להבין שרשי הדברים הנ"ל

שס, גבעזר"ה יום א' דחג הפסח (ביאור שני לדרוש דועשית ציץ זהב טהור כו'), תקס"ו

להבין שרשי הדברים¹ הנ"ל ע"פ ועשית ציץ זהב טהור² כו' והי' על מצח אהרן³ וכו'. הנה יש להבין תחלה כללות ענין הציץ שעל מצח אהרן וכו' ואח"כ יתבאר פרטי הענינים הנאמרים בזה. דהנה מבואר באדר"ז דמצחא דז"א⁴ מתערין מארי דדינים וכ"ד בתי דינין כו', ובשעתא דאתגליא מצחא דעתיקא בהאי מצחא אתהדר חוורא כתלגא ואקרי עת רצון, ובמנחה דשבתא גלי עתיקא מצחא דילי' וכל אינון דינין אתכפיין כו', ובריש האדר"ז ובמצחא דעתיקא בי' גלי רצון⁵ מרדל"א דפשיט חד טורנא (תכשיט⁶ והוא הציץ) בסימא יאה דאתכלל במצחא ואיהו רעוא דכל רעוין כו' ומתנהרין אנפוהי דז"א וכולהו ברחמי אשתכח וכל דינין אתכפיין כו' וכן אמר באד"ר שס, ד(דקכ"ט) מצחא דגלגלתא⁷ רעוא דרעוין כו' רעותא דז"א לקבלא האי רעותא דכתי' והי' על מצחו תמיד לרצון⁸ כו' עד וד' מאה בתי דינין כולהו משתככין קמי' כו' ותאנא שערא לא קאים בהאי משום דאתגלייא ולא אתכסייא כו' ועוד שם (דקל"ו ע"ב) כד נהירין אנפוהי⁹ דע"ק באנפוהי ונהיר להאי מצחא אקרי עת רצון כו' וכולהו דינין אשתככו כו'.

בהיות ידוע שיש בנפש האדם ב' מיני רצון, הא' נק' רצון העליון והוא אשר אינו נלקח באדם מצד השכל וההתבוננו' אלא הוא רצון שלמעלה מן הטעם כמו ענין המאמר שתוק כך עלה במחשבה¹⁰ כו' כלומר אין טעם לרצון זה¹¹ כו'. והב' נק' רצון התחתון¹² והוא הרצון אשר נלקח באדם רק מצד השכל והטעם שיש לו למה הוא רוצה בדבר זה, או מצד המדות דהיינו מפני שטבעו נמשך לאהוב אותו הדבר לכך יהי' לו רצון תמיד לאותו הדבר, והכל מפני ענין הלבשה הוא דהיינו שהרצון מלובש בשכל והשכל שמוליד אח"כ האהבה זהו לבוש שני. והלבושי' של השכל והמדות מלבישים ומסתירים להרצון כאילו נעשה התהוות הרצון רק מן השכל והמדות, ובאמת אינו כן שהרי הרצון הוא העיקר אלא שמתלבש בשכל ומדות ונק' בחי' רעותא דז"א למעלה, והוא רעותא דלבא למטה באדם [oldpage_תקלג] התחתון כו' כידוע. והנה ברצון זה התחתון שמלובש בשכל הנ"ל אע"פ שהשכל מלבישו, מ"מ כשעדיין אור השכל מאיר בו הוא כולו רחמים וחסדים כי אין השכל לבוש מסתיר כלל, אלא במוחי"ן שבמדות הוא מתגלה להיות הרצון ע"פ השכל, ואמנם זהו דוקא כשהרצון עולה מיד ששכלו מחייבו להיות לו רצון שאז השכל עדיין בהארתו. אבל יש עוד בחי' רצון והוא אשר גמר בדעתו פ"א שראוי לאהוב ולרצות דבר מה ואח"כ נשכח הטעם והשכל לאותו הרצון ולא נשאר רק ההסכם בלבד שהוא הסכמת הרצון שכך נגמר בדעתו ורצונו פ"א, ועכשיו אינו יודע מאיזה טעם הוא רוצה אלא רק הסכמה בעלמא שכך הוסכם אצלו כנ"ל הנה זהו הנק' בחי' מצחא דז"א למעלה, והוא עד"מ באדם התחתון שהמצח מסתיר הוא על המוחין שבראש ומעלים אותם כו'. וכך הענין בבחי' ההסכם הנ"ל שנשאר אחר ההתבוננו' כו' שאין השכל מאיר בהסכם זה כלל אלא הוא רק הסכם פשוט בלא טעם והוא מעלים ומסתיר על השכל שיש ברצון זה כמשל המוחין שמונחי' בהסתר תחת המצחא כו'. וכך כל זמן שהשכל מאיר ברצון עדיין לא נק' מצחא אלא בחי' גילוי מוחין כו', אך כשהמוחי"ן שמתגלה בהרצון מתקצרים ולא שסא, אנשאר גם¹³ רק הרשימו כו', אזי נעשה כמו ההסכם בלבד ואותו ההסכם מאיר במצח והוא תוקף הרצון כשמלובש בשכל ומדות הנק' רצה"ת כו'. ולמעלה נק' זה בשם בחי' מצחא דז"א וע"כ כל מארי דינין מתערין במצחא זה, לפי שההסכם הזה להיות שאין בו הארת המוחין כלל רק הסכם, והוא