לה"ע וכו' זאת תהי'

קפחלה"ע וכו' זאת תהי'

לא הועתק

להבין ענין טהרת המצורע1 שהוא ע"י שני צפורים, כמ"ש ולקח למטהר שתי צפרים2 חיות טהורות כו' ואח"כ נא' ושילח את הציפור החיה3 ע"פ השדה.

זאת תהי' תורת המצורע4, וארז"ל במד"ר במקומו5 מפסוק (משלי ואו)6 שש הנה שנא ה' המוציא שם רע, שעבור לה"ר ורכילות והוצאת שם רע לוקים בנגעים כמו הנחש שהוציא שם רע על בוראו לכן לקה בנגעים כמארז"ל במד"ר בראשית פ' ך'7 שאררו בצרעת, הלין סלעיא דביה, צרען אינון (ופי' המ"כ החברבורות כמו סלעים של8 הנחש צרעת הם), וכן ע"י לב חורש מחשבות און9 עי"ז לוקים ג"כ בצרעת, ע"ש במד"ר. וצ"ל מהו ענין לה"ר ורכילות והוצאת ש"ר ולב חורש מחשבת און שהם חטא ופגמו הדבור ומחשבה כמארז"ל הלב חושב10 להיות לוקים עי"ז

נרשם בשולי היריעה:

שחוטה מוח בינה דנוגה, חיה חכמה דנוגה בלק"ת מהאריז"ל במקומוא.

קפטבצרעת. וגם צ"ל מה שלענין טהרת המצורע ה"צ שתי צפרים, והאחת שחטו11, והשנית שלחו ע"פ השדה. ובכדי להבין ענין הנגעי' נקדים ענין הפלוגתא שקא מפלגי במתיבתא דרקיע12 בדין דבהרת שאם בהרת קדמה כו', ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע כו', וצ"ל מ"ע מתיבתא דרקיע, ונת'13 שענין בחי' רקיע הוא רקיע תמינאה14 שלמעלה מז' רקיעים15 שהוא בחי' רקיע כעין הקרח16, אשר מבטן מי17 בחי' עת"י18 יצא הקרח, שהרקיע הוא שער הנו"ן דבינה שנק' שער האיתן19 ובו הוא גילוי התענוג כו' שהתגלות עתיק הוא בבינה20 דוקא כמו שבגשמיות כאשר מבין השכל על בוריו אז מתענג ממנו כו' כך למעלה עיקר גילוי הענג הוא בבינה שנק' רקיע21, ומבחי' רקיע זה מאיר במתיבתא דרקיע שהוא בחי'23 ג"ע העליון22. שבבחי' געה"ע שהוא בבריאה24 מלובש בחי' רקיע בחי' בינה כמ"ש בת"ז אימא מקננא בכורסיא24 כו', כי בד"כ יש ב' בחי' געה"ע וגעה"ת25, ואף שיש כמה בחי' ג"ע אך זה בדרך פרט, אבל בד"כ יש ב' בחי' געה"ת וגעה"ע וכמו"כ יש ב' מתיבתות26 כמ"ש בזהר דהיינו מתיבתא דרקיע כנ"ל ומתיבתא דמט"ט, וכמו שלמטה בגשמי' היו ב' מתיבתות מתיבתא דסוריא27 ומתיבתא דנהרדעא28 כו'. והנה הזוכים לישב במתיבתא דרקיע הם נשמות הצדיקים גדולים תנאים ואמוראים, ולהבין ענין תנאים ואמוראים, הנה שם תנאים29 הוא מל' והאתנים מוסדי ארץ30, אתנים אותיות תנאים31, קצואיתן גימ' תניא32, ואמוראים33 מל' את ה' האמרת היום34 ומל' כי אמרתי עולם חסד יבנה35. ופי' תנאים מל' אתנים, כי הנה כתי' משכיל36 לאיתן*, פי' משכיל הוא בחי' אור כנ"ל37 בפי' אור מים רקיע, ואיתן הוא בחי' רקיע בחי' חוזק כמשארז"ל איתן כמשמעו קשה38, ופי' משכיל לאיתן היינו ההארה המאיר מבחי' משכיל לבחי' איתן והיינו בחי' ההברקה שמבריק כו'. ולהבין ענין התנאים והאמוראים צ"ל מה שהתנאים והאמוראים היו יכולים לעשות נסים39 גדולים ונפלאים, ר' פנחס40 בן יאיר שא' גינאי חלוק לי מימך41 מה שבהאסף משה וס' רבוא מישראל בשעת קי"ס הי' פלא. ויובן זה בהקדם ענין תורה ותפלה, הנה ארז"ל על מה אבדה הארץ42 על שלא ברכו בתורה43 תחלה, ואין הפי' שלא ברכו ברכת התורה כ"א שלא המשיכו בתו' כי אוריי' מח"ע נפקת44, אאלפך חכ'45 ששרש התורה היא מבחי' חכ', אכן התורה ירדה למטה ונתלבשה בו"ק כשר פסול כו' וצריכין להמשיך שרש התורה בתורה זהו ע"י בחי' ומדרגת התפלה שהתפלה היא הקדמה בכדי להמשיך שרש התורה בתורה כו'. כי הנה ענין התפלה הוא להתבונן בגדולת ה' א"ס ב"ה איך שלגדולתו אין חקר46 ואיך שכל השתלשלו' העולמות מריש כ"ד עד סוכד"ר מקור התהוותן וחיותן הוא רק מהארה בעלמא כו', וזהו ענין אחד דק"ש איך דכולא קמי' כלא חשיב47, אי לזאת לא

*)נרשם בשולי היריעה ואולי שייך לכאן:

איתן פי' בלק"תב סוף ביאור בשעה שהקדימו דט"ו ע"ב שער החמשים דבינה ועליו אמרו אותיות איתן משמשות לעתידג.

