ועשית ציץ זהב טהור

שנו, אבעזר"ה שבת פ' תצוה תקס"ו.

ועשית ציץ¹ זהב טהור² ופתחת עליו פתוחי חותם קדש להוי', וידוע דברי רז"ל קדש למ"ד הי' כתוב מלמטה והוי' מלמעלה³ כו'. ולהבין זה וגם להבין מהו עיקר ענין הציץ ומה שהי' הציץ מכפר וכמ"ש ונשא אהרן את עון הקדשים⁴ כו'. וגם מה שאמר עוד והי' על מצח אהרן⁵ ונשא אהרן וכו' וכפל עוד ואמר והי' על מצחו תמיד⁶ לרצון להם לפני הוי', ומהו שדקדק לומר תמיד לרצון כו' דמשמע דמן הציץ נמשך הרצון תמיד וכיצד הציץ ממשיך הרצון. וגם מה שאמר לרצון להם לפני הוי' כו'. והנה כל זה יובן בהקדים תחלה משמעות הכתובים הללו דמשמע דלמשה נצטווה מעשה הציץ שהוא יעשנו דוקא וכמ"ש ועשית ציץ זהב טהור כו', ונצטוה עוד להיות ציץ זה על מצח אהרן דוקא, ויש בזה ב' תנאים, הא' מעשה הציץ שיעשנו משה ושיהי' על מצח אהרן דוקא וזה בלא זה אינו כלום כו'. דהנה פי' ציץ לשון הבטה והסתכלות⁷ כמו מציץ מן החרכים⁸ וכיוצא, וגם מלשון הארה וזיו בהיותו עדיין מאיר בהתחלתו והוא מלשון הנצה כמו הנצו הרמונים⁹ כו' וכן בהתחלת יציאת האור נק' נץ החמה¹⁰ וכמ"כ כתיב יציץ נזרו¹¹ כו', וב' הפירושי' אחד הוא.

אך הנה תחלה יש להבין מהו בחי' אהר"ן. הנה ידוע דאהרן הוא משבעה הרועים¹² כו', ופי' רועה היינו עד"מ הרועה צאן שהוא זן ומפרנס אותם במרעה ומשקה כך אהרן הי' זן ומפרנס לכללות נ"י בהמשכת אהבה רבה שלמעלה מן השכל כו'. וביאור ענין המשכה זאת דלכאורה אין הדבר תלוי אלא באדם כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים¹³ כו', אלא הענין הוא דיש ב' מיני אהבה, הא' אהבה שביכולת האדם להגיע אליה והיא הנק' אהבה טבעי"ת המסותרת בלב כאו"א מישראל מצד הירושה מאבותינו¹⁴ שהיו בחי' מרכבה¹⁵ כנ"ל¹⁶ כידוע, וע"ז ניתן הבחירה לבחור בטוב שכאשר מתעורר האדם לאהוב את ה' לפי אופן התעוררותו כך תתעורר אהבה זאת המסותרת ולא יותר, משא"כ אהבה רבה שלמעלה מן השכל והטעם, זה אינו תלוי בהתעוררו' אדם אלא נמשכת עליו מלמעלה וכמ"ש עד שנו, ביערה עלינו רו"ח ממרום¹⁷. והמעורר לכנס"י באה"ר זו הוא הנק' רוע"ה הזן ומפרנס אותם להיות להם אה"ר זאת, וישנו לרוע"ה זה בכל דור ודור ונק' אהר"ן. וע"ז נא' לאהבה את ה' אלקיך¹⁸ כו' ולא כתי' לאהוב דמשמע רק כפי ההתעוררו' והוא כפי כחו באהבה הטבעי' הנ"ל, אלא כתי' לאהבה בתוס' ה"א מפני שהוא בחי' א"ר¹⁹ הנ"ל שאינה נגבלת בכלי והוא הנק' רעותא דלבא²⁰ והוא ה"א שבהבל הלב שאינו מתיישב בלב כו' וכמ"ש במ"א. וזהו לאהב"ה דהיינו לבחי' סוכ"ע שאינו בבחי' כלי כלל, דלית מח' תפיסא בי'²¹ למעלה מן השכל וההשגה וכמ"ש אני ה' לא שניתי²² כו' וכמאמר אתה הוא קודם שנברא העולם²³ כו' ומשם נמשך אהבה רבה זו ג"כ שלמעלה מן ההשגה כו', וכענין מי לי בשמים²⁴ ועמך לא חפצתי כו' גם לא [oldpage_תקכו] בג"ע עליון וג"ע התחתון מאחר שאינם אלא רק זיו והוד משמו כו' ובא"ר זאת אין הדביקות רק בעצמותו ומהותו ית' דוקא וכמ"ש ועמך לא חפצתי כו' וד"ל.

