שפ, ד
דעת עליון דעת המטה לרצון העליון דמצות להבדיל בין טו"ר במ"ע ול"ת בכלל [ב]אנכי [ולא] כו' כנ"ל). אך להיות מבואר למעלה שבחי' מוח הדעת אע"פ שהוא בהתקשרות דפנימי' הרצון יכול להחליף ולעבור מיד ואין לו קיום ע"כ גם על834 בחי' פנימי' הדעת דמשה שהי' נמשך [ה]אור דרעוא דכל רעוין הי' נפסק ועובר ולא הי' מאיר תמיד לרצון כו', אבל על מצח אהרן ששם הוא בחי' ההסכם החזק ברצון לרצון בתמידות כנ"ל, שם הי' הציץ מונח להיות לרצון בתמידות מרעוא דכ"ר זה בלי הפסק לעולם כידוע שהציץ הי' מרצה בתמידות כו'835 שהי' על מצחו כמ"ד עודהו על מצחו מרצה836 אף שלא בשעת עבודה כו'. ונמצא דבאמצעות שניהם דוקא דהיינו ע"י מעשה הציץ ע"י משה שנק' שושבינא דמלכא להאיר ולהמשיך המשכה דרעוא דכל רעוין וע"י אהרן שנק' שוש' דמטרוניתא כו' שה[ו]נח הציץ במצחו דוקא נתקיים הארה זו בתמיד[ו]ת כנ"ל להיותו כלי לאור זה וד"ל (והוא לפי שכלי המצח הוא מעצם הגלגלתא שהוא למעלה הרבה אף מאו"כ הדעת שעולה ברצה"ע דפנימי' הכתר ע"כ חולף ועובר, וההסכם אינו עובר לעולם ועכ"ז ע"י בחי' הפנימי' הדעת דמשה נמשך בחי' האור דרעדכ"ר מטעם הנ"ל וד"ל).
וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' ממש, דהנה מבואר למעלה [oldpage_תקסו] דעיקר המנגד לקליפת עמלק לשבור בחי' הגסות והחוצפא והעקשות ונצחון דעמלק (בעורף שלנגד המצח כנ"ל) הוא ע"י בחי' הציץ שבמצח אהרן, שהוא בחי' נצחון ותוקף ההסכם החזק לבטל הרצון תמיד מפני רצון ה' זהו דוקא בחי' הכלי להתקבל ולהתקיים בתוכו מבחי' רעדכ"ר עצמו הנמשך ע"י משה כנ"ל (והוא מה שנשאר רושם הזכרון באדם גם בהיותו טרוד בכל היום שיהי' לו רצון לה' עכ"פ כו' אף לאחר היסח הדעת שיכול להיות שכחה לגמרי, ומפני זה ה"ז בחי' כלי לאור הרצון הפ' שהוא מקור כל הרצונות הפשוטי' שיאיר גם בתמידות דוקא שז"ש והי' על מצחו תמיד לרצון להם, פי' תמיד בלי שינוי והפסק כלל שאינו נפסק אורו לעולם כי רושם שלו [נשאר] שלא נשכח (כחותם בטבעתו לאות וזכרון ע"ד רצון המוחלט מכבר שנגמר בדעתו ורצונו שלא ישונה לעולם כנ"ל) להיות מקור כל רצון הנולד ע"כ מאיר אורו בלי הפסק. וזהו תמיד לרצות837 להם [לרצות להם] על עון הקדשים, וכמו הוי' אל רחום כו' שנושא עון תמיד, אך נמשך זה מרעדכ"ר שהוא מקור כל הויות שברצון הנגלה הבא לכפר. וזהו לרצון להם לפני הוי' למעלה לפני שם הוי' העליון שהוא כמו הוי' הא' שבי"ג מדה"ר שהוא מקור להוי' הב' להיות נושא עון כו' וכמו לפני הוי' תטהר"ו כנ"ל, ולכך חזר וכפל והי' על מצחו תמיד לרצון דקאי ברעדכ"ר עצמו וד"ל.
