שיחה ו

287שיחה ו

משיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשד"מ - ע"ד הספר מראי מקומות על הרמב"ם -

א. בקשר ובהמשך להתעוררות עייד לימוד ספר משנה תורה להרמב"ם! - הועלתה הצעה: להוציא לאור ספר מראי מקומות לספרו של הרמב"ם, שבו יציינו

את המקורות לפסקי ההלכות שבספר הד.

רמב"ם, הן אסיפות וליקוט המקורות שכבר צויינו ע'יי כמה ממפרשי הרמב"ים (מתחיל מנו"כ הרמב''ם הראשונים) שעסקו בזה, אשר מפני היותם מפוזרים בכמה ספרים, וכמה מהם אינם בנמצא לרוב קהל לומדי הרמב"ם -- יש צורך לאספם לאכסני' אחת (ספר אחד), והן ציוז המקורות להלכות וענינים שעד עתה לא מצינו ציון מקורם.

והרי ידוע גודל העילוי דעשיית ציונים וסימנים לתורה בכלל -- כדאיתא בגמראי,,מתנחי להו סימנא (ועי"ז) נתקיימה תורתן בידן", היינו, שענין זה נוגע לקיומה של תורה, ומהמעלות של שלמה המלך - ש,לימד דעת את העם דאגמרי' בסימני טעמים . . ועשה לה (לתורה) אזנים"י, שמזה מובן, שביחד עם ההתעסקות בלימוד התורה ועד לאופן ד,לאפשה לח" יש צורך והכרח לעסוק גם בציון מקורות כו'.

והדגשה מיוחדת בזה בנוגע לספר משנה תורה להרמבים -- כדבריו של הד

רמב"ם בא מתשובותיוי: ,ודע שכל הדברים סתם שבו (שבספרו הנ"ל) תלמוד ערוך הוא בפירוש, בבלי או ירושלמי או ספרא וספרי או משנה ערוכה או תוספתא, על אלה סמכתי ומהם חברתי . . שהודעתי בתחלת החיבור שכולו מתלמוד בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא . . ועל זה נחמתי שלא חברתי עם חיבור זה ענין שאני אומר לך . . שכל הלכה שאינה במקומה באותו ענין אודיע מקומה כו'", וטעם הדבר -- מפני שכאשר ,יבוא השואל וישאל היכן נאמרו דברים אלו, פעמים אני אומר לו מיד במקום פלוני ופעמים לא, וחייך לא אזכור מקומן עד שנחפש אחריהן", ובדידי' הוי עובדאז שהי' צריך לחפש כו' עד שמצא את המקור להלכה מסויימת, ומסיים ש,בדעתי אם גוזר השם יתברך שאעשנו אף על פי שיש בו טורח הרבה".

ומזה מובן, שכאשר תלמידיי הרמב"ם, תלמידי תלמידיו וכו', ובכלל כל המציינים את המקורות לספר הרמב"ם - בזה מתקיים רצונו של הרמב"ם שרצה לעשות כן בעצמו.

ומעלה נוספת בדבר -- בנוגע ללימוד משנה תורה להרמבָ"ם:

288208 לקוטי

רואים במוחש שכאשר מעיינים במקורות לפסקי הלכות שברמב'ם - אזי לִימוד הרמב'"ים הוא באופן אחר לגמרי, בתוספת הבנה והשגה, שקו"ט וכו* (לאחרי ובהוספה ללימוד פשוטן של הלכות, לימוד השוה לכל, ,שיהיו הדינין גלויין לקטן ולגדול""י).

ומזה מובן גודל התועלת שבספר כזה - שעי"ז יכולים לחסוך את הטירחא והיגיעה שבחיפוש מקורות ההלכות [אשר הרמב"ם כותב על עצמו ש,פעמים . . לא אזכור מקומן עד שנחפש אחריהן", ואנן מה נעני אבתרי], ובמילא יכולים להקדיש את מלוא הזמן והמרץ כדי להתייגע בלימוד ההלכה עצמה, מכיון שמלאכת החי-

7777777 הזפוש וליקוט המקורות נעשתה-כבר- עיי

אחרים, אשר זיכו את הרבים והוציאו לאור את פרי עבודתם עבור כל קהל לומדי הרמב'ים, שאצלם יהי' הדבר מן הד מוכניי.