והנה ארז"ל דמשחרב בהמ"ק מחיצה של ברזל מפסקת²⁵ בין ישראל לאביהם שבשמי"ם, פי' בין ישראל לאביהם שבשמים ולא בין אביהם שבשמים לישראל דקמי' עצמותו ית' גם חשך לא יחשיך²⁶ כו' ולא שייך לומר שיפסיק לו מחיצה של ברזל כו', אלא רק בין ישראל לאביהם שבשמים להם הוא שייך לומר שיפסיק מחיצה של ברזל בעדם. והענין הוא משום דאין השינוי בגרעון אור אלקי מצד עצמו ח"ו כי אני ה' לא שניתי כתי' אלא השינוי הוא מצד המקבלים שאין אור האלקי נכנס ושורה בהם מחמת בחי' מחיצה מפסקת שמפסקת עליהם ונק' מחיצה של ברזל. וענין מחיצה זו הוא בחי' קליפת עמלק דכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור²⁷ שבכל דור קליפה זו תקיפה מאד כמחיצה של ברזל ממש, והטעם שנק' מחיצה של ברזל דוקא, כי בחי' הקליפה דעמלק היינו בחי' גסות הרוח וחוצפא בלא טעם שזהו מפני מדת הנצחון והעקשות שתקיף בדעתו מאד בעקשות ונצחון כו', לכך הוא מתנשא בחוצפא גדולה דהרי אנו רואים במלחמת עמלק דסיבת המלחמה שלו שיצא ללחום עם ישראל לא הי' מסיבת ענין שנגעו לו ולעמו באיזה דבר כשאר האומות אלא מצד עצמו יצא ללחום מפני שלא יכלו לסבול שנו, גהתנשאות ישראל ועוצם רוממות מדריגת גילוי אלקות שהי' בהם ביציא' מצרים וכל האותות וכו' כי קליפה זו דחוצפא כו' לא תוכל לסבול כל דבר המתנשא וכו'. וכנראה בחוש דכל מי שיש בו גסות הרוח וחוצפא כו' שמאד לא יוכל לסבול התנשאות זולתו ביותר עד אשר ימסור נפשו להפילו כו', משא"כ במי שאין לו מדה זו הגם שיהי' רוצח ואכזרי ושאר מדות רעות לא יתפעל כ"כ מהתנשאות זולתו כו' וד"ל. וזהו שנק' קליפת עמלק בשם מחיצה של ברזל דוקא לפי שהיא קשה כברזל וזהו בחי' פנימיות דקליפה זאת, ואמנם בחי' חיצוניות שלה הוא אשר המדה נמצאת בכמה בנ"א שתשוקתם להתגדל בעיני הבריות וזהו כל חיותם כו' ולכך המה מתנהגים במלבושי כבוד בלבושי יקר ובכלים נאים מכסף וזהב ודירה נאה והפיזור להוצאות ביד מלאה ורחבה כו', ויש בנ"א ששונאים מדה והנהגה זאת והוא לפי שחיצוניות דגסות הרוח וחוצפא הוא ההנהגה ברוממות בלבושי' ודירות ושאר הוצאות כו', ומי שאין בו מדת עמלק בפנימיות אין לו גם בחיצוניות כו' וד"ל. ואע"פ שגם ז' מדות דקליפה כמו הרציחה והתאוה וכיוצא כולם רעים מאד, אבל שרש כולם הוא קליפת עמלק הנ"ל משום דשאר המדות הרעות הן רק תולדות הגסות כנראה בחוש הטבע, וזהו ראשית גוים עמלק²⁸ כו', שהוא בחי' ראשית לז' גוים כו', ולכך כתי' בי' בעמלק כי יד על כס יה²⁹ מלחמה כו' פי' על כס י"ה מפני שקליפה זו דעמלק מכסה על שם י"ה ומעלים אורו. דהנה ארז"ל שאין השם שלם³⁰ ואין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק כו', פי' אין השם שלם היינו מה שנחלק י"ה מו"ה שבשם הוי' ואין הכסא שלם היינו מה שנסתלק האור גם מי"ה והיינו שנק' כס לפי שאלף דכסא הוא ענין בחי' אור ההשראה ששורה על הכסא, משא"כ בהסתלקות האלף נק' כס חסר אלף והוא מפני מסך ומחיצה של ברזל דעמלק שכיסה והעלים אור זה, וזהו כי יד על כס י"ה כלומר נרתק י"ה מפני שיש בכאו"א מחיצה של ברזל המכסה על בחי' י"ה שבנפשו כו', וביאור ענין י"ה למעלה ואיך שישנו גם בפרט בכל נפש מישראל.

