להבין שרשי הדברים הנ"ל

שנט, אבעזר"ה ביאור על התורה ועשית ציץ הנ"ל

להבין שרשי הדברים הנ"ל¹, הנה להבין שרש ענין הצי"ץ שהוא לשון זכר² כי יש מבחי' זו בנוק' ונק' ציצית³ כו', להיות ידוע בג' חללי גלגלתא⁴ דמוח החכמה היינו הכלי לאור השכל והוא מוח גשמי ממש כידוע בספרי הרפואה וכן מוח הבינה ומוח הדעת אשר באמצע המה כלים גשמי', אך מוח הדעת שבאמצע נק' פנימי' המוחין ומשם נמשך שרש נשמת משה⁵ באצי' ולמעלה מאצי' הוא מבחי' דעת דא"א⁶ כו'. ולעומתו ממש הוא קליפה דעמלק דהיינו באחורי מוח הדע"ת⁷ הזה בעורף שנגד המצח ממש, כי המצח עיקרו הוא במקום שנגד מוח הדעת דהיינו באמצעיתו כו' ולנגדו ממש הוא קליפה דעמלק כו'. והמצח הוא מבחי' גלגלתא דא"א ויש בתיקוני גלגלתא ב' מדרגות, הא' תיקוני הראש עצמו והוא המצח וכיוצא ועוד תיקונין שלמטה ממנו והם כמו תיקוני פיאות הראש מימין ושמאל ותקוני הדיקנא כו' כמשי"ת שהן ב' הויות דויעבור ה' על פניו⁸ וכו'. ולהיות כי בחי' תקוני הגלגלתא עצמו הוא גבוה מאד נעלה ע"כ נצטוה למשה דוקא שהוא יעשה תיקון זה והוא הציץ שעל המצח שבגלגלתא כו', וענין התיקון הזה הוא שיאיר מבחי' רעוא דכל רעוין במצח ע"י הציץ כמשי"ת.

אך תחלה יש להבין מהו שרש ענין בחי' מצח זה כו', דהנה מבואר למעלה דאהרן הוא מז' הרועים⁹ כו' שמפרנס לכנס"י ברעותא דלבא באהבה רבה וזה נמשך מהארת תקוני הדיקנא כמ"ש כשמן הטוב כו' על זקן אהרן¹⁰ ונק' דיקנא דכהנא רבא¹¹ כו'. אך אהבה רבה זו אין לה קיום נצחי כל היום אלא חולפת ועוברת כו' מפני קליפת עמלק שמאחורי הדעת הממשיך בחי' השכח"ה ונק' מחיצה של ברזל¹² משום דכתי' בי' אם תגביה כנשר¹³ בבחי' החוצפא כנ"ל, וכדי לשבור מחיצה זו א"א כ"א מה שלעומתו בקדושה האלקי' והוא מבחי' הארת המצחא דאהרן כהנא רבא הנ"ל להיותו גבוה הרבה מתקוני דיקנא כנ"ל. וענין בחי' מצח זה הוא ענין ההסכם החזק שנשאר כל היום כו' מפני שנט, בשהוא בחי' כלי לשכון בו מאור רעוא דכל רעוין וכמ"ש באד"ר דבמצחא דוקא אתגלי' מבחי' רעוא דכל רעוין¹⁴ וכמו במנחה דשבת¹⁵ באמרינו ואני תפלתי כו' ע"ת רצו"ן¹⁶ והוא היכל הרצון דבי' אתגניז משה¹⁷ במנחה דשבת¹⁸ כמבואר בספרי הקבלה. וזהו המנגד לעקשות וניצוח דעמלק וכמ"ש משה בחר לנ"ו אנשים וצא הלחם¹⁹ כו' לנו דוקא לפי שהי' שרש נשמת משה מבחי' מ"ה²⁰ שמאיר במצחא מפני שנאמר בו כי מן המי"ם משיתיהו²¹ כלומר מבחי' מ"ה שבחכ' הקדומה והוא מ"ה החדש דא"ק שמאיר במצחא²² כו', ולכך נק' משה מ"ה ושי"ן²³ בג' קוין נמשך אח"כ ממנו והוא מ"ש תורה צוה לנו מש"ה²⁴ כו' כמ"ש במ"א וד"ל, ולמטה הימנו ענין לימוד התורה בבחי' ביטול עצמותו מכל וכל וכמ"ש לא תחללו²⁵ כו' ובהיפך האומר אין לי אלא תורה²⁶ כו' כנ"ל, ואורייתא מחכמה עילאה נפקת²⁷ היינו מבחי' חכ' הקדומה וכמ"ש ואהי' אצלו אמון²⁸ אצל"ו דוקא כו' ואח"כ ירדה ונתלבשה בכל העולמות עד סוף כל המדרגות התחתונות והוא שרש לבחי' החכמה שבכל עולם ועולם עד רגלי י"ס דעשי'. כי הנה ידוע דתורה שבע"פ נק' חכמה תתאה²⁹ בלבד וכמ"ש בס"י שיש חכמה בראש וחכמה בסוף³⁰ כו' וגם היא יורדת ומתלבשת בבי"ע