ואשרי חלקם וגדול זכותם של כל אלו שעסקו במלאכה זו, ועליהם הכתוב:י אומר ,ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד".

ב. מפני גודל התועלת שבדבר, ובפרט עבור לומדי שיעור היומי ברמביים - היתה השתדלות שלא לעכב את ההוצאה-לאור עד שהספר יהי',,מנופה ביג נפות"יי (כי אם בהגה"ה אחתי'), אלא אדרבה - לזרז ולמהר את ההוצאה-לאור דספר זה, ואכן בא הדבר לידי פועל, והצליחו לסיים את מלאכת העריכה, ההדפסה והכריכה, לקראת שבת זו - פ' תבוא, ח"י אלול5.

וכבר הובהר שהזירוז בהוצאה-לאור דספר זה לא תגרע בשלימות האפשרית בעריכת הספר -- מכיון שהספר הנוכחי יהי' מעין,,מהדורא קמא" (כדי שלא לעכב את התועלת שבספר זה, כנ'ל), ובמשך

- הזמן = ישלימו ויתקנו את הדורש תיקון"-

והוספה, ב,מילואים"*י או ב,מהדורא שני".

ואדרבה: בכגון דא - יש מעלה בכך שכבר נדפסה מהדורא קמא, מפני שמלאכת התיקון וההגה"ה היא בנקל יותר לאחרי שישנו דבר מוכן (באופן של מהדורא קמא עכ"פ), כפשוטיי.

ובזה פונים בבקשה לכל המעיינים בספר זה, אשר אם ימצאו טעות כל-שהיא, או - ציון מקור נוסף (בהוספה על מה שצויין כבר, או בפרטים שלא צויינו עדיין) -- ישלחו את הערתם-הארתם ל- 289,מערכת" שהוציאה-לאור ספר זה, על מנת לתקן ולהשלים זאת ב,מילואים" או ב,מהדורא שני"", כנ"לי\.

ובאם יזדרזו בכך באופן המתאים - בודאי יוכלו להדפיס חוברת של מילואים לקראת ערב רה הבעל"ט.

ג. בתור התחלה -- אבוא בזה בהערה קצרה (עכ"פ) בקשר להתחלת וסיום הספר:

א) המראה-מקום הראשון שבספר זה הוא - על הפסוק שבו פותח הרמביים את הקדמתו - ,אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך": תהלים קיט, ו [ומובן, אשר לתועלת שלימות הענין - יש צורך לציין גם דברים פשוטים, כמו פסוק הידוע ומפורסם גם לאנשים פשוטים"י].

ובאתי להעיר ולהוסיף, אשר בכמה מכתבי-יד תימןי: [הידועים בגודל דיוקם] פתיחת ההקדמה (קודם ל,אז לא אבוש") היא ,,בשםי: ה' א-ל עולם" (ולפי כת"י

תימן ועוד, פתח הרמב"ם כל ספר מי"ד ספרי היד בפסוק זה*יג),

וע''פ נוסחא זו סרה התמיהה היתכן שדוקא בספרו העיקרי - לא פתח הרמב"ם את ספרו בתיבות האמורות או כיו"ב (כי אם בפסוק שתוכנו ע'יד האדם, ,אז לא אבוש גו'"), אף שעשה כן בכו"כ מספריו: פיה"מ, סהמ"צ, מו'ינ (ובכל חלק שבו בפ"ע), ועוד (ובפרט בכת"י תימן), ה,כתב משה" פתיחה זו בלה"ק -- אף שהספרים נכתבו בערבית!

ולכן, אף שספר זה הוא אך ורק ציון מ'מ ולא שינויי נוסחאות -- שאני שינוי זה, בנ"ל.

ב) בסיום הספר מצויין המקור למ"ש הרמב"ם בסיום וחותם ספר היד - ,כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים": ישעיי יא, ט. מכילתא בשלח פטיו.

ולהעיר: (א) בנוגע לציונים למכילתא - הנה מכיון שישנם כו"כ שינויים בחלוקת הפרקים והפיסקאות שבדפוסי המכילתא, עדיף לציין את הפסוק שעליו באה המכילתא, ובנדו"ד: מכילתא עה''יפ בשלח טו, כ. (ב) ועיקר: כדאי להוסיף ולציין את המקומות בזהר שבהם הובא ונתבאר פסוק זה בדומה לפי' הרמב"ם. ובפרט שאין טירחא בדבר, כי אם לבחור מהמסומן בספר ,בית אהרן והוספות":: (לאאזמו"ר ז'יל הרב לאַוואוט), מקומות3 המקשרים הכתוב ב,,תרבה הדעה" לעת"ל, כדלקמן.

