תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט תצא

שיחה א

רשימת העמודים (9) מצוטט ב־8 עמודים חיפוש חדש

122שיחה א

א. בציצית ובמקדש – מותר שעטנז

מיד לאחר הציווי¹ על איסור שעטנז, "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו", מצווה התורה² "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך...", ומן הסמיכות שבין שני פסוקים לומדים³: "גדילים תעשה לך – אף מן הכלאים"⁴, שכלאים מותרים בציצית.

בדומה לכך קיים היתר להשתמש בכלאים בבגדי כהונה, שהרי בין בגדי כהונה, שלובשים הכהנים בעבודתם במקדש, היה האבנט, שהיה עשוי משעטנז⁵.

יש להבין:

ישנם שלושה סוגי כלאים – "בקרקע ובבהמה ובבגדים"⁶, כפי שמפרטת אותם כאן התורה בזה אחר זה⁷: "לא תזרע כרמך כלאים... לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו לא תלבש שעטנז..."⁸, וכן בפרשת קדושים⁹: "בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך".

ומהו הטעם לכך¹⁰, שהתורה התירה כלאי בגדים בעבודת המקדש¹¹ ובמצות ציצית, ואילו לגבי שני הסוגים האחרים של כלאים, כלאי בהמה וכלאים בקרקע, איננו מוצאים היתר להשתמש בם לצורך מצוה או במקדש¹² וכדומה?

ב. בשר בחלב – לימוד מיוחד האוסר במוקדשין

בנוסף לשלשת הסוגים הללו של כלאים, ישנו איסור הדומה בתוכנו 122לאיסור כלאים, וזהו איסור בשר וחלב, כמוסבר בספרים¹³, שהטעם לאיסור בשר בחלב הוא "כסוד הכלאים" – זוהי תערובת של שני דברים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו מותר¹⁴, אך כשמערבים אותם יחדיו הם הופכים לדבר אסור¹⁵.

והנה, במכילתא נאמר¹⁶, שקיימת סברה שתערובת של בשר בחלב תהיה מותרת במוקדשין, אלא שדורשים מן הפסוק¹⁷ "ראשית... תביא בית ה' אלקיך, לא תבשל גדי בחלב אמו", שגם ב"בית ה' אלקיך" קיים איסור בשר בחלב.

יוצא מכך, שקיימים שלשה אופנים בנושא זה:

לגבי כלאי בגדים, שעטנז – התורה התירה את הכלאים בעבודת המקדש, (ואף ציותה על כך), וכן במצות ציצית.

לגבי בשר בחלב קיימת סברה להתירם במוקדשין¹⁸ אלא שלומדים מפסוק לאסור זאת.

ולגבי כלאי בהמה וכלאי קרקע אינה קיימת מלכתחלה שום אפשרות או סברה המתירה אותם במוקדשין¹⁹, כך שאין צורך בלימוד מיוחד לאסור זאת.

ודרוש הסבר: כיון שכל האיסורים הללו המפורטים לעיל הם בעלי משמעות זהה – בכולם מדובר על תערובת של שני מינים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו מותר – מהי הסיבה להבדלים הקיימים ביניהם לצורך העבודה במקדש וכדומה?

123ג. תערובת - משנה סדר בראשית כן או לאו

הדבר יובן לפי דברי הרמב"ן²⁰, שדוקא על לבישת שעטנז נאמר בדברי חז"ל²¹, ש"יצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם", אך לא על כלאי בהמה,

והוא מסביר, שזאת משום שבכלאי בגדים, שעטנז, הטעם לאיסור "נעלם", ואילו לגבי כלאי בהמה, וכן כלאי קרקע, מובן הטעם לאיסור:

הקדוש־ברוך־הוא ברא את הנבראים באופן שהוא נתן בתוך הצמחים ובעלי החיים את "כח התולדה שיתקיימו המינים .. וציוה .. שיוציאו למיניהם". ולפיכך, כאשר האדם "מערב כלאים" – הוא מרכיב שני מיני בהמה, או שני מיני זרעים, הוא גורם לכך שהם "ישתנו בטבעם גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה, ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינין", ועל ידי כך הוא "משנה ומכחיש .. ומערבב במעשה בראשית"^*.