כידוע דבחי' מל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה³¹ ותורה שבע"פ מלכו' קרינן לה³² כידוע ויורדת עד סוף עולם העשי' דהיינו עד בחי' חכמה שבנוק' דז"א דעשי' והיא התורה שלנו כידוע וד"ל. ונמצא שרש התורה שנק' תורת משה הוא מבחי' מ"ה שבחכמה הקדומה ומאיר תחלה במצחא דאהרן כהנא רבא כו', ואח"כ נמשך ויורד בג' קוין באצי' ומשם לבי"ע עד חכמה שבנוק' דעשי'. וזהו ענין הציץ שעשה משה דוקא, והוא לשון זכ"ר לפי שהוא בחי' משפיע מקור החכמה להיות תורה ציוה לנו משה כו' וכמ"ש מצי"ץ מן החרכי"ם³³ מלמעלה עד למטה מטה, והוא מבחי' תיקוני גלגלתא עצמו שיאיר ויצי"ץ בו מבחי' מ"ה דא"ק כנ"ל. ולכך הי' מונח במצח אהרן שהוא מתיקוני גלגלתא וכנגד מוח הדעת דוקא כדי שיומשך בתור"ה שהוא מבחי' הקו האמצעי כידוע. משא"כ בחי' התפלה שנק' בשם אור חוזר והוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה שנט, גדוקא ע"כ נק' ציצית לשון נוק' והוא כענין לאסתכלא ביקרא דמלכא³⁴ שזהו מלמטה למעלה, אבל התורה היא בבחי' אור ישר מלמעלה למטה [oldpage_תקלא] לכך נק' ציץ לשון זכר לפי שמשפיע האור, והוא ההסתכלות מלמעלה למטה כמ"ש עיניו כיונים³⁵ כו' וכמ"ש מצי"ץ מן החרכים וזה נעשה ע"י משה דוקא מטעם הנ"ל, וכדי להכניע לקליפת עמלק כי בחי' מ"ה זה במוח הדעת הוא עיקר המנגד לחוצפא דעמלק שמאחורי הדעת ולכך אמר בחר לנו אנשים לנ"ו דוקא אותם שהם מבחי' מ"ה דמשה וכנ"ל וד"ל.

ב ופתחת עליו פתוחי חותם³⁶ כו'. הנה שרש ענין פתוחי חותם הוא בבחי' יסוד אימא³⁷ כידוע שה"ג דמנצפ"ך³⁸ דאימא³⁹ הוא בבחי' פתוח"י חות"ם⁴⁰ כמ"ש בספרי הקבלה. וביאור הדברים הנה ציור האותיות הוא באור הבינה⁴¹ דוקא, לפי שאור החכמה הוא למעלה עדיין מהתהוות ציור אותיות כלל מפני שהחכמה היא למעלה מן ההשגה עדיין ואין בה אלא כח היולי בלבד להשכיל המושכל וע"כ מושלל שם מבחי' אותיות, כי בחי' אותיו"ת לא שייך אלא בדבר שכבר יש בו השגה ותפיסא בבחי' אורך ורוחב כו'. והיינו דוקא באור הבינה שלפי שמשיג הדבר בהשגה ימצא מזה ג"כ שרש לאותיות מחשבה וכמ"ש במ"א ששרש האותיות שבמחשבה הוא מה"ג מנצפ"ך דאימא⁴² שהוא הנק' פתוחי חות"ם, והוא ענין דלי"ת רבתי דאחד⁴³ שהוא בחי' קשר של תפילין⁴⁴ כו'. והנה אורייתא מחכמה עילאה נפקת כידוע, ואעפ"כ הרי אנו רואים שנתלבשה התורה בצירופי אותיות דוקא כי בכל פרשה שבתורה נתלבש אור החכמה שבה בצירופי האותיות דוקא עד שיש גם קרי וכתיב וכיוצא. אלא הענין הוא דשניהם אמת דשרש התורה משם מ"ה דחכמ"ה כנ"ל שהוא למעלה מן האותיות אבל ירד ונתצמצם האור בכלי והוא בצירופי אותיות כמו שההשגה שבבינה נמשכת בבחי' יש מאין מכח היולי שבחכמ"ה כו' דלכך נק' הבינה יש והחכמ"ה אין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא⁴⁵ וכמ"ש במ"א וד"ל. ואמנם אין התלבשות אור א"ס אלא בחכמ"ה⁴⁶ דוקא, וזהו ענין עוסק בתורה לשמ"ה⁴⁷, פי' לשם התורה דהיינו להמשיך אור א"ס בחכמ"ה שבתורה כו', וכמ"ש במ"א. וזהו ופתחת עליו פתוחי חותם, פי' עד"מ החותם שאדם חותם את שמו אברהם שנט, דוכיוצא אע"פ ששמו העצמי