שיחה א

272שיחה א

א. "אלה פקודי המשכן..."

על הסבר הפסוק¹ "אלה פקודי המשכן... אשר פוקד על פי משה, עבודת הלוים ביד איתמר..." יש מחלוקת בין המפרשים²:

א) לפי פירוש אחד, מוסבת המילים "אלה פקודי המשכן" לגבי מעשה המשכן המסופר בפרשה הקודמת, פרשת ויקהל, שבה מסופר במפורט אודות עשיית המשכן וכליו. לפי זה המשמעות של "פקודי המשכן... עבודת הלוים...", היא מלשון מינוי ותפקיד, שהמשכן וכליו הם "פקודי עבודת הלוים שפקדם משה ביד איתמר"³, וכפי שמסופר בחומש במדבר⁴ שהלויים התמנו לשאת את המשכן וכליו.

ב) "אלה פקודי המשכן..." – הכוונה היא לחישוב של הזהב, הכסף והנחושת של נדבת המשכן, המפורט בהמשך פרשתנו. לפי זה המשמעות של "פקודי" היא מלשון מנין וחשבון, וההסבר של "עבודת הלוים ביד איתמר" הוא⁵, שאיתמר היה הממונה והגבאי על הזהב הכסף והנחושת, בסיוע הלויים⁶.

בפירוש רש"י לפסוק זה אנו מוצאים דבר מפליא, שלכאורה, פירושו על חלקו הראשון של הפסוק סותר את פירושו על חלקו השני של הפסוק:

על המילים "אלה פקודי" מבאר רש"י "בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן...", כלומר, המשמעות של "פקודי המשכן" היא החישובים של נדבת המשכן, ופסוק זה אינו אמור לגבי הנאמר בפרשת ויקהל, אלא לגבי המופיע בהמשך "בפרשה זו".

ואילו על המילים "עבודת הלוים" מפרש רש"י: "פקודי המשכן וכליו היא⁷ עבודה המסורה ללויים במדבר 272לשאת ולהוריד ולהקים איש איש למשאו המופקד עליו כמו שאמרו בפרשת נשא"⁸ – כלומר, שב"פקודי המשכן" אין הכוונה⁹ לחישובים של נדבת המשכן המופיעים בהמשך, אלא למינוי על המשכן, "לשאת ולהוריד ולהקים..."¹⁰!

ב. "פקודי המשכן" – שני סוגי מנין

לכאורה, ניתן ליישב זאת לפי סוף דברי רש"י על "אלה פקודי" – "נמנו כל משקלי נדבת המשכן... ונמנו כל כליו לכל עבודתו". כלומר, שב"פקודי המשכן" אין הכוונה רק לחישוב של נדבת המשכן, אלא גם למנין של "כל כליו וכל עבודתו", המנויים בהמשך הפרשה¹¹, לאחר הסיפור אודות עשיית בגדי כהונה, בענין של "ויביאו את המשכן אל משה".

לפי זה מובן הקשר בין "פקודי המשכן" לבין "עבודת הלוים" שבהמשך הפסוק – כי ענין זה ב"פקודי המשכן", מנין הכלים וכל עבודתו, קשור לעבודת הלויים "לשאת ולהוריד ולהקים"¹², כנאמר בפרשת נשא¹³ "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם", וכפי שמובן בפשטות, שהמינוי על משא המשכן כולל את התפקיד למנות ולחשב את כל כלי המשכן ולהשגיח על שלמותם וכדומה.

273אך עדיין אין מובן: מדוע צריך רש"י להסביר ש"פקודי המשכן" כולל את שני סוגי המנין¹⁴, והכוונה במילים אלו אינה רק לחישוב של נדבת המשכן, אלא גם למנין של "כל כליו לכל עבודתו", ומשום כך הוא צריך לבאר שהמשמעות של "עבודת הלוים" היא בקשר למינוי על כלי המשכן¹⁵ "לשאת ולהוריד ולהקים..."?

ואדרבה: לכאורה, פירוש זה דחוק הוא, כי התורה מפרידה בין שני המנינים באמצעות הסיפור אודות עשיית בגדי כהונה, וקשה לומר שהפסוק "אלה פקודי המשכן" אמור גם לגבי הענין המופיע בפרשה שאחרי הבאה אחרי פרשה זו.

כיון שרש"י מבאר שהמילה "פקודי" היא מלשון מנין, הוא צריך היה להסביר כמפרשים הנ"ל, שהמשמעות של "עבודת הלוים ביד איתמר" היה שמשה מסר את המנין של נדבת המשכן ללויים ביד איתמר.