ועל כך שהתורה אינה אוסרת רק "בהמתך לא תרביע כלאים", אלא גם "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", יש להסביר, שזאת "מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת ויבואו לידי הרכבה"²².

יוצא מכך, שיש הבדל מהותי בין כלאי בהמה וכלאי קרקע לבין כלאי בגדים:

בכלאי בהמה וכלאי קרקע התערובת היא גם ב"כח התולדה" של שני המינים. כלומר, שהתערובת גורמת שינוי בעיקר ובעצם מהותם ומציאותם, וזה בניגוד לסדרי מעשה בראשית, שהקדוש־ברוך־הוא קבע שימשיכו דוקא "למינהו"^*.

לעומת זאת, בכלאי בגדים^* אין התערובת משנה את עצם המציאות של הצמר והפשתים, אלא, זוהי תערובת חיצונית לבד²³, רק מחברים אותם באותו בגד²⁴, אך גם לאחר מכן הם 124נשארים צמר ופשתים כפי שהיו, ואף ניתן להפריד ביניהם.

ד. תערובת בשר בחלב – סוג ביניים

לפי זה מובן, שמהות התערובת של בשר בחלב היא כממוצע בין שני סוגי התערובות שהוזכרו לעיל:

תערובת בשר בחלב אינה משפיעה, כתערובת כלאי בהמה²⁵, על "כח התולדה", הקובע את הגידול והצמיחה לדורות. תערובת בשר בחלב משפיעה רק על מציאותם הגשמית של החומרים המעורבים²⁶.

אך מצד שני אין תערובת בשר בחלב דומה לתערובת שעטנז, כי בשעטנז אין עירוב מוחלט בין שני הסוגים, צמר ופשתים, כדלעיל, ואילו לגבי בשר בחלב קיים איסור מן התורה דוקא בבישולם יחדיו, כך שהאחד נותן טעם באחר²⁷. ויותר מכך: אף כאשר "תרו ליה כולי יומא בחלבא"²⁸ (=כאשר משרים בשר בחלב כל היום) – שאז "יהיב ביה טעמא"²⁹, שהרי כבוש כמבושל³⁰, אין על כך איסור מן התורה, אלא רק דרך בישול אסרה תורה³¹. איסור בשר בחלב קיים רק כאשר מרכיבים משני המינים מציאות אחת חדשה³², תוצרת דוקא באמצעות בישול.

ויש לומר, שזהו ההסבר³³ לדברי רבי לוי³⁴, ששיעור כזית של איסור בשר בחלב, הוא גם כאשר יש רק "חצי זית בשר וחצי זית חלב" – כמות של "כזית" משניהם יחדיו, כי האיסור אינו חל על הבשר בנפרד ועל החלב בנפרד, אלא על שניהם יחדיו, כשהם מציאות אחת של בשר בחלב³⁵.

ה. תערובת ה"כוחות העליונים"

ידועים דברי רבינו בחיי³⁶, שאיסור 125כלאים אינו רק עירבוב בגשמיות, אלא גם "מערבב הכחות העליונים .. הכלאים .. חיבור שני קצוות שהם שני הפכים .. אין חיבורן עולה יפה",

וכן לגבי בשר בחלב הוא מבאר³⁷, שבשר בחלב הם "דוגמא ורמז" ל"דברים מיוחדים" למעלה, והתערובת של בשר בחלב למטה גורמת לערבוב של ה"דברים ההם (אשר) כל אחד ואחד (צריך להיות) מיוחד בפני עצמו".

וכפי שמוסבר³⁸, שצמר ופשתים – וכן שור וחמור, בשר בחלב – רומזים לחסד ולגבורה, אשר הן מדות מנוגדות, ולכן "אין חיבורן עולה יפה"³⁹.