מצומצם וקצר מאד ע"כ לא יכול לסבול היפך ההסכם אפי' מעט מזעיר, כנראה בחוש שיכעוס האדם ויקצוף מאד כשיעשו דבר שנגד הסכמת רצונו שהוסכם אצלו ואין מועיל שום טעם ואמתלא להמתיק הדבר בשכלו אולי מטעם זה ראוי להיות בהיפוך מהסכמתו אחר שאינו יודע טעם להסכמתו כו'. וה"ז עד"מ התינוק שמלא דינין וקפידות וכעס על עשות נגד רצונו כי לא ימצא טעם ושכל לסבול דבר שנגד רצונו מפני צמצום המוחין שלו כידוע, משא"כ הגדול שדעתו רחבה יסבול הרבה דברים שנגד רצונו כי ימצא מקום בשכלו לסבול גם למה שנגד רצונו, וע"כ החכמה מקור החסדים כידוע בפי' אבינו אב הרחמן¹⁴ כו' דאור אבא כולו חסדים כו', כי מפני רוחב החכמה לא יתפס¹⁵ מקום מה שעושין נגד רצונו כו' כי רוחב השכל יסבול הכל וצמצום השכל לא יסבול¹⁵ אפי' כל שהוא כו' וכמ"ש במ"א. וכך בענין ההסכם הנ"ל אחר שהמוחין מצומצמים בו מאד כנ"ל לא יוכל לסבול אפי' כל שהוא וכנגד ההסכם כו'. וזהו שבמצחא דז"א למעלה מתערין ד' מאה בתי דינין לעוברי רצונו כו', משא"כ בהארת המוחין ברצון דז"א ממוחי"ן דאו"א שמתחלק לד' מוחין בז"א כולם רחמים וחסדים כי לפי שכל"ו יהולל איש¹⁶ היינו בחי' מוחין דגדלות ז"א מפני שהרוחב של השכל המאיר במדות ממתיק כל הדינין כנ"ל, אך כשמתעלמים המוחין תחת בחי' מצחא שהוא ההסכם בלבד אזי מתערין כל ד' מאה בתי דינין כו' כמבואר באד"ר ובאדר"ז הנ"ל וד"ל.

ב והנה מאחר שיש ב' מיני רצון כנ"ל והוא מ"ש בזהר דאית רצון ואית רצון¹⁷ כו', וא"כ גם בבחי' רצון העליון הנ"ל שלמעלה מן השכל והטעם לגמרי כו' יש ככל דוגמא זאת הנז' ברצון התחתון, דהיינו שגם בו יש בחי' המוחין ומדות שמלובש בהן וגם בחי' מצחא דחופף ומעלים על בחי' המוחין¹⁸ באופן הנ"ל ברצון התחתון כו'. וביאור הדברים, הנה ידוע דיש בחי' מדות גם ברצון העליון הנ"ל ונק' טורי חשוכא¹⁹ וכמ"ש ישת חש"ך סתר"ו²⁰, משא"כ במדות שלמטה מן החכמה נק' טורי שסא, בנהורא²¹ כו', ולמדות הללו יש בחי' מוחין חב"ד ונק' חב"ד דא"א, חכמ' דא"א נק' חכמ' סתימא' דא"א כו'. וביאור ענין טורי חשוכא ידוע שהוא בחי' אהבה רבה שלמעלה מן הטעם שמתפשטת בבלתי הגבלה וכיוצא, והטעם הוא לפי שהעלם הכח של הרצון הוא בלתי מוגבל מצד עצמו כידוע לכך כל כחות שיש בו ג"כ המה מתפשטים בלתי גבול וכמו המדות חו"ג אוי"ר וכיוצא שהם בבחי' זה הרצון נק' יד הגדולה ויד החזקה כידוע ולכך נק' טורי חשוכא²² ע"ש ההעלם העצמות של כח הרצון וכמ"ש ישת חשך סתר"ו וכמ"ש במ"א. וא"כ גם בחי' המקור המוליד חו"ג שברצון המה ג"כ בבחי' כח ההעלם של הרצון, והוא ג' מוחין שיש ברצון ונק' חב"ד דא"א מוח חכמה ונק' ח"ס דא"א וכמאמר חכים ולא בחכמ' ידיע'²³ וכן מבין ולא בבינה ידיע' אלא כולם סתומי' בהעלם הרצון, ומבואר במ"א שחכמה סתימא' דא"א נק' טעם כמוס לרצון²⁴ כי אע"פ שאין טעם נגלה לרצון כנ"ל מפני שהרצון למעלה מן הטעם והשכל הנגלה, אבל מ"מ יש טעם כמוס לרצון שמאותו הטעם והשכל הכמוס ונעלם ירצה כו'. וא"כ גם במוחין דא"א מלובש הרצון דהיינו שמתלבש בשכל וטעם²⁵ נעלם עכ"פ ויהי' איך שיהי' אין זה עצמיות הרצון אלא לבוש, אמנם לא הרצון הנגלה מתלבש בשכל הנעלם הנק' ח"ס, אלא כח הרצון והוא ענין הרצון לרצון דהיינו להיות לו רצון לזה והוא הנק' רעוא דכל רעוין והוא ענין המקור שממנו נולדו ונמשכו כל הרצונות וכו' וכמ"ש במ"א והוא אשר מתלבש בח"ס ובמדות שבאים ונמשכי' ממוחין חב"ד דא"א כו' ע"ד המבואר בבחי' רצון התחתון הנ"ל וד"ל.