ג. רש"י – מאריך בלשונו?

בנוסף לשאלה על סוף דברי רש"י "ונמנו כל כליו לכל עבודתו", יש להבין גם את תחלת דבריו, "בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת".

פירוש זה מופיע גם ברשב"ם, אך שם נאמר בקצרה: "אלה פקודי – חשבון הכסף והזהב והנחושת". ואילו רש"י מאריך בלשונו:

א) "בפרשה זו נמנו..." – אילו היה רש"י אומר "מנין משקלי נדבת המשכן..." כבר היה מובן ש"אלה פקודי" אינו אמור לגבי פרשת ויקהל, ששם אין כלל חישובים של נדבת המשכן, אלא ל"פרשה זו". ומדוע מדגיש רש"י "בפרשה זו"?

ומסבירים המפרשים¹⁶, שכיון שיש הפסקה של מספר פסוקים עד שהתורה מתחילה לפרט את החישובים¹⁷, צריך רש"י להבהיר שלמרות זאת מתאים לומר "אלה פקודי המשכן", משום שהחישוב מופיע "בפרשה זו".

אך יש להבין: רש"י צריך היה לומר: "אלה פקודי – מנין משקלי נדבת המשכן... האמור בפרשה" וכדומה. כלומר, תחלה לבאר את "אלה פקודי" ("מנין משקלי...") ולאחר מכן להוסיף היכן מפורט המנין ("בפרשה זו") – כפי שמפרש רש"י בתחלת פרשת תולדות: ואלה תולדות יצחק – יעקב ועשו האמורים בפרשה. מדוע פותח 274כאן רש"י במילים "בפרשה זו נמנו..."?

ב) "נמנו כל משקלי נדבת המשכן" – מדוע חשובה הדגשה זו?

יותר מכך: יש הבדל בין תרגום אונקלוס לבין תרגום יונתן: באונקלוס נאמר "אלין מניני משכנא", ואילו תרגום יונתן אומר "אלין מנייני מתקלון וסכומהון דמשכנא". רואים איפוא שאונקלוס, הקרוב יותר, כידוע, לפשוטו של מקרא, כלומר, לשיטת רש"י – מציין רק את הביטוי מנין, ואילו רש"י בוחר את הלשון הדומה לתרגום יונתן¹⁸ ומוסיף "משקלי", ומצד שני: הוא משמיט את המילה "וסכומהון"¹⁹!

ד. "אלה – פסל את הראשונים"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בפירושו על "אלה פקודי" מתכוון רש"י ליישב שאלה פשוטה²⁰: הביטוי "אלה" מצביע על התחלת ענין, ויותר מכך, כדברי רש"י בתחלת פרשת משפטים – "כל מקום²¹ שנאמר אלה, פסל את הראשונים".

ואין מובן: אף אם נבאר שהמילים "אלה פקודי המשכן" אינן אמורות לגבי הפרשה הקודמת, אלא לגבי חישוב הנדבות המופיע בהמשך הפרשה, בכל זאת זהו המשך ותוצאה (להיפך מ"פסל") של הפרשה הקודמת – שלאחר שמסופר כיצד נדבו ישראל למלאכת המשכן, וכיצד שמשו נדבותיהם לעשיית המשכן – מסר משה רבינו לישראל²² את החישוב של כמות הנדבות ולמה שמשו.

ומתעוררת השאלה: מדוע כתובה כאן המילה "אלה", שמשמעותה היא "פסל את הראשונים"²³, ולא "ואלה"?

275שאלה זו מתרץ רש"י בהוסיפו שהמילים "פקודי המשכן" אינן אמורות רק לגבי חישוב הנדבות²⁴, אלא גם למנין "כל כליו לכל עבודתו" – ובכך מוסבר כיצד "בפרשה זו" מתחיל ענין חדש בקשר למשכן. כפי שיוסבר להלן.

ה. "פקודי" מלשון מינוי ותפקיד

במבט ראשון נראה²⁵, שבפירושו "בפרשה זו נמנו כל משקלי..." מתכוון רש"י לבאר את המילה "פקודי" מלשון מנין וחישוב, ולא מלשון מינוי ²⁶.

אך את זאת שולל רש"י בעצמו על־ידי דבריו בהמשך "ונמנו כל כליו...": אם המשמעות של "פקודי" היא מלשון מנין²⁷, הרי אין הכוונה ל"ספירה", פעולת המני', אלא לכמות הכללית, סכום המנין – כפי שמוכח בתחלת פרשת תשא "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם", ששם מפרש רש"י "כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם" – ומשמעות זו של "פקודי" אינה מתאימה למנין "כל כליו לכל עבודתו", כי לגבי הכלים לא ציינה התורה את סכומם ומספרם, אלא בפסוק "מונים" ומפרטים את הכלים.

