ב ד

והמשכה זו נעשית שלא ע"י אתעדל"ת שאין אתעדל"ת יכולה להשיגה רק ע"י לימוד התורה בצירופי אותיו הוא ממשיך וכמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי ויכתוב משה כו' שע"י הורה קורא וממשיך בחי' הוי'. ולכן נקרא קורא בתורה כמ"ש במ"א. וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ודברת בם כו' שגם הדברים אשר אנכי מי שאנכי מצוך יהי' מאליהם וממילא על לבבך ע"י ודברת בם כי ודברת מלשון הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים לכומר כי בם בעצמם תדבר ותמשיך בחי' אנכי מי שאנכי שהוא בחי' אתעדל"ע שנעשית שלא ע"י אתעדל"ת כלל מפני שהיא למעלה מעלה מאתעדל"ת (וז"ש בפ' תרומה (קכ"ח א') אשתדלותא דאורייתא כו' וזהו ענין ותורתך חנני (בתלים קי"ט כ"ט) אתה חוננת' למדע תורתך והיינו כדלקמן בפי' ואתחנן מתנת חנם. ועמ"ש בפ' במדבר ענין וממדבר מתנה כי בחי' מדבר הוא כמ"ש במדבר כו' בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם פי' שאין האתעדל"ת של האדם מגעת שם כלל והיינו כי ענין אתעדל"ת הוא כמ"ש כמים הפנים כו' כן האתעדל"ת של לב האדם מעורר אתעדל"ע מבחי' אדם העליון משא"כ בבחי' כי לא אדם הוא אין אתעדל"ת מגעת שם וזהו ולא ישב אדם שם כו' אלא שנמשך אתעדל"ע מצד עצמו בבחי' מתנה והוא ענין המשכה שע"י עסק התורה שנאמר בה וממדבר מתנה כו' וזהו כי באור פניך נתת לנו תורת חיים (ועמ"ש בפ' ראה ע"פ אחרי ה' כו' תלכו בענין ובקולו תשמעו ובד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע גבי שבועות. ובאג"ה בסופו ד"ה דוד זמירות קרית להו)) וזהו אתה החילות להראות את עבדך כי משה קיבל תורה מסיני ושם הוא אתה החילות אתעדל"ע לבד וע' בסד"צ (תרומה קע"ו א') (וברבות כאן אתה החלות כו' אתה התחלת לבוא אצלי כו') וגם לבחי' אתעדל"ת להיות אתעדל"ע צריך להיות תחלה אתעדל"ע שהוא בחי' ב"ק יוצאת מהר חורב כו' הארה מלמעלה להיות הרהורי תשובה כו'. ועד"ז תקנו חכמים ברכות המצות עובר לעשייתן כי אשר קדשנו במצותיו פי' שע"י המצות שהם בחי' אתעדל"ת שנעשים בדב רים גשמים ציצית של צמר ותפילין של קלף סוכה לולב כו' נעשה אתעדל"ע והוא להיות שורה קדושה עליונה. אך כדי להיות קדשנו במצותיו וצונו להיות אתעדל"ת גורם ומעורר אתעדל"ע הוא ע"י אתעדל"ע תחלה שהיא ההארה הבאה מלמעלה להיות בא"י אמ"ה שיהי' ברוך ונמשך בחי' גילוי הוי' למטה שעי"ז אשר קדשנו במצותיו וצונו. ולכן תקנו הברכה קודם המצוה שע"י הברכה היא שנעשית ההמשכה להיות עשיית המצוה באתעדל"ת גורם אתעדל"ע ועמ"ש בד"ה ביום השמע"צ בענין גדול תלמוד שמביא לידי מעשה וזהו שביקש משה אעברה נא ואראה את הארץ כו' כי ארץ העליונה הוא כנסת ישראל שנק' ארץ חפץ ורצה משה להמשיך בה בחי' אתה החילות שהוא בחינת אתערותא דלעילא הנעשית שלא ע"י אתעדל"ת:

ד והנה בחי' אתעדל"ע בבחי' זו לא תמשך למטה להיות בבחי' גילוי ממש בשכל והשגת המחשבה ממש כי לית מחשבה תפיסא בך כלל. ואינו נתפס כ"א בבחי' ראיה והסתכלות הלב וכמ"ש עיניך יונים דהיינו כשכנ"י היא בבחי' יונתי תמתי שאז היא במדרגה עליונה מא נעלה ואזי היא בבחי' עינים שהוא בחי' הסתכלות לבד שאין המשכה זו נתפסת בגילוי וההתלבשות בהמחשבה כ"א הארה בעלמא כענין מ"ש ויצא כברק חצו שהוא כעין ברק המבריק במוחו שהוא למעלה מכדי השגתו שאין כח השגת מוחו יכול להכיל. וע"כ אשתומם כשעה חדא ולכן כתיב ואראה את הארץ שרצה משה להמשיך בחי' זו בבחי' ראיה ואנכה"ג שתקנו הברכות של המצות להמשיך בחי' אתעדל"ע הם הנק' חכמים עיני העדה שהם מבחי' עיניך יונים להמשיך הארה מבחי' ראי'