373
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שבשמים" – שאינה הלכה12, אלא מדת חסידות – "הוי... רץ", ולכן היא כתובה במסכת אבות. אך זוהי מדת חסידות הנחוצה ושווה לכל נפש, ולפיכך היא נכללה ב"טור" ובשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן.
(ג) ההוראה של בן עזאי "הוי רץ למצוה קלה" – הוראה זו היא מדת חסידות שאינה שווה לכל נפש, ולכן היא כתובה (רק) במסכת אבות13 – והחידוש של "ריצה" זו מודגשת בתוספת הוי רץ למצוה קלה".
ד. שמחה בלתי מוגבלת אפשרית בהתבטלות מוחלטת
באופן כללי, זריזותו של היהודי בקיימו רצון הקדוש־ברוך־הוא מצביעה על שמחתו וחפצו "למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו"14.
וזריזות באופן של "ריצה" מוכיחה, ששמחתו וחיותו הן למעלה ממדידה והגבלה15, ולכן הוא מתאמץ מעבר לטבעו הרגיל, כדי לקיים את המצוה מהר ככל האפשר.
שמחה וחיות זו שמעל לטבע וההרגל, כדי לקיים רצון הקדוש־ברוך־הוא – דבר המתבטא ב"ריצה" – אפשרית רק אצל מי שמתבטל באופן מוחלט כלפי הקדוש־ברוך־הוא:
כאשר האדם חש עצמו למציאות, ועל־אחת־כמה־וכמה אם הוא "מגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו"16, הוא אמנם יכול לקיים מצוה בחיות ובשמחה, אך כיוון שהשמחה היא לפי טעם והגיון הרי היא מוגבלת – אין הוא "רץ", ואין הוא "יוצא מהכלים".
אך כאשר האדם מתבטל כלפי אלוקות, יכולה להתעורר אצלו שמחה בלתי־מוגבלת, המתבטאת בריצה לעשיית מצוה, עד לאופן שהוא "משפיל עצמו ומקל גופו"16 – כפי שמוצאים אצל דוד המלך התנהגות של "מפזז17 ומכרכר (בכל עוז18) לפני ה'", שנבעה מכך ש"ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני"19.
ה. התמיה על ציטוט המקור להלכה זו בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן
בכך ניתן לבאר ענין תמוה ב"שולחן ערוך" של אדמו"ר הזקן, שבהלכה20 "מצוה לרוץ לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה" הוא מציין את המקור שממנו
הערות
- 12. להעיר מטור או"ח סרמ"ב. שו"ע (ואדה"ז) שם (ס"ו).
- 13. בר"מ אלשאקר (הובא במד"ש פ"ה שם) נעתק בדברי הטור "ורץ כצבי כנגד הרגלים שיהי' רץ למצוה קלה כבחמורה" – אבל בטור לפנינו ליתא.
- 14. אגה"ק סי' כא.
- 15. ראה ד"ה משכני (הב') תש"א פ"א. ועוד. ולהעיר מלקו"ת שה"ש טו, סע"ב ואילך.
- 16. לשון הרמב"ם סוף הל' לולב – לענין עבודת ה' בשמחה.
- 17. ש"ב ו, טז. הובא ברמב"ם שם.
- 18. שם, יד.
- 19. שם, כב. הובא ברמב"ם שם.
- 20. נסמן לעיל הערה 3.
תניא, אגרת הקדש כ״א - הטקסט מספריא
אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמָם, כְּמִשְׁפָּט לְאוֹהֲבֵי שְׁמוֹ, אֶל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם, לַעֲשׂוֹת צִדְקַת ה׳ עִם אַרְצוֹ הַקְּדוֹשָׁה, לָתֵת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה חוֹק הַקָּצוּב מָעוֹת אֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אֲלֵיהֶם תִּטּוֹף מִלָּתִי, וְתִזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, לְזָרֵז לִזְרִיזִים, וּלְחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת בְּמַתַּן דָּמִים מָעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, וּלְפָחוֹת מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, מֵעֶרְכּוֹ הַקָּצוּב לְעֵרֶךְ שָׁנָה, וְכָל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר עָלָה עַל לֵב אִישׁ לְהִתְנַדֵּב בְּלִי נֶדֶר לְפַרְנָסַת אַחֵינוּ יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה.
