וענין מתיבתא דרקיע
קפדוענין מתיבתא דרקיע
ש"פ מצורע
ה) וענין מתיבתא דרקיע1 הוא בחי' געה"ע2 שבבחי' געה"ע שהוא בבריאה3 מלובש בחי' רקיע בחי' בינה כמ"ש בת"ז אימא מקננא בכורסיא3 כו', כי בד"כ יש ב' בחי' געה"ע וגעה"ת4, ואף שיש כמה בחי' ג"ע אך זה בדרך פרט, אבל בד"כ יש ב' בחי' געה"ת וגעה"ע וכמו"כ יש ב' מתיבתות5 כמ"ש בזהר דהיינו מתיבתא דרקיע כנ"ל ומתיבתא דמט"ט, וכמו שלמטה בגשמי' היו ב' מתיבתות מתיבתא דסוריא6 ומתיבתא דנהרדעא7 כו'. והנה הזוכים לישב במתיבתא דרקיע הם נשמות הצדיקים גדולים תנאים ואמוראים, ולהבין ענין תנאים ואמוראים, הנה שם תנאים8 הוא מל' והאתנים מוסדי ארץ9, אתנים אותיות תנאים10, ואיתן גימ' תניא11, קפהואמוראים12 מל' את ה' האמרת היום13 ומל' כי אמרתי עולם חסד יבנה14. ופי' תנאים מל' אתנים, כי הנה כתי' משכיל15 לאיתן*, פי' משכיל הוא בחי' אור כנ"ל16 בפי' אור מים רקיע, ואיתן הוא בחי' רקיע בחי' חוזק כמשארז"ל איתן כמשמעו קשה17, ופי' משכיל לאיתן היינו ההארה המאיר מבחי' משכיל לבחי' איתן והיינו בחי' ההברקה שמבריק כו'. ולהבין ענין התנאים והאמוראים צ"ל מה שהתנאים והאמוראים היו יכולים לעשות נסים18 גדולים ונפלאים, ר' פנחס19 בן יאיר שא' גינאי חלוק לי מימך20 מה שבהאסף משה וס' רבוא מישראל בשעת קי"ס הי' פלא. ויובן זה בהקדם ענין תורה ותפלה, הנה ארז"ל על מה אבדה הארץ21 על שלא ברכו בתורה22 תחלה, ואין הפי' שלא ברכו ברכת התורה כ"א שלא המשיכו בתו' כי אוריי' מח"ע נפקת23, אאלפך חכ'24 ששרש התורה היא מבחי' חכ', אכן התורה ירדה למטה ונתלבשה בו"ק כשר פסול כו' וצריכין להמשיך שרש התורה בתורה זהו ע"י בחי' ומדרגת התפלה שהתפלה היא הקדמה בכדי להמשיך שרש התורה בתורה כו'. כי הנה ענין התפלה הוא להתבונן בגדולת ה' א"ס ב"ה איך שלגדולתו אין חקר25 ואיך שכל השתלשלו' העולמות מריש כ"ד עד סוכד"ר מקור התהוותן וחיותן הוא רק מהארה בעלמא כו', וזהו ענין אחד דק"ש איך דכולא קמי' כלא חשיב26, אי לזאת לא יחפוץ בשום דבר
*)נרשם בשולי הגליון ואולי שייך לכאן:
איתן פי' בלק"תא סוף ביאור בשעה שהקדימו דט"ו ע"ב שער החמשים דבינה ועליו אמרו אותיות איתן משמשות לעתידב.
