ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח

447

הסריקה השיחה כולה מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

8 ובירוש' מגילה פ"א ה"ט (וש"נ) ד' לשונות נאים שישתמש בהן העולם כו

וראה ויצא לא, מז: ,יגר שהדותא" (ובפרש"י שם: תרגומו של גלעד). וישלח לג, יט: ,במאה קשיטה" (ובפרש"י שם: אמר ר' עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה). בא יג, טז: ואתחנן ו, ח: ,לטוטפות" (ובפרש"י שם: טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים). ועוד.

אבל ראה של"ה תט, ב (הובא באוה"ת ואתחנן ע' שכז) ,כשתראה מדברי רז"ל שמפרשי' תיבה ואומרי" שכן הוא לשון יוני או לשונו' אחרים של גוי' כגון אתהן בפ' קדושי' (כ, יד) שפרש"י אתהן אחת מהן לשון יוני הוא וכן בפ' בא טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים -- אל יעלה בדעתך שהתורה כתבה אלו הלשונות שאינם לה"ק, אלא הכי פירושו, כשברא הקב"ה עולמו לא הי' רק לה"ק כו', וכשבלל הקב"ה את הלשונות בדור הפלגה בלל לה"ק ג"כ בשאר הלשונות והתיבות הנ"ל הם לה"ק ונבללו בלשון יוני או בכתפי או באפריקי".

ולהעיר וצ"ע בתו"א שם (עז, ד): ,בגמ' יש כמה מלוח לשון ארמי הכי השתא אי אמרת בשלמא". ושם עח, ג: ,מצינו בתנאים ואמוראים שדברו בגמרא בלשון ארמי הכי השתא כו'" -- שהיז לשון גמרא ירושלמית ובבלית רובה! וראה רש"י (סוטה מט, ב ד"ה) לשון סורסי קרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי כו'. ועוד.

9 ראה משנה מגילה ח, ב: לא התירו שיכתבו אלא יונית. ובגמרא שם (ט, ב): יפת כו' של יפת (וראה פרש"י שם). ובירושלמי שם פ"א ה"ט: בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להתרגם כל צרכה אלא יונית.

ולהעיר גם מנוסח כתובה (וכן: נוסח גט חליצה וכתובת יבמין) שהיא בלשון ארמי (רמב"ם הל' יבום וחליצה פ"ד הלכה ל-לג).

* וראה שו"ע אדה"ז או"ח סרפ"ה ס"ב, שלפי דיעה אחת אין יוצאים קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בפרש"י כ"א בתרגום דוקא, ,שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני כגון יגר שהדותא". [וראה ירושלמי סוטה פ"ז ה"ב ובב"ר פע"ד, יד (הובא בתוד"ה לשון -- ב"ק פג, רע"א): אל יהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי בתורה בנביאים ובכתובים חלק לו הכתוב כבוד. ובתוס' שם: דלשון סורסי הוא לשון ארמי].

ולהעיר גם מירושלמי מגילה שם: בידא להם ארמית מתוך יונית, ובקה"ע שם: נמצא שאף לרשב"ג מותר לכתוב ארמית.

ומודגש הנ"ל עוד יותר עי"ז שהרי"ף הרס"ג הרמב"ם וכו' כתבו ספריהם ושו*ת בתורה בערבית. משא"כ גדולי ישראל האשכנזים בדורות האחרונים (בנוגע לספרים ושו"ת), ובכ"ז דוקא האחרונה נקראת ,אידיש* (אף שתחלתה (ונקראת) אשכנזית, טייטש, זשאַרגאָן וכו').

הערות

1. לקוטי הוספות / משפטים שיחות 417
0. ראה רמ"א אה"ע רסקכ"ו: דמקצתו לשון הקודש ומקצתו לשון ארמי כשר דשניהם ניתנו בסיני והוי קרובים בלשון וכלשון אחד דמי (וראה עד"ז בארוכה שו"ת הרמ"א סקכ"ו ואילך).
11. ולא מצינו זה בארמית (בזמן הגמרא), ערבית (בזמן הרמב"ם ולפניו ולאחריו), צרפתית (בזמן רש"י וכו' -- שרש"י עצמו קוראה ,לעז" או ,לע"ז". ועוד). וידועה שקו"ט חוקרי הלשונות בכ"ז, ואכ"מ.
2. להעיר גם מ,התמים" ח"ב סא, א: ,לדבר לפעמים בלשון פולני והטעם . . דע"י דיבור קדוש בשפת המדינה מבררים האותיות".
3. ראה מכ' שבהערה 7 בארוכה.

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 295 לקו"ש חכ"א ע' 447

תורת מנחם 2

יז - שנת תשט"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז. לקו"ש חכ"א ע' 447
סט - שנת תשל"ב - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"א ע' 447

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.