שקורין לו אברהם הוא עיקר השם ומה שנחקק אותיו' שמו אברהם בציור הכתב אינו מערך ומהות של שמו העצמי כלל וכלל, מ"מ חקיקת שמו אברהם הן ממש בדוגמא לקריאת שמו וכאשר חותם שמו כאלו ניתן ונמשך שם משמו העצמי ממש ולא יוכל לחזור בו כאלו אמרו הדבר בשמו כו'. וכך יובן למעלה דהתורה נק' חותמו של הקב"ה כנ"ל, אמנם אין זה ערך ויחוס כלל לעצמו' שמו אלא שנחקק שמו באותיות התורה ומפני החקיקה כאילו קורין בשמו העצמי וכמארז"ל הקורא בתורה קורא בשמותיו⁴⁸ כו', וזה נק' פתוחי חותם שהוא רק בבחי' אותיות דאימא אבל בקריאת פתוחי חותם הרי קורין לשמו העצמי ונמשך אור א"ס ממש בחכמה שבתורה, ומן החכמה נמשך מאין ליש בצירופי אותיו' כנ"ל. והיינו ופתחת עליו פתוחי חותם פי' משה דוקא לפי שהי' ביכולתו בציץ להאיר מעצמות אור א"ס שבחכמה דא"ק ע"כ נצטוה ג"כ לפתח בו פתוחי חותם, והוא להביא האור דא"ס בחכמה שבתורה כענין עוסק בתורה לשמה הנ"ל בכל אדם מישראל ע"י פתוחי חותם, והן צירופי אותיות הכלליי' שכוללי' כל התורה והמצו' והן אותיות קדש להוי' כמשי"ת בעזר"ה וד"ל.

קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה⁴⁹ כו', הנה כתיב ותורת"ך בתוך מעי⁵⁰ כו', דמשמע שהתורה הוא בחי' אור פנימי כמאכל המתפשט בתוך המעיים ומזין ומפרנס את כל הגוף וזהו ותורתך בתוך מעי ממש וכמ"ש לכו לחמו בלחמ"י⁵¹ כו' וכידוע, ועל המצות אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו⁵² משמע שהן בחי' אורו' מקיפי' כי פי' קד"ש הוא לעולם בבחי' אור מקיף⁵³, והטעם הוא לפי שהתורה הוא בחי' מזון לנפש והמצות בחי' לבושים⁵⁴ כמ"ש בספרי המקובלי' ועל הלבושים דוקא שורה אור המקיף⁵⁵ כמ"ש במ"א. והנה מה שבאתערותא דלתתא נעשה אתעדל"ע⁵⁶ לעורר בחי' קדש העליון במעשה המצות כענין אשר קדשנו במצוותיו, פי' בבחי' קדש העליון והוא בחי' אור מקיף הכללי דבחי' כתר עליון זהו העולה מלמטה למעלה ולכך נכתב קדש למ"ד מלמטה והלמ"ד הן ג' אורו' מקיפי' דכח"ב⁵⁷ כו'. אך יש עוד בחי' קדש למעלה מבחי' קדש זה והוא אשר אין אתעדל"ת מגיע לשם כלל וכמ"ש אם שס, אצדקת מה תתן לו⁵⁸ כו', וביאור ענינו יובן בהקדים תחלה שרש ענין ב' שמות הוי' דויעבור ה' על פניו כו' ופסיק טעמא בינייהו⁵⁹ כנ"ל. דהנה ידוע דשם הוי' בכלל הוא עולם הנאצל⁶⁰ היו"ד בחכמה והה"א בבינה⁶¹ וי"ו בז"א כו', וקוצו של יו"ד רומז לבחי' כת"ר⁶² דאצי' הכללי והיינו כשעלה ברצונו להאציל שהוא בחי' מקור ושרש הכללי לכל מה שנאצל אח"כ כו' כידוע, וזהו ענין שם הוי' שבאצי' בכללותו. אך שם הוי' שלפני האצי' היינו בחי' שם הוי' דכתר⁶³ עצמו, דהנה הכתר עצמו כלול מי"ס⁶⁴ ובחי' כתר וחכמה שבכתר הנק' חכמ' סתימא' דא"א היינו בחי' קוצו של יו"ד והיו"ד, והה"א בבינה דא"א כו'. ונמצא הגם דשם הוי' זה מובדל בערך לגמרי משם הוי' שבאצי' כי הרי הוא עדיין לפני עיקר ומקור האצי' מ"מ הרי הוא כדוגמא לשם הוי' שבאצי', כי כמו שקוצו של יו"ד בכתר דאצי' כך יש קוצו של יו"ד בכתר עצמו ונק' כתר שבכתר וכן עד"ז היו"ד והה"א כו', ואדרבה כאשר נמשך שם הוי' דאצי' אינו נמשך רק מבחי' שם הוי' שלפני