768

ה. על פי זה גם מובן לשון הרמב"ם: "והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה", שבזה מסביר מדוע אין בהלכה בבבלי סתירה לדעת ר' שמעון בתיקוני זוהר:

הכח שיש לנו לקיים את המצוות שנצטוינו מסיני, הוא משום ש"מעשה אבות סימן לבנים"¹⁹. גם במצות הכנסת אורחים: לגבי כלל ישראל היותה של הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה, באה מנתינת כח של אברהם אבינו, על ידי ה"חק שחקקו" במצות הכנסת אורחים – "מעשה אבות" – באופן שתהא שייכת לכל אדם.

זהו גם דיוק לשון הרמב"ם "ודרך החסד שנהג בה": שעבודת אברהם אבינו היתה בקו החסד (שלכן ביקש אפילו על ישמעאל: "לו ישמעאל יחי' לפניך"), ומשום זה קבע את הכנסת אורחים שלו באופן שתהא שייכת לכל אדם, גם לאלו שהם במדריגה נחותה ביותר, ובכך הנחיל לנו כח לקיום מצות הכנסת אורחים, שתהיה "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".

וזוהי כוונת הרמב"ם בלשונו "והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה" – לולא עבודת אברהם אבינו לא היה לנו הכח לקיים מצות הכנסת אורחים בגשמיות, וממילא לא היה לנו הענין של הכנסת אורחים באופן שתהא גדולה מהקבלת פני שכינה. אלא שאברהם אבינו על ידי עבודתו הוריש לנו, חקק והנהיג בכל אדם דרך החסד שלו, תחילת כל המידות ומן המדות בא הדבר לידי פועל ממש – שזה כל האדם.

(משיחת ליל ערב ראש השנה,

כ"ט אלול, תשכ"ב)

ו. כ"ק מו"ח אדמו"ר היה אומר²⁰, שמפרשת השבוע יש ללמוד הוראה בחיים. ומובן שכן הוא: שהרי יש לנו א־ל נצחי, והוא נתן לנו תורה נצחית, שעל ידה – על ידי לימוד התורה בתמידות ולימוד ממנה הוראה בחיים – אנו עם חי לנצח ובאפשרותנו לסבול ולעמוד בפני כל הקשיים.

בפרשתנו מסופר על היהודי הראשון שהיה בעולם. הוא היה אחד ויחיד בשעה שכל העולם היה נגדו²¹, עד שנוכחו כולם לדעת שהקב"ה עמו ותומך בו בכל אשר יעשה. אז כרת