שיחה א
167שיחה א
א. "ועשו לי מקדש..."
מן הפסוק המופיע בתחילת פרשתנו1 "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מצטט רש"י את המילים "ועשו לי מקדש" ומפרש: ועשו לשמי בית קדושה.
ומסבירים המפרשים2, שרש"י מבאר כאן שתי מילים בנפרד, ולכן הוא מציין כאן שני ענינים שונים – (א) שהמשמעות של "לי" היא "לשמי", (ב) שהמשמעות של "מקדש" היא – "בית קדושה", וכדלהלן בסעיף ג'.
יש להבין: אם אלו הם שני ענינים שונים, מדוע מציין אותם רש"י יחדיו ב"דיבור המתחיל" אחד? כדרכו בדרך כלל בפירושו על התורה צריך היה רש"י להפריד זאת לשני "דיבורים מתחילים": "לי – לשמי; מקדש – בית קדושה"3?
וכן אין מובן: מדוע מצטט רש"י ב"דיבור המתחיל" גם את המילה "ועשו"? ויותר מכך – הוא חוזר על כך גם בדברי הפירוש עצמם: ועשו לשמי...! – במילה "ועשו" הרי אין רש"י מחדש דבר4?
ב. "לי" – "לשמי" או
"משלי"?
בדברי רש"י – "לי – לשמי" יש להבין:
בגמרא5 נאמר שהמשמעות של "ועשו לי מקדש" היא – "משלי", ש"נותנין מהן לאומנין בשכרן" – משלמים ל"אומנין" עבור עבודתם בבדק הבית "משלי" – בממון הקדש של בדק הבית6.
משמעות זו של המילה "לי" (– משלי) אנו מוצאים גם בדרך הפשט, בפירושו של רש"י על הפסוק בפרשת 167תולדות7 "וקח לי משם שני גדיי עיזים..." – "וקח לי, משלי הם... שכך כתב...".
ולפי זה נדרש הסבר: מהו ההכרח לשנות ולפרש כאן בפשוטו של מקרא "לי – לשמי"8?
יש מפרשים9 המבארים בהרחבה מדוע אין רש"י יכול לבאר "ועשו לי מקדש" כפירוש המצוי במספר מקומות – בשבילי, לצרכי וכדומה. אך גם לפי דבריהם10 עדיין אין מובן מדוע מבאר כאן רש"י "לי – לשמי" ואינו מפרש כפירושו בפרשת תולדות (פירוש הגמרא) כאן "לי – משלי".
לכאורה היה אפשר להסביר: במילים "ויקחו לי תרומה" המופיעות בתחילת הפרשה11 מפרש רש"י "ויקחו לי תרומה – לי לשמי". שם, כאשר מדובר על "הפרשה (אשר) יפרישו לי מממונם נדבה"12 אין אפשרות לבאר בדרך הפשט13 "לי – משלי".
וכיון שמשמעות המילה "לי" המופיעה בתחילת הפרשה היא "לשמי", יש לומר, שגם המילה "לי" המופיעה בהמשך לכך, מספר פסוקים לאחר מכן, היא בעלת אותה המשמעות – לשמי.
אך כאשר מעיינים ביתר דיוק, הרי, להיפך, המשמעות צריכה להיות שונה: המשמעות "לשמי" – לשם ה' – כרוכה בשינוי של בעלות, העברת הדבר מרשות הדיוט – ממונם – לרשות הקדש – לי* – אין די במסירתו להקדש בפועל, אלא יש לייחד זאת לקדוש־ברוך־הוא במחשבה וכדומה14.
לפי זה מובן שבפסוק "ויקחו לי תרומה", העוסק בענין ש"יפרישו לי מממונם" – הקדשת ממון חולין – צריכה להיות משמעות "לשמי".
אך בפסוק "ועשו לי מקדש"15, 168העוסק בתרומה שכבר הפכה להיות ממון הקדש וכבר נמצאת ברשות הקדש16, אין מובן – מה חסר עדיין בשייכות תרומה זו לקדוש־ברוך־הוא17, עד שעדיין צריך שוב לומר "לשמי"18.
כלומר: דווקא משום כך שרש"י מבאר שהמשמעות של "ויקחו לי תרומה" היא "לי – לשמי", סביר יותר לומר18, שבפסוק "ועשו לי מקדש" מתכוונת התורה להדגיש חידוש אחר – שהעשייה תהיה "משלי", כדלעיל.
ג. "מקדש... בית קדושה"?
כן נדרש הסבר על דברי רש"י בסוף פירושו – "מקדש .. בית קדושה": מה מבהיר כאן רש"י, מדוע הוא משנה ומה הוא מחדש?
לפי פירוש "המזרחי"19 מבאר רש"י, שבמילה "מקדש" אין הכוונה ל"אי זה (דבר) מקודש שיהיה", אלא – "בית מקודש", "כי שם מקדש בכל מקום20 לא ימצא כי אם על הבית המקודש".
אך, לכאורה, נדרש עיון בהסבר זה: המילה "מקדש" מופיעה כבר לפני כן, בפרשת בשלח21 – "מקדש אדנ־י כוננו ידיך". ואם יש צורך לבאר שמשמעות המילה "מקדש" היא "בית קדושה", צריך היה רש"י לבאר זאת שם, בפרשת בשלח! ואילו אנו רואים, להיפך – לא זו בלבד שרש"י אינו מדגיש זאת שם, אלא מלשון רש"י שם22 מובן שהוא סובר שהבנת המושג "מקדש" 169במשמעות של "בית המקדש" היא דבר פשוט המובן מאליו23.