קצאיחפוץ בשום דבר כ"א לה' לבדו, וזהו ואהבת את הוי'48 שלא יהי' רצון אחר כ"א לה' לבדו, אך איך ימלא חפצו ורצונו שאינו חפץ כ"א לה' לבדו הלא לית מח' תפיסא בי'49 זהו מ"ש אח"כ והיו הדברים האלה50 אשר אנכי מצוך וקאי על התורה שאורייתא וקוב"ה כולא חד51 כו', וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי כו', פי' שאף שהתורה היא בבחי' אלה דהיינו בבחי' ו"ק52 למטה עכ"ז נמצא בה בחי' אנכי מי שאנכי53 שרש התורה, והיינו בהקדם ענין התפלה דוקא, שע"י התפלה ממשיכים תוס' אור בחכמה שרש התורה. וזהו שארז"ל אבא בנימין אומר, על תפלתי שתהא סמוכה למטתי54, כי לימוד התורה צ"ל אחר התפלה כדי שיהי' המשכת הכתר בחכ' דתורה שזהו ע"י התפלה דוקא בחי' בכל מאדך, כמ"ש בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד55, וממילא נמשך תוס' אור גם בתורה כמו שנתלבשה בו"ק כו'. וענין ל' אמוראים הוא מל' את ה' האמרת כו' כי אמרתי עולם חסד יבנה ל' אמירה ודבור, הנה מצינו שהכתוב מזהיר על דבור התורה56 כמ"ש בהרבה מקומות, וידבר ה' אל משה לאמר56 כו', וגם בגמ' הזהירו ע"ז57, וז"ע ודברת בם58 שבק"ש, כי הנה שרש הדבור הוא מבחי' גבוה מאד שזהו מ"ש ויהי האדם לנפש חיה, ות"י לרוח ממללא59, שהדבור הוא מבחי' חי'60 שלמעלה מבחי' נשמה, וגם מעלת המדבר הוא במה שיש לו בחי' הדבור כו', וגם הנה אנו רואים שע"י הרוח מוציאים61 השלהבת מן הגחלת שכבה ויש בה ניצוץ א' הנה ע"י הרוח שנופחים בה מוציאים אותה מהעלם אל הגילוי, כך הנה למעלה איתא בס"י קצבעשר ספירות62 בלי מה כשלהבת קשורה בגחלת, וע"י דבור התורה שהוא בחי' רוח מוציאים הע"ס מהעלם אל הגילוי להיות חסד דרועא ימינא63 מאיר למטה בגילוי, כי הרוח שרשו גבוה מאד והוא מבחי' אויר שלמעלה מבחי' אור64 והוא בחי' אור יו"ד65 כמ"ש במ"א, וזהו שהיו התנאים והאמוראים יכולים לעשות נסים גדולים לפי שע"י תורתם ועבודתם המשיכו מבחי' גבוה מאד מבחי' מי כנ"ל לכן היו יכולים לשנות היפך הטבע וכמו ע"ד שארז"ל מי שאמר לשמן66 וידליק יאמר לחומץ וידליק, פי' כי מבחי' מי יכול להיות שגם בחי' חומץ ידלק כמו שמן כי בחי' מי הוא למעלה מבחי' התחלקות הצירופים שבין שמן לחומץ כו' לכן יכול להיות שיאיר בחי' האור הנמשך בצירוף אותיות שמן בצירופי אותיות חומץ, וכמו מי יתן טהור מטמא67 שמבחי' מי יכול להיות טהור מטמא כו'.

ומעתה יובן ענין הנגעים, כי הנה הנגעים הם שנים שהם ארבע68, והם לעו"ז69 כנגד לאה ורחל ושתי השפחות, והיינו שאת ובהרת הם לעו"ז כנגד לאה ורחל וכמו שלאה ורחל הי' להם שפחות בלהה וזלפה שפחה לזו ושפחה לזו כך בלעו"ז הוא בחי' ספחת70 שהיא טפל לשאת וטפל לבהרת71, וי"ל של' ספחת הוא מל'

נרשם בשולי היריעה:

לענין אויר ע' בביאור ציץד משהה למעלה מהבדלה שבין קדש לקדש ובאדם הוא קרום המפסיק בין המוח לאויר (לבד קרום של מוח שהמוח בתוכו) קדמון וע' בלק"ת בביאור החלצוו בענין קרומא דאויראז.

א ''.כ/ד)בביאור ציץ משה: ראה תו"א תצוה פד, א-ב.

קצגשפחות כו' והיינו שהנגעים הם ק"נ דאצי'72. ולכאו' צ"ל איך שייך לומר ק"נ דאצי'73 הלא כתי' לא יגורך רע74 שבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד75. אך הענין דהנה ק"נ דאצי' אינה רע כלל רק שהוא מקור76 שיתהוה מזה רע בהשתלשלות, וכנודע מענין נחש הנחושת* וכמ"ש והי' כל הנשוך וראה אותו וחי77 וארז"ל וכי נחש ממית או נחש מחי' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים היו מתרפאין78, ומבואר במ"א שהיו מביטי' למעלה והגביהו הרע בשרשו ששם אינו רע כלל, לכן הי' חי, הרי כי בשורש אינו רע כלל, ואעפ"כ נק' ק"נ דאצי' מפני כי הוא מקור לרע כו' כמ"ש במ"א באריכות**. והנה הד' מראות נגעים הם לבינות79 והיינו שהוא בחי' לבן80 הארמי היפך לובן העליון81 דקדושה, וענין הנגעים הוא בא מהתגברות הדם על המים כנ"ל82 בשם המד"ר83, ולמעלה הנה מים ודם הם חו"ב84 וכאשר המים מעורב עם הדם אין יכולים הקליפות לקבל יניקה כלל כי ימותו

*)נרשם בשולי היריעה:

להעירח מענין נחש נחושת ת"ת דק"נ בסד"ה ויעש משה נחש דס"ב ב'ט, וענין ק"נ בד"ה ויקחו אליך הא' ד"ס ע"בי, ובענין מי יתן טהור מטמא סוף ביאור זאת חקת פ"ו.

**)נרשם מלמטלמ"ע בצד השמאלי של העמוד:

זהו המבואר ממ"ש בלק"ת פ' חקת בד"ה ויעש משה נחש נחשת דס"א ע"דיא.

קצדולא בחכ'85 כי מבחי' החכ' אין יכולים לקבל, אכן כאשר מסתלק אור אבא בחי' מים אז מתגבר בחי' הדם אזי יכול להתהוות הנגע86. וזהו ענין אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, פי' בהרת היא הנגע, והנה מבחי' הנגע עצמה אינם יכולים הקליפות לקבל כי מבחי' החיות עצמה א"א לקבל כ"א כאשר צומח אח"כ שער לבן הנה ע"י השערה נמשך להם החיות ולכן טמא, אבל כשהשער לבן קדמה לבהרת טהור פי' שהשער לבן הי' קודם הבהרת וממילא לא הי' אז הסתלקות אור אבא לכן השערה שנצמח אז היא בחי' שער לבן דקדושה ולכן אף שאח"כ נתהוה הנגע הנה מהנגע עצמה שהיא החיות עצמה א"א להם לקבל לכן הוא טהור.