קפוכ"א לה' לבדו, וזהו ואהבת את הוי'27 שלא יהי' רצון אחר כ"א לה' לבדו, אך איך ימלא חפצו ורצונו שאינו חפץ כ"א לה' לבדו הלא לית מח' תפיסא בי'28 זהו מ"ש אח"כ והיו הדברים האלה29 אשר אנכי מצוך וקאי על התורה שאורייתא וקוב"ה כולא חד30 כו', וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי כו', פי' שאף שהתורה היא בבחי' אלה דהיינו בבחי' ו"ק31 למטה עכ"ז נמצא בה בחי' אנכי מי שאנכי32 שרש התורה, והיינו בהקדם ענין התפלה דוקא, שע"י התפלה ממשיכים תוס' אור בחכמה שרש התורה. וזהו שארז"ל אבא בנימין אומר, על תפלתי שתהא סמוכה למטתי33, כי לימוד התורה צ"ל אחר התפלה כדי שיהי' המשכת הכתר בחכ' דתורה שזהו ע"י התפלה דוקא בחי' בכל מאדך, כמ"ש בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד34, וממילא נמשך תוס' אור גם בתורה כמו שנתלבשה בו"ק כו'. וענין ל' אמוראים הוא מל' את ה' האמרת כו' כי אמרתי עולם חסד יבנה ל' אמירה ודבור, הנה מצינו שהכתוב מזהיר על דבור התורה35 כמ"ש בהרבה מקומות, וידבר ה' אל משה לאמר35 כו', וגם בגמ' הזהירו ע"ז36, וז"ע ודברת בם37 שבק"ש, כי הנה שרש הדבור הוא מבחי' גבוה מאד שזהו מ"ש ויהי האדם לנפש חיה, ות"י לרוח ממללא38, שהדבור הוא מבחי' חי'39 שלמעלה מבחי' נשמה, וגם מעלת המדבר הוא במה שיש לו בחי' הדבור כו', וגם הנה אנו רואים שע"י הרוח מוציאים40 השלהבת מן הגחלת שכבה ויש בה ניצוץ א' הנה ע"י הרוח שנופחים בה מוציאים אותה מהעלם אל הגילוי, כך הנה למעלה איתא בס"י עשר ספירות41 בלי מה כשלהבת קשורה בגחלת, וע"י דבור התורה שהוא בחי' רוח קפזמוציאים הע"ס מהעלם אל הגילוי להיות חסד דרועא ימינא42 מאיר למטה בגילוי, כי הרוח שרשו גבוה מאד והוא מבחי' אויר* שלמעלה מבחי' אור43 והוא בחי' אור יו"ד44 כמ"ש במ"א, וזהו שהיו התנאים והאמוראים יכולים לעשות נסים גדולים לפי שע"י תורתם ועבודתם המשיכו מבחי' גבוה מאד מבחי' מי כנ"ל לכן היו יכולים לשנות היפך הטבע וכמו ע"ד שארז"ל מי שאמר לשמן45 וידליק יאמר לחומץ וידליק, פי' כי מבחי' מי יכול להיות שגם בחי' חומץ ידלק כמו שמן כי בחי' מי הוא למעלה מבחי' התחלקות הצירופים שבין שמן לחומץ כו' לכן יכול להיות שיאיר בחי' האור הנמשך בצירוף אותיות שמן בצירופי אותיות חומץ, וכמו מי יתן טהור מטמא46 שמבחי' מי יכול להיות טהור מטמא כו'.
*)נרשם בצד העמוד:
לענין אויר ע' בביאור ציץג משהד למעלה מהבדלה שבין קדש לקדש ובאדם הוא קרום המפסיק בין המוח לאויר (לבד קרום של מוח שהמוח בתוכו) קדמון וע' בלק"ת בביאור החלצוה בענין קרומא דאויראו.
הערות
עמוד קפד
- 1. וענין מתיבתא דרקיע : מאמר זה הוא המשך למאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיע שנדפס לפנ"ז. ראה בהנרשם שם הערה 1. פרק זה שהוא פ"ה שנדפס בסה"מ תרל"ה ח"א ס"ע רכו ואילך. נמצא גם לקמן בהמאמר שנדפס לאח"ז. ושם ישנו הן פתיחה וכן המשך נוסף. וראה בהנסמן בריש המאמר שם. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפס לקמן בחלק הנחותיו ושם הפתיחה: זאת תהי' תורת המצורע.
- 2. מתיבתא דרקיע . . געה"ע : ראה גם לקו"ת תזריע כאן כב, ד. סהמ"צ להצ"צ קג, ב. אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלב. ויקרא כרך א ע' רנג ואילך.
- 3. געה"ע שהוא בבריאה : ראה גם לקמן מאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום ובהערה 66.
- 3. אימא מקננא בכורסיא : ת"ז ת"ו כג, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רסב. וש"נ. קונטרסים ע' תכג. וש"נ.
- 4. בד"כ . . געה"ע וגעה"ת : ראה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 85.
- 5. ב' מתיבתות : ראה זח"א בהשמטות רסו, א. שלח קסג, א. ז"ח יתרו לו, ב ובניצוצי זהר שם. ראה גם הגהות הרח"ו לזהר שלח שם. אוה"ת תזריע שם.
- 6. דסוריא : וכ"ה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן. ס"מ עזר"ת ע' קפ. בסה"מ תרל"ה כאן ע' רכז העיר לכאו' צ"ל: דסורא.
- 7. דסוריא . . דנהרדעא : ראה אגרת רב שרירא גאון ח"ג, פ"ב. ועוד. סדר הדורות ג"א תתקע"ט ד"ה רב ושמואל.