וכן: אם כל כוונת רש"י היא לבאר שבמילה "מקדש" אין הכוונה ל"אי זה (דבר) מקודש שיהיה" אלא הכוונה היא ל"בית", צריך היה רש"י לומר "בית המקדש". ומדוע משנה רש"י הן מלשון הפסוק במקום זה, והן מהביטוי הנפוץ בכל מקום – ואומר במקום "מקדש" את המילה "קדושה"?
כן דורש עיון הסבר המפרשים24 המבארים שכוונת רש"י היא לבאר, כיצד מתאים לצוות "ועשו לי מקדש"? שהרי את הקדושה עצמה (מקדש) אין עושים בני ישראל, אלא היא באה מה'! ולכן, לדבריהם, מפרש רש"י שהציווי הוא לעשות "בית קדושה" –
כי, כאמור לעיל, מפירוש רש"י בפרשת בשלח (שהובא לעיל) מוכח שדבר פשוט הוא ש"מקדש" הוא ה"שם המקוצר"25 של "בית המקדש", ואין הכרח להדגיש שבמילים "ועשו לי מקדש" הכוונה היא לבית המקדש, ולא לקדושה שבו. וכן, כדלעיל: לפי זה צריך היה רש"י לומר "בית המקדש", ולא "בית קדושה"26.
ד. מקדש – תואר ולא שם דבר
ההסבר לכל האמור הוא:
השאלה העיקרית שאותה רש"י מתרץ בפירושו היא – כיצד מתאים לכאן הביטוי "ועשו לי מקדש"? הכינוי "מקדש" אמור לגבי בית המקדש שבירושלים, כלשון הפסוק בפרשת בשלח שהוזכר לעיל – "תביאמו... בהר נחלתך... מקדש אדנ־י כוננו ידיך". אך כאן מדובר על עשיית המשכן שבמדבר, שנקרא בפסוקים בשם "משכן", וכפי שנאמר מיד בפסוק הבא27 – "את תבנית המשכן" – וגם כאן היה צריך להיאמר "ועשו לי משכן"28?
170בעל "אור החיים"29 משיב, ש"ועשו לי מקדש" היא "מצות עשה כוללת כל הזמנים בין במדבר בין בכניסתן לארץ"30, ולאחר מכן מדברת התורה על "פרט הנעשה במדבר .. שיעשה משכן כסדר האמור" בפרשה.
אך רש"י שולל פירוש זה: למילים שבפסוק הבא27 "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן..." מפרש רש"י: "המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו ועשו לי מקדש31 ככל אשר אני מראה אותך". ומזה מובן, שהציווי "ועשו לי מקדש .. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן" היא ציווי אחד וזהה.
יותר מכך: לפי פירוש רש"י זה אין נכלל בציווי זה המקדש לדורות. כי הציווי כאן הוא לעשות "מקדש .. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן", ואילו בית המקדש אינו כתבנית המשכן, ומשום כך מדייק רש"י, שהציווי "וכן תעשו – לדורות" המופיע בסוף הפסוק27, אמור דווקא לגבי כלי המשכן בלבד, שאותם יש לעשות "כתבנית אלו"32, אך לא למשכן עצמו33.
וכדי להשיב לשאלה זו – מדוע מכונה כאן המשכן בשם "מקדש"34 – מבאר רש"י שמשמעות המילה "מקדש" בפסוק זה היא "בית קדושה": המילה "מקדש" אינה מופיעה כאן כקיצור של השם "בית המקדש", אלא כשם תואר ותכונה של הדבר, בית של קדושה – ולא "של חול" 171– ותואר זה מתאים למשכן בדיוק כפי שהוא מתאים למקדש,
משמעות המילה "מקדש" כאן היא דבר, בית, שיש בו, או שהוא למען35 קדושה, ולכן ניתן להשתמש בביטוי זה גם כלפי המשכן.
כלומר, החידוש של רש"י אינו במילה "בית", אלא במילה "קדושה", שהמשמעות של "מקדש" כאן איננה שם הקיצור של "בית המקדש".
ואף שמן המילה "מקדש" עצמה, לפי פירושה הפשוט, אין הוכחה שמדובר על בית ולא על "אי זה מקודש", אומר רש"י בכל זאת שהכוונה היא ל"בית קדושה", משום שבפועל מדובר בענייננו על בית. כפי שמובן מהמשך הציווי "ועשו לי מקדש .. ככל... תבנית המשכן", אשר לפי רש"י כל זה הוא ענין אחד, כדלעיל, ומכך יודעים שמדובר כאן על בית36.
ה. בית קדושה – בית קדוש
אך בכך אין די. הפירוש שלעיל מבאר רק מדוע יכולה המילה "מקדש" להיאמר לגבי המשכן, אך עדיין אין מובן: מדוע מופיע בפסוק הביטוי "מקדש" ולא הביטוי הנפוץ בפרשיות אלו – "ועשו לי משכן"?
לכן מקדים רש"י את פירושו למילים "ועשו לי – ועשו לשמי", שהציווי בפסוק זה אינו רק על העשייה באופן כללי, אלא על כך שהעשייה צריכה להיות בכוונה "לשמי", וכדי להסביר את ההלכה של "ועשו לי – ועשו לשמי", מדייקת התורה ואומרת "ועשו לי מקדש".