ספק קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, פי' כי המתיבתא דרקיע אמרו ע"פ ההשגה בתורה שספיקא דאורייתא לחומרא87 לכן אמרו ספיקו טמא, אכן קוב"ה אמר טהור שיש בחי' למעלה מהשגה שמאיר בהשגה דהיינו בג"ע שהוא מ"ש וה' עליהם יראה88 ויצא כברק חצו שהוא בחי' ההברקה בחי' מים כנ"ל89 שמאיר ברקיע בחי' בינה, וכן הוא גם במתיבתא דרקיע אמרי טהור90 לפי שספק זה אף שהוא בדבר דאורייתא אעפ"כ ספיקו טהור דוגמת ספק ממזר שהוא דאורייתא אעפ"כ ספיקו טהור91 מפני שהוא גזירת הכתוב, וכמו ספק טומאה בר"ה טהור92 וילפינן זה מסוטה ממ"ש ונסתרה והיא נטמאה93 ור"ה לאו מקום סתירה הוא כו' לכן ספק טומאה בר"ה טהור, ולכאורה הנה גבי סוטה ניחא כו' מפני שר"ה לאו מקום סתירה הוא אך איך למדים דין זה גבי כל שאר הטומאות שברה"ר ספיקו טהור אף שלא שייך בהם כלל הטעם מה שבר"ה לאו מקום סתירה הוא כו', אלא שזהו גזירת הכתוב שספק טומאה בר"ה הוא טהור מפני כי ר"ה הוא טורי דפרודא94 לכן א"א להרבות טומאה בר"ה כדי שלא יומשך שפע יניקה רבה בקליפות, כמ"כ קצהכאן בדין דבהרת ג"כ ספיקו טהור ואינו טמא כ"א כאשר נודע לנו ברור שהבהרת קדמה לשער א"כ נמשך ע"י השער לבן שבתוך הבהרת יניקה לקליפות אכן אם ספק שיכול להיות שהשער לבן קדמה לבהרת וא"כ השער לבן הוא מקדושה כנ"ל95, ואף שהוא ספק שאינו שקול כמ"ש התוס'96 שאין דרך שיצמח השער לבן קודם הבהרת עכ"ז ספיקו טהור (וכמו בספק טומאה בר"ה טהור אף שאינו ספק שקול, ולהפך ברה"י טמא97 אף שהספק אינו שקול ונראה יותר שהוא טהור אעפ"כ ספיקו טמא כו') ומפני שהוא גזירת הכתוב כך שאם לא נודע לנו98 שהבהרת קדמה אינו טמא כלל, או שאינו נמשך מזה יניקה לקליפות כו', וזהו קוב"ה אומר טהור שהוא מבחי' שלמעלה בהשגה99 שמאיר בג"ע, והמתיבתא דרקיע שהם ע"פ ההשגה מבחי' רקיע הנ"ל אמרו טמא כי כל ספיקא דאוריי' לחומרא, ואף שזכו לגילוי זה שלמעלה מהשגה שהוא בחי' קוב"ה אומר טהור (וזהו ענין גם מ"ש בזהר קוב"ה אתי לאשתעשע100 עם צדיקייא בגינתא דעדן שהוא בחי' הברק שמאיר בג"ע שלמעלה מן ההשגה) אעפ"כ לא ידעו טעם הדבר עד שאמרו101 מאן נוכח רב"נ102 דאמר רב"נ אני יחיד בנגעים יחיד103 באהלות, פי' יחיד הנה סנהדרי גדולה היו של שבעים ואחד104 שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל105 ומשה על גביהם, הרי שבעים ואחד, ולמדו כן לדורות שיהיו ע"א סנהדרין והי' אותו שכנגד משה106 מופלא שבסנהדרין107, והנה כתי' ויאצל משה מן הרוח108 אשר עליו ויתן על ע' איש הזקנים והיינו שהשבעים היו כנגד משה109 כמו ערך אצי' לגבי המאציל, ולא כמו הנבראים נגד הבורא כי הנבראים הם מאין ליש רק כמו אצילות לגבי המאציל שהוא ענין העלם וגילוי שיצא לגילוי מתוך ההעלם וכמו במשה והזקנים שנאצל ההארה מבחי' משה ונתגלה על ע' הזקנים, וע"פ הקבלה110 הנה ע' זקנים הם בחי' ז"ת דבינה111 וכ"א כלול מיו"ד היינו ע', ומשה הוא בחי' יסוד דאבא112 בחי' חכמה, והנה השראת קצואוא"ס ב"ה הוא בחכ' דוקא שלכן נק' החכמה אחד האמת כו' כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, ע"כ נק' חכמה אוא"ס ושאר הספירות נגד החכמה הם כערך הנאצלים לגבי המאציל. והנה רבה בר נחמני בדורו הי' כמו משה בדורו, שרב"נ הי' יחיד בנגעים פי' שהי' מבחי' החכ' שהוא ברק המבריק113 שלמעלה מן ההשגה בבחי' רקיע כנ"ל לכן אמר טהור כו', ומצא סמך לזה מן התורה כמשארז"ל בנזיר דס"ה114 דאמר קרא לטהרו או לטמאו115 הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה כו' לכן טהור, והיינו שהוא בחי' שלמעלה מהשגה שנמצא בהשגה דהיינו בבחי' תורה כו'.

ועוי"ל בפי' ספק, כי הנה לשון ספק לא מצינו בקרא116 ובאשם תלוי כתי' והודע אליו חטאתו אשר חטא או לא נודע117, אבל ל' ספק אינו כתי' בתורה כ"א הוא ל' תרגום שע"פ יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות118 ת"י119 כארמלתא120 דאזל121 בעלה122 בקרווי ימא ומספקא123 אם אינון קיימין, נמצא של' ספק כתי' גבי גלות, וכמשארז"ל ע"פ היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כאשה שהלך בעלה למדנה"י124. והענין הוא דהנה איתא בזהר קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא125, פי' קוב"ה דא וא"ו126 בעלה דה"א בחי' מל' בזמן הגלות הוא סליק לעילא בבחי' ים דהיינו ים החכמה127, וז"ש בת"י בקרווי ימא בבחי' ים החכ' כו', ותורה היא רק כד מים החכמה128 כמ"ש במ"א, אבל עצם בחי' הים אינו מושג וקוב"ה בגלותא סליק לעילא בבחי' ים החכמה עצמו, וזהו אמותינו הוא בחי' כנס"י אימא תתאה129 קצזכאלמנות שאזיל בעלה בחי' וא"ו למדינת הים בחי' ים החכ'. והנה מצד אריכות הגלות זהו הספק אי אינון קיימין, פי' שהספק הוא ע"ד מ"ש כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד130, ואיתא במד"ר ע"פ זה אם מאוס לית סבר (פי' תקוה ח"ו) ואם קצף אית סבר, כי כל הכועס לסוף מתרצה, וזהו שהספק אם מאוס ח"ו אם קצף. והנה ספק זה נפשט לקולא והוא ממ"ש זכרי'131* שהי' אחר ירמי'132 (שהי' אצלו ספק) ואתם תהיו לי133 ארץ חפץ, וכתי' ואוריש אתכם כל הגוים134, וא"כ בהכרח שיהי' גם ספק זה אם בהרת קדמה כו' או שער לבן קדמה ג"כ לקולא שיהי' ספיקו טהור מפני שהד' מראות נגעים הם כנגד ד' מלכיות135 שאת זו בבל ספחת זו מדי שהמן הי' קשה לישראל כספחת כו' ונגע צרעת זו אדום כמ"ש במד"ר פ' תזריע כו', וא"כ בהכרח שיהי' נפשט לקולא שספיקו טהור בכדי שלא יהי' יניקה לקליפות וכמו הספק דמאוס וקצף נפשט לקולא כו', ולכן קוב"ה אומר טהור כו' ורב"נ שהי' יחיד בנגעים כנ"ל136 בפי' יחיד כמו משה בדורו בחי' ים החכמה לכן אמר טהור כו'.