ולפי האמור לעיל, בסעיף ג' לגבי ההבדל בין כלאי בהמה וקרקע לבין כלאי בגדים, מובן, שגם לגבי ה"ערבוב" של ה"כחות העליונים" של חסד וגבורה, אשר "אין חיבורן עולה יפה", יש הבדל מהותי בין שני סוגים אלו, ובינם לבין בשר בחלב.

ו. בקדושה – אין ניגודים בין המדות

כדי להבין זאת יש להקדים ולציין תמיהה המתעוררת, לכאורה⁴⁰, על ההסבר שלעיל, ש"כלאים .. הוא חיבור שני קצוות שהם שני הפכים":

אנו מוצאים שבחיבור של שני הפכים יש דוקא מעלה נפלאה ביותר – ענין השלום, אשר "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"⁴¹, ואחד מעיקרי העבודה הרוחנית הוא להביא לידי התכללות המדות,

כידוע ההסבר⁴² על דברי חז"ל⁴³ "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז", שלאדם יש מדות שונות, אך עליו לעבוד על כך שמדותיו תהיינה "רכות", כלומר, שכל מדה תאפשר קיומה של המדה ההפכית, בדומה לנאמר בדברי הרמב"ם⁴⁴, 126ש"הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה" –

ואילו כאן אומרים שאיסור כלאים הוא מפני שבכך מערבבים את המדות חסד וגבורה?!

על כך מוסבר⁴⁵, שהתכללות המדות בקדושה דומה ל"תערובות מין במינו", כי כל עניני הקדושה "הכל הוא מין אחד, הביטול וההכנעה אליו יתברך"⁴⁶. ולכן אנו מוצאים שבעבודת ה' תיתכן אפשרות של קיום המדות ההפכיות חסד וגבורה יחדיו, כנאמר בספרי על הפסוק ואהבת את ה' אלקיך⁴⁷ – "אין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקדוש־ברוך־הוא בלבד".

לעומת זאת, בעניני העולם, שבהם קיימת תחושת מציאות, עד כדי כך שניתן לקיים על ידי חפצים בעולם מצוות⁴⁸, כגון תפילין וכדומה – הרי שם ה"ציור" של כל מדה הוא בתוקף שאינם מאפשרים קיום של מדה אחרת, ובמיוחד מדה המנוגדת, ולפיכך "אין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה". ולכן, אם נוצר חיבור וערבוב של שני הפכים בעניני העולם, הרי זה באופן של תערובת "מין בשאינו מינו".

ולא כך בקדושה, שמשמעותה היא התבטלות⁴⁹ כלפי הקדוש־ברוך־הוא, הרי שם המדות ההפכיות חסד וגבורה אינן מתנגדות זו לזו אלא, להיפך, הן מהוות "מין אחד" – מהותן של שתי המדות זהה: עבודת ה'.

וכדברי חז"ל⁵⁰ על הפסוק⁵¹ "עושה שלום במרומיו" – "מיכאל⁵² שר של מים, וגבריאל שר של אש ואין מכבים זה את זה", כי בהתייצבם לפני מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא אין הם חשים את מציאותם העצמית, אלא את היותם שלוחיו של המלך הקדוש־ברוך־הוא, ולכן אין ביניהם ניגוד כלל, שניהם מהוים "מין אחד – שלוחי המלך"⁵³.

ז. חיבור בין ניגודים – שלום או מחלוקת

לפי זה יובן ההבדל בין שני סוגי הכלאים – כלאי בהמה וקרקע לעומת כלאי בגדים:

כאשר מחברים ומערבבים שני הפכים, יש שתי אפשרויות לכך, ובהתאם להן – תוצאות מנוגדות: א) מבטלים את הניגודים והסתירות, ואז נוצר בין הניגודים שלום. ב) כל אחד נשאר במלוא תקפו, וכאשר הם 127נמצאים יחדיו – נוצרת מחלוקת ומריבה.