ההסבר לכך הוא:
בפירוש המילים "ועשו לי ועשו לשמי", אין מובן, כאמור לעיל בסוף סעיף ב': הרי התרומה כבר נעשתה לממון הקדש, כי עצם ההפרשה לפני כן היתה "לשמי" – ומדוע יש צורך בעשיית המשכן שוב בכוונה "לשמי"?
על כך אומרת התורה "ועשו לי מקדש", שהכוונה היא, לפי פירוש רש"י – "ועשו לשמי בית קדושה": בענין של "ועשו" צריכה להיות כוונה מיוחדת "לשמי". הכוונה איננה רק ל"בית של קדושה" – בית שבתוכו יש דבר נוסף, "קדושה", אלא זוהי כוונה מיוחדת של "בית קדושה" – שהבית עצמו קדוש37 – "קדושה" בחולם.
ואין להקשות מדוע רש"י משתמש במילה "קדושה" בלשון נקבה, כי מצאנו שהמילה "בית" משמשת גם בלשון נקבה38.
172מכך מובן, שעשיית המשכן גורמת לשינוי מהותי בדברים שמהם עשוי המשכן – הם התקדשו39 ונעשו חלק מ"בית קדושה": לפני שהשתמשו בהם לבנין המשכן, היתה בהם קדושה מפני היותם ממון הקדש. אך על ידי "ועשו לי מקדש" הם נתקדשו בכך שהם עצמם נעשו חלק מ"בית קדושה", ולא רק משום היותם שייכים לקדושה.
וכיון שעשייה זו גורמת לקדושה חדשה ונעלית יותר39 בדברים הנכללים בתרומת המשכן, לכן צריכה העשייה להיות בכוונה נוספת "לשמי".
לפי זה יש לומר, שנובעת מכך מסקנה גם להלכה: אין די בכוונה "לשמי" – לשם ה'40 – אלא צריכה להיות כוונה מיוחדת דווקא לשם קדושת המשכן,41 לשם "בית קדושה" – הקדושה הנעלית והמיוחדת הבאה על ידי "ועשו".
ו. "תרומה" – הפרשה והרמה
לפי האמור לעיל ניתן לבאר ענין נוסף בפירוש רש"י:
למילה "תרומה" יש שתי משמעויות: (א) כפירוש התרגום – "אפרשותא", (ב) מלשון הרמה והגבהה.
רש"י מפרש בפירושו על התורה כפירוש התרגום "תרומה, הפרשה". ולפי האמור לעיל יש לבאר את הסיבה לכך42, אך תחילה יש להקדים ולהסביר את ההבדל שבין הפרשה לבין הרמה:
המשמעות של הפרשה היא שמהותו של הדבר לא השתנתה מיתר הדברים, אלא שהוא הופרד מהיתר וזהו ענין של מקום או רשות שונה בלבד.
לעומת זאת, הרמה מצביעה על שינוי מהותי – הדבר התרומם והתעלה לדרגה נעלית יותר43, כך שאין לו קשר עם הדרגה של הדברים שביניהם היה שרוי לפני כן.
173ולפי רש"י, זהו ההבדל בין הפסוק "ויקחו לי תרומה" לבין "ועשו לי מקדש":
"ויקחו לי תרומה" – נתינת הממון לתרומת המשכן – היא "הפרשה" בלבד44. אמנם, הממון נעשה לממון הקדש, אך הקדושה היא עקב שינוי הרשות והבעלות, עקב המעבר מרשות הדיוט לרשות קודש, ולכן הקדושה היא רק כהפרשה – הממון הופרד מדברים אחרים.
לעומת זאת, על ידי "ועשו לי מקדש" – כאשר הופכים את נדבות המשכן לחלק מהמקדש, נגרמת בהם הרמה – הם מתרוממים לקדושה נעלית יותר ממצבם הקודם.
ז. "ושכנתי בתוכם"
ההוראה הנלמדת מכך בתוך ובעבודתו הרוחנית של כל אחד ואחד – "בתוכם", היא:
כל אחד צריך להפוך את ביתו ל"משכן" ומקדש לה' יתברך. כנאמר בפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואמרו רז"ל45 בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, לפי שכל אחד ואחד מישראל צריך לעשות בחינת משכן בנפשו..."46.
ויש בכך שני שלבים – "ויקחו לי תרומה" – הפרשה, ולאחר מכן "ועשו לי מקדש" – הרמה:
בראש ובראשונה יש צורך בעבודה של "הפרשה". יהודי צריך להבדיל את "ביתו" מכל הבתים שסביבו, שיהא ניכר שביתו שונה. אמנם גם בו מבצעים פעולות גשמיות כבבתים האחרים, אך אצלו בבית נעשות פעולות אלו בכוונה ובתכלית שונה – "כל מעשיך יהיו לשם שמים"47.
אמנם, המעשים הם עדין "מעשיך", עניני חול, אך הם נעשים "לשם שמים", ובכך הם מופרשים ומובדלים מדברי החול של האחרים.
אך המטרה היא ההרמה – "ועשו לי מקדש": הבית כולו צריך להתרומם ולהתעלות כמקדש – שיהא זה בית קדושה ללא עניני חול, מקדש לה' יתברך. כאשר הבית וכל אשר בו חדורים ב"נר מצוה ותורה אור"48, אין מורגש "חול" בבית. כללות הבית וכל הפרטים אשר בו – 174עניינם ותכליתם49 הם המצוות הנעשות בהם.
