השמן כך יהי' המאור לאור, וזהו שבא מבחי' ההעלם ממש להיות מקור לגילוי אור הנר כו'. וכך יובן למעלה בבחי' שמן למאו"ר דהיינו בחי' חכ' הקדומה שכלולה בעצמות א"ס ממש שנק' בכלל חכים ולא בחכ' ידיעא¹⁴⁹ כלל, ומה שנמשך ממנו להיות מקור לכל חכ' זה[ו] שנק' מאור שמאיר כל אור דחכ' וה[וא] מאור דאור דתורה שמז, ד(כמאמר מאור שבה¹⁵⁰ כו') כמשל האבוקה ושלהבת הגדולה שנק' מאור שמשם מאיר למרחוק וכל ניצוצי' הקטנו' יוכללו כא' ונמשכו¹⁵¹ במאו"ר לפי שכל דבר נמשך לשרשו¹⁵². וכך בכל ס"ר אותיות התו' שהן פרטי ניצוצי' דאור החכ' כולם נכללים במאור הכללי דאור דתורה דאורייתא מח"ע נפקת, אבל כדי שיהי' בחי' מאור זה בהכרח שבא מבחי' ההעלם דעצמות [א]א"ס ממש בדרך דילוג גדול כמו השמן שממנו יבא מאור האור כו' וכמ"ש ואהי' אצלו [אמון]¹⁵³ כו' אצלו ממש בביטול והתכללות ונק' משל הקדמוני¹⁵⁴ כו'. וזה הי' שרש נשמת משה כנ"ל [שזהו] בכח העצמ[ו'] דא"ס דוקא להביא מן¹⁵⁵ ההעלם לגילוי לפי שלפניו שוין ההעלם והגילוי דחכ' דהיינו מאור ואור כו', וע"כ הי' ביכולת [משה דוקא] להביא ולהמשיך מהעלם דחכ' דתורה לגילוי כו', וע"כ הי' השמן למאור ע"י משה דוקא שהי' ביכולתו להמשיך בחי' מאור לאור דתורה מעצמו' החכ' שבא"ס ממש וזהו ויקחו אליך שמן אליך דוקא וד"ל.

וזהו ויקחו אליך שמן כו' למאור להעלות נר תמיד שהוא הדלקת נרות המנורה שהן העלאה כלל[ות] נש"י ע"י אהרן כנ"ל שאם לא בחי' שמן למאור ע"י משה תחילה א"א להיות הדלקת נרות ע"י אהרן וזהו להעלות כדי להעלות כו'. והענין יובן ע"ד הנ"ל באור [ו]מאור דחכ' שבתורה שע"י משה נמשך בחי' מאור לאור דתורה ואז יכול להיות העלאה וביטול כל אור במאור, אבל אם אין מאור איך יוכל להיות ביטול והתכללות אור כי אין אור בלא מאור וא"א להיות בחי' ביטול והתכללו' דאור רק בפני האבוקה והמאור דוקא לפי שכל דבר נמשך אל שרשו דוקא כו'. וכך יובן בשרש נש"י שנק' נרות שיש להם מקור כללי למעלה במקור חוצבם הראשון שנק' מאור שממנו מקור כל אור דנש"י, והוא בחי' מקור החכ' דאצי' שנק' אור אבא (כמו [משל] הולד הנולד מטיפה שבמוח¹⁵⁶ האב¹⁵⁷ כמ"ש במ"א) כמ"ש כי בנים אתם¹⁵⁸ כו' וכתיב בני בכורי ישראל¹⁵⁹ [ו]ע"כ אנו אומרי' כי את"ה אבינ"ו ממש [כו'], ששם הוא מקור כל אור דחכ' דתו' שהן ס"ר נש"י בפרט שכלולי' בס"ר אותיות התורה¹⁶⁰ דג' קשרים הן ישראל מתקשראן באורייתא ואוריי' בקוב"ה (כמו דאוריי' וקוב"ה סתים וגליא¹⁶¹ כך ישראל עלו במח'¹⁶² זה¹⁶³ כו'). וזהו להעלות נר תמיד שזהו להעלות לנש"י במקור חוצבם הראשון שהוא בבחי' המאור הכללי מקור הראשון דכל אותיות¹⁶⁴ שמח, אונר הוי' דנש"י, וא"א הי' לאהרן כה"ג להעלותם לשם בבחי' ביטול והתכללות כמו בהתעוררות דאה"ר ותשובה אמיתי' הנמשך לנש"י מלמעלה למטה כנ"ל בפי' בהעלותך כו' אם לא ע"י משה דוקא, שהמשיך בחי' מאור זה דנשמה¹⁶⁵ שזהו ענין בחי' שמ"ן למאו"ר שמעצמות אוא"ס נמשך בחי' מאור דחכ' התורה ששם מקור כללות נש"י, שאז כאשר יש בחי' מאור ממילא הי' ביכולת אהרן להעלות כל או"ר דנש"י [שנק' נרות] שיהיו בטלים ונכללים במאור זהו כמו במשל¹⁶⁶ הנר בפני האבוקה הסמוכה (כמו בעשי"ת דכתי' בהמצא"ו¹⁶⁷ כו' בהיות"ו קרו"ב כו' שבחי' המאור שנק' אבינו קרוב לניצוצים¹⁶⁸ דנש"י שממילא נמשכים ונכללים בו, וזהו סיבת התעוררות התשובה בכל ההמון גם [ב]קל¹⁷⁰ שבקלים¹⁶⁹ שנתרחק ביותר מאחר שהמאור קרוב למקום המרוחק כו'). וכמ"כ בעלי' למעלה כדוגמא דעולה לרגל שיראה כל זכורך את פני הוי'¹⁷¹ ממש שהוא קירוב הניצוצי' לגבי המאור וכך הי' במ"ת שבאור פניך ממש נתת לנו¹⁷² תורת¹⁷³ כו' וד"ל). אבל בלא בחי' שמן למאור א"א להיות ביטול והתכללו' דנש"י למעלה לפי שאין ביטול הנר רק בפני האבוקה דוקא לפי שכל דבר נמשך אל שרשו ויסודו כאור הנר שעולה ונכלל למעלה במקור חוצבו באש היסודי ואם אין שרש ומקור לא יהי' התעוררות בניצוצים כלל לעלות כו' וד"ל.

(וי"ו) וזהו ויקחו אליך שמן זית¹⁷⁴ כו' ואח"כ אמר באהל מועד מחוץ לפרוכת¹⁷⁵ יערוך אותו אהרן כו', כי משה נק' שוש' דמלכא להוריד ולהמשיך לעצמות אוא"ס להיות נק' מאו"ר (שהוא אבינ"ו כנ"ל) ואז ביכולת אהרן שוש' דמטרוניתא להעלות לנש"י להיות ביטול האור במאור כו' להיות נמשכים לשרשם ומקורם הראשון כנ"ל, וזהו כמו השוש' דחתן וכלה ממש ששושבין דחתן מוריד לחתן שיתחבר בכלה ושוש' דכלה מעלה אותה ומביא אותה אל החתן כידוע. וכך הוא למעלה ביחוד קוב"ה [ושכינתי'] שהן [כ]נ"י שנק' כלה שבאמצעית משה ואהרן שוש' דמלכא ומטרוניתא מתחברי' יחד בחי' החתן יורד מלמעלמ"ט לשון נחות דרגא¹⁷⁶ להיות נק' מאור משפיע לנש"י וכל"ה¹⁷⁷ מל' כלת"ה נפשי¹⁷⁸ שזהו ביטול והתכללות דאור במאור ע"י אהרן בהעלות את הנרות דנש"י מלמטה למעלה בבחי' או"ח למקור[ו] הראשון כנ"ל וד"ל. אך הנה כ"ז היחוד [ה]עליון בקוב"ה ושכינתי' בחי' חתן וכלה הנ"ל הי' נעשה שמח, בבתמידות בבהמ"ק דוקא שנא' בו ועשו לי מקדש¹⁷⁹ ושכנתי בתוכם [ושכנתי] ממש [בתוכם] כו' (והוא ע"י בחי' [ה]שמן למאו"ר דמשה והעלאת הנרות שע"י אהרן כנ"ל שהן ב' שוש' דחתן וכלה לייחדם יחד כו', אמנם יש יתרון מעלה בבהמ"ק ע"י הקרבנות ע"ג המזבח יותר ממשכן דמשה גם שהי' שמ"ן למאו"ר והעלאת הנרות כו' ), והענין הוא כידוע בדרז"ל עמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת¹⁸¹ וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק הרי בבהמ"ק הי' שמחת לבו יותר מזמן מ"ת שנק' חתונתו כמ"ש כחתן יכהן פאר¹⁸² [כו' דגם] שבאור [oldpage_תקיד] פניך ממש נתת לנו¹⁸³ אור תורה שזהו כמו יחוד האור במאור דתורה¹⁸⁴ דאור דתו' כאשר עכ"ד פרחה נשמתן¹⁸⁵ כו' עכ"ז ע"י הקרבנות בבהמ"ק הי' שמחת לבו יותר מאור הארת פנים דמ"ת כו'.

וביאור הענין הנה כתי' שמן וקטורת ישמח לב¹⁸⁶ שמן למאו"ר וקטורת וקרבנות ישמח לב אדה"ע, אבל שמחת לבו מקטורת וקרבנות למעלה משמחת דשמן למאור ואור הנ"ל. והענין הוא כידוע בשרש ענין הקרבנות מן הקרבת חלב ודם¹⁸⁷ מן הבהמה כו' שיעלה לריח ניחוח להוי' שהוא בחי' אדה"ע דאצי' כו', זהו כמו משל דם הוא הנפש באדם למטה שאנו רואים שעיקר [ו]שרש החיות שבדם הוא הנפש [הוא] בחלל השמאלי שבו שממנו יוצא וסובב והולך הדם בכל האברים מלמעלה למטה וחוזר ועולה הדם מלמטה למעלה. וזהו הב' דפיקות [ש]בלב¹⁸⁹ שדופק חיות הדם הוא הנפש בחלל השמאלי ונכלל ברוח החיים שבחלל הימיני¹⁸⁸ לקבל משם עיקר ושרש חיות הרוחני. כי גם שיש חיות הנפש בדם ושורה בו ממש וע"כ א' כי הדם הוא הנפש¹⁹⁰ ([ו]כמ"ש ברביעית דם שהנפש תלוי' בו¹⁹¹ ממש כו')¹⁸⁰, עכ"ז בחי' נפש שבדם מקבל מבחי' רוח החיים שבלב בחלל הימני ואין המשכת החיות הנפש בדם כ"א ע"י התלבשות רוח החיים בנפש כשעולה ונכלל בו בהעלא' מלמטה למעלה תחלה [כו'], כידוע דנפש ורוח הן בחי' מקבל ומשפיע¹⁹² דנפש בחי' מקבל מרוח כנוק' שמקבל[ת] מדכר¹⁹³ ומתייחדים יחד (והן ענין ב' הדפ[י]ק[ות] שבלב א' העלאת דנפש מחלל השמאלי ברוח החיים שבחלל הימני, והב' המשכת דרוח בנפש). דהיינו שבחי' המובחר שעלה מן הדם בחלל השמאלי עולה לרוח החיים שבלב, ומן הדם המובחר הזה שנכלל ברוח החיים שבחלל הימיני נברר עוד בירור שני והן כמו גידי'¹⁹⁴ דקים שמח, גורוחני' שבו שעולים מן הלב אל המוח ונעשה מזה אור וחיות חדש במוחין שבראש, ומסיבת העלא' זו חוזר ונמשך אור וחיות חדש לגמרי מן המוח אל הלב ברוח החיים שבחלל הימיני שמוסיף אור חדש באור ורוח רוחני זה שבחלל זה הריקן מכל דם¹⁹⁵ ומחמת זה חוזר ונמשך תוס' אור וחיות רוחני מרוח החיים לבחי' נפש שבדם בחלל השמאלי כנ"ל. וזהו ענין ב' הדפיקות שבלב בבחי' רו"ש בכללות, דפיקו הא' בבחי' רצוא מלמטה למעלה מן הלב אל המוח ע"י העלאה דנפש ברוח כנ"ל ומרוח לנשמה שבמוח ועי"ז נעשה דפיקו הב' בבחי' שוב שהוא המשכה חדשה מן המוח אל הלב ברוח החיים ומרוח החיים שבחלל הימני לחלל השמאלי, ומחיבור ב' דפיקות הללו יחד נעשה ונמשך בחי' המשכת אור וחיות חדש בדם הוא הנפש בהילוך וסיבוב בכל האברים וכך חוזר חלילה תמיד (וזהו בחי' העלאה דנר"נ נפש ברוח ורוח בנשמה והמשכה דנשמה ברוח ורוח בנפש בתמידות כו' וכמ"ש במ"א שזהו כמ"ש כל הנחלים¹⁹⁶ הולכים שם הם שבים כו').