הנה כתיב עזי וזמרת יה³¹ ויהי לי לישועה, פי' וזמרת י"ה הנה אותיות י"ה מרמזים לבחי' סוכ"ע ולבחי' ממכ"ע³² בכלל, דהנה בתמונת האותיות ידוע בספרי הקבלה דהיו"ד צריך לעשות תחלה כשכותבין אות ה"א ראשונה בשם הוי'³³ דהיינו שכותב כמו יו"ד בתחלה ואח"כ ממשיך ממנו אורך ורוחב בצורת ה"א כו', והטעם הוא לפי שא"א להיות התפשטות אורך ורוחב בלתי צמצום בתחלה מפני שאחר הצמצום דוקא יוכל להיות התפשטות כו', והיו"ד הוא מורה בחי' צמצום³⁴ כידוע שנו, דוהאורך ורוחב שממשיך אח"כ ממנו הוא בחי' התפשטו' שאחר הצמצום כו'. וכך יובן למעלה דכתי' בי"ה ה' צור עולמים³⁵ באותיות י"ה נבראו ב' עולמות עוה"ב ביו"ד ועוה"ז בה"א ולמעלה יותר הן הנה בכלל בחי' עלמא דאתכסי' ועלמא³⁷ דאתגליא³⁶ והיינו בחי' סוכ"ע ובחי' ממכ"ע³⁸, בחי' סובב הוא הבחי' העלם בחי' הצמצום שביו"ד כו' ואח"כ נמשך ובא בבחי' הגילוי והוא בחי' התפשטות אורך ורוחב בבחי' ממכ"ע וד"ל. וזהו ענין כללי לכללות כל ההשתל' עד רום המעלות דהיינו גם מבחי' עצמות אור א"ס שלפני האצי' אחר שאין אצי' ערוך לו כלל³⁹ הנה כדי שיאיר אורו בנאצלים מוכרח לבוא בבחי' הצמצום בתחלה כיו"ד שהוא צמצום, וזהו מ"ש ישת חוש"ך סתרו⁴⁰ שהוא רק כנקודה א' דיו"ד לפי שאין אור זה נחשב רק כטפה בים אוקיינוס בלבד לכך אינו אלא נקודה א' כיו"ד כו', ואח"כ נמשך מיו"ד זה בחי' אורך ורוחב כו', והיינו ממש כדוגמת כתיבת ה"א ראשונה שא"א לכתוב אלא באופן הנ"ל שיכתוב כמו יו"ד קודם ואח"כ ימשיך אורך ורוחב מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו וזמרת יה אחר שנזמר ונמשך אותיות י"ה בצמצום ואח"כ התפשטות ואזי ממילא ויהי לי לישועה, אך כאשר יש כיסוי מסך המבדיל הנה עושה כס ונרתק לי"ה בב' אופנים, א' שלא יאיר אור א"ס בי"ה והב' שלא יומשך מי"ה לו"ה, והיינו שאין השם שלם ואין הכסא שלם כנ"ל. והנה צריך בודאי להסיר המסך הזה והוא ענין הסרת המסך דעמלק הנ"ל, ובמה שיסירו אותו, ותחלה יש להבין מהו בחי' י"ה בפרט בכל נפש מישראל. הנה ידוע שההתבוננו' בהשגה ודעת שהוא משיג בהשתל' וכיוצא זהו בחי' ה"א בהתפשטו' באורך ורוחב והאהבה הנולדה מהתבוננות זהו בחי' ו"ה, והאהבה רבה שנולדה מלמעלה מן השכל וההשג"ה דהיינו מבחי' סוכ"ע כנ"ל זהו בחי' יו"ד וכנ"ל שיו"ד ה"א למעלה הם בחי' סובב וממלא, וכך הוא בחי' י"ה בנפש האלקי' [oldpage_תקכז] בהתפעלותה מהתבוננו' בחי' סובב ובחי' ממלא כידוע. והנה המסך המסתיר על בחי' י"ה שבנפש האלקי' היינו קליפת עמלק הנ"ל שהוא גסות הרוח ועקשות ונצחון כמו שנראה בחוש שלפעמים גם כשיעמיק האדם דעתו בהתבוננו' בתפלה לא תתפעל הנפש מאומה מפני גסות הרוח דנפשו הבהמיות דאע"פ שלבבו יבין וכו' מ"מ הוא רוצה בנצחון להיות דוקא בחי' נפרד, מפני שטבע דקליפה זו למסור נפשה לעמוד לנגד לכל מי שיש לו עלי' והתנשאות כנ"ל וע"כ בהעלות הנפש האלקי' להדבק באלקי' חיים אזי תעמוד קליפה זו דוקא לבטלו ולהסתיר האור כו', ומונעת ב' דברים, א' לבלתי יאיר אור אלקי' בי"ה שבנפש דהיינו בחו"ב. והב' במניעת התפעלו' אהבה שלא תומשך גם מן ההתבוננו' והוא להבדיל ו"ה מי"ה כו' וד"ל.

שנז, אוצריך להסיר המסך הזה, וענין התיקון בזה הוא ע"י ב' דברים, א' שצריך לפרוץ מחיצה זו של ברזל. והב' אחר שנפרץ מחיצה זו יאיר האור דרך הפרצה למטה בי"ה וגם בו"ה כו'. וכללות ענין זה הוא ענין הציץ שעשה משה כמו דכתיב ועשית צי"ץ זה"ב טהו"ר כו', דהנה בפי' ציץ הוא ג"כ מלשון הבטה והסתכלות כמ"ש מציץ מן החרכים, פי' חרכים⁴¹ הן כמו סדקים מפולשין שעושים במחיצה של ברזל כי ע"י הרהורי תשובה שלמטה נעשי' כמו פרצות קטנות במחיצה להסתכל בהן, וכך למעלה יש כמו בחי' סדקים מפולשי' שנעשי' במחיצה של ברזל הנ"ל, ואע"פ שהם קטנים מאד ואינם כמו החלונות הגדולים שנאמר בהן משגיח מן החלונות⁴² כו', אבל מ"מ מביט ומסתכל הוא ית' בכנס"י בחרכים הקטנים, והבטה זאת נק' ציץ, או כמו יציאת האור מתוך הסדק הקצר שנק' בשם ציץ ג"כ כמו ענין הנץ החמה דהיינו משעה שמתחלת הארתה וזיווה לבקוע במסך עובי רקיע והכל ענין א' הוא דהיינו ענין בקיעת האור כשבוקע ועובר דרך פרצה קצרה. והוא מובן למעלה שזהו בחי' הבטה והסתכלות שמעצמות אור א"ס בי"ה כשבוקע ועובר דרך החרכים הקטנים כמ"ש מציץ מן החרכים כו', וזה האור הי' בבחי' הציץ שעשה משה כמ"ש יציץ נזרו כו' שהרי הי' מרצה ומכפר כמ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון להם כו' וד"ל.