ועל ידי כך שכל יהודי הופך את ביתו למקדש לה' יתברך, הרי זו הכנה קרובה לבנין בית המקדש השלישי – "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"50 – במהרה בימינו ממש.
הערות
עמוד 167
- 1. כה, ח.
- 2. ראה רא"ם ועוד.
- 3. ראה פרש"י בפרשתנו לפני זה (כה, ב) ובלקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 303) וכן לקמן בפנים.
- 4. בדברי דוד (להט"ז) "דקדק רש"י בלשונו מלת ועשו, כי בשעת העשי' מחשבתו יהי' לשמי ולא שיחשבו שאח"כ תהי' קדושה שם" [ובא בהמשך למ"ש לפנ"ז בפי' דברי רש"י "בית קדושה", דבנ"י עושים רק הבית ולא הקדושה (ע"ש ולקמן סעיף ג), ומכיון שכן, סד"א שמספיק "שיחשבו שאח"כ תהי' קדושה שם" (כי בשעת עשיית הבית (קודם השראת הקדושה) אין שייך לכאו' "שיהי' לשמי"), וע"ז מחדש רש"י "כי בשעת העשי' מחשבתו יהי' לשמי"* (ועפ"ז מתורצת ג"כ שאלה הא' שבפנים)] – אבל צ"ע אם נפק"מ זו (בין הכוונה "שאח"כ תהי' קדושה שם" או "בשעת העשי' מחשבתו יהי' לשמי") אפ"ל גם ע"ד הפשט, שהרי גם אם חושב "שאח"כ תהי' קדושה שם" הרי עושהו לשם ה'.
- 5. תמורה לא, ב.
- 6. ראה שם תוד"ה הא קדשי.
- . ראה גם אוה"ח כאן ("עוד ירצה כו'"). ולהעיר מכתר שם טוב (מב, סע"ב ואילך).
עמוד 167
- 7. כז, ט.
- 8. כן הקשה בתו"ת כאן. – ותירוצו עפמש"נ (ש"ב ז, ה. שם, יב־יג) "תבנה לי בית .. בית לשמי" (והוא תי' הדברי דוד ריש פרשתנו) אינו בפרש"י, ואפילו לא ברמז.
- 9. ראה מפרשי רש"י ריש פרשתנו וכאן על אתר. וראה גם לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 301 ואילך. וש"נ.
- 10. הן לפי' המפרשים דהכרחו של רש"י הוא מפני שכלפי מעלה לא שייך לומר "לי" לצרכי; והן לפי' המפרשים דקושיית רש"י היא דתיבת "לי" מיותרת (ראה הנסמן בלקו"ש שם).
- 11. כה, ב.
- 12. ל' רש"י שם ד"ה תרומה.
- 13. ע"ד הדרש, מכיון דלה' הארץ ומלואה (תהלים כד, א), לכן גם ההפרשה היא "משלי" (ראה תו"ש ריש פרשתנו אות יא. וש"נ). אבל ע"ד הפשט, מכיון שהכתוב מדגיש "תרומה – יפרישו לי מממונם", ה"ז היפך ההדגשה "לי – משלי" (כי לה' הארץ ומלואה).
- *. ראה פרש"י תצוה כח, ד (ד"ה בגדי קדש): מתרומה המקודשת לשמי.
- 14. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 304) שזהו הגדר ד"לי – לשמי".
- 15. ולהעיר מפרש"י לעיל (יתרו כ, כא) גבי מזבח אדמה – "שתהא תחילת עשייתו לשמי". אבל שם מדייק רש"י "תחילת עשייתו". וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 283 הערה 38. ואכ"מ.
עמוד 168
- 16. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 304 ובהערות שם.
- 17. להעיר מהשקו"ט ע"ד ההלכה דבונין בחול ואח"כ מקדישין (מעילה יד, א. וש"נ. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך בית המקדש ע' רכז. וש"נ). אבל ע"ד הפשט בנוגע למשכן, הרי מכיון שהמשכן נבנה מהדברים (זהב וכסף כו') עצמם שנדברו בנ"י לתרומת המשכן, והקדישו אותם ונעשה ממון הקדש (כנ"ל בפנים), נמצא ש(עכ"פ במשכן) לא הי' הבנין בחול* (אף שאח"כ הי' "ומשחת .. וקדשת" – ראה לקמן הערה 39). ואכ"מ.
- 18. אף שמובן שאפשר לפרש כן (גם ע"ד הפשט*), שכ"ה ציווי התורה שצ"ל כוונה מפורשת "לשמי" גם בעת העשי' (ואפילו עשה "סתם", בלי כוונה, פסול) – מ"מ, ע"ד הפשט, מכיון שאפשר לפרש שהוא דין חדש (שצ"ל "משלי"), מסתבר יותר לפרש כן מלפרש שצ"ל עוד כוונה "לשמי", כבפנים.
- 19. כאן. ועד"ז בדבק טוב. וראה גם בשפ"ח (הנדפס ב"אוצר פירושים" עם הרא"ם כו').
- 20. לכאורה צע"ק שהרי מצינו כמ"פ בקרא שם "מקדש" לא "על הבית המקודש" – ראה (לדוגמא): פרש"י – קדושים כ, ג: בהעלותך י, כא; קרח יח, א. וראה גם קרח שם, כט (הובא בס' זכרון כאן). ועוד.
- 21. טו, יז.
- 22. ד"ה מקדש.