האצי' דהיינו שנמשך מן ההעלם לגילוי וזהו ויעבור ה' על פניו ויקרא הוי' הוי' פי' ויקרא שקרא להוי' הא' שלפני האצי' שיצא מן ההעלם לגילוי להיות בבחי' שם הוי' באצי'⁶⁵ כו' וד"ל. ואמנם לפ"ז כללות ענין גילוי ההעלם בקוצו של יו"ד דהוי' הא' לקוצו של יו"ד דהוי' הב' היינו מה שנתגלה הרצון העליון מן ההעלם, והענין הוא דכשעלה ברצונו כו' זהו קוצו של יו"ד דהוי' הב', ומוכרח לומר שהי' רצון קדום בתחלה שיעלה לו רצון זה והוא הנק' רעוא דכל רעוין⁶⁶ מקור כל הרצונות כנ"ל זהו בחי' קוצו של יו"ד דהוי' הא', והוא הנק' כת"ר שבכת"ר כלומר רצון לרצון, וממילא נמשך מקור חכמה לחכמה דאצי' והוא היו"ד דהוי' הא' שנק' בשם ח"ס דא"א כו'. וזהו דאע"פ דפסיק טעמא בין ב' השמות מפני שאין ערוך ביניהם ואעפ"כ נמשך מזה לזה כמ"ש ויקרא כו' מפני שזה שרש לזה ושניהם ענין א' אלא שזה בהעלם וזה בגילוי וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שנא' בציץ והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי'⁶⁷ דקדק לומר לפני הוי' כלומר לפני שם הוי' דאצי', כי הציץ מעורר בחי' רעוא דכל רעוין כנ"ל שהוא בחי' [oldpage_תקלב] כתר שבגלגלתא דא"א והמצח הוא רק בחי' כלי שישכון בו אור כת"ר שבכתר כמ"ש באד"ר דביה אתגלי כו' וכנ"ל, והיינו לרצון לפני הוי' כלומר להיות בחי' רצון לרצון שבהוי' דאצי' וזהו לרצון לפני הוי' וכענין ויקרא הוי' הוי' כנ"ל וד"ל. וזהו קדש למ"ד מלמטה דהיינו בבחי' ג' מקיפים דכח"ב דאצי' שהוא בחי' שם הוי' הב' הנ"ל, אבל שם הוי' שכתוב בשטה הראשונה הוא שס, בבחי' שם הוי' הא' שבכתר עצמו, והוא להמשיך רעוא דכל רעוין שהוא בבחי' עצמות המאציל אשר אין העלאת מ"ן מגיע לשם כמ"ש אם צדקת כו' כי קמי' כחשיכה כאורה⁶⁸ כו' להיותו למעלה מעלה מכל עיקר ההשתל' דאצי' כנ"ל, וע"כ הי' כתוב הוי' מלמעלה להיותו למעלה הרבה מקדש למ"ד שלמטה שנמשך ע"י המצות כו' וד"ל. ומה שהי' מונח על המצח תמיד דוקא כמ"ש והי' על מצחו תמיד כו' הענין הוא לפי שרצון הנגלה יש לו הפסק לפרקים שאינו מאיר כ"כ, אבל ההארה מבחי' רעוא דכל רעוין להיות שהוא רצון פשוט בתכלית הפשיטות בבחי' א"ס לכך אין לו הפסק ותמיד הוא מאיר להיות למקור לרצון באצי', וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי' כו' ובלעדו אין קיום לרצון לכך בהכרח הי' שיונח בתמידות כו' וד"ל. ומה שמשה הי' העושה לפי שהי' מבחי' הדעת שבו שוכן בחי' עתיקא⁶⁹ שהוא התענוג לרצון וע"כ ביכולתו להמשיך מרעוא דכל רעוין דהיינו להיות תענוג לרצון ויהי' עי"ז רצון לרצון כו'. ואמנם במצח אהרן מפני שאין בו אלא חיצוניות הסכם הרצון, הרצון שם הוא בחי' הכלי יותר לשכון בו הרצון שלמעלה מן הטעם והתענוג והוא רצון הפשוט כו', לכך הי' צריך ב' התנאים, א' שיעשנו משה, והב' שיונח על מצח אהרן וכמ"ש והי' על מצח אהרן⁷⁰ ולא על מצח משה כי משה הי' מבחי' הדעת דהיינו מלגי"ו⁷¹ בבחי' הדעת שהוא פנימיות הרצון וא"צ לציץ, אבל במצח אהרן שם צריך לציץ שיאיר בו מקור הרצון בתמידות וזה הי' לעומת קליפ' דעמלק מצח אשה זונה⁷² כו' וכנ"ל וד"ל.