ג והנה מבואר בפרד"ס²⁶ בשער הנתיבות בשם קבלת הגאונים ז"ל דבמוחין דז"א יש ל"ב נתיבות חכמה²⁷ והטעם לפי שהדעת נחלק לב' חו"ג ונעשים ד' מוחין חו"ב חו"ג וכל א' נחלק לשמונה חלקי' וד"פ ח' הרי ל"ב²⁸ והן בחי' ל"ב שבילין דמתפתחין במוחי' דז"א²⁹ כו' שנזכר באד"ר ואדר"ז ע"ש. וביאור ענין הל"ב נתיבות הללו מבואר במ"א שהן החדרים הקטנים שבמוח שמתחלקי' לל"ב בפרט וכללותם ד' חדרים גדולים והן ד' מוחין חו"ב וחו"ג וענפיהן מכל א' מתחלק ח' חדרים והכל ע"י הקרומו'³⁰ שמפסיק בין כאו"א כו' כמ"ש ובדע"ת חדרי"ם ימלאו"ן³¹ שמפני הדעת שמתחלק לשנים נתמלא כל החדרים הללו בפרט כו' [oldpage_תקלד] ע"ש. ומזה יובן למשכיל למעלה דכל מה שיש שסא, גלמטה בז"א בהכרח שיהי' לזה שרש ומקור בהעלם הכת"ר והיינו בבחי' חב"ד דא"א, שהרי ידוע דכל אורות דאצי' נאצלו רק מבחי' ההעלם של הכת"ר מאין ליש וכמ"ש והחכמה מאי"ן תמצא³² מאין דכת"ר כו' וכמא' דאור אבא ממזל הח'³³ מזל ונוצר ובי' אחיד אור אבא ותליא כו' ומוח הבינה דאצי' במזל הי"ג ונקה כו', אלא שנאצלו ונמשכו משם דרך צמצומי' גדולים והיינו דרך בחי' שערות כמשי"ת בסמוך. אבל א"א שיהי' מציאות אור באצי' מבלתי שקדם לבוא תחלה בהעלם במקור העצמי והוא הרצון, ומשם נמשך השרש ומקור לזה עד דבז"א הוא שמתפתחין ל"ב שבילין ממש בבחי' הגילוי כו'. ושרש מקור לההבדלה הזאת בהעלם המוחין דא"א הוא הנק' קרומא דאוירא³⁴ (והוא קרום העליון הדבוק לגלגלת כו', משא"כ קרום התחתון דמחפיא על מוחא³⁵ כו' והוא שמפסיק בחדרים הנ"ל כו'). והנה רצון העליון הנ"ל הנק' רעוא דכל רעוין הוא מתלבש במוחי' חב"ד דא"א הנ"ל ובכל פרטיהן, וגם שם יש כל אופן הנ"ל ברצון התחתון והוא שכאשר המקור של הרצון הזה עולה מיד אחר הטעם הכמוס שהוא ענין כאשר עלה ברצונו הפשוט כו' עדיין אור ח"ס מאיר בו וכו', ויש בחי' גילוי מקור הרצון הזה שמתגלה אחר העלם והסתר המוחין חב"ד דא"א והוא הנק' הסכם ג"כ, אלא שנק' הסכם מקור כל הרצונות כענין המאמר שתוק כך עלה במחשבה לפני כלומר כך עלה במח' ברצון הפשוט והוא מלובש בטעם הכמוס כנ"ל, אך כעת נתעלם הטעם הכמוס ואין כאן אלא הסכם בלבד שכך הוסכם להיות הרצון כך, וגם טעם הכמוס אינו מאיר והוא הנק' בחי' מצחא דא"א דחפיא על המוחי' דא"א דהיינו מפני שבהסכם זה במקור הרצון נתעלמו כנ"ל בבחי' רצון התחתון וד"ל.

