200
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"עדות ראיה" של "גדולי החכמים", של רבי אליעזר ברבי יוסי, שלא ייתכן ח"ו להטיל ספק בדבריו?
ואפילו לפי פסק הרמב"ם10, לפי הפירוש שלעיל, יוצא, שעבודות הכהן הגדול באותן שנים (שהציץ מכפר אפילו כשאינו על מצחו11) נעשו בציץ הכשר בדיעבד?! ויותר מכך, הלכה של "בדיעבד" בענין כזה אמורה רק לגבי הזמן הקצר הדרוש לחריטת שתי המילים "קדש לה'" על טס של זהב – ולפי האמור לעיל יוצא, שתוך זמן קצר זה נחרב בית המקדש ונלקח הציץ*?!
ב. צורת מנורת המקדש
הדבר יובן לפי ענין דומה, שכבר הוסבר פעם בהרחבה12:
על "שער הנצחון" שנבנה ברומי עבור טיטוס ימ"ש, לאחר הנצחון על ירושלים, חקוקה דמות המנורה, אשר יש האומרים שזוהי צורת המנורה שהיתה בבית המקדש, והמנורה מצויירת שם כך שששת קני המנורה יוצאים מן הקנה האמצעי בצורת חצאי קשתות.
ולכאורה: רש"י מציין במפורש13 שקני המנורה היו "באלכסון נמשכין ועולין". כלומר, הם יצאו מן הקנה האמצעי בשיפוע ישר, שזוהי משמעות המילה "קנה" בתורה שבכתב ובתורה שבעל־פה – צמח הגדל שצורה ישרה, כפי שרואים על שפת נחלים14. ובדיוק כך צויירו קני המנורה על ידי הרמב"ם, כפי שאנו רואים בציור המנורה בכתב יד של הרמב"ם15, וכפי שרבי אברהם בן הרמב"ם מעיד16, שאביו צייר את קני המנורה "ביושר .. לא בעיגול" בכוונה – ואם כך, אין הדבר מתאים לצורת המנורה שעל השער הנ"ל, שהוא, לכאורה, כ"עדות ראיה"?
יש לומר, שההסבר לכך בפשטות הוא: המנורה החקוקה על השער איננה ציור מדוייק של המנורה האמיתית שבמקדש. כפי שאכן רואים בציור זה פרטים רבים נוספים שאינם תואמים את צורת המנורה שבמקדש17, עד כדי כך
הערות
- 10. וכן המאירי בסוכה שם.
- 11. לדעת ר' שמעון (יומא ז, ב. וש"נ) ובפרש"י תצוה (כח, לח) כפירוש ראשון וסתם – דתמיד ממש מרצה. אבל הפס"ד (רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ד ה"ח) דאינו מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו.
- *. כי בפשטות הציץ שנלקח לרומי הי' הציץ שהשתמשו בו קרוב לזמן החורבן.
- 12. לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 190.
- 13. תרומה כה, לב.
- 14. ראה פרש"י שמות (ב, ג) ראב"ע ועוד שם.
- 15. בפיה"מ מנחות ספ"ג (נדפס בהוצאת קאפח, ובלקו"ש שם ע' 192). – והעירני חכם א' שלאחרונה נתפרסם שכ"ה גם בכת"י דס' היד בהל' ביהב"ח פ"ג סה"י (שהרמב"ם צייר שם המנורה כבפיה"מ), אלא – שנשמט ע"י המדפיסים. – וראה בפרטיות והציורים ב"כפר חב"ד" פ' תרומה תשד"מ. חידושים וביאורים בהל' ביהב"ח (קה"ת תשמ"ו) בנספחים (ע' קסו).
- 16. בפירושו עה"ת תרומה שם.
- 17. וכמו שהעיר הר"י קאפח בהוצאתו דפיה"מ להרמב"ם.
יומא ז׳ ב - הטקסט מספריא
הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר. וְקַשְׁיָא לְרַב שֵׁשֶׁת! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: צִיץ, בֵּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל מִצְחוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה. אֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — אֵינוֹ מְרַצֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ, וּמְרַצֶּה!
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הַנַּח לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁטּוּמְאָה הוּתְּרָה לוֹ בְּצִיבּוּר. מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.
