שיחה ז
292שיחה ז
22 לקוטי
משיחות ח"י אלול ה'תשמ"ה
--- פון-תורה שבכתב אין פרשת בהאשית:)/- -
שטייט בא יום הרביעי.
293(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
294294 לקוטי 295(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
29626 לקוטי
(וואָרום די חלוקת הפרקים אין תניא 297ועד"ז -- ,שלחו מנות לאין נכוז 2982008 לקוטי
- שו'ע". (מעשר-או חומש-כו),. און-דער- > > 299(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
300הוספה
אודות הדפסת והוצאות התגיא*
העובדא שהוצאות התניא כבר הגיעו ל,אלף השלישי" מדגישה את השייכות דהדפסת התניא בכל מקום ומקום (יפוצו מעינותיך חוצה) לגאולה השלישית ובנין ביהמייק השליעוי, שכנגד יעקב שבו נאמר ,ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
ויהי רצוז שההשתדלות והזירוז במבצע זה דהדפסת התניא בכל מקום ומקום, ימהר קיום הבטחת מלך המשיח להבעש"ט דכשיפוצו מעינותיך (דהבעשיט) חוצה קאתי מר דא מלכא משיחא .
.. . ישנם שואלים: בשלמא התועלת בהדפסת התניא בכל עיר ועיירה בה דרים יהודים אפשר להבין, וכפי שנתבאר בכמה הזדמנויות, שעי"ז מביאים את ה,מעין" עצמו (של תורת החסידות) ב,חוצה", בכל מקום ומקום. וכדיוק הלשון ,יפוצו מעינותיך חוצה". נוסף על זה: הלימוד בספר התניא שנדפס בעירו של הלומד הייה בהתלהבות וחיות מיוחד.
אבל -- מהי התועלת בהדפסת צילומי השערים של ספר התניא?
והמענה: עוד כוונה יש ב,מבצע" זה -- דהדפסת התניא בכל מקום ומקום - שעייז יתאחדו כל בני ישראל בכל מקומות בעולם בענין של פנימיות התורה. ולכן כדאי לקשר ולאחד יחד כל ההוצאות של התניא שבכל המקומות. והעצה לזה: להדפיס את ספר התניא בהוצאה מיוחדת, שבה יודפסו פוטו דהשערים של הוצאות התניא שבכל המקומות בתניא אחד, שהוא שווה בכולן, וכאילו כל ההוצאות כאז.
ואלו שלא נכנסו בההוצאה מיוחדת הניל של התניא - ניתן הדבר להשלים, על ידי שיודפסו בחוברת ,מילואים", שכשמה כן היא -- ,מילואים" להוצאה הנ"ל של התניא. ועי צירוף (השערים שב)חוברות אלו להתניא הנ"ל, הרי כולן אחד.
ויה'"ר אשר גם פעולה זו -- ליקוט שערי התניא הנדפסים בכל אתר ואתר, ועם העיקר - ספר התניא, למקום אחד, תוסיף בהפצת המעינות -- ובפרט לימוד התניא, ותקדים עוד יותר קיום היעוד ,ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל", בגאולה האמיתית והשלימה יי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש .
הערות
עמוד 292
- 1. שיחות
- 1. ח* אלול תש"ג (ס' השיחות תש"ג ע' 141. ועוד).
- 0. א טז
- 4. סנהדרין לג, ב. הוריות ד, א.
- 6. ע"ד ל' חזיל בכ"מ ,יש ב.. מה שאין ב.." (ראה לדוגמא: משנה תמורה רפ"ב. שם רפ"ז. נגעים רפיד. ובכ"מ). וראה בעניננו (שמש וירח) סה"מ תרכ"ז ס"ע תו בשם הה"מ (ראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) פד, סע"ד): שיש.. בירח מה שאין בשמש.
- 65. ע"ד פי' מרז"ל אין מזל לישראל (שבת קנו, א. ראה לקו"ת האזינו עָא, ד ועוד).
- 6. ראה לקו"ת שם ובכ"מ -- ,בחי' אין שאינו מושג".
- 7. ,התמים" ח"ב עה, ב [ע' נו]. אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' שסב. ,היום יום" כז אייר.
- 8. להעיר ממש"נ עטרת זקנים בני בנים (משלי יז ו
עמוד 293
- 9. וכמו שנתבאר בארוכה בההתועדות, החילוק ביניהם ב(תחלת ימי) נשיאותם, שהבעשיט עסק בעיקר עם אנשים פשוטים, ואילו אדמו"ר הזקן -- עִם תלמידי החדרים שהיו גאונים מופלגים בנגלה וכו' (ראה ,התמים" שם עג, א-ב [ע' נאזב]. לקוטי דבורים ח"א כט, ב).