ושני אופנים אלו מתגלים בשני סוגי הכלאים:

בכלאי בהמה וכלאי קרקע, שתכליתם "להוליד מינים זרים משונים בתולדות"⁵⁴, יצירת מציאות משונה וחדשה משני מינים אלו, הרי הפגם ב"ערבוב" הוא שבאמצעותו מתבטלים שני המינים מהיותם מינים נפרדים בתכונותיהם וכדומה, הם הופכים למציאות חדשה הנוגדת את רצון הבורא שבראם כשני מינים נפרדים וחפץ בהישארותם כמציאויות שונות בעלות תכונות ותפקידים שונים,

בדומה לכך שבענין של "עושה שלום במרומיו", שהוזכר לעיל, אין הכוונה לכך שעל ידי התבטלותם כלפי המלך, הקדוש־ברוך־הוא, בטלים התפקידים המיוחדים של מיכאל וגבריאל, שר של מים ושר של אש – שהרי התבטלות כזו היא בניגוד לרצון המלך – אלא כל אחד נשאר בתפקידו שלו ומבצע אותו, אך ביחד עם זאת "אין מכבין זה את זה"⁵⁵.

לעומת זאת, בכלאי בגדים הפגם הוא להיפך: כיון שהצמר והפשתים נשארים במציאותם,

ו(א) ה"כוחות העליונים" שבתוכם הם שני הפכים – חסד וגבורה, (ב) מדובר על דברים בעולם הגשמי שאין בהם בגלוי התבטלות עצמית, והחיבור ביניהם הוא תערובת של "מין בשאינו מינו" –

לפיכך גורם החיבור לערבוב ביניהם לתוצאה הפוכה: לפירוד ולמחלוקת.

ח. ערבוב המבטל סדרי בריאה – אסור תמיד

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין את שלש ההבחנות שהוזכרו לעיל, בסעיף ב', לגבי המקדש וכו':

הסיבה להיתר כלאים בציצית, וכן בעבודת המקדש, היא⁵⁶, שבענין מצוה וקדושה – מדת הקדוש־ברוך־הוא – אין נוצרים מערבוב שני ההפכים פירוד ומחלוקת, אלא, להיפך – נגרמים שלום ואחדות, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

דברים אלו אמורים לגבי סוג של כלאים, שבו ה"ערבוב, מוביל לפירוד ולמחלוקת, ופגם זה אינו קיים בענינים של מצוה וקדושה. אך סוג של כלאים, 128שבו ה"ערבוב" מבטל את המציאות של "למיניהם", את סדרי הבריאה, אסור גם בעניני מצוה וקדושה, כמו בעניני העולם, כי בכל מקרה אסור לבטל את הגבולות שקבע הקדוש־ברוך־הוא.

ולכן אין כלל אפשרות וסברה להתיר כלאי בהמה וכלאי קרקע במוקדשין.

רק בתערובת של בשר בחלב, שלגביה יש אפשרות לומר שהיא מן הסוג של כלאי בגדים, כאמור לעיל בסעיף ד', קיימת סברה שהיא תהא מותרת במוקדשין, כפי ששעטנז מותר בבגדי הכהונה.

אך המסקנה והפסק הוא, ש"בית ה' אלקיך לא..." – כי, כאמור לעיל, המהות של תערובת בשר בחלב היא יצירת מציאות חדשה, ובכך היא דומה לסוג של כלאי בהמה, ואופן זה של תערובות אסור גם במוקדשין⁵⁷, כפי שהוסבר לעיל.

ט. ביטול איסור בשר בחלב לעתיד לבוא

רבינו בחיי אומר⁵⁸, ש"באותו הזמן (לעתיד לבוא) .. יהיה איסור בשר בחלב בטל", ובדומה לכך אנו מוצאים שהמלאכים, אצל אברהם, אכלו בשר בחלב⁵⁹.

ולפי ההסברים שלעיל ניתן לבאר זאת:

כבר הובהר לעיל, בסעיף ד', שהפיכת תערובת של בשר בחלב למציאות חדשה היא רק בגשמיותה ובחומריותה, אך אין הדבר משפיע על ה"כוחות" הרוחניים, על המציאות הפנימית. מכך מובן, שלגבי ה"כוחות העליונים" שבבשר ובחלב, הקשורים 129למציאות הפנימית והרוחנית, דומה תערובת זו לכלאי בגדים, אשר בה כל כח נשאר במציאותו.

