42

ללא וא"ו החיבור, אין זה המשך לנאמר לפני כן, אלא התחלת ענין חדש. וכיון שכאן נאמר "אלה תולדות נח", הכרחי לומר, שמתחיל כאן ענין חדש שאינו המשך לפסוק הקודם.

ולכן מוכרח רש"י לבאר ש"נח איש צדיק" אינו המשך של "ונח מצא חן בעיני ה'", אלא הוא מופיע מפני הענין של "זכר צדיק לברכה", או כדי "ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".

ט. בפשטות, יש לשבח צדיק בהזכרתו

בפירוש רש"י זה יש ענין נוסף, לגבי המשמעות של "זכר צדיק לברכה":

בהמשך, בפרשת וירא, על הפסוק "ואברהם היו יהיה"³⁵, אומר רש"י: "מדרש אגדה זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו ברכו". ולכאורה, מדוע מביא זאת שם רש"י בשם מדרש אגדה – בשונה מפסוקנו, שבו מסביר רש"י בדרך הפשט, שהמלים "נח איש צדיק" מופיעות משום "זכר צדיק לברכה"³⁶?

ההסבר לכך פשוט ביותר: לאחר "זכר צדיק לברכה" ממשיך הפסוק¹ ואומר "ושם רשעים ירקב". אין הכוונה לומר שאת הרשע הנזכר יש ח"ו לקלל³⁷, אלא ששמם של הרשעים "ירקב" ונשכח, כיון שאנשים אינם חפצים להזכירם³⁸. וכיון ששני ענינים אלו – "זכר צדיק לברכה" ו"ושם רשעים ירקב" – מופיעים באותו פסוק, זה בהמשך לזה, מובן, שהמשמעות של "זכר צדיק לברכה" דומה למשמעות של "ושם רשעים ירקב".

מכך מובן, שהמשמעות הפשוטה של "זכר צדיק לברכה" איננה שצריך לברך צדיק בעת הזכרתו, שהרי לפי זה אין דמיון בין שני חלקי הפסוק, אלא שצריך לשבח צדיק בהזכרתו, בדומה למשמעות של "ושם רשעים ירקב", כי אי־הזכרת שמו של אדם היא גנאי – ההיפך משבח.

לפיכך, כאשר מדובר בפסוקנו על "סיפר בשבחו" אומר רש"י "שנאמר זכר צדיק לברכה" – כי המשמעות הפשוטה של פסוק זה היא, שכאשר מזכירים צדיק יש לשבחו. לעומת זאת בפרשת וירא, המלים "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום...." אינן שבח, אלא ברכה, כפי שמדגיש רש"י "הואיל והזכירו ברכו", ומשום כך אין רש"י יכול להביא לכך הוכחה מהפסוק –