וכך יובן למעלה בשרש הקרבנות דכתיב בהו לריח ניחוח להוי'¹⁹⁷ כמשל המאכל שנברר מן הדם שנעשה ממנו חיות המובחר ועולה ללב כנ"ל, והקרבנות נק' לחמי לאשי¹⁹⁸ כו' וכמ"ש בזהר דג' שליטין אינון לעילא¹⁹⁹ מוחא וליבא וכבדא שהן בחי' הכלים לנר"נ דאדם דאצי' כו', והעלאת הקרבנו' שנברר ועולה מהקרבת הדם ע"ג המזבח שזהו העלאת נה"ב בשרשה הראשון בבחי' פני שור²⁰⁰ שבמרכבה, ומבחי' פני שור עולה למעלה מבריאה לאצי' להיות תוס' אור וחיות חדש בדם הוא הנפש [בבחי' לב ד]אדה"ע ומנפש עולה ונכלל ברוח דאדה"ע ומרוח לנשמה שהוא בחי' מוחין חדשים דהוי' דאדם דאצי'²⁰¹. וזהו לריח ניחוח [להוי' כמו וירח ה' את ריח הניחוח²⁰² ] כו' וחוזר ונמשך ממוחא ללבא ומליבא לכבדא בדם הוא הנפש אור וחיות אלקי חדש להחיות כל העולמות כמשל התפשטו' החיות [מחדש] באדם למטה מרוח בנפש לכל האברים כנ"ל. וזהו פי' ניחוח לשון נחות²⁰⁴ דרגא²⁰³ כו', דהיינו בחי' ירידה והמשכה תוס' אור וחיות חדש בשם הוי' בד' אותיות עד ה"א האחרונה בבי"ע למלאכים ונשמות עד גם שפע וברכה גשמי' לכל העולם השפל כו' (וכמ"ש בזהר דמעשן הקרבנות²⁰⁵ הי' יוצא תמצית השפע האלקי' לע' שרים²⁰⁶ דנוגה כו'), וכמו"כ בפנימי' השפע לנשמות בקטרת ע"ג שמח, דהמזבח הפנימי שזהו כענין מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח²⁰⁷ לאשתאבא בגופא דמלכא²⁰⁸ כו' (וכמ"ש במ"א). וז"ש דוד צור לבבי וחלקי אלקים²⁰⁹ כו', פי' צור לבבי כמו הלב שמשפיע רב שפע חיות חדש תמיד בכל האברים מפני שמקבל מרוח החיים תוס' אור חדש (ע"י שעולה הנפש ברוח כנ"ל) שבא ונמשך [מ]תוס' אור חדש שבמוח החכ', [כך] הוא בחי' תוס' אור ההמשכה במוחא עילאה שהוא שם הוי' דאדה"ע מעצמו' המאציל שהוא למעלה מעלה מבחי' אדם כמ"ש כי לא אדם הוא²¹⁰ [כו'], שנמשך למטה ברוח ונפש ע"י העלאה דקרבן הבהמה בשרשו בחי' פני שו"ר כו'. והיינו לפי שיש כח בקרבן דבהמה לגרום תוס' אור חדש במוחין דאדם מלמעלה מבחי' אד"ם (כמו שיש כח בחיות הקדש לנשאות את הכסא²¹¹ כו' שהוא בחי' אד"ם שעל²¹² הכסא מטעם המבואר במ"א ששרשם מבחי' ב"ן שלמעלה²¹³ ממ"ה דאדם וע"כ האדם מקבל חיותו מן החי והצומח כו', וכן מה שיש בכח קרבן הבהמה לכפר על נפש האדם כו'. וכן ראי' מביטושי הגוף בתשו' דסליק נהורא דנשמתא²¹⁴ כו' מצד יתרון האור מן החשך²¹⁵ דוקא לפי ששרש הבהמה בבחי' ב"ן²¹⁶ דתהו לפני כו'). וזהו שנק' צור לבבי דוקא בחי' מקור האור וחיות דלב האדה"ע שמאיר לכנ"י שנק' לב ג"כ כמ"ש לך אמר לבי²¹⁷ כו' בבחי' תוס' אור [חדש] מלמעלה מבחי' המוחין דשם הוי' דאד"ם מאחר שנק' רי"ח ניחו"ח להוי' דחכ' דתיקון כנ"ל וד"ל.

(ז) וזהו וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק דוקא, להיות מבואר למעלה בענין צור לבבי שע"י הקרבן שנעשה לריח ניחוח להוי' היינו שנמשך תוס' אור במוחין דאדה"ע מלמעלה מבחי' אדם ועי"ז ממילא נמשך תוס' אור חדש במדות שבלב שיהפך מדין לחסד ולהיות תוס' אור גם בדם הוא הנפש גם באברים כו'²¹⁸. וזהו שנק' שמחת לבו דייקא כידוע דהשמחה הוא²¹⁹ בלב הוא העושה [oldpage_תקטו] פתיחת הלב בבחי' תוס' אור וחיות גדול, לפי ששמחה זו עושה תיקון בחיות שבדם שיאיר בו בחי' הפנימי' עד שיצהב[ו] פני[ו] מחמת השמחה שבלב, וצה[י]בת הפנים זה הוא בא מחמת טוב האור וחיות שבדם שמאיר בפנים כמו מבשורה טובה שישמח לבו ביותר יגלה בחי' פנימי' חיות הנפש בדם שבפנימי'²²⁰ שזהו יותר פנימי' מן הארת הפנים שמאיר מאור התענוג שבחכ' שבמוח (כמ"ש [במ"א] ע"פ ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן²²¹ כו'). וראי' לזה ממה שמט, אש[מ]סיבת השמחה שבלב שנתקן הדם הרי נתקן גם הקלקול שהי' בדם באברים כי נתקן עי"ז כל הילוך אור וחיות שבדמים בכל האברים ביתר שאת וביתר עז באופן שיוכל לרפאות ולתקן גם את כל ליקותא וריעותא [ש]באברים פנימי' וחיצוני' שאין כח זה כלל באור הארת הפנים שמחמת התענוג שבשכל שבמוח כו' וד"ל. וא"כ הרי יובן מזה הנמשל למעלה במ"ש ביום שמחת לבו זו בנין בהמ"ק בקטרת וקרבנות לריח ניחוח ששמחה זו למעלה גם ממ"ת אע"פ שהי' בהארת פנים מח"ע²²² ממקורה בפנימי' התענוג העליון, וזהו שמן וקטורת ישמח לב [ה]אדה"ע שמן למאור להאיר בתוס' אור באור החכ' דתורה הגם שבא מזה ג"כ שמחה ללב כמו שאדם ישמח בשכל חדש שמחדש במוח חכמתו אבל הקטורת לריח כו' תשמח לבו הרבה יותר מטעם הנ"ל וד"ל. והנה עכשיו שאין לנו בהמ"ק להקריב קרבנות ע"ג המזבח תקנו תפלות במקום קרבן [התמיד]²²³, תפלה של שחרית במקום קרבן תמיד כו'²²⁴, והוא מטעם שמקריב האד"ם שהוא הנשמה את הבהמה שהוא נה"ב הטבעי' להעלותה למעלה במה שנכללת באש האלקי דהיינו בחי' דביקות והתלהבות הנה"א²²⁵ בבחי' רשפי אש שלהבת י"ה²²⁶ דוקא שנק' אש שלמעלה כמו קרבן בהמה הגשמי' שנשרפת באש שלמעלה.

וביאור הענין הנה זהו כללות ענין התפלה שבמקום קרבן רק שנחלק לד' מדרגות בסדר התפלה שתיקנו אנשי כנה"ג (שהן ד' תיקוני' דשכינתא מטה ושולחן וכסא ומנורה²²⁷ כמשי"ת²²⁸, מטה היינו לפני ב"ש ושולחן הוא בפסוד"ז כסא בשתים שלפני' וק"ש²²⁹ ומנורה בש"ע), וד' מדרגות הללו מלפני ב"ש עד ש"ע, יובן ע"ד הסדר שא' והנה רוח גדולה²³⁰ כו' לא ברוח ה' ואחרי הרוח רעש²³¹ לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחרי²³² האש קול דממה דקה שהן ד' מדרגות רוח [ו]רעש ואש [ו]קול דממה דקה כו'. וביאור כ"ז הנה בחי' רוח הוא בפסוד"ז שמסדר שבחו ש"מ²³³ שמשובח ומפואר בשיר ושבח הנבראי' שנבראו כולם רק מרוח פיו ית' כמ"ש וברוח פיו כל צבאם³³⁴ שכל צבאות העליוני' מלאכים ועולמות רבים לאין מספר הכל נתהווה מבחי' הבל ורוח אלקי לבד, וע"כ גם המלאכים נק' בשם רוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות²³⁵ משרתיו אש כו' שמורכבים מרוח ואש²³⁶ כו'. אך כ"ז אינו ברוח הוי' רק ברוח אלקי' בלבד שהרי כל עיקר התהוותם מאין ליש אינו רק שמט, בע"י הצמצום דשם אלקי'²³⁷ דוקא, והיינו בחי' ה"א אחרונה דשם הוי' שבה"א בראם²³⁸ כידוע [ונק'] אתא קלילא דלית בי' מששא²³⁹ שאין הה"א נרגש במבטא כלל להיותו רק הבל חיצוני שז"ש וברוח פיו כו', וע"כ גם העבודה דמלאכים היינו [ב]בחי' רוח שאומרים שירה בהתכללו' וביטול דרוח שה[וא] התעוררות קול ורוח, ואמנם אינו נק' רוח הוי' רק רוח אלקי' כמו ברן יחד כו' ויריעו כל בני האלקי'²⁴⁰ וכן כל המלאכים דעשי' שנזכר בפסוד"ז. וכך גם עבודת האדם בפסוד"ז בהתבוננו' בביטול כל צבא השמים כמו הללו את ה' מן השמים²⁴¹ וכה"ג זהו התפעלות הנפש בבחי' רוח שלא ברוח הוי' שלא נמשך בזה מרוח דהוי' כנ"ל וזהו מדרגה הא' וד"ל.

ומדרגה הב' הוא מ"ש ואחר²⁴² הרוח רעש לא ברעש ה' כו' [ו]זהו בברכת יוצר שאומרים איך [ש]המלאכים דיצי' מקדישים וממליכים את שם המלך כו' וכולם מקבלים עליהם עומ"ש כו' עד והאופנים ברעש גדול²⁴³ כו', דהנה מה שהשרפים אומרים קדוש²⁴⁴ והאופנים ברעש גדול [כו'] אומרים ברוך הכל [הוא] בא מצד הפלאת ההשגה שלמעלה מכלי השגתם [המצומצם] מאור ה' שמלובש בתוכם, וע"כ אומרים קדוש בוי"ו שהוא וי"ו דשם הוי' שלמעלה [מ]צמצום ההמשכה דאלקי' הנמשך מה' תתאה הנ"ל שאינו בגדר ממכ"ע כו' ומחמת שאינו נתפס בכלי מוחם וקדוש ומופלא מהם לזה או' קדוש אי' מקום כבודו כו', וזהו ג"כ סיבת התפעלות דאופנים ברעש גדול ואו' ברוך שיומשך [מ]כבוד הוי' ממקומו למטה (אלא שהשרפי' או' קדוש כמו שהוא למעלה ואופני' מתפעלים ברעש יותר מפני שאין משיגים כלל בוי"ו דקדוש שמאיר בבחי' מקיף עליהם וגם בשרפי' שאו' קדוש וי"ו זה דשם הוי' לא נמשך רק אפס קצהו בצמצום גדול [כו')]. ו[מ]ובן מזה עכ"פ שמבחי' ה"א המצומצם בתוכם ממש לא הי' התפעלות הרעש באופנים ולא היו השרפי' או' קדוש מאחר שמושג ומתיישב בכלי השגתם, אך מבחי' וי"ו דשם הוי' שקדוש ומובדל מן העולמות להיות למעלה מה"א האחרונה המלובש בתוכם ממש וזה יבא סיבת התפעלות ברעש גדול כו'. וז"ש ואחרי הרוח (דמלאכים דעשי' דכתי' עושה מלאכיו רוחות כנ"ל) רעש דאופנים וחיות דיצי'²⁴⁵ ואמנם אין זה ברעש הוי' לפי שאין כל שם הוי' נמשך בזה רק הוי"ו וה"א וגם [זה] הוי"ו אינו מאיר רק בבחי' מקיף עליהם מקדש הוי'²⁴⁶ כנ"ל וד"ל.

שמט, גוהמדרגה הג' הוא מ"ש ואחר הרעש אש לא באש הוי' וזהו [ב]ברכה שני' דאה"ע אהבתנו דקאי בנשמות דוקא שהתפעלותם ברשפי אש שלהבת י"ה [דוקא] כמו צמאה לך נפשי²⁴⁷ [כו'] כלתה נפשי²⁴⁸ כו', להיות שרש הנשמה מבחי' בינה²⁴⁹ כמ"ש ונשמת שדי תבינם²⁵⁰ והוא בחי' אימא עילאה²⁵¹ שנק' אם הבנים²⁵² דמקננא בכורסייא²⁵³ בבריאה שלמעלה מיצי' כו'. והענין הוא כידוע דעיקר [התפעלות] התשוקה בצמאון רשפי אש האלקי יבא מצד פנימי' ההשגה בשם הוי' דוקא משום דבינה ליבא²⁵⁴ ובה הלב מבין כו' שלמעלה מהתפעלות השרפי' באמרם קדוש, להיות שנשמות דבריאה משיגי' בפנימי' דשם הוי' והוא בה"א עילאה שלמעלה מוי"ו שהוי"ו הוא התפעלו' המדות מן ההשגה השכלי' שזהו התפעלו' השרפי'²⁵⁵, אבל התפעלות השכל וההשגה עצמ[ה] שנמשך ללב זהו שלהבת י"ה דחו"ב שבלב שמזה בא [ה]אהבה דבכל נפשך ומאדך ביחו"ע דק"ש לנשמות דוקא באמרו שמע ישראל כו' וד"ל.

[oldpage_תקטז] (ח ) וזהו ואחר הרעש אש אחר הרעש דמלאכים אש דנשמות ([ו]כמ"ש הנביא ואשמע אחרי דוקא קול רעש גדול²⁵⁶ כו') שהוא אש העליון שנק' אש שלמעלה שבק"ש אחר הרעש דמלאכים שבברכת יוצר, ואמנם עכ"ז לא באש הוי' שאינו אש הוי' דחסדים דאבא שהוא היו"ד דשם הוי' שנק' אש לבנה אלא אש אלקי' דבינ"ה שבהשגה כמ"ש שמע ישראל²⁵⁷ דשמיעה בבינה²⁵⁸ לבד, ועיקר שם הוי' הוא היו"ד דוקא שהוא [בחי'] ביטול במציאות כנקודה בהעדר התפשטו' לגמרי וההתלהבות בהשגה אלקי' הנ"ל שנמשך בבינה הוא בבחי' יש מורגש. וידוע דיש דבינה נכלל באין דחכ' לפי שהה'['א] דבינה נמשך מיו"ד כמו שמן המעיין הנובע נמשך הנהר שזהו ההמשכה מאין דחכ' ליש דבינה כו', ואע"פ שממילא אחר ההתלהבות ודביקות ברשפי אש האלקי דבינה יבא [ל]כלל בחי' ביטול במציאות דחכ' כמו אחרי הרצוא שוב כו' כידוע, ונכלל ונתבטל כל התפעלות ההשגה המורגש ובא לכלל אין דביטול דחכ' שזהו עיקר ענין המס"נ בא[חד] שהוא יו"ד כו', עכ"ז לא נק' אש הוי' לפי שעכ"ז²⁵⁹ רק בחי' ההעלאות מלמטה למעלה מי"ש לאי"ן דיו"ד דחכ', אבל הרי לא נמשך שם הוי' מלמעלה למטה כמו שהוא היו"ד עצמו שבו התגלות אוא"ס עצמו, כידוע דעיקר בחי' גילוי דאוא"ס עצמו אינו אלא בנקודה דיו"ד שנק' כ"ח מ"ה כו' שמט, ד(והוא אש הוי' שירד על הר סיני בחכ' שבתורה כמשי"ת). וזהו שא' ואחרי האש קול דממה דקה דתמן קאתי מלכא²⁶⁰ שהוא בחי' עצמות אוא"ס שמתגלה ביו"ד דחכ' שהוא בחי' ביטול במציאות בתכלית ע"כ נק' קול דממ"ה דק"ה בחי' קלא פנימאה כו', וזהו בצלותא שבלחש כמ"ש בחנה וקולה לא ישמע²⁶¹ מחמת עוצם הביטול במציאות כו' כמו בבואו קרוב לפני המלך ידבר בחשאי כידוע וד"ל.