ואמנם מה שמבואר למעלה באד"ר ואדר"ז דבמצחא דע"ק גלי רצון מרדל"א כו' דמשמע דיותר מתגלה רעוא דכל רעוין במצחא מבמוחין דא"א וכמבואר שם בהדיא שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגליא ולא מתכסיא כו'. הענין הוא כך להיות שאע"פ שחו"ב דא"א מאיר בהם הרצון הפשוט בודאי יותר בהתרחבות מטעם הנ"ל, אבל בירידת אור ושפע מהם למטה אינו מאיר ובא רק דרך צמצום גדול והם בחי' י"ג ת"ד³⁵ דא"א שמאירים למטה רק מהמשכו' בחי' מותרות דמוחי' חב"ד דא"א, וכנראה בחוש שאין בצמיחת שערה³⁶ רק כח והבל בעלמא ויניקתו רק מבחי' כח הצומח שבמוחין דמה שיש בהם כח הצומח להצמיח שערות הוא רק בחי' עשי' שבהם כצמיחת שסא, דהאילן הדומם³⁷ בערך כח השכלי כו' וכמ"ש במ"א. וכך נמשך כח ומקור לאור אבא דאצי' מח"ס דא"א רק מבחי' המזל שבו והוא ונוצ"ר חסד שבי"ג תקוני דיקנא, ומזל לשון צמיחה הוא כענין מזל מכה ומגדל³⁸ כו'. ואע"פ שבהכרח לומר שיש בצמיחת שערות הללו בדיקנא מעין ודוגמא מבחי' החכמ' הסתומ', שהרי לא יצמחו שערות הזקן אלא בהיותו בן עשרים שנה³⁹ שנשלמו המוחין שלו⁴⁰ ולא קודם כי כל זמן שמזקין תרבה ותגדל החכמה ביותר כו' כמ"ש בישישים חכמה⁴¹ כו', מ"מ צמצום גדול הוא לגבי עצם כח החכ' ואין ערוך כלל ביניהם כידוע ועד"ז כל פרטי הי"ג תקוני' דדיקנא הכל באי' מבחי' שערות וצמצומי' מח"ס דא"א, אבל במצחא דא"א מאיר האור בבחי' גילוי ממש כמו שהוא מבלתי צמצום והתלבשות בשערות כלל. וזהו שאמר דשערא לא קאים בהאי אתר כו' שהוא מקום פנוי מבחי' השערות דאע"פ שאינו אלא הסכם בעלמא מבלתי טעם, אבל אותו ההסכם כל אור הרצון הפשוט נגלה גם למטה מטה ולא כמו בח"ס שמתלבש בירידתו להאיר בנאצלי' כו' וד"ל. ולהיות כי הסכם זה מבחי' רעוא דכל רעוין בא ומאיר ע"כ אמר דבמצחא דא"א גלי רצון דילי' דוקא מפני שיש בו יותר גילוי מבמוחין מטעם הנ"ל, אך מ"מ יש יתרון מעלה במוחין דא"א מבמצחא על היות שהם בחי' המוחין שהם בחי' הפנימיות כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו⁴² מפני שהוא בחי' הפנימיות, והגם שהכח הנשפע מהם דרך השערות הוא ע"י צמצום, אבל הוא בא ממקור וכח היותר פנימי משא"כ במצחא שהוא בחי' חיצוניות כלי בלבד כעצם הראש שאינו אלא עצם כשאר עצמות הראש, אך שבו ישכון ויתגלה אור הרצון הפשוט כמו שיתגלה כח הראי' בכלי העין וכיוצא וכמ"ש במ"א, אבל בזאת יתרון מעלתו שהגילוי בו יותר כנ"ל וד"ל. וזהו הטעם שנראה בציור האדם שהמצח גבוה מן הזקן לפי שהזקן נמשך ממותרי מוחין שבראש והמצח הוא בחי' כלי לגילוי אור הרצון הפשוט הנק' רעוא דכל רעוין כנ"ל וד"ל.