וזהו ועשית ציץ זהב טהור כו' והי' על מצח אהרן כו' שיש בזה ב' תנאים, א' שיעשנו משה דוקא. והב' שיונח על מצח אהרן אח"כ, מפני שיש ב' דברים בתיקון האור, א' שיעשו פרצה. והב' שיאיר אור בה, והנה אותו האור שמאיר בה עשה משה דוקא כמ"ש ועשית ציץ זהב כו'. והטעם הוא לפי שעיקר המנגד לבטל הסתר המסך דעמלק לא הי' אלא ע"י משה לפי שבחי' משה הוא מבחי' מ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה כי תלינו עלינו⁴³ וכו' והוא בחי' מ"ה שבחכמ"ה שנק' כח מ"ה⁴⁴ כלומר בחי' אי"ן והיינו בחי' הביטול במציאות, ולכך כל התורה אינו נק' אלא על שם משה ונק' תורת משה⁴⁵ וכמ"ש תורה צוה לנו משה⁴⁶ דמשמע שהתורה של משה היא ממש כאילו הוא צוה אותה מעצמו, ולכאו' זה יפלא מאד דהלא משה קיבל תורה מפי הגבורה בכל דבר ודבר כמבואר בתורה בכל פ' ויאמר ה' אל משה⁴⁷ כו'. אך הענין הוא לפי שהי' נשמתו מבחי' מ"ה הרי הי' בבחי' הביטול בתכלית ולא הי' תופס מקום בפ"ע כלל וע"כ התורה שנאמרה לו נק' על שמו כי לא הי' רק בחי' כלי לאור שנז, בהתורה בלתי תפיסת מקום ויש בפ"ע עד שיתפס בשם בפ"ע, וזהו תורה צוה לנו משה דהיינו אור אלקי שדיבר בפי משה אחר שלא הי' רק כמו כלי בעלמא לדיבור העליון כמארז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו⁴⁸ של משה כו'. וזהו ג"כ כל עיקר ענין לימוד התורה בכל דור ודור שיהא רק בחי' כלי לדבר ה' זו הלכה⁴⁹ או המקרא שלומד וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך⁵⁰ כו' ואינו אלא בפה בלבד ובפיו הוא שוכן דבר ה' שלמעלה מכל ההשתל', כי אין התלבשות אור א"ס כמו שהוא בעצמותו באין שינוי קודם שנברא העולם לאחר שנברא כו' אלא בחכמ"ה שבתורה דוקא מטעם שאין אוא"ס שורה אלא בבחי' מ"ה כו' וכמ"ש במ"א ע"פ הוי' בחכמ"ה⁵¹ כו' שאין אור א"ס אלא בחכמ"ה⁵² לפי שבה בחי' הביטול כו', משא"כ האומר אין לי אלא תורה⁵³ כו' שעושה את לימודו עצמו ליש ודבר מבלעדי אוא"ס ששורה בתורה הרי הוא מפריד בזה החכמ"ה שבתורה מאור א"ס ואז אפי' תורה אין לו כי מסתיר בזה אוא"ס ואין לחכ' שבתורה קיום רק מאור א"ס שמתלבש בה וזהו לא תחללו⁵⁴ לא תעשו חלל⁵⁵ כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ואשים דברי בפיך⁵⁶ ובצל ידי כסיתי"ך לנטוע שמים כו', פי' ע"י דבר ה' זו הלכה שבפיך אזי בזה הוא יסוד מוסד לכל ההשתל' באורות וכלים פנימים ומקיפים כי בתורה מתחבר אוא"ס בעולמות דאבי"ע, והיינו לנטוע שמי"ם שהן עולם הנאצלים וליסוד ארץ הן עולמות הנפרדים בי"ע והכל מפני שדברי אשים בפיך ובצל ידי כסיתיך, פי' בפיך בבחי' א"פ ובצל יד"י היינו בחי' מקיפים ששורין בחכ' שבתורה כי כל הקורא ושונה⁵⁷ הקב"ה יושב וקורא ושונה כנגד"ו בבחי' מקיף עליו וכמ"ש ה' צלך⁵⁸ כו' וד"ל.

וזהו ועשית ציץ כו' דמשה דוקא יעשנו לפי שבחי' מ"ה שבתורה הוא עיקר המנגד לבחי' החוצפא והגסות דעמלק להיותו תכלית היפוכו וע"כ ביכולתו דוקא לשברו ולהפילו. וזהו שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים⁵⁹ וצא הלחם בעמלק בחר לנ"ו דוקא אותן שהן ממדרגות מ"ה דתורת משה כנ"ל, כי בחי' מ"ה זה ביכולתו לשבור גם מחיצה של ברזל הנ"ל דקליפת עמלק. והענין הוא בחי' לב נשבר ונדכה⁶⁰ ונבזה בעיניו נמאס⁶¹ כו' שנעשה ע"י סיבת בחי' הביטול דמ"ה כו' כידוע, ולב נשב"ר זה הוא הסדק והפרצה שבמחיצה של הברזל הקשה דעמלק שהוא הגסות והחוצפא כו' מפני שנשבר ונופל הגסות ע"י עוצם בחי' לב נשבר כו' וד"ל. וזהו ענין הציץ כמ"ש מציץ שנז, גמן החרכי"ם שהן עניני הרהורי תשובה שבלב נשבר שנעשי' ע"י מ"ה דמשה דוקא כנ"ל, וזהו ועשית ציץ שמשה דוקא יעשה להיות מצי"ץ מן החרכי"ם כו' וד"ל.