וזהו ההבדל בין התקופה שלנו לבין "אותו הזמן":

בעולם הזה, בזמן הזה, ניכרת רק הגשמיות והחומריות של כל דבר גשמי. וכיון שלגבי הגשמיות הופכת תערובת של בשר בחלב למציאות חדשה, לכן לפי דיני התורה, שניתנה דוקא בעולם הזה, לנשמה בגוף, דומה תערובת זו לכלאי בהמה, האסורים גם בדבר מצוה וכדומה.

אבל לעתיד לבוא, כאשר יקויים הייעוד⁶⁰ "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר" – יתגלה⁶¹ שהמציאות האמיתית של השמים וכו' אינה הגשמיות והחומריות, אלא הרוחניות שבהם, ה"בדבר ה'" שבאמצעותו הם "נעשו"⁶², המהווה ומחיה ומקיים כל נברא⁶³ –

וכך יהיה גם לגבי המציאות של בשר בחלב, שתתגלה מציאותם האמיתית, דבר ה' וה"כחות העליונים" שבהם, שאינם מתבטלים בתערובת, כאמור לעיל.

וכיון שהעולם כולו יזדכך אז ויהיה עולם של קדושה⁶⁴, הרי, אדרבה: בעולם קדוש תערובת של בשר וחלב, של חסד וגבורה, היא נעלית ביותר – שלום ואחדות⁶⁵.

הערות

עמוד 122

1. פרשתנו כב, יא.
2. שם, יב.
3. יבמות ד, רע"א. פרש"י עה"פ. רמב"ם הל' כלאים פ"י ה"ד (ובספרי עה"פ – "שניהם נאמרו בדיבור אחד". וכ"ה במכילתא ורש"י יתרו כ, ח. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 253 הערה 41. ואכ"מ).
4. ל' רש"י עה"פ.
5. רמב"ם שם ספ"י. הל' כלי המקדש פ"ח הי"א־יב.
6. ל' הבחיי פרשתנו שם, י.
7. ראה בחיי שם. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ד ע' 175.
8. פרשתנו שם, ט־יא.
9. יט, יט. וצע"ק טעם שינוי הסדר בהסדרות.
10. אע"פ שכלאים חוקה היא (קדושים יט, יט ובפרש"י שם). וראה תו"כ לאחרי יח, ד* (ובפרש"י שם), ח' פרקים להרמב"ם פ"ו ועוד – נדו"ד ה"ז פרט בכלאים. – וראה לקמן סעיף ג ובהערות שם.
11. וי"ל אשר במקדש ציוותה ע"ז (ראה לקמן בפנים) ולכן אין שייך לנדו"ד שה"ז בדוגמת מליקה בעוף. ועוד. – וראה לקמן הערה 18)
12. ולהעיר מרמב"ם הל' כלאים פ"ט הי"א (בנוגע בהמת פסולי המוקדשין).
. בהברייתות שנתווספו ע"פ הילקוט.

