שנח, ד
רעוא דכל רעוין וכמבואר באד"ר דבמצחא דוקא אתגלי' רעוא דכל רעוין108 לפי שביכולתו להמשיך הרצון מבעל הרצון כו'.
וזהו והי' על מצח אהרן ונשא אהרן את [oldpage_תקל] עון הקדשים כו' להיות אל רחום כו' נושא עון ועובר על פשע109 כו' כי בבחי' רעוא דכל רעוין דוקא עובר על פשע כמבואר באד"ר, והוא מפני שגם חושך לא יחשיך ממנו כו' והזדונות נעשו כזכיות110 וכמשי"ת. ואע"פ שאהר"ן הי' רועה וזן לכנס"י באהבה רבה שברצון היינו רק בבחי' התגלות הרצון שהוא רק בבחי' הוי' הב' דאל רחום כו', ואמנם כדי שיהי' מאיר בו מבחי' הוי' הא' שבעצמות אוא"ס דהיינו מרעוא דכל רעוין וגם נק' סתימו דכל סתימין כו' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' פי' שקרא להוי' הא' שיאיר בהוי' הב' מן ההעלם לגילוי כנ"ל הי' זה דוקא ע"י הציץ שהי' מונח על מצח אהרן, והי' בזה ב' תנאים, א' שעשה משה הציץ שיאיר מרעוא דכל רעוין, והב' שיהי' לו בחי' כלי שיקבל האור והוא בחי' מצח דאהרן מטעם הנ"ל. והטעם שע"י מעשה הציץ שעשה משה נמשך האור מבחי' רעוא דכל רעוין הוא לפי שהי' משה מבחי' מוח הדעת שעולה לבחי' פנימי' הכתר, אך הרי מ"מ ע"י כלי הדעת בלבד חולפת ועוברת ההארה, אבל במצח אהרן הי' הציץ מרצה בתמידות והיינו דעת ר' יהודה באמרו עודהו על מצחו מרצה111 כו' וד"ל.
והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' כו', להיות מבואר למעלה דעיקר המנגד לקליפת עמלק לשבור החוצפא והעקשות הוא ע"י הציץ מפני שנגד נצחון דקליפה הוא נצחון ההסכם דקדושה ובה שוכן אור רעוא דכל רעוין כו', והיינו שיוכל להיות גם בהיות האדם טרוד כל היום שיהי' לו רצון כו', וזהו על מצחו תמי"ד לרצו"ן, פי' תמיד שלא יופסק אורו כלל וכלל. וזהו מפני שהציץ הי' לרצון להם לפני הוי' פי' לפני הוי' למעלה משם הוי' שבהתגלות הרצון בי"ג מדו' הרחמי' להיות נושא עון וכו', והיינו לרצון להם להיות רצון לרצון בבחי' מקור כל ההויות שברצון, וזהו לפני הוי' מפני שהוא בחי' הוי' הא' שבי"ג מדה"ר דפסיק טעמא בינייהו כנ"ל והיינו בחי' רעוא דכל רעוין וד"ל. ועתה יובן המשך כל הפסוקי' יחד ועשית ציץ זהב כו' שהוא להיות מציץ מן החרכים מבחי' רעוא דכל רעוין ע"י משה דוקא מטעם הנ"ל שהוא בחי' מ"ה כו'.
הערות
- 108. דבמצחא דוקא אתגלי' רעוא דכל רעוין : ראה זהר (אד"ר) נשא קכט, א. קלו, ב.
- 109. נושא עון ועובר על פשע : מיכה ז, יח.
- 110. והזדונות נעשו כזכיות : ראה יומא פו, ב. לעיל פ' בא קכג, ג הערה 449.
- 111. ר' יהודה. . עודהו על מצחו מרצה : יומא ז, ב.
יומא ז׳ ב - הטקסט מספריא
הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר. וְקַשְׁיָא לְרַב שֵׁשֶׁת! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: צִיץ, בֵּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל מִצְחוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה. אֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — אֵינוֹ מְרַצֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ, וּמְרַצֶּה!
