שסג, ב
בעזר"ה. פ' תצוה
ועשית ציץ1 זהב טהור2 ופתחת עליו פתוחי חותם קדש להוי' כו', וידוע דרז"ל שהי' כתוב בב' שיטין קד"ש ל' למטה והוי' למעלה3 (וראב"י ראה ברומי4 והי' כתוב קדש לה' בשיטה א' וע' ברמב"ם5 ). והנה להבין זה וג"ל6 בעיקר ענין הציץ על מה הי' מכפר דלפי המבואר בכתוב הי' בו ב' ענינים, א' לכפר על עון הקדשים כמ"ש והי' על מצח אהרן7 ונשא אהרן את עון הקדשי' כו'. והב' מ"ש והי' על מצחו תמיד8 לרצון להם לפני ה' שענין זה הוא לרצון תמיד לפני ה' כמו שהי' על מצחו תמיד שזהו רק בשביל ישראל שיהי' מאיר עליהם הרצון העצמי מבחי' רעדכ"ר דאתגליא במצחא9 כו' כמ"ש בזהר, והוא מש"א לרצון להם לפני ה' ממש וקאי אדסמיך לי' דהיינו שהי' על מצחו תמיד לרצון להם בלי הפסק כלל כו' (ורש"י פי'10 שא"א שיהי'11 על מצחו [oldpage_תקלז] תמיד שהרי אינו עליו אלא בשעת עבודה12 אלא תמיד לרצות להם אפילו אינו על מצחו כגון שלא בשעת עבודה13 ויש מ"ד14 כשאינו על מצחו15 אינו מרצה ומ"ש תמיד16 לרצון כו' זהו17 בזמן18 שמשמש19 בו שלא19 יסיח דעתו ממנו כמש"א20 בתפילין21 כו'). ועכ"פ מובן מזה ע"ד הפשוט שמ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון להם כו', שמן הציץ דוקא שהי' על מצחו הוא שנמשך בחי' הרצה"ע ברב חסד מטה כלפי חסד וטוב בתמידות בלי שינוי כלל כמו אך טו"ב לישראל22 כו'. ובאמת אין זה מובן ע"ד הפשוט מאין יבא ענין המשכות והתעוררות הרצון העליון למעלה ע"י הציץ גשמי מן זהב גשמי שהי' על מצח כה"ג כו'
הערות
- 1. ועשית ציץ : מיוסד על מאמר ד"ה זה שנדפס לעיל שנו, א. וש"נ. ראה עוד ע"ד המאמר לקמן ברשימות הכת"י [ושם ג"כ מפורט סימני האותיות הבאות להלן בהמראי מקומות].
- 2. ועשית ציץ זהב טהור : תצוה כח, לו.
- 3. קד"ש ל' למטה והוי' למעלה : נסמן לעיל שנו, א.
- 4. וראב"י ראה ברומי : שבת סג, ב. לקו"ש שבהערה הבאה הערה 4.
- 5. וע' ברמב"ם : רפ"ט מהל' כלי המקדש. ראה גם לקו"ש תצוה כרך כו ע' 200.
- 6. זה וג"ל : א: כ"ז וגם י"ל. כא: זה וגם להבין.
- 7. והי' על מצח אהרן : תצוה כח, לח.
- 8. והי' על מצחו תמיד : סיום הכתוב והי' על מצח אהרן.
- 9. רעדכ"ר דאתגליא במצחא : ראה זהר (אד"ר) נשא קכט, א. קלו, ב.
- 10. ורש"י פי' : תצוה כח, לח (בשינויים — כדלהלן).
- 11. שא"א שיהי' : שם: אי אפשר לומר שיהא.
- 12. עבודה : שם העבודה.
- 13. כגון שלא בשעת עבודה : שם: שלא הי' כה"ג עובד באותה שעה.
- 14. ויש מ"ד : יומא ז, ב.
- 15. ויש מ"ד כשאינו על מצחו : שם: ולדברי האומר עודהו על מצחו מכפר ומרצה ואם לאו.
- 16. ומ"ש תמיד : שם: נדרש על מצחו תמיד.
- 17. לרצון כו' זהו בזמן : שם: מלמד.
- 18. בזמן : איגכג: ליתא.
- 19. שמשמש : ב: שממשמש.
- 19. בו שלא : ברש"י: בו בעודו על מצחו שלא.
- 20. כמש"א בתפילין : שם: ליתא.
- 21. כמש"א בתפילין : ראה יומא שם.