אָמַר אַבָּיֵי: בְּנִשְׁבַּר הַצִּיץ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְרַצֶּה. כִּי פְּלִיגִי דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״עַל מֵצַח ... וְנָשָׂא״,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר ״תָּמִיד לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳״. מַאי ״תָּמִיד״? אִילֵּימָא: תָּמִיד עַל מִצְחוֹ, מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?! מִי לָא בָּעֵי מֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא, וּמִי לָא בָּעֵי מֵינַם?! אֶלָּא: תָּמִיד מְרַצֶּה הוּא.
וּלְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, הָא כְּתִיב ״תָּמִיד״! הָהוּא תָּמִיד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִילָּיו בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה, קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ:
Apparently, the frontplate gains forgiveness only for the sin of impurity, which was exempted from its general prohibition in cases involving the public. This poses a difficulty to the opinion of Rav Sheshet, who said that the prohibition of impurity is overridden in cases involving the public, as the baraita clearly states that impurity is permitted. The Gemara responds: According to Rav Sheshet, the question of whether the prohibition of impurity is permitted or overridden in cases involving the public is the subject of a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The frontplate effects acceptance whether it is on the High Priest’s forehead or whether it is not on the High Priest’s forehead when the offering becomes impure. This is the statement of Rabbi Shimon.
Rabbi Yehuda says: As long as it is on his forehead it effects acceptance; if it is no longer on his forehead it does not effect acceptance. Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: The case of the High Priest on Yom Kippur can prove that your statement is incorrect, as on Yom Kippur when the High priest wears only four linen garments the frontplate is no longer on his forehead, and it still effects acceptance.
Rabbi Yehuda said to him: Leave the case of the High Priest on Yom Kippur, as the atonement of the frontplate is unnecessary because the prohibition of performing the Temple service in impurity is permitted in cases involving the public. Learn by inference that Rabbi Shimon holds that impurity is overridden in cases involving the public, and that is why the atonement of the frontplate is necessary. The dispute between Rav Sheshet and Rav Naḥman is based on a tannaitic dispute, and the baraita cited above is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara proceeds to analyze the tannaitic dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda. Abaye said: In a case where the frontplate broke, everyone, including Rabbi Shimon, agrees that the frontplate no longer effects acceptance. When they disagree is in a case where the frontplate is not on his forehead but is hanging on a peg. Rabbi Yehuda holds that the verse: “And it shall be on the forehead of Aaron and Aaron shall gain forgiveness for the sin committed in the sacred things” (Exodus 28:38) means that the frontplate atones for sin as long as it is on his forehead.
And Rabbi Shimon holds that emphasis should be placed on the end of that verse: “It shall be always upon his forehead that they may be accepted before the Lord.” From this, Rabbi Shimon derived that the frontplate always effects acceptance, even when it is not upon the High Priest’s forehead, as what is the meaning of the word always in the verse? If we say that it means that the frontplate must always be on the High Priest’s forehead, do you find that situation in reality? Doesn’t he need to enter the bathroom, when he must remove the frontplate bearing the name of God? Similarly, doesn’t he need to sleep, at which time he removes the priestly vestments? Rather, it means that the frontplate always effects acceptance, whether or not it is on his forehead.
The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda as well, isn’t it written: “Always”? Clearly it does not mean that the frontplate must always be on his forehead. The Gemara answers: That term: “Always,” teaches that the High Priest must always be aware that the frontplate is on his head, and that he should not be distracted from it. This is in accordance with the statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A person must touch the phylacteries on his head and on his arm each and every hour, to maintain awareness of their presence. This is derived by means of an a fortiori inference from the frontplate:
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ד׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני י"י:
רש"י על שמות ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ולא יכלה עוד הצפינו. שֶׁמָּנוּ לָהּ הַמִּצְרִיִּים מִיּוֹם שֶׁהֶחֱזִירָהּ, וְהִיא יְלָדַתּוּ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד (שם), שֶׁהַיּוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִין (נדה ל"ח), וְהֵם בָּדְקוּ אַחֲרֶיהָ לְסוֹף תִּשְׁעָה:
גמא. גְּמִי בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (שבת ע"ח), וּבְלַעַז יונק"ו, וְדָבָר רַךְ הוּא וְעוֹמֵד בִּפְנֵי רַךְ וּבִפְנֵי קָשֶׁה (סוטה י"ב):
בחמר ובזפת. זֶפֶת מִבַּחוּץ וְטִיט מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת (שם):
ותשם בסוף. הוּא לְשׁוֹן אֲגַם, רושיי"ל בְּלַעַז, וְדוֹמֶה לוֹ "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו י"ט):
ולא יכלה עוד הצפינו AND SHE COULD NO LONGER CONCEAL HIM, because the Egyptians calculated the period from when he (Amram) took her back. She, however, bore him after a term of six months and one day — for a woman who gives birth to a child in the seventh month may do so in incomplete months (i. e. the seventh month of pregnancy may not be completed) (Niddah 38b) — and they (the Egyptians) made enquiry regarding her at the end of nine months (the normal term of pregnancy, but in this case three months after the child’s birth; therefore “she could no longer conceal him”).