- . ועד"ז השקו"ט מצד זה דאומן קונה בשבח כלי (ראה צפע"נ ויקהל (לז, א. שם, ו). ובארוכה לקמן ע' 282 ואילך ובהערות) – אינו שייך ללימוד ע"ד הפשט.
- . וכ"ש ע"ד ההלכה. ולהעיר גם ממגיד מישרים סוף פרשתנו: ועשו לי מקדש .. ויקחו לי תרומה .. דבמילי קדישא איבעי למימר האי מלה לקדושה בכל עובדי' דיעבד לימא הכי האי לשם קדושה.
עמוד 169
- 23. ואין לומר כי שאני בפ' בשלח דשם מקדים "מכון לשבתך" (ראה פרש"י שם) – כי גם כאן מפורש "ושכנתי בתוכם", וכן מוכח מכללות תוכן הכתובים שקאי על המשכן (ולא – על "אי זה מקודש שיהי'").
- 24. ס' זכרון, גו"א ודברי דוד. וראה גם ס' הואיל משה (לבעהמ"ס מטה משה) ב"באר היטב".
- 25. ראה ס' זכרון. וראה גם רא"ם ועוד.
- 26. אבל בגו"א (וראה גם ס' הואיל משה) כאן, דרש"י בא להדגיש שהאדם עושה (לא "בית שנתקדש", כ"א) רק "בית .. הראוי להיות קודש" (וע"ד ל' רש"י (ויגש מו, כח) "בית תלמוד". ועד"ז בכ"מ), ולכן לא כתב רש"י "בית המקדש" (שפי' "בית מקודש").
- 27. כה, ט.
- 28. בגמ' עירובין (ב, סע"א ואילך) דמשכן נקרא מקדש. אבל (א) זה נלמד מכאן. (ב) זהו ע"ד ההלכה, אבל ע"פ פשש"מ, הרי כל מקום שכוונת הפסוק היא (רק) למשכן דמשה, נאמר "משכן" ולא "מקדש"*. וראה רש"י חוקת יט, כ: אם נאמר מקדש למה נאמר משכן כו' [ולהעיר גם מפרש"י קדושים (יט, ל) אין בנין ביהמ"ק דוחה שבת, אף שנשנה כבר בנוגע למשכן (פרש"י ויקהל לה, ב) – ראה מפרשי רש"י קדושים שם]. וראה גם נחלת יעקב על פרש"י כאן.
- . אבל ראה במדבר (ג, לח) "שומרים משמרת המקדש". ואולי י"ל דפירושו לשון "קודש" (ולא השם־דבר מקדש), ע"ד מ"ש לפנ"ז שם (פסוק כח, לב) שומרי משמרת הקודש.
עמוד 170
- 29. כאן.
- 30. ומציין לרמב"ם ריש הל' בית הבחירה. וראה כס"מ שם. ובארוכה – לקו"ש חי"א ע' 116 הערה 3. חט"ז [המתורגם] ע' 322 ואילך. חכ"א [המתורגם] ע' 166 ואילך. ע' 294 ואילך.
- 27.
- 31. ומשמיט התיבות "ושכנתי בתוכם". וי"ל, כי לרש"י – תיבות אלו הן רק כעין מאמר המוסגר, וההמשך ל"ועשו לי מקדש" הוא – "ככל אשר אני מראה אותך גו'". ובזה מתרץ רש"י (בדא"ג) הקושיא הידועה דהול"ל "בתוכו" ולא "בתוכם" – כי לפרש"י התיבות "ושכנתי בתוכם" (אינן ההמשך ד"ועשו לי מקדש", כ"א) הן מאמר (המוסגר) לבנ"י שנצטוו "ועשו גו'", שע"י קיום ציווי זה תשרה שכינה ביניהם. [דאם נפרש כפי' המפרשים שהכוונה ב"בתוכם" היא (על בנ"י, כי השראת השכינה במקדש (ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם) היא) בשביל בנ"י (או שעי"ז שוכן הקב"ה בדרך ממילא גם בבנ"י) – אינו גלאטיק ע"ד הפשט, כי סו"ס מכיון שההשראה בפועל היא בהמקדש, הו"ל למימר "בתוכו" ואח"כ להדגיש שזה שייך גם לבנ"י. משא"כ להנ"ל, ש"ושכנתי בתוכם" הוא כעין מאמר המוסגר ואינו המשך ל"ועשו לי מקדש" וק"ל].
- 27.
- 32. ראה רמב"ן ומפרשי רש"י בנוגע למזבח שעשה שלמה.
- 33. כ"ה פשטות לשון רש"י, וכמ"ש בגו"א שם (אבל ראה רא"ם, דברי דוד ועוד שם).
- 34. ראה גם רע"ב על פרש"י כאן (אלא שהוא מפרש זה "משום דמשכן אקרי מקדש כדמוכח בפ' פרה אדומה"*). נחלת יעקב כאן.
- . לכאורה כוונתו להפסוקים בפ' חוקת (יט, יג. שם, כ). וצ"ע שהרי זהו היפך פרש"י שם (הובא לעיל הערה 28).
עמוד 171
- 35. ראה לקמן סעיף ה.
- 36. ואין להקשות דהו"ל לרש"י לפרש "דברים המקודשים" (כפרש"י בהעלותך וקרח שבהערה 20 ובפרש"י קרח שם: האהל והארון והשלחן וכלי הקדש) ויכלול בזה גם הכלים – כי ממש"נ "(מקדש) ושכנתי בתוכם" מוכח דקאי על מקום השראת השכינה, שהוא בהבית. וצע"ק דהול"ל "אהל", שזהו החילוק בין המשכן וביהמ"ק, וכמש"נ כמ"פ "אהל מועד".