ואמנם הנה עיקר ענין מדריגה זו דקול דממה דקה שהוא בעיקר דשם הוי' שהוא היו"ד זהו בבחי' קול דתורה דוקא דאורייתא מח"ע נפקת, והוא ע"י מצות הקריאה בדברו²⁶³ בד"ת²⁶² כמ"ש ודברת בם²⁶⁴ כו' שהוא דבר ה' ממש כמ"ש ואשים דברי בפיך²⁶⁵ כו' שזהו כמו קול דבר ה' ביו"ד הדברות, הגם שמשה ידבר אבל האלקי' יעננו בקול שהוא בקולו של משה שזהו שנק' קול דממה דקה דתמן קאתי מלכא שבו מתגלה מבחי' עצמות אוא"ס ממש, לפי ששרש התו' בחכ' העצמי' דא"ס כמ"ש ואהי' אצלו כו' אצלו ממש²⁶⁶ שבה שורה פנימי' ועצמות דשעשועי המלך²⁶⁷ בעצמו²⁶⁸ כו', וז"ש והחכ' מאין תמצא חכ' דתורה שמאין האמיתי תמצא כו'. וע"כ בקול דתורה שהוא המשכת החכ' העצמי' דא"ס המדברת בפיו ואין זה דיבור עצמו כלל כמו תען לשונ"י אמרתיך²⁶⁹ כעונה אחר הקורא (כמו [שא'] בב"ש וב"ה אלו ואלו דא"ח²⁷⁰ כו' [ש]דבר ה' מדבר בם ולא שהן המדברים [מ]עצמם כו') בזה נמשך עיקר שם הוי' גם קש"י [היא] מבחי' מקור החכ' כמו שה[י]א בבחי' אין האמיתי ממש כנ"ל. וזהו קול דממה דק"ה כו' בבחי' ביטול במציאות [ממש] להיות כמו הדומם (וכמ"ש מה להלן באימה²⁷¹ כו') ממש ע"כ נק' דממ"ה דקה²⁷² וגם לשון שתיקה כי אינו רק כלי לדבר ה' כו', וזהו בחי' משה שהי' בבחי' פנימי' דכ"ח מ"ה דחכ' (והוא שנק' קולו של משה שלמעלה מקול צלותא שבלחש כמ"ש השמיעני את קולך²⁷³ דא קלא דאורייתא כו' והוא שנק' אש הוי' כמו קול ה' חוצב²⁷⁴ כו' שהתו' ניתנה באש [כמ"ש] וההר עשן²⁷⁵ כו' ונק' אש לבנה ע"ג אש שחורה²⁷⁶ (וז"ש על ב"ע כשהי' שונה הי' אש מתלהטת סביביו²⁷⁷ שהוא אש דתורה כו', וכן זהו הטעם שא' ביונתן בן עוזיאל כשהי' לומד כל עוף הפורח עליו נשרף²⁷⁸ שהוא עוף דמלאך שנק' אש אלקי' שנכלל ונתבטל באש הוי' דתורה כו') (ובאמת בחי' קול דממה דק"ה ה[ו]א בפנימי' הכת"ר שנ, אדקש"י שלמעלה גם מאש יו"ד דחכ' (וכפשט²⁷⁹ הכתוב דיעננו בקול קאי על קול השופר²⁸⁰ שהי' חזק בקול רם וכמו לע"ל שנק' קול גדול²⁸¹ כו').

אך הנה מי הוא הגורם להיות המשכת גילוי עצמות אוא"ס בשם הוי' בחכ' שבתורה בקול תורה שהוא בחי' קול דממה דק"ה כנ"ל גם למטה [מטה] בכל מי שיושב ושונה וקורא²⁸² כו' ([ש]זהו בחי' או"מ²⁸³ דמשפיע מלמעלה למטה), הנה זהו ע"י העלאה דקול התפלה בכוונה שבלב לעומק[ו] בנקוד' הרצון הפנימי בלב נשבר ונדכה כו' והוא מ"ש דסנד"ל יושב וקושר כתרים²⁸⁴ לקונו מתפלות של ישראל²⁸⁵ דוקא. והענין הוא כידוע ומבואר במ"א ע"פ צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו²⁸⁶ ביום חתונתו כו' שהן ב' מיני עטרות, א' עטרה (מאמו הוא תושבע"פ) מאבנים טובות המאירים בעצם הווייתם והן אותיות דתושב"כ שנק' כת"ר תורה, ועטרה שעטרה לו אמו מתושבע"פ שנק' תור"ת אמ"ך²⁸⁷ שהן כמו אבנים טובות שנזדככו וכמו אבני החושן כנ"ל כמו²⁸⁸ הבירורי' דמעשה המצות בדברים גשמי' דק"נ שנק' מע"ט, וכן התשובה מעומקא דלבא שנהפך גם הרע לטוב כמו שנזדככו כל הפסולת שנק' טהרה שבאה מן הטומאה שנק' בר לבב²⁸⁹ כו' כנ"ל שזהו כאבן ספי"ר שמבריק בעין (וז"ש ותחת רגליו בחי' תשובה ומע"ט כלבנת הספי"ר כנ"ל), [ו]זהו ג"כ ענין התפלה (כמשי"ת) (ויש בחי' ממוצע מאו"י ואו"ח והוא כמו הכדכ"ד שא' להוי כדין וכדין²⁹⁰ כו' וע"ז רמזו ב"פ²⁹¹ ע"פ קדושים תהיו²⁹² כו' משל למלך כו' ג' עטרות²⁹³ שתים נתן לבניו שהן תו"מ וא' נטל לעצמו כו' שהן ב' כתרים דנעשה ונשמע²⁹⁴ כל[ו]לי' שנתן לבניו וכאשר²⁹⁵ מאו"י ואו"ח יחד שז"ש בעטרה שעטרה לו אמו כו' זהו עטרה שנטל לעצמו כו'), וזהו בעטרה שעטרה לו אמו למלך שלמה שהוא כלול מב' מדרגות דתורה ותפלה. והנה עיקר יופי הדרת מלך בעטרה של מלך הוא באבנים טובות המאירים ע"י הזדככות כשהוא מתנוצץ בגוונים שונים בהארה והבהקה יתירה מפני שזיככו בתכלית גם שהוא אבן פשוט בחי' דומם גשמי זהו יותר יקר ות"ת²⁹⁶ ונק' עטרת תפארת בבחי' כתר ועטרה ע"ג הראש שנק' כתר מל'.

וכך יובן בתפלות ישראל שעושה המלאך מהם כתרים לקונו בראשו לפי שאותיות דיבור התפלה עצמו הרי הן [ב]בחי' שנ, בדומם פשוט שהן קול בלא חיות כלל, אך כאשר הדברים יוצאים מקירות הלב בכוונה גדולה ברעותא דלבא²⁹⁷ בכל נקודות פנימי' הרצון הרי מאיר בכל אות ואות מפנימי' אור הרצון ההוא שבפנימי' הלב והמוח [ו]ה"ז כמו אבן טוב הגשמי שזיוו יבהיק ביותר מצד הזדככות [כו']. וזהו שהמלאך סנד"ל (שהוא ביצי'²⁹⁸ עולם הדיבור²⁹⁹ ) מעלה [oldpage_תקיז] כל התפלות שיוצאים מקירות הלב כל א' ועושה מכל הצירופי' שלהם כתרים לקונו לעשות מהם עטר"ה וכת"ר בראשו של הקב"ה, פי' עושה³⁰⁰ עטרה וכת"ר היינו כמ"ש כצנה רצון תעטרנו³⁰¹ שהוא בחי' אור רצה"ע שמאיר ונמשך ע"ג הראש בבחי' עטרה מקיף³⁰² דאו"י, לפי שהעלאה זו דרצון הפנימי' שעולה מלמטה נעשה עטרה בבחי' או"ח כאבן טוב המתנוצץ ומעורר מלמעלה המשכת רצה"ע ג"כ בבחי' או"י כאבן השהם כנ"ל. וכמו שמבקשים יהי רצון מלפניך³⁰³ כו', פי' יהי רצון ממקור כל הרצונות [העליוני'] שנק' רעדכ"ר³⁰⁴ כו', יורד אור הרצה"ע הזה מלמעלמ"ט בכל ההשתל' בכל עולם ועולם עד שיורד ומתלבש גם למטה מטה [ממש] בעולם העשי' הגשמי' להיות רצון ה' לרפא חולים ולברך השנים בפרנסה באו' ברוך אתה ה' כו' מברך השנים וכה"ג כל ח"י ברכאן דצלותא³⁰⁵ שזהו ההמשכה מרצה"ע שנמשך בשם³⁰⁶ הוי' באבי"ע, וזהו בא"י רופא כו' כידוע בפי' אתה ה' לנוכח שהוא שאו' יה"ר כו' דהיינו מלפניך ממש שיורד אור הרצה"ע עד למטה בפו"מ לרפאות חולים או לברך השנים, [אך] אין רצה"ע בא מלמעלה רק ע"י התעוררו' רצון דכנ"י [מלמטה] למעלה שעולה עם אותיות התפלה בנקודת הלב כנ"ל שנעשה מזה עטרה [וכתר] בראש וכמ"ש³⁰⁷ דרוח אייתי רוח³⁰⁸ כו', וע"י מלאך זה שקושר הכת"ר לקונו מתפלה זו העולה ע"י ג"כ [נמשך ג"כ אור] הרצה"ע מלמעלה למטה מחסד עליון לשמוע תפלת כל פה בחסד וברחמים להיות מתקיימת הבקשה בפו"מ דוקא ונמצא עטרה דתפלה כלול מעלי' וירידה או"ח [ו]או"י כו' וד"ל. אך הנה הגם שנמשך אור הרצה"ע בבחי' כתר לכל העולמות עד עוה"ז השפל להשפיע פרנסה וחיים גשמי' זה אינו אלא חיי שעה ואין לו ערך לגבי בחי' המשכת אור דתורה שהוא נק' חיי עולם³⁰⁹ כו', כי בחי' רצה"ע וח"ע שבתומ"צ הוא בחי' [ה]פנימי' ועצמות דאוא"ס ומה שנמשך רחמים וחסד עליון מרצה"ע להמשכת חסד בעולם העשי' זהו רק בחי' חיצוני' אפי' הרצון וחכ' למע"ב בעש"מ כידוע וע"כ אמר למי שהאריך בתפלה ביותר שמניח חיי שנ, געולם דתורה ועוסק בחיי שעה³¹⁰ כו'. אך הנה עכ"ז הרי אמר דהאומר אין לי אלא תורה³¹¹ בלא תפלה³¹² אפי' תורה אין לו דהיינו תורה בלא תפלה להיות שבחי' העלאה דאו"ח בתפלה בהתפעלו' בנקודת הרצון הפנימי באותיות התפלה שמקר[י]ב ומעלה לנה"ב להעלות לה' כקרבן ממש, והן ד' מדרגות דתפלה ברוח ורעש ואש דאלקי' עד ש"ע בלחש כנ"ל הוא הגורם להיות המשכת אור דתורה בבחי' קול דממה דקה הנ"ל, שזהו בחי' גילוי אוא"ס בתורה (שהן [אותיות] עצמי' דאו"י שהוא התענוג שבח"ע דתורה שהאיר במ"ת). וזהו בעטרה שעטרה לו אמו [ביום חתונתו וביום שמחת לבו דמשמע דמ"ש בעטרה כו' קאי על שניהם ביום חתונתו וגם ביום שמחת לבו שזהו בביהמ"ק, והענין הוא דבמ"ת היו ב' מיני עטרה שעטרה לו אמו] מבחי' או"י ואו"ח נגד ב' כתרים דנעשה ונשמע כנ"ל הכל בבחי' אור דתורה [שהוא בא מן המשפיע אל המקבל כמ"ש כחתן יכהן פאר כו' (והוא בחי' המשכת בחי' המאו"ר לאור ואז יוכל להיות ההעלאה וביטול האור דנש"י במאור ע"י אהרן כנ"ל). ואמנם ב' מיני עטרות הללו הי' גם ביום שמחת לבו בבנין בהמ"ק והן הקרבנו' שישמח לב מלמטה למעלה יותר משמן למאור ואור כנ"ל, ועכשיו התפלות במקום קרבן³¹³ להעלות לנה"ב בהזדככות החומר בתשו' ותפלה כנ"ל אז התפלה קודם לתו' שע"י התפלה בבחי' או"ח למעלה נמשך או"י דתו' כמו שא' אם רץ לבך שו"ב³¹⁴ שמלמטה למעלה רצוא קודם לשוב כו'. וזהו שקושר כתרי' לקונו מתפלות ישראל עי"ז נמשך ג"כ אור דתו'] ולא בתורה לבד וכאבא בנימין שהי' תפלתו סמוך למטתו³¹⁵ כו'. ואע"פ שרצה"ע דתפלה הוא חיי שעה גורם ירידת אור פנימי' רצה"ע דתורה שנק' חיי עולם מצד בחי' העלאה דעומ"ת שממשיך מעומ"ר כו'. וראי' לזה שהרי יש מעלה גבוה בתפלה מה שאין זה בתורה במה שמבקשים בש"ע סלח לנו כו' רפאנו ברך עלינו וגואל ישראל³¹⁶ [גם] שאינו כפי משפט התורה רק מצד ר"ר דרעדכ"ר שלמעלה ממשפט התו', א"כ הרי [יש] מקום³¹⁷ לרצון זה בר"ר העליוני' שאו' יה"ר מלפניך למעלה גם מרצה"ע שבתו"מ למחול ולסלוח לעוברי רצונו העליון שבתו"מ ולברך השנים בפרנסה או גאולה ורפואה גם שהוא נגד משפט התו' וד"ל.