ועפמשנ"ת 137 בענין ד' מראות נגעים שהם לעו"ז נגד לאה ורחל ושתי השפחות** מובן המד"ר שפי' מצורע מוציא שם רע138 שזהו חטא

*)נרשם בשולי היריעה:

מלאכי שהי' אחר ירמי'יב (שהי' ספק אצלו) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות (במלאכי ג' י"ב)

ורצאתי אתכם (יחזקאל מ"ג ך"ז)

**)בצד הימיני של העמוד נרשם (בהפסק קו):

תקס"ז נייר חלקיג קצחשבדבור, וכן איתא שם במד"ר שעל חטא לב חורש מחשבת און לוקה בצרעת שזהו מן הששה דברים, שחשיב (במשלי סי' וא"ו) שש הנה שנא ה', שב' אלו הם נגד לאה ורחל שהם שאת ובהרת, וכמ"ש במאו"א אות ד' סעי' ט', שאת לאה (ר"ל מה שכנגד לאה והיינו מחשבה רעה של היצה"ר לשון לאות שנלאה ומתשת כח, והיינו בחי' לב חורש מחשבת און), בהרת רחל (ר"ל מה שכנגד רחל והוא הדבור הרע והיינו מוציא ש"ר ורכילות ולה"ר139, ולכן נטהר המצורע מטומאתו צ"ל שתי צפרים דוקא שבכדי לטהר טומאת המצורע צריכים להמשיך בחי' זו בקדושה, דהנה כמו שיש לבן בקדושה ולו שתי בנות140 לאה ורחל, שם הגדולה לאה141 ה' גדולה ה' ראשונה דש' הוי' בינה, ושם הקטנה רחל144 ה' קטנה היינו ה' אחרונה143 דש' הוי' שהם בינה ומל'142, כן יש בחי' לבן בלעו"ז שהוא נגד לובן העליון כמ"ש בסידור בד"ה עד הגל145, ולו שני בנות היינו שאת ובהרת, שהם סוד ב' צפרין דאיתא בזהר ויחי דרי"ז ע"א146, ולכן כשנטהר המצורע צ"ל ב' צפרין דאיתא בזהר ויצא דקס"ב סע"ב ודף קס"ג ע"א, שענין וללבן שתי בנות ז"ע מ"ש ישבעו כו' ארזי לבנון אשר נטע אשר שם147 צפרים יקננו, וא"כ לאה ורחל הם נק' שני צפרים ע"ד שבינה נק' קן צפור148, ועמ"ש בד"ה כי יקרא קן צפור149, וכן מל' נקרא צפור ע"ד גם צפור מצאה בית (בתילים סי' פ"ד151) דקאי על השכינה150, ולכן בטהרת המצורע צ"ל שני צפרים שהם בנות לבן שממנו מקור טומאת צרעת, ושלח את הצפור החיה152 אפ"ל דוגמת שעיר המשתלח, ובבחי'153 פ' קצטמצורע154 העיר לענין ושלח את הצפור מענין שעיר המשתלח, ובלק"ת מהאריז"ל במקומו155 איתא וז"ל קיצור הדברים ב'156 צפרים אלו הם סוד הנזכר בזהר פ' ויחי דרי"ז157, השחוטה הוא מוח158 בינה159 דנוגה והחיה חכמה דנוגה הנק' חיה כנודע160 מסוד והחכמה תחי'161 בעליה עכ"ל.

הערות

עמוד קפח

  1. 1. להבין ענין טהרת המצורע וכו' זאת תהי' תורת המצורע : מאמר זה הוא המשך למאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיעא שנאמר בש"פ תזריע שנדפס לעיל. והמאמר שנדפס לפנ"ז מש"פ מצורע ד"ה וענין מתיבתא דרקיע הוא המשך למאמר הנ"ל כפי שאמרו כ"ק אדמו"ר מהר"ש [בהשמטת הפתיחה], וכאן נרשם המאמר כפי שכתבו [וכאן ישנו המשך נוסף, אלא מהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב משמע שהמשך נוסף זה לא נאמר], ולא ניתן להעתיקו, כפי שנרשם בריש המאמר כאן לא הועתק. מאמר זה פרט להפתיחה והסיום שנרשם בגוכתי"ק הוא כת"י מעתיק, והוא העתק פרקים ה-ח בסה"מ תרל"ה ח"א ע' רכו-רלד. אלא שבמאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיעא נרשמו הפרקים א-ג ובמאמר ד"ה וענין מתיבתא דרקיע נרשם פ"ה כנ"ל במאמר שנדפס לפנ"ז. הנה במאמר דידן לא נרשמו פרקים. למאמר זה ראה הנרשם לעיל במאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיע הערה 1. המאמר שנדפס שלפנ"ז ד"ה וענין מתיבתא דרקיע נרשם כאן בתחילת המאמר על יד הערה 22 ואילך. בנידן הפתיחה הנה לע"ע לא נתברר איזה פתיחה נרשמה לראשונה אם ”להבין ענין טהרת המצורע" או כפי שנאמר בעת אמירת הדרוש ”זאת תהי' תורת המצורע", ומשנה לא זזה ממקומה, ובפרט שכנ"ל שהמאמר לא ניתן להעתיק. ואף שבמפתח הבוך נרשמה הפתיחה להבין ענין טהרת המצורע, אולי המעתיק לא דק בזה ורשם רק התיבות הראשונות שראה. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפס לקמן בחלק הנחותיו ושם הפתיחה: זאת תהי' תורת המצורע.
  2. 2. ולקח למטהר שתי צפרים : מצורע יד, ד.
  3. 3. ושילח את הצפור החיה : שם, שם, ז.
  4. 4. זאת תהי' תורת המצורע : מצורע יד, ב.
  5. 5. במד"ר במקומו : ראה ויק"ר פט"ז, א.
  6. 6. משלי ואו) : פסוק טז.
  7. 7. פ' ך' : סימן ד.
  8. 8. של : שם: שעל.
  9. 9. לב חורש מחשבות און : משלי ו, יח. ראה גם סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תסו א"כ י"ל וכו'.
  10. 10. הלב חושב : קה"ר פ"א, טז [ושם: מחשב]. זהר מדהנ"ע תולדות קלח, ב: והלב הוא החושב.
  11. א. בלק"ת מהאריז"ל במקומו : ר"פ מצורע הועתק לקמן בפנים בסיום המאמר.