עמוד 122

13. רקאנטי משפטים כג, יט* – הובא בשל"ה חלק תושב"כ שכא, רע"א (וראה פסחים מד, ב; נזיר לז, סע"א: ומאי חידוש .. כלאים נמי. ולהעיר מצפע"נ הל' מאכא"ס פ"ט ה"א. קונטרס השלמה כג, ב). ד"ה איתא במד"ת כשבקשו כו' תרל"ד (סה"מ תרל"ד ס"ע כט ואילך). ד"ה כשעלה משה תרס"ז (נדפס בסוף המשך תרס"ו – קה"ת תנש"א – ע' תרל). לקוטי לוי"צ על זהר כרך ב (ע' פט). תורת לוי"צ ע' מה.
14. ראה פסחים ונזיר שם: דהאי לחודי' כו' ובהדדי אסור.
15. ראה עוד ביאור באיסור בשר בחלב (מפני יניקת הקליפה מהקדושה) – ע"פ זח"ב קכד, סע"ב ואילך – בד"ה והי' כי תבא (אוה"ת תבא ע' תתרלו. תתרמב ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' רסב ואילך. סה"מ תרכ"ז (קה"ת תשמ"א) ע' תעח). המשך חייב אדם לברך תרל"ח (ע' לא־לב). – והוא ע"ד הביאור באיסור כלאים שהובא לקמן הערה 39.
16. ס"פ משפטים.
17. משפטים כג, יט.
18. בתוד"ה כל הבשר (חולין קג, ב) דהחידוש בזה שבב"ח נוהג במוקדשין הוא ד"חייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין" (ועפ"ז אינו שייך לגדר קדשים בפרט, כ"א לכללות הענין דאין איסור חל על איסור). אבל במכילתא שבפנים מפורש שהקס"ד היא משום "שכן אסר מליקה בחולין תאמר במוקדשין".
19. ואין מביאים קרבנות מכלאים (משנה זבחים רפי"ד. תמורה יז, א. רמב"ם הל' איסורי מזבח פ"ג ה"ד. שם ה"י. הל' תמורה פ"א הי"ז). ולהעיר מתניא רפל"ז.
. ובאוה"ת משפטים (כרך ח ע' ג'קכו) משמע דזוהי כוונת הבחיי משפטים שם (ע"ש). וראה אוה"ת תצוה ס"ע א'תשטז. וראה גם של"ה שם. ואכ"מ.

עמוד 123

20. קדושים שם (ועד"ז בבחיי עה"פ). וראה השקו"ט בדברי הרמב"ן – ברא"ם, גו"א, נמוקי שמואל ועוד שם. ואכ"מ.
21. תו"כ (ורש"י) אחרי שבהערה 10) יומא סז, ב (אבל להעיר שבר"ח שם מביא גם "הרבעת כלאים"). במדב"ר פי"ט, ה.
*. ראה רמב"ן שם "וכך אמר כו' חקים שחקקתי בהם את עולמי" (והוא מירושלמי כלאים פ"א ה"ז. ויק"ר פל"ה, ד. וראה קידושין לט, א. סנהדרין ס, א (ובתוס' שם)).
22. וכ"כ גם בפרשתנו כב, ח (בסופו). וכ"ה במו"נ ח"ג פמ"ט. וראה לקו"ש חל"ד ע' 26־125) וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"ד (ע' 176 ואילך) שקו"ט בגדר האיסור דלא תחרוש גו'.
*. ראה ירושלמי שם "למה מפני שכתוב בהן למיניהן כו'".
23. להעיר מרמב"ן קדושים שם (ד"ה ובגד כלאים קרוב לסופו): וטעם כלאי הבגדים להרחיק התערובות במינין כו'. וראה נמוקי שמואל שם.
24. וגם לדעת רש"י (נדה סא, ב – וראה גם פירושו לקדושים יט, יט הנ"ל) שמה"ת אסור רק "שוע טווי ונוז" יחד (וראה תוד"ה שוע שם. רמב"ם הל' כלאים פ"י ה"ב ובנ"כ) – ה"ז רק עירוב חיצוני לגבי כלאי בהמה וקרקע. וראה בארוכה לקו"ש חל"ד שם.

