וירא העם וינועו כו' בינה יתירה
קעטוירא העם וינועו כו' בינה יתירה
פ' במדבר ערב חגה"ש
(וירא העם וינועו895 ויעמדו מרחוק896, וכן כתיב ויחרד כל העם897 אשר במחנה, וצ"ל מהו שייך יראה וחרדה למ"ת, הנה ארז"ל אלפים שנה קדמה תורה קפלעולם898, והיינו למעלת העולם899 ע"ש אאלפך חכ' אאלפך בינה900, ויובן בהקדם מארז"ל)
(ךח) בינה יתירה ניתנה באשה יראת ה', עפמ"ש נקבה תסובב גבר901, שלע"ל יתגלה בחי' זו, ועכשיו ישנה בבחי' היראה שנק' בשם אשה, דהנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ902 אראנו נפלאות, דעם היות שהגילוי דלע"ל יהי' גילוי יותר מיצ"מ שלכן אמרו וכי מזכירים יצ"מ לע"ל903, עכ"ז יהי' ע"ד כמו ביצ"מ, והענין הוא דביצ"מ כתי' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים, שהי' הגילוי בבחי' דילוג ולא כסדר המדרגות כן לע"ל יהי' ג"כ בבחי' דילוג, אבל בזאת יהי' יתרון בחי' הגילוי דלע"ל על הגילוי דיצ"מ, שלע"ל יהי' הדילוג בבחי' קיפוץ וכמ"ש מקפץ על הגבעות904, ושרש ההפרש905 הוא שדילוג הוא ברגל א', וקיפוץ הוא בשני רגלים906, שמקפץ בב' רגליו בב"א ממקום למקום.
והענין הוא דכל בחי' דילוג הוא הארה גדולה שבאה מלמעלה שאינה יכולה להתגלות כ"א בבחי' רגל לבד, כי מלבד שכל בחי' הגילוי אפי' כסדר המדרגות הוא רק בחי' אחרונה שנק' נה"י ובחי' רגל כו', הנה דעת לנבון נקל907 שבחי' הגילוי שבא בבחי' דילוג שהוא שלא כסדר המדרגות א"א להתגלות כ"א ע"י בחי' רגל כו', וכמ"ש ועמדו רגליו <40>
כו', וכתי' והארץ הדום רגלי908, וכתי' ויראו את אלקי ישראל909 ותחת רגליו, שהגילוי מה שהי' ומה שיהי'910 זהו מבחי' רגל, ויש ב' רגלים היינו ב' בחי' קו הימין וקו השמאל שהם אהוי"ר, וזהו מדלג על ההרים שהוא בחי' דילוג ברגל א' היינו גילוי בבחי' אהבה, ומקפץ על הגבעות שהוא בחי' דילוג הנק' קיפוץ שהוא בשתי רגלים זהו כשנמשך גילוי בחי' יראה, וע"ז אמרו ובמורא גדול זה גילוי שכינה911 בחי' מל' דא"ס, והגם שגם ביצ"מ הי' ג"כ גילוי בחי' קפאמורא גדול זהו מפני שיצ"מ הי' הכנה למ"ת, וית' לקמן שב' רגלים אלו הם בחי' תומ"צ, לכן הי' לפי שעה הי'912 הגילוי מבחי' מורא גדול, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל כדכתי' ועמדו רגליו כו', וגם יהי' מבחי' עליונה יותר כנודע. והנה לבחי' אהבה בנקל יותר לבוא מכמו לבוא לידי גילוי בחי' היראה, כנראה בחוש שכל אדם יכול להתפעל בבחי' אהבה בזמן קטן, ולבוא לידי יראה אינו בנקל כ"כ, והיינו מפני כי בחי' יר"ע הוא למעלה במדריגה מבחי' אהבה כו', שאה"ר הוא בחי' ה' עילאה ובחי' יר"ע הוא יו"ד913 של שם כו'.