עמוד קפט

  1. 11. והאחת שחטו : מצורע יד, ה.
  2. 12. שקא מפלגי במתיבתא דרקיע : ראה ב"מ פ"ו, א. לעיל מאמר ד"ה זה.
  3. 13. ונת' : לעיל שם רפ"ג ואילך.
  4. 14. רקיע תמינאה : זהר לך פה, סע"ב. ראה גם סה"מ תרל"ה כאן ע' רכד בהערה.
  5. 15. מז' רקיעים : חגיגה יב, ב. ראה סה"מ תרל"ח ע' קיז הערה 431.
  6. 16. רקיע כעין הקרח : יחזקאל א, כב.
  7. 17. מבטן מי : איוב לח, כט.
  8. 18. מי בחי' עת"י : ראה לקו"ת בחוקותי נ, ד. ניצוצי אורות לזהר תרומה קלט, ב אות א.
  9. 19. שער הנו"ן . . שער האיתן : מגלה עמוקות אופן נ. לקו"ת במדבר טו, ב.
  10. 20. שהתגלות עתיק הוא בבינה : ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי כרך א ע' שסד.
  11. 21. בבינה שנק' רקיע : ראה גם לעיל שם ובהערה ח.
  12. 23. בחי' : מכאן עד פיסקא ומעתה יובן נדפס גם לעיל במאמר ד"ה וענין מתיבתא דרקיע.
  13. 22. במתיבתא דרקיע . . ג"ע העליון : ראה גם לקו"ת תזריע כאן כב, ד. סהמ"צ להצ"צ קג, ב. אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלב. ויקרא כרך א ע' רנג ואילך.
  14. 24. געה"ע שהוא בבריאה : ראה גם לקמן מאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום ובהערה 66.
  15. 24. אימא מקננא בכורסיא : ת"ז ת"ו כג, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רסב. וש"נ. קונטרסים ע' תכג. וש"נ.
  16. 25. בד"כ . . געה"ע וגעה"ת : ראה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 85.
  17. 26. ב' מתיבתות : נסמן לעיל ע' קפד.
  18. 27. דסוריא : וכ"ה (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן. ס"מ עזר"ת ע' קפ. בסה"מ תרל"ה כאן ע' רכז העיר לכאו' צ"ל: דסורא.
  19. 28. דסוריא . . דנהרדעא : ראה אגרת רב שרירא גאון ח"ג, פ"ב. ועוד. סדר הדורות ג"א תתקע"ט ד"ה רב ושמואל.
  20. 29. שם תנאים : ראה גם תו"א שמות מט, ב-ג.
  21. 30. והאתנים מוסדי ארץ : מיכה ו, ב.
  22. 31. אתנים אותיות תנאים : זהר סבא משפטים קי, ב. רע"מ תצא רעח ב. ת"ז תכ"א מג, סע"ב. מו, ב.

עמוד קצ

  1. 32. ואיתן גימ' תניא : ראה זהר שם. ת"ז שם מד, רע"א. תו"ח שמות ח"א יב, ג. וש"נ. סה"מ עזר"ת שם [ושם: אותיות תניא — וכ"ה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן]. תרל"ה כאן בהערה.
  2. 33. ואמוראים : ראה אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלא. סה"מ עזר"ת ע' קפא.
  3. 34. את ה' האמרת היום : תבוא כו, יז.
  4. 35. כי אמרתי עולם חסד יבנה : תהלים פט, ג.
  5. 36. משכיל לאיתן : שם פט, א.
  6. 37. כנ"ל : במאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיעא פ"ג.
  7. 38. איתן כמשמעו קשה : סוטה מה, ב במשנה. מו, סע"א ואילך.
  8. 39. שהתנאים והאמוראים . . נסים : ראה לקו"ת תזריע כב, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תמג. וש"נ. ס"ע תנו ואילך. שמות ח"א ע' קע ואילך. תקע"ז ע' רכח ואילך. סהמ"צ להצ"צ קג, ב. סה"מ תרל"ה כאן ע' רכז. תרל"ט ח"א ע' קנט. וש"נ. ע' רסג. ע' שמו. פלח הרמון ויקרא ע' ק.
  9. 40. ונפלאים ר' פנחס : בסה"מ תרל"ה כאן העיר אוצ"ל: ונפלאים כמו ר' פנחס.
  10. 41. גינאי חלוק לי מימך : חולין ז, א. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' שעט. וש"נ.
  11. 42. על מה אבדה הארץ : ירמי' ט, יא.
  12. 43. שלא ברכו בתורה : ב"מ פה, ב. נדרים פא, א. ראה לקו"ת פ' ראה כט, א.
  13. 44. אוריי' מח"ע נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
  14. 45. אאלפך חכ' : ע"פ איוב לג, ג. ראה גם לקו"ת אמור לב, סע"ד ואילך. פ' ראה ל, א.
  15. 46. שלגדולתו אין חקר : ע"פ תהלים קמה, ג.
  16. 47. דכולא קמי' כלא חשיב : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
  17. ב. פי' בלק"ת : במדבר.
  18. ג. אותיות איתן משמשות לעתיד : שהן באין בריש התיבה להורות על שימוש הפעולה להבא אפע"ל יפע"ל תפע"ל נפע"ל — לקו"ת פ' ראה יח, א.