- 22. אך טו"ב לישראל : תהלים עג, א.
יומא ז׳ ב - הטקסט מספריא
הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר. וְקַשְׁיָא לְרַב שֵׁשֶׁת! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: צִיץ, בֵּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל מִצְחוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה. אֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — אֵינוֹ מְרַצֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ, וּמְרַצֶּה!
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הַנַּח לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁטּוּמְאָה הוּתְּרָה לוֹ בְּצִיבּוּר. מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.
אָמַר אַבָּיֵי: בְּנִשְׁבַּר הַצִּיץ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְרַצֶּה. כִּי פְּלִיגִי דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״עַל מֵצַח ... וְנָשָׂא״,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר ״תָּמִיד לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳״. מַאי ״תָּמִיד״? אִילֵּימָא: תָּמִיד עַל מִצְחוֹ, מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?! מִי לָא בָּעֵי מֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא, וּמִי לָא בָּעֵי מֵינַם?! אֶלָּא: תָּמִיד מְרַצֶּה הוּא.
וּלְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, הָא כְּתִיב ״תָּמִיד״! הָהוּא תָּמִיד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִילָּיו בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה, קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ:
Apparently, the frontplate gains forgiveness only for the sin of impurity, which was exempted from its general prohibition in cases involving the public. This poses a difficulty to the opinion of Rav Sheshet, who said that the prohibition of impurity is overridden in cases involving the public, as the baraita clearly states that impurity is permitted. The Gemara responds: According to Rav Sheshet, the question of whether the prohibition of impurity is permitted or overridden in cases involving the public is the subject of a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The frontplate effects acceptance whether it is on the High Priest’s forehead or whether it is not on the High Priest’s forehead when the offering becomes impure. This is the statement of Rabbi Shimon.
Rabbi Yehuda says: As long as it is on his forehead it effects acceptance; if it is no longer on his forehead it does not effect acceptance. Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: The case of the High Priest on Yom Kippur can prove that your statement is incorrect, as on Yom Kippur when the High priest wears only four linen garments the frontplate is no longer on his forehead, and it still effects acceptance.
Rabbi Yehuda said to him: Leave the case of the High Priest on Yom Kippur, as the atonement of the frontplate is unnecessary because the prohibition of performing the Temple service in impurity is permitted in cases involving the public. Learn by inference that Rabbi Shimon holds that impurity is overridden in cases involving the public, and that is why the atonement of the frontplate is necessary. The dispute between Rav Sheshet and Rav Naḥman is based on a tannaitic dispute, and the baraita cited above is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
The Gemara proceeds to analyze the tannaitic dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda. Abaye said: In a case where the frontplate broke, everyone, including Rabbi Shimon, agrees that the frontplate no longer effects acceptance. When they disagree is in a case where the frontplate is not on his forehead but is hanging on a peg. Rabbi Yehuda holds that the verse: “And it shall be on the forehead of Aaron and Aaron shall gain forgiveness for the sin committed in the sacred things” (Exodus 28:38) means that the frontplate atones for sin as long as it is on his forehead.
And Rabbi Shimon holds that emphasis should be placed on the end of that verse: “It shall be always upon his forehead that they may be accepted before the Lord.” From this, Rabbi Shimon derived that the frontplate always effects acceptance, even when it is not upon the High Priest’s forehead, as what is the meaning of the word always in the verse? If we say that it means that the frontplate must always be on the High Priest’s forehead, do you find that situation in reality? Doesn’t he need to enter the bathroom, when he must remove the frontplate bearing the name of God? Similarly, doesn’t he need to sleep, at which time he removes the priestly vestments? Rather, it means that the frontplate always effects acceptance, whether or not it is on his forehead.
The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda as well, isn’t it written: “Always”? Clearly it does not mean that the frontplate must always be on his forehead. The Gemara answers: That term: “Always,” teaches that the High Priest must always be aware that the frontplate is on his head, and that he should not be distracted from it. This is in accordance with the statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A person must touch the phylacteries on his head and on his arm each and every hour, to maintain awareness of their presence. This is derived by means of an a fortiori inference from the frontplate:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך כז י'תקלה יומא ז, א
- לקוטי שיחות כרך כא תצוה שיחה ב יומא ז, ב
- לקוטי שיחות כרך כו תצוה שיחה ב יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור מאותו ספר יומא ז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כח דין חליצת התפילין יומא ז, ב