(ט) וזהו כללות ענין הפ' הזאת במה שמתחיל במצות שמן למאור להעלות נר תמיד ואח"כ בבגדי אהרן ובניו שנ, דבבחי' מקיפים דלבושים ואח"כ במצות חושן ואפוד, בהיות מבואר למעלה בענין בעטרה כו' שיש בזה ב' מדרגות, הא' ביום חתונתו במ"ת שבאור פניו האיר לנש"י בבחי' מאור ואור, וכך הי' ענין שמן למאו"ר שיהי' המשכות מאו"ר דאור דתורה לדורות בכ"מ³¹⁸ שיושב וקורא ושונה ע"י משה שוש' דמלכא כנ"ל, ואח"כ יכול להיות ביטול האור במאור כנר בפני האבוקה, וזהו כדי להעלות נר דנש"י תמיד במצות ת"ת כנ"ל ובק"ש שחרית וערבית כנ"ל. והב' ביום שמחת לבו בקרבנות בבהמ"ק ועכשיו הן התפלות שזהו התלבשות נר ה' נה"א³¹⁹ בנה"ב להעלות[ה] כקרבן בהמה ממש. וזהו ענין האבנים דחושן ואפוד [ש]זהו ג"כ בבחי' דו"נ משפיע ומקבל או"י ואו"ח כנ"ל כמו בשמן למאור ואור כ[ו'. ו]הענין הוא דאבני שוהם [ש]בב' כתפות האפוד הוא בבחי' אור משפיע כמו המאור לאור להיות שאבן השוהם הוא [בחי'] אור בהיר בעצם הווייתו והן כלל[ו]' הכולל לכללות נש"י כמו שהן במקורן הראשון ממש בפנימי' אור אבא כמ"ש כי את"ה אבינ"ו שנק' מאור לפרטי ס"ר ניצוצ[ו]' הכלולי' בי"ב שבטים בחושן כו'. וזהו שא' ונתת את שתי האבנים³²⁰ על כתפות האפוד אבני זכרון לבנ"י ונשא אהרן את שמותם על שתי כתפיו לזכרון, פי' אבני זכרו"ן שהאבנים³²¹ מצ"ע שרשן בבחי' הזכרון שהוא בפנימי' מוח אבא וכידוע דשרש הזכרון באור אבא³²² עצמו כו', וז"ש ונשא אהרן כו' לזכרון להעלותם במקורם הראשון³²³ במוח אבא ששם הזכרו"ן [ה]תמיד[י ו]כמאמר אין שכחה³²⁴ לפני כסא כבודך³²⁵ כו'³²⁶ השכחה הוא באחוריי' דאבא³²⁷ כו' כמ"ש במ"א, וזהו הטעם [ש]בפ' קדש לי כל בכור שהוא בחי' החכ'³²⁸ נא' ולזכרון בין עיניך³²⁹ ובפ' שמע וגם בוהי'³³⁰ כי יביאך א' לטוטפות בין עיניך³³¹ וד"ל. אבל אבני החושן הוא [ב]בחי' אור דנש"י כמו שהן בנה"ב וע"כ הי[ו] על לב אהרן והאבנים טובות היו מזוככים מחומריות שלהם ביותר, שזהו ענין הזדככות חומר נפשם בטהרת הלב מכל סיג בתכלית שנק' בר לבב בתשובה ותפלה [שבלב]. ולנגד י"ב שבטים היו י"ב אבנים טובות חקוקים בחשן המשפט שמות השבטים ונשא אהרן את שמות³³² כו' בחשן המשפט על לבו לזכרון לפני ה' תמיד דהיינו שיעלה אותם כמו שהם למטה גם³³³ בחומר גופם בהעלאה דתשובה ותפלה בהתעוררו' דאה"ר דאהרן שוש' דמטרוניתא כנ"ל. וע"כ היו האבנים הללו על לבו דוקא כי בלב הוא משכן נה"ב בחלל השמאלי³³⁴ שבו הדם הוא הנפש ועולה ונכלל ברוח החיים שבחלל הימני כנ"ל בענין הקרבנות, והכל שנא, אהוא ענין א' להעלותם לזכרון לפנימי' אבא כנ"ל. וע"כ הי' כל אבן טוב מיוחד במראהו ומינו³³⁵ כפי שרש אותו השבט למעלה, וכמו עכשיו בעליות התפלות בי"ב שערים [oldpage_תקיח] שכל שבט עולה כפי מדרגתו ושרשו למעלה כו'. וזהו שא' לזכרון לפני ה' תמיד בבקר ובערב אע"פ שהתפלות הן רק בוקר וערב, פי'³³⁶ התמידים נק' עולת תמיד שתמיד של שחר [הי'] מכפר על עבירות דלילה³³⁷ כו' וכמו מצות ת"ת שהיא תמידי' וע"כ אמר להעלות נר תמיד לפי שהזכרון הוא תמידי בלא הפסק וביטול לעולם וד"ל.

(יו"ד) והנה מעתה יש להבין הטעם מה שבחושן המשפט על לבו היו י"ב אבנים מחולקים במיניהם אודם פטדה וברקת כו' וכל א' משמות השבטים הי' קבוע באבן מיוחד אליו ובשתי כתפות [האפוד] הי' ששה משמותם [יחד] על האבן הא' שהוא אבן השוהם כו', ויש להבין³³⁸ תחלה שרש ענין השבטי' דכתיב ששם עלו שבטים כו' עד"מ שבטי האילן שהענפים פונים כלפי מעלה ושרש יניקתם מן הארץ שמתפשטים שם שרשי האילן, כך הוא האבות הם גופו של אילן ושרשיו ולזה אין קורין אבות אלא לג'³³⁹ והשבטים הם כענפים המסתעפים משרש האילן, וזהו בחי' השבטים דעולם הבריאה שנק' בזהר כורסייא³⁴⁰ (והוא בחי' י"ב בקר שתחת ים של שלמה³⁴¹ שהן ד' מחנות שכינה³⁴² שנחלקים לי"ב והן ד' חיות שבמרכבה³⁴³ כידוע). וידוע דעולם הבריאה הוא ענין ראשית הגילוי מאור האלקי דבחי' המל' להוות ולהחיות מאין ליש נשמות ומלאכים, ונשמות הם בחי' פנימי' דעולם הבריא' והן האבות שהן המרכבה³⁴⁴ פנימי' בו"ק דבריאה שמתחלקים לי"ב שבטים ועיקרם בחי' חג"ת דאבות³⁴⁵ כו', והתחלקות זו הוא בהתכללות³⁴⁶ דוקא, והיינו ענין י"ב גבולי אלכסון (כמשי"ת). ואמנם ידוע שבחי' הביטול במציאות שבמרכבה דבריאה הוא רק בבחי' ביטול היש לאי"ן בלבד, מאחר שבעולם הבריאה בא אור האלקי בבחי' המל' ע"י צמצום והסתר להיות התהוות בריאה ממש מאין ליש גמור, א"כ גם בביטול הבריאה אינו אלא ביטול היש לאי"ן בלבד שאינו בחי' ביטול עצמי בבחי' אין ממש רק שנתבטל מישות שלו לבד כמו המתבטל לפני המלך בבואו לפניו שנא, בכנודע. אבל בחי' הביטול שבבחי' האצי' הוא ביטול [עצמי בבחי' אין ממש מצד] עצמו' אוא"ס שבאצי' דאיהו וחיוהי חד³⁴⁷ ממש שמיוחדים בעצמות המאציל בתכלית כמו שלהבת הקשורה בגחלת³⁴⁸ וכה"ג ונק' יחו"ע [כידוע] (כמו משה שא' ונחנו מה מ"ה בעצם³⁴⁹ כו'), והוא ג"כ בחי' ביטול עצמי דאבות הן המרכבה כמו שהן בבחי' חג"ת דאצי' שהוא בבחי' אי[ל]ן דאצי' ונק' בזהר אילנא דחיי³⁵⁰ (שהאבות הן בחי' שרש אילן זה והענפים שמסתעפים ממנו הן בחי' השבטים דאצי' שנק' שבטי י"ה ממש כו'). ופי' אילנ"א דחי"י שהוא עה"ח שבתוך הגן ש[מ]אילן זה ימצא ממנו³⁵¹ מקור כל מציאות חיים העליוני' ותחתונים והוא שממנו יומשך מקור כל³⁵² מציאות אור האלקי הנמשך להתהוות הנבראים מאין לי"ש, וז"ש כי עמך מקור חיים³⁵³ ונק' חיי העולמות³⁵⁴ חי בעצם שזהו נק' עה"ח בעצם טרם שמתפשט ונמשך בגילוי אור וחיות [ה]אלקי בעולמות, וכידוע דבחי' מל' דאצי' בבי"ע נק' אלקים חיים³⁵⁵ שזהו הבא בגילוי אור בהתפשטו' למטה להחיות כל העולמות כמ"ש ואתה מחי' את כולם³⁵⁶ כו' שזהו בחי' יחו"ת דמל' בבי"ע והוא בשכמל"ו³⁵⁷, אבל שרש גילוי אור זה דבחי' המל' בבי"ע נמשך מאילנא דחיי דאצי' עצמו וד"ל (ומאילנא דחיי זה שבאצי' הענפים שלו מתפשטים למטה ושרשיו באצי' היפך האילן דבריאה שענפיו פונים למעלה וענפי אילן זה דאצי' יורד[י'] מלמעלה למטה וע"כ גם שבטים דבריאה אמרו כשם שאין בלבך³⁵⁸ אלא א'³⁵⁹ כו' (כמשי"ת).

והנה ידוע שהשבטים אמרו ליעקב כשם שאין בלבך אלא א' כך אין בלבינו אלא א' (וז"ש בשכמל"ו), וזה פלא לכאורה איך יוכלו להדמות ליעקב לומר כשם כו' והלא יעקב הי' מרכבה בבחי' האצי' דשם איהו וחיוהי חד³⁶⁰ בביטול העצמי כנ"ל והשבטים שהם בעולם הבריאה כנ"ל אינם רק בחי' ביטול הי"ש לאין בלבד שהוא בחי' [י]ח[ו]"ת דמל' בבי"ע. אמנם הענין הוא שמפני זה אמרו ליעקב דוקא כשם שאין בלבך אלא א'³⁶¹, להיות שיעקב הי' בחי' מרכבה לבחי' ת"ת דז"א שנק' קו האמצעי³⁶² בריח התיכון שמבריח מ[ן ה]קצה³⁶³ העליון דכת"ר לקצה התחתון דבחי' המל' בבי"ע כו', דהיינו שבוקע גם המסך שנא, גשמפסיק בין אצי' לבי"ע³⁶⁴ כידוע דיעקב אותיות יבקע³⁶⁵ כמ"ש בזהר שז"ש אז יבקע³⁶⁶ כו', ולזה אמרו ליעקב כשם שאין בלבך בבחי' יחו"ע דאצי' אלא א' פשוט כנ"ל דשם איהו וחיוהי חד ע"י בחי' קו"ח שעובר בכל האצי' כו', כך אין בלבינו גם שנשמותם מורכבת³⁶⁷ בעולם הבריאה ג"כ אלא א' פשוט שבאצי' ממש ואע"פ שבמרכבה דבריאה אין שם רק בחי' ביטול היש לאין [ב]לבד כו'. אך באמת גם זה שיש בהם בחי' ביטול היש לאין בא ונמשך מאור דיחו"ע דאצי', ואמנם אינה באה רק ע"י צמצום דמסך המבדיל שאינו רק הארה דהארה כידוע, אבל ע"י בחי' יעקב שנק' בריח התיכון כו' מבריח גם לבחי' המל' שבבריאה שיאיר שם ג"כ כמו באור יחו"ע דאצי' ממש בלי חילוק מדרגות כלל וכמ"ש ה' א' ושמו אחד³⁶⁸ למהוי אחד באחד³⁶⁹ ממש. וראי' לזה ממ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא³⁷⁰ ביחו"ע דע"ס דאצי' אוף הכי ממש אתייחדת המל' בכורסייא שהוא בעולם הבריאה ברזא דאחד דיחו"ע ממש כי אין המסך מפסיק בפני בחי' יעקב שנק' בריח התיכון כו', אע"פ שמחמת הצמצום דשם אלקי' נמשך שם האור האלקי בבחי' גבול מ"מ יבקע אור האצי' במסך זה ויאיר שם כמו באצי' ממש להיותו בבחי' ביטול עצמי, וזהו כשם שאין בלבך בלבך³⁷¹ ממש אלא א' כך ממש אין בלבינ"ו כו'. וזהו ענין³⁷² כי הוי' דאצי' הוא האלקי' שבבריאה כולא חד³⁷³ ממש (וכמו בשבת [oldpage_תקיט] דחסדים דהוי' בוקעות בצמצום דשם אלקים ע"כ אומרים ך"ו כל"ח בשבת³⁷⁴ כידוע. וזהו טעם המאמר דכגוונא דאינון כו' שהוא בשבת³⁷⁵ דוקא. וז"ש אז תתענג על הוי' כו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך³⁷⁶ שנק' נחלה בלי מצרים³⁷⁷ למעלה ולמטה כו' (והוא בחי' הרחמים שעולה למעלה [מעלה] ביותר ויורד ונמשך למטה מטה כו' ביותר כמ"ש במ"א), והוא מפני שיעקב נק' איש ת"ם³⁷⁸ שאין שרש יניקה לק"נ בו כלל כי מטתו שלימה³⁷⁹ בי"ב שבטים, משא"כ בחי' ב' הקוין ימין ושמאל דאברהם ויצחק יצאו מהם מותרי השפע בחי' חו"ג דק"נ עשו [וישמעאל]³⁸⁰, כו' וע"כ אין אור האצי' בא להדי' בבי"ע בב' הקוין דחו"ג דאצי' כ"א ע"י מסך מבדיל לפי שיכולים גם החיצונים לקבל [ב]בחי' נוגה דבי"ע, אבל יעקב יכול לייחד³⁸¹ למטה מטה ואין המסך מבדיל כלל וזהו שנק' מבריח גם לקצה התחתון כו'). וע"כ אמרו השבטים כך אין בלבינו כו' אפי' בניצוץ הקטן שנא, דדישראל בבחי' נפש דעשי' הרי יכול למס"נ בא' ביחו"ע אע"פ ששרש נשמתו רק מבחי' מל' דעשי' כו' (וזהו עכ"פ ההפרש בין חול לשבת דבחול אין בנש"י דבי"ע רק בביטול היש לאין מצד המסך המבדיל וגם כח זה נמשך מיחו"ע דאצי' כנ"ל ובשבת נמשך ביחו"ת כמו ביחו"ע ממש [כנ"ל]. וזהו ג"כ בכל יום בק"ש בפסוק דשמע [ישראל] למס"נ באחד לפי שהק"ש יש בה מבחי' השבת שנש"י עולים בשרשם בפנימי' דאו"א שנק' קדש מלה בגרמי'³⁸² כו') (וזהו ששם עלו שבטים [כו'] שבקיעת המסך הנ"ל הוא בב' אופנים, א' מלמעלה למטה [מ]יעקב לשבטים כמ"ש כשם שאין בלבך כו' והיינו מאילן דאצי' שמתפשטים הענפי' בבריאה בלי מסך מפסיק כלל, ולפ"ז מ"ש ששם עלו שבטים קאי בשבטי י"ה דאו"א ששם עולים י"ב גבולי אלכסון דז"א ומשם יכולים לירד מאצי' לבריאה, והב' שבטים דבריאה שעולים באצי' מלמטה למעלה ובוקעים המסך כמו עליות הנשמות בכל ליל שבת³⁸³ כמ"ש השתחוו לה' בהדרת קדש³⁸⁴ [כו'] וד"ל).