עמוד קצא

  1. 48. ואהבת את הוי' : ואתחנן ו, ה.
  2. 49. לית מח' תפיסא בי' : ת"ז בהקדמה יז, א.
  3. 50. והיו הדברים האלה : ואתחנן ו, ו. ראה הנסמן לעיל במאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י הערה 113.
  4. 51. שאורייתא וקוב"ה כולא חד : מובא בתניא (פ"ד ופכ"ג) בשם הזהר. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רפה. וש"נ. אוה"ת חוקת ע' תשס.
  5. 52. אלה . . ו"ק : ראה גם לקו"ת פקודי ד, ג. ז, א. תו"ח נח נו, ב ובהערה 15. משפטים ח"ב רצא, ד ובהערה 268.
  6. 53. אנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
  7. 54. אבא בנימין . . סמוכה למטתי : ראה ברכות ה, ב. לקו"ת שבהערה הבאה. ברכה צו, ב. ואתחנן ד, א. תו"ח תצוה ח"ב שנ, ב ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רפח בשולי הגליון.
  8. 55. בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד : שה"ש כ, רע"ד.
  9. 56. שהכתוב מזהיר על דבור התורה : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן הערה 65.
  10. 56. וידבר ה' אל משה לאמר : ל' הכתוב וארא ו, י. כט. בא יג, א. ועוד. ראה גם לקמן מאמר ד"ה כתר יתנו לך ובהערה 104. סה"מ תרצ"ז ע' 263. עטר"ת ס"ע שצד ואילך. תרכ"ו ע' פה ד"ה קדיש [נדפס גם בסה"מ תרכ"ט ריש ע' קפד]. תרנ"ד ע' רנא [נדפס גם בסה"מ תרנ"ו ע' שדמ]. הערה בסה"מ תרל"ה כאן ס"ע רכח.
  11. 57. בגמ' הזהירו ע"ז : ערובין נד, א.
  12. 58. ודברת בם : ואתחנן ו, ז. ראה ספרי ופרש"י שם. יומא יט, ב ובפרש"י שם ד"ה בם (הב'). לקו"ש פסח כרך ז ע' 266 הערה 2. פקודי כרך טז ע' 462 ואילך ובהערות שם.
  13. 59. ויהי האדם . . ות"י לרוח ממללא : נסמן לעיל מאמר ד"ה מגילה נקראת הערה 249.
  14. 60. שהדבור הוא מבחי' חי' : ראה תו"א בראשית ד, א ואילך. מקץ מב, ב.
  15. 61. שע"י הרוח מוציאים : השווה (לענין תפלה) לקו"ת אמור לב, ג.

עמוד קצב

  1. 62. איתא בס"י עשר ספירות : ראה שם פ"א, מ"ז.
  2. 63. חסד דרועא ימינא : ת"ז בהקדמה יז, א.
  3. 64. הרוח . . אויר . . אור : ראה תו"א מקץ מב, ג. מג, ב.
  4. 65. אויר . . אור יו"ד : נסמן לעיל במאמר ד"ה להבין וכו' בענין הציץ הערה 214.
  5. 66. מי שאמר לשמן : ראה תענית כה, א (כגי' הע"י). מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קעח. ע' ערב ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח שמות ח"א כ, א. וש"נ.
  6. 67. מי יתן טהור מטמא : איוב יד, ד. ראה לקו"ת חוקת ס, א.
  7. 68. שנים שהם ארבע : נגעים פ"א, מ"א.
  8. 69. לעו"ז : קהלת ז, יד. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
  9. 70. שאת ובהרת . . לאה ורחל . . ספחת : ראה מאו"א מערכת ד' מראות נגעים ס"ט. לקו"ת להאריז"ל ס"פ תזריע [צויין באוה"ת תזריע כרך ג ע' תתכג]. ראה גם סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תנז. מאו"א הנ"ל הועתק עם הגהות באוה"ת תזריע כרך ב ע' תקכט [נדפס גם במהדורת תשנ"ב בכרך א ע' שמט]. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תנד. וראה גם לקמן פיסקא ועפמשנ"ת.
  10. 71. ספחת . . טפל לשאת . . לבהרת : שבועות ו, ב. ראה גם לקו"ת מלכים-א עה"פ (י, כט) ותצא המרכבה ממצרים.
  11. ה. ציץ משה : ציץ שעשה משה.
  12. ו. בלק"ת בביאור החלצו : מטות פז, ג.
  13. ז. קרומא דאוירא : ראה זהר ספרא דצניעותא תרומה קעו, ב. אד"ר נשא קכח, ב.

עמוד קצג

  1. 72. שהנגעים הם ק"נ דאצי' : ראה ע"ח שער ק"נ שמ"ט, ספ"ו.
  2. 73. איך שייך . . ק"נ דאצי' : ראה גם לקו"ת תזריע כאן כג, ב ואילך. אוה"ת שמיני ע' מח. המאמר שנדפס לאח"ז.
  3. 74. לא יגורך רע : תהלים ה, ה. ראה לקו"ת במדבר ג, ג.
  4. 75. איהו וחיוהי וגרמוהי חד : ראה ת"ז בהקדמה ג, ב. סה"מ תר"ם ח"א ע' מג. וש"נ.
  5. 76. ק"נ דאצי' . . מקור : ראה גם אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלג ואילך. בראשית כרך ג ע' תקסא ואילך. סה"מ תרל"ח ע' קלח ואילך.
  6. 77. והי' כל הנשוך . . וחי : חוקת כא, ח.
  7. 78. וכי נחש . . היו מתרפאין : ר"ה כט, א (במשנה).
  8. 79. הד' מראות נגעים הם לבינות : נגעים פ"א, מ"א.
  9. 80. נגעים . . לבן : ראה סידור שבהערה הבאה. אוה"ת תזריע ע' רנב. כרך ב ס"ע תקכז ואילך [נדפס גם במהדורת תשנ"ב בכרך א ס"ע שמז ואילך].
  10. 81. לבן . . לובן העליון : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"א. לקו"ת תזריע כד, א כאן ומציין לפרדס ש"ג פ"ז. לקמן על יד הערה 145 מציין לסידור שער הל"ג בעומר דש, ג ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' רכב. וש"נ. תו"ח ויצא קסח, ד ובהערה 31.
  11. 82. מהתגברות הדם . . כנ"ל : בסה"מ תרל"ה כאן מציין: ראה לעיל רד"ה אדם כי יהי' — שם ע' קצ וע' ריב.
  12. 83. בשם המד"ר : ויק"ר פט"ו, ב.
  13. 84. מים ודם הם חו"ב : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג פ"ד מערכת דם [וראה שם פי"ג מערכת מים. תניא פ"ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' רטז. וש"נ]. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ס"ע תעג ואילך.
  14. ח. להעיר : מתחילה נרשם תיבת: ע', וממעל לשורה נרשם תיבת: להעיר, ותיבת ע' לא נמחק.
  15. ט. דס"ב ב' : בלקו"ת חוקת.
  16. י. ד"ס ע"ב : בלקו"ת שם.
  17. יא. דס"א ע"ד : שם הוא התחלת המאמר. וראה גם שם סב, ב. וראה גם לעיל הערה 76.