וענין זהב טהור דוקא לפי שיש ב' מדרגות באהבה, א' אהבה שנמשך כמים והיא בבחי' קרירות כידוע וכמ"ש אהבת עולם אהבתיך⁶³ ע"כ משכתיך חסד כו', והוא בחי' כסף שהוא [oldpage_תקכח] בקרירות, ויש אהבה בבחי' רשפי אש⁶² בחמימות התשוקה והיא בבחי' הזהב וידוע שבזה מעלת הזהב על הכסף⁶⁴ יתירה להיות כי האהבה ברשפי אש אין לה שיעור ולא הפסק כלל כו'. ובבחי' אהבה זו דרשפי אש הי' ענין הציץ כי כדי שיהא מרצה תמיד כמ"ש והי' על מצחו תמי"ד לרצון כו' בלי הפסק כלל, לכך נאמר ועשית ציץ זה"ב טהור דוקא לפי שבזה הוא יתרון מעלת הזהב על הכסף כנ"ל, כי בציץ דזהב טהור הי' בחי' הסתכלות הרצון מלמעלה למטה בכנס"י בבחי' אהבה ברשפי אש שאין לה הפסק כו' וכתי' אז לא הביט און ביעקב⁶⁵ כו' כי מחמת רשפי אש האהבה מים רבים לא יכבו"ה⁶⁶ כו'. וזהו פי' זהב טהו"ר כמ"ש טהו"ר עיני"ם מראות ברע⁶⁷ כו' עד"מ הבן לגבי אביו דאם אהבת אביו אליו באהבה ברשפי אש גם שיעשה הבן דברי' שנגד רצונותיו לא איכפת לו מפני שתמיד ירצ"ה לו וכמ"ש כאב את בן ירצ"ה⁶⁸ כו' וד"ל (וזהו דכתי' לי הכסף ולי הזה"ב⁶⁹ נאום ה', פי' ל"י הזה"ב היינו אהבה ברשפי אש שנמשך מאוא"ס להיות מציץ מן החרכי"ם בציץ הנ"ל וד"ל).

ופתחת עליו פתוחי חותם קדש להוי' קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה כו'. הנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמ"ת⁷⁰ ואין אמ"ת אלא תורה⁷¹ כו', דהנה עד"מ החותם הגשמי שאותיות החותם כשנחקקי' בשעוה ומתהוים שם אותיות אע"פ שהאותיות החוקקי' עם אותיות הנחקקי' בשעוה אין להם ערך ומהות אחד שהרי אותיות החוקקי' הם מגופו של החותם החוקק ואותיות שבשעוה הם מהות אחר, מ"מ האותיות הנחקקים בשעוה המה בדוגמא ממש לאותיות החותם אחר שנחקקו האותיות מאותיות החותם הרי נחקק כל אות ואות שבחותם בשעוה בצלמו וכדמותו כמו שהוא בחותם ממש כידוע. וכך יובן הנמשל מזה בענין חותמו של הקב"ה, דהנה גופו של חותם העליון הוא מדת אמ"ת והוא כולל ראש תוך סוף⁷² שבכ"ב אותיות ולמעלה הן הנה בחי' רמ"ח אברים דמלכא⁷³ ומתלבשים ונחקקים בכ"ב אותיות התורה למטה, אבל למעלה בשרש אותיות התורה הם בחי' אותיות שבחותם עצמו וכמאמר אין אמת אלא תור"ה וא"כ כללות כ"ב אותיו' שבתורה נק' גופו של חותם ואשר נחקק על ידו בהשתל' שנז, דהעולמות מאין ליש בצירופי אותיות הרבה כידוע, ע"ז נא' נעשה אדם בצלמינ"ו כדמותינ"ו⁷⁴ פי' שאין זה אלא כמו בחי' דמות לאותיו' החותם עצמו, והיינו כמשל האותיו' הנחקקי' בשעוה שהן מהות אחר אלא שנעשו בדוגמא בלבד כך כתיב נעשה אד"ם בצלמנו כדמותנו כו', אבל באמת אין להם ערך ויחוס כלל לגבי עצמות האצי'. וכמ"כ מאותיות המאציל בנאצלים כו' נאמר ג"כ נעשה אדם בצלמנו כו' אלא שנק' אדם דאצי' כידוע, אבל בעצמות אור א"ס נא' כי לא אדם הוא⁷⁵ כו' וכמאמר ולאו מכל אינון מדו"ת כלל⁷⁶ וד"ל. והנה רמ"ח מ"ע למטה שנק' למעלה רמ"ח אברי' דמלכא הוא אשר באי' ונמשכי' למטה בדרך חקיקה מן גופו של חותם כנ"ל, וזהו ופתחת עליו פתוחי חותם פי' פתוחי היינו חקיקת האותיות שבחותם והוא שיהא נחקקי' האותיות שבחותם למטה בכ"ב אותיות שבתו' וברמ"ח מ"ע בפרט בכדי שע"י פתוחי חות"ם הזה יהי' להם לזכרון רצון תמיד לפני ה' כי ע"י שהחותם נחקק בו בדוגמא ממש עי"ז יזכור להיות לו לרצון תמיד, עד"מ אדם שנגמר בדעתו איזה ענין ונחלט ברצונו וירא שישכח ויעשה היפך רצונו עושה חותם ואות לזכרון רצון שירצה בענין זה תמיד ולא ישתנה, והחותם הוא שיחתום בטבעתו באותיות חקוקים בשעוה וכיוצא ובראותו חותמו בשעוה יזכור להיות לו לרצון ולא ישנה כו', כך חותמו של הקב"ה הי' נחקק בציץ זהב טהור וכמ"ש ופתחת עליו פתוחי חותם והוא מבחי' חותם של התורה כנ"ל בכדי שיהי' לרצון תמיד לפני הוי' במעשה המצות שיעשו ישראל ולא ישכח עליהם, וזהו והי' על מצחו לרצון להם לפני ה' כו' וד"ל.

