289
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
,מערכת" שהוציאה-לאור ספר זה, על מנת לתקן ולהשלים זאת ב,מילואים" או ב,מהדורא שני"", כנ"לי\.
ובאם יזדרזו בכך באופן המתאים - בודאי יוכלו להדפיס חוברת של מילואים לקראת ערב רה הבעל"ט.
ג. בתור התחלה -- אבוא בזה בהערה קצרה (עכ"פ) בקשר להתחלת וסיום הספר:
א) המראה-מקום הראשון שבספר זה הוא - על הפסוק שבו פותח הרמביים את הקדמתו - ,אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך": תהלים קיט, ו [ומובן, אשר לתועלת שלימות הענין - יש צורך לציין גם דברים פשוטים, כמו פסוק הידוע ומפורסם גם לאנשים פשוטים"י].
ובאתי להעיר ולהוסיף, אשר בכמה מכתבי-יד תימןי: [הידועים בגודל דיוקם] פתיחת ההקדמה (קודם ל,אז לא אבוש") היא ,,בשםי: ה' א-ל עולם" (ולפי כת"י
תימן ועוד, פתח הרמב"ם כל ספר מי"ד ספרי היד בפסוק זה*יג),
וע''פ נוסחא זו סרה התמיהה היתכן שדוקא בספרו העיקרי - לא פתח הרמב"ם את ספרו בתיבות האמורות או כיו"ב (כי אם בפסוק שתוכנו ע'יד האדם, ,אז לא אבוש גו'"), אף שעשה כן בכו"כ מספריו: פיה"מ, סהמ"צ, מו'ינ (ובכל חלק שבו בפ"ע), ועוד (ובפרט בכת"י תימן), ה,כתב משה" פתיחה זו בלה"ק -- אף שהספרים נכתבו בערבית!
ולכן, אף שספר זה הוא אך ורק ציון מ'מ ולא שינויי נוסחאות -- שאני שינוי זה, בנ"ל.
ב) בסיום הספר מצויין המקור למ"ש הרמב"ם בסיום וחותם ספר היד - ,כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים": ישעיי יא, ט. מכילתא בשלח פטיו.
ולהעיר: (א) בנוגע לציונים למכילתא - הנה מכיון שישנם כו"כ שינויים בחלוקת הפרקים והפיסקאות שבדפוסי המכילתא, עדיף לציין את הפסוק שעליו באה המכילתא, ובנדו"ד: מכילתא עה''יפ בשלח טו, כ. (ב) ועיקר: כדאי להוסיף ולציין את המקומות בזהר שבהם הובא ונתבאר פסוק זה בדומה לפי' הרמב"ם. ובפרט שאין טירחא בדבר, כי אם לבחור מהמסומן בספר ,בית אהרן והוספות":: (לאאזמו"ר ז'יל הרב לאַוואוט), מקומות3 המקשרים הכתוב ב,,תרבה הדעה" לעת"ל, כדלקמן.
הערות
- 8. ויש להוסיף - ע'ד הצחות - שבנוגע להערות על ספר שנעשה ע"י אחרים, נוסף חיות מצד הרצון לנצח במלחמה של תורה. ואפילו אם לפעמים מתערב בזה גם הרגש דנה"ב כו' - הרי אמרו חז'ל (פסחים נ, ב. רמביים הל' תיית פ"ג ה'יה. הל' תשובה פ"י ה'"ה. הל' ת'ית לאדה"ז פיד סיג ובקו"א שם) ,לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה כו'" (וראה גם פיהמייש סנהדרין רפ"י במחז"ל זה). -- ולהעיר ממאחזייל (ברכות יז, א. תדבא'"ר פיי'ח) ,לעולם יהא אדם ערום ביראה".
- 9. ובפרט בנדו"ד - קאפיטל קיט שבתהלים, במ"ש אדמו"ר הזקן בסיום וחותם אגה"ק (וקו"א): ,וכאו"א מהלומדים הנ"ל יגמור לעצמו בכל שבוע התמניא אפי' שבתהלים קיט". ולהעיר אשר בכמה מקומות נהוג לומר קאפיטל זה ביום השבת לאחרי תפלת מנחה (וכן הי' נוהג אאמו"ר ז"ל).
- 0. ראה רמבים ספר המדע עם ציוני מקורות (ירושלים, תשכיד). וש"נ.
- 1. וירא כא, לג.
- 5. ש"פ תבא, ח"י אלול תשד"מ
- 6. *ן2) ראה ילקוט שינויי נוסחאות ברמב"ם מהדורת פרנקל - ריש ס' זמנים, ס' נשים וסי נזיקין.
- 2. בהסכמת כ"ק אדמו"ר מהר"ש (לע"ע לא מצאתי הסכמה שלו בשום ספר).
- 3. זח"א קיג, סעייב. קכה, ב. קל, סע"א. קמ, סע"א. ח'יג כג, א, תקוייז תכ'א (ס, ב). ועוד,
משנה תורה, הלכות תשובה י׳ - הטקסט מספריא
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה.
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:
(נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע.)
מצוטט בעמוד אחד
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ רצב דין תפלת מנחה בשבת ובו ז' סעיפים: ‹ ו לקו"ש חכ"ט ע' 289
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