והנה נודע כי האבות נק' בשם הרים914, והאמהות נקראו בשם גבעות915 כו', ולכאו' יפלא מפני מה מדלג על ההרים שרומז לאבות שהוא הגילוי בבחי' רגל א' לבד והיינו בחי' אהבה, ועל הגבעות שהם האמהות מקפץ שהוא הגילוי בשני הבחי' דאוי"ר כו', ולכאו' האבות גבוהים במדריגה שהם היו משפיעים בחי' דכר, והאמהות נוק' מקבלים כו'. אך הענין דעם היות שהיו מקבלים עכ"ז בבחי' א' היו גבוהים מהאבות והם היו משפיעים בבחי' זו, דהנה באברהם כתי' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה916 שנצטוה אברהם לקבל משרה כל אשר תשפיע לו באמרה לו כך וכך עשה וכמארז"ל שהי' אברהם טפל לשרה בנביאות917, וברבקה נא' טובת מראה מאד918 פי' מאד בלי גבול וכמשנ"ת מזה לעיל919, וכתי'920 ותרד העיינה ותמלא כדה ותעל921 ותאמר שתה וגם לגמליך923 כו' שהיתה ג"כ משפיע, ותרד העיינה ותמלא כדה922 הוא בחי' ך"ד ספרין דאורייתא924 שזה הי' בחי' ירידה לפניה, ויובן כ"ז ע"פ מארז"ל שלשה הטעימן הקב"ה925 מעין עוה"ב אברהם יצחק ויעקב שנא' בהם בכל מכל כל926, ולע"ל כתי' נקבה תסובב גבר היינו שתתעלה בחי' המקבל למעלה מעלה מבחי' דכר המשפיע עכשיו, ותהי' א"ח בחי' עטרה לבעלה927 כו' והיינו מפני כי סוף מעשה עלה במח' תחלה928, ונעוץ קפבתחלתן בסופן929 שבסוף דוקא יש כוונת נעיצת התחילה יותר מבבחי' ראש המתפשט כמ"ש מזה במ"א בד"ה ועמדו רגליו על הר הזתים930 ובכ"ד, והיינו כי שם ב"ן שרשו למעלה משם מ"ה931, ומפני כי האבות הטעימן מעין עוה"ב לכן הי' אצלם גם בחי' זו שקיבלו מהאמהות כו', והגם כי בודאי האמהות היו מקבלים מהאבות, עכ"ז גם האבות קיבלו מהם, וכנודע שיש ב' בחי' מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, <41>
שמלמעלמ"ט היינו האבות משפיעים, אבל מלמטלמ"ע היו האמהות משפיעים בדרך או"ח והאבות היו מקבלים כו', כי כן מדות דקדושה הם932 בבחי' נתב"ס וסוב"ת, ושני בחי' אלו למטה הם תורה ומצות שבבחי' א' תורה גדולה יותר וכמארז"ל גדול תלמוד933 שמביא לידי מעשה, והיינו שע"י בחי' חכמת התורה יודעים האיך לעשות המצוה כידוע, ואם אין עושים כן רק באופן אחר אין זו מצוה כלל, ובבחי' אחרת המצות גדולות יותר שהרי מזה עצמו מוכח ממה שאמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שכל מעלת התלמוד הוא מפני שמביא לידי עשיית המצות, א"כ מובן שלבסוף בחי' מעשה המצות גדול יותר934 כו', ולא המדרש עיקר אלא המעשה935, והיינו מפני ששרש המצות הם בבחי' כת"ר תר"ך עמודי אור כידוע שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך ששרשם בבחי' הכתר, וכתי' והחכ' תחי' בעליה שעם היות שהחכ' תחי' היינו שע"י החכ' יודעים האיך לעשות המצוה עכ"ז המצות הם בעליה דחכ'936, והיינו מפני כי שרשם גבוה יותר וכנ"ל, והנה התורה נק' הר דכתי' ישאו הרים שלום, ושלום הוא בחי' תורה כמ"ש או יחזיק במעוזי938 יעשה שלום כו' וארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום939 כו', וזהו מדלג על ההרים בזכות התורה, ועכ"ז הוא רק דילוג ברגל א' בחי' אהבה לבד, מקפץ על הגבעות הם בחי' המצות כמ"ש וגבעות בצדקה937, וע"י בחי' המצות מקפץ בשתי רגליו היינו ב' הבחי' דאהוי"ר כו', והיינו מפני שהמצות שרשם למעלה יותר לכן ע"י יוכל להיות גם גילוי בחי' היראה940 כו', ונמצא מובן כי בזאת דוקא יבא אל הקדש בחי' יר"ע, שזהו ע"י זאת בחי' מל' קפגמצות המלך, ושרשם בבחי' הכתר ולכן בינה יתירה ניתנה באשה יראת ה' שעי"ז יבא אל הקדש בחי' יר"ע כו'.
קיצור. לע"ל נקבה תסובב גבר, דילוג וקפיצה, דילוג ברגל א' אהבה, על ההרים אבות, מקפץ בשני רגלים אהוי"ר על הגבעות אמהות, והאבות הטעימן מעין עוה"ב לכן הי' אברהם טפל לשרה בנביאות, שמע בקולה, ובעבודה ז"ע תורה ומצות כו'.
(ךט) ולהבין מעלת ענין בחי' הקדש, וגם איך ע"י בזאת יבא אל הקדש, דפי' קדש941 ידוע שהוא למעלה מן בחי' החכ' הנגלית בהשגה שנק' קדוש בוא"ו942 ע"ש ההמשכה וההתפשטות גילוי החכ' בבינה בחי' השגה והבנה, אבל בחי' קדש עילאה היינו בחי' פנימיות החכ' כח מ"ה כלומר מה פשפשת943 כו', וע"י היראה דוקא בא לידי מדריגת קדש עילאה בחי' ביטול במציאות ולא ע"י האהבה כו'.