- 37. וראה רא"ם כאן "בית מקודש".
- 38. ראה ראב"ע (ומפרשיו) וישלח לב, ט (וראה גם רש"י שם). – ומה שרש"י מדייק לכתוב דוקא לשון נקבה – כי אם הי' כותב כאן לשון זכר (בית קדוש) ה"ז ממש השם בית המקדש, ולכן שינה לל' נקבה להדגיש שהכוונה בתיבת "מקדש" כאן היא לא להשם (המקוצר) ד"בית המקדש", וכנ"ל סעיף ד.
עמוד 172
- 39. ובפרט אחרי המשיחה דאז נעשו "קודש קדשים" (תשא ל, כט. ואף שבפרש"י שם דקאי על כלי שרת, הרי בכתוב שם לפנ"ז (פסוק כו) מפורש "אוהל מועד". ואכ"מ).
- 40. משא"כ ב"ויקחו לי תרומה" שמספיקה הכוונה כללית "לשמי" – ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 305) בשיטת רש"י דבבדק הבית אפשר לשנות מבדק היכל לבדק מזבח.
- 41. וראה בארוכה לקו"ש חכ"א (ס"ע 254 ואילך) השקו"ט בנוגע כוונת "לשמי" בכלי המשכן – אם צ"ל לשם קדושת כלי פרטי זה או לשם קדושת המשכן. ע"ש.
- 42. ראה לבוש האורה ריש פרשתנו. ועוד.
- 43. ראה הל' יסוה"ת פ"ב ה"ו. מו"נ בפי' מקום (ח"א פ"ח). ס' החקירה להצ"צ עד, סע"ב ואילך.
עמוד 173
- 44. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 308 באו"א.
- 45. כ"ה לשון אדה"ז בלקו"ת שבהערה הבאה. ולע"ע מצאתיו בשל"ה (פרשתנו שכה, ב. שכו, ב. ועוד. ולפנ"ז – בר"ח שער האהבה פ"ו) – וג"ז נכלל בל' "רז"ל", ובפרט שדברי השל"ה הובאו בכמה מקומות לפס"ד (והמג"א מתחיל חבורו לשו"ע או"ח בדברי השל"ה) ועפמ"ש אדה"ז (הל' ת"ת פ"ב ס"א) דבריו בתוקף דדבר משנה. וראה לעיל ע' 97 הערה 49.
- 46. ל' אדה"ז בלקו"ת נשא כ, סע"ב. ועד"ז בכ"מ.
- 47. אבות פ"ב מי"ב.
- 48. משלי ו, כג.
עמוד 174
- 49. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] (חי"ז ע' 186 ואילך) בביאור מרז"ל (שבת קיח, ב) "לא קריתי לאשתי כו' ולשורי כו'. (משיחת ש"פ תרומה תשד"מ)
- 50. כפרש"י (ממכילתא עה"פ בשלח טו, יז). רש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.
רש"י על שמות כ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
חשן. תַּכְשִׁיט כְּנֶגֶד הַלֵּב:
ואפוד. לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי בַּבָּרַיְתָא פֵּרוּשׁ תַּבְנִיתוֹ, וְלִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא חֲגוֹרָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, רָחְבּוֹ כְּרֹחַב גַּב אִישׁ, כְּמִין סִינָר שֶׁקּוֹרִין פורצי"נט בְּלַעַז, שֶׁחוֹגְרוֹת הַשָּׂרוֹת כְּשֶׁרוֹכְבוֹת עַל הַסּוּסִים, כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה הִיא; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֲגוֹרָה לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וְאַחַ"כַּ וַיַּחְגֹּר אוֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא, לָמַדְנוּ שֶׁהַחֵשֶׁב הוּא הֶחָגוֹר וְהָאֵפוֹד שֵׁם תַּכְשִׁיט לְבַדּוֹ; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁעַל שֵׁם שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת שֶׁבּוֹ הוּא קָרוּי אֵפוֹד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד שֵׁם לְבַד וְהַכְּתֵפוֹת שֵׁם לְבַד וְהַחֵשֶׁב שֵׁם לְבַד, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁעַל שֵׁם הַסִּינָר שֶׁל מַטָּה קָרוּי אֵפוֹד – עַל שֵׁם שֶׁאוֹפְדוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ בוֹ – כְּמוֹ שֶׁנֶּ' וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ, וְהַחֵשֶׁב הוּא חָגוּר שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְהַכְּתֵפוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי שֶׁיֵּשׁ רְאָיָה שֶׁהוּא מִין לְבוּשׁ, שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד (שמואל ב ו') – כַּרְדּוּט דְּבוּץ, וְתִרְגֵּם כְּמוֹ כֵן מְעִילִים כַּרְדּוּטִין, בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלוֹת מְעִילִים (שם י"ג):
מעיל. הוּא כְּמִין חָלוּק, וְכֵן הַכֻּתֹּנֶת, אֶלָּא שֶׁהַכֻּתֹּנֶת סָמוּךְ לִבְשָׂרוֹ וּמְעִיל קָרוּי חָלוּק הָעֶלְיוֹן:
תשבץ. עֲשׂוּיִין מִשְׁבְּצוֹת לְנוֹי, וְהַמִּשְׁבְּצוֹת הֵם כְּמִין גֻּמּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב לְמוֹשַׁב קְבִיעַת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵי הָאֵפוֹד מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, וּבְלַעַז קוֹרְאִין אוֹתוֹ קשטו"נש:
מצנפת. כְּמִין כִּפַּת כּוֹבַע, שֶׁקּוֹרִין קופ"יא בְּלַעַז, שֶׁהֲרֵי בְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא לָהֶם מִגְבָּעוֹת וּמְתַרְגְּמִינָן כּוֹבָעִין:
ואבנט. הִיא חֲגוֹרָה עַל הַכֻּתֹּנֶת וְהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה עַל הַמְּעִיל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר לְבִישָׁתָן וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד:
בגדי קדש. מִתְּרוּמָה הַמְקֻדֶּשֶׁת לִשְׁמִי יַעֲשֶׂה אוֹתָם:
חשן A BREAST-PLATE — an ornament borne in front of the heart.