- 0. ע"י שהביא בפועל מה שהי' בכח בהשני.
- 3. 1ו) אגה"ק דהבעש"ט המפורסמת (נדפסה בריש ספר כתר שם טוב. ובכ"מ).
- 2. יש כסלו תרס"ח (ס' השיחות תורת שלום ס"ץ 0112
- 5. ח"י אלול תשמ"ה
- 6. שיחות 23
- 3. ראה אגה"ק דאדמו"ר מהורש"ב נ"ע (נדפסה באגרות קודש שלו ח"א ע' רנט. ,היום יום" בתחלתו. ועוד) ,והיא היא תורת הבעש"ט".
- 4. דכיון ששמע זה מהמשיח -- ודאי שעשה בזה.
- 5. יהל אור ע' תנה.
- 6. ראה גם לקו"ש ח"י ע' 102 ואילך. חט"ו עי 3
- 7. ראה זח"ב מב, ב. לקו"ת שה"ש לט, א ואילך. ובכ"מ.
- 8. ראה בארוכה לקו"ש חי"ז ע' 373 ואילך.
עמוד 294
- 9. ל' התקו"ז (ת'ו בסופו). וראה כסא מלך שם. הקדמת מקדש מלך לזהר. ועוד.
- 20. עיין תניא פ"ה.
- 3. ח"י אלול תשמ"ה
- 4. שיחות
- 1. ,היום יום" טו אלול. ס' השיחות תש"ב ע'י 3 (וע"ש בארוכה השייכות לח"י אלול). ועוד.
- 2. שיחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע שמח"ת תרנ"ט (בשעת הקפות) -- בקשר לקריאת שם הישיבה ,תומכי תמימים" -- נעתקה במכתבי ב"ק מו"ח אדמו"ר (,,התמים" ח"א יג, ב ואילך [ע' כד-ה]. בהקדמה לקונטרס החלצו תרנ"ט. סה"מ תרנ"ט (קה"ת, תשד"מ) ע' רכה: רכז).
- 3. שלכן תבע שאופן לימוד החסידות יהי ,כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה" (לי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ב,מאמר הפתיחה" שלו בעת התייסדות הישיבה ט"ו אלול תרנ"ז -- נעתק במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (,,התמים" שם יג, אדב [ע' כג-ד]). וראה גם קונטרס עץ החיים פכ"ה). - וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 25 ואילך.
עמוד 295
- 4. שמח"ת תרס"א -- ידועה בשם מאמר ,כל היוצא למלחמת בית דוד" -- נדפסה בס' השיחות תש"ב ס"ע 141 ואילך. לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. ובקונט' בפ"ע -- ט"ו אלול תשמ"ט.
- 5. פט, נב.
- 6. או אפילו לא הגיעו אליו.
- 7. רש"י חוקת כא, כא.
- 8. ע"ד הנ"ל באדה"ז ,נאך פ"ב" דוקא. ולהעיר מלקו"ש חי"ג ע' 242.
- 6. ח"י אלול תשמ"ה
- 7. שיחות 255
- 9. אגה"ק סכ"ה (קמא, א).
- 0. ראה גם לקו"ש חכ"א ע' 447 ואילך.
עמוד 296
- 1. == -נען.-דעם. תניא במקום -ההדפסה:- ---
- 31. ראה בארוכה לקו"ש חכ"ו (ע' 320 ואילך) -- בענין ההשתדלות בהדפסת ספר התניא בכל עיר ועיר שיש בה יהודים. וראה לקמן ע' 300.
- 2. ראה לקמן סעיף ח.
- 3. ל' הש"ס -- תענית כ, ריש ע"ב. וראה בארוכה לקו"ש חט"ו ע' 125 ואילך.
- 5. ח"י אלול תשמ"ה
- 6. שיחות
- 4. ראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע'י 477 ואילך (ובהערה 36 שם).
עמוד 297
- 5. ראה תניא -- מהדורא קמא (קה"ת תשמיב).
- 6. זח'"ג רכא, ריש ע'ב.
- 7. קידושין לה, א. -- ותורה כאן פי' מצות.