<42>
וביאור הענין יובן ע"פ מ"ש בזהר ח"ג ד"ק ע"ב944 דזיווגא דכנס"י במלכא קדישא הוא בזמנא דנטלא מבי אבא וכדין קרינן לה קדש, דהא מבי אבא נטלא שמא דא, וכמ"ש אחותי בת אבי כו' ותהי לי לאשה, והענין הוא דשרש בחי' היחוד והזווג ע"ד עבודת ה' ז"ע שיומשך מבחי' קוב"ה מה שהוא קדוש ומובדל ואני ה' לא שניתי945 יומשך בגילוי תוך עלמין, בנקודת הלב הגשמי שיהי' הלב הגשמי מתפעל ונמשך לדבקה בו ית', וז"ע946 היחוד דק"ש שאומרים שמע כו' ה' אחד947, פי' שמע הוא לשון השמעה בלב שישים אל לבו איך שהשם אחד הוא א' ח"ד והיינו א' בח' וד' שהם ז"ר וארץ וד"ר העולם948, שהם בטלים לבחי' האלף בחי' אלופו של עולם949 ואינם תופסים מקום כלל לפי שבשכמל"ו פי' שכל העולמות מעולם ועד עולם הם מבחי' מלכותו ית' שאינו אלא בחי' שם בלבד, כמשל השם באדם שאינו אלא לזולתו שיקראהו בשמו משא"כ כשהוא לבדו בפ"ע הרי השם בטל וטפל אליו ואין לו מהות בפ"ע, כך החיות המתפשט בעולמות אינה אלא ממדת מלכותו שהוא בחי' שם להיות התפשטות מדת מלכותו על העולמות קפדשיהי' מלך שמו נקרא עליהם950, אבל לגבי אוא"ס ב"ה בכבודו ובעצמו אינו תופס מקום כלל וכמו קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד952, ולפיכך ואהבת את ה' שיהי' בבחי' אלקיך שיהי'951 אלקה שלך953 שתהא בטל אליו בכל לבבך פי' שיהי' המשכת בחי' גילוי אלקותו ית' בתוך לבבך954, כי ב' השימוש של בכל לבבך הוא פי' בתוך דהיינו להיות בטל רצונך מפני רצונו955, ופי' לבבך ביצ"ט וביצה"ר956 לאכפיי' לסט"א ולהיות את הטפל להוי'957 כו', וזה כל האדם958 שלא נברא אלא בשביל זה, וכל ימי שנותינו בהם959 שבעים שנה ושמונים שנה ואח"כ כיון דאיפלג איפלג960, הוא כדי להמשיך גילוי אלקותו ית' למטה בתוך לבבינו בכ"י מעט מעט עד שיתהפך מן הקצה אל הקצה, להטות לבבינו אליו ית' שיהי' הלב הגשמי דוקא מתפעל ונמשך לדבקה בו כי הנשמה א"צ תיקון961 כלל, ולא ירדה אלא לתקן הנה"ב והגוף, וזהו שא' ימי שנותינו בהם, בהם אותיות בהמה962 היינו בשביל בירור נה"ב והגוף שיהי' לבי ובשרי ירננו963 אל אל חי, וז"ע יחוד קוב"ה ושכינתי'964 קוב"ה הוא קדוש ומובדל, ושכינתי' היינו הארתו שמאיר ומתלבש בעולמות והיינו שיהי' השראת קדושתו שהוא קדוש ומובדל כו' ואני ה' לא שניתי בגילוי תוך עלמין בנקודת הלב הגשמי965, וע"י אתעדל"ת זו נמשך אתעדל"ע להיות ברכה והמשכה בגילוי כמ"ש בלק"ת בד"ה ואתחנן ספ"ב ובקיצור אות הנ"ל, וע' בביאור
<43>
כ"י אאזמו"ר ז"ל967 ע"פ הוי' לי בעוזרי שכ' כי הארת הקו וחוט נק' שכינה לגבי עצמיות אוא"ס עכ"ל966, ונמצא כי עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור מאוא"ס שלפני הצמצום בבחי' הקו וחוט כו'.
קפהקיצור. ענין היחוד בעבודה שיומשך מבחי' קוב"ה מה שהוא קדוש ומובדל יומשך בגילוי תוך הלב הגשמי, וע"י אתעדל"ת זו נמשך יחוד קוב"ה ושכינתי', ובחי' הארת הק"ו נק' שכינה לגבי עצמיות אוא"ס.