(יא) והנה ידוע בטעם מספר השבטים י"ב דוקא שהן בחי' י"ב גבולי אלכסון שבו"ק העליונים כו', וביאור הענין הנה ידוע דמדות העליונים דאצי' הם רק ששה כמ"ש לך ה' הגדולה³⁸⁵ והגבורה והת"ת כו' עד כי כל בחי' יסוד³⁸⁶ שהוא בחי' ו"ק מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום כידוע שנק' בחי' מקום גשמי שהוא בגדר ו"ק הללו והוא הנק' עולם, ולכך עיקר הכוונה בא[חד] להמליכו³⁸⁷ בשמים וארץ וד' רוחות העולם כידוע. והנה בחי' מקום כזה יש ברוחני' בכל עולם ועולם דבי"ע עד רום המעלות והיינו בחי' ו"ק דבריאה ויצי' עד ו"ק דאצי' [כו' ו]למעלה שעז"א הנה מקום אתי³⁸⁸ שבחי' המקום העליון בטל ונכלל בעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' מקום וכמא' הוא מקומו ש"ע³⁸⁹ ואין העולם מקומו, וע"כ צריך להמשיך מלמעלה להיותו בחי' מקום כמו שהתהוות הזמן בא ממקור הזמן כך בחי' מקום שנק' עולם כידוע בענין עש"ן³⁹⁰ כו', וז"ש ברו"ך המקו"ם³⁹¹ שנמשך להיות ממנו בחי' התהוות מקום דבחי' ו"ק מעלה ומטה כו'. וזהו תמליכהו בשמים ובארץ³⁹² כו' לפי שאין העולם מקומו, ולכך א' ברוך כבוד ה' ממקומו³⁹³ דוקא כמו הנה ה' יוצא ממקומו³⁹⁴ כו' וכן אלכה אשובה אל מקומי³⁹⁵ כו', והוא בחי' שנב, אהמדות דאוא"ס בעצמו שקודם הצמצום דקו"ח כו', ועז"א ממקומך דוקא תופיע ותמלוך³⁹⁶ כו' וז"ש הנה מקו"ם את"י ממש שכל בחי' מקום דאבי"ע בטל ונכלל שם, וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו', אך בק"ש צ"ל בחי' העלאה דו"ק למעלה באח"פ ובחי' ההמשכה³⁹⁷ בד' דא[חד] להמשיכו³⁹⁸ בו"ק מעלה ומטה כו' כמ"ש במ"א וד"ל.

והנה הגם שבחי' מקום אינו אלא בעל ו"ק [לבד] שהן ו' מדות דחג"ת כו' עכ"ז יש בזה מספר י"ב מצד בחי' [ה]התכללות דו' מדות זע"ז שנק' ששה כפולות, והוא ע"י בחי' התכללו' די"ב ג"א כידוע שזהו ג"כ בו"ק דמעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום כו' [דהיינו] כמו מזרחית רומית עם מערבית תחתית ומערבית רומית עם מזרחי' תחתית הרי ב'³⁹⁹ וכן בצפון ודרום דרומית רומי' עם צפוני' תחתית וצפוני' רומי' עם דרומי' תחתית הרי עוד ב' כו'. וכמו"כ במעלה ומטה א' קו מלמטלמ"ע וב' קו ההולך מלמעלה למטה (ולא באלכסון שא"כ היינו אלכסון [ד]דרום וצפון ומזרח ומערב כנ"ל). וכמו"כ התכללו' המדות⁴⁰⁰ בציור קוין דימין ושמאל ואמצע דאמצע כולל ב' הקוין שהן ו' מדות דחסד דרועא ימינא⁴⁰¹ קו ימין⁴⁰² שנכללים עם ו' מדות דגבורה דרועא שמאלא ג"כ באופן די"ב ג"א כנ"ל כמו מחסד שבחסד עם הוד שבגבו' (שזהו כמו דרומי' רומי' עם צפוני' תחתי' כו') וכן מחסד שבגבו' קו השמאל עם נו"ה שבחסד קו הימין (וכה"ג בת"ת ומל' שהוא מזרח ומערב⁴⁰³ ומעלה ומטה [שהן] נו"ה⁴⁰⁴ כמ"ש בפרד"ס⁴⁰⁵ ומבואר במ"א בדרך פרטיות). וזהו ענין מספר הי"ב שבטים שהן בחי' ו"ק כפולים שהוא ע"י התכללו' די"ב ג"א הנ"ל והן הסדר הד' דגלים שבמדבר כמ"ש בזהר ע"פ איש על דגלו⁴⁰⁶ כו' (וכ"ז בו"ק דבריאה שהוא בחי' י"ב שבטי' דבריאה וכמו"כ ממש הוא בו"ק דאצי' יש י"ב ג"א ונק' שבטים דאצי' כנ"ל וד"ל) (והיינו י"ב צירופי' דשם הוי'⁴⁰⁷ שמטעם זה יש יתרון מעלה בשבטים יותר גם מאבות כמ"ש בפ' משפטים⁴⁰⁸ שנק' פני אדם שלמעלה מאבות שהן המרכבה דפני ארי' ושור ונשר כו', לפי שיש בהתכללו' ו"ק דשבטים דוקא בחי' שם הוי' ממש ונק' צבאות ה'⁴⁰⁹ והוי' צבאות⁴¹⁰ שאין זה באבות שהן רק חג"ת כו', וראי' ממ"ש שוב למען עבדיך⁴¹¹ שבטי שנב, בנחלתיך דוקא אע"פ שמקבלים מיחו"ע דאצי' בחי' יעקב בריח התיכון כנ"ל. ולכך ס"ר נש"י היו ראוים לקבלת התורה⁴¹² פנים בפנים שלא הי' זה באבות דכתי' בהם ושמי הוי' לא נודעתי להם⁴¹³ שהן תומ"צ בגשמיות שניתן לס"ר נש"י במ"ת שלמעלה מן המצות ברוחניות דיחו"ע דאצי' שקיימו האבות כו'. וז"ש ששם עלו שבטים למעלה מחג"ת דאבות דאצי' וכמ"ש כסו הרים צלה⁴¹⁴ כו' וע"כ נק' שבטי י"ה דחו"ב דאצי' המולידי' המדות ומהן נמשך לעדות לישראל דלעילא להודות לשם הוי' דבחי' ז"א הוא שמקבל מוחי' מאו"א כו' כידוע (משום דא"ח עט"ב⁴¹⁵ ובינה יתירה ניתנה באשה⁴¹⁶ כו') וזהו שרש בחי' י"ב אבני החשן שבלב אהרן שיש להם שרש למעלה מ[ן] אבני שוהם דכתפות האפוד מטעם הנ"ל וד"ל⁴¹⁷.

[oldpage_תקכ] (יב) והנה בחי' התכללות ו' מדות הנ"ל שנק' י"ב ג"א אינו אלא כשהם בלב דוקא, אז באים לכלל גילוי אור בדרך פרט להיות כלול כ"א מהיפוכו כמו מחסד שבגבו' עם גבורה שבחסד שהן כמו ב' הפכים ומתכללים יחד בענין מעשה א' לשניהם, דהיינו כמו משלם לשונאיו אל פניו להאבידו⁴¹⁸ שמשלם חסד וטוב בעוה"ז בחיצוני' ותוכ[ו] רצוף דין קשה כדי להאבידו בעוה"ב, וכמו מאריך אף לרשעים⁴¹⁹ כו', וכמ"ש בפרוח רשעים כו' להשמדם⁴²⁰ כו', וכן אם רעב שונאך האכילהו לחם⁴²¹ כו' כי גחלים⁴²² כו' שמלובש הדין בחסד דהיינו שעושה פעולת [כח] הדין ע"י לבוש מעשה דחסד דוקא. ולהיפך ממש הוא מה שמלובש החסד בדין כמו יסורים של אהבה⁴²³ לצדיק[י'] שאשר יאהב ה' יוכיח⁴²⁴ ביסורים לטובתם דוקא, וכן תוכחת מוסר קשה דאב לבנו שתוכו רצוף אהבה וחסד דוקא ומלבישו בלבוש דדין קשה כו', וא"כ ה"ז ב' הפכים בתכלית ובאים כא' בלב כמו אב שמייסר⁴²⁵ את בנו לאוהבו⁴²⁶ לעשות בו דין קשה לייסרו שפנימיותו חסד למרק עון בנו ומשלם לאוהב⁴²⁷ חסד בחיצוני' ותוכו [ו]פנימיו' דין קשה על שמשל בקושי על בנו לייסרו בנותר⁴²⁸ כו'. וכך הוא בכל גלות ישראל שנק' בנים⁴²⁹ באוה"ע לייסרם בלחץ ודוחק לטובתם בפנימיות וכתיב עת אשר שלט האדם⁴³⁰ באדם לרע לו שזהו כמו שמשלם לשונאיו כו', וביציא[ה מן] הגלות נתהפך להיפך לפי שמתגלה בחי' הפנימי' דהיינו שנב, גשנתגלה פנימי' החסד[י'] לישראל ופנימי' הדין לאויב בענין א' וכמו בי' מכות דמצרים שהי' נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל⁴³¹ כמ"ש במ"א וד"ל (וכמו והפכתי אבלם לששון⁴³² [שזהו] יום ט' באב שנחרב בהמ"ק שהי' [בו] דין קשה רק מצד עוצם האהבה⁴³³ המסותרת בו⁴³⁴ בתוכחת קשה דאב מצד עוצם אהבת נפשו לבנו, ובהגלות אהבה הפנימי' שהי' בלבוש הדין הקשה אין חסד גדול מזה ונעשה מן האבל יו"ט, ולכך קללות שבתוכחה יהי' לע"ל ברכות⁴³⁴ ביותר [מ]גוף הברכות כנ"ל⁴³⁵ שזהו חסד שמלובש בגבו'. וכך בכל יסורים דגלות שמתגלה עוצם אה"ר הפנימיות שהי' בזה וע"כ בגלות זה האחרון א[מר] העם ההולכים בחשך רא"ו אור גדו"ל⁴³⁶ לפ"ע ריבוי זמן החשך, וממילא יובן בהיפוכו בשלות האויב שמשלם לשונאיו כו' שהוא כמו גחלים אתה כו' ואשר שלט לר"ע לו מפני שמתגלה ג"כ בחי' הפנימי' דדין שבאה מצד השנאה בתכלית עד שהי' מכוסה ונעלם ברוב טוב כמו זמן רב כ"כ השנאה⁴³⁷ [שניכר מן רוב הטובה דוקא] כמו שרואים שכל שהשנאה גוברת יותר יותר יסבול ממנו להטיב לו כדי שינקום ממנו אח"כ יותר כו' וזהו ה"ן ה"ן גבורותי"ו⁴³⁷ כו' וכן אין כמוך באלמים⁴³⁸ גוים מרקדי' בהיכלו⁴³⁹ כו') (אך עדיין אין זה התכללו' במעשה א' כי הדין לזה והחסד לזה וכמו"כ כשנהפך ונתגלה הפנימי' כו', משא"כ כמו בנגוף ורפוא הי' המעשה א' שהוא עצמו נעשה דין לזה וחסד לזה⁴⁴⁰ כמו שנגמר מן רב הטובים דוקא כמו⁴⁴¹ הרפואה כו', ואלו⁴⁴² לפי שלא נתמלאה צור⁴⁴³ אלא מחורבנה של ירושלים הרי שמדין [ה]קשה דחורבן בהמ"ק הוא שנמשך חסד ושלוה לצור כמ"ש כשזה קם זה נופל⁴⁴⁴ כו', וכן להיפך בבנין בהמ"ק וירושלים דלע"ל יהי' דין קשה לע"ש הרי נחשב כמעשה א' שנעשה הדין לזה וחסד לזה כו' (וכמו ימינך ה' דחסד לישראל תרעץ אויב⁴⁴⁵ כו' וכן והנצח זו בנין ירושלים⁴⁴⁶ מבחי' גבורה ודין בנצח שבגבו' לאוה"ע נעשה החסד דבנין ירושלים וכה"ג). אך עצם⁴⁴⁷ יסורים של אהבה לצדיק[י'] ומשלם לשונאיו בשלות הרשעים הן ב' מיני עשי' הפכים ולא נק' התכללות ממש רק שמתכללי' במעשה א' דוקא אך שנעשה דין קשה⁴⁴⁸ לזה וחסד לזה כענין נגוף ורפוא לזה כנ"ל) (ועכ"ז ענין החורבן והגלות שנב, דשהוא הגורם השלוה והגדולה דאוה"ע כצור שנתמלאה כו' שזהו כמו מעשה א' ממש כשנחלק להיות דין לזה וחסד לזה כהיפוך זה דנגוף ורפוא כו' וכן לע"ל כנ"ל וכמו במ"ת שירדה שנאה לאוה"ע⁴⁴⁹ [כו']).

(וענין התכללות דגבו' שבחסד עם חסד שבגבורה בלב דוקא יובן יותר מענין ב' מדרגות דאוי"ר דאברהם ויצחק⁴⁵⁰ שבאברהם הי' יראה [מ]בפני[ם] ואהבה מבחוץ וביצחק הי' יראה מבחוץ ואהבה מבפנים, כענין במקום גילה שם תהא רעדה⁴⁵¹ אם רעדה מבחוץ וגילה מבפנים או רעדה מבפנים וגילה מבחוץ כמו ב' שרים שיושבים במשתה לפני⁴⁵² המלך לשמוח עמו בשמחתו זה יגיל וישמח מבחוץ בריקוד וכה"ג לעשות נח"ר למלך (כדוד שהי' מפזז ומכרכר בכל עוז⁴⁵³ כמ"ש ושחקתי לפני ה'⁴⁵⁴ ) ובודאי רעדה ואימת מלך בלבו [מ]בפני' (כמו שהי' דוד בביטול [ו]יראה⁴⁵⁵ בפנימי' כו'), וזה יגיל וישמח בפנימי' ורעדה מבחוץ ושניהם כא' עושים נח"ר למלך. וכמ"כ או' וכל הלבבות ייראוך⁴⁵⁶ מבפנים וכל קרב וכליות יזמרו לשמך⁴⁵⁷ מבחוץ או להיפך קרב וכליות יזמרו מבפנים ולבבות ייראוך מבחוץ. וזהו בחי' התכללו' בלב מגבו' שבחסד עם חסד שבגבו' כא' בתנועה א' בקול ניגון ושיר היוצא מן הלב בחדוה ומרירות יחד שבחדוה יש מרירות בהעלם ובמרירות יש חדוה בהעלם, כמו בכי' תקיע' בלבאי⁴⁵⁸ מסט' דא וחדוה מסט' דא ושניהם כא' מתכללי' יחד בקול וניגון ושיר א' בתערובות ומזיגה א', וכענין התכללות דאדום וישמעאלי' יחד כידוע בענין ניגוני הישמעאלים שהוא בעוצב ומרירות לפי שהוא בבחי' החסד ונגינו' היוונים⁴⁵⁹ בחדוה לפי שהוא בבחי' [ה]גבורה שזהו ענין בנוהי דאברהם בגלותא דאדום⁴⁶⁰ כו' וד"ל).