ואפוד AND AN EPHOD — I have heard no tradition nor have I found in the Boraitha any description of its shape, but my own mind tells me that it was tied on behind him; its breadth was the same as the breadth of a man’s back like a kind of apron which is called pourceint in old French which ladies of rank tie on when they ride on horse-back. Such, as mentioned, was the way in which the lower part was made, as it is said, (II Samuel 6:14) “And David was girded with a linen ephod” — this informs us that the ephod was something tied on the body. It is, however, not possible to say that it consisted of a girdle only, because it is said (Leviticus 8:7) “And he put the ephod upon him”, and afterwards it is stated “and he girded him with the חשב of the ephod” and this Onkelos translated by “the girdle of the ephod.” This, therefore, informs us that the חשב is the girdle and the אפור is the name of the ornamental garment itself. Further, it is not possible to assert that it was on account of the two shoulder-straps that it was called אפוד (i. e. that the term אפוד applies to these two straps and the girdle to which they were attached) for it is said, (v. 27) “the two shoulder-pieces of the ephod” — this tells us that the ephod is a separate name, the shoulderpieces a separate name and the girdle a separate name (i. e. each of these is the name of separate articles). Consequently I say that it is called אפוד in reference to the apron-like garment which hung down and that it was so called because they bedecked him (אופדו) and ornamented him with it, as it is said, (Leviticus 8:7) “And he bedecked (ויאפוד) him with it.” The חשב was the girdle which was on the upper portion of it (the ephod), and the shoulder-pieces were attached to it. Further, my own mind tells me that there is evidence that it was a kind of garment, for Jonathan ben Uzziel translates (II Samuel 6:14) “And David was girded with a linen ephod” by “a linen כרדוט” and exactly similarly does he translate מעילים, “robes”, by כרדוטין in the story of Tamar, Absolom’s sister, (II Samuel 13:18) “For with such robes (מעילים) were the king’s daughters that were virgins apparelled”.
מעיל — This was a kind of shirt and so, too, the כתונת, except that the כתונת was worn immediately on the body and מעיל is a term for the outer shirt.
תשבץ A QUILTED [INNER GARMENT] — made with משבצות as ornaments. These משבצות were a kind of indentations which are made in gold ornaments as a setting in which to fix precious stones and pearls, as it is said of the stones of the ephod, (v. 11) “enclosed in settings (משבצות) of gold.” In old French they call them castons.
מצנפת — a kind of domed helmet which they call cofea in old French, for in another passage (v. 40) it calls them מגבעות which we translate in the Targum by כובעין, helmets.
ואבנט — This was a girdle upon the inner-garment, and the ephod was the girdle over the outer-garment, just as we find it stated in the description of the order in which they were donned: (Leviticus 8:7), “And he put upon him the inner-garment (כתנת) and girded him with the belt (אבנט) and clothed him with the mantle (מעיל) and put the ephod (אפוד) upon him.”
בגדי קדש lit., GARMENTS OF THE HOLY THING — i. e. from the heave-offering that is sanctified (מקדשת) to My Name shall they make them (Sifra, Acharei Mot, Chapter 1 10).
רש"י על בראשית מ״ו:כ״ח - הטקסט מספריא
להורת לפניו. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפַנּוֹת לוֹ מָקוֹם, וּלְהוֹרוֹת הֵיאַךְ יִתְיַשֵּׁב בָּהּ:
לפניו. קֹדֶם שֶׁיַּגִּיַע לְשָׁם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְהוֹרוֹת לְפָנָיו – לְתַקֵּן לוֹ בֵּית תַּלְמוּד שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא הוֹרָאָה:
להורת לפניו TO DIRECT HIM — Render this as the Targum does: to prepare a place for him and to show him how he should settle in it.
לפניו BEFORE HIM — means before he should arrive there. A Midrashic comment is: להורת לפניו (in the sense of, “that there might be teaching before him”) — to establish for him a House of Study from which Teaching (הוראה or תורה) might go forth (Genesis Rabbah 95:3).
רש"י על במדבר י״ט:כ׳ - הטקסט מספריא
ואיש אשר יטמא וגו'. אִם נֶאֱמַר מִקְדָּשׁ לָמָּה נֶאֱמַר מִשְׁכָּן? כו' כִּדְאִיתָא בִשְׁבוּעוֹת (דף ט"ז):
ואיש אשר יטמא וגו׳ AND THE MAN THAT IS UNCLEAN [AND DOES NOT PURIFY HIMSELF … HATH DEFILED THE SANCTUARY OF THE LORD] — If the Sanctuary is mentioned why is the Tabernacle also mentioned (in v. 13 “he hath defiled the Tabernacle of the Lord”)? etc., as is set forth in Treatise Shevuot 16b.