(למ"ד) והנה נודע כי בחי' החכמה נק' קדש, וכמ"ש בזח"ג אמור דצ"ד ע"ב בענין קדש מלה בגרמה היא, והיינו שאפי' אם לא הי' בורא כל העולמות כלל הי' שייך בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, משא"כ בחי' המדות דחו"ג אינם שייך אא"כ יש זולת969, והיינו ענין הנבראים, וכעין זה כמדומה שפי' בפרד"ס970 במעלת ג"ר על ז"ת968, ומבשרי אחזה שענין היות האדם חסדן או רחמן לא יתכן כ"א כשיש על מי להתחסד או להתרחם, ובלתי זאת מתבטל כל ענין מדות אלו, שלא יתכן לומר שמתחסד על עצמו או שמרחם על עצמו, והגם כי ענין השפעת החסד או הרחמים ה"ז פעולת המדה ולא עצם המדה כו', מ"מ כאשר לא יש פעולת המדה עם היות שיכול להיות עצם המדה, אמנם מפני העדר פעולתה איננה ניכרת כלל, שהרי בלתי ההשפעה או מה שמדבר בעניני השפעה שג"ז מוכרח להיות לזולת בשביל זולתו, אינו ניכר כלל בין מי שהוא ותרן גדול, ובין מי שהוא כילי ביותר, ונמצא שבהעדר הזולת שלא יש פעולת המדות ה"ז כאלו המדה עצמה לא הי' ולא נברא כלל, משא"כ בבחי' החכ' שאינו מוכרח כלל לומר שכשלא יש למי להשפיע אזי אינו משכיל כלל, שלא כן הוא שהרי יכול לישב בדד יחידי ולהשכיל השכלות גדולות ועצומות, ועם היות שמתלמידי יותר מכולם, באמת א"ז דבר חדש לגמרי כ"א שע"י הדבור מאיר ממקור השכל יתרון בגילוי השכל שז"ע בינה יתירה שיש באשה בחי' הדבור כנ"ל971, אבל בענין ההשכלה הלא מצינו בגדולי הראשונים שהיו מתבודדי'971 בכדי להשכיל ולהתבונן בהתבוננות בגדולת ה', וכמו שהשבטים היו רועי צאן972 והיו יושבין בשדות בכדי שלא יבלבלו להם התקשרות השכל ורעו"ד לאלקות כו', וכמו שמצינו ברשב"י שבהיותו יושב יחידי רק עם בנו ר"א973 במערה ניתוסף לו חכמה על חכמתו בלימוד תורתו עד שמתחלה כשהי' קפומקשה מרפב"י הי' רפב"י מתרץ כו', ואחר ישיבתו במערה כשהי' רפב"י מקשה הי' רשב"י מתרץ כו', הרי ניתוסף לו חכ' יתירה גם כשלא הי' לו לפני מי להשפיע, וכמו שמצינו בסנהדרין כשהיו נושאים ונותנים יש975 בזה מחלוקת <44>
רש"י והרמב"ם974 אם כל א' לעצמו או עם בן זוגו ולא ע"ד השפעה לזולתו, אלא שבחי' החכ' אינו מוכרח כשיש זולת דוקא כ"א גם בינו לבין עצמו הוא ג"כ שייך, ועד"ז יובן למעלה שבחי' המדות הוא כשיש זולת דהיינו כשנבראו הנבראים, וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו976 כו' מצד טבע הטוב977 להטיב978 שבשביל השפעת המדה נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים ונוצרו היצורים ונעשו הנעשים, כי מבלעדי אבי"ע לא יתכן כלל ענין מדת הטוב כו', אבל חכ' קדש מלה בגרמי' גם כשלא היו הנבראים כלל, וכמארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שגם כשלא נבה"ע כלל הי' חכמת התורה כו', ונמצא שקריאת החכ' בשם קדש להיותה מובדל לגמרי מבחי' הזולת, וכמו שקדש פירושו מובדל979 כמ"ש ויבדל אהרן להקדישו980 קדש קדשים כך החכ' היא למעלה מהשגה אשר אין נתפס ואין מושג כלל רק מאיר למעלה משכלו ובינתו ומאין תמצא כו' ועש"ז נק' החכ' ג"כ אין981 כמ"ש בכ"ד, ולכאו' צ"ל שממ"ש מאין תמצא יובן שהחכ' אינו אין אלא שהיא תמצא מאין, אך הענין הוא שלשון תמצא אינו נופל כ"א כשלא נשתנית כלל מהמקור, ועד"מ המוצא מציאה שחייב להכריז982 שענין ההכרזה הוא בכדי שמי שנאבד אצלו דבר זה יאמר סימנים983 שהוא שלו שהסימנים מוכיחים שדבר זה הי' אצלו תחילה והיא שלו שאל"כ לא הי' חייב להחזיר לו כלל, ועד"ז הוא בענין החכ' שאומרו שהיא מאין תמצא לשון מציאה מובן שלא נשתנית כלל מכמו היותה תחילה בבחי' האין הממציא החכ' אלא שנתגלה ויצא מאין שאינו מושג כלל כמו שלא נודע מחפץ המציאה קודם שנאבדה אצל בעל האבידה ובאה לידי גילוי המוצא המציאה ע"י שאבדה, רק שבמשל הרי בא זה לידי קפזהשגה גמורה ובבחי' החכ' היא רק בבחי' ברק המבריק984 לבד מפני שהיא עדיין למעלה מהשגה כו', ולכן היא עדיין ג"כ בחי' אין כו'.