אך יש להבין מהיכן יש כח לאותיות הללו קדש להוי' שנחקק בציץ לעורר הרצון תמיד כו', ותחלה יש להבין מהו ענין אותיות הללו קדש להוי', ומה שאמרו ז"ל קדש למ"ד הי' כתוב מלמטה והוי' מלמעלה. כי הנה ידוע דהמצות הן רצונותיו ית' והתורה היא חכמתו ורצונו וחכמתו שבתורה ומצות הרי ירדו ונתלבשו למטה מטה בעניני' גשמי' מאד כצמר הציצית וקלף התפילין אך מ"מ הן בחי' רצון העליון אלא שירד הרצון ונתלבש בדרך חקיקה באותיות החותם בשעוה וכיוצא. והנה ידוע דבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע⁷⁷ כמאמר הידוע דרוח אייתי⁷⁸ רוח ואמשיך רוח כו', וא"כ כשישראל עושין רצונו של מקום במעשה המצות רוח אייתי רוח כו' לעורר בחי' הרצון העליון למעלה כי כמים הפנים⁷⁹ וכו' להיות מציץ מן החרכי"ם באהבה ורצון ברשפי אש כנ"ל. אך בזה יש תנאי אחד והוא שיהי' במעשה המצות ענין הכנעה בקבלת עומ"ש ולא בפריקת עול, כי ע"י המצוה מעורר בחי' הרצה"ע שהוא מקור כל המקיפי' העליונים שנח, אוכמו שאנו אומרים אשר קדשנ"ו⁸⁰ במצוותיו פי' קדשנ"ו ל' הבדלה כדפרש"י קדושי"ם תהיו מובדלים⁸¹ כו' והוא בחי' המקיף העליון וכידוע שהמצות הן בחי' לבושים שעליהם דוקא שורה אור המקיף⁸² וכמ"ש במ"א. וא"כ בקדושה זו דבחי' מקיף צריך שלא יהא מסתיר דבר שנראה לבחי' יש ובחי' נפרד והוא התנשאו' הלב אלא צריך הכנעה והוא מפני שנא' כי תועבת ה' כל גבה לב⁸³, ופי' כל מרבה הוא⁸⁴ גם להגסות הנראה בבחי' חיצוניות בלבד והוא חיצוניות הקליפה דעמלק כנ"ל שהן הנהגות הגדולה בבגד יקר ודירה נאה כו'. ומכ"ש כשהגסות הוא בבחי' הפנימי' כו' וכמארז"ל אין אני והוא יכולים לדור⁸⁴ כו' כי תועבת ה' כל גבה לב גם בחיצוניות עד שאין לו דירה עמו גם במעשה המצות שיעשה אע"פ שהם לבושים לאור מקיף. ולכך צריך דוקא קבלת עול והכנעה במעשה המצות בכדי שיהי' לו דירה עמו לשכון בו אור המקיף באמרו אשר קדשנ"ו במצוותי"ו כו', והוא מטעם הנ"ל שהתורה היא בבחי' מש"ה דהוא שם מ"ה לכך אומר תורה ציוה לנו משה שהוא בחי' הביטול היפך הגסות כו' וד"ל. וזהו ענין קדש למ"ד שהי' כתוב בציץ מלמטה פי' קדש למ"ד היינו בחי' קדושת אור המקיף שנמשך ע"י מעשה המצות כאמרו אשר קדשנ"ו במצוותי"ו כו' כי רוח אייתי רוח כו' וכנ"ל שעי"ז מעורר בחי' הרצון העליון למעלה [oldpage_תקכט] בציץ להיות מציץ מן החרכים כו', ולהיות כי קדושה זאת נמשכת מלמעלה ע"י אתעדל"ת דוקא במעשה המצות כנ"ל לכך נכתב קדש למ"ד מלמטה דהיינו כלומר מפני שמלמטה למעלה מתעורר קדושה זאת והיינו קדש לה' כי כל למ"ד מורה ענין ההעלאה למעלה⁸⁵ כמו נברך לאלקינו⁸⁶ וכיוצא, אבל בשיטה העליונה הי' כתוב הוי' בלבד ולא להוי'.