כִּי הִנֵּה, מִלְּבַד הַיָּדוּעַ לַכֹּל גּוֹדֶל מַעֲלַת הַזְּרִיזוּת בְּכָל הַמִּצְוֹת, הַנֶּאֱמַר וְנִשְׁנָה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם לִדְבַר מִצְוָה כוּ׳״, וּזְרִיזוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹמֶדֶת לָעַד, לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם.
כִּי הָעֲקֵדָה עַצְמָהּ אֵינָהּ נֶחְשָׁבָה כָּל כָּךְ לְנִסָּיוֹן גָּדוֹל לְעֵרֶךְ מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, בְּשֶׁגַּם, כִּי ה׳ דִּיבֶּר בּוֹ: ״קַח נָא אֶת בִּנְךָ כוּ׳״ וַהֲרֵי כַּמָּה וְכַמָּה קְדוֹשִׁים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדוּשַּׁת ה׳ גַּם כִּי לֹא דִיבֶּר ה׳ בָּם. רַק שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם עָשָׂה זֹאת בִּזְרִיזוּת נִפְלָאָה, לְהַרְאוֹת שִׂמְחָתוֹ וְחֶפְצוֹ לְמַלֹּאות רְצוֹן קוֹנוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ.
וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה לְקִיּוּם כָּל הַמִּצְוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה הַמְּגִינָּה וּמַצְּלָה בְּפֵירוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת, כְּדִכְתִיב: ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״, וְכָל שֶׁכֵּן מִשְּׁאָר מִינֵי יִסּוּרִים הַקַּלִּים מִמָּוֶת כָּל שֶׁכֵּן שֶׁטּוֹב לָנוּ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַקְדִּימָהּ כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר, שֶׁהֲרֵי אָדָם נִידּוֹן בְּכָל יוֹם:
אַךְ גַּם זֹאת מָצָאנוּ רָאִינוּ בַּעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה, מַעֲלָה פְּרָטִיּוּת גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה אֵין עֲרוֹךְ אֵלֶיהָ, לִהְיוֹת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה נַעֲשֵׂית בִּפְעָמִים רַבּוֹת, וְכָל הַמַּרְבֶּה – הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח, וְלֹא בְּפַעַם אַחַת וּבְבַת אַחַת, גַּם כִּי הַסַּךְ הַכּוֹלֵל אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵירוּשׁ הַמִּשְׁנָה שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְהַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה״:
וְהִנֵּה, מִלְּבַד כִּי הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ־לִבְרָכָה בֵּיאֵר הֵיטֵב טַעֲמוֹ וְנִימּוּקוֹ, כְּדֵי לְזַכֵּךְ הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמַּעֲשֶׂה, הִנֵּה מִקְרָא מָלֵא דִּיבֵּר הַכָּתוּב: ״פְּעוּלַּת צְדָקָה לְחַיִּים״, דְּהַיְינוּ, שֶׁפְּעוּלָּתָהּ וּסְגוּלָּתָהּ לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְאֶרֶץ הַחַיִּים, הִיא ״שְׁכִינַת עוּזֵּינוּ״, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: ״וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כּוּלָּם״, וְהִיא סוּכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת עַד עָפָר, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם כוּ׳״, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא – ״לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים״ דְּ״לֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם״ – אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא, וּבִפְרָט בְּהִתְנַדֵּב עָם לְהַחֲיוֹת יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ הַחַיִּים מַמָּשׁ, וְדַי לַמֵּבִין.
וְכָל מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר גָּדוֹל וְנִפְלָא כָּזֶה יִמְצָא טוּב טַעַם וָדַעַת, כַּמָּה גְדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ: ״הַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה״, דְּהַיְינוּ מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הַנַּעֲשֶׂה בִּפְעָמִים רַבּוֹת, לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים, לְיַחֵד יִחוּד עֶלְיוֹן פְּעָמִים רַבּוֹת.
וְהַיְינוּ נַמֵי כְּעֵין מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם: לְזַכֵּךְ הַנֶּפֶשׁ, כַּנּוֹדָע מִזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דִּשְׁכִינָה נִקְרֵאת ״נֶפֶשׁ״, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְנַפְשֵׁנוּ, וּכְתִיב: ״כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ״. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָּה״, לַהֲקִימָהּ מֵעָפָר מְעַט מְעַט, ״עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה״:
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 293 לקו"ש חי"ז ע' 373
תורת מנחם 1
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל לקו"ש חי"ז ע' 373
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.