קיצור. שקדש היא בחי' חכמה כי קדש לשון מובדל וכן חכ' עילאה היא למעלה מגדר השגה, ולכן נק' אין כו'.
(וזהו שתורה קדמה לעולם להיותה מבחי' חכ' שאינה שייכה לעולם, ולכן כאשר ניתנה תורה חרדו כל העם וינועו מפני גודל הפחד נזדעזעו, שז"ע וירא העם986 וינועו ל' זיע987 כמו שפי' רש"י בחומש)985.
הערות
עמוד קעט
- 895. וירא העם וינועו : מכאן מתחיל מאמר הט' מהמשך מצה זו (הכולל פרקים כח-ל). הפתיחה וכן סיום המאמר באים בסוגרים — אולי ניתוספו לאחרי כתיבת המאמר. פכ"ח — ראה לקו"ת שה"ש טו, סע"ב ואילך. ומקרוב לסיום פיסקא זו הוא ע"פ לשון לקו"ת שה"ש טו, ג בהוספות ושינויים (צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן ח"ב ע' תלו). פכ"ט — לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נ (הועתק באוה"ת שה"ש ח"ב כאן ע' תלו) בהוספות ושינויים. לשון לקו"ת שמע"צ פח, ב בהוספות ושינוים. לשון ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תתקסג בשינויים. וראה המשך וככה תרל"ז פכ"ו ופכ"ז. פ"ל — בתחילתו לשון ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תתקסג בשינויים. ראה המשך וככה תרל"ז פכ"ח. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן (בחלק הנחותיו). בהכותרת המופיע בריש המאמר הנה התיבות: ”ערב חגה"ש" ניתוסף מהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב.
- 896. וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק : יתרו כ, טו.
- 897. ויחרד כל העם : יתרו יט, טז.
- . ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד קפ
- 898. אלפים שנה קדמה תורה לעולם : ראה מדרש תהלים צ, ד. שבת פח, ב וברש"י שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' כ. מאמר ד"ה זה תשי"א יום ב' דחה"ש.
- 899. קדמה. . למעלת העולם : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ויובן כו' הני ששה ועשרים הודו על יד הערה 51. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אריב"ל הנהו ך"ו הודו על יד הערה 56. פיה"מ יב, ג ואילך. מאמרי אדה"א תקע"ז ע' קלו. סה"מ תרל"ח ע' טז. וש"נ.
- 900. אאלפך חכ' אאלפך בינה : ע"פ איוב לג, ג. שבת קד, א.
- 901. נקבה תסובב גבר : ירמי' לא, כא.
- 902. כימי צאתך מאמ"צ : מיכה ז, טו.
- 903. וכי מזכירים יצי"מ לע"ל : ראה ברכות יב, סע"ב. מכילתא בא יג, ג.
- 904. קול דודי. . ההרים. . מקפץ על הגבעות : שה"ש ב, ח.
- 905. ההפרש : להבא לקמן ראה לקו"ת שה"ש טו, סע"ב ואילך. ומקרוב לסיום פיסקא זו הוא ע"פ לשון לקו"ת שם טו, ג בהוספות ושינויים (צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן ח"ב ע' תלו).
- 906. שדילוג הוא ברגל א' וקיפוץ הוא בשני רגלים : אהלות פ"ח, מ"ה ובפיה"מ ורע"ב שם. ראה (בנוסף ללקו"ת כאן) גם הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רצב. במדבר ח"א ע' מו. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 18 כותב: וע' בד"ה ששים המה מלכות [לקו"ת שה"ש מב, ב] וצ"ע.
- 907. דעת לנבון נקל : משלי יד, ו.
- 908. והארץ הדום רגלי : ישעי' סו, א.
- 909. ויראו את אלקי ישראל : משפטים כד, י.
- 910. שיהי' : בהמשך הנדפס ליתא. וכנראה שזהו טעות המעתיק.
- 911. ובמורא גדול זה גילוי שכינה : תבוא כו, ח ובספרי שם. הגדה של פסח.
עמוד קפא
- 912. הי'. . הי' : כ"ה בכת"י.
- 913. שאה"ר. . ה'. . יר"ע הוא יו"ד : ראה זהר רע"מ נשא קכג, סע"א. תו"א מקץ מ, ד ואילך. מא, סע"ג (צויין אליו בלקו"ת כאן). ש"א מ, א ואילך.
- 914. שהאבות. . הרים : ראה ר"ה יא, א. תו"ח וארא ח"א עז, ג. וש"נ.
- 915. והאמהות. . גבעות : ראה ר"ה שם. מכילתא בשלח יז, ט.
- 916. כל אשר תאמר.. בקולה : וירא כא, יב.
- 917. שהי' אברהם טפל לשרה בנביאות : תנחומא ושמו"ר ר"פ שמות. מדרש אגדה ורש"י עה"פ. ראה (בנוסף ללקו"ת כאן) ביאוה"ז ח"ש יג, ב. אוה"ת שם ע' קכא. וראה גם לקו"ש לך כרך כה ע' 66 ואילך ובהנסמן שם.