והענין לפי שיש ב' מדרגות ברצון, הא' הרצון המתגלה כבר כמו רצונות האדם שנובעים ומתגלים בו תמיד לפעמים ירצה כך ולפעמים כך כו', וא"כ בהכרח שהשינוי בגילוי רצון זה מה שלפעמים כך ולפעמים בהיפך הוא בא ונמשך מלמעלה מן הרצון כמו שנובע השכל מלמעלה מן השכל כו' והוא בחי' המקור של כל רצונות הנולדים ומתגלים וכמ"ש במ"א ונק' בעל הרצון⁸⁷ כו'. וכך יובן בדוגמא למעלה שיש ב' מדרגות ברצון העליון, הא' בחי' רצון הנגלה בציץ כבר ע"י מעשה המצות כי רוח אייתי רוח כנ"ל, והב' בחי' מקור הרצונות שנח, בכולן והוא הנק' בזהר רעוא דכל רעוין⁸⁷ פי' מקור הרצון כי לכל הרצון הנגלה יש לו מקור שמשם הוא נובע ונמשך כנ"ל. והנה צריך להיו' לזה המקור של כל הרצונות הנק' רעוא דכל רעוין המשכה מיוחד' בפ"ע והוא נמשך ובא מן ההעלם לגילוי ע"י שם הוי' ג"כ כמו שהרצון הנגלה נמשך ע"י שם הוי' כו', אלא ששם הוי' זה שנמשך על ידו מרעוא דכל רעוין הרי הוא קדוש ומובדל במדרגה הרבה מקדושה זאת דהמשכת הרצון שבמעשה המצות כו'. וזהו ענין ב' שמות הוי' הנא' בי"ג מדו' הרחמי' כמ"ש ויעבור ה' כו' ויקרא הוי' הוי'⁸⁸ אל רחום כו' ופסיק טעמא בינייהו⁸⁹ כו', כי הוי' הא' הוא בעצמו' אוא"ס דהיינו שיהי' נמשך הרצון לרצון והוא ההארה מרעוא דכל רעוין כו', והוי' הב' להיות אל רחום וחנון וא"כ הוי' הא' הוא בחי' מקור להוי' הב' והיינו שהוא מהווה כל הויות שבגילוי רצון כו' וד"ל. וזהו ג"כ ענין ההוי' שהי' כתוב בציץ מלמעלה שהוא כמו הוי' א' שבי"ג מדה"ר והוא להיות נמשך בחי' רעוא דכל רעוין במצח אהרן ע"י הציץ וכמשי"ת וע"כ לא הי' כתוב בלמ"ד אחר שהוא מהווה כל הויות כו' וזהו קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעל"ה וד"ל.

וזהו ופתחת עליו פתוחי חותם קדש לה' כו', והי' על מצח אהרן כו' ונשא אהרן עון הקדשים כו'. דהנה מבואר למעלה דיש בענין הציץ ב' תנאים הא' שיעשנו משה והב' שיונח על מצח אהרן דוקא כו', וענין ובחי' אהרן מבואר למעלה שהוא בחי' הרועה לכנס"י באהבה רבה כו', אך ענין ובחי' מצח אהרן, הנה יובן בהקדים תחלה שיש בחי' ג' חללי גלגלתא⁹⁰ והן ג' מוחין הידועים מוח החכ' ומוח הבינה ומוח הדעת באמצע, והציץ הי' מונח באמצע הראש לנגד מוח הדעת⁹¹ כו'. וביאור ענין המוח הדעת הנה ידוע בפי' מוח הדעת שהוא בחי' כח התקשרות⁹² המקשר א"ע לדבר מה והוא מה שתוקע כל עצמותו בדבר ובדעת זה הוא עיקר התלבשות הרצון לפי שבמוח הדעת הוא כח ההרגשה⁹³ מה שמרגיש א"ע, כידוע בפי' דעת שהוא מענין הרגשה ג"כ והרגשת עצמותו הוא מבחי' הרצון כידוע דהרצון שורה ומתפשט בגידי ההרגשה⁹⁴ שבכל הגוף כו' (וע"כ בלא מוח הדעת אינו מוליד⁹⁵ לפי שהתענוג שברצון הוא בחי' הפנימיות ובלעדו אין לרצון קיום כו' וזהו והאדם יד"ע⁹⁶ כו' לפי שהתקשרות שבדעת הוא עיקר פנימי' הרצון והוא התענוג כו' כמ"ש במ"א). והנה פנימי' הרצון ועיקרו שבא ונמשך מן שנח, גהתענוג⁹⁷ מתלבש בבחי' מוח הדעת וזהו וידע"ת היום⁹⁸ כו' אתה הראת לדע"ת⁹⁹ כי ה' כו' ושרש נשמת משה הי' ג"כ מבחי' מוח הדעת¹⁰⁰ שעולה עד בחי' פנימי' הרצון כו'.