- 8. שם תנאים : ראה גם תו"א שמות מט, ב-ג.
- 9. והאתנים מוסדי ארץ : מיכה ו, ב.
- 10. אתנים אותיות תנאים : זהר סבא משפטים קי, ב. רע"מ תצא רעח ב. ת"ז תכ"א מג, סע"ב. מו, ב.
- 11. ואיתן גימ' תניא : ראה זהר שם. ת"ז שם מד, רע"א. תו"ח שמות ח"א יב, ג. וש"נ. סה"מ עזר"ת שם [ושם: אותיות תניא — וכ"ה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן]. תרל"ה כאן בהערה.
עמוד קפה
- 12. ואמוראים : ראה אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלא. סה"מ עזר"ת ע' קפא.
- 13. את ה' האמרת היום : תבוא כו, יז.
- 14. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
- 15. משכיל לאיתן : שם פט, א.
- 16. כנ"ל : במאמר שלפנ"ז פ"ג.
- 17. איתן כמשמעו קשה : סוטה מה, ב במשנה. מו, סע"א ואילך.
- 18. שהתנאים והאמוראים . . נסים : ראה לקו"ת תזריע כב, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמג. וש"נ. ס"ע תנו ואילך. שמות ח"א ע' קע ואילך. תקע"ז ע' רכח ואילך. סהמ"צ להצ"צ קג, ב. סה"מ תרל"ה כאן ע' רכז. תרל"ט ח"א ע' קנט. וש"נ. ע' רסג. ע' שמו. פלח הרמון ויקרא ע' ק.
- 19. ונפלאים ר' פנחס : בסה"מ תרל"ה כאן העיר אוצ"ל: ונפלאים כמו ר' פנחס.
- 20. גינאי חלוק לי מימך : חולין ז, א. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' שעט. וש"נ.
- 21. על מה אבדה הארץ : ירמי' ט, יא.
- 22. שלא ברכו בתורה : ב"מ פה, ב. נדרים פא, א. ראה לקו"ת פ' ראה כט, א.
- 23. אוריי' מח"ע נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 24. אאלפך חכ' : ע"פ איוב לג, ג. ראה גם לקו"ת אמור לב, סע"ד ואילך. פ' ראה ל, א.
- 25. שלגדולתו אין חקר : ע"פ תהלים קמה, ג.
- 26. דכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- א. פי' בלק"ת : במדבר.
- ב. אותיות איתן משמשות לעתיד : שהן באין בריש התיבה להורות על שימוש הפעולה להבא אפע"ל יפע"ל תפע"ל נפע"ל — לקו"ת פ' ראה יח, א.
עמוד קפו
- 27. ואהבת את הוי' : ואתחנן ו, ה.
- 28. לית מח' תפיסא בי' : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 29. והיו הדברים האלה : ואתחנן ו, ו. ראה הנסמן לעיל במאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י הערה 113.
- 30. שאורייתא וקוב"ה כולא חד : מובא בתניא (פ"ד ופכ"ג) בשם הזהר. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רפה. וש"נ. אוה"ת חוקת ע' תשס.
- 31. אלה . . ו"ק : ראה גם לקו"ת פקודי ד, ג. ז, א. תו"ח נח נו, ב ובהערה 15. משפטים ח"ב רצא, ד ובהערה 268.
- 32. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
- 33. אבא בנימין . . סמוכה למטתי : ראה ברכות ה, ב. לקו"ת שבהערה הבאה. ברכה צו, ב. ואתחנן ד, א. תו"ח תצוה ח"ב שנ, ב ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רפח בשולי הגליון.
- 34. בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד : שה"ש כ, רע"ד.
- 35. שהכתוב מזהיר על דבור התורה : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן הערה 65.
- 35. וידבר ה' אל משה לאמר : ל' הכתוב וארא ו, י. כט. בא יג, א. ועוד. ראה גם לקמן מאמר ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 104. סה"מ תרצ"ז ע' 263. עטר"ת ס"ע שצד ואילך. תרכ"ו ע' פה ד"ה קדיש [נדפס גם בסה"מ תרכ"ט ריש ע' קפד]. תרנ"ד ע' רנא [נדפס גם בסה"מ תרנ"ו ע' שדמ]. הערה בסה"מ תרל"ה כאן ס"ע רכח.
- 36. בגמ' הזהירו ע"ז : ערובין נד, א.
- 37. ודברת בם : ואתחנן ו, ז. ראה ספרי ופרש"י שם. יומא יט, ב ובפרש"י שם ד"ה בם (הב'). לקו"ש פסח כרך ז ע' 266 הערה 2. פקודי כרך טז ע' 462 ואילך ובהערות שם.