ובכך שרש"י אומר שהביטוי "אלה פקודי" קשור לשני ה"מנינים" – הן מנין נדבת המשכן והן מנין הכלים – הוא מבהיר: (א) שמשמעות המילה "פקודי" כאן היא מלשון מינוי ותפקיד. (ב) שגם במנין של "כל משקלי נדבת המשכן", בדיוק כבמנין הכלים, אין הכוונה שהוא מסר חישובים מדוייקים לישראל של סכומי הנדבות, וכיצד השתמשו בהן, כדי לשלול ממנו חשד וכדומה²², אלא שהוא מונה והולך, כלומר, מפרט את "משקלי נדבת המשכן", בדומה למנין של "כל כליו לכל עבודתו".

ולכן מדייק רש"י בלשונו "נמנו כל משקלי נדבת המשכן" ואינו מתבטא במילה "סכום" וכדומה: בכך הוא רוצה להדגיש יותר שאין מדובר כאן על מסירת "סכום מנינם" הכללי – "סכומהון", אלא התורה מפרטת רק את המשקלים²⁸ של הנדבות "לכסף 276ולזהב ולנחושת"²⁹.

ומטרת המנין היא בדומה למנין הכלים לכל עבודתו – ששני ה"מנינים" קשורים ל"פקודי", לתפקיד הממונה:

בדיוק כפי שמנין הכלים קשור לכך שישראל הביאו את המשכן ואת כל כליו למשה כדי שיקבע שהם נעשו כראוי, כפי שנאמר שם³⁰ "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה'", ולכן מפורטים כל הכלים, כפי שהממונה צריך לוודא שכל הכלים ופרטיהם קיימים בכמות הדרושה ובשלמות –

כך היא המשמעות של מניית משקלי נדבת המשכן, שמשה, בהיותו הממונה וה"אחראי" על המשכן³¹, בדק את ה"חשבון" של משקלי נדבת המשכן³².

ו. בפרשת "פקודי" מדובר על מינויים

וזהו החידוש "בפרשה זו" לעומת פרשת ויקהל:

בפרשת ויקהל מדובר אודות ההכנות לעשיית המשכן ואודות העשיה עצמה – בתחלה אודות נדבת המשכן ולאחר מכן כיצד בצלאל ואהליאב וכו' הכינו את המשכן ואת כליו.

ואילו בפרשתנו מדובר על "פקודי המשכן" – על המינויים והתפקידים של הממונים על המשכן.

היכן רואים "בפרשה זו" ענין של "מינוי" על המשכן? אומר רש"י "בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן... ונמנו כל כליו לכל עבודתו", שזהו תפקידו של הממונה – להקפיד ולהשגיח על חישוב כל הפרטים³³.

277וכדי להדגיש יותר את החידוש "בפרשה זו", שכאן מדובר על ה"מינויים" של המשכן, נאמר בהמשך הפסוק "אשר פוקד על פי... עבודת הלוים ביד איתמר...", כפי שרש"י מפרש על כך "פקודי המשכן וכליו היא עבודה המסורה ללויים במדבר לשאת...": בכך מפרש רש"י את המשך הפסוק, שענין זה של "פקודי המשכן", המינוי על עניני המשכן, אשר בעת עשיית המשכן "פוקד על פי משה", הרי לאחר הקמת המשכן, נמסרה עבודה זו ללויים³⁴, כמסופר בפרשת נשא³⁵ בהרחבה, שהלויים ממונים על עניני המשכן.

ז. השאלות על פירוט החישובים

לפי הסבר זה מתורצות תמיהות נוספות בפרשה זו:

על חישוב נדבות המשכן בפרשתנו יש דיונים בדברי מפרשים רבים³⁶, שהרי, לכאורה:

א) התורה מספרת למה השתמשו בכסף ובנחושת, אך אינה מספרת למה השתמשו בזהב, ורק מוזכרת כמות הזהב³⁷.

ב) גם לגבי הכסף, החישוב הוא רק של "כסף פקודי העדה", שכל אחד צריך היה לתת לתרומת האדנים – "מחצית השקל" – אך אין חישוב לגבי כמות הכסף שנאספה כנדבת המשכן, כמבואר בפירוש רש"י³⁸, שמכל הכסף שנתרם כנדבה יצרו את כל כלי השרת.