290200 לקוטי

ד. ומגלגלין זכות ליום זכאיי? - כאמור - שספר הניל יצא לאור בדפוס לקראת ש"ק פ' כי-תבוא, ח"י אלול, יום הולדת את שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן?.

וע'"פ תורת הבעש"ט* שכל הענינים שבעולם הם בהשגחה פרטית?, ועאכו"כ ענינים השייכים לתורה ומצוותי' - יש לומר, שזמן ההו"ל דספר זה מתאים ושייך לפרשת השבוע, פ' תבוא*:, וכן לח"י אלול, יום הולדת את שני המאורות הגדולים:

בסיום פרשת תבואיי (שיעור חומש דיום השבת) נאמר: ,ולא נתן ה' לכם לב

== = לדעת גו" עד היום הזה -- ארבעים שנה',

ודרשו חז"ליי: ,שמע מינה לא קאי אינש אדעתא דרבי' עד ארבעין שנין"י

וי'יל שזוהי התאמה לספרו זה של הרמב'ים:

ספרו של הרמב"ם ,,מקבץ לתורה שבעל פה כולה מימות משה רבינו ועד חיבור הגמרא""י, ארבעים דורות דמקבלי התורה - בלשון הרמב"ם בהקדמתו: ,מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות", ובפרט ע"פ הידועוג שארבעים דורות אלו שייכים לענין דקאי אינש אדעתא דרבי' לאחרי ארבעין שנין.

ותחלת הספר וסיומו הם בענין הדעת: בראשו - משוך חסדך ליודעיךי, ספר ה-

...... מדע, לידע שיש שם מצוי ראשון, וידיעת.

דבר זה מצות עשה; בסיומו -- ולא יהיי עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד כו' ישראל כו' יודעים כו' וישיגו דעת בוראם כו' מלאה הארץ דעה.

ויש להוסיף בזה: (א) מנהג ישראל בכתיבת שמו של הרמב"ם -- שמיים הא' פתוחה ומ"ם הב' סתומה (,רמביים"), אף שבר"ת אין הכרח שהאות האחרונה תהיי סופית (ולא עוד אלא שבכ"מ מצינו שנכתב ,,הר"מ ז'יל"). (ב) פתיחת ספרו של הרמב'"ם (לאחרי ההקדמה) היא במיים פתוחה - ,משוך חסדך ליודעיך גו"י, וסיומו במ"ם סתומה -- ,כמים לים מכסיםיי.

וע"פ מארז"לי: שמיים פתוחה ומיים 291סתומה רומזים ל,מאמר פתוח ומאמר סתום", גליא דתורה ונסתר תורה - - יש לקשר זה גם עם ח"י אלול, יום הולדת את שני המאורות הגדולים, שעל ידם נתגלתה תורת החסידות, הכוללת ומאחדת תורת הקבלה (החץ -- הנסתר) ותורת הנגלה*.

ולהעיר: המ'ם פתוחה והמיים סתומה באות בתיבה אחת (,,רמב"ם"). אדמו"ר הוקן -- תוארו בפי כל: בעל התניא (נסתר דתורה) והשולחן-ערוך (גליא דתורה), ושמו - ,שניאור", ,,שני אור", ופירשוהו% - האור דגליא דתורה והאור דפנימיות

התורה, ובאים בתיבה אחת דוקא - וכהפס"ד בהלכות שמות"י.

ה. ויה"ר אשר כל חברי המערכת והעומד בראשה בראשם - יוסיפו מרץ וחיות בכל הקשור למהד"ב והשלמת ספר זה, בשלימות הכי אפשרית, ומתוך זריזות,

והעיקר -- שיתוסף בלימוד הרמבי"ם הן בכמות והן באיכות (כולל -- ע'"י העיון במקורות המצויינים בספר זה וכיו"ב), ובלשון הרמב"ם*י: ,תרבה הדעה והחכמה",

עדי קיום היעוד שבו מסיים הרמביים וחותם את ספרו:,כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו9י, שתבוא - בפס"ד הרמב"ם"י -- באופן ד,מיד הן נגאלין".

<> --->