ד ⁴³ וזהו והי' על מצח אהרן כו' והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי' כו', דהנה בחי' אהרן כהנא רבא הוא בחי' ז"א כי הי' בעל שמונה בגדים⁴³ וכו' וכל התיקונין שלו היו מבחי' א"א וכמ"ש כשמן הטוב היורד על הראש יורד על הזק"ן זק"ן אהר"ן⁴⁴ כו' והם מי"ג תקוני' דא"א שנמשכו והאירו בז"א⁴⁵ כידוע בספרי הקבלה. והנה הציץ שבמצח אהרן הי' שרשו כדי לחבר למעלה אסתכלותא דמצחא דא"א במצחא דז"א⁴⁶, כמבואר שסב, אבאד"ר ואד"ז דמצחא דז"א מתערי' כ"ד בתי דינין כו' ובשעתא דאתגליא מצחא דע"ק בהאי מצחא כו' אקרי עת רצון וכל דינין דבז"א אשתככו כו' וכל רעותא דז"א לקבלא האי רעותא כו' שהוא גילוי האור מבחי' רעוא דכל רעוין שמאיר במצחא דע"ק דוקא. כי הנה בחי' מצח אהרן הוא בחי' מצחא דז"א שהוא בחי' ההסכם שנשאר אחר ההתבוננו' שבהעלם המוחין דז"א נתעוררו הדינין יותר כנ"ל הטעם, אמנם אמר דבהארת בחי' מצחא דע"ק בהאי מצחא אשתככו' כו', לפי שבחי' ההסכם מרצון הפשוט אע"פ שאינו אלא הסכם בעלמא אבל הוא בחי' גילוי רעוא דכל רעוין מבחי' מקור כל הרצונות מקורא דכולא, ובמקורא דכולא אע"פ שמצחא זה דע"ק הוא בהתעלמות החכ' הנק' ח"ס מ"מ אורו גדול מאד להיותו בא מבחי' מקור כל הרצונות כו'⁴⁷. ומה גם שיש בו יתרון מעלה מצד שהוא פנוי מן השערות והוא מאיר ובא בבחי' גילוי אור יותר מבמוחין דא"א כנ"ל⁴⁸ וע"כ גם בירידת אור זה ממצחא דע"ק באסתכלותא שמסתכל גם במצחא דז"א שמלא דינין כל הדינין נמתקין ואשתככו, כי מאיר שם בבחי' גילוי כמו שהוא כענין הנראה בחוש בצהבת [oldpage_תקלה] הפנים כשמאירי', כענין צהבו פניו של רבי⁴⁹ וכיוצא שאור זה מאיר כמו שהוא מבלתי התעלמות בלבושי', משא"כ בהמשכת י"ג ת"ד דא"א לז"א בזק"ן אהרן הגם שהם ממתיקי' הדינין ג"כ באד"ר ואדר"ז מ"מ אין ההמתקה כ"כ כמו בהארת ואסתכלותא דמצחא דע"ק במצחא דז"א, וכמבואר בע"ח דש"ע נהורין מאירים מאסתכלותא זאת וק"נ נהורין⁵⁰ מקבלים או"א וכמ"ש כי יקרא ק"ן צפו"ר⁵¹ כו' וכללותם הוא תר"ך עמודי אור⁵² כו', אבל עיקר האור מבחי' המצח בא בפנים⁵³ ובפנים מתחלק לתרין תפוחין כו'. ולזה הטעם הי' כל עיקר ענין הציץ שהוא הארת ואסתכלו' מצחא דע"ק במצח אהרן מבלתי התעלמות בלבושים וצמצומי' ולכך הי' על מצח אהרן תמיד לרצון, פי' להאיר שם מרעוא דכל רעוין שהוא מאיר בציץ, כי פי' ציץ מלשון יציץ נזרו⁵⁴ וכן מציץ מן החרכים⁵⁵ כמבואר שם והוא בחי' גילוי אור רצון הפשוט שבמצחא דע"ק. ובכל זה מובן לשונות המאמרי' הנ"ל באד"ר ואדר"ז כו' וד"ל. ומ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי' ומבואר שם לפני הוי' דאצי' כו', הענין מבואר ע"פ הנ"ל דהנה שם הוי' שבעצמות המאציל הוא בחי' המוחין דא"א יו"ד בח"ס וה"א בבינה דא"א, ומה שנאצלו האורות באצי' ג"כ ע"י שמות דהוי' יו"ד באור אבא כו' הוא בחי' הוי' דאצי' ואין ערוך כלל ביניהם מפני שנמשכו האורות מא"א בבחי' השערות וצמצום כנ"ל, ע"כ אמר בי"ג מדה"ר ויקרא הוי' הוי' ב"פ ופסיק טעמא בינייהו⁵⁶ לפי שאין ערוך כלל ביניהם אך שנק' אור ונמשך מן ההעלם לגילוי ע"י צמצום וזהו ויקרא ה' ה' כו' כמבואר שם שסב, בבאריכות וד"ל, וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי' דאצי' ע"י המשכת האור מהוי' שלפני האצי' בי"ג תקוני דיקנא כנ"ל וד"ל.