הערות
יומא ז׳ ב - הטקסט מספריא
הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר. וְקַשְׁיָא לְרַב שֵׁשֶׁת! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: צִיץ, בֵּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל מִצְחוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה. אֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — אֵינוֹ מְרַצֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ, וּמְרַצֶּה!
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הַנַּח לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁטּוּמְאָה הוּתְּרָה לוֹ בְּצִיבּוּר. מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.
אָמַר אַבָּיֵי: בְּנִשְׁבַּר הַצִּיץ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְרַצֶּה. כִּי פְּלִיגִי דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״עַל מֵצַח ... וְנָשָׂא״,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר ״תָּמִיד לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳״. מַאי ״תָּמִיד״? אִילֵּימָא: תָּמִיד עַל מִצְחוֹ, מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?! מִי לָא בָּעֵי מֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא, וּמִי לָא בָּעֵי מֵינַם?! אֶלָּא: תָּמִיד מְרַצֶּה הוּא.
וּלְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, הָא כְּתִיב ״תָּמִיד״! הָהוּא תָּמִיד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִילָּיו בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה, קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ:
Apparently, the frontplate gains forgiveness only for the sin of impurity, which was exempted from its general prohibition in cases involving the public. This poses a difficulty to the opinion of Rav Sheshet, who said that the prohibition of impurity is overridden in cases involving the public, as the baraita clearly states that impurity is permitted. The Gemara responds: According to Rav Sheshet, the question of whether the prohibition of impurity is permitted or overridden in cases involving the public is the subject of a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The frontplate effects acceptance whether it is on the High Priest’s forehead or whether it is not on the High Priest’s forehead when the offering becomes impure. This is the statement of Rabbi Shimon.
Rabbi Yehuda says: As long as it is on his forehead it effects acceptance; if it is no longer on his forehead it does not effect acceptance. Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: The case of the High Priest on Yom Kippur can prove that your statement is incorrect, as on Yom Kippur when the High priest wears only four linen garments the frontplate is no longer on his forehead, and it still effects acceptance.
Rabbi Yehuda said to him: Leave the case of the High Priest on Yom Kippur, as the atonement of the frontplate is unnecessary because the prohibition of performing the Temple service in impurity is permitted in cases involving the public. Learn by inference that Rabbi Shimon holds that impurity is overridden in cases involving the public, and that is why the atonement of the frontplate is necessary. The dispute between Rav Sheshet and Rav Naḥman is based on a tannaitic dispute, and the baraita cited above is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara proceeds to analyze the tannaitic dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda. Abaye said: In a case where the frontplate broke, everyone, including Rabbi Shimon, agrees that the frontplate no longer effects acceptance. When they disagree is in a case where the frontplate is not on his forehead but is hanging on a peg. Rabbi Yehuda holds that the verse: “And it shall be on the forehead of Aaron and Aaron shall gain forgiveness for the sin committed in the sacred things” (Exodus 28:38) means that the frontplate atones for sin as long as it is on his forehead.
And Rabbi Shimon holds that emphasis should be placed on the end of that verse: “It shall be always upon his forehead that they may be accepted before the Lord.” From this, Rabbi Shimon derived that the frontplate always effects acceptance, even when it is not upon the High Priest’s forehead, as what is the meaning of the word always in the verse? If we say that it means that the frontplate must always be on the High Priest’s forehead, do you find that situation in reality? Doesn’t he need to enter the bathroom, when he must remove the frontplate bearing the name of God? Similarly, doesn’t he need to sleep, at which time he removes the priestly vestments? Rather, it means that the frontplate always effects acceptance, whether or not it is on his forehead.
The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda as well, isn’t it written: “Always”? Clearly it does not mean that the frontplate must always be on his forehead. The Gemara answers: That term: “Always,” teaches that the High Priest must always be aware that the frontplate is on his head, and that he should not be distracted from it. This is in accordance with the statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A person must touch the phylacteries on his head and on his arm each and every hour, to maintain awareness of their presence. This is derived by means of an a fortiori inference from the frontplate:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'תקלה יומא ז, א
- לקוטי שיחות כרך כא תצוה שיחה ב יומא ז, ב
- לקוטי שיחות כרך כו תצוה שיחה ב יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כח דין חליצת התפילין יומא ז, ב