(יג) והנה ע"ד הנ"ל יש התכללו' מגבורה שבחסד בקו הימין עם הוד שבגבו' שבקו השמאל (שזהו כמו דרומית רומית עם צפוני' תחתית) ומחסד שבגבו' עם נצח שבחסד (שזהו כמו צפוני' רומי' עם דרומי' תחתי' הנ"ל). ואמנם הנה כל בחי' התכללו' די"ב ג"א בו' מדות [הנ"ל] היינו דוקא בהיות[ן] בלב שנג, אדוקא כנ"ל שאע"פ שבלב מתפעל בחסד בפ"ע [ודין בפ"ע] וכשהוא בחסד לא יפעול דין וכשהוא בדין לא יפעול חסד, עכ"ז יש התכללו' דחו"ג בלב באופן שיהי' חסד בדין ודין בחסד ואהבה ביראה ויראה באהבה וכן חדוה ומרירות יחד כנ"ל לפי שניכר כאו"א בפ"ע ע"כ יתכללו זע"ז ג"כ. משא"כ במוח שהמדות שבשכל הן מתחלקים רק בכלל לחו"ג בבחי' הדעת שנוטה כלפי חסד או כלפי דין שהן ו' מדות בחסד וו' מדות בגבורה (והוא ענין ב' אבני שוהם שבב' כתפות האפוד כמשי"ת). [oldpage_תקכא] ושרש טעם הדבר מה שבלב מתכללים המדות יותר זהו לפי שמבואר למעלה בענין ב' חללים שבלב שהן בחי' רוח ונפש ורוח החיים שבלב שרשו ממוח החכ' [קר ולח] בבחי' החסדים ונפש שבחלל השמאלי שרשו במוח בינה שהוא חם ויבש⁴⁶¹ בבחי' גבורה והן ב' מוחין דחו"ב שכוללים לחו"ג כידוע ובבחי' מוח הדעת הוא שמתחלקי'⁴⁶² (כמשי"ת). ואמנם בהגיע אור וחיות המוחין דחו"ב בלב (כקנה וושט שנק' שר המשקים ושר האופים⁴⁶³ כמ"ש במ"א) אזי הם שמתכללי' יחד בדרך פרט כנ"ל בהתכללו' דחו"ג בכל פרטיהן, לפי שבחי' נפש שבחלל השמאלי מתאחד ברוח החיים שבחלל הימיני כנ"ל הענין בב' דפיקו' בלב בבחי' רו"ש, שהעלאת הדם הוא הנפש בחלל השמאלי שנמשך ממוח בינה בבחי' מקור הגבורה⁴⁶⁴ הוא שעולה חיות המובחר שבו להתאחד וליכלל באור חיים⁴⁶⁵ הרוחני' שבחלל הימיני הנמשך ממוח החכ' דבחי' מקור החסד[ים] וחוזר ונמשך מחלל הימיני לחלל השמאלי בבחי' שוב שהוא דפיקו הב'. ונמצא דמה שהי' ב' מוחין דחו"ב שכוללי' לחו"ג בלתי מתחברים יחד אלא כ"א בפ"ע, אבל בהגיע שפעם ללב דוקא ששם מתכללים בחי' רוח ונפש כדו"נ גבורה דנוק' בחסדים דדכורא וחסד דדכורא בגבו' דנוק', לפי שמתאחדי' ב' החללים יחד להשפיע רב טוב מחיבורם יחד לכל האברים אור וחיות חדש שהוא כלול מנפש ורוח, א"כ הרי בלב מתחברים יחד⁴⁶⁶ ומתייחדים חו"ג דחו"ב שבמוח שהוא מזיגה הכלולה מחסדים דחכ' קר ולח שרש חיים⁴⁶⁷ הרוחני' שברוח החיים שבחלל הימיני ומחום ויובש דרוח⁴⁶⁸ בינה בחי' הגבורה שבחלל השמאלי (והוא ענין חיות רוחני שבדם הוא הנפש שבדופק היד כמ"ש במ"א בענין נגעים שהוא הסתלקו' אור או"א⁴⁶⁹ דאד"ם א' ד"ם⁴⁷⁰ הוא א' דחכ' שמאיר בדם הוא גבו' דבינה⁴⁷¹ וזהו דפ"ק קפ"ד אחוריי' דאבא⁴⁷¹ כו', ולזאת עיקר האד"ם חיבור א' בד"ם שזהו התכללות דחו"ג [ד]חו"ב שבראש הוא בלב דוקא ששם מתחברים ומתכללים בהתכללו' דרוח ונפש ולא במוחין שבראש (ואע"פ שנג, בשבחי' מוח הדעת כולל חו"ג⁴⁷² (כמשי"ת) וכמ"ש במ"א שבלב דוקא שם יחוד דב' שמות⁴⁷³ [ד]הוי' ואלק"י' שהן חו"ג⁴⁷⁴ דחו"ב כנ"ל וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבב"ך⁴⁷⁵ דוקא, וזהו וייחד לבבינו ב' לבבות⁴⁷⁶ דרוח ונפש כנ"ל, והוא כללות ענין המקדש דכתי' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שהוא בלב דכנ"י⁴⁷⁷ דוקא מטעם הנ"ל שזהו עיקר בחי' אד"ם אע"פ שעיקר האדם הוא החכ' שבראש כו', וזהו עיקר ענין די"ב אבני החשן שבלב אהרן דוקא (כמשי"ת). ובכ"ז יובן עיקר הטעם לסיבת התכללות כל המדות זע"ז שהוא בלב דוקא מטעם שהחיבור ב' החללים דרוח ונפש יחד להשפיע אור וחיות כללי [שכלול] מרו"ש דחו"ג שבחו"ב בהילוך הדם הוא הנפש עם רוח החיים שבו בכל האברים כנ"ל וד"ל.

(ועם טעם זה דהתכללות רוח ונפש בב' החללים דלב, יובן שרש כללי לענין התכללו' דמדות חו"ג בלב בדבר והיפוכו ממש כמשלם לשונאיו כו' ויסורים לצדיקים וכמוכיח לב[ניו] ביסורים, וכענין הגלות שמלובש חסד בדין ודין בחסד במעשה א' מצד התכללות דגבורה דדמים בחלל השמאלי בחסדים דחלל הימיני וחסדים [ד]חלל הימני בחלל השמאלי יש מקום א' לסבול חו"ג כא' ממש (משא"כ במוח שכאשר השכל נוטה לחסד לא יסבול להיפך שלו [כלל] כמו שרואים בשני חכמים זה אוסר וזה מתיר שלא ימצאו [מיצוע] להכלל יחד כ"א כ"א מחולק לדיעה בפ"ע לפי ששכל זה מחסדים דחכ' כו' ואין לו חיבור עם הגבורה ודין שבשכל [כלל] (כמשי"ת). ויותר נראה זה בלב בהתכללות דאהוי"ר או חדוה ומרירות כנ"ל שישכנו במקום א' ובענין א' וכמו [ו]גיל[ו] ברעדה זה בפנים וזה בחוץ בהתאחדו' גמורה כו'. ועוד יותר נראה התכללו' זו בבחי' קול ושיר היוצא מהבל הלב שכלול ממש מחדוה ומרירות שזהו רו"ש שבאים בהתכללו' דרוח ונפש שבב' החללים יחד והיינו לפי שהניגון דוקא [יוצא] מחיבור שניהם מרוח החיים שבחלל הימיני בקנה ונפש שבדם שבחלל השמאלי כלולה מיסוד מים ואש יחד).

והנה בכל דוגמא הנ"ל בהתכללות דרוח ונפש בב' חללים שבלב באדם התחתון יובן ג"כ ענין בחי' התכללות דמדות דחו"ג בלב אדה"ע שעל הכסא כו'. דהנה מבואר למעלה בענין הקרבנות דהעלאות הדם בקרבנו' עולה בבחי' פני שור שבמרכבה ומשם עולה [ל]בחי' לב העליון (ועכשיו התפלה שנג, גכקרבן בבחי' רץ לבך בהתלהבות רשפי אש האלקי בחלל השמאלי שבדם הוא הנפש שנכלל ברוח שבחלל הימיני כו') ועי"ז הרי נמשך מלמעלה מן המוחי' [דאדם] תוס' אור חדש ברוח החיים שבלב מבחי' העצמו' דא"ס שנק' חיי החיים⁴⁷⁸ כו', ומתאחד ומתכלל בהעלאה זו דדם הוא הנה"ב דקרבן שעולה לריח ניחוח לה' למעלה מעלה כנ"ל. וע"כ⁴⁷⁹ ממילא מובן שע"י הקרבנות שנעשה לריח ניחוח כו' מתכללי' בחי' רוח ונפש שבלב אדה"ע שהוא התכללות דחו"ג שבמוחין דחו"ב דאדם הנ"ל, וא"כ ודאי ממילא מובן שמטעם זה עיקר בחי' התכללו' המדות העליונו' דאצי' זע"ז (כמו ברוגז רחם תזכור⁴⁸⁰ וכמו [כי] רגע באפו אז דוקא חיים ברצונו⁴⁸¹ וכמ"ש יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך⁴⁸² וכה"ג וכמשלם לשונאיו כו'⁴⁸³ ) ביחודים שונים בכמה מיני אופני' רבים מאד הכל הוא מצד שבא ונמשך האורות דמוחין דחו"ב בלב אדה"ע דוקא, והוא ענין י"ב ג"א דו"ק העליונות דאצי' כנ"ל שבא ונמשך גם בשבטים דבריאה. וזה שא' השבטים⁴⁸⁴ כשם שאין בלבך דוקא אלא אחד בהתכללות דו"ק כך אין בלבינו כו' (והוא שנק' צבאות הוי' דבחי' אדם שבזה השבטי' שרשם יותר עליון גם מן האבות שהן בבחי' חג"ת כנ"ל (וכמשי"ת).

(יד) ובכ"ז יובן ג"כ בטעם ענין [י"ב אבני החשן שעל לבו של אהרן שהן י"ב שמות השבטים שבעולם הבריאה שעולין באצי' כמ"ש ששם עלו שבטים שבטי כו' והן] י"ב ג"א דו"ק דמל' דאצי' בבריאה, הרי הן בבחי' התכללו' זע"ז בהיותם חקוקים באבנים הללו בחשן שעל לבו דוקא. וע"כ הי' החשן על לבו דוקא לפי שבלב שם הוא בחי' ההתכללו' דוקא מטעם הנ"ל שמתחברים רוח ונפש שהן בחי' חו"ג הכללי דחו"ב שבראש כו', שהרי בלב הרי בחלל השמאלי שם הוא בחי' [ה]העלאה דנה"ב שיתחבר בו נשמת רוח החיים שבחלל הימיני כו' כנ"ל. וזהו ונשא אהרן את שמות בנ"י⁴⁸⁵ בחשן המשפט על לבו דוקא [oldpage_תקכב] לזכרון לפני ה' תמיד שזהו בחי' ההעלאה דנש"י שבגופים שנזדככו מחומריות שלהם בהעלאות דדם הוא הנפש כנ"ל כמ"ש⁴⁸⁶ לך אמר לבי כו' וכן צמאה לך נפשי כו' וחוזר ונמשך ממוח דחכ' ששם הוא בחי' הזכרון כנ"ל וד"ל.

אך עדיין י"ל בגוף ענין ההתכללו' די"ב אבני החשן [הנ"ל], דלכאורה הלא⁴⁸⁷ הן מספר י"ב אבנים כאו"א בפ"ע מיוחד במראיתו ובמינו כפי שרשו של אותו השבט ואין א' דומה לחבירו כלל, ויש מקום מיוחד לכל א' בפ"ע דוקא כמו אבן טוב דאודם מובדל מאבן פטדה במראה ובמקום כו', כפי שנג, דחילוקי שרשי השבטי' למעלה כך יהי' מראה כל אבן שיהי' שמו חקוק עליו לזכרון לפני ה' כו'. ואמנם עכ"ז הרי כל הי"ב אבנים היו חקוקים בחשן כולם ביחד דוקא דהיינו שבאמצעות כולם יחד דוקא הן עולים לזכרון לפני ה' ולא כל א' בפ"ע כמ"ש ששם עלו שבטים כו', לפי ששרש א' לכולם יחד בהיותם חקוקים על לבו של אהרן דוקא ששם הוא בחי' ההתכללו' [דוקא] והי' כל אבן כלול גם ממדריגת זולתו כמו כל שבט שיש בו התכללות מזולתו, לפי שי"ב צרופים דשם הוי' כלולים כא' בשם הוי' וכמו י"ב ג"א, ובפרט בבחי' העלאה למעלה כמ"ש לך ה' הגדולה והגבו' שהם ביטול והתכללות דו"ק כו', וכן הנה מקום אתי כו' כנ"ל לפי ששם הוי' שבעצמות [א]א"ס שורה עליהם כשנק' צבאות ה' ונק' ה' צבאות כו' וכמ"ש אנת הוא דמייחד לון⁴⁸⁸ כו' (והוא בחי' אד"ם כמו שאברי [ה]אדם כלולים זע"ז מבלי שימצא ראש וסוף⁴⁸⁹ כ"א מקבל מחבירו וגם משפיע לו ובאמצעית כולם יחד דוקא נק' אדם שאין שלימות לא' בלא זולתו כלל כו', וראי' ממ"ת דכתיב ויחן ישראל⁴⁹⁰ כאיש אחד ממש כו', וכן אנו אומרים ברכינו אבינו כולנו כאחד⁴⁹¹ דוקא [כו'] כנ"ל). וזה שאמרו השבטים כך אין בלבינו שהוא [כמו] י"ב אבני החשן שבלב כה"ג אלא אח"פ כו' דאנת הוא [חד]⁴⁹² כו' כמו ביחו"ע דו"ק דז"א דאצי' (ויותר נראה עלי'⁴⁹³ מטעם הנ"ל בשרש השבטי' למעלה מהאבות). וזהו שהיו כל הי"ב אבנים שבחשן כלולים זע"ז במה שהיו דבוקים וסמוכי' זה אצל זה בלתי מופרדי' בריחוק מקום (והיו [ה]אבנים מסודרים כסדרן זה אצל זה בד' טורים כסדר י"ב צירופי' [ד]הוי' כמו שהשבטים הם סדורים בסדר ד' דגלים) כי הרי כולם היו חקוקים בחשן במקום אחד עכ"פ, והוא מטעם הנ"ל שבלב דוקא מתכללי' זע"ז (כיחוד לב הימיני עם לב השמאלי שנעשה כמו לב אחד). אבל הנה בשתי כתפות האפוד הרי [הי'] ששה משמותם על אבן האח[ת] בכתף זה וששה הנותרי' באבן הב' [בכתף הב'] שהיו מרוחקי' ומובדלים ששה [ש]בכתף הימין [מ]ששה בכתף השמאל אלה בימין ואלה בשמאל דוקא (שזהו בחי' התחלקות דחו"ג דוקא היפך בחי' התכללו' דחו"ג שבאבני החשן כנ"ל). ואע"פ שששה משמותם שעל האבן האחד היו כלולים באבן אחד ולא הי' אבן מיוחד לכל שם בפ"ע, הרי אין זאת ההתכללו' רק באופן ומדריגה הא' בימין דחסד לבד וכן בשמאל דגבורה ששה כאחד, ואדרבה זהו מורה דוקא בחי' ההתחלקו' דחו"ג מאחר שכ"א כלול ו' מדות שבו לבד בכללות כולם יחד בימין לבד ו[כן] בשמאל לבד כו'. אך הנה הטעם הוא בדרך כלל לפי שב' כתפות האפוד הרי הוא בבחי' האור דמשפיע במוחין דאבא כמו שהוא למעלה טרם בואו למקבל שהוא הלב שעדיין אין שנד, אהמדות שם בבחי' התכללו' די"ב ג"א הנ"ל אלא רק מחולקים לחו"ג ימין ושמאל בכללות דוקא, וע"כ הי' הששה משמותם כלולים באבן אחד בימין והששה [ה]אחרים באבן הב' בשמאל לפי שב' הכתפות הן ב' דרועין דרועא ימינא ודרועא שמאלא, ש[ה]התחלקות [בהם] הוא בדרך כלל[ות] לבד, חסד דרועא ימינא כולל [בו] ו' מדות דחסד מחסד שבחסד עד יסוד שבחסד וגבורה דרועא שמאלא כולל ו' מדות דגבורה והן מופרדים ומחולקים זה מזה שאין לו⁴⁹⁴ חיבור והתכללות עם ו' מדות האחרים. וגם בו' מדות שבכתף [ה]א' [הי'] כולם חקוקי' באבן שוהם א' ואין אבן מיוחד לכל שם בפ"ע מטעם זה עצמו כנ"ל, לפי שאין בו ו'⁴⁹⁵ מדות דימין ושמאל באים כא'⁴⁹⁶ בהתחלקות ניכרת בפ"ע שאין כל א'⁴⁹⁷ אור מיוחד בכלי ולבוש בפ"ע, אלא כולם באבן א' שהוא נעשה כלי א' לו' המדות יחד בין בימין ובין בשמאל מאחר שהתחלקות בא בדרך כללות דוקא כנ"ל וד"ל. משא"כ בי"ב אבני החושן גם⁴⁹⁸ שבא בהתחלקות בדרך פרט כי יש לכל שם אבן מיוחד לפי שהו"ק שבחו"ג מיוחד כל אור בכלי שלו דוקא כנ"ל, אמנם היא הנותנת דוקא שבאים לבחי' התכללות זה עם זה שהרי סמוכים ודבוקים זה עם זה בלתי פירוד כלל וכ"א כלול מזולתו ומתאחדים יחד בלב כנ"ל (והרי יובן מזה דההתחלקות דו"ק זו שבלב עושה ההתכללות והתכללות דו"ק בכתפים עושה התחלקות דימין ושמאל כו').