ונשא אהרן את עון הקדשים⁷³ כו', הנה מבואר למעלה בענין ב' שמות דהוי' שבי"ג מכילין דרחמי דהארת שם הוי' הב' להיות אל רחום וחנו"ן כו' הוא נמשך מאור שם הוי' הא' כו' וא"כ מובן שהוי' הא' די"ג מדה"ר הוא למעלה מעלה מהמשכת י"ג מדה"ר עדיין כו'. ושרש הענין כנ"ל דיש ב' מדריגות בבחי' תיקוני גלגלתא א' בתיקוני הראש עצמו והוא בדרך כלל בבחי' כתר שבכתר וחכמה שבכתר כו', אבל המדרגה הב' הם תיקונים הנמשכים מחכמה שבכתר למטה והשרשים הראשונים הן ב' פאות דימין ושמאל ושיבולת הזקן וכל תקוני הדיקנא הן יותר פרטי' ונק' מזלות דא"א כמו דאור אבא יונק ממזל השמיני⁷⁴ ונוצר וכו', והן י"ג מדה"ר אל רחום וחנון כו' עד מזל הי"ג ונקה, וכללותם אינו אלא שם הוי' הא', והוא שם הוי' שלפני התחלת המשכתן מחכמה שבכתר ואח"כ יורדי' בדרך פרט וכו', והמה תלוים במעשה התחתונים אם העלאת מ"ן של מעשה התחתונים עולה כהוגן מעוררי' האר"ת פני"ם מי"ג מכילין שס, גדרחמי ואם לאו כתי' אסתי"ר פנ"י⁷⁵ כו'. אמנם בחי' הוי' הא' שלפני שרש י"ג מכילין דרחמי אינו תלוי בהעלאת מ"ן אלא מעצמו יאיר אורו וכמ"ש ויעבור ה' על פניו למעלה מבחי' הארת הפנים כו', והם ע"י תיקוני הראש כמו ציץ על המצח וכיוצא, ולכך נאמר בציץ ונשא אהרן את עון הקדשים כו' שהי' הציץ מרצה תמיד על הטומאות מפני שאין העלאת מ"ן לא מעלה ולא מורדת כלל וכמ"ש אם צדקת כו' אלא הוא נושא עון ממילא וכמ"ש ונשא אהרן את עון הקדשים, מפני שנעשו הזדונות כזכיות בהשוואה א' כי קמי' כחשיכה כאורה כו', אלא רק בירידת האור ממנו בי"ג מדה"ר אז נק' חנון ורחום להיות נושא עון ועובר על פשע מצד הרחמים כו' כי מ"מ צריך שיבא האור בבחי' רצון נגלה וכמ"ש כי רצה ה' את מעשיך⁷⁶, והוא הנק' סליחה שהוא ענין התגלות הרצון דאע"פ שעבר על רצונו ימחול וירצה לו כו'. וזהו בהכרח להיות ברצון התחתון הנגלה בי"ג מדה"ר ואעפ"כ אין לו קיום רק מבחי' רעוא דכל רעוין כי שם עיקר מקור הסליח"ה וכמ"ש כי עמ"ך הסליח"ה למען תורא⁷⁷ וכמ"ש במ"א. והיינו והי' על מצחו תמי"ד לרצו"ן להם לפני הוי' אע"פ שלא יהי' להם העלאת מ"ן ממעשה המצות וכיוצא מטעם שהוא מרבה לסלוח כו', וזהו בבחי' שם הוי' הא' שבעצמות המאציל דוקא כנ"ל וד"ל.