ה והנה אם הי' כוונת הכתוב באמרו והי' על מצחו תמיד לרצון כו' רק לענין המשכת י"ג מדה"ר בלבד בי"ג תקוני דיקנא דא"א כו' לזאת לא הי' צריך לתקן הציץ דוקא על מצחו כו', כי הרי י"ג מדה"ר נמשכי' בכל יוה"כ וגם מעין ודוגמא של הארתם ביו"כ מאירים בכל יום ע"י ברכת כהנים קצת באמרם יאר ה' פניו אליך⁵⁷ כו'. אך עיקר הענין של הציץ הי' להיות מאיר בחי' מקור ושרש לי"ג מדה"ר בתמידות והוא מ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון כו'. וביאור הדברים הנה יובן בהקדים תחלה ענין מעשה הכתב שהי' כתוב על הציץ קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה⁵⁸ כידוע, דהנה לכאורה ע"ד הפשט יש להבין למה הי' נכתב קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה שאין בזה שום משמעות ענין כלל שהוא פשט הענין דתיבות הללו קדש להוי' הוא שהקד"ש נמשך לשם הוי' וא"כ הי' ראוי שיכתב דוקא בשיטה אחת קדש לה' והי' כך משמעות הענין, אבל עכשיו שכתוב קדש למ"ד למטה בשיטה בפ"ע אין לזה משמעות כלל וכלל. אך הענין הוא דבאמת אם יהא הכוונה שהי' הקדש נמשך לשם הוי' הי' מהראוי שיהא נכתב בשיטה אחת, אבל הכוונה הוא בהיפוך ששם הוי' יומשך לקדש למ"ד א"כ בהכרח שיוכתב שם הוי' למעלה וקדש למ"ד מלמטה ואזי במשמעותו שקדש למ"ד נמשך אח"כ כו', ועתה כל משמעות העיקרי שיש בלמ"ד הוא שרצונו לומר מלמטה למעלה⁵⁹ כמו נודה לאלקינ"ו⁶⁰ וכיוצא, והיינו שקדש למ"ד מסתכלים כלפי שם הוי', שבשיטה עליונה מלמטה למעלה כו'.

וביאור זה הנה ידוע דפי' קדש בכל מקום הוא בבחי' אור אבא⁶¹ דאצי' שנק' קדש עילאה כו', ושם הוי' סתם הוא בבחי' ז"א⁶² דאצי' בכל מקום ואם היו כתובים קדש להוי' בשיטה אחת הי' משמעו שאור אבא נמשך ומתלבש בשם הוי' דז"א כו', ובאמת כאן נהפוך הוא שאור אבא שמלובש בז"א הנק' קדש למ"ד בג' מוחין דצלם דז"א כו' מקבל מלמעלה ממנו והוא מבחי' שם הוי' דבחכמ' סתימא' דא"א ע"י י"ג תקוני' כו' ע"כ נכתב שם הוי' למעלה והוא בחי' חב"ד דא"א וקדש למ"ד מלמטה והציץ הוא בחי' ההסתכלות דא"א בז"א להאיר במצחו כנ"ל. וזהו שהיו ב' תיבות הללו נכתבי' בציץ שעל מצח אהרן כדי להאיר בקדש למ"ד שבז"א מבחי' רעוא דכל רעוין והוא אסתכלותא דז"א שמסתכל מלמטה למעלה, שסב, גכמאמר הנ"ל דרעותא דז"א לקבלא האי רעותא כמ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון כו' והוא אסתכלותא דקדש למ"ד מלמטה כלפי שם הוי' שבשיטה העליונה שאח"כ מאיר ומסתכל מרצון העליון הפשוט בשם הוי' הא' די"ג מדה"ר נמשכי' ממנו בצמצומים וכנ"ל. וא"כ נמצא שהציץ הזה הוא מקור ושרש לי"ג מדה"ר שנמשכי' משם הוי' זה שבשיטה העליונה כי מה שנמשכי' משם הוי' זה הוא רק ע"י צמצום בלבד ואסתכלותא שבציץ הוא מאיר ובא בבחי' גילוי במצחא דא"א כנ"ל וד"ל. וזהו כוונת הכתוב באמרו והי' על מצחו תמיד לרצון כו' לא בשביל המשכת י"ג מדה"ר בלבד משם הוי' דא"א, אלא להיות מקור ושרש תמידי למציא' המשכת י"ג מדה"ר מחמת אסתכלותא דציץ במצחא דא"א, והוא הי' מונח על מצח אהרן מפני שלא הי' בו שערות כלל, ולהיותו בחי' גילוי הרצון הפשוט יותר גם מבמוחין דא"א ע"כ מסיבתו נולד מקור למציאו' התפשטו' י"ג מדה"ר ממוחין דא"א בי"ג תקוני דיקנא כו', וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי', פי' לרצון גילוי רצון לרצון והוא לפני הוי' דא"א ג"כ מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שמפרש הטעם ונשא אהרן את עון הקדשים⁶³ כו', כי הנה מ"ש בי"ג מדה"ר נושא עון ועובר על פשע⁶⁴ כו' אין לו דמיון