(טו ) ולהבין שרש הדברים הנה ידוע ששרש המדות הוא באו"א שהן חו"ב המולידים אותם ואמנם עדיין המדות הם כלולים שם בהעלם לבד ואין בהם התחלקות כלל, כמו המשכיל שכל וסברא א' אע"פ שיכולים לדון ממנו איזו טעם לאיסור או להיתר לחיוב או לזכות עדיין זה הוא בהעלם שלא נודע עדיין אם יחייב מן השכל הזה איזה דבר מה כי אינו רק שכל וסברא שכלי' לבד. אך ע"י בחי' הדעת [הוא שמוצא למדות דחו"ג מן ההעלם דחו"ב לידי גילוי לב' אופנים אם לחסד או לדין, והוא הנק' דעת נוטה⁵⁰⁰ שמטה את השכל והסברא שידון ממנה כלפי חסד ויש שכל וסברא שיטה⁴⁹⁹ ] כלפי דין, והכל ע"פ כח מוח הדעת שכולל חו"ג שבהעלם [ב]חו"ב ומביא לידי גילוי להסתעף ולהתחלק מן השכל ב' מדות בלבד חסד או דין (וכמ"ש במ"א בענין ד"פ דתפילין קדש והי' חו"ב שמע והי' חו"ג שמתחלקים ע"פ הדעת⁵⁰¹ כו') כב"ש אוסרים וב"ה מתירים⁵⁰² שזה דעת[ו] נוטה לאיסור וזה שנד, בדעת[ו] נוטה להתיר. אבל פרטי התחלקות [שב]חסד [ו]גבו' אינו בא בגילוי עדיין רק לחסד סתם ודין סתם, וגם שיש בחסד דין ונק' גבורה שבחסד עם⁵⁰³ נה"י⁵⁰⁴ שבחסד וכן בדין יש חסד שבגבו' עד נה"י דגבו' זהו הכל בכללות שנכללים כולם בב' מדות אלה. וזהו בחי' הדעת שבין ב' כתפות⁵⁰⁵ ימין ושמאל שממנו מתחלק ב' מדות דחו"ג לב' דרועין ימין ושמאל בלבד לפי שדעת זה נמשך בבחי' החיצוני' שבמוח הדעת שלצד העורף⁵⁰⁶, וע"כ נמשך לב' [oldpage_תקכג] כתפות שהם ג"כ חיצוני' המדות [ד]יד ימין ושמאל לבד שהכתף הוא בחי' אחוריי' כידוע. אבל בחי' פנימי' דמוח הדעת שבראש הוא אשר מתחלק במוח לל"ב חדרי'⁵⁰⁷ כמ"ש ובדעת חדרים ימלאון⁵⁰⁸, והם ל"ב נ"ח⁵⁰⁹ שמתפשט בבינה דוקא והוא הטעם והסברא [שבא] בהשגה והבנה במוח בינה וע"י הדעת הוא שנתחלק לל"ב חדרים ונק' ל"ב שבילים דמתפתחי' במוח⁵¹⁰ כו', ומשם נמשך אל הלב שמפני זה נק' לב כי הלב [הוא] בחי' נוק' מקבל מל"ב נ"ח שבבינה ונתחלקו ע"י הדעת כנ"ל וזהו דבינה ליבא, וע"כ נק' לב שמקבל מל"ב חדרים שבמוח שהן ל"ב נ"ח כו'. וכ"ז בבחי' הפנימי' שבדעת שנמשך ללב בבחי' התחלקות בפרטי הו' מדות [וב]בחי' [ה]התכללו' די"ב ג"א כנ"ל רק שבלב הוא עיקר הגילוי התחלקות בכל פרט כל אור בכלי שלו וגם התכללות דמדות בי"ב גבולי אלכסון, אבל [ב]ל"ב חדרים שבמוח עדיין ההתחלקות וגם ההתכללו' הוא בהעלם דמח' בלבד כנראה בחוש בכל משפט ענין⁵¹¹ השכל בדעת נוטה לכמה הפכים יחד כו' וד"ל. אך א"כ יש להבין למה אמר ולא יזח החשן מעל האפוד דאפוד דכר וחושן נוק' כנ"ל אחר שעיקר קבלת הלב הוא מן המוח דחו"ב בדעת שמתחלק לל"ב חדרים ומשם נמשך ללב ממש כנ"ל, הענין הוא דבאמת הגם שבחי' הדעת דבין כתפות הנ"ל אינו רק חיצוני' שבמוח הדעת כנ"ל, מ"מ יש לו שרש בפנימי' [מוח] אבא עצמו כמו שהוא בבחי' אין ממש טרם שמתפשט' החכ' בבינה, והוא במדות דחכ' עצמ[ה] כמו שהוא קודם שיבא מאי"ן דחכ' לי"ש דבינה בהשגה וטעם לדבר כב"ש אוסרי' וב"ה מתירי', אע"פ שאין יודעים טעם לדבר כלל שזהו רק מצד עצם החכ' שבלי⁵¹² שמטה כלפי חסד א"א [לו] לומר לאיסור ולחיוב. וראי' ממה שמצינו בגמ' שהקשה לרב וכי מה בין זה [לעגל] כו' אשתיק רב כו' ומ"מ לא חזר בו⁵¹³ אע"פ שסתרו טעמו כי מצד עצם כח נשמתו א"א [לו] לומר בהיפך כו' וזהו שנק' ו"ק דאבא⁵¹⁴ עצמו שא"א לבא בהשגה⁵¹⁵ [ו]טעם דבינה כמ"ש במ"א.

שנד, ג(טז) וזהו ג"כ שרש ענין דב' אבני השוהם שבב' כתפות שבחי' הדעת [ה]חיצוני שבהם שרשו מחו"ג דאבא עצמו ע"כ מפני זה [נק'] אבני זכרו"ן שבחי' אור אבא עצמו (שנק' קדש מלה בגרמי' כמו השמן שצף ע"ג היין כו' ואי[נו] בא מן ההעלם לגילוי בהשגה לעולם) שם הוא בחי' הזכרון, כי השכחה הוא באחוריים דאבא שהוא נה"י דאבא שמלובש באימא כו' ונק' אדם א' ד"ם. וזה שאמר כי לא אד"ם הוא להנח"ם מחסד לדין כו', וע"כ הם רק ב' אבני' לימין ושמאל לבד ואין בהם חיבור והתכללות כי הרי במדות דחכ' עצמ[ה] עדיין לא בא להתחלקות פרטי' להיות ו' אבנים פרטיות (משא"כ במוח בינה שהמדות הם שם בהתחלקות פרטי' כמו טעם לאיסור וטעם להיתר [ו]יכולים להתכלל יחד בכמה אופנים שונים ע"י הדעת כנ"ל), לפי שבחכ' שנק' אב⁵¹⁶ שם הוא רק מקור עצם המדות ושרשם הכללי הכוללם יחד וע"כ לא נמשכו משם רק לב' מדות דחו"ג וכל הפרטי' כלולי' בכ"א מהם. וזהו ששה משמותם על האבן האח[ת] ששה מדות דאבא עצמו כלולים באבן אחד דחסד וכן לשמאל מטעם הנ"ל, ולפי שהוא למעלה מבינה שבלב⁵¹⁷ ע"כ נמשך דוקא בחיצוני' הדעת שבין כתפי' אבל חיצוני' זה למעלה מן הפנימי' שבמוח בינה כנ"ל (וכידוע הכלל שכל הגבוה גבוה יותר⁵¹⁸ לא יוכל לבא להוריד⁵¹⁹ למטה כ"א בחיצוני' דוקא כמו משלי שלמה⁵²⁰ כידוע, וכאור הבהיר ביותר שבהירתו הוא ניכר⁵²¹ יותר בחשך וכאבן טוב החקוק בדבר גשמי כו'. וראי' לכ"ז ממ"ת ביוה"ד שירד' התורה בלבוש דחיצוני' דק"נ [כ]לא תרצח⁵²² כו' ונק' משל הקדמוני, וגם שנק' נובלות חש"מ⁵²³ חיצוני' זו יותר גבוה מפנימי' שבחכ' עילאה דתורה שהם טעמי המצות שיתגלו בימוהמ"ש⁵²⁴ שהרי [ה]עוה"ב הוא בא מן המצות⁵²⁵ בפו"מ דוקא שהוא בחי' עד"ן סתימאה⁵²⁶ [כו'] שלמעלה הרבה מתענוג של ח"ע דטעמי מצות שבבחי' אלף⁵²⁷ כו' (וזהו משני עבריהם הם כתובים⁵²⁸ דגם בחי' אחוריי' [כ]פנימי' יחשב [ו]יותר עליון מן הפנימי' [ו]כך אמר אחרי הוי' תלכו⁵²⁹ בתו"מ בגשמיות דוקא וכן אמר בכלב יען כי מלא אחרי⁵³⁰ כו'. וזהו שא' עבודת הקדש עליהם⁵³¹ בכת"ף ישאו בכת"ף דוקא מטעם הנ"ל בכתפות האפוד ששרשו בבחי' פנימי' דאור אבא עצמו שלמעלה מבינה, וזהו ואני נתתי [לך] שכם אחד⁵³² על אחיך כו' כמ"ש במ"א, וכן מ"ש לע"ל ולעבדו שכם שנד, דא'⁵³³ וכה"ג וד"ל). וז"ש ולא יזח החושן מעל האפוד דהגם שהחשן הי' בו י"ב אבני שוהם⁵³⁴ באים בהתחלקות ובהתכללו' מצד שמקבל ע"י לב במוח⁵³⁵ בינה ששם מתפשטי' ל"ב נ"ח ומתחלקי' לל"ב חדרים ע"י הדעת, אך באמת עיקר [מקור] המשפיע הראשון הוא בחי' אור אבא עצמו כמו שהוא טרם התפשטות[ו] בל"ב נ"ח [ב]בינה כנ"ל, וע"כ [ה]זה[י]ר שלא יזח החשן שבלב מן כתפות האפוד שהן ב' אבני שוהם ששרשם מחו"ג דחו"ב עצמו⁵³⁶ שנמשך [ב]בחי' הדעת שבין כתפין דוקא מטעם הנ"ל וד"ל⁵³⁷, והוא שנק' מוח הזכרון דאור אבא עצמו (ששרשו בפנימי' ועצמי' הכתר שלמעלה מח"ס שבא לגילוי כנ"ל).

(יז) וזהו שאמר ונשא אהרן את שמות בנ"י בחשן המשפט על לבו לזכרון לפני ה' תמיד דהיינו שע"י דביקות החשן באפוד אז בחי' ב' מדות דחו"ג דאבא עצמו שבב' אבני השוהם שבכתפות האפוד הן המעלים לי"ב אבני החושן שעל לבו דוקא שכבר הן בהתכללות כנ"ל שיעלו ויבאו לבחי' אור אבא עצמו שלמעלה מבינה שנק' זכרו"ן לפני ה' תמיד בלי שכחה לעולם כמאמר אין שכחה לפניו⁵³⁸ כו' וד"ל (וזהו ששה"ם אותיות מש"ה שזהו בחי' פנימי' דאור אבא עצמו⁵⁴⁰ כידוע בענין מש"ה מ"ה שמ"ו כו' (שזהו בחי'⁵⁴¹ דע"י⁵³⁹ כמ"ש בע"ח בכמה דוכתי) והוא [בחי'] או"י שמאיר ומבהיק בעצם תולדתו כנ"ל וזהו בחי' חסדי' עצמיי' דפנימי' אבא והוא בחי' יוסף צ"ע כמ"ש בגמ' בענין כדכד ח"א שה"ם כו' (וכמשי"ת ועיין בלקו"ת) והוא שרש אותיות כמו שהן בתורה הקדומה שבעצמות [oldpage_תקכד] א"ס ממש כידוע).