- 918. טובת מראה מאד : ח"ש כד, טז.
- 919. וכמשנ"ת מזה לעיל : פט"ו.
- 920. וכתי' : בהמשך הנדפס: וכמ"ש.
- 921. ותרד העיינה ותמלא כדה ותעל : ח"ש שם.
- 923. ותאמר שתה וגם לגמלך : ח"ש שם, יח. יט [ושם: ותאמר גם].
- 922. ותעל. . כדה : כ"ה גם בלקו"ת כאן בשינוי. בהמשך הנדפס ליתא. ואולי נשמט מפני תיבות הדומות: כדה. . כדה.
- 924. ותמלא כדה. . ך"ד ספרין דאורייתא : ראה ת"ז תכ"א (מו, ב). תו"א תולדות יז, ד. תו"ח וארא פ, א. וש"נ.
- 925. שלשה הטעימן הקב"ה : ב"ב טז, סע"ב ואילך.
- 926. בכל מכל כל : ח"ש כד, א. תולדות כז, לג. וישלח לג, יא.
- 927. א"ח בחי' עטרה לבעלה : משלי יב, ד.
- 928. סוף מעשה עלה במח' תחלה : ע"פ פיוט לכה דודי.
עמוד קפב
- 929. ונעוץ תחלתן בסופן : ראה ס"י פ"א, מ"ז.
- 930. שבסוף. . נעיצת התחילה. . בד"ה ועמדו רגליו על הר הזתים : סה"מ תר"ל ע' שכ. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' רלב ובהערה 56.
- 931. ב"ן שרשו למעלה משם מ"ה : ראה ע"ח שער פנימיות וחצוניות ש"מ, ד"ד. לקו"ת בחוקותי מז, ג ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קעט ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקעג ואילך.
- 932. היינו. . כן. . הם : בהמשך הנדפס: היו. ֿ. כל. . הן.
- 933. גדול תלמוד : ראה קדושין מ, ב.
- 934. מעשה המצות גדול יותר : ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שצג. וש"נ. ש"א נד, א.
- 935. ולא המדרש. . המעשה : אבות פ"א, מי"ז (כגי' אדה"ז בסידורו).
- 936. המצות הם בעליה דחכ' : ראה גם לקו"ת בהעלותך לד, ד (פ"ה).
- 938. או יחזיק במעוזי : ישעי כז, ה.
- 939. כל העוסק בתורה משים שלום : כ"ה בכ"מ בדא"ח ומהם: תו"א בראשית ח, ב. לקו"ת בלק עד, א (ושם מציין: סנהדרין צ"ט ב'). שמע"צ פד, ב (ושם מציין כנ"ל). סהמ"צ להצ"צ פז, סע"ב. אוה"ת שמע"צ ע' א'תשפ. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 59.
- 937. ישאו הרים שלום. . וגבעות בצדקה : תהלים עב, ג.
- 940. היראה : ע"כ הוא ע"פ לשון הלקו"ת — ראה לעיל הערה 905.
עמוד קפג
- 941. דפי' קדש. . ע"י האהבה : לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נ (הועתק באוה"ת שה"ש ח"ב כאן ע' תלו) בהוספות ושינויים.
- 942. קדש. . קדוש בוא"ו : ראה ביאוה"ז אמור פ, ג. לקמן רפל"א. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית הערה 30.
- 943. מה פשפשת : זהר בהקדמה א, ב.
- 944. בזהר ח"ג ד"ק ע"ב : בשינוי לשון . ראה (ולהבא לקמן) גם המשך וככה תרל"ז פכ"ו.
- 945. ואני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
- 946. וז"ע : לשון לקו"ת שמע"צ פח, ב בהוספות ושינוים.
- 947. שמע. . אחד : ואתחנן ו, ד.
- 948. בח' וד' שהם ז"ר וארץ וד"ר העולם : נסמן לעיל במאמר ד"ה סמוכים לעד הערה 50.
- 949. אלופו של עולם : לשון ב"ר פ"כ, ב.
- א. ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וביום הביכורים ובהערות 37-38.
עמוד קפד
- 950. מלך שמו נקרא עליהם : ראה פיוט אדון עולם. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 16.
- 952. קודם. . ושמו בלבד : ראה פדר"א פ"ג. תו"ח וארא ח"א נג, ב הערה 6.
- 951. מקום. . שיהי' : תיבת ”מקום" הנה בהמשך הנדפס ליתא. וכנראה טעות המעתיק. ובלקו"ת כבפנים. תיבת ”שיהי'" בלקו"ת ובהמשך הנדפס: שיהא.
- 953. ה'. . אלקיך שיהי' אלוקה שלך : ראה גם תו"א תצוה פב, רע"ג. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמכוני ובהערה 11.
- 954. בכל לבבך. . בתוך לבבך : ראה גם לקו"ת כאן פח, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' רל. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שסד. דברים ח"ד ע' א'תקו. המשך וככה תרל"ז פכ"ו ע' לג.