- 4. ח"י אלול תשמ"ה
- 5. שיחות 207
- 8. ל' הכתוב -- נחמי" ח, י. וראה בארוכה אודות ,,מבצע" זה -- לקו"ש חי"ד ע' 369 ואילך.
- 9. עיין כתובות סז, רע"א.
- 0. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סתקכ"ט ס"ב (ז)/
- 40. ולהעיר ממחז'ל ,ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין כו'" (פיוט ונתנה תוקף. ע"פ ב"ר פמ"ד, יב (וש'נ)).
- 1. דניאל ד, כד (ושם: וחטיך).
- 2. פ"ג.
- 3. ס"
עמוד 298
- 1. פל"ז (מח, ב). ב"ב ט, א. 6 כנדפס בתהלים אהל יוסף יצחק.
- 7. ראה טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סש"ו ס"ו (יב).
- 8. משא"כ אמירת תהלים שבמקרים מסוימים אומרים גם בשבת. ראה שו"ע או"ח סרפי"ח ס"ט. סתקעל"ו ס"י.
- 4. ח"י אלול תשמ"ה
- 5. שיחות
- 9. יו"ד סרמ"ט. ע"ש.
עמוד 299
- 0. ל' הכתוב -- ישעיי ל, כ.
- 2. 5[1) ל' הכתוב -- נחמי' שם.
- 2. ל' הכתוב -- תצוה כח, ב.
- 3. רק חדר אחד יותר מההכרח (לאכילה, לשינה).
- 4. ראה ב"ר פמ"ח, יד. שמו"ר פמיז, ה. ועוד.
- 5. לי הכתוב -- ראה טו, ח. ובפרש"י עה"פ (מכתובות סז, ריש ע"ב): אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.
- 6. ראה ב"מ רפ"ז.
- 7. ע"ד ברכות יז, ב.
- 9. ח"י אלול תשמ"ה
- 8. ססם"ג.
- 9. ל' הכתוב -- איכה ג, כב.
- 0. סוכה מט, ב.
- 6. ב"ב י, א (נת' בתניא פל"ז -- מח, סע"ב ואילך).
- 2. מדה כנגד מדה -- שצ"ל בזריזות דוקא (שו"ע יו"ד ר"ס רמז, אגה"ק סכ"א. ועוד).
עמוד 300
משנה תמורה ב׳ - הטקסט מספריא
יש בקרבנות היחיד מה שאין בקרבנות הצבור. ויש בקרבנות הצבור. מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות היחיד עושים תמורה. וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה. קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות. וקרבנות צבור אין נוהגין אלא בזכרים. קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם. וקרבנות הצבור אינן חייבין לא באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח. יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה. וקרבנות היחיד. אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה. אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים. קרבן יחיד. ודוחין את השבת ואת הטומאה. אלא שזמנן קבוע:
חטאת היחיד. שכפרו בעליו מתות. ושל צבור. אינן מתות. רבי יהודה אומר ימותו. אמר רבי שמעון מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה. ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור. אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור.
חומר בקדשים מבתמורה ובתמורה מבקדשים. שהקדשים עושים תמורה. ואין תמורה עושה תמורה. הצבור והשותפין מקדישים. אבל לא ממירים. ומקדישים אברים ועוברים. אבל לא ממירים. חומר בתמורה שהקדושה חלה על בעלת מום קבוע. ואינה יוצא לחולין. להגזז ולהעבד. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר. עשה שוגג כמזיד. בתמורה. ולא עשה שוגג כמזיד. במוקדשים. רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה ויוצא דופן. טומטום ואנדרוגינוס. לא קדשים ולא מקדישים:
תניא, ליקוטי אמרים ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב לְשׁוֹן ״תְּפִיסָא״ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כוּ׳״.
הִנֵּה, כָּל שֵׂכֶל כְּשֶׁמַּשְׂכִּיל וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה מוּשְׂכָּל, הֲרֵי הַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס אֶת הַמּוּשְׂכָּל וּמַקִּיפוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַמּוּשְׂכָּל נִתְפָּס וּמוּקָּף וּמְלוּבָּשׁ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁהִשִּׂיגוֹ וְהִשְׂכִּילוֹ.