אך הנה באמת עדיין אין כ"ז מתיישב לכאו' דהלא לפי כל הנ"ל עיקר קבלת הלב בהתכללות דו' מדות הוא בא דוקא מל"ב נ"ח שבבינה ודעת כנ"ל, וא"כ הי' צריך שהחשן יהי' לו דיבוק לבחי' המוחין הפנימי' שבראש ולא לכתפות האפוד שהם באחוריים, ואם האפוד הוא בחי' דכר משפיע לחשן הרי הי' צריך שיהי' החשן ג"כ בבחי' הב' מדות דחו"ג דכתפות האפוד שהן בלי התכללות כו' (וגם הנה מבואר למעלה בענין יום חתונתו במ"ת פנים בפנים ושמחת לבו בבהמ"ק בקרבנות שיש מעלה יתירה בקרבנות בשמחת לבו שנה, איותר מהארת פנים שבמוחי' שבראש במ"ת כו' שזהו ענין התפלה עצמו⁵⁴² שלמעלה מאור דתורה עד שעושה וממשיך לאור דתורה מתפילת ישראל כנ"ל, ולפי הנ"ל עיקר התכללות דמדות שבלב אינו רק ממוחין דחו"ב שבראש ע"י הדעת שמתפשט בל"ב חדרים כו' וזהו היפך ענין הנ"ל). אך הנה בדוגמא זאת אנו מוצאים בענין מ"ת שאע"פ שהתורה היא בבחי' התכללות המדות דוקא שהוא בחי' אד"ם וכמ"ש וזא"ת תור"ת האד"ם⁵⁴³ דוקא, וכמו שאנו רואים במ"ט פנים טמא וטהור⁵⁴⁴ [ו]כן באו"ה כשר ופסול חייב זכאי שכלולים זה עם זה כמו שיש בדין חסד וחסד בדין כו'. ובכללות המצות שבתורה הרי הן בציור אברי האדם שכלולי' זע"ז כנ"ל וכמ"ש בזהר דאוריי' אית בה פרקין ושייפין⁵⁴⁵ כו', [ו]עכ"ז הרי כלולים⁵⁴⁶ כל התורה ומצות כלולים רק בבחי' חו"ג דרמ"ח מ"ע שהן בחי' ה' חסדים כללים ושס"ה ל"ת בחי' ה"ג⁵⁴⁷ והיינו אנכי ולא יהי' כו' שמפי הגבורה⁵⁴⁸ עצמו שמענו, כידוע שזהו בחי' התחלקות לימין ושמאל דוקא וכמ"ש מימינו אש דת⁵⁴⁹ כו' מימין דחסד ברמ"ח מ"ע ושמאל⁵⁵⁰ דגבורה בשס"ה ל"ת, דחו"ג זה בלי חיבור והתכללות כלל שא"א להיות חילוף ושינוי מטוב לרע ומרע לטוב כמ"ש סו"מ וע"ט⁵⁵¹ [ו]כמו חיים וטוב מות ורע שנק' ברכה וקללה שהן ב' הפכים בתכלית. וזהו בחי' חו"ג דרצון שבפנימי' אור הכתר עצמו שלמעלה מהתחלקות טעם לרצון, שזהו כמו ענין ב' כתפות האפוד שימין ושמאל מפורדים זמ"ז בלי חיבור כלל כנ"ל (וכך הי' הברכה על הר גריזים⁵⁵² והקללה על הר עיבל, שנחלקו הי"ב שבטים לב' חלקים שוים מפורדים דוקא ו' שבטים על הברכה כו' כענין ו' משמותם על [ה]אבן [ה]אח[ת] כו', היפך ההתכללות דד' דגלים שהם בד' מילואי הטורים שבחשן שהוא התכללות דלב אדם בהתכללות מדות שבתורה כנ"ל). ואע"פ שנא' על התורה להבדיל בין טמא לטהור כו' זהו מצד שרש החכ' שבתורה בחו"ג שברצון שמשם בא [ה]הבדלה בין טו"ר עד שגם בבחי' ההתכללות דמדות יש הבדלה דוקא, וכמו שאנו רואים שדוקא אחרי ההתכללו' דחו"ג בכל פרטי המדות שבתורה במ"ע ול"ת יצא אח"כ תכלית ההבדלה והבירור שזה כשר וזה פסול זה טמא וזה טהור וכן חייב וזכאי כנ"ל משום דבחכ' דוקא אתברירו⁵⁵³ כו', לפי ששלימות הבירור בפרטי פרטיות הוא אחר בחי' התכללו' דמדות שע"פ החכ' אזי יצא לאור כל א' על מקומו להבדיל [בין] כו' כנ"ל⁵⁵⁴ וד"ל.

שנה, בונמצא דמה שהי' בחי' ההבדלה בכלל ברצון העליון שלמעלה מן הטעם [ב]אנכי ולא יהי' לך [הוא] שב[א ל]שלימות הבירור והבדלה ע"י החכ' דוקא [ו]בדרך פרטי פרטיות ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, שהוא תושבע"פ דוקא מל' קרינן לה⁵⁵⁵ ששם הוא תכלית שלימות הבירור כמו בכל דקדוקי סופרים⁵⁵⁶ בכל הלכות התורה בכל פרקין ושייפין שבה כמו כל אברי [ה]אדם שאע"פ שכלולים זע"ז [י]באו לבחי' ההתחלקות כל אבר על מקומו ולא ישנה תפקידו כו', והוא ע"י הגידים דקים שמתפשטים מן המוח אל הלב דוקא ומן הלב הולך וסובב [כל האיברי'] להשפיע לכאו"א לפי טבעו דוקא וד"ל (ואע"פ שבלב שם הוא עיקר בחי' התכללות דרוח ונפש בב' חללים שבו כנ"ל אדרבה היא הנותנת שיוכל אח"כ דם הוא הנפש שבחלל השמאלי להשפיע לכל אבר פנימי' וחיצוני' לכאו"א כפי טבעו דוקא כנ"ל ).

והנה ע"ד כ"ז יובן ג"כ בענין ב' אבני שה"ם בב' כתפות האפוד לימין ושמאל להיות ששתי⁵⁵⁷ התחלקות זאת דימין ושמאל שבב' כתפות דוקא בא מבחי' דע"ת עליון שבכת"ר שלמעלה הרבה מחו"ב שבראש והוא בבחי' כת"ר שבכת"ר שנק' גולגלתא⁵⁵⁸ כו' [להיות שיש בכח ד"ע זה] להטות הרצון לחו"ג א"כ [שרשו למעלה מן הרצון (כמו שד"ת מטה לשכל לחו"ג ששרשו למעלה מן השכל כו') וזהו גדולה] דיעה שניתנה בין ב' אותיות י"ה⁵⁵⁹ כו' ומשם נמשך למטה בחיצוני' הדעת שבין כתפות דוקא לחלק לחו"ג בחיצוני' (והוא כמו שנמשך מחו"ג שבכת"ר שהוא עצם הרצון העליון לבא בהתחלקות ימין ושמאל באנכי ולא יהי' לך במ"ע ול"ת בחיצוני' דוקא שהוא למעלה מן הפנימי' דחו"ב שבכת"ר כו' כנ"ל (כי שרש הכתפין למעלה ממוחין שבראש שהרי בנשיאות כפים א' וישא אהרן את ידיו⁵⁶⁰ כו' ומה שיכול להגביה ידיו למעלה מראשו זהו מן הכתפין, וז"ש דרישא דמלכא בחו"ג אתקין⁵⁶¹ כמ"ש במ"א). וע"כ הי' ששה משמותם על אבן הא' לפי שזהו שרש ומקור הראשון דמדות דחו"ג כמו שיוצאין מעצמות אור הכת"ר שלמעלה מחו"ב דכת"ר, ואמנם בהגיע אור זה בחכ' שזהו בחי' דעת דאבא שנק' מפתחא דכליל שי"ת⁵⁶² כו' שכלולים בו ו' מדות יחד והוא מוח הזכרון דאבא עצמו הנ"ל, אבל אח"כ ממילא נמשך מחכ' לבינה מאין ליש בהתחלקות דל"ב נ"ח ומשם ללב ע"פ התחלקות דל"ב חדרים כו', והוא מ"ש ויקם עדות ביעקב⁵⁶³ שהוא התכללו' שנה, גדמדות שבלב והוא התכללות דמדות שבתורה הנ"ל שנק' תור"ת האד"ם כו'.

(יח) וזהו ג"כ ענין אבני החשן על לב כה"ג שבאים בבחי' ההתכללו' כנ"ל, ואמנם באמצעות ההתכללו' הזאת הוא שבא להתחלקו' כאו"א במינו [ו]במקומו המיוחד לו בי"ב אבנים הללו שהן כמו התחלקו' אבר"י האד"ם אחר ההתכללות, וכמו התחלקות הדינים והלכות בס'⁵⁶⁴ בדקדוקי סופרים בתושבע"פ בשלימות הבירור והבדלה בין טמא וטהור בכל פרט ופרט משום דבחכ' דוקא אתברירו, והוא חכ' דתושבע"פ בחי' מל' דבינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש. וזהו ג"כ יתרון מעלה באבני החשן יותר מאבני האפוד כו', ועכ"ז א' ולא יזח החשן מעל האפוד להיות שרשם ומקורם הראשון כו' וד"ל (וז"ש⁵⁶⁵ ביום שמחת לבו בקרבנות דבהמ"ק שזהו עכשיו התפלות [oldpage_תקכה] שקושר כתרים לקונ"ו כו' והן אבני החושן ג"כ שהן מזכוכית⁵⁶⁶ ונעשה עטר"ה גבוה יותר מעטרה שבמ"ת כנ"ל, הענין הוא לפי שיש שרש לתפלה וקרבן לעורר לרח"ר העליונים שבעצמו' א"ס שבעצמו' הרצון הטוב ממש שלמעלה עדיין מהתחלקות הרצון לימין ושמאל ע"י הדעת⁵⁶⁷ שנמשך למטה בכתפות (ובדעת⁵⁶⁸ שבמוחין דחו"ב כו'), וע"כ עטרה שבשמחת לבו בקרבנות גבוה מכתר תורה שאינו אלא מבחי' חו"ג שבכתר שנמשך לחו"ב בהארת פנים דחכ' במדות שנק' אד"ם כו', אבל בעצמות אוא"ס נא' כי לא אד"ם הוא כו').

ומעתה י"ל מ"ש ואת שמות הששה הנותרים על האבן הב' מהו הנותרים (עיין באוה"ח), להיות שהעיקר הוא בחי' הימין והשמאל נכלל בימין כי שרש התחלקות זו באה מעצמות הרצון שנק' רעדכ"ר שבמצחא כו' שכולו טוב וחסד בעצם וכמאמר דלית שמאלא בהאי עתיקא⁵⁶⁹ כו' (כמ"ש במ"א ע"פ פקח עיניך כו' בדרוש דארדה⁵⁷¹ נא⁵⁷⁰ כו'), ע"כ א' ששה הנותרים מן החסד העצמי שבימין על האבן הב' שגם הוא מבחי' אור החסד וטוב בעצם שהוא אבן השה"ם דוקא, כידוע דשרש השה"ם הוא בבחי' יוסף צ"ע שהוא עצם הטוב שנה, דוהחסד שבעצם הרצון שאין בו נטי' לדין כלל, והוא טו"ב דמש"ה אותיות שה"ם שהוא בחי' או"י המאיר בעצם תולדתו כמ"ש וירא את האור כי טוב⁵⁷² [כי טוב] בעצם והוא מ"ש [אמרו] צדיק כי טוב⁵⁷³ שטבע עצם הטוב רק להטיב⁵⁷⁴ כו', וכך הוא בבחי' הטוב דמשה [ש]נא' בו כי טו"ב הוא בטי"ת רבתי⁵⁷⁵ שהוא עה"ח שלמעלה מעה"ד כידוע. וזה שבמלואים הד' טורים בטור הד' ניתקן⁵⁷⁶ שה"ם וישפ"ה שהן ב' שמות יוסף ובנימין בחי' צ"ע וצ"ת או"י ואו"ח כידוע בפי' ועמך כולם צדיקים⁵⁷⁷ כו' שהן ב' נהורין דנשמה נהורא חיורא ונהורא אוכמא כו', וכתיב עדות ביהוסף⁵⁷⁸ כו' שניתוסף ה"א ביוסף ויש ג' אותיות דש' הוי' לבד ה"א אחרונה כו' כמו יהונתן⁵⁷⁹ שמורה זה על ענין תמידי' השפע מבחי' צ"ע לצ"ת שהוא בנימין שמשפיע בו בתמידות, וזהו שסמך אבן ישפה לאבן שהם דוקא משום דבחי' או"ח דמקבל צ"ל סמוך לבחי' או"י דמשפיע כידוע וד"ל. אבל בב' כתפות האפוד היו ב' האבנים משהם להיות שהמדות הכפולים בין בו' מדות שבימין בין בו' מדות שבשמאל הכל כלולים באבן השהם דוקא שהוא בחי' יסוד⁵⁸⁰ שנק' צדי"ק כי טו"ב בעצם כנ"ל, וכמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף⁵⁸¹ שכל גילוי המדות דיעקב הוא ע"י⁵⁸² יוסף שהוא יסוד⁵⁸³ כנישו דכל נהורין⁵⁸⁴ [כו'] וע"כ הי' יוסף נגד כללות השבטים כמ"ש תהיין לראש יוסף⁵⁸⁵ ולקדקוד [נזיר אחיו] כו'. וכן א' לו ואני⁵⁸⁶ הנה נתתי לך שכם⁵⁸⁷ א' על אחיך שהן ב' אבני שה"ם שבכתפות כו' וע"כ הי' כל הששה אבנים בימין ו[ב]שמאל כלולים באבן א' דשה"ם שכוללם יחד גם בשמאל כמו בימין להיות שרש שניהם מעצם החסד[ים] והטוב לבד כו' וד"ל (והוא ב"ה⁵⁸⁸ אותיות בו' שמות דבימין ובה'⁵⁸⁹ אותיות בו' שמות דשמאל⁵⁹⁰ ע"י הוספת יוס"ף בה'⁵⁹¹ יהוס"ף או [ב]בנימי"ן מלא ושניהם באבן הב' שבשמאל⁵⁹² כמ"ש בגמ'⁵⁹³ ר"י או' יוסף⁵⁹⁴ יהוס"ף ר"נ א' בנימי"ן מלא לפי שבשמאל דוקא צ"ל התגברות החסדי' על הגבו[רות] דשמאל [ע"י] יוסף צ"ע ממקום⁵⁹⁵ החסדי' או בתוס' יו"ד בבנימין [שיש] ב[ו] ימין דחסד צ"ת כו') וד"ל.