125
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כלאים אינו רק עירבוב בגשמיות, אלא גם "מערבב הכחות העליונים .. הכלאים .. חיבור שני קצוות שהם שני הפכים .. אין חיבורן עולה יפה",
וכן לגבי בשר בחלב הוא מבאר37, שבשר בחלב הם "דוגמא ורמז" ל"דברים מיוחדים" למעלה, והתערובת של בשר בחלב למטה גורמת לערבוב של ה"דברים ההם (אשר) כל אחד ואחד (צריך להיות) מיוחד בפני עצמו".
וכפי שמוסבר38, שצמר ופשתים – וכן שור וחמור, בשר בחלב – רומזים לחסד ולגבורה, אשר הן מדות מנוגדות, ולכן "אין חיבורן עולה יפה"39.
ולפי האמור לעיל, בסעיף ג' לגבי ההבדל בין כלאי בהמה וקרקע לבין כלאי בגדים, מובן, שגם לגבי ה"ערבוב" של ה"כחות העליונים" של חסד וגבורה, אשר "אין חיבורן עולה יפה", יש הבדל מהותי בין שני סוגים אלו, ובינם לבין בשר בחלב.
ו. בקדושה – אין ניגודים בין המדות
כדי להבין זאת יש להקדים ולציין תמיהה המתעוררת, לכאורה40, על ההסבר שלעיל, ש"כלאים .. הוא חיבור שני קצוות שהם שני הפכים":
אנו מוצאים שבחיבור של שני הפכים יש דוקא מעלה נפלאה ביותר – ענין השלום, אשר "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"41, ואחד מעיקרי העבודה הרוחנית הוא להביא לידי התכללות המדות,
כידוע ההסבר42 על דברי חז"ל43 "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז", שלאדם יש מדות שונות, אך עליו לעבוד על כך שמדותיו תהיינה "רכות", כלומר, שכל מדה תאפשר קיומה של המדה ההפכית, בדומה לנאמר בדברי הרמב"ם44,
הערות
- 37. משפטים שם "על דרך הקבלה" (וראה הנסמן לעיל בשוה"ג להערה 13).
- 38. ראה במקומות שנסמנו בהערה 13)
- 39. ל' הבחיי קדושים שם. – אבל בבחיי הכוונה (וראה אוה"ת פרשתנו ונ"ך שם) – ע"פ זח"ג פו, ב ואילך (הובא באוה"ת פרשתנו ריש ע' תתקס) – ד"כלאים זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח הרעה ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע .. על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות כו'", היינו שהוא חיבור של רוח הקדושה עם רוח הטומאה (וע"ד המבואר בהערה 15). וכ"ה בד"ה לא תחרוש תרכ"ז (לענין לא תחרוש גו'). ועוד. ועיין אוה"ת בראשית (כרך ג) תקפא, א. סד"ה לא תלבש תרע"ח; משא"כ במקומות שנסמנו בהערה 13 מבואר שהאיסור הוא מצד התערובות דחו"ג. וראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 244 ואילך (ובהערה 28 שם). חל"ו ע' 156 ואילך.
- 40. כמו שהקשה באוה"ת נ"ך שם. ד"ה לא תלבש תרע"ח ע' תח. וראה מאמרים שנסמנו בהערה 13)
- 41. רמב"ם סוף הל' חנוכה.
- 42. לקו"ת אמור לז, ד. מטות פז, ב ואילך. ובכ"מ.
- 43. תענית כ, סע"א.
- 44. הל' דעות פ"א ה"ד.
משנה תורה, הלכות דעות א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות וכן שאר דעותיו ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם.
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לד ‹ תצא ‹ שיחה א ‹ 128 לקו"ש חכ"ט ע' 125
- כרך לו ‹ תצוה ‹ שיחה ב ‹ 156 לקו"ש חכ"ט ע' 125
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- אורח חיים חלק ג ‹ הלכות פסח: ‹ תנא דיני הגעלת כלים ובו ע"ח סעיפים: ‹ יג לקו"ש חכ"ט ע' 125
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) ‹ תנא דיני הגעלת כלים לקו"ש חכ"ט ע' 125
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