אך הנה ג' חללי המוחין חב"ד המה טמונים ונכסים כולם תחת עצם הגלגלתא דחפיא עלייהו כידוע דגלגלתא חפיא על מוחא¹⁰¹ כו', וא"כ בהכרח לומר שיש כח יותר עליון בגלגלתא גם ממוח הדעת לאחר שמוח הדעת נכסה תחתיו והוא חופה עליו בבחי' מקיף כו'. והענין הוא נראה בחוש הטבע, דהנה אנו רואים בעבודה שבלב זו תפלה¹⁰² בהתבוננו' במוח הדעת עד שמקשר כל עצמותו ותקוע כל שכלו ומדותיו רק לה' לבדו כו', הנה מיד אחר התפלה חולפת ועוברת אותו הרצון שהי' מלובש במוח הדעת כו', אמנם יש אשר נשאר אצלו בחי' רשימו מאותו הרצון שהי' לו בתפלה גם כל היום אחר עסקו במו"מ בטרדא גדולה והוא הנק' הסכם שכך הוסכם אצלו בתפלה שיהי' הולך אחרי ה' ולדבקה בו כו', וענין הסכמה זאת אינה בבחי' רצון בפנימי' אלא רק בחיצוניות בלבד. והדוגמא מזה אנו מוצאי' שהוא ענין קבלת רצון לרצון כמו בשעת מ"ת שאמרו נעשה ונשמע¹⁰³ ואע"פ שלא שמעו עדיין ולא הי' להם רצון בפנימי' אלא שקיבלו עליהם להיות כל רצונם במה שירצה ה' כו', וכן ענין קבלת מלכות שמים כו'. וכמו שמבואר במ"א בענין מעשה דר"י ור"ל דר"ל קביל עלי'¹⁰⁴ כו' שעי"ז הי' חילו רב לחשק התורה אח"כ ברצון גמור, וענין קביל עלי' הי' רק קבלה ע"ע להיות לו רצון לתורה. וזוהי ענין ההסכמה שנשארת אחר התפלה והיא חזקה מאד עד שלא תאבד גם בטרדת העסק, משא"כ הרצון הנעשה ע"י מוח הדעת שחולפת ועוברת כו'. וכל זה ההסכם כחו במצח ששם הוא כח ההסכם לעשות רצון לרצון לכך חופה הוא על מוח הדעת בבחי' המקיף כי גדול כחו הרבה ממנו כו' והיות שהוא רק בבחי' חיצוני' לכך המצח ג"כ בבחי' חיצוני' כו'. ובהיפך בסט"א כתי' ומצח אשה זונה הי' לך¹⁰⁵ שהוא עקשות ונצחון דעמלק הנ"ל, לפי שבאוה"ע נאמר אין דע"ת אלקי' באר"ץ¹⁰⁶ שאין להם בחי' הדע"ת וההתקשרות הנ"ל בפנימי' הרצון ואדרבה המה לעומת בחי' הדעת דקדושה, כי נק' אומו"ת העולם מלשון אם¹⁰⁷ שהעולם הם בחי' תולדה שלהם, כי דעתם והתקשרותם העצמי להיות בחי' נפרד דוקא כו' והוא לנגד דעת דקדושה, וזהו קליפת עמלק ואדרבה הי' לו החוצפא כמו בבחי' מצח כו'. וזהו שציוה ה' שיונח על מצ"ח אהרן דוקא פי' מצח הוא הבחי' ההסכם שעושה הרצון ואע"פ שהוא בחיצוניות אבל הוא מפני זה בחי' כלי לשכון בו בחי' שנח, דרעוא דכל רעוין וכמבואר באד"ר דבמצחא דוקא אתגלי' רעוא דכל רעוין¹⁰⁸ לפי שביכולתו להמשיך הרצון מבעל הרצון כו'.

וזהו והי' על מצח אהרן ונשא אהרן את [oldpage_תקל] עון הקדשים כו' להיות אל רחום כו' נושא עון ועובר על פשע¹⁰⁹ כו' כי בבחי' רעוא דכל רעוין דוקא עובר על פשע כמבואר באד"ר, והוא מפני שגם חושך לא יחשיך ממנו כו' והזדונות נעשו כזכיות¹¹⁰ וכמשי"ת. ואע"פ שאהר"ן הי' רועה וזן לכנס"י באהבה רבה שברצון היינו רק בבחי' התגלות הרצון שהוא רק בבחי' הוי' הב' דאל רחום כו', ואמנם כדי שיהי' מאיר בו מבחי' הוי' הא' שבעצמות אוא"ס דהיינו מרעוא דכל רעוין וגם נק' סתימו דכל סתימין כו' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' פי' שקרא להוי' הא' שיאיר בהוי' הב' מן ההעלם לגילוי כנ"ל הי' זה דוקא ע"י הציץ שהי' מונח על מצח אהרן, והי' בזה ב' תנאים, א' שעשה משה הציץ שיאיר מרעוא דכל רעוין, והב' שיהי' לו בחי' כלי שיקבל האור והוא בחי' מצח דאהרן מטעם הנ"ל. והטעם שע"י מעשה הציץ שעשה משה נמשך האור מבחי' רעוא דכל רעוין הוא לפי שהי' משה מבחי' מוח הדעת שעולה לבחי' פנימי' הכתר, אך הרי מ"מ ע"י כלי הדעת בלבד חולפת ועוברת ההארה, אבל במצח אהרן הי' הציץ מרצה בתמידות והיינו דעת ר' יהודה באמרו עודהו על מצחו מרצה¹¹¹ כו' וד"ל.

והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' כו', להיות מבואר למעלה דעיקר המנגד לקליפת עמלק לשבור החוצפא והעקשות הוא ע"י הציץ מפני שנגד נצחון דקליפה הוא נצחון ההסכם דקדושה ובה שוכן אור רעוא דכל רעוין כו', והיינו שיוכל להיות גם בהיות האדם טרוד כל היום שיהי' לו רצון כו', וזהו על מצחו תמי"ד לרצו"ן, פי' תמיד שלא יופסק אורו כלל וכלל. וזהו מפני שהציץ הי' לרצון להם לפני הוי' פי' לפני הוי' למעלה משם הוי' שבהתגלות הרצון בי"ג מדו' הרחמי' להיות נושא עון וכו', והיינו לרצון להם להיות רצון לרצון בבחי' מקור כל ההויות שברצון, וזהו לפני הוי' מפני שהוא בחי' הוי' הא' שבי"ג מדה"ר דפסיק טעמא בינייהו כנ"ל והיינו בחי' רעוא דכל רעוין וד"ל. ועתה יובן המשך כל הפסוקי' יחד ועשית ציץ זהב כו' שהוא להיות מציץ מן החרכים מבחי' רעוא דכל רעוין ע"י משה דוקא מטעם הנ"ל שהוא בחי' מ"ה כו'.