עמוד קצד

  1. 85. ימותו ולא בחכ' : איוב ד, כא. ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רצט.
  2. 86. מסתלק אור אבא . . נגע : ראה זהר תזריע מט, ב (ובביאוה"ז שם). ע"ח שער לאה ורחל של"ח, פ"ז. לקו"ת תזריע כג, ב. מצורע כד, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תכג ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תנג וע' תעג ואילך. סהמ"צ להצ"צ ק, ב ואילך.
  3. 87. שספיקא דאורייתא לחומרא : ביצה ג, ב.
  4. 88. וה' עליהם יראה : זכרי' ט, יד. ראה גם לקו"ת ואתחנן ב, סע"ד.
  5. 89. הברקה בחי' מים כנ"ל : ראה לעיל מאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיעא פ"ג.
  6. 90. במתיבתא דרקיע אמרי טהור : בסה"מ תרל"ה כאן העיר: אוצ"ל: אמר (או: אמר קוב"ה) טהור, והכוונה, דאף שלהשגת מתיבתא דרקיע הוא טמא, מ"מ מאיר גם בהם (בחי' שלמע' מהשגה) מה שקוב"ה אמר טהור.
  7. 91. ספק ממזר . . ספיקו טהור : קדושין עג, א. ראה לקו"ת תזריע כאן כד, סע"א-ב. סהמ"צ להצ"צ מהדורת אותיות מרובעות ע' קד וע' 226 [ושם שו"ה בפסק ממזר כי ממזר כי — אוצ"ל: בספק ממזר כי]. ראה גם שו"ת הצ"צ חיו"ד סקמ"ב, ס"ב. ס"ג.
  8. 92. ספק טומאה ברה"ר טהור : טהרות פ"ד, מי"א. סוטה כח, ב.
  9. 93. ונסתרה והיא נטמאה : נשא ה, יג. ראה תוד"ה התם חולין ט, ב. תוד"ה והלל נדה ב, א. תוספת הרא"ש נדה ג, א ד"ה אי.
  10. 94. רה"ר הוא טורי דפרודא : ראה תניא ספל"ג ובמ"מ הגהות והערות קצרות לשם. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רצו־ דברים ח"ב ע' תעט ובהנסמן בהנ"ל.

עמוד קצה

  1. 95. כנ"ל : סוף פיסקא שלפנ"ז.
  2. 96. ספק שאינו שקול כמ"ש התוס' : ד"ה ר"י אומר נדה יט, א.
  3. 97. בר"ה טהור . . ברה"י טמא : ראה לעיל הערה 93.
  4. 98. שאם לא נודע לנו : ראה לקו"ת תזריע כאן כד, סע"א. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ס"ע קנה [נדפס גם באוה"ת תזריע כרך ב' מהדורת תשנ"ג ע' תקלה בשולי היריעה].
  5. 99. בהשגה : בסה"מ תרל"ה כאן ע' רלב העיר: אוצ"ל: מהשגה.
  6. 100. קוב"ה אתי לאשתעשע : ראה זהר אחרי סז, ב. לך עז, א. לעיל מאמר ד"ה בגמ' וכו' קא מפלגי במתיבתא דרקיעא ובהערה 5.
  7. 101. עד שאמרו : ב"מ פו, א.
  8. 102. רב"נ : שם: נוכח רב"נ.
  9. 103. יחיד : שם: אני יחיד.
  10. 104. סנהדרי . . שבעים ואחד : סנהדרין ב, סע"א (במשנה).
  11. 105. אספה לי . . ישראל : בהעלותך יא, טז.
  12. 106. אותו שכנגד משה : ראה רמב"ם הל' סנהדרין פ"א, ה"ג. ראה גם אוה"ת חנוכה ח"ב ס"ע 578 ואילך.
  13. 107. מופלא שבסנהדרין : ראה הוריות ד, ב (במשנה).
  14. 108. ויאצל משה מן הרוח : בהעלותך יא, כה בהוספת תיבת משה — ראה סה"מ תרל"ה כאן ע' רלג בהערה.
  15. 109. שהשבעים היו כנגד משה : ראה גם תו"א וירא יד, א. לקו"ת ואתחנן יב, א.
  16. 110. וע"פ הקבלה : ראה אוה"ת בהעלותך ע' שפט ואילך. חנוכה שם ע' רצ.
  17. 111. ע' זקנים . . ז"ת דבינה : ראה רמ"ז ס"פ שופטים.
  18. 112. ומשה . . יסוד דאבא : ראה גם לעיל מאמר ד"ה מגילה נקראת על יד הערה 13 מלקו"ת להאריז"ל פ' בלק [ד"ה ענין בלק ובלעם הב']. לקו"ש שמות כרך ו ע' 244 ואילך.

עמוד קצו

  1. 113. ברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא ובהערה 81.
  2. 114. דס"ה : ע"ב. ראה גם חידושי אגדות מהרש"א ב"מ פו, א ד"ה ספק.
  3. 115. לטהרו או לטמאו : תזריע יג, נט.
  4. 116. לשון ספק . . בקרא : ראה גם סהמ"צ להצ"צ מהדורת אותיות מרובעות ע' קיד. נדפס גם באוה"ת תזריע כרך ב ע' תקלה.
  5. 117. והודע אליו . . לא נודע : ראה ויקרא ה, יז-יח וברש"י ד"ה ולא ידע ואשם והביא. הלשון ”והודע אליו חטאתו אשר חטא" ראה שם ד, כג. כח ”או הודע אליו חטאתו אשר חטא". הלשון ”או לא נודע" ראה שם ה, יז (ולא ידע). יח (והוא לא ידע).
  6. 118. יתומים היינו . . כאלמנות : איכה ה, ג.
  7. 119. ת"י : בסהמ"צ ואוה"ת שבהערה 116: איתא בתרגם. ראה מגילה ג, א. שו"ת זכר יהוסף — לר' יוסף זכרי' שאוועל — סקכ"א.
  8. 120. כארמלתא : בתרגום ואוה"ת: כאמרלן. בסהמ"צ: כאמרלין.
  9. 121. דאזל : בתרגום: דאזלו. בסהמ"צ ובאוה"ת: דאזלי.
  10. 122. בעלה : בתרגום ובסהמ"צ: גבריהון. באוה"ת: גובריהן.
  11. 123. ומספקא : שם: ומספקא להון.
  12. 124. היתה כאלמנה . . למדנה"י : איכה א, א וברש"י. איכ"ר שם ג. תענית כ, א. סנהדרין קד, סע"א.
  13. 125. קוב"ה בגלותא . . לעילא : ראה זהר ויגש רי, א. ויקרא כ, ב. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' שסג. וש"נ. תו"ח שמות ח"א לט, סע"א ואילך ובהערה 72. סה"מ תר"ם ח"א ע' שיב. וש"נ.
  14. 126. קוב"ה דא וא"ו : ראה סידור שחרית נח, ב ואילך.
  15. 127. ים החכ' : ראה לעיל מאמר ד"ה זכור את יום השבת הערה 167.
  16. 128. ותורה . . כד מים החכמה : ראה גם לקמן מאמר ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו ובהערה 99.
  17. 129. כנס"י אימא תתאה : ראה תניא פנ"ב.