- 38. ויהי האדם . . ות"י לרוח ממללא : נסמן לעיל מאמר ד"ה מגילה נקראת הערה 249.
- 39. שהדבור הוא מבחי' חי' : ראה תו"א בראשית ד, א ואילך. מקץ מב, ב.
- 40. שע"י הרוח מוציאים : השווה (לענין תפלה) לקו"ת אמור לב, ג.
- 41. איתא בס"י עשר ספירות : ראה שם פ"א, מ"ז.
עמוד קפז
- 42. חסד דרועא ימינא : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 43. הרוח . . אויר . . אור : ראה תו"א מקץ מב, ג. מג, ב.
- 44. אויר . . אור יו"ד : נסמן לעיל במאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ הערה 214.
- 45. מי שאמר לשמן : ראה תענית כה, א (כגי' הע"י). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קעח. ע' ערב ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח שמות ח"א כ, א. וש"נ.
- 46. מי יתן טהור מטמא : איוב יד, ד. ראה לקו"ת חוקת ס, א.
- ג. בביאור ציץ משה : ראה תו"א תצוה פד, א-ב.
- ד. ציץ משה : ציץ שעשה משה.
- ה. בלק"ת בביאור החלצו : מטות פז, ג.
- ו. קרומא דאוירא : ראה זהר ספרא דצניעותא תרומה קעו, ב. אד"ר נשא קכח, ב.
רש"י על דברים ו׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ושננתם. לְשׁוֹן חִדּוּד הוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְחֻדָּדִים בְּפִיךָ, שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר לֹא תְהֵא צָרִיךְ לְגַמְגֵּם בּוֹ אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (ספרי; קידושין ל'):
לבניך. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּייִם בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, וְאוֹמֵר (מלכים ב ב') בְּנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל, וְכֵן בְּחִזְקִיָּהוּ, שֶׁלִּמֵּד תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָם בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ט) בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ. וּכְשֵׁם שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים (שֶׁנֶּאֱמַר בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם) כָּךְ הָרַב קָרוּי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ספרי):
ודברת בם. שֶׁלֹּא יְהֵא עִקַּר דִּבּוּרְךָ אֶלָּא בָּם – עֲשֵׂם עִקָּר וְאַל תַּעֲשֵׂם טָפֵל (שם):
ובשכבך. יָכוֹל אֲפִלּוּ שָׁכַב בַּחֲצִי הַיּוֹם, תַּ"ל ובקומך, יָכוֹל אֲפִלּוּ עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, תַּ"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך – דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְּרָה תוֹרָה, זְמַן שְׁכִיבָה וּזְמַן קִימָה (שם):
ושננתם AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY — This word expresses the idea of being sharply impressed, the meaning being, that they should be impressed (familiar) in thy mouth, so that if a person asks you anything concerning them, you will not need to stammer (hesitate) about it, but tell him forthwith (Sifrei Devarim 34:1; Kiddushin 30a)
לבניך [AND THOU SHALT TEACH THEM DILIGENTLY] UNTO THY CHILDREN — These are the disciples. Everywhere do we find that disciples are termed בנים, as it is said, (Deuteronomy 14:1) “Ye are children (בנים) of the Lord your God”; and it says, (2 Kings 2:3), “The sons of (בני) the prophets who were in Bethel”. So. too, do we find in the case of Hezekiah that he taught Torah to all Israel and termed them בנים, as it is said, (II Chronicles 29:11), “My sons (בני) be not now negligent". And even as disciples are termed בנים, “children", so the teacher is termed אב, "father", as it is said, (2 Kings 2:12) that Elisha referred to his teacher Elijah by the words, "My father, my father, the chariot of Israel, etc." (Sifrei Devarim 34:4).
ודברת בם AND THOU SHALT SPEAK OF THEM — i.e. that your principal topic of conversation should be only about them: make them the principal, and do not make them of secondary importance (Sifrei Devarim 34:6).
ובשכבך AND WHEN THOU LIEST DOWN — One might think that this means: even if one lies down (retires to bed) in the middle of the day, and that ובקומך AND WHEN THOU RISEST UP means: even if you rise up in the middle of the night! It, however, states בשבתך בביתך ובלכתך בדרך WHEN THOU SITTEST IN THY HOUSE AND WHEN THOU WALKEST BY THE WAY: The Torah is thus speaking of the usual way of living, and this therefore means, the usual time of lying down and the usual time of rising up (cf. Sifrei Devarim 36:9).