ג) מלבד נדבות הזהב הכסף והנחושת נתנו כנדבה לתרומת המשכן עוד עשרה סוגים³⁹, כמפורש בפסוק, ואין אנו מוצאים בתורה, שמשה מסר את החישובים של נדבות אלו⁴⁰?

ד) נאמר⁴¹, שהביאו למשכן יותר נדבות מכפי הצורך, עד כדי "והותר".

278וכאן אין מופיעים החישובים של ה"הותר"?

לגבי שלוש השאלות האחרונות מסבירים⁴², שמשה מסר את החישובים של הדברים החשובים ביותר, אך לא של הפרטים שאינם כל כך חשובים ויקרים⁴⁰, וכך אפשר להסביר, שסכום הכסף של נדבת המשכן לא היה גדול, וכן "והותר" לא היה "דבר חשוב"⁴³.

אך אין די בפירוש זה: אם הסיבה לכך ש"נמנו כל משקלי..." היא משום שגבאי צדקה צריך למסור את החשבונות של כספי הצדקה כדי למנוע חשד וכדומה²² – הרי צריך לנהוג כך הן כשמדובר בסכום גבוה, והן בסכום פעוט: מצד "והייתם נקיים מה' ומישראל" צריך לפרסם חשבון מלא ומפורט, אפילו על שקל אחד⁴⁴.

ואם כך, קשה: כיצד ייתכן שרש"י אינו עונה על שאלות אלו, המתעוררות בפשוטו של מקרא, כפי שאכן רואים שחלק מן המפרשים מתרצים זאת במספר תירוצים, כל אחד בדרכו.

אך לפי האמור לעיל בפירוש רש"י אין הקושי' קיימת מלכתחילה⁴⁵: במינינים המופיעים בפרשה זו אין התורה מתכוונת לומר שמשה מסר את החישובים המפורטים של כל נדבות המשכן, אלא שאלה המנינים שביצע משה, כממונה על המשכן, כדי לחשב את הנדבות. וכדי לספר ענין זה מספיקה דוגמא, המנין של הנדבות העיקריות, "לכסף ולזהב ולנחושת"⁴⁶.

ולכן אין קושי בכך שלא נמסר חשבון מפורט של השימוש בזהב – כי אין הכוונה כאן לפרט מה עשו בנדבות וכיצד השתמשו בהן, כדי להימנע מחשד, אלא, כדיוק רש"י "נמנו כל משקלי נדבת המשכן", שמנין המשקלים מופיע בפרשה זו – "אלה פקודי" – כי זהו תפקיד הממונה (והפירוט למה שמשו הנדבות מופיע רק בדרך אגב) –

ולכן אין הכרח לפרט את כל הפרטים⁴⁷ למה שימש הזהב, ואף לא בדרך אגב כשאר הנדבות.

ח. גם ה"משקל" חשוב

מיינה של תורה בפירוש רש"י:

כאמור לפני כן, הדיוק בלשון רש"י הוא "נמנו כל משקלי נדבת המשכן" – שמשה מנה כאן את ה"משקל". אין כאן חשיבות לערך ולשווי של הזהב הכסף והנחושת, אלא רק של המשקל.

ההבדל בין משקל לבין ערך הוא: משקל הוא רק החומר וכמותו, ואילו 279ערכו של דבר תלוי בחשיבותו ובאיכותו – ה"צורה".

בדומה לכך בעבודת האדם, כאשר יהודי עושה משכן לה' יתברך, על ידי קיום מצוות ויהדות בכלל, ישנם שני ענינים⁴⁸: עצם העשיה – ה"משכן", וכוונת המצוה – ה"שווי" של העשיה, תוכנה וצורתה.

עלולים לחשוב, שכאשר יהודי "מוסר" לקדוש־ברוך־הוא רק עשיה גשמית, ללא כוונות – הרי כיצד מתאים לומר שאפשר על ידי כך לבנות משכן לה' יתברך?

על כך מדגישים, שמשקלי נדבת המשכן הם "פוקד על פי משה": משה רבינו מתמסר ו"פוקד" גם את ה"משקלות" שנתנו לישראל, וכך הם ראויים להיות חלק מהמשכן לה' יתברך.

עד שהמטבע שנותנים ישראל נעשה⁴⁹ "מטבע של אש⁵⁰ – חדור באש הנשמה⁵¹ – ועל ידי כך בונים את המשכן הפרטי בשלמותו,

ועל ידי זה – מקדימים וזוכים לבנין בית המקדש הכללי – השלישי, במהרה בימינו ממש.