- 955. בטל רצונך מפני רצונו : אבות פ"ב, מ"ד.
- 956. לבבך ביצ"ט וביצה"ר : נסמן לעיל בהמשך זאת חנוכת המזבח הערה 18.
- 957. את הטפל להוי' : ראה ברכות לו, ב. ועוד. ראה גם לקו"ת ואתחנן ז, ד.
- 958. וזה כל האדם : ע"פ קהלת יב, יג.
- 959. ימי שנותינו בהם : ע"פ תהלים צ, י. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי רפכ"ג. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ובחודש השביעי הב' על יד הערה 68. סה"מ תרל"ח ע' רכב. וש"נ.
- 960. כיון דאיפלג איפלג : גיטין כח, א.
- 961. הנשמה א"צ תיקון : ראה תניא פל"ז (מח, ב). ש"א ט, א הערה 4.
- 962. בהם אותיות בהמה : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' רכב וע' תלג.
- 963. לבי ובשרי ירננו : תהלים פד, ג.
- 964. יחוד קוב"ה ושכינתי' : ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה הנה אנכי כורת ברית ובהערה 26.
- 965. הגשמי : ע"כ לשון הלקו"ת בהוספות ושינוים — ראה לעיל הערה 946.
- 967. בביאור כ"י אאזמו"ר ז"ל : מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' רלה. ראה המשך וככה תרל"ז פכ"ז.
- 966. וע"י. . עכ"ל : לשון ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תתקסג בשינויים.
עמוד קפה
- 969. המדות. . אא"כ יש זולת : ראה גם אוצרות חיים בתחלתו. הובא בלקו"ת מסעי צג, רע"א. סה"מ תרל"ב ח"א ע' צ. וש"נ. תרל"ח ס"ע שצ. וש"נ. המשך וככה תרל"ז פכ"ח. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי הערה 261.
- 970. כמדומה שפי' בפרד"ס : כ"ה גם בביאוה"ז כאן. באוה"ת שבועות ע' פו מציין: בספר אור נערב להרמ"ק בחלק ששי רפ"ג (ומעתיק לשונו בשינוי). בהמשך וככה כאן: כמבואר בפרד"ס. בסה"מ תרל"ב ח"א ריש ע' קלה מציין: ופי' בפרד"ס ש"ח פט"ו. תרע"ח ע' רעו.
- 968. והנה. . ז"ת : לשון ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תתקסג בשינויים.
- 971. בחי' הדיבור כנ"ל : פי"ז.
- 971. בגדולי הראשונים שהיו מתבודדי' : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ ובהערה 25.
- 972. שהשבטים היו רועי צאן : וישב לז, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קצב. תקע"א ע' פח. סה"מ תרכ"ט ע' קעב. וש"נ. ע' רפא. וש"נ.
- 973. ברשב"י. . עם בנו ר"א : ראה שבת לג, ב. לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 30. סה"מ תרל"ח ע' יד וע' תקיח. וש"נ. עטר"ת ע' תז. ש"ת ע' 82. מאמר ד"ה בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה ש"מ טבת תשח"י.
- ב. נדפס גם באוה"ת פינחס ע' א'קצג.
עמוד קפו
- 975. יש : בהמשך הנדפס: אי'.
- 974. בסנהדרין. . מחלוקת רש"י והרמב"ם : רש"י סנהדרין מ, א ד"ה כל הלילה: איש איש לעצמו. רמב"ם הל' סנהדרין פי"ב ה"ג: כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' יד. וש"נ.
- 976. וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו : שער הכללים בתחילתו. ראה דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
- 977. וכמ"ש בע"ח. . טבע הטוב להטיב : כ"ה בכ"מ ומהם: לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וירא העם וינועו כאן על יד הערה 99. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ה. וש"נ. תורת חיים שמות ח"א לד, ג הערה 375. סה"מ תרל"ח ע' מח. וש"נ.
- 978. טבע הטוב להטיב : ראה עמק המלך שער שעשועי המלך בתחילתו. שומר אמונים ויכוח שני סי"ד. שער היחוה"א פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. ולהעיר משו"ת חכם צבי סי"ח.
- 979. שקדש פירושו מובדל : ראה תניא פמ"ו (סו, א). תו"ח וארא ח"א נא, ד ובהערה 10.
- 980. ויבדל אהרן להקדישו : דבהי"א כג, יג. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויהי הענן והחשך על יד הערה 36.
- 981. נק' החכ' ג"כ אין : ראה ספר המאמרים תרל"ח ע' רכז. וש"נ. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה וירא העם וינועו בסופו. ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 12 (בחלק ההנחות) ד"ה וביום הביכורים על יד הערה 17.
- 982. המוצא מציאה שחייב להכריז : ב"מ רפ"ב.
- 983. יאמר סימנים : ראה שם כז, א ואילך.
עמוד קפז
- 984. ברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 21.