גמא PAPER-REED — In the language of the Mishna it is called גמי (Shabbat 78a), and in old French junc. It is a flexible substance that offers resistance to the pressure of both soft and hard things (Sotah 12a).
בחמר ובזפת — with pitch (זפת) outside, but with slime (חמר) inside, in order that that righteous child might not smell the disagreeable odour of the pitch (Sotah 12a).
ותשם בסוף AND SHE PUT IT IN THE FLAGS — It (סוף) has the same meaning as אגם. old French rosel. Another example of the word is (Isaiah 19:6) “And reeds and flags (סוף) shall wither”.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ג׳ - הטקסט מספריא
המנורה מפורשת צורתה בתורה וארבעה גביעים ושני כפתורים ושני פרחים היו בקנה המנורה שנאמר ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ועוד פרח שלישי היה סמוך ליריכה של מנורה שנאמר עד ירכה עד פרחה:
ושלש רגלים היו לה ושלשה כפתורים אחרים היו בקנה המנורה שמהן יוצאים ששת הקנים שלשה מצד זה ושלשה מצד זה ובכל קנה וקנה מהן שלשה גביעים וכפתור ופרח והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן:
נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים והפרחים תשעה והכפתורים אחד עשר וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן השנים וארבעים מעכב את כולן:
במה דברים אמורים בשעשאוה זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחי' וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה ותהיה כולה מקשה מן העשתות ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה ואם היתה חלולה כשירה:
ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות:
המלקחים והמחתות וכלי השמן אינן מכלל הככר שהרי נאמר במנורה זהב טהור וחזר ואמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ולא נאמר נרותיה זהב טהור מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר:
שבעת קני המנורה מעכבין זה את זה ושבעת נרותיה מעכבין זה את זה בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות וכל הנרות קבועים בקנים:
ששת הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה כולן פניהם לנר האמצעי שעל קני המנורה וזה הנר האמצעי פניו כנגד קדש הקדשים והוא הנקרא נר מערבי:
הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ:
גובה המנורה היה שמונה עשר טפח הרגלים והפרח שלשה טפחים ושני טפחים חלק וטפח שבו גביע כפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד הילך ואחד הילך ונמשכים ועולין כנגד גובה המנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה וטפחיים חלק נשתיירו שלשה טפחים שבהן שלשה גביעים כפתור ופרח:
ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות ומניח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה בשעת הטבה:
השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים והיה מונח ארכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית וכן שאר כל הכלים שבמקדש אורכן לאורכו של בית ורחבן לרוחב הבית חוץ מן הארון שהיה אורכו לרוחב הבית וכן נרות המנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום:
ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים שנים מסדר זה ושנים מסדר זה והם הנאמרים בתורה וקשותיו:
וכ"ח קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול היו לו ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה והם הנקראים מנקיותיו ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות הן הנקראין כפותיו והדפוסין שעושין בהם לחם הפנים הם הנקראים קערותיו:
אלו הארבעה עשר קנים נותן החלה הראשונה על עצמו של שולחן ונותן בין ראשונה ושנייה שלשה קנים וכן בין כל חלה וחלה שלשה קנים ובין ששית וחמישית שני קנים בלבד לפי שאין על הששית אחרת נמצאו ארבעה עשר בכל מערכה ומערכה:
ושני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין:
מזבח הקטרת היה מרובע אמה על אמה והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון לדרום משוך בין השלחן והמנורה לחוץ ושלשתן היו מונחין משליש ההיכל ולפנים כנגד הפרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים:
הכיור היו לו שנים עשר דד כדי שיהיו כל הכהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד ומוכני עשו לו שיהיו בה המים תמיד והיא חול כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה שהכיור מכלי הקדש ומקדש וכל דבר שיתקדש בכלי קדש אם לן נפסל:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'תקלה יומא ז, א
- לקוטי שיחות כרך כא תצוה שיחה ב מאותו ספר יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור יומא ז, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור יומא ז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כח דין חליצת התפילין יומא ז, ב