וְגַם הַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בַּמּוּשְׂכָּל בְּשָׁעָה שֶׁמַּשִּׂיגוֹ וְתוֹפְסוֹ בְּשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג אֵיזוֹ הֲלָכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ בִּגְמָרָא לַאֲשׁוּרָהּ עַל בּוּרְיָהּ הֲרֵי שִׂכְלוֹ תּוֹפֵס וּמַקִּיף אוֹתָהּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
וְהִנֵּה, הֲלָכָה זוֹ, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁכְּשֶׁיִּטְעוֹן רְאוּבֵן כָּךְ וְכָךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל וְשִׁמְעוֹן כָּךְ וְכָךְ – יִהְיֶה הַפְּסַק בֵּינֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ.
וְאַף אִם לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְעוֹלָם, לָבֹא לְמִשְׁפָּט עַל טְעָנוֹת וּתְבִיעוֹת אֵלּוּ, מִכָּל מָקוֹם, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאִם יִטְעוֹן זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ, יִהְיֶה הַפְּסַק כָּךְ, הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסַק זֶה כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.
וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר.
כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה׳ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בְּחָכְמַת ה׳, הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה׳ בְּקִרְבּוֹ – מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפּוֹס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד.
וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶּפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״לֶחֶם״ וּ״מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ״.
כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ, וְנֶהְפָּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים – נַעֲשָׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ, מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״עֵץ חַיִּים״ שַׁעַר מ״ד פֶּרֶק ג׳, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר״י.
וְ״לִשְׁמָהּ״, הַיְינוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״.
[וְהַמָּזוֹן הִיא בְּחִינַת אוֹר פְּנִימִי, וְהַלְּבוּשִׁים בְּחִינַת מַקִּיפִים. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן לְבוּשִׁים לְבַד, וְהַתּוֹרָה הִיא מָזוֹן וְגַם לְבוּשׁ לַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּעִיּוּנָהּ וְלִמּוּדָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו בְּדִבּוּר, שֶׁהֶבֶל הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אוֹר מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״]:
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
בראשית רבה מ״ד:י״ב - הטקסט מספריא
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה (בראשית טו, ה), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְכִי מִחוּץ לָעוֹלָם הוֹצִיאוֹ, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, אֶלָּא אַחְוֵי לֵיהּ שׁוֹקְקֵי שְׁמַיָא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ח, כו): עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הַרָקִיעַ, הוּא דְּאָמַר לֵיהּ (בראשית טו, ה): הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, אֵין הַבָּטָה אֶלָּא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. רַבָּנָן אָמְרֵי נָבִיא אַתְּ וְאֵין אַתְּ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, יז): וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא. בִּימֵי יִרְמְיָהוּ בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה י, ב): כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ וגו', כְּבָר אַבְרָהָם אֲבִיכֶם בִּקֵּשׁ לָבוֹא לִידֵי מִדָּה זוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי עַד דְּסַנְדְּלָא בְּרַגְלִיךְ דְּרִיס כּוּבָא, וְכָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מֵהֶם הוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, אֲבָל אַתְּ שֶׁאַתְּ נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם דָּיְישֵׁם. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִים גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵם, תְּפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה, וּשְׁלָשְׁתָּן נֶאֶמְרוּ בְּפָסוּק אֶחָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ז, יד): וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְּלוּ, זוֹ תְּפִלָּה. (דברי הימים ב ז, יד): וִיבַקְּשׁוּ פָנַי, הֲרֵי צְדָקָה, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (תהלים יז, טו): אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. (דברי הימים ב ז, יד): וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים, זוֹ תְּשׁוּבָה, וְאַחַר כָּךְ (דברי הימים ב ז, יד) וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם. רַבִּי הוּנָא בַּר רַב יוֹסֵף אָמַר אַף שִׁנּוּי שֵׁם וּמַעֲשֶׂה טוֹב, שִׁנּוּי הַשֵּׁם, מֵאַבְרָהָם (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם. מַעֲשֶׂה טוֹב, מֵאַנְשֵׁי נִינְוֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג, י): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ וגו'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁנּוּי מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. רַבִּי מוּנָא אָמַר אַף הַתַּעֲנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, ב): יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה וגו'. רָבָא בַּר מַחְסֵיָא וְרַבִּי חָמָא בֶּן גּוּרְיוֹן בְּשֵׁם רַב אָמַר יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כָּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת. אָמַר רַב יוֹסֵף וּבוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.
