154
הרי בדבור ה' נאמרו כל עשה"ד בדיבור אחד41; ולמטה יותר ישנה ההתחלקות דעשרת הדברות (כל אחד בדבור בפ"ע41), אבל היא באופן שנכללים בהם כל תרי"ג מצות וכו'42. ועוד.
אמנם כ"ז הוא כמו שהוא מצד למעלה — הקב"ה, נותן התורה — אבל כאשר מגיעה למקבלי התורה — בנ"י, ה"ה נמשכת בריבוי התחלקות בפועל, הן בתורה עצמה, ה' חומשי תורה, כ"ד ספרים דאורייתא וכו'43, והן בציוויי התורה, חלוקות זו מזו — מ"ע ומל"ת, עד לתרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן, שכ"א היא מצוה בפ"ע וכו'. ועוד]44.
ו. ועפ"ז יובן גם ההפרש בין חלוקי הדרגות בביהמ"ק שלמטה לחילוקי הדרגות בביהמ"ק שלמעלה: דרגות קדושת ביהמ"ק שלמעלה הרי הן מדריגות רוחניות שאין חילוקי הדרגות בהדגשה כ"כ ובאופן דהבדלה א' מזולתו כ"כ; משא"כ בביהמ"ק שלמטה, שגדר "מטה" קשור עם מקום מוגבל ומסויים, הרי כל הדרגות קשורים ותלויים בחילוקי קדושת המקום, דכל מקום מובדל ומחולק בקדושה שונה (נעלית יותר מזו שלמטה ממנה וכן להיפך).
ומכיון שהמשכת עניני ודרגות ביהמ"ק שלמעלה אינה תלוי' (כ"כ) בקדושת מקום מוגבל ומסויים כ"א בתוכן ומעלת הדבר, לכן יתכן שיהי' שינוי וחילוק בין ביהמ"ק שלמעלה לזה שלמטה — דמה שלמעלה נחשב לדרגא אחת הרי כשנמשך למטה בקדושת מקום ומחיצות נחלק למקומות שונים בחילוקי דרגות הקדושה45, וכיו"ב.
וי"ל דתוכן זה ד(המעלות ד)ביהמ"ק שלמעלה, מתבטא בביהמ"ק שלמטה לא בחלוקי דרגות הקדושה, כ"א בעצם השם והתוכן דמקומות ומדריגות אלו.
ועפ"ז מובן הא דאף שבדין קדושה שבהם הנה בביהמ"ק שלמטה חלוקים חיל, עזרת נשים ועזרת ישראל כו' — מ"מ כמו שהם בביהמ"ק דלמעלה ה"ה כלולים כולם בהר הבית ועזרות דישראל, ולכן הוי כ"א מהם חפצא בפ"ע לענין זה.
וכ"ה במדריגות הקדושה, דבביהמ"ק שלמטה נמנה בפ"ע עזרת כהנים, בין האולם למזבח. ואילו בביהמ"ק שלמעלה חשיב רק "מזבח" (ובזה גופא אינו מפרט מזבח החיצון), כי בביהמ"ק שלמטה גדר חילוקם הוא קדושת מקום ולכן נחלק בחלוקי מקומות, עזרת כהנים ובין האולם ולמזבח, משא"כ בביהמ"ק דלמעלה הכל הוא בחי' אחת, ענין ותוכן המזבח,
[וכן הוא להגירסא "והאולם אסחר למזבח והמזבח כו'" — ואינו מפרט אם קאי במזבח החיצון או הפנימי — כי בביהמ"ק שלמעלה תוכנו וגדרו דהמזבח אחד הוא, כי ב' המזבחות (הפנימי והחיצון) הם פנימיות וחיצוניות46 דבחי' אחת,
הערות
- 41. מכילתא ורש"י יתרו כ, א. ובכ"מ.
- 42. פרש"י משפטים כד, יב.
- 43. ראה גם לקו"ש חי"ח שם.
- 44. וראה לקו"ש חט"ז (ע' 98 ואילך), חכ"ב (ע' 233 ואילך) — כמה ענינים בתורה שהמשכתם למטה אינה באופן שהם למעלה. וראה הערה הבאה.
- 45. להעיר משו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת ס"א ס"ח: עת רצון. . קדושת שבת ויו"ט הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר למטה בכל מקום ומקום זמנו הראוי לו, וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בח"ל ביו"ט שני של גליות כו'. וראה תו"ח שמות שמט, ב ואילך.
- 46. וראה לקו"ת דרושים לסוכות עח, ד (ובכ"מ), דב' המזבחות הן בלב חיצוניות הלב ופנימיות הלב.
רש"י על שמות כ׳:א׳ - הטקסט מספריא
וידבר אלהים. אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן; לְפִי שֶׁיֵּשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאִם עֲשָׂאָן אָדָם מְקַבֵּל שָׂכָר, וְאִם לָאו אֵינוֹ מְקַבֵּל עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת, יָכוֹל אַף עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֵּן, תַּ"לֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – דַּיָּן לִפָּרַע (מכילתא):
את כל הדברים האלה. מְלַמֵּד שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לוֹמַר כֵּן, אִם כֵּן מַה תַּ"לֹ עוֹד אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ? שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ (שם):
לאמר. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹנִין עַל הֵן הֵן וְעַל לָאו לָאו (שם):
וידבר אלהים AND GOD SPAKE — The word אלהים is a term for a judge. Since there are chapters in the Torah of such a character that if a person observes the commands contained therein he will receive a reward and if he never observes them at all) he will not receive punishment on their account, one might think that the Ten Commandments are also of such a character (that no punishment will follow upon the infringement of them); therefore Scripture expressly states, “God spake” — God Who is Judge, exacting punishment (Mekhilta).
את כל הדברים האלה ALL THESE WORDS — This statement (that God spake all these words) tells us that the Holy One, blessed be He, said all these words in one utterance, something that is impossible to a human being to do — to speak in this manner. Now if this be so, why does Scripture again say the first two Commandments, אנכי and לא יהיה לך? But the explanation is that He repeated and expressly uttered each of these two commandments by itself (Mekhilta).
לאמר lit., TO SAY — This expression teaches us that they answered to that which required the reply “Yea” (אנכי) by “Yea” and to that which required the reply “Nay” (לא יהיה) by “Nay” (Mekhilta).
רש"י על שמות כ״ד:י״ב - הטקסט מספריא
ויאמר ה' אל משה. לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה:
עלה אלי ההרה והיה שם. אַרְבָּעִים יוֹם:
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם. כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן, וְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ:
ויאמר ה’ אל משה AND THE LORD SAID TO MOSES — after the Giving of the Law,
עלה אלי ההרה והיה שם COME UP TO ME INTO THE MOUNTAIN AND REMAIN THERE forty days.
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם [AND I WILL GIVE THEE] THE TABLETS OF STONE, AND THE LAW, AND THE COMMANDMENT WHICH I HAVE WRITTEN TO TEACH THEM — All the six hundred and thirteen commandments are implicitly contained in the Ten Commandments and may therefore be regarded as having been written on the tablets. Rabbi Saadia specified in the אזהרות which he has composed those commandments which may be associated with each of the Ten Commandments.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.