עמוד 124

25. ולהעיר שבר"ח יומא שם מביא (בין החוקים) גם "בשר בחלב". וכ"ה ברמב"ם סוף הל' מעילה. וראה הנסמן בלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 258 הערה 11)
26. ולהעיר שרק כלאי בגדים (שעטנז) הוא תערובת שני סוגים – צומח וחי. נת' בלקו"ש חל"ד שם (ע' 127).
27. ראה רש"י ד"ה א"ל רבא – חולין קח, א.
28. פסחים מד, ב. נזיר לז, סע"א.
29. רש"י פסחים שם.
30. ראה תוד"ה דחדוש – חולין שם.
31. חולין שם.
32. ראה בארוכה צפע"נ הל' מאכא"ס וקונטרס השלמה (שצויין בהערה 13), ושם – דבב"ח הוא "הרכבה מזגיית", ע"ש.
33. צפע"נ שם.
34. חולין קח, ב. וכ"ה ההלכה – רמב"ם הל' מאכא"ס פ"ט ה"א (ובמ"מ ולח"מ שם).
35. וי"ל שכ"ה גם לדעת רב (דפליג אלוי), ומה שס"ל שאינו לוקה – כי לפני הבישול עדיין לא נעשו מציאות אחת חדשה, ועל כל חצי זית לעצמו – א"א לחול שם האיסור (עיין רש"י שם ד"ה לעולם. ולהעיר משו"ע אדה"ז או"ח סתנ"א סי"ג בהגה"ה).
36. קדושים שם (וראה רמב"ן שם "ומחברינו מוסיף כו'", וברמב"ן שופטים יח, ט) – הובא ונתבאר באוה"ת פרשתנו (ע' תתקס ואילך). אוה"ת נ"ך ע' קלב ואילך. וראה הערה 39.

עמוד 125

37. משפטים שם "על דרך הקבלה" (וראה הנסמן לעיל בשוה"ג להערה 13).
38. ראה במקומות שנסמנו בהערה 13)
39. ל' הבחיי קדושים שם. – אבל בבחיי הכוונה (וראה אוה"ת פרשתנו ונ"ך שם) – ע"פ זח"ג פו, ב ואילך (הובא באוה"ת פרשתנו ריש ע' תתקס) – ד"כלאים זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח הרעה ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע .. על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות כו'", היינו שהוא חיבור של רוח הקדושה עם רוח הטומאה (וע"ד המבואר בהערה 15). וכ"ה בד"ה לא תחרוש תרכ"ז (לענין לא תחרוש גו'). ועוד. ועיין אוה"ת בראשית (כרך ג) תקפא, א. סד"ה לא תלבש תרע"ח; משא"כ במקומות שנסמנו בהערה 13 מבואר שהאיסור הוא מצד התערובות דחו"ג. וראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 244 ואילך (ובהערה 28 שם). חל"ו ע' 156 ואילך.
40. כמו שהקשה באוה"ת נ"ך שם. ד"ה לא תלבש תרע"ח ע' תח. וראה מאמרים שנסמנו בהערה 13)
41. רמב"ם סוף הל' חנוכה.
42. לקו"ת אמור לז, ד. מטות פז, ב ואילך. ובכ"מ.
43. תענית כ, סע"א.
44. הל' דעות פ"א ה"ד.

עמוד 126

45. אוה"ת נ"ך שם (אלא דשם קאי לפי הביאור דאיסור כלאים הוא "שעי"ז מחבר רוח הקדושה עם רוח הטומאה"). מאמרים שבהערה 13)
46. ל' אוה"ת שם (ריש ע' קלג).
47. ואתחנן ו, ה.
48. ראה ד"ה מי כמוכה הידוע – לאדמו"ר מהר"ש (סה"מ תרכ"ט ע' קמח).
49. להעיר מתניא פכ"ב, ועוד.
50. במדב"ר פי"ב, ח (וש"נ). אגה"ק סי"ב.
51. איוב כה, ב.
52. ל' אגה"ק שם (ובבמדב"ר שם (ועוד) בשינוי לשון).
53. ראה גם רש"י וארא ט, כד: אש .. מים .. ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם.

עמוד 127

54. לשון הבחיי קדושים שם. ועד"ז בפרשתנו שם, יוד.
55. אין זה סתירה לזה שיש אופני התכללות בקדושה שמתבטלים הציורים הפרטיים (ראה ס' הליקוטים דא"ח דהצ"צ ערך התכללות (וש"נ). ובכ"מ) – כי זהו מצד פשיטות האוא"ס (שלמעלה מהשתלשלות), אבל בנוגע לעניני העולם (וס' השתלשלות) הרי רצון הבורא שיהי' "למינהו" דוקא, קוין חלוקים כו'.
56. מאמרים שבהערה 13. וראה אוה"ת פרשתנו (ע' תתקסב. ע' תתקעז. כרך ו ע' ב'שנט) – לפי הביאור דכלאים למטה הוא תערובות קדושה עם סט"א, משא"כ בשרשן (ומפרש (שם ע' תתקסא ואילך) לשון הבחיי. ע"ש). וראה זח"ג שבהערה 39.