רש"י על שמות ל״ה:ב׳ - הטקסט מספריא
ששת ימים. הִקְדִּים לָהֶם אַזְהָרַת שַׁבָּת לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (מכילתא):
ששת ימים SIX DAYS [MAY WORK BE DONE] — He intentionally mentioned to them the prohibition in reference to the Sabbath before the command about the building of the Tabernacle in order to intimate that it does not set aside (supersede) the Sabbath (cf. Mekhilta).
רש"י על בראשית ל״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
המחנה האחת והכהו. מַחֲנֶה מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה, אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה (תהלים כ"ז), הֲרֵי נְקֵבָה, הַמַּחֲנֶה הַזֶּה (בראשית ל"ג), זָכָר, וְכֵן יֵשׁ שְׁאָר דְּבָרִים מְשַׁמְּשִׁים לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה, הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ (בראשית י״ט:כ״ג), מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ (תהלים י"ט), הֲרֵי לְשׁוֹן זָכָר; וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם (מלכים ב ג'), הֲרֵי לְשׁוֹן נְקֵבָה. וְכֵן רוּחַ, וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה, הֲרֵי לְשׁוֹן נְקֵבָה, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת (איוב א'), הֲרֵי לְשׁוֹן זָכָר, וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים (מלכים א' י"ט), הֲרֵי לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה. וְכֵן אֵשׁ, וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' (במדבר ט"ז), לְשׁוֹן נְקֵבָה, אֵשׁ לֹהֵט (תהילים ק"ד), לְשׁוֹן זָכָר:
והיה המחנה הנשאר לפליטה. עַל כָּרְחוֹ, כִּי אֶלָּחֵם עִמּוֹ. הִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לְדוֹרוֹן, לִתְפִלָּה וּלְמִלְחָמָה. לְדוֹרוֹן, וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו; לִתְפִלָּה, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם; לְמִלְחָמָה, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:
המחנה האחת והכהו TO THE ONE CAMP AND SMITE IT — The word מחנה is treated grammatically as masculine or feminine: in (Psalms 27:3) “Though a camp should encamp (תחנה) against me” it is feminine; in (Genesis 33:8) “this (הזה) camp” it is masculine. Similarly there are other words treated grammatically as both masculine and feminine. For example, the word שמש in (Genesis 19:23) “The sun was risen (יצא) upon the earth” and in (Psalms 19:7) “His (the sun’s) going forth (מוצאו) is from the end of the heaven”; here it is masculine, but in (2 Kings 3:22) “and the sun shone (זרחה) upon the water” it is feminine. Similarly with רוח: in (Job 1:19) “and behold there came (באה) a great wind” it is feminine, and in the same verse “and smote (ויגע) the four corners of the house” it is masculine; in (1 Kings 19:11) “and a great (גדולה) and strong (וחזק) wind rent (מפרק) the mountains” it is both masculine and feminine. So also in the case of אש: in (Numbers 16:35) “and fire came forth (יצאה) from the Lord” it is feminine, and in (Psalms 104:4) “The flaming (להט) fire” it is masculine.
והיה המחנה הנשאר לפליטה THEN THE REMAINING CAMP MAY ESCAPE in spite of him, for I will fight against him He prepared himself for three things: to give him a present — as it states (Genesis 32:22) “So, the present passed before him”; for prayer — as it states (Genesis 32:10), “And he said, ‘O God of my father Abraham”; for war — as it states in this verse, “then the remaining camp may escape”, for I will fight against him (Tanchuma Yashan 1:8:6).
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחבירו אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה שהוא למעלה ממעלתו של זה וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול.
משנה אבות ב׳:י״ב - הטקסט מספריא
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
מצוטט ב־14 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לא ‹ פקודי ‹ שיחה א ‹ 222 לקו"ש חכ"ו ע' 172
- כרך כו ‹ בא ‹ שיחה ג ‹ 83 לקו"ש חכ"ו ע' 170
תורת מנחם 11
- ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ בס"ד, יו"ד שבט, תשי"א* לקו"ש חלק כו ע' 173
- כג - שנת תשח"י - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון (תשעה-באב נדחה), ה'תשח"י לקו"ש חלק כו ע' 173
- כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשי"ט לקו"ש חלק כו ע' 173
- כד - שנת תשי"ט - חלק ראשון ‹ בס"ד. ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשי"ט לקו"ש חלק כו ע' 173
- מב - שנת תשכ"ה - חלק שני ‹ בס"ד. יו"ד שבט, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"ו ע' 173
- לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. יו"ד שבט, ה'תשכ"ג* לקו"ש חכ"ו ע' 173
- לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ג*), ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ו ע' 173
- מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. יו"ד שבט, ה'תשכ"ו לקו"ש חכ"ו ע' 173
- נה - שנת תשכ"ט - חלק שני ‹ ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ט לקו"ש חלק כו ע' 173
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ ש"פ בא, יו"ד שבט (מאמר א), ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ו ע' 173
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט (מאמר ב), ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ו ע' 173
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ב ‹ בס"ד, יו"ד שבט, תשי"א* לקו"ש חלק כו ע' 173