עמוד קצז

  1. 130. כי אם . . עד מאד : איכה ה, כב. ראה איכ"ר שם (ובמת"כ). שם פ"א, כג (וביפה ענף שם). פי' המדרש באו"א ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' רפו.
  2. 131. זכרי' : ראה בשולי הגליון כאן.
  3. 132. זכרי' שהי' אחר ירמי' : ראה ב"ב יד, ב. הקדמת הרמב"ם לספר היד. ירמי' — ראה סדר הדורות ג"א רצ"ח. זכרי' — ראה שם ג"א ת"ח (ד"ה אנשי). תמ"ב (ד"ה חגי).
  4. 133. ואתם תהיו לי : כ"ה בכ"מ ומהם — מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קכד [במהדורת תשס"ד ע' שכג]. תק"ע ע' כט. ש"א צב, ב. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרט"ו ע' נז. ע' סא. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קעח. תרל"ה כאן ע' רלד. לשון הכתוב הובא בשולי הגליון כאן.
  5. 134. ואוריש אתכם כל הגוים : לשון הכתוב הובא בשולי הגליון כאן.
  6. 135. שהד' מראות נגעים . . מלכיות : ראה ויק"ר פט"ו, ט.
  7. 136. כנ"ל : בפיסקא שלפנ"ז.
  8. 137. ועפמשנ"ת : לעיל פיסקא ומעתה.
  9. 138. מצורע מוציא שם רע : ראה ויק"ר פט"ז, ב. ו. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן הערה 3.
  10. יב. מלאכי שהי' אחר ירמי' : ראה הערה 132.
  11. יג. תקס"ז נייר חלק : ראה אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקכט. ראה גם אוה"ת תזריע כרך ב ס"ע תקלה: ”וכמ"ש מזה באריכות בהגהות לדרוש בהרת ונכתב בנייר חלק שבבוך מו"ח תקס"ז". לקמן מאמר ד"ה ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' (שנדפס לאח"ז) בתחילתו: תקס"ז נייר לבן דף קו, א. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' שצח: ”וע' בהגהות על דרוש בהרת שבלק"ת (על נייר לבן בספר תקס"ו". שם ע' תנא: ”וע' בהגהות לדרוש בהרת בנייר לבן שבס' תקס"ז כמדומה". שם ע' תנג: ”הגהות לדרוש בהרת שבלק"ת בנייר לבן בס' תקס"ז". ראה בהנרשם שם. ולהעיר מאוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'רסג: ”עד אות ח הוא בנייר שבתוך בוך שימני כחותם תקס"ז כ"י דו"ח". המשך תער"ב ח"ג ע' א'תלו: ”ע' בנייר שבסוף ס' תקס"ו".

עמוד קצח

  1. 139. ולה"ר : אוצ"ל: ולה"ר).
  2. 140. לבן . . שתי בנות : ראה הערה הבאה.
  3. 141. שם הגדולה לאה : ויצא כט, טז. ראה זהר רע"מ פינחס רמד, ב. ע"ח שער יעקב ולאה של"ז, פ"ד. הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' רכב.
  4. 144. ושם הקטנה רחל : ראה הערה 141.
  5. 143. ה' ראשונה . . אחרונה . . בינה ומל' : ראה זהר ויקרא יז, א. תו"ח ויצא קסז, ג הערה 38.
  6. 142. לאה . . רחל . . בינה ומל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ב מערכת לאה ופ"כ מערכת רחל.
  7. 145. בסידור בד"ה עד הגל : שער הל"ג בעומר דש, ג ואילך. וראה גם לעיל הערה 81.
  8. 146. ע"א : אוצ"ל: רע"ב.
  9. 147. בזהר . . ישבעו . . אשר שם : תהלים קד, טז. יז. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' קעו ואילך. וש"נ.
  10. 148. שבינה נק' קן צפור : ראה מאו"א מערכת קן צפור אות לג וביאיר נתיב שם — הובא באוה"ת שבהערה הבאה.
  11. 149. בד"ה כי יקרא קן צפור : ראה אוה"ת תצא ע' תתקמח ואילך.
  12. 151. בתילים סי' פ"ד : פסוק ד. ראה גם אוה"ת שם ע' תתקיא. ס"ע תתקל ואילך.
  13. 150. מל' נקרא צפור . . השכינה : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ח מערכת צפור — הובא באוה"ת שם ע' תתקיח.
  14. 152. ושלח את הצפור החיה : מצורע יד, ז.
  15. 153. ובבחי' : בבוך תרמ"א 2086 כת"י מעתיק: ובבחיי.

עמוד קצט

  1. 154. ובבחיי פ' מצורע : עה"פ (יד, ז) — הובא באוה"ת תזריע כאן ע' תקכט. וראה גם ציוני שם — הובא באוה"ת מצורע כרך ג ע' תתכא. ושם ע' תתכד בשם הרמב"ן (יד, ד).
  2. 155. ובלק"ת מהאריז"ל במקומו : הובא באוה"ת תזריע כאן ע' תקכט ושם: (ובלק"ת מהאריז"ל) כאן.
  3. 156. ב' : בלקו"ת שם: כי ב'.
  4. 157. בזהר פ' ויחי דרי"ז : שם: בפרשת ויחי.
  5. 158. מוח : שם: סוד מוח.
  6. 159. בינה : באוה"ת: דבינה.
  7. 160. כנודע : שם: כידוע.
  8. 161. והחכמה תחי' : שם: החכמה תחיה את.