עמוד 128

57. והמבואר במאמרים שבהערה 13 (ובאוה"ת משפטים שנסמן בשוה"ג להערה הנ"ל) דזה שהמלאכים אכלו בשר בחלב אצל אברהם הוא דוגמת היתר כלאים בציצית ובגדי כהונה (שהם בחי' קדושה) – ראה לקמן סעיף ט ובהערה 61.
58. משפטים כג, יט (בסופו). – ולהעיר מענין עתיד חזיר ליטהר והשקו"ט בזה*.
59. וירא יח, ח. מדרש תהלים ח, ב. וראה תו"ש וירא שם אות קכג (וש"נ) תו"א וישלח כה, א. לקו"ת ד"ה וכל בניך ס"ג. קהלת יעקב מע' חזיר בס' הברית ח"א מ"כ דרך אמונה פל"א בשם מדרש תנחומא (כ"כ בס' נפש חיים) ועוד – (וראה ג"כ עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ד פי"ג. אור החיים פ' שמיני). – בלשון: שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל (לנו): בחיי שמיני י"א, ז' (לנו). שו"ת הרדב"ז ח"ב תתכ"ח ומגן דוד להרדב"ז ט' (לישראל). אור יקרות (לישראל להיתרו הראשון). ראש אמנה למהר"י אברבנאל פי"ג. ריטב"א קידושין מ, א. רקנטי פ' שמיני ישועות משיחו בשם בראשית רבה (כ"כ בשד"ח). תורת משה להחת"ס פ' שמיני. מאו"א ח, ו (חזיר נק' ק"נ ולכן במיתוקה עתידה לחזור ותהי' קדושה). כמה פי' במרז"ל אלו נקבצו בשדי חמד: כללים אות ג' עו'. פאת השדה ג' ז' ואות ח' ח' שיורי הפאה ג' ז'. ואחרי שכל הנ"ל שקו"ט במאמר זה תמוה דעת היפ"ת ויק"ר פי"ג ג' – הובא בס' ערה"כ לבעהמ"ס סה"ד – שמאמר זה לא היה ולא נברא!
. מרז"ל בלשון זה הובא: בשל"ה פ' חיי שרה. מדרש תלפיות ענף חזיר בשם ר' בחיי. ס' הקנה (?).

עמוד 129

60. ישעי' מ, ה.
61. וכן גם עתה בעולם המלאכים, שהם "עליונים" מובדלים מן הגשם. (משיחות ש"פ משפטים תשל"ה־ו, תש"מ)
62. תהלים לג, ו.
63. כמשנ"ת בארוכה בשער היחוד והאמונה פ"א ואילך.
64. ראה תניא ספל"ו.
65. ולכאורה עפ"ז צ"ל שגם כלאי בגדים יהי' מותר לעת"ל וצ"ע.

מצוטט ב־8 עמודים

לקוטי שיחות 3

כרך לד ‹ תצא ‹ שיחה א ‹ 128 לקו"ש חכ"ט ע' 125
כרך לו ‹ תצוה ‹ שיחה ב ‹ 156 לקו"ש חכ"ט ע' 125
כרך כו ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 313 לקו"ש חכ"ט ע' 122

תורת מנחם 3

כט - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת ה'תשכ"א. לקו"ש חכ"ט ע' 128
לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"ט ע' 128
לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ט ע' 128

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

אורח חיים חלק ג ‹ הלכות פסח: ‹ תנא דיני הגעלת כלים ובו ע"ח סעיפים: ‹ יג לקו"ש חכ"ט ע' 125

שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) ‹ תנא דיני הגעלת כלים לקו"ש חכ"ט ע' 125