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הַנַּח לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁטּוּמְאָה הוּתְּרָה לוֹ בְּצִיבּוּר. מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.
אָמַר אַבָּיֵי: בְּנִשְׁבַּר הַצִּיץ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְרַצֶּה. כִּי פְּלִיגִי דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״עַל מֵצַח ... וְנָשָׂא״,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר ״תָּמִיד לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳״. מַאי ״תָּמִיד״? אִילֵּימָא: תָּמִיד עַל מִצְחוֹ, מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?! מִי לָא בָּעֵי מֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא, וּמִי לָא בָּעֵי מֵינַם?! אֶלָּא: תָּמִיד מְרַצֶּה הוּא.
וּלְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, הָא כְּתִיב ״תָּמִיד״! הָהוּא תָּמִיד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִילָּיו בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה, קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ:
Apparently, the frontplate gains forgiveness only for the sin of impurity, which was exempted from its general prohibition in cases involving the public. This poses a difficulty to the opinion of Rav Sheshet, who said that the prohibition of impurity is overridden in cases involving the public, as the baraita clearly states that impurity is permitted. The Gemara responds: According to Rav Sheshet, the question of whether the prohibition of impurity is permitted or overridden in cases involving the public is the subject of a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The frontplate effects acceptance whether it is on the High Priest’s forehead or whether it is not on the High Priest’s forehead when the offering becomes impure. This is the statement of Rabbi Shimon.
Rabbi Yehuda says: As long as it is on his forehead it effects acceptance; if it is no longer on his forehead it does not effect acceptance. Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: The case of the High Priest on Yom Kippur can prove that your statement is incorrect, as on Yom Kippur when the High priest wears only four linen garments the frontplate is no longer on his forehead, and it still effects acceptance.
Rabbi Yehuda said to him: Leave the case of the High Priest on Yom Kippur, as the atonement of the frontplate is unnecessary because the prohibition of performing the Temple service in impurity is permitted in cases involving the public. Learn by inference that Rabbi Shimon holds that impurity is overridden in cases involving the public, and that is why the atonement of the frontplate is necessary. The dispute between Rav Sheshet and Rav Naḥman is based on a tannaitic dispute, and the baraita cited above is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara proceeds to analyze the tannaitic dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda. Abaye said: In a case where the frontplate broke, everyone, including Rabbi Shimon, agrees that the frontplate no longer effects acceptance. When they disagree is in a case where the frontplate is not on his forehead but is hanging on a peg. Rabbi Yehuda holds that the verse: “And it shall be on the forehead of Aaron and Aaron shall gain forgiveness for the sin committed in the sacred things” (Exodus 28:38) means that the frontplate atones for sin as long as it is on his forehead.
And Rabbi Shimon holds that emphasis should be placed on the end of that verse: “It shall be always upon his forehead that they may be accepted before the Lord.” From this, Rabbi Shimon derived that the frontplate always effects acceptance, even when it is not upon the High Priest’s forehead, as what is the meaning of the word always in the verse? If we say that it means that the frontplate must always be on the High Priest’s forehead, do you find that situation in reality? Doesn’t he need to enter the bathroom, when he must remove the frontplate bearing the name of God? Similarly, doesn’t he need to sleep, at which time he removes the priestly vestments? Rather, it means that the frontplate always effects acceptance, whether or not it is on his forehead.
The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda as well, isn’t it written: “Always”? Clearly it does not mean that the frontplate must always be on his forehead. The Gemara answers: That term: “Always,” teaches that the High Priest must always be aware that the frontplate is on his head, and that he should not be distracted from it. This is in accordance with the statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A person must touch the phylacteries on his head and on his arm each and every hour, to maintain awareness of their presence. This is derived by means of an a fortiori inference from the frontplate:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'תקלה יומא ז, א
- לקוטי שיחות כרך כא תצוה שיחה ב יומא ז, ב
- לקוטי שיחות כרך כו תצוה שיחה ב יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כח דין חליצת התפילין יומא ז, ב