כלל עם מ"ש כאן ונשא אהרן כו', שבי"ג מדה"ר לא נמשך האור ובא רק בבחי' צמצום גדול מח"ס דא"א כנ"ל ואז הוא נק' מזל נושא עון כו', ולפי ערך העלאת מ"ן בתשובה מלמטה כך נמשך האור להיות נושא עון כו'. אבל ונשא אהרן את עו"ן כו', הענין הוא מפני שבחי' הארת רעוא דכל רעוין שנק' חנון המרב"ה לסלו"ח⁶⁵ וכמ"ש כי עמ"ך הסליח"ה⁶⁶ כו' וכמ"ש במ"א, והוא נושא עון הקדשים בתמידות לפי שגם חשך לא יחשיך לפניו כו' והוא שרש מקור לסליחת העוונות בי"ג מדה"ר וכנ"ל הטעם, לכך אמר ונש"א אהרן כו' מפני הארת הציץ שמרצה בתמידות מאור רעוא דכל רעוין שמאיר במצחא דע"ק כנ"ל והיינו שמפרש הטעם שכדי שישא אהרן עון הקדשים בתמידות בהכרח שיהי' הציץ במצחו תמיד לרצון לפני הוי' וכנ"ל וד"ל.

[oldpage_תקלו] ו וזהו ועשית ציץ זהב טהור כו' משה הוא העושה את הציץ דוקא, והענין הוא כי הנה יש ב' מדרגות בתורה, הא' מ"ש תורה צוה לנו משה⁶⁷ דמשמע שמשה הוא המשפיע לנו את התורה, דהנה מבואר בספרי הקבלה דעיקר שסב, דהתורה והמצות הוא בע"ס דז"א⁶⁸ דאצי' כי אורייתא מחכמה דאבא נפקת⁶⁹ היינו להיות חכמה בז"א ושית' סדרי משנה הן בחי' המדות⁷⁰ וכו', וגם המצות שנק' רמ"ח אברי'⁷¹ הכל בבחי' ז"א כידוע. והגם שידוע בשרש המצות שהן בבחי' הכת"ר והוא הנק' באד"ר תרי"ג ארחין דגלגלתא⁷² כו' זהו בבחי' ההעלם, אבל בבחי' גילוי שרשם בע"ס דז"א בבחי' הכלים שלהם והתורה בבחי' האור כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור⁷³ כו'. ולהיות כן כאשר אור התורה והמצות שבבחי' האצי' מתגלי' ונמשכים לעולמות הנפרדי' מאין ליש ממש הוא ע"י משה שהוא המשפיע התורה למטה וכמ"ש בפסוק הזה בפירוש תורה צוה לנו משה כאלו משה ציוה מעצמו תורה זו הנגלית לנו, והענין הוא שע"י משה נשפעת מאצי' לבי"ע כו'. והב' הוא הנק' תורת משה⁷⁴ שמשה הוא בחי' מקבל ממקור התורה כמ"ש בכל פרשה וידבר ה' אל משה⁷⁵ כו', והענין הוא בשרש המקור הראשון לאור התורה דאצי' שהוא בבחי' ח"ס דא"א והמצות נק' ארחין כו' שמשם נמשך אור הכתר בחכמה ולהיות התלבשות אור הכת"ר בחכמה, הנה המביא והממשיך המשכה זאת הוא ג"כ בחי' מש"ה והרי הוא בחי' מקבל בלבד והוא ע"י שהוא בחי' ביטול מעצמותו מכל וכל וכמ"ש משה ונחנו מ"ה⁷⁶ כו', וכידוע בפי' ודברי אשר שמתי בפיך⁷⁷ כענין לימוד משניות של הרב"י שאמר לו המגיד אני הוא המשנה המדברת בפיך⁷⁸ כו'. ובאמת אין הענין כמו שסוברין העולם שהמדבר בו הוא מלאך נפרד מעצם האדם אלא הענין הוא שמעצם כחות נפשו של האדם מדבר בו הדיבור הזה כשהוא בבחי' הביטול במציאות, וזהו מ"ש רוח דיבר בי⁷⁹ ב"י ממש כלומר מעצמותו מדבר בו ולא דבר אחר נפרד. וכן כל השגת הנביאים הי' עד"ז שמעצמותם הי' זה הרוח מדבר, אך שהי' נבדל במה שהי' גם הוא שומע מה שמדבר כמו ששומע זולתו, אבל מ"מ רוח זה רוח מעצמותו ולא מלאך נפרד מעצמותו, והגם שנאמר המלאך הדובר בי⁸⁰ דמשמע שהי' מלאך נפרד מעצמותו מ"מ התלבשותו בנפש הנביא הי' בבחי' עצמיו' כמ"ש הדובר בי בי ממש ע"ד הנ"ל, ועד"ז כל השגו' רוה"ק וגילוי אליהו וכיוצא. ומעין ודוגמא זו הוא הלימוד בתורה בבחי' הביטול הנ"ל כמו רב יהודה שהתפלל רק מל' יום לל' יום⁸¹ מפני שלימודו הי' בבחי' ביטול זה, וזהו שנק' מי שתורתו אומנתו⁸² כלומר כמו כלי אומנות שבחי' האומן הפועל פועל בהם כך המשכת אור א"ס בחכמה שעי"ז נעשה מציא' התורה ה"ז כעושה כלי בכח המשכה זו כו'. ולכך נק' תורת משה שמשה שסג, אעושה אותה⁸³ לבנותה ממקור חוצבה בהמשכתו אור א"ס בחכמה, וז"ש והאלקים יעננו בקול בקולו של משה⁸³ כו' וד"ל.

