קפו
כ"א לה' לבדו, וזהו ואהבת את הוי'27 שלא יהי' רצון אחר כ"א לה' לבדו, אך איך ימלא חפצו ורצונו שאינו חפץ כ"א לה' לבדו הלא לית מח' תפיסא בי'28 זהו מ"ש אח"כ והיו הדברים האלה29 אשר אנכי מצוך וקאי על התורה שאורייתא וקוב"ה כולא חד30 כו', וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי כו', פי' שאף שהתורה היא בבחי' אלה דהיינו בבחי' ו"ק31 למטה עכ"ז נמצא בה בחי' אנכי מי שאנכי32 שרש התורה, והיינו בהקדם ענין התפלה דוקא, שע"י התפלה ממשיכים תוס' אור בחכמה שרש התורה. וזהו שארז"ל אבא בנימין אומר, על תפלתי שתהא סמוכה למטתי33, כי לימוד התורה צ"ל אחר התפלה כדי שיהי' המשכת הכתר בחכ' דתורה שזהו ע"י התפלה דוקא בחי' בכל מאדך, כמ"ש בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד34, וממילא נמשך תוס' אור גם בתורה כמו שנתלבשה בו"ק כו'. וענין ל' אמוראים הוא מל' את ה' האמרת כו' כי אמרתי עולם חסד יבנה ל' אמירה ודבור, הנה מצינו שהכתוב מזהיר על דבור התורה35 כמ"ש בהרבה מקומות, וידבר ה' אל משה לאמר35 כו', וגם בגמ' הזהירו ע"ז36, וז"ע ודברת בם37 שבק"ש, כי הנה שרש הדבור הוא מבחי' גבוה מאד שזהו מ"ש ויהי האדם לנפש חיה, ות"י לרוח ממללא38, שהדבור הוא מבחי' חי'39 שלמעלה מבחי' נשמה, וגם מעלת המדבר הוא במה שיש לו בחי' הדבור כו', וגם הנה אנו רואים שע"י הרוח מוציאים40 השלהבת מן הגחלת שכבה ויש בה ניצוץ א' הנה ע"י הרוח שנופחים בה מוציאים אותה מהעלם אל הגילוי, כך הנה למעלה איתא בס"י עשר ספירות41 בלי מה כשלהבת קשורה בגחלת, וע"י דבור התורה שהוא בחי' רוח
הערות
- 27. ואהבת את הוי' : ואתחנן ו, ה.
- 28. לית מח' תפיסא בי' : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 29. והיו הדברים האלה : ואתחנן ו, ו. ראה הנסמן לעיל במאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י הערה 113.
- 30. שאורייתא וקוב"ה כולא חד : מובא בתניא (פ"ד ופכ"ג) בשם הזהר. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רפה. וש"נ. אוה"ת חוקת ע' תשס.
- 31. אלה . . ו"ק : ראה גם לקו"ת פקודי ד, ג. ז, א. תו"ח נח נו, ב ובהערה 15. משפטים ח"ב רצא, ד ובהערה 268.
- 32. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 33. אבא בנימין . . סמוכה למטתי : ראה ברכות ה, ב. לקו"ת שבהערה הבאה. ברכה צו, ב. ואתחנן ד, א. תו"ח תצוה ח"ב שנ, ב ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רפח בשולי הגליון.
- 34. בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד : שה"ש כ, רע"ד.
- 35. שהכתוב מזהיר על דבור התורה : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן הערה 65.
- 35. וידבר ה' אל משה לאמר : ל' הכתוב וארא ו, י. כט. בא יג, א. ועוד. ראה גם לקמן מאמר ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 104. סה"מ תרצ"ז ע' 263. עטר"ת ס"ע שצד ואילך. תרכ"ו ע' פה ד"ה קדיש [נדפס גם בסה"מ תרכ"ט ריש ע' קפד]. תרנ"ד ע' רנא [נדפס גם בסה"מ תרנ"ו ע' שדמ]. הערה בסה"מ תרל"ה כאן ס"ע רכח.
- 36. בגמ' הזהירו ע"ז : ערובין נד, א.
- 37. ודברת בם : ואתחנן ו, ז. ראה ספרי ופרש"י שם. יומא יט, ב ובפרש"י שם ד"ה בם (הב'). לקו"ש פסח כרך ז ע' 266 הערה 2. פקודי כרך טז ע' 462 ואילך ובהערות שם.
- 38. ויהי האדם . . ות"י לרוח ממללא : נסמן לעיל מאמר ד"ה מגילה נקראת הערה 249.
- 39. שהדבור הוא מבחי' חי' : ראה תו"א בראשית ד, א ואילך. מקץ מב, ב.
- 40. שע"י הרוח מוציאים : השווה (לענין תפלה) לקו"ת אמור לב, ג.
- 41. איתא בס"י עשר ספירות : ראה שם פ"א, מ"ז.
רש"י על דברים ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ושננתם. לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר לֹא תְהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי; קידושין ל'):
לבניך. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְאוֹמֵר (מלכים ב ב') בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ט) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים (שֶׁנֶּאֱמַר בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם) כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ספרי):
ודברת בם. שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם – עֲשֵׂם עִקָּר וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (שם):
ובשכבך. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם, תַּ"ל ובקומך, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, תַּ"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך – דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (שם):
ושננתם AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY — This word expresses the idea of being sharply impressed, the meaning being, that they should be impressed (familiar) in thy mouth, so that if a person asks you anything concerning them, you will not need to stammer (hesitate) about it, but tell him forthwith (Sifrei Devarim 34:1; Kiddushin 30a)
לבניך [AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY] UNTO THY CHILDREN — These are the disciples. Everywhere do we find that disciples are termed בנים, as it is said, (Deuteronomy 14:1) “Ye are children (בנים) of the Lord your God”; and it says, (2 Kings 2:3), “The sons of (בני) the prophets who were in Bethel”. So. too, do we find in the case of Hezekiah that he taught Torah to all Israel and termed them בנים, as it is said, (II Chronicles 29:11), “My sons (בני) be not now negligent". And even as disciples are termed בנים, “children", so the teacher is termed אב, "father", as it is said, (2 Kings 2:12) that Elisha referred to his teacher Elijah by the words, "My father, my father, the chariot of Israel, etc." (Sifrei Devarim 34:4).
ודברת בם AND THOU SHALT SPEAK OF THEM — i.e. that your principal topic of conversation should be only about them: make them the principal, and do not make them of secondary importance (Sifrei Devarim 34:6).
ובשכבך AND WHEN THOU LIEST DOWN — One might think that this means: even if one lies down (retires to bed) in the middle of the day, and that ובקומך AND WHEN THOU RISEST UP means: even if you rise up in the middle of the night! It, however, states בשבתך בביתך ובלכתך בדרך WHEN THOU SITTEST IN THY HOUSE AND WHEN THOU WALKEST BY THE WAY: The Torah is thus speaking of the usual way of living, and this therefore means, the usual time of lying down and the usual time of rising up (cf. Sifrei Devarim 36:9).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.