- 986. וירא העם : בהמשך הנדפס: וירא כל העם.
- 987. זיע : שם: זיעה(!). ולהעיר מלקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה (זה) וירא העם וינועו בראשו ובסופו (ללא קשר לרש"י).
- 985. (וזהו. . בחומש) : ראה לעיל הערה 895.
משנה אהלות ח׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אלו לא מביאין לא חוצצין. הזרעים והירקות המחוברים לקרקע. חוץ מן הירקות שמנו. וכיפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח. והדולג ממקום למקום. והקופץ ממקום למקום. והעוף הפורח. וטלית המנפנפת. וספינה שהיא שטה על פני המים. קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה. כבש את האבן על גבי הטלית מביאה את הטומאה. רבי יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה:
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
בראשית רבה כ׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת וגו', (משלי טז, כח): אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת, זֶה הַנָּחָשׁ שֶׁהִפֵּךְ דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ. וְנִרְגָּן, שֶׁרִגֵּן דְּבָרִים עַל בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר (בראשית ג, ד): לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. מַפְרִיד אַלּוּף, שֶׁהִפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמִיָּד נִתְקַלֵּל. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ וגו', עִם אָדָם נָשָׂא וְנָתַן, עִם חַוָּה נָשָׂא וְנָתַן, וְעִם נָחָשׁ לֹא נָשָׂא וְנָתַן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ זֶה רָשָׁע בַּעַל תְּשׁוּבוֹת, וְאִם אוֹמַר אֲנִי לוֹ עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, אַתָּה צִוִּיתָ אוֹתָם וַאֲנִי צִוִּיתִי אוֹתָם, מִפְּנֵי מָה הִנִּיחוּ צִוּוּיָךְ וְהָלְכוּ לָהֶם אַחַר צִוּוּיִי, אֶלָּא קָפַץ עָלָיו וּפָסַק לוֹ אֶת דִּינוֹ.
משנה אבות ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה:
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
אמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו מאיימין בית דין עליהן וכיצד מאיימין על עסקי נפשות אומרים להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמעתם או שמא אין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה וחקירה הוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעו תלויין בו עד סוף כל העולם שהרי בקין נאמר קול דמי אחיך צועקים דמו ודם זרעו לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהן דומין לפני חבירו לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה זו הלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע או שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה אם עמדו בדבריהן מכניסין את הגדול שבעדים ובודקים אותו בדרישה וחקירה כמו שיתבאר בהלכות עדות אם נמצאת עדותו מכוונת מכניסין את השני ובודקין אותו כראשון אפילו היו מאה עדים בודקין כל אחד ואחד בדרישה וחקירה:נמצאו דברי כל העדים מכוונים פותחין לזכות כמו שביארנו ואומרים אם לא חטאת אל תירא מדבריהם ודנין אותו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לא מצאו לו זכות אוסרין אותו עד למחר ובו ביום מזדווגין הסנהדרין זוגות זוגות לעיין בדינו וממעטין במאכל ואין שותין יין כל אותו היום ונושאין בדבר כל הלילה כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו ולמחרת משכימין לבית דין המזכה אומר אני הוא המזכה ומזכה אני במקומי והמחייב אומר אני הוא המחייב ומחייב אני במקומי או חזרתי בי ואני מזכה ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינן נחשבין אלא כאחד כמו שביארנו הרי סופרי הדיינין מזכירין אותן שהרי כותבין טעם של כל אחד ואחד ומתחילין בדינו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם הוצרכו להוסיף מוסיפין רבו המחייבין ונתחייב מוציאין אותו להרגו ומקום שהורגין בו בית דין היה חוץ לבית דין ורחוק מבית דין שנאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ויראה לי שיהיה רחוק כמו ששה מילין כמו שהיה בין בית דינו של משה רבינו שהיה לפני פתח אהל מועד ובין מחנה ישראל.
מצוטט ב־12 עמודים
תורת מנחם 7
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ אחרון של פסח, ה'תשל"ב סה"מ תר"ם ח"א ע' קעט
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשל"ב סה"מ תר"ם ח"א ע' קעט
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ ליל ה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשל"ב סה"מ תר"ם ח"א ע' קעט
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג סה"מ תר"ם ח"א ע' קעט
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשל"ג סה"מ תר"ם ח"א ע' קעט
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ ליל ה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשל"ג סה"מ תר"ם ח"א ע' קעט
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג סה"מ תר"ם ח"א ע' קעט
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 5
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ראה קראתי בשם ‹ קג סה"מ תר"ם ח"א ע' קפד
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' קדושים תהיו ‹ רסה סה"מ תר"ם ח"א ע' קפא
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ ראה קראתי ‹ תלט סה"מ תר"ם ח"א ע' קפד
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ וידבר ה' אל משה ‹ תקו סה"מ תר"ם ח"א ע' קפא
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ שוש תשיש ‹ תקסז סה"מ תר"ם ח"א ע' קפא