וזהו ג"כ ענין עוסק בתורה לשמ"ה⁸⁴ לשם התורה לעשות התורה באצי' כו', והנה מתורה דאצי' לבי"ע א"א להמשכה בלתי העלאה במס"נ והוא לקשר ולדבק המחשבה והדיבור כו', ואח"כ ממשיך על נפשו אור התורה כו'. וכך בתורת משה ממאציל לאצי' ג"כ א"א להמשכה בלתי העלאה במס"נ והוא בחי' הביטול בהעדר הרגשת עצמותו לגמרי, והוא דוקא כשאין לו רצון אחר כלל כמ"ש מי לי בשמים⁸⁵ כו' דהיינו בבחי' יחידה שבנפש כמבואר בענין וקב"ל היהודים⁸⁶ כו' דבשעת מ"ת כתיב ויחן ישראל⁸⁷ ל' יחיד כו' לפי שקבלת התורה א"א כ"א בבחי' מס"נ עד שלא הי' בהם רק רצון א' כו'. וזהו מ"ש משה ונתתי מטר ארצכם⁸⁸ כו' כאלו הוא הנותן ח"ו אין זה אלא לפי שאמר תחלה ולעבדו בכל נפשכם⁸⁹ ואח"כ ונתת"י כי רוח ה' דיבר בו כנ"ל וד"ל. ובכ"ז מובן שהציץ הנ"ל לא הי' באפשרי להיות כ"א ע"י משה דוקא כי בחי' מ"ה דמשה הוא הממשיך אור א"ס בחכמה שבתורה ומצות והיינו שיהי' לו ית' רצון זה המלובש בתורה ומצות בפרט והרי המשיך בחי' רצון לרצון שהוא בחי' רעוא דכל רעוין הנ"ל שהוא המאיר בציץ כמ"ש באד"ר שנק' טורנ"א יא"ה⁹⁰ כנ"ל וד"ל. ושרש ענין המבואר שם שע"י ציץ זה במצח אהרן הי' לעומת קליפת עמלק⁹¹ כי אחורי העורף נגד המצח הוא, וידוע דבג"ר לא הי' שבירה⁹² ושרש הג"ר דז"א הוא בג"ר דא"א ששם נק' ח"ס ובינה דא"א נק' יין המשומר⁹³ בענביו⁹⁴ כחמרא דשקיט על דורדייא⁹⁵ כו', פי' משומר ממג"ע נכר"י⁹⁶ שאין נגיעה לחיצונים שם כלל, לפי שאין להם שם אפי' שרש לשרש להיות להם אחיזה ויניקה כו' ולכך ממילא אין לקליפת עמלק יניקה שם כלל, ואע"פ שעומד נגד הדעת היינו לנגד מוח הדעת שבג' חללי גלגלתא⁹⁷ אבל במצחא מאיר מבחי' רעוא דכל רעוין דכל ד' מאה בתי דינין משתככין כנ"ל⁹⁸, שסג, בוהדינין אינן נמשכי' אלא מן הדעת שמחלק לח' חדרים והח' לל"ב כנ"ל, ומשה שהמשיך בדעת דז"א מדעת דע"י ע"י הציץ לכך הי' הוא דוקא לעומת עמלק וכמ"ש וכאשר ירי"ם מש"ה יד"ו⁹⁹ וגבר ישראל וד"ל.