בראשית רבה מ״ח:י״ד - הטקסט מספריא
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב (בראשית יח, ח), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַמְעֻלֶּה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בֶּחָלָב, וְהַבֵּינוֹנִי אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, וְהַקִּבָּר אֶחָד מֵעֶשְׂרִים. רַבִּי יוֹנָה אָמַר הַמְעֻלָּה אֶחָד מִמֵּאָה, בֵּינוֹנִי אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וְהַקִּבָּר אֶחָד מֵעֶשְׂרִים. וּפַת הֵיכָן הִיא, אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה תַּלְמִידוֹ דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אָמַר פִּירְסָה נִדָּה וְנִטְמֵאת הָעִסָּה. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ פַּת הֵבִיא לִפְנֵיהֶם, מָה אִם דְּבָרִים שֶׁלֹא אָמַר הֵבִיא לִפְנֵיהֶם, דְּבָרִים שֶׁאָמַר לָהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, הָכָא אַתְּ אָמַר וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּלְהַלָּן אָמַר (בראשית יח, ב): נִצָּבִים עָלָיו, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא יָצָא יְדֵיהֶם נִצָּבִים עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא יְדֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם, מִיכָאֵל מִרְתַּת, גַּבְרִיאֵל מִרְתַּת. רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, מַתְלָא אֲמַר, עֲלַת לְקַרְתָּא הֲלֵךְ בְּנִימוּסָהּ, לְמַעְלָה שֶׁאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, עָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם וְלֹא אָכַל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, ט): וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי, אֲבָל לְמַטָּה שֶׁיֵּשׁ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, וְכִי אוֹכְלִין הָיוּ, אֶלָּא נִרְאִין כְּאוֹכְלִין, רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק.
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ז - הטקסט מספריא
מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה כְּפִי הַשָּׂגַת יָד, וְכַמָּה פְּעָמִים נִצְטַוֵּינוּ בָּהּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה. וְיֵשׁ לֹא תַּעֲשֶׂה בַּמַּעֲלִים עֵינָיו מִמֶּנָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ (דְּבָרִים טו, ז). וְכָל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִמֶּנָּהּ נִקְרָא בְּלִיַּעַל, וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וּמְאֹד יֵשׁ לִזָּהֵר בָּהּ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁיָּמוּת הֶעָנִי הַמְבַקֵּשׁ אִם לֹא יִתֵּן לוֹ מִיָּד, כְּעוּבְדָא דְּנַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ.
לְעוֹלָם אֵין אָדָם מַעֲנִי מִן הַצְּדָקָה, וְלֹא דָּבָר רַע וְלֹא הֶזֵּק מִתְגַּלְגֵּל עַל יָדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. (יְשַׁעְיָה לב, יז).
כָּל הַמְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, הקב"ה מְרַחֵם עָלָיו. הַגָּה: וְיִתֵּן הָאָדָם עַל לִבּוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ כָּל שָׁעָה פַּרְנָסָתוֹ מֵהקב"ה, וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁהקב"ה יִשְׁמַע שַׁוְעָתוֹ כָּךְ הוּא יִשְׁמַע שַׁוְעַת עֲנִיִּים. גַּם יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כִּי הוּא גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם, וְסוֹף הָאָדָם שֶׁיָּבֹא הוּא אוֹ בְּנוֹ אוֹ בֶּן בְּנוֹ לִידֵי מִדָּה זוֹ, וְכָל הַמְרַחֵם עַל אֲחֵרִים מְרַחֲמִין עָלָיו (מִלְּשׁוֹן הַטּוּר).
הַצְּדָקָה דּוֹחָה אֶת הַגְּזֵרוֹת הַקָּשׁוֹת, וּבְרָעָב תַּצִּיל מִמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לַצָּרְפִית. הַגָּה: וְהִיא מַעֲשֶׁרֶת, וְאָסוּר לְנַסּוֹת הַקַּבָּ"ה כִּי אִם בְּדָבָר זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת וגו' (מַלְאָכִי ג, י). (טוּר מִגְּמָרָא פ"ק דְּתַעֲנִית). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בִּנְתִינַת מַעֲשֵׁר מֻתָּר לְנַסּוֹת הקב"ה, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר צְדָקָה (בֵּית יוֹסֵף דְּכָךְ מַשְׁמָע מִשַּׁ"ס שָׁם).
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך כה ‹ בראשית ‹ שיחה ב ‹ 13 לקו"ש חכ"ט ע' 295
- כרך כה ‹ נח-ז' מ"ח ‹ שיחה א ‹ 46